# ספר יונת אלם — פרק פא

[קריאה בקורא](/reader/kabala-50586d1451fb/1/19/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק פא
וממאי דאמור רבנן גבי נוקביה עולה עמו יש לנו לדעת בבחינת היות זעיר בעבור ראשון 
דתלת כלולין בתלת וגם ביניקה וגם בעבור ב&#x27; כשנותנים לו מוחין יש קורים לו עבור ג&#x27; 
כי היניקה גם היא עבור תחשב שחיותם מופקד וגנוז בשדי האם וצריך להתבונן מה הועילו 
לנוקביה כל אלו הבחינות והנה כבר אמרנו כי אריך הוא נשמה לכל האצילות ומתפשט בכל 
המדות באופן זה בשתי זרועותיו וחציו העליון של ת&quot;ת דידיה מאיר לאבא ואמא וע&quot;י קפול 
רגליו בסוד העקדה נכללו נה&quot;י וחצי ת&quot;ת התחתון למעלה בגדולה וגבורה וחצי ת&quot;ת העליון 
ובכחה זה נתקן עבור ראשון של זעיר מאבא ואמא ואז נוקביה נעשית במדת יסוד זעיר שהיה 
מתחלה רובע ישראל פירוש רביע מלבד ממדת ת&quot;ת שהוא ורבעו ארבעה ומלכות תחתיו מעקרא 
שהיתה גם היא רביע ממדת היסוד וסימן רביעית הלוג והלוג רובע הקב הא כיצד בשעה שירד 
האור מחלון של בינה על נקודת ת&quot;ת היה בו כדי ד&#x27; נקודות תנה&quot;י ואין אנו דורשין כאן 


האור שנתרבה תחלה על גדולה וגבורה לפי שהן מדות מתעלות הרבה על ת&quot;ת אחר התקון בסוד 
נשיאות כפים ואנו קיימין הכא בעקר קומתו של זעיר ועוד כשמלך ת&quot;ת מאי דהוה הוה 
מהקודמים אליו שכבר מתו והאור של נקודת מלכות שגם הוא עבר על ת&quot;ת אינו מעלה ולא 
מוריד בחשבון זה כי היה חלקו מעורב עם האחרים בסוד עשור נכסי ובמיתת כל אחד מהם היה 
חלקו בשלו מתגלגל ויורד בסוד בר נפלי בגימטריא שבע והוא מניין מלואיהן של יהו&quot;ה 
אלקים כי שבע יפול במיתת ז&#x27; מלכים אחרון לכלם צדיק והדר וקם עם כלם הא למדנו כי 
יסוד של נקודות הוא רביע האור שעבר על מדת ת&quot;ת ושברה והנה נקודת יסוד נחלקה לב&#x27; 
חלקין חציה לדידיה שאין לאחרים שייכות בו כלל וחציה לצורך מלכות שהוא והיא שותפין 
בו אלמא מכל נקודה שהיתה ליסוד בתחלה זה נוטל ג&#x27; חלקין וזה נוטל רביע וכשנתעלו יסוד 
אריך ומלכות עמו בסוד ראש העטרה לחצי ת&quot;ת אז יסוד זעיר אשר היה רובע ישראל נעשה 


גדול ממש במדת הת&quot;ת זה וזה בסוד נקודה להשואת הקצוות אהדדי ויותר נכון לפרש כי מדתו 
של יסוד בפנימיות הת&quot;ת לעלות אל הדעת הוא במדת הת&quot;ת בחוץ לכלל אבריו שהדעת והיסוד 
איש יחד פני רעהו הן הן מלאכי אלקים עולים ויורדים בכלם ורמזנו מזה למעלה בפרק ס&quot;ט 
ומלכות נתגדלה גם היא בקיבוץ חלקיה ושבה במדת היסוד כשהיה רובע ישראל ויש כאן סוד 
דלת של אחד שהיא מלכות שכבר יצאה מדלי דלות סוד נקודה ונעשית רובע ליסוד והדר רובע 
לת&quot;ת וזאת הדלת רבתי שהיא נדרשת בד&#x27; דלתין בבחינת מה שהיא עתידה להיות שוה לו ולא 
הוא גדול ממנה ובפ&#x27; בלק דף ר&quot;ד אמרו שעורא דגופא ד&#x27; בריתות הוי ומשמע שהן ד&#x27; 
שיעורין בגופא בלחוד חוץ מברית עצמו אמנם פשטן של דברי הזוהר שם הוא אחרי התיקון 
וכאן בסוד נקודות כמו שזכרנו ועוד כל היכא שאנו צריכין לכלול מלכות ביסוד כגון 
באריך ובאבא אז בלי ספק יהיה הרובע מלבד וביניקה שנעשו לו ז&#x27; קצוות שלמים נעשית 


מלכות במדת יסוד ות&quot;ת עצמן והיא גדלה עמו אצלו ממש כי יש לה שם בחינה קבועה אשר 
איננה יורדת אפי&#x27; עם המיעוט בסוד לא זזה שכינה מכותל מערבי אחוריו של זעיר שהוא 
כותל האחורים משותף לבת זוג ובסוד ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך ובהכנסת המוחין 
מאמא לזעיר (שלילו) [שעלו] חפ&quot;ת שלו להיות חב&quot;ד אז גם נוקביה הושלמה לו להיות פרצוף 
שלם בעלת י&#x27; נקודות ועלתה עמו בעלייתו של בעל והיתה עמו בסוף הדעת בסוד דלת דא&#x27; קשר 
לתפילין של ראש והנה אריך מחצי ת&quot;ת ולמטה הוא נשמה של זעיר במלא קומתו ומן העטרה של 
יסוד אריך הוא נשמה לנוקביה הרי כל קומת אריך מכתפיו ולמטה מאירה בתוך ד&#x27; פרצופין 
של עולם האצילות וכלולה בתוכם מראש ועד סוף ואור המאציל מחיה את כולם: 
 


פרק פב
הצלם שזכרנו למעלה שהוא מאיר על ראש זעיר בסוד למ&quot;ד מ&quot;ם מאמא המתפשטים במלא קומתו 
שהוא הצדי של צלם ראוי שנדרוש בו כפל הצלם בסוד בבואה דבבואה או צלם ודמות והוא מה 
שנרמז בפסוק עד שיפוח היום ונסו הצללים כי כשם שיש לנו למ&quot;ד מ&quot;ם מאמא כך ישנם מאבא 
ונכללים מאמא וכשם שתרין מוחין חכמה ובינה ותרין עטרין ג&quot;ג הנכללים באות המ&quot;ם 
מתלבשים חכמה בנצח ובינה בהוד וב&#x27; עטרין ביסוד כל אלו מאמא שהיא מרכנת עצמה כדי 
שיוכל זעיר לסבול אותם כך הלמד מם מאבא כי חכמה ובינה ג&quot;ג שלו מתלבשים בנה&quot;י שלו על 
אותו הדרך מם בלמד שאבא גם הוא מרכין עצמו כדי שתוכל אמא לסבלו ועל סוד זה אמרו 
חכמים ברא כרעא דאבוה כי ישראל סבא הוא נצח אבא ואח&quot;כ מתלבשים נה&quot;י של אבא בנה&quot;י של 
אמא וע&quot;ז התלבשות הוא שסובר ר&quot;א במסכת תמורה עובר ירך אמו ושם נעשית נסירה באופן זה 
הודו של אבא עם בינה שלו גנוזה בתוכו נשאר לימין אימא ונעשה נצח שלה. ומה שהיה תחלה 


נצח אמא עם חכמה שלה גנוזה בתוכה נשאר לשמאל אבא ונעשה הוד שלו. ואם באנו לדרוש 
הרכנה אחרת והנמשך אליה בסוד מעוט אל הפרצופין התחתונים שהן ישראל סבא ותבונה הכל 
עולה אל מקום א&#x27; ולא נאמרו כל הדרושים הללו אלא אחרי השבועה דכתיב ולא אבא בעיר אבל 
כשיש כניסה לירושלים של מעלה ושל מטה יש ויש למוחי זעיר תוספת עלוי עד להפליא 
כמבואר במקומו שהוא זוכה בהם מהאור הפשוט של אבא ואין אמא מלבשת אותם אלא נפתחת להם 
בסוד המעבר בלבד ודי בזה נמצא לפי המכוון אלינו כאן כי יש באמא ב&#x27; בינות והוא מה 
שאמר הכתוב כי לא עם בינות הוא והן גבורות אבא ואמא דמעקרא שהם נעשים חסדים וגבורות 
לאמא ויש לאבא ב&#x27; חכמות וזש&quot;ה חכמות בחוץ תרונה והם חסדים דאבא ואמא דמעקרא שהם 
נעשים חסדים וגבורות לאבא על הדרך שבארנוהו בסוד הנשיקין כאן וכאן נכללים בדעת לאבא 
ואמא וזש&quot;ה כי אל דעות ה&#x27; כי דעת זעיר הוא מושפע מב&#x27; דעות דעת אבא ודעת אמא והנה 


המוחין הללו כשהם נכנסים בראש זעיר מלובשים בנה&quot;י של אמא הוא סוד הלמד אשר יקראוהו 
באמת מגדל פורח באויר פי&#x27; כשם שהלמד גבוה מכל האותיות כך זה האור מתעלה ופורח מן 
המדות התחתונות של תבונה ונכנס בראש זעיר במדות העליונות שלו והוא נקרא אויר בסוד 
א&#x27; מן היסודות הנדרשים באצילות שלישי למים ולאש ומרחף על יסוד העפר א&quot;נ אויר במקום 
הזה נאמר על אריך אוירא דכיא שבכחו וסיועו פורח זה המגדל ומתעלה בסוד מוחין כאמור 
והנה מהג&#x27; פרקים של נצח נתקנו חכמה חסד נצח לזעיר ומהג&#x27; פרקים של הוד נתקנו לו בינה 
גבורה הוד ומהג&#x27; פרקים של יסוד נתקנו לו דעת ת&quot;ת יסוד כמו שבארנו למעלה והנה דעת 
אבא הכולל ה&#x27; חסדים וה&#x27; גבורות שנתלבש ביסוד שלו נכנס ביסוד אמא ויוצא לחוץ ב&#x27; 
שלישים כי יסוד אמא הוא שליש א&#x27; בלבד כי בערך יסוד אבא והוא שליש וחצי בערך למדת 
זעיר וכן ב&#x27; שלישים יסוד אבא משלימים ב&#x27; שלישים ת&quot;ת זעיר שנשאר האור מגולה בהם. 


ועוד עובר יסוד אבא ליסוד זעיר על פני כולו אלמא שני שלישי יסוד אבא עודפים הרבה על 
ב&#x27; שלישי ת&quot;ת זעיר וזהו סוד הבל הבלים פי&#x27; הבל א&#x27; נדרש באפי נפשיה ואח&quot;כ ב&#x27; הבלים 
יחד וידוע כי כל הבל מוצאו מהיסוד ויש בזעיר יסוד של אמא המגיע עד שליש ת&quot;ת דידיה 
זהו הבל א&#x27; כי הוא מכסה האור ומתפשט פנימה לו ונעשה בפניו כמין מסך כמו שבארנו 
למעלה והיסוד של אבא ויסוד שלו המתפשטים למטה מיסוד אמא הרי אלה ב&#x27; הבלים יחד כי 
אמנם ב&#x27; שלישים התחתונים של יסוד אבא נשארו בלי מסך ונתפשטו לתוך ב&#x27; שלישים 
התחתונים של ת&quot;ת זעיר ומשם ליסוד זעיר על פני כלו דכתיב ביה הכל הבל ועדיין יש 
לדרוש הבל הבלים פעם אחרת בתחלת הפסוק והוא דעת זעיר כי היסוד והדעת שניהם דבר אחד 
ויסוד אבא ואמא שווים אצלו זהו ראשית הפסוק וסופו הוא מה שבארנוהו והכל מסודר היטב 
ממעלה למטה באמת וישר: 
 


פרק פג
מן האור הגדול שיוצא מאותם החסדים שהם תוך יסוד אבא תכף שנשאר בלי מסך בוקע בתוך 
זעיר בקיעה א&#x27; כנגד החזה ופולט שם הארה מרובה בסוד אז יבקע ונעשה פרצוף של הארה הכי 
קרא שמו יעקב ע&quot;ש הבקיעה שאמרנו וכתיב ויהי אך יצא יצא יעקב רבה יציאות טובא 
לפרצופי הארה אלו וכלן לפני זעיר ונקרא יעקב ובאים מהעטרה של אבא הבוקעת מדי עברה 
במלא קומתו של זעיר והוא לא יכיל גודל האורות והן א&#x27; ממקומות תפילין כנגד הקדקד 
מקום דעת זעיר מכח אבא העובר דרך עליו וכמו שנפרש בריש הפרק הקרוב וכשם שלמעלה רישא 
דאין עודף כל מקום תפילין על רישא דאריך ואבא עודף ה&quot;נ על אמא ככה זעיר עודף מקום 
תפילין שבו בגובה הראש על פרצוף לאה שהיא ממול ערפו במקום קשר של תפילין והבקיעה ב&#x27; 
כנגד החזה כדאמרן ומן החזה ולמטה חוזר יסוד אבא ומתכסה בתוך זעיר ובוקע אח&quot;כ בקיעה 
שלישית בבטן שהוא טבור זעיר וגם יסוד בוקע אחר כך בקיעה רביעית ויוצא ממנו האור 


הגדול שקיבל מיסוד אבא הרי אלה ד&#x27; פרצופין של הארה אחוריהם כל היכא דאיתנהו לעומת 
צד הפנים של זעיר למה שהמה מזומנים לעשות שושבינות לנוקביה אחר הנסירה בשליחות הבעל 
והנה כנגדן מבחוץ כתיב בעשו וגם הולך לקראתך לעומת יעקב ודאי זה נקודה וזה נקודה 
וד&#x27; מאות איש עמו אלו פרצופי הארה מבחוץ אשר המה נפרדים ברבוי בסוד נפשות ביתו ולפי 
שהם כצל עובר נשמטו ממנו א&#x27; א&#x27; וכתיב בעמלקים במלחמת צקלג ולא נמלט מהם איש פי&#x27; 
פרצוף ממשי כ&quot;א ד&#x27; מאות איש אשר רכבו על הגמלים וינוסו כדכתיב ונסו הצללים וכן רכבו 
על הגמלים בגי&#x27; פרצוף והעיד הכתוב שלא היה בהם ממש אלא וינוסו בגמלא פרחא אבל ביעקב 
הם בסוד היחוד הנצחי הקיים דכתיב ביה ה&#x27; צלך על יד ימינך והם ד&#x27; פרצופין כל חד כנגד 
ד&#x27; אתוון בכלילות עשר מעשר לכל פרצוף ועם י&#x27; של מילוי הם בגימ&#x27; קדוש וידוע כי כח 
היו&quot;ד מתפשט במוח ה&#x27; בחזה ו&#x27; בטבור ה&#x27; אחרונה בעטרה שביסוד והנה זעיר עצמו מחציו 


ולמעלה נקרא נער ישראל מחציו ולמטה יעקב ובאחורי יעקב זה של נקודה יש נקודת רחל 
הנעשית פרצוף דבוקה עמו אחור באחור ומכתר זעיר עד החזה ששם כלה יסוד אמא גם הוא 
פרצוף של נקודה לעצמו הוא אשר אמרנו שנקרא נער ישראל ואחורי ערפו במקום קשר של 
תפילין יש שם לאה שהיא פרצוף הארה ממלכות תבונה דבוקה לנער ישראל פניה לאחוריו 
ונבארהו: 
 


פרק פד
נער ישראל והוא נקודה מחצי זעיר ולמעלה אמרנו בסמוך שיש לאה דבקה בו ממול ערפו 
ופניה כנגד אחורי מקום הדעת למחסה ומסתור שלא ידמו החצונים ליהנות הימנו אפי&#x27; ברחוק 
מקום אבל היא איננה אלא הארה ואין להם אחיזה באחורים שלה ואמרנו ג&quot;כ שיש פרצוף הארה 
מיסוד אבא לפני זעיר כנגד מקום תפילין ואע&quot;פ שיסוד אבא מכוסה שם מיסוד אמא מ&quot;מ 
בהיות ראש זעיר נפתח שם להוציא ד&#x27; בתי תפילין גם יסוד אבא עושה את שלו מרבוי הארתו 
אבל יסוד אמא איידי דטרידא להלביש יסוד אבא וגם מלכות דילה האירה באחורוי זעיר ללאה 
שלו אינו נזקקין ליעקב זה של הארה להמציא לו לאה אחרת אלא לאה דזעיר משלמת אליו גם 
כן ואחוריו של יעקב כנגד פניו של זעיר נמצאו פני לאה לאחורי שניהם אבל יעקב של הארה 
שלפני חזה זעיר יש לו לאה ממלכות אמא שפסק שם יסודה ולאה זו שכנגד החזה פניה לאחורי 
יעקב ואחוריה לפני זעיר ושמה דרדע שהיה מלכות לראש יעקב זה דרה במקום דעת ואחוריו 


וכל דור המדבר היה מבחינת לאה זו שתחלת נבואתו של משה לא היתה אלא להם וזהו חשיבותו 
של אותו הדור שזעיר מסתכל בהם תמיד והנה דעת בגי&#x27; זה דור המדבר עם הכולל וכן ערב רב 
בגי&#x27; הכי הוה אלא שהראשונים מן הקדושה ממדתו של משה. ואלה מן הקליפה ממדתו של בלעם 
הרשע שהיה מושל בכתרין תתאים כלן. ודע כי שתי נשיו של דוד שנשבו בצקלג הן כנגד ב&#x27; 
פרצופין של לאה שזכרנו. א&#x27; בן זוג ליעקב מחצי זעיר ולמטה וסימן לא הביט און ראשי 
תיבות לא&quot;ה ביעקב. והאחרת בת זוג לישראל זוטא מחצי זעיר ולמעלה וסימן ולא ראה עמל 
סוף תיבות לאה בישראל אף כאן אחינועם למעלה שאין נועם אלא במוח והזווג שם בסוד אחוה 
ואביגיל למטה שאין גילה אלא בלב והוא לפנים מן החזה. ושם יש הזמנה לזווג גמר דכתיב 
ותהי לו לבת שכל זכות האב מתרוקן לבעל ויתר עליו ג&quot;כ שהוא אוכל פירות בחייה כי אין 
שום שפע מגיע אליה אלא ע&quot;י וכל שאינו ניתן לו רק לצרכה חשיבה ליה אכילות פירות מה 


שהוא נהנה בהיותו צנור הברכות אליה וכאן הבן שואל מה הועילו פרצופי הארה אלה של 
יעקב ולאה זוג זוג אף אתה אמור לו כי העליונים עושים שושבינות לישראל סבא ותבונה 
והתחתונים לזו&quot;ן: 
 
פרק פה
כשיוכללו ישראל סבא ותבונה למעלה באבא ואמא גם יעקב שכנגד החזה יפה כחו וכולל בעצמו 
האורות שהיו עודפין ומתפשטים ללאה שלו כי עכשיו הוא יורשן בסוד ונתתם את נחלת שארו 
לו דליכא למימר שתהא לאה כמות שהיא נכללת ביעקב זה לעלות יחדו ליעקב שכנגד מקום 
תפילין כי הנה בהעלאת פרצופין אלה אין נקבה נכללת בזכר ולא איפכא ועתה יעקב זה 
שכנגד החזה עולה בתוספת אורות אלה ונכלל ביעקב של מעלה ושניהם נעשים קומה א&#x27; לעשות 
שושבינות לרחל המתגדלת ויורשת מקום לאה ואז נשלם הזווג לזו&quot;ן והנה ראש זעיר הוא 
בסוד עציץ נקוב פי&#x27; עציץ בגי&#x27; י&#x27; הויות הכלולות בה והוא נקוב שקשר של תפילין יוצא 
ממנו לאחוריו בסוד לאה וראש רחל עציץ שאינו נקוב לגמרי נקב מפולש להועיל לזולתה 


דלית לה מגרמא כלום אבל נקוב הוא מעט נקב שאינו מפולש אלא ככונס משקה דרך שאיבה 
בעלמא כספוג הזה לקבל מזעיר קיום וחיות ושפעו יוצא יצא ושוב אליה בגדולתה דרך ראשו 
ממש וקודם לכן אינו אלא דרך אחורי גופו מן המקום שיתפקקו חוליות השדרה לזעיר ומשם 
יוצא ראש רחל בתחלת אצילות ולפניו יראה איסר כנגד לבו בסוד צפור נפש היא לאה שניה 
שזכרנו בטעם איתתך גוצא גחין ולחיש לה עכשיו שרחל עולה למקום לאה הנה העציץ שאינו 
נקוב שואף מן הנקוב דוקא עד עת הנסירה שישובו זעיר ונוקביה להיות פנים בפנים אבל 
אין לזעיר פקוק מורגש וגמור בחוליות השדרה לאחוריו כי אם כנגד החזה אבל לא כנגד 
הטבור ולא כנגד היסוד כדי שישוח שם ללחוש כלום כי לא שמענו שיהו פרצופי נקיבה כנגד 
ב&#x27; יעקב אחרים דהארה שבארנו בהם ועוד יסוד זעיר יתום שאין מלכות תבונה מאירה בו 
ועוד צריך לדעת כי זלפה משלמת בפרצוף עליון מחזה לאה ולמטה וראש זלפה מכוון לגרגרת 


זעיר ובלהה מחזה דרדע ולמטה היא לאה שנייה לאחורי יעקב שלפני חזה זעיר וראש בלהה זו 
מכוון לחזה זעיר והנה ראויה היתה בלהה ללאה של מעלה בסוד ל&quot;ב נתיבות חכמה ה&quot;ה בינה 
ותבונה שתהיה הארתן סמוכה למוחי זעיר אלא שקדמה שם זלפה והיה זה כדי שתהא מלכות 
בלהה מכוונת ליסוד זעיר שהוא יוסף ואתיא כי הא דאתמר באגדה שלולא בלבול יצועיה של 
בלהה היה לה שתלד תאומים ליעקב אך ע&quot;י מעשה נטלו ממנה ונתנו ליוסף והן הן מנשה 
ואפרים ושתי ההין שבשמה יפה הן נדרשות כאן שהיא משלמת ליעקב שכנגד הטבור ושכנגד 
היסוד: 
 


פרק פו
בקצה הגבול שכלה בו יסוד אימא בקומת זעיר אמרנו כי שם תחלת פרצוף רחל אלמא אבא יסד 
ברתא הוא לבדו ואין ליסוד אמא חלק בה זולתי כח נקבות שמשתתף שם באות ה&#x27; אחרונה של 
קנ&quot;א ובתר הכי אמא אוזיפא לברתא מנהא לקשטא אל הזווג ודע כי יו&quot;ד של מ&quot;ה הן חב&quot;ד 
דזעיר ה&quot;א ג&quot;ג ו&#x27; עקרים שליש ת&quot;ת המכוסה א&quot;ו של מלוי מותר ת&quot;ת ויסוד עם מלכות שבו 
בסוד עטרה נשארו אותיות ה&quot;א לנ&quot;ה והנה ו&#x27; אותיות ראשונות שבשם מ&quot;ה דזעיר הן מכוסות 
בו&#x27; אותיות הה יוד ה&#x27; של קנ&quot;א דאמא כי אותיות אלף משם קנ&quot;א הן ראש אמא וזרועותיו 
שאין זעיר מגיע שם נמצאה האלף של מלוי הוא&quot;ו משם מה בסוד דם האדם מכוונות למקום 
שכלה יסוד אמא ובה באותו מקום ממש משלים שם אהי&quot;ה במלוי הה&quot;ין בה&#x27; אחרונה שבו העושה 
שם בטישה א&#x27; וממנה נעשה נקב שהוא קנ&quot;א עם הכולל וזהו סוד נקבה נקב ה&#x27; פי&#x27; ה&#x27; אחרונה 
של אהיה מלא בההין נוקבא בסוד נקודה ונעשית שם רחל שהיא כפי חלוף הזמנים נערה קטנה 


בוגרת ר&quot;ת נקב והה&quot;י חותם אמא אצלן ואז מכח יסוד אבא יוצאת רחל מאחורי זעיר וכותל 
א&#x27; לשניהם והוא סוד ואנכי איש חלק האמור ביעקב שנחלק לד&quot;ו פרצופין פנים ואחור ואם 
נדרשהו בזעיר על פני כלו יהיה איש חלק כי מחציו ולמטה הוא איש תם בעלה ותנה&quot;י שלה 
מלובשים בחצי העליון ולאה משלמת שם המקום פנוי ששיירה רחל ויפורש לפי זה איש חלק כי 
בחציו העליון יש הוי&#x27; אהיה ובחציו התחתון הוי&#x27; אדני צרוף ארבעתם בגי&#x27; חלק בצרוף איש 
חלק יחד הן בגי&#x27; שם מ&quot;ה בכלילות עשר מלא קומתו דמטרוניתא דא רחל עקרת הבית התחתון 
למטה שלימה ומחציו ולמעלה אלקים ע&quot;כ נקרא מרע&quot;ה איש האלהים בסוד בינה שזה שמה של 
זעיר אמנם הראש בכל הפרצופין הוא עגול וא&quot;א להיות בו דבוק גמור ובין הכתפים ג&quot;כ 
ובין השוקים יש חלל וכן בין הזרועות ובין הצלעות שלו ושלה ושם יש אחיזה לחצונים 
והדינין מתעוררין ויונקים והם בחינת ק&quot;ך צרופי שם אלקים והאדם בחטאו מגבירה עליו 


ובפרט הליצן בליצנותו נותן כח לק&quot;ך אלקים בבת א&#x27; שהם במנין לץ על כן נקרא הלצים בני 
האלקים הם כחות הדין שקטרגו על בניו של איוב לפי&#x27; כל המתלוצץ נופל בגיהנם שהוא בשתי 
יודין בגי&#x27; לץ וכל לצנותא אסורה חוץ מליצנותא דאל נכר שהלואי ישלטו שם הדינין לבערו 
מן העולם ולכן כל הנותן ריוח בין הדבקים מצננין לו גיהנם מפני שהדבקים של ק&quot;ש הם 
כמנין ששים גבורים וכיון שהאדם נזהר יפה מן הליצנות בסור מרע ונתן ריוח בין דבוקי 
האחורים של זעיר ונוקביה בעשה טוב אז נכנסת שם הארת בינה מתוך זעיר ואינו מניח 
לקליפה למשול כלל אבל מי שאינו מדקדק בזה יש לו מקום להכנס ולהאחז שם ח&quot;ו ליפר&#x27; מן 
הגזר&#x27; ועלה כתיב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און כי הכל במשפט צדק מסור מאמתת 
ההנהגה העליונה והנה דביקים של ק&quot;ש בהתחלקם בתת ריוח ביניהם יפרידו ק&quot;ך צרופי אלקים 
לב&#x27; מערכות ונכנסת הארה של זעיר ביניהם וממתקת אותם לכן מצננין לו גהנם שהוא כח 


הקליפות והדינין וזו היא לו מדה כנגד מדה כמו שזה גורם שלא ישלטו הדינין באחורים גם 
הוא ניצול מהם: 
 


</div>
