ספר יונת אלם — פרק צב

פרק צב בשעה שנכנסים פרקי אמא דאינון נה"י דידה בראש זעיר נבנית מלכות בינה תחלה וזה מוכרח כי היא קודמת אליהם ממטה למעלה להעשות שם [פרצוף] שלם ונקראת בשם לאה מאחורי ראשו של זעיר כנגד הדעת וזהו סוד קשר של תפילין שהראה הקב"ה למשה כי הנה התפילין עצמן יש בתוכם תורה שהיא הארה מרובה בפנימיות המוחין של זעיר אבל הקשר אין לו הארת מוחין אלא שבהבל פינו וכוונתינו ביחוד ק"ש יתוקנו מוחין ללאה ג"כ אבל לא בכתיב' קיימ' כמו לזעיר ודע כי אריך יש לו שערות ונימין וקוצין ופי' זה כי מצד הפנים יש בשער הקדקד תליסר נימין דקיימין מהאי סטרא ומהאי סטרא דגלגלתא לקבל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא ומכח הארתם מתפשטים תליסר תקוני דיקנא והנה משער רישיא כעמר נקי נגד חכמה למוחין דזעיר ומלבושיה כתלג חיור לאבא ואמא ואלו הנימין של צד הפנים נקראים כאן שערות סתם לפי שאינם ארוכים כמו הנימין של צד העורף ומחדודי דגלגלתא לצד אחור אלף

אלפין רבוא ושבע אלפין וה' מאה קוצי דשערי פי' מניינא רבה לגרמיה מציעאה לאבא ואמא ומניינא זוטא לזעיר ירצה לכלילות' בעצמה וכל קוצי אית ביה ת"י נימין כמנין קדוש והנה הקוצים מגיעים עד רישי כתפין לכסות העורף ומן העורף ולמטה מתפשטים הנימין ונמשכים עד מקום ראש זעיר ומצטרפים עם הצלם אשר לו מאבא ואמא אלו ואלו נעשים כמין אריג לחוזק הארתם והוא סוד הטלית על ראש זעיר ויש לזעיר נמי שערות נימין וקוצין השערות הם קטנים מבועי אור לדידיה בלבד ויוצאים מחכמה שבו והנימין יותר ארוכים להתפשט לנוקביה ויוצאים מבינה שבו וקוצים בינונים מהדעת שבו להאיר לשניהם וכלם בקטנות ודע כי אבא ואמא אין להם שער כלל לא בזקן לאבא ולא בראש לשניהם והרמז ואיש דא זעיר כי ימרט ראשו קרח הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא קדמאה לאמא תניינא לאבא וזה וזה טהור אין רע כלל כי אבא ואמא ומזלא בסוד הדעת הם ראשו בגדלות ואז נקרא

איש חלק ובארנוהו בפ' ע"ו והנה השערות הם צנורות למבועי אור יוצאים מן המוח ואבא ואמא אינם צריכים לכך לפי שהם תחות מזלא קדישא דאריך ומקבלים הארה ממנו להשכיל להיטב תמיד לזו"ן כי זה המזל נוטה שמים ע"י אמא ויוסד ארץ ע"י אבא ושניהם לשון הוה שאינו פוסק לעולם ע"ד מה שאמר הכתוב ושמים לא זכו בעיניו ולאו לגריעותא ויש במלת מרט נוטרי' "מה "רב "טובך וכן "אשר "צפנת "ליריאך ר"ת אצ"ל כי מריטת האצילות בראש אבא ואמא הוא בסוד הטוב הצפון נקטינן כי המזל עליון הוא אדרת שער בקדושה רבה על אבא ואמא דכתיב בהו אדיר במרום ה' וזעיר שאיננו מוקף מאותו המזל תמיד הוא הנתקן בסוד קווצותיו תלתלים אמנם בקלפות אין שם תקון באבא ואמא שלהם וכל השערות הראויות אליהן נמשכות עד זעיר דקליפה שהוא עשר כלו כאדרת שער פי' כמו האדרת הראויה בתקונים העליונים להשלמת הדוגמא כך נמשך במלא קומתו למטה על פני כלו תדע כי בלעם גם הוא

בסוד זעיר של קלפה יודע דעת עליון כי האריך שלו דבק עמו והיא מתת שקר שבלעם מתהלל בה שהרי גם העליון שלו לית ביה צורך והוא שנה (ע"פ ד"ר ובדפוס שני - שגה) בזה למדת התחתונות דההיא סטרא מסאבא ומשה זעיר של קדושה אינו מתהלל בכך כי גבוה מעל גבוה שומר ומלת שער היינו עשר כי י' מדות של קליפה מלאת שער והשער בכל מקום הוא בסוד נימא שהיא ו' שער ממש ויש לעולם סוד יודין ע"ג ווין כי יודין הללו הן עקרי השערות כטעם הנקודה שהיא ראשית הקו לפי' נקרא שער בסוד וא"ו והוא עשר בסוד יו"ד. והנה הנימין דזעיר מתפשטין ונמשכין עד ראש נוקביה והן סוד הציציות ולפי דרכנו למדנו קדימת הטלית לתפילין שהרי מן הבטישה האחרונה הזאת ממהרת לצאת תפילה של יד ממקום ראש נוקביה דכתיב בה שמאלו תחת לראשי לצד פנים מהזרוע בלבד והיא מתחננת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וכפל החותם הוא לכלול בזה ג"כ תפילין של ראש לזעיר היוצאת לחוץ

בד' בתים כנגד הפנים מכח הבטישה של אותן ההארות הגדולות שזכרנו וחוזר האור של מלכות בינה שיש שם לאחוריו ומוציא הקשר של תפילין שכנגדו קשר כמהו בתפיל' של יד אלא שזה כמין י' בערך לבית א' וזה כמין ד' בערך ד' בתים ונגמר אז פרצוף לאה וכשם שיש לנו בשל ראש ש' של ד' ראשין וש' של ג' ראשין כך מדקדקים בקשר של יד שיהיו בו ג' חוליות מצד א' כמין י' של ד' עוקצין וד' מצד ב' כנגד י' של ד' עוקצין פירוש קוצה לעילא וגיו הי' ותרין עוקצין לתתא וכבר בארנו כי שעור קומתה מגיע עד שליש ת"ת זעיר המכוסה מיסוד אמא ושם מתחיל ראש רחל ועד שזעיר מזדמן להוציא האורות האלה שהן יציאות השבת שהן תפילין של אור ואלה כנגדן של עור ב' שהן ד' בפנים קדש יביאך מכאן שמע (והיה) [אם שמוע] מכאן וב' שהן ד' בחוץ בסוד ד' רבתי שהן ב' חוליות בגגה וב' בירכה הנה אז האשה ממהרת לבא לפני האיש לפי' קדמתו רחל שאינו מוציא רק בית אחד מצד א' והוא קושרו

על זרועו בעבותות אהבה והדר והיו לטטפות בין עיניו שכנגדן הקשר בעורף בסוד לאה כדאמרן והאיש משה עניו מאד דיראה מלתא זוטרתי לגביה כדלעיל פ' ע"ז זכה לתואר זה בשביל מה שהגיע בהשגתו למקום לאה שהיא מלכות בינה ומשם נגלו לו נ' שערי בינה חוץ מא' ואמא נקראת ענוה על שם אענה את השמים שהיא משפעת לזעיר בענוה מרובה שכן היא מרכנת עצמה לצרכו כמו שבארנו ודע כי מג' פרקים של זרוע ימין דזעיר שהוא חסד נעשו חכמה חסד נצח ללאה וכן משמאלו אליה בינה גבורה הוד ומן הקו האמצעי שהוא ת"ת זעיר נעשו לה דעת ת"ת ויסוד אלא שדעתה קלה ויסודה קצר ולפיכך יספיק לג' מדות של קו האמצעי שלה חצי ת"ת זעיר וחציו משוייר לכתר נוקביה שהיא רחל:

פרק צג אחות לנו קטנה מן החזה של זעיר ולמטה ושמה רחל נקודה ודאי היא אמן של צאן אדם צאן קדשים בסוד הנשמות ושם הגדולה לאה שמקומה בגובה קומתו של זעיר ושמה יעיד עליה היות הארה לא נקודה הנה זווג לאה מתחיל במנחה להיות פנים בפנים כי אמנם כפול בתפלת שחרית לאה עם ישראל אחור באחור ורחל עם יעקב פנים בפנים כי אז יעקב יורד בנצח ורחל עולה בהוד ובתפלת מנחה לאה שכלה דינין מזדווגת עם ישראל לבדו פנים בפנים ורחל אחור באחור עם כל קומתו של זעיר שהיא נגדלת ותופסת אחוריהם של ישראל ויעקב וכל זה מתוק רב לדינין ובתפלת ערבית רחל חוזרת להקטין עצמה ונשארת אחור באחור עם יעקב לבדו עד חצות ועד כל שעת התפלה הזאת בלבד נמשך זווג לאה עם ישראל מתפלת מנחה עד עכשיו וזהו ההפך ממש בתפלת שחרית אך אחר תפלת ערבית גם לאה חוזרת אחור באחור עם ישראל עד חצות ואחר חצות נגדלת לאה עד למטה ולוקחת גם מקום רחל פנים בפנים ובשבת בתפלת ערבית יעקב תופס

כל נה"י דזעיר ורחל עמו פנים בפנים דעדיף טובא משחרית של חול ואחר סיום ערבית עולה רחל להיכל הבינה להגדיל' שם ולאה עם ישראל ויעקב פנים בפנים כמו אחר חצות של חול וזה נמשך בשבת עד חצות לילה ואח"כ לאה עולה למעלה להיכל הבינה ורחל יורדת פנים בפנים עם יעקב וישראל שהוא רחמים גמורים בסוד עונת ת"ת אבל לע"ה הותרה בחול אחר חצות הואיל ולאה אז פנים בפנים בקומה שלימה אך קודם חצות אפי' בליל שבת אף לע"ה לא הותרה הואיל וכל שעת תפלת ערבית ישנה לרחל בזווג פנים בפנים עם יעקב בלבד ומשמע לן דכיון שא"א לצמצם ואין לנו רק ד' חלוקות בכ"ד שעות מהיום הואיל ונאסר בתשמיש המטה מקצת חצי הלילה דהיינו שעת תפלת ערבית כאמור נאסר כל חצי הלילה הראשון ההוא לכל אדם ובשחרית של שבת זעיר עולה לנה"י דאמא ורחל עולה שם לנה"י דזעיר בלבד וע"י התפילות בלחש וחזרתן עולה מדרגות מדרגות עך שבחזרת מוסף נמצא ז"א במקום אבא ואמא ממש ורחל

עולה עד נה"י דאמא בלבד ובקדוש קדוש קדוש עולה מלכות לחג"ת דבינה ובאיה מקום כבודו לחב"ד דידה ואז היא שוה לו ממש ובמנחה עולה ישראל לבדו עם לאה ועם אבא ואמא עד מזל תחתון דאריך שהוא ונקה ובחזרה עולה עד מזל עליון שהוא נוצר ושם הוא הזווג פנים בפנים לישראל עם לאה ויעקב ורחל במקומם הם בלי זווג אלא אחור באחור הדרן למנחה של חול דצלותא דאברהם בעונה הזאת שהיה מקיים אפי' דקדוקי מצות דרבנן וה"ה שהיה אומר מנחה מידיעתו שעתיד יצחק לתקנה הנה הוא היה מדקדק להתחיל בה מכי משחרן כתלי עלמא שהוא בתחלת שבע כי אצטגנינות גדולה היתה בו לכוין את השעה שכבר פנה היום מעלייתו בו' שעות ראשונות ועדיין לא התחיל לשקוע אלא מכי ינטו צללי ערב פועל עתיד שהם מזומנים לנטות וכתיב ויהי בערב ויקח את לאה בתו שלקחה בדברים זו תפילת לקשטה וזווגה פנים בפנים נגמר בלילה אחר חצות עם מלא קומתו של זעיר דכתיב ויבא אותה אליו

והדורמיטא דידה עבדא אפי' למי שאינו ישן אלא ניעור כל הלילה לעסוק בתורה ובמצות לפי' לא נטמר יעקב באותה שעה שבה זעיר מתנהג בסוד התרדימה הנופלת על בני הנביאים כדלקמן ורחל משעת צאת הכוכבים חוזרת להקטין עצמה לפי' בחציו הראשון הנקרא ליל בלא ה' לא קבילא עלה דכורא שאינו עת רצון וכל השערים ננעלו ובחציו הב' הנקרא לילה קבילת עלה דכורא עלה דוקא בבחינת לאה שעליה המתחברת עמה כדלקמן פ' צ"ו והיא זמן עונה לכל אדם חוץ מת"ח שאין לו היתר רק בליל שבת ודוכתיה כמו שבארנו ועל אותה שעה כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ר"ת לאה ועם יוצא מעדן ר"ת ים אז משתלם שם אלקים סוד אמא עלאה ועליה כתיב ונהר בגי' י' הויות והכולל שכלן גנוזות בה יוצא דנגד ונפיק תדיר בלי הפסק מעדן דא אבא עלאה והוא יסד ברתא דא רחל לפי' לאה שהיא עצמה דינין גמורין ונקראת חשוכא דליליה מתחברת באותה שעה עם הרושם הנשאר מרחל כדלקמן פ' צ"ח כי היא

מפנה לה מקום ומסתתרת ונקמטת בסוד נקודה תחת המטה והרמז למ"ט שערים ורושם השער הנ' מעצם הבינה ה' עלאה שבשם בסוד ה' של מטה שכלם נכללים בקומת לאה והיא משתמשת בקולה של רחל בבדיקת יעקב על הסימנים ורחל יורדת לבריאה שהיא תחת המטה ממש דאמא בסוד לאה מקננא בה ובכחה זה כתיב ברחל ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה ואז היא מוסרת סימנין למעלה ללאה שהן נדה בנה"י דידה חלה בחג"ת שהם עקר בנינה הדלקת הנר בחב"ד זהו סדר התנא ממטה למעלה והם לא נתנו לחוה רק חלה לכפר על עון האכילה שפגמה חלתו של עולם ואחריה וסתות להצדיק על עצמה דין שמים והדלקת הנר באחרונה לתוחלת התקון וכן אנו דורשין בש' חנה הנביאה שהיתה מכוונת בהם בסדר הזה ומספר שמה ס"ג שהוא תקון עליון אבל חוה אינו אלא מלוי מ"ה הוא שמה לאחר החטא ואפשר לדרוש הסימנין שלשתם במוחין בלבד חלה בחכמה ראשית עריסותיכם נדה בבינה דדינין מתערין מינה הדלקת הנר בדעת המאיר

בכל הקומה מכח העליונות והוא שקיו דאיל נא בכל מקום והנה הרשימו שלהן דהיינו סימנין והארה בלבד הוא הניתן ללאה שכלה הארה ואז היא מתפשטת למטה במקום רחל בכל קומת זעיר וננסרת מאחוריו וסובבת להזדווג עמו פנים בפנים בסוד נקיבה תסובב גבר דא יעקב שעולה לנער ישראל ואז היא עונת כל אדם לפקוד את נוהו לדעת שלום אהלו ות"ח העומדים באותה שעה לעסוק בתורה נקראים בית יעקב ובעלות השחר יש לה זיווג חדש בזכותם שהם נעשים שושביניה ושמחים עמה בסוד תינוק יונק משדי אמו ואז אשה מספרת עם בעל כטעם ויהי בבקר והנה היא לאה שהכירה יעקב בטביעות קלא ונקרא אילת השחר שדיניה נמתקים והנה חביבה על בעלה כל שעה כאלו לא הכיר בה עד עכשיו והוא סוד ויאהב גם את רחל מלאה רבוי אחר רבוי למעט שלא מחמת עצמה של רחל בלבד אלא גם מסבת לאה שזה וזה גורם ובפ' בשלח דף נ"ו ע"ב ר"ש אמר בשעתא דצפרא נהיר ואילתא דקיימא בקיומא אתעברת בסטרהא ואעלת במאתן היכלין דמלכא פי' בהאיר פני מזרח

אכתי אילתא קיימא בקיומה פנים אל פנים ואז מסתלקת לצדדין ועלאת באינון היכלין שהן אחורי זעיר בסוד אלקים מרובע שמספרו מאתים ואפשר ג"כ לפ' שהן מאתים בסוד קוממיות ב' קומות של רחל ולאה שהן ק' ק' בכלילות י' מי' והיא חוזרת ועולה למקומה וכבר זכרנו כי לאה מנהגן בפרצוף שלם עד חצות לילה הא' של שבת כמו חציו האחרון בחול ואית דיימא כי הזווג הזה בשבת גם בתחלת הלילה עדיף ויותר מבושם ממה שהוא בסופו בחול וכבר דחינו סברה זו בתחלת הפ' אך בחצות הלילה בשבת היא עונת ת"ח כנגד עלות השחר של חול דמתנינן בה אשה מספרת עם בעלה:

פרק צד משיעלה עמוד השחר עד חצות היום היא הנהגת רחל דכתיב בה הולך ואור עד נכון היום ובשבילה היה הממונה מזכיר זכות אבות ישיני חברון ולהבריק עליה צרופי ההויה לי"ב שבטי [ישראל הרואה אומר (ברקי) [ברקאי] במספר שוה וזכות הקרבנות בפני הבית היה מספיק] (המוסגר נמצא בד"ר) ליחדה ועושה אותה פרצוף שלם להזדווג פנים אל פנים אבל עתה צריכים אנו בתפלתנו לעשותה פרצוף בברכת אבות כמבואר במקומה ומעלות השחר מיד עוסקים בקשוטיה ציצית ותפילין וק"ש וזווגה משתלם בתפלת העמידה ובחזרת ש"ץ ובנפילת אפים בסוד ת"ח מאפיל בטליתו וכשאנו מתפללין בלחש אז הוא מלביש נצח אריך והיא במלא קומתה להוד שלו כי חג"ת שלו נשמה לאבא ואמא נה"י לזו"ן ובראשי חדשים שסודם נ"ה ב' ראשים לירח הנה שבו שניהם פי' זו"ן בנצח בכלילות השמאל בימין לפיכך מזכירים יעלה ויבא בעבודה שהיא בנצח אבל בחנוכה ופורים מזכירים בהודאה דתרווייהו בהוד ולאו

לגריעותא שיהא זעיר נגרר אחריה אלא שבחול אפי' מההוד אין לה שפע כ"א ע"י זעיר ובב' הימים הללו היא יונקת בזכות עצמה מההוד והיא תוספת קדושה אליה אך אין קנין לאשה בלא בעלה ומזה הצד יאמר תרווייהו בהוד כי נוסף על היות זעיר מושפע לדידיה מהנצח הנה רבו יתירא אישתכח ליה בהוד יותר מבחול שנוקביה עולה אליו בזכות עצמה וגדול כבודו בישועתה ובחזרת העמידה שבכל יום זעיר מקבל הארה מחסד אריך ונוקביה מגבורה בסוד ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו פי' גליתי להם ת"ר כלולות של ו' קצוות בהתרבות אורם עשר מעשר שעד עתה לא היו מאירים רק מג' מדות והנה אפרים לשון רבים שסיוע זה יועיל לפרצופים שיפרו וירבו באצילות הנשמות ומחצי היום ואילך מתחילין הדינין להתעורר ורחל חוזרת לאחור לפי' צריך לעשות תקון חדש בתמיד של בין הערבים וזה בזמן שב"ה קיים כי הקרבן היה ממשיך את היחוד מעלות השחר עד חצות אבל שלא בפני הבית אחר

גמר התפלה רחל חוזרת לאחו' וחסידים הראשונים היו שוהין שעה א' לפני התפלה שעה א' בתפלה ושעה א' לאחריה למען ימשיך היחיד פנים אל פנים ג' שעות לפחות כדי משך כל הזמן שהוא עונת ק"ש של שחרית שבו הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ותועיל השהיה בב"ה להקביל הארת פניהם של דודים זה וזה לפני התפלה בהזמנה הזאת דלא סגי בלאו הכי אם מעט ואם הרבה לכל דבר שבקדושה ולאחר התפלה בסוד שפתים ישק משיב דברי נכוחים והוא טעם שקו צית ב' תיבות כי בזכות השקת השפתים והרוח הפנימי המשיקן ברעותא דלבא סופו להשמע ולהתקבל ברצון וזהו צית והא אוקמוה דכל ד' אמות רחושי מרחשוון שפוותיה פי' כל זמן הארת ד' אתוון דשמיה קדישא וגם הנה ד' אמות בגי' פום ממלל רברבן והנה בשוב רחל לאחור אז יסוד לאה מגיע עד חזה זעיר ונצח והוד כמהו כי אין להם צורך להתפשט בסוד חדוש זולתי בהיות רחל מוסרת לה סימנים שהוא בלילה אחר חצות כדאמרן שאלו היתה לאה

נכללת עם רחל ביום לא היו דינים בעולם ולילה כיום יאיר וכ"ש אם היתה מתיחדת לזווג והנה אחר חצות תקוני לאה להזדווג עם ישראל פנים בפנים פותחים במאי דרחל סליקת מינה שהיא תפלה וחזרה ונפילת אפים וכולן בציצית ותפילין שמצותן כל היום וכל יום שאין בו תחנה קדושתו משלמת לדידיה סכת שלום מעין של שבת אחד המרבה ואחד הממעיט ובכל עת אנו משלימין ביחוד קריאת שמע של ערבית שאין בו ציצית וזמן תפילין הוא מן התורה אבל מדרבנן לא התירו להניחן רק אם היו מונחים אין צורך לסלקן והנה תפלת ערבית רשות ר"ת תרע"א וכן ארץ מצרים במספר שוה ע"ש ועברתי אני ולא [ה]מלאך לפי' מזכירין יציאת מצרים בלילות אבל תפלה זו אינה חובה ואמרו בזוהר חיי שרה דף קל"ב שככה אמר דוד ערב ובקר וצהרים זמני תפלה הם ואני אשיחה ואהמה בב' של חובה אבל בשל רשות די לו שישמע קולי בשירות ותושבחות מחצות לילה ואילך והטעם הוא כדאיתא התם כי ו' אתקין לה' לפי'

יעקב תקנה וה' איתזנת מן ו' דלית לה מגרמא כלום ודוד כמותם עני ואביון לפי' אמר ובלילה שירה עמי והיינו טעמא דאחר החורבן נמי רשות היא אי לאו דנהגו בה מנהג חובה ואיתא התם דשחרית ומנחה תרין דרועין נינהו ובה שכינתא ניחא בנייהו בהדי גופא דדכורא דא יעקב שבחא דאבהן מלייהו בלחישו ואמור רבנן יעקב משמש במרום כד"א ואתה מרום לעולם [ה'] והוא סוד תפלת ערבית שאין ש"ץ זקוק לה ודכ"ע תפלות חובה באמצע תקנום ואפי' בלילי שבתות אין שם חזרת תפלה אלא מעין שבע ולעולם אין בה נפילת אפים אלא שאומרים במקומה על המטה בידך אפקיד רוחי וההבדל רב ביניהם כנודע ובבקר פותחים במאי דסליקנו מיניה גבי חובה שהיא ק"ש המזקקת אותנו מעלות השחר לציצית ותפילין שאין הצצה בלילה כי אם בזמן שהובטחנו עליו לילה כיום יאיר ובמקדש בבקר קטורת קודמת לאברים ובמנחה איפכא לפי שהאיברים עיקר בהנהגת רחל היא אמן של צאן קדשים וקטרת עקר בהנהגת לאה דבר

שהנשמה נהנית ממנו זה (הרוח) [הריח] לא הגוף כי כליה של לאה חלשים כנודע ולעולם פותחין במאי דסליקנן והכל הלך אחר החתום: