# ספר יונת אלם — פרק סו

[קריאה בקורא](/reader/kabala-50586d1451fb/1/16/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק סו
תרין בנין דינקא לון אמא ואתעברת מנייהו שזכרנו למעלה בפ&#x27; נ&quot;ט הם המקבלים תוספת שפע 
מכח שני המזלות האלה באופן זה הנה התעוררות ב&#x27; המזלות איש יחד פני רעהו להעלמן 
וחשיבותן לא הורישנו לדבר בם אלא בלשון בטישה שהיא פגישה של חבה וריעות הגע עצמך 
שהם רוחא ברוחא ואין להם אפי&#x27; דוגמא לסוד פה כמו שיש בנשיקה הגשמית והעליון הוא 
הצריך לתחתון ביותר ובטש ביה לקבל סיוע ממנו בכדי שיוכל העליון להמשיך לאבא שפע שבע 
רצון מה&#x27; חסדים הידועות בסוד הדעת העליון שבכתר ונצטננו הגבורות בגודל חסדו של מזל 
תחתון כי הוא הממשיך אותן לאימא מעין צנון גחלים מידו של כרוב לידו של שרף בפרק 
בתרא דיומא. ודמיא לאותן ששנינו גבי קטרת תמיד חתה בשל כסף ועירה בשל זהב. וביום 
הכפורים שהרחמים גוברים אין אנו צריכין לכך בקטורת הפנימית של עבודת היום כי אז גם 
המחתה ביד כהן גדול שהוא רב חסד ועוד שהמחתה הזאת של עבודת פנים חשיבה טובא שהיא של 


זהב פרוים הפרה ורבה והיא עצמה המזבח של קדש קדשים שמקטירין עליה קטורת פנים 
ובשבילה הוספנו ב&#x27; טבילות וד&#x27; קידושין להוציאה משם בין הערבים בסודו המפורש בזוהר 
זילי ופרנסי בני היכלך. אבל בקטורת תמיד של אותו היום המחתה חלק סגן היא וגם הוא 
חותה בשל כסף ומערה בשל זהב ועם זאת ההארה מאותה בטישה מזדווגים אבא ואמא והנה הטפה 
היוצאת מאבא עם קבוץ החסדים שקבל מהמזל העליון וגנזה בדעת שבו הרי שנים שהם ארבע כי 
טפת אבא באה מחכמה ובינה שבו וטפת החסדים גם היא מלובשת בהכרח בגבורות אלא שהם עיקר 
והטפה של אמא מחכמה בינה שבה עם קבוץ הגבורות שקבלה מהמזל תחתון וגנזה אותם בדעת 
שבה והם עיקר אע&quot;פ שיש בהם רושם החסדים כמו שיבא בפרק הקרוב הרי אלה ד&#x27; מוחין פירוש 
שנים שהם ארבע מאבא וכנגדם מאמא אלא שאין אנו מונין אותם כאן כי אם שנים שנים 
ולפנינו בפרק נדרוש אותם ד&#x27; ד&#x27; והכל אמת. והנה אלו הב&#x27; ב&#x27; מזומנים ליתנם לזעיר בסוד 


פנימי ומקיף וזה שמם תרין מוחין חד מאבא וחד מאמא שהם לזעיר חכמה ובינה ותרין עטרין 
עטרה של חסדים ועטרה של גבורות והעטרין האלה הם מקורות החסד והדין לזעיר שתחלת חלוק 
הנהגתם בו אלא שנכנסין תחלה אלו ואלו בדעת שלו כמו שנזכיר. וכל ארבע מוחין אלו 
כלולים מי&#x27; בסוד אות מ&#x27; שהיא אחרונה למלת צלם דכתיב ביה בזעיר אך בצלם יתהלך איש. 
ובזוהר פרשת ויצא דף קמ&quot;ז תנינן קב&quot;ה אנח תפילין בגין דנטל כל כתרין עלאין ומאן 
נינהו רזא דאבא עילאה ורזא דאמא עילאה ואינון תפילין שבראש כמה דתנינן כהן נוטל 
בראש ולבתר דנטיל אבא ואמא נטיל ימינא ושמאלא אשתכח דקב&quot;ה נטיל כלא. והנה תחלה אבא 
מוסר חלקו לאמא ונדבר בו לקמן בפר&#x27; והיא כוללת אלו הד&#x27; אורות כ&quot;ח בג&quot;ג ומשם נמשכו 
להתלבש במדות תחתונות שלה לפי שזעיר אינו יכול לסבול האור הגדול שלהם עד שאמא 
מצמצמת אותו במה שהיא מרכנת ומשפלת עצמה וכוללת אותם בנה&quot;י שלה הפנימיים כי החסדים 


והגבורות מתקבצים מג&quot;ג שבה ונכנסים יחד ביסוד ממש. וטפת חכמה בנצח שבאותו יסוד וטפת 
בינה בהוד שבו וע&quot;י כן נכנסים בראשו של זעיר בחב&quot;ד ולפי שעיקר מוחי זעיר הם ד&#x27; מדות 
עליונות דאמא מתפשטות בנה&quot;י דידה. על כן יאמר כי נה&quot;י דתבונה הם עצמן נעשים כלים 
למוחי זעיר פי&#x27; לשפע היורד מלמעלה להיות מוחין לזעיר ואע&quot;פ ששי&quot;ן של ד&#x27; ראשין כנגד 
ד&#x27; מוחין ושל ג&#x27; כנגד נה&quot;י והיה ראוי שתהיה של ד&#x27; לימין. מ&quot;מ עיקר תפילין של עור הן 
בסוד תבונה כי היא מלבשת ומצמצמת האורות של מעלה לפי&#x27; שי&quot;ן של ג&#x27; ראשים מימין ואתי 
כמ&quot;ד קדש לימין המניח אבל למאן דדריש וראו כל עמי הארץ דחביב ליה (אין הקוד&#x27;) [ימין 
הקורא] עיקר קשיא ליתא וא&quot;ת היאך יעלה בדעת שיהא ימין הקורא עיקר ובין הפרשיות בין 
השינין כל א&#x27; מהן בפני עצמה הפוכה כנגדו מלמעלה למטה דלא גריעי תפילין דמרי עלמא 
ממכתב אלקים שבלוחות שהיו נקראים מכל הצדדין ביושר והני דידן דוגמא נינהו ואין דנין 


אפשר [משאי אפשר] הואיל וימין המניח עיקר בעליונים ולא נהגו איפכא בתחתונים אלא 
לחולשת הבנתנו כמבואר במקומו והנה סדר התלבשם בזעיר היה באופן זה של נצח אמא בחכמה 
שלו ושל הוד בבינה ושל יסוד בדעת ומרוב הארתם של תרין עטרין הנכנסים בדעת זעיר 
משלימים הארתו במקום חציו של אותו שליש אשר יחסר לו כדלעיל פ&#x27; ס&quot;ב וזהו סוד הצלם 
פי&#x27; מם בתחלה הרומזת לד&#x27; מוחין כל מוח כלול מי&#x27; ואח&quot;כ הלמד שכן מד&#x27; נעשו ג&#x27; ואח&quot;כ 
נעשית הצדי במוחין ודרועין וירכים שכן נתפשטו תחלה בחב&quot;ד של זעיר ואח&quot;כ בגג&quot;ת ואח&quot;כ 
בנה&quot;י נמצאו מו&#x27; קצוות נעשי&#x27; ט&#x27; והוא שלם בתקוניו משא&quot;כ עד השתא שהיה בסוד ואו שבהם 
כי המוחין שלו לא היו מאירים. הנה פרשנו כללות הסוד הזה במלא קומתו של זעיר ואם 
נפרש הצלם כלו בתקוני הראש בלבד יהיו ט&#x27; תיקוני דיקנא דז&quot;א רשומים באות הצדי ורמז 
הלמד לחב&quot;ד דידיה מוחין ממש אבל מתפילין שהן ד&#x27; בתים נרמזו באחרונה בסוד המ&quot;ם: 


 
פרק סז
תרין עטרין ירתין אבא ואימא לז&quot;א שכנגדן זכה בסיני כל א&#x27; מישראל לב&#x27; כתרים וטעם 
ירתין הוא כאותה ששנינו האב זוכה לבן וכן אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ 
ינחילו לא נאמר אלא ינחלו וכן כסא כבוד ינחילם ינחלם כתיב חסד יוד בגי&#x27; לבנון וסימן 
צמח בל יעשה קמח כי איננו מלא ביו&quot;ד וכן כתיב וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו 
כמבואר אצלינו במקומו. והנחלה בפסוק הזה היא עצמה מחיית הפשע בסוד לא יגורך רע כי 
היא הנחלה בלא מצרים נחלת יעקב ממש ויש כאן סוד העלאת האורות ע&quot;י מיין נוקבין 
במסירת עצמינו למיתה והעליונים נוחלים מה שהתחתונים מנחילים להם והוא סוד עונות 
[נעשים] (כ)זכיות והנה התרין עטרין הם אלו השני מוחין חסד מן אבא שאפי&#x27; גבורות שבו 
הן הן חסדי אמא וגבורה מן אמא שאפילו חסדים שבה הם גבורות אבא אלו ואלו נקבצו לתוך 
היסוד לכל א&#x27; מהם אמנם אין שום פעולה בעולם ליסוד אלא ע&quot;י מלכות וכשאנו אומרים 


מלכות של אבא היא העטרה שכנגדה מתגלית בזעיר ע&quot;י פריעה אחרי מילת היסוד מן הערלה 
שנתחדשה בקליפה למטה שהן אליו כקוף בפני אדם והיא עושה רושם למעלה עד שע&quot;י מעשה 
המצוה נוציא הטומאה מן הקודש הרי שניהם יחד מילה ופריעה כי הנה היסוד כורת את הערלה 
הקשה ומשייר ממנה מעט מהקרום תחתון שהוא קלוש לא ירע ולא ישחית בכדי שהעטרה בסוד 
מלכות ע&quot;י פריעה תשימהו רביד על צוארה כטעם רשע מכתיר את הצדיק בסוד לבן רמאה 
שבמדרש הנעלם שהוא נוטריקון לפסוק זה אבל באבא לא היתה שם ערלה מעולם אלא שאנו 
דורשים מכשירי המילה ותקוניה בכל מקום ויש בסוד אמא נקודות ציון ובה סוד התפוח בגי&#x27; 
צבאות והוא העליה והחדר תחתיה דכתיב ביה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך היא בינה 
שמה חבלתך ילדתך זו תבונה. וטעם השני עטרין דירתין ליה אבא ואמא לזעיר הוא לתת לו 
הארה והתעוררות לזווגו עם נוקביה הה&quot;ד בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו ולא אמר 


בעטרות אע&quot;פ שהשפעות שתים חסד מאבא גבורה מאמא לפי שהמוחין והעטרין כשיוצאים מאמא 
בלדת אותם הם ד&#x27; וכשנכללו ביסוד דהיינו פרצוף תבונה שמכניסם בזעיר נעשים ג&#x27; דאינון 
חב&quot;ד וה&quot;ה בדעת זעיר כי שם התרין עטרין נעשים א&#x27; שהוא כוללן לפי&#x27; אמרו עליו בזוהר 
דכליל תרוייהו פי&#x27; קבוץ החמשת חסדים וה&#x27; גבורות והיא הנותנת ג&quot;כ שיספיק חצי שליש 
עליון מיסוד אמא בדעת זעיר מרוב הכליליות האלה ואנו דורשין ג&quot;כ בדעת הזה עשר הויות 
וי&#x27; אהיה דאינון בגי&#x27; עת בסוד השנים שהם ד&#x27; שביארנו לטפת החסדים וטפת הגבורות בפרק 
הקודם ועליהם נאמר חסד ה&#x27; מלאה הארץ במספר שוה וכשנוסיף עליו ד&#x27; תיבות וכן ד&#x27; 
אותיות השרש בשם הגדול הרי דעת. ודייק קרא דפתח בר&quot;ת חימה וסיים בחסד גדול לימד על 
הצדיקים שתחלתן יסורין וסופן שלווה בסוד הדעת הכלול מב&#x27; ההפכים כי בו תשתלם הארת 
החסדים והגבורות של מעלה כלם יחד כעין מראה לטושה שתוסיף לעולם לקבל רושם והארה מן 


המקור לפיכך נוסף על ה&#x27; הויות וה&#x27; אהיה שהם באמת עיקר הדעת יש בו ג&quot;כ לעומתן הארות 
חדשות תמיד מאבא ואמא בסוד ושמים לא זכו בעיניו המפורש בזוהר [פרשת] ויגש וממנו 
נלמוד לדרוש תחלת הפסוק הכי נמי הן בקדושיו לא יאמין לאו לגריעותא אלא בא זה ולמד 
על זה מה שמים לשבח להוסיף בהם תמיד תקונים חדשים כך בנסיונות הצדיקים הוא הדין 
והוא הטעם או אפשר שחסד אמא ההלכה לשמאל אבא וגבורות אבא לימין אמא הן סבת הכפל כמו 
שזכרנו ועוד לעולם כל א&#x27; מיסודות שניהם כוללים חסדים וגבורות וכולם מתראים בדעת 
זעיר ועוד הוצרך הכפל בהכרח כדי שבשעה שהדעת מחלק ה&#x27; חסדים וה&#x27; גבורות לגופן של 
זעיר ונוקביה לא ישאר הוא משולל מהם שאם אתה אומר הרי הארתם לא זזה ממנו אשיבך אין 
שירים לשירים כי הדעת איננו בסוד נקודה ממש אלא הארה ואם יספיק להשאיר ממנה אצלו 
רושם בעלמא אין זה כי אם צל הצל ואע&quot;פ שזכרנו למעלה בפ&#x27; י&#x27; מסוד העומר כי אין הדעת 


מחלק לזעיר רק ז&#x27; אחרונות מן החסדים והגבורות שבו מ&quot;מ תקוני הראש בקומת הבלתי 
מוגלמות הארות שכליות הם ולא מדות או אפשר דשאני סוד העומר ויש בחינות אחרות שהדעת 
מחלק לזעיר החסדים והגבורות כלם: 
 
פרק סח
שין של תפילין הלכה למשה מסיני שתהא אחד מהן של ד&#x27; ראשין ואחד של ג&#x27; ראשין. כי הנה 
האורות האלה בתחלה היו ד&#x27; שני מוחין ושני עטרין ואח&quot;כ נעשו ג&#x27; בנה&quot;י של אמא וכבר 
זכרנו מזה למעלה ודעת זעיר הכולל שניהם הוא בית א&#x27; שיש לו ב&#x27; שינין אלו מזה א&#x27; ומזה 
אחד. ומזה יצדק בזעיר היותו בכל יום מניח תפילין בסוד ג&#x27; פרשיות שהן אלו הד&#x27; אורות 
חכמה ובינה ב&#x27; מוחין. והב&#x27; עטרין ג&quot;ג כי הנה בתחלה היו ד&#x27; וכשנכנסים בראשו הם ג&#x27; 
וחוזרים להראות שרשם ונטייתם בד&#x27; בתים שבראש וכלם דבר א&#x27; נכללים בדעת זעיר והנה 
השיני&quot;ן הן עור שחור בלי פנימיות והרמז&#x27; למוחי קטנות שהם נעשים בית קבול למוחי 
גדלות סוד הפרשיות שבתפילין וידוע כי שי&quot;ן בגימטריא אלקים במלוי יודי&quot;ן וכן מצפ&quot;ץ 


שהוא תמורה להויה מוחי גדלות ותמורתן קטנות ודאי וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה&#x27; 
נקרא עליך ר&quot;ת שי&quot;ן ואז ויראו ממך כי היראה משם אלהי&quot;ם והנה שי&quot;ן מלא עם ז&#x27; ראשים 
של ב&#x27; שינין והכולל הוא כמנין שס&quot;ח מנים של קטורת כי י&quot;א סממנים שבה הם חיות הקלפות 
ומושרשים במוח קטנות ועקרם שס&quot;ה כמנין ימות החמה כי מוחין דקטנות נרמזו כמניין שי&quot;ן 
שהם ש&quot;ס ועוד ד&#x27; מוחי גדלות והכולל הרי ה&#x27; וג&#x27; יתירים כנגד נה&quot;י דאמא לפי&#x27; היו 
משמשין ליום הכיפורים ודע כי המאמר המפורסם באבא ואמא דלא מתפרשין לעלמין אינו אלא 
לתת חיות למדות זעיר ונוקביה דכתיב בהו אני ה&#x27; לא שניתי ובזה תלוי קיום העולמות אבל 
לתת עטרין לזעיר להזדווג עם נוקביה להוסיף שלמות לתחתונים אינו כי אם במעשינו 
הטובים וביחוד במצות ק&quot;ש כאשר נבאר במקומו בע&quot;ה כי אז מתעברות אמא מה&#x27; חסדים ומה&#x27; 
גבורות בצרוף לשתי אותיות אודם ולובן בסוד מחדש בכל יום מעשה בראשית ויולדות אותם 


ומאלו האורות מתעט זעיר מד&#x27; מוחין שאמרנו וזהו מניח תפילין העולה מזה כי דעת זעיר 
כולל ה&#x27; חסדים וה&#x27; גבורות בעצמו שהן ספירותיו ממש וכפל האורות לא יוסיף על מספרן 
אלא לחזק פעולתן וכתיב ובדעת חדרים ימלאו כי הוא מחלק אחרי כן הה&#x27; חסדים שבו 
לחגתנ&quot;ה דזעיר לגדלם ולתת להם חיות ובשעה שהגדולה קבלה את שלה גם יסוד כנגדה נכלל 
ממנה וכן כלם א&#x27; וגם אחרי כן החמש גבורות נתנו בפקדון ליסוד זעיר דעליה כתיב והיה 
האוכל לפקדון לארץ כדי לגדל נוקביה שתחלת הויתה מזנב לפרצוף הוא משירי החסדים שהרי 
ת&quot;ת נצח והוד בזעיר לא הוצרך שום א&#x27; מהם לחסד שלם. וממה שהותירו נעשו לה הראש וכלי 
המח כמו שיבא בפ&#x27; ע&quot;א ומן הגבורות נתפשטו אח&quot;כ אברי גופה דרועין ושוקין: 
 


פרק סט
חלוקת החסדים מהדעת בזעיר היא בזה האופן חסד א&#x27; שלם לגדולה של זעיר וא&#x27; לגבורה וא&#x27; 
לת&quot;ת אמנם ב&#x27; החסדים שנכנסו בזרועות הם נוזלים מן לבנון פי&#x27; מטפת אבא מן היסוד שבו 
עד המקום שהוא מכוסה ביסוד אמא צרוף שניהם לבנון לב לזה ונון לזה בסוד חמשים שערי 
בינה ובמספר גדול נון בגי&#x27; שנות חיים בסוד החותמו&#x27; לאמא וזעיר הידועה במקומו וככה 
נכנסו ג&quot;כ בדעת זעיר שאמא מוסרת לו החסדים (מבחינות מיוחדות) [מבחינה מיוחדת] 
שביסוד שלה המיוחד לגדולה מגדולה שביסודה והראוי מגבורה לגבורה שבו ומיסודה ממש יש 
ברירה מי מהם ראוי לצאת לפעלו ולעבודתו מגולה או מכוסה ודעת זעיר מלביש את יסוד אמא 
עד המקום שכלה בו והוא עד הוא בעל דין אצל החסדים הנשארים מגולים ואתיא כי הא 
דאמרינן בעלמא כי הדעת הוא שקיו דאילנא מח שבעצמות א&quot;כ בדעת מתלבש בגדולה גבורה 
ושליש ת&quot;ת (בבחינות) [בבחינת] אור מכוסה ומשם ולמטה באור מגולה והחסד שירד לת&quot;ת לא 


היה מכוסה ממנו כי אם השליש העליון שנכנס בשליש ת&quot;ת זעיר ונשארו הב&#x27; שלישים מגולים 
כי יסוד אמא קצר בסוד יו&quot;ד של אהי&quot;ה כמו שבארנו וכן החסדים של נ&quot;ה הם מגולים מפני 
שכל החסדים יוצאים מיסוד אמא ואפילו עד שליש ת&quot;ת לא היה מגיע לולי שהרכינה אמה עצמה 
נמצא שיש ב&#x27; שלישי חסד וב&#x27; חסדים שלמים מגולים בסוד אור חצון וב&#x27; חסדים ושליש 
מכוסים בסוד אור פנימי. והנה הזרועות הוצרכו כל מדת חסד שלם לפי שנכנסו בהם החסדים 
מכוסים אבל ת&quot;ת לב&#x27; שלישי (מדתו) [מדות] האחרונים יספיק שליש אחד ממותר החסד המגולה 
ויותר שליש אחד ממנו שהעדיף על כדי צרכו הנה כי כן גלוי האור גורם לעולם שאין הכלי 
מחזיק ממנו אלא מחצה. והשליש האחרון העודף מתכנס ליסוד מצד הכליליות אשר לו מכלם 
ומכח האור הגדול העלהו יסוד זעיר כעין ההבל שעלה מיסוד אריך לעשות מוחין לאבא ואמא 
כך יסוד זעיר העלה הארה זו דרך פנימיות הגוף אל ההוד של אחריו מקום שיתפקקו חליות 


שבשדרה מכוון לחזה ששם יראה איסר כנגד לבו פירוש נקב כאיסר והוא מפתח הלב הנקרא 
צפור נפש הרי נתקבצו שם זה השליש החוזר ושליש ת&quot;ת שזה מקומו ושליש יסוד אמא ויבא 
מזה בפ&#x27; הסמוך ומשם באחורי זעיר פלט האור לחוץ ונעשה ראש נוקביה כי עד עתה היתה 
בסוד זנב והשתא נפקת מבין חדוהי לאחורוי בסוד פרצוף ומב&#x27; החסדים המגולים שבנצח והוד 
זעיר היה די לכל אחד מהם בשליש וחצי ומהמותר נעשו מוחין לנוקביה: 
 


פרק ע
המזוזה מבואר נגלה שהיא בסוד נוקבא שהן מזוזה בגי&#x27; היכל ובאתב&quot;ש עולות האותיות ש&quot;ך 
דינין מנה ובה הכל יחד שכינה ומקומה מימין הפתח כטעם שב לימיני וכן לב חכם לימינו 
אשר שם שם שדי שומר ישראל. ודע כי יש בשמאל הפתח שד אחד קבוע דכתיב ביה לפתח חטאת 
רובץ ר&quot;ת בהפוך רחל דאתמר בה גבי אדם חסר לב כסו פניו חרלים אלמא חרל הוא נוטריקון 
חסר לב זה אדם בליעל אל זר רואה חובה לעצמו היא עצם מעצמיו לילית חייבתא דעבידתא 
ניאופין ויהיבת שיורין לבעלה וכתיב בה והיה לכם לזרא מה שא&quot;כ באדם מצא חכמה כי ראתה 
חמה לבנה בעין יפה להאיר בה הן הן דרכי שלום למלא פגימתה והנה רחל היא מספר ט&#x27; 
הויות שלימות מספירות זעיר המאירות בה וד&#x27; אותיות הויה מנקודות עצמה ועם כ&quot;ב אתוון 
דאורייתא יושלם בה מספר [י&#x27;] הויות בסוד ב&#x27; המאורות הגדולים ועם זה לא תתגנה בעיניו 
לעולם שא&quot;א אחרי שעיניו ממילא יועילו לעדויי חושכא לפי&#x27; איכא למ&quot;ד שגם נר חנוכה 


ראוי להדליקו בימין שלא יהא לאותו שד חלק בה ואפסיקא הילכתא מזוזה בימין ונר חנוכה 
משמאל כי אדרבה עם פרסום הנס בנר מצוה יחלש הכח החצון ההוא ויענה על הברכות אמן 
בע&quot;כ שכן פרסום עולה שכינה נס הוא יסוד בכל מקום הרי כאן יחוד גמור ליוסף ורחל והרע 
בורח ומסתלק מאליו וצריך לשים המזוזה בסוף שליש העליון מהפתח כמו שהמלכות יוצאת 
מהשליש העליון או לפחות תהיה טפח אחד רחוק מהמשקוף שהוא מקום התפשטות לאה וכן אמרו 
בה טפח תסמוך לפתח והנה הטפח הוא שית בקטנה כנגד ו&#x27; קצוות דלאה חמש בבינונית כנגד 
ה&#x27; הרומזת אליה ד&#x27; בגודל סוד דלת ממש קשר של תפילין לאה עצמה עוד טפח בגי&#x27; אל אדנות 
עם הכולל כי אדני בגי&#x27; מזוזה יצא ממקום שליש חסד הנקרא אל ושם יסוד אמא ששמם ייא&quot;י 
ורחל נכנסת תחתיה וזהו שאמר הכתוב והיה שדי בצריך כי שם יש אחיזה לשדים לא למעלה 
ממנו שאלו היו נאחזים בדעת אפשר שהיה להם קצת מתוק לכן יצאת רחל מצד אחורי זעיר 


להגן מהקלפות והוא טעם עזר כנגדו להרחיק מעליו המנגדים למדת טובו שלא (יהא) [יהיו] 
נאחזים אלא בה וסברא היא שגובה נר חנוכה יהא מכוון כמעט למקום מזוזה אלא דמבעי לן 
לארמא ימינא על שמאלא ובכל דהו סגי ולעולם לא ירדה שכינה שהיא מזוזה למטה מעשרה ואף 
נר חנוכה כן: 
 


</div>
