{"bookId": "kabala-50586d1451fb", "part": "1", "torah": "16", "title": "ספר יונת אלם — פרק סו", "hebrewTitle": "פרק סו", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-50586d1451fb/1/16/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-50586d1451fb/1/16/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק סו\nתרין בנין דינקא לון אמא ואתעברת מנייהו שזכרנו למעלה בפ' נ\"ט הם המקבלים תוספת שפע \nמכח שני המזלות האלה באופן זה הנה התעוררות ב' המזלות איש יחד פני רעהו להעלמן \nוחשיבותן לא הורישנו לדבר בם אלא בלשון בטישה שהיא פגישה של חבה וריעות הגע עצמך \nשהם רוחא ברוחא ואין להם אפי' דוגמא לסוד פה כמו שיש בנשיקה הגשמית והעליון הוא \nהצריך לתחתון ביותר ובטש ביה לקבל סיוע ממנו בכדי שיוכל העליון להמשיך לאבא שפע שבע \nרצון מה' חסדים הידועות בסוד הדעת העליון שבכתר ונצטננו הגבורות בגודל חסדו של מזל \nתחתון כי הוא הממשיך אותן לאימא מעין צנון גחלים מידו של כרוב לידו של שרף בפרק \nבתרא דיומא. ודמיא לאותן ששנינו גבי קטרת תמיד חתה בשל כסף ועירה בשל זהב. וביום \nהכפורים שהרחמים גוברים אין אנו צריכין לכך בקטורת הפנימית של עבודת היום כי אז גם \nהמחתה ביד כהן גדול שהוא רב חסד ועוד שהמחתה הזאת של עבודת פנים חשיבה טובא שהיא של \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זהב פרוים הפרה ורבה והיא עצמה המזבח של קדש קדשים שמקטירין עליה קטורת פנים \nובשבילה הוספנו ב' טבילות וד' קידושין להוציאה משם בין הערבים בסודו המפורש בזוהר \nזילי ופרנסי בני היכלך. אבל בקטורת תמיד של אותו היום המחתה חלק סגן היא וגם הוא \nחותה בשל כסף ומערה בשל זהב ועם זאת ההארה מאותה בטישה מזדווגים אבא ואמא והנה הטפה \nהיוצאת מאבא עם קבוץ החסדים שקבל מהמזל העליון וגנזה בדעת שבו הרי שנים שהם ארבע כי \nטפת אבא באה מחכמה ובינה שבו וטפת החסדים גם היא מלובשת בהכרח בגבורות אלא שהם עיקר \nוהטפה של אמא מחכמה בינה שבה עם קבוץ הגבורות שקבלה מהמזל תחתון וגנזה אותם בדעת \nשבה והם עיקר אע\"פ שיש בהם רושם החסדים כמו שיבא בפרק הקרוב הרי אלה ד' מוחין פירוש \nשנים שהם ארבע מאבא וכנגדם מאמא אלא שאין אנו מונין אותם כאן כי אם שנים שנים \nולפנינו בפרק נדרוש אותם ד' ד' והכל אמת. והנה אלו הב' ב' מזומנים ליתנם לזעיר בסוד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "פנימי ומקיף וזה שמם תרין מוחין חד מאבא וחד מאמא שהם לזעיר חכמה ובינה ותרין עטרין \nעטרה של חסדים ועטרה של גבורות והעטרין האלה הם מקורות החסד והדין לזעיר שתחלת חלוק \nהנהגתם בו אלא שנכנסין תחלה אלו ואלו בדעת שלו כמו שנזכיר. וכל ארבע מוחין אלו \nכלולים מי' בסוד אות מ' שהיא אחרונה למלת צלם דכתיב ביה בזעיר אך בצלם יתהלך איש. \nובזוהר פרשת ויצא דף קמ\"ז תנינן קב\"ה אנח תפילין בגין דנטל כל כתרין עלאין ומאן \nנינהו רזא דאבא עילאה ורזא דאמא עילאה ואינון תפילין שבראש כמה דתנינן כהן נוטל \nבראש ולבתר דנטיל אבא ואמא נטיל ימינא ושמאלא אשתכח דקב\"ה נטיל כלא. והנה תחלה אבא \nמוסר חלקו לאמא ונדבר בו לקמן בפר' והיא כוללת אלו הד' אורות כ\"ח בג\"ג ומשם נמשכו \nלהתלבש במדות תחתונות שלה לפי שזעיר אינו יכול לסבול האור הגדול שלהם עד שאמא \nמצמצמת אותו במה שהיא מרכנת ומשפלת עצמה וכוללת אותם בנה\"י שלה הפנימיים כי החסדים \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והגבורות מתקבצים מג\"ג שבה ונכנסים יחד ביסוד ממש. וטפת חכמה בנצח שבאותו יסוד וטפת \nבינה בהוד שבו וע\"י כן נכנסים בראשו של זעיר בחב\"ד ולפי שעיקר מוחי זעיר הם ד' מדות \nעליונות דאמא מתפשטות בנה\"י דידה. על כן יאמר כי נה\"י דתבונה הם עצמן נעשים כלים \nלמוחי זעיר פי' לשפע היורד מלמעלה להיות מוחין לזעיר ואע\"פ ששי\"ן של ד' ראשין כנגד \nד' מוחין ושל ג' כנגד נה\"י והיה ראוי שתהיה של ד' לימין. מ\"מ עיקר תפילין של עור הן \nבסוד תבונה כי היא מלבשת ומצמצמת האורות של מעלה לפי' שי\"ן של ג' ראשים מימין ואתי \nכמ\"ד קדש לימין המניח אבל למאן דדריש וראו כל עמי הארץ דחביב ליה (אין הקוד') [ימין \nהקורא] עיקר קשיא ליתא וא\"ת היאך יעלה בדעת שיהא ימין הקורא עיקר ובין הפרשיות בין \nהשינין כל א' מהן בפני עצמה הפוכה כנגדו מלמעלה למטה דלא גריעי תפילין דמרי עלמא \nממכתב אלקים שבלוחות שהיו נקראים מכל הצדדין ביושר והני דידן דוגמא נינהו ואין דנין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אפשר [משאי אפשר] הואיל וימין המניח עיקר בעליונים ולא נהגו איפכא בתחתונים אלא \nלחולשת הבנתנו כמבואר במקומו והנה סדר התלבשם בזעיר היה באופן זה של נצח אמא בחכמה \nשלו ושל הוד בבינה ושל יסוד בדעת ומרוב הארתם של תרין עטרין הנכנסים בדעת זעיר \nמשלימים הארתו במקום חציו של אותו שליש אשר יחסר לו כדלעיל פ' ס\"ב וזהו סוד הצלם \nפי' מם בתחלה הרומזת לד' מוחין כל מוח כלול מי' ואח\"כ הלמד שכן מד' נעשו ג' ואח\"כ \nנעשית הצדי במוחין ודרועין וירכים שכן נתפשטו תחלה בחב\"ד של זעיר ואח\"כ בגג\"ת ואח\"כ \nבנה\"י נמצאו מו' קצוות נעשי' ט' והוא שלם בתקוניו משא\"כ עד השתא שהיה בסוד ואו שבהם \nכי המוחין שלו לא היו מאירים. הנה פרשנו כללות הסוד הזה במלא קומתו של זעיר ואם \nנפרש הצלם כלו בתקוני הראש בלבד יהיו ט' תיקוני דיקנא דז\"א רשומים באות הצדי ורמז \nהלמד לחב\"ד דידיה מוחין ממש אבל מתפילין שהן ד' בתים נרמזו באחרונה בסוד המ\"ם: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": " \nפרק סז\nתרין עטרין ירתין אבא ואימא לז\"א שכנגדן זכה בסיני כל א' מישראל לב' כתרים וטעם \nירתין הוא כאותה ששנינו האב זוכה לבן וכן אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ \nינחילו לא נאמר אלא ינחלו וכן כסא כבוד ינחילם ינחלם כתיב חסד יוד בגי' לבנון וסימן \nצמח בל יעשה קמח כי איננו מלא ביו\"ד וכן כתיב וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו \nכמבואר אצלינו במקומו. והנחלה בפסוק הזה היא עצמה מחיית הפשע בסוד לא יגורך רע כי \nהיא הנחלה בלא מצרים נחלת יעקב ממש ויש כאן סוד העלאת האורות ע\"י מיין נוקבין \nבמסירת עצמינו למיתה והעליונים נוחלים מה שהתחתונים מנחילים להם והוא סוד עונות \n[נעשים] (כ)זכיות והנה התרין עטרין הם אלו השני מוחין חסד מן אבא שאפי' גבורות שבו \nהן הן חסדי אמא וגבורה מן אמא שאפילו חסדים שבה הם גבורות אבא אלו ואלו נקבצו לתוך \nהיסוד לכל א' מהם אמנם אין שום פעולה בעולם ליסוד אלא ע\"י מלכות וכשאנו אומרים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מלכות של אבא היא העטרה שכנגדה מתגלית בזעיר ע\"י פריעה אחרי מילת היסוד מן הערלה \nשנתחדשה בקליפה למטה שהן אליו כקוף בפני אדם והיא עושה רושם למעלה עד שע\"י מעשה \nהמצוה נוציא הטומאה מן הקודש הרי שניהם יחד מילה ופריעה כי הנה היסוד כורת את הערלה \nהקשה ומשייר ממנה מעט מהקרום תחתון שהוא קלוש לא ירע ולא ישחית בכדי שהעטרה בסוד \nמלכות ע\"י פריעה תשימהו רביד על צוארה כטעם רשע מכתיר את הצדיק בסוד לבן רמאה \nשבמדרש הנעלם שהוא נוטריקון לפסוק זה אבל באבא לא היתה שם ערלה מעולם אלא שאנו \nדורשים מכשירי המילה ותקוניה בכל מקום ויש בסוד אמא נקודות ציון ובה סוד התפוח בגי' \nצבאות והוא העליה והחדר תחתיה דכתיב ביה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך היא בינה \nשמה חבלתך ילדתך זו תבונה. וטעם השני עטרין דירתין ליה אבא ואמא לזעיר הוא לתת לו \nהארה והתעוררות לזווגו עם נוקביה הה\"ד בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו ולא אמר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בעטרות אע\"פ שהשפעות שתים חסד מאבא גבורה מאמא לפי שהמוחין והעטרין כשיוצאים מאמא \nבלדת אותם הם ד' וכשנכללו ביסוד דהיינו פרצוף תבונה שמכניסם בזעיר נעשים ג' דאינון \nחב\"ד וה\"ה בדעת זעיר כי שם התרין עטרין נעשים א' שהוא כוללן לפי' אמרו עליו בזוהר \nדכליל תרוייהו פי' קבוץ החמשת חסדים וה' גבורות והיא הנותנת ג\"כ שיספיק חצי שליש \nעליון מיסוד אמא בדעת זעיר מרוב הכליליות האלה ואנו דורשין ג\"כ בדעת הזה עשר הויות \nוי' אהיה דאינון בגי' עת בסוד השנים שהם ד' שביארנו לטפת החסדים וטפת הגבורות בפרק \nהקודם ועליהם נאמר חסד ה' מלאה הארץ במספר שוה וכשנוסיף עליו ד' תיבות וכן ד' \nאותיות השרש בשם הגדול הרי דעת. ודייק קרא דפתח בר\"ת חימה וסיים בחסד גדול לימד על \nהצדיקים שתחלתן יסורין וסופן שלווה בסוד הדעת הכלול מב' ההפכים כי בו תשתלם הארת \nהחסדים והגבורות של מעלה כלם יחד כעין מראה לטושה שתוסיף לעולם לקבל רושם והארה מן \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "המקור לפיכך נוסף על ה' הויות וה' אהיה שהם באמת עיקר הדעת יש בו ג\"כ לעומתן הארות \nחדשות תמיד מאבא ואמא בסוד ושמים לא זכו בעיניו המפורש בזוהר [פרשת] ויגש וממנו \nנלמוד לדרוש תחלת הפסוק הכי נמי הן בקדושיו לא יאמין לאו לגריעותא אלא בא זה ולמד \nעל זה מה שמים לשבח להוסיף בהם תמיד תקונים חדשים כך בנסיונות הצדיקים הוא הדין \nוהוא הטעם או אפשר שחסד אמא ההלכה לשמאל אבא וגבורות אבא לימין אמא הן סבת הכפל כמו \nשזכרנו ועוד לעולם כל א' מיסודות שניהם כוללים חסדים וגבורות וכולם מתראים בדעת \nזעיר ועוד הוצרך הכפל בהכרח כדי שבשעה שהדעת מחלק ה' חסדים וה' גבורות לגופן של \nזעיר ונוקביה לא ישאר הוא משולל מהם שאם אתה אומר הרי הארתם לא זזה ממנו אשיבך אין \nשירים לשירים כי הדעת איננו בסוד נקודה ממש אלא הארה ואם יספיק להשאיר ממנה אצלו \nרושם בעלמא אין זה כי אם צל הצל ואע\"פ שזכרנו למעלה בפ' י' מסוד העומר כי אין הדעת \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מחלק לזעיר רק ז' אחרונות מן החסדים והגבורות שבו מ\"מ תקוני הראש בקומת הבלתי \nמוגלמות הארות שכליות הם ולא מדות או אפשר דשאני סוד העומר ויש בחינות אחרות שהדעת \nמחלק לזעיר החסדים והגבורות כלם: \n \nפרק סח\nשין של תפילין הלכה למשה מסיני שתהא אחד מהן של ד' ראשין ואחד של ג' ראשין. כי הנה \nהאורות האלה בתחלה היו ד' שני מוחין ושני עטרין ואח\"כ נעשו ג' בנה\"י של אמא וכבר \nזכרנו מזה למעלה ודעת זעיר הכולל שניהם הוא בית א' שיש לו ב' שינין אלו מזה א' ומזה \nאחד. ומזה יצדק בזעיר היותו בכל יום מניח תפילין בסוד ג' פרשיות שהן אלו הד' אורות \nחכמה ובינה ב' מוחין. והב' עטרין ג\"ג כי הנה בתחלה היו ד' וכשנכנסים בראשו הם ג' \nוחוזרים להראות שרשם ונטייתם בד' בתים שבראש וכלם דבר א' נכללים בדעת זעיר והנה \nהשיני\"ן הן עור שחור בלי פנימיות והרמז' למוחי קטנות שהם נעשים בית קבול למוחי \nגדלות סוד הפרשיות שבתפילין וידוע כי שי\"ן בגימטריא אלקים במלוי יודי\"ן וכן מצפ\"ץ \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שהוא תמורה להויה מוחי גדלות ותמורתן קטנות ודאי וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' \nנקרא עליך ר\"ת שי\"ן ואז ויראו ממך כי היראה משם אלהי\"ם והנה שי\"ן מלא עם ז' ראשים \nשל ב' שינין והכולל הוא כמנין שס\"ח מנים של קטורת כי י\"א סממנים שבה הם חיות הקלפות \nומושרשים במוח קטנות ועקרם שס\"ה כמנין ימות החמה כי מוחין דקטנות נרמזו כמניין שי\"ן \nשהם ש\"ס ועוד ד' מוחי גדלות והכולל הרי ה' וג' יתירים כנגד נה\"י דאמא לפי' היו \nמשמשין ליום הכיפורים ודע כי המאמר המפורסם באבא ואמא דלא מתפרשין לעלמין אינו אלא \nלתת חיות למדות זעיר ונוקביה דכתיב בהו אני ה' לא שניתי ובזה תלוי קיום העולמות אבל \nלתת עטרין לזעיר להזדווג עם נוקביה להוסיף שלמות לתחתונים אינו כי אם במעשינו \nהטובים וביחוד במצות ק\"ש כאשר נבאר במקומו בע\"ה כי אז מתעברות אמא מה' חסדים ומה' \nגבורות בצרוף לשתי אותיות אודם ולובן בסוד מחדש בכל יום מעשה בראשית ויולדות אותם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ומאלו האורות מתעט זעיר מד' מוחין שאמרנו וזהו מניח תפילין העולה מזה כי דעת זעיר \nכולל ה' חסדים וה' גבורות בעצמו שהן ספירותיו ממש וכפל האורות לא יוסיף על מספרן \nאלא לחזק פעולתן וכתיב ובדעת חדרים ימלאו כי הוא מחלק אחרי כן הה' חסדים שבו \nלחגתנ\"ה דזעיר לגדלם ולתת להם חיות ובשעה שהגדולה קבלה את שלה גם יסוד כנגדה נכלל \nממנה וכן כלם א' וגם אחרי כן החמש גבורות נתנו בפקדון ליסוד זעיר דעליה כתיב והיה \nהאוכל לפקדון לארץ כדי לגדל נוקביה שתחלת הויתה מזנב לפרצוף הוא משירי החסדים שהרי \nת\"ת נצח והוד בזעיר לא הוצרך שום א' מהם לחסד שלם. וממה שהותירו נעשו לה הראש וכלי \nהמח כמו שיבא בפ' ע\"א ומן הגבורות נתפשטו אח\"כ אברי גופה דרועין ושוקין: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פרק סט\nחלוקת החסדים מהדעת בזעיר היא בזה האופן חסד א' שלם לגדולה של זעיר וא' לגבורה וא' \nלת\"ת אמנם ב' החסדים שנכנסו בזרועות הם נוזלים מן לבנון פי' מטפת אבא מן היסוד שבו \nעד המקום שהוא מכוסה ביסוד אמא צרוף שניהם לבנון לב לזה ונון לזה בסוד חמשים שערי \nבינה ובמספר גדול נון בגי' שנות חיים בסוד החותמו' לאמא וזעיר הידועה במקומו וככה \nנכנסו ג\"כ בדעת זעיר שאמא מוסרת לו החסדים (מבחינות מיוחדות) [מבחינה מיוחדת] \nשביסוד שלה המיוחד לגדולה מגדולה שביסודה והראוי מגבורה לגבורה שבו ומיסודה ממש יש \nברירה מי מהם ראוי לצאת לפעלו ולעבודתו מגולה או מכוסה ודעת זעיר מלביש את יסוד אמא \nעד המקום שכלה בו והוא עד הוא בעל דין אצל החסדים הנשארים מגולים ואתיא כי הא \nדאמרינן בעלמא כי הדעת הוא שקיו דאילנא מח שבעצמות א\"כ בדעת מתלבש בגדולה גבורה \nושליש ת\"ת (בבחינות) [בבחינת] אור מכוסה ומשם ולמטה באור מגולה והחסד שירד לת\"ת לא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "היה מכוסה ממנו כי אם השליש העליון שנכנס בשליש ת\"ת זעיר ונשארו הב' שלישים מגולים \nכי יסוד אמא קצר בסוד יו\"ד של אהי\"ה כמו שבארנו וכן החסדים של נ\"ה הם מגולים מפני \nשכל החסדים יוצאים מיסוד אמא ואפילו עד שליש ת\"ת לא היה מגיע לולי שהרכינה אמה עצמה \nנמצא שיש ב' שלישי חסד וב' חסדים שלמים מגולים בסוד אור חצון וב' חסדים ושליש \nמכוסים בסוד אור פנימי. והנה הזרועות הוצרכו כל מדת חסד שלם לפי שנכנסו בהם החסדים \nמכוסים אבל ת\"ת לב' שלישי (מדתו) [מדות] האחרונים יספיק שליש אחד ממותר החסד המגולה \nויותר שליש אחד ממנו שהעדיף על כדי צרכו הנה כי כן גלוי האור גורם לעולם שאין הכלי \nמחזיק ממנו אלא מחצה. והשליש האחרון העודף מתכנס ליסוד מצד הכליליות אשר לו מכלם \nומכח האור הגדול העלהו יסוד זעיר כעין ההבל שעלה מיסוד אריך לעשות מוחין לאבא ואמא \nכך יסוד זעיר העלה הארה זו דרך פנימיות הגוף אל ההוד של אחריו מקום שיתפקקו חליות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שבשדרה מכוון לחזה ששם יראה איסר כנגד לבו פירוש נקב כאיסר והוא מפתח הלב הנקרא \nצפור נפש הרי נתקבצו שם זה השליש החוזר ושליש ת\"ת שזה מקומו ושליש יסוד אמא ויבא \nמזה בפ' הסמוך ומשם באחורי זעיר פלט האור לחוץ ונעשה ראש נוקביה כי עד עתה היתה \nבסוד זנב והשתא נפקת מבין חדוהי לאחורוי בסוד פרצוף ומב' החסדים המגולים שבנצח והוד \nזעיר היה די לכל אחד מהם בשליש וחצי ומהמותר נעשו מוחין לנוקביה: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "פרק ע\nהמזוזה מבואר נגלה שהיא בסוד נוקבא שהן מזוזה בגי' היכל ובאתב\"ש עולות האותיות ש\"ך \nדינין מנה ובה הכל יחד שכינה ומקומה מימין הפתח כטעם שב לימיני וכן לב חכם לימינו \nאשר שם שם שדי שומר ישראל. ודע כי יש בשמאל הפתח שד אחד קבוע דכתיב ביה לפתח חטאת \nרובץ ר\"ת בהפוך רחל דאתמר בה גבי אדם חסר לב כסו פניו חרלים אלמא חרל הוא נוטריקון \nחסר לב זה אדם בליעל אל זר רואה חובה לעצמו היא עצם מעצמיו לילית חייבתא דעבידתא \nניאופין ויהיבת שיורין לבעלה וכתיב בה והיה לכם לזרא מה שא\"כ באדם מצא חכמה כי ראתה \nחמה לבנה בעין יפה להאיר בה הן הן דרכי שלום למלא פגימתה והנה רחל היא מספר ט' \nהויות שלימות מספירות זעיר המאירות בה וד' אותיות הויה מנקודות עצמה ועם כ\"ב אתוון \nדאורייתא יושלם בה מספר [י'] הויות בסוד ב' המאורות הגדולים ועם זה לא תתגנה בעיניו \nלעולם שא\"א אחרי שעיניו ממילא יועילו לעדויי חושכא לפי' איכא למ\"ד שגם נר חנוכה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ראוי להדליקו בימין שלא יהא לאותו שד חלק בה ואפסיקא הילכתא מזוזה בימין ונר חנוכה \nמשמאל כי אדרבה עם פרסום הנס בנר מצוה יחלש הכח החצון ההוא ויענה על הברכות אמן \nבע\"כ שכן פרסום עולה שכינה נס הוא יסוד בכל מקום הרי כאן יחוד גמור ליוסף ורחל והרע \nבורח ומסתלק מאליו וצריך לשים המזוזה בסוף שליש העליון מהפתח כמו שהמלכות יוצאת \nמהשליש העליון או לפחות תהיה טפח אחד רחוק מהמשקוף שהוא מקום התפשטות לאה וכן אמרו \nבה טפח תסמוך לפתח והנה הטפח הוא שית בקטנה כנגד ו' קצוות דלאה חמש בבינונית כנגד \nה' הרומזת אליה ד' בגודל סוד דלת ממש קשר של תפילין לאה עצמה עוד טפח בגי' אל אדנות \nעם הכולל כי אדני בגי' מזוזה יצא ממקום שליש חסד הנקרא אל ושם יסוד אמא ששמם ייא\"י \nורחל נכנסת תחתיה וזהו שאמר הכתוב והיה שדי בצריך כי שם יש אחיזה לשדים לא למעלה \nממנו שאלו היו נאחזים בדעת אפשר שהיה להם קצת מתוק לכן יצאת רחל מצד אחורי זעיר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "להגן מהקלפות והוא טעם עזר כנגדו להרחיק מעליו המנגדים למדת טובו שלא (יהא) [יהיו] \nנאחזים אלא בה וסברא היא שגובה נר חנוכה יהא מכוון כמעט למקום מזוזה אלא דמבעי לן \nלארמא ימינא על שמאלא ובכל דהו סגי ולעולם לא ירדה שכינה שהיא מזוזה למטה מעשרה ואף \nנר חנוכה כן: \n \n", "en": ""}]}
