# ספר יונת אלם — פרק צה

[קריאה בקורא](/reader/kabala-50586d1451fb/1/22/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק צה
תמן תנינן אין מחנכין את מזבח הזהב שהוא כנגד לאה אלא בקטורת הסמים של בין הערבים 
למתק דיניה כי היא שעת זווג לאה בחציו העליון של זעיר בלבד ואלו היתה תפלה ראשונה 
של אדה&quot;ר ע&quot;ש מן המנחה ולמעלה בלא חטא בסוד פתיח&#x27; העולמות הידועה לאותה תפלה היה 
העולם מתוקן בשבע ראשונות לנצח נצחים כי עכשיו צריכין העולמות לעלות מירידת פלאים 
ואז היו מזומנים לעלות בתוספת על שלמות הראשון מה שאין כל בריה יכולה לשער אמנם 
ידענו כי כן במנחה גדולה של אותו היום נתן אבינו הראשון הודאה על חלקו ובקטנה בקש 
על מחילת העון לפי&#x27; זו גדולה שהיתה בשמחה וזו קטנה בבושה וכלימה זו גדולה בקומה 
שלימה והמאורות על מלאם כמהו וזו קטנה שנתמעטה קומתה דכתיב ותשת עלי כפכה ואז גם 
המאורות נתמעטו וכבר נזכרו ב&#x27; בהר הכרמל הא&#x27; ויהי בצהרים [והב&#x27;] ויהי בעלות המנחה 
והנה בהתעוררות הדינין בשעת המנחה ישובו זעיר ורחל במלא קומתו אחור באחור וז&quot;ש 


אליהו ואתה הסבות את לבם אחורנית ע&quot;י שליטת הדינין וע&quot;כ אין כח הקלפה שולט עד הלילה 
שאז רחל חוזרת להקטין עצמה ולאה איננה משתרבבת למטה רק עד החזה בלבד ואית דיימא 
איפכא כי היא יורדת למקום רחל להזדווג עם יעקב בתחלת הלילה בחציו הראשון שהוא 
התחתון שבכל הזווגים בתגבורות הדינין ולפי זה הנה רחל בתחלת הלילה חוזרת להיות 
נקודה בלא פרצוף כלל ולאה הניחה במקומה למעלה הארת עצמה שהיא צל ורושם קליש הואיל 
ועצמותה מעקרא אינו בסוד נקודה אלא הארה ואחר חצות מתארכת לדברי הכל מלא קומתו של 
זעיר אב&quot;א מן החזה ולמטה [לפי הדרך הראשון וכן עקר או מן החזה ולמעלה] לפי הדרך הב&#x27; 
איך שיהיה זהו זווג ישראל עם לאה בבחינת רחל שהוא בשעור קומת ישראל כלו והזווג 
מבושם קצת ובשבת רחל נכללת בלאה ונקראת חקל תפוחין קדישין כי הנה בחול במעוט רחל 
משתרבבת לאה למטה פנים בפנים עם זעיר ובשוב רחל בשבת למקומה נכללת ברשימו שהניחה שם 


לאה כי אין ריקו&#x27; נמצא והוא סוד נחלתך ונלאה אתה כוננתה כי נחלתך היא רחל חולת אהבה 
ונלאה במעוטה לפי פשוטו ולפי מדרשו ונלאה נכללת בלאה כדאמרן אתה כוננתה בליל שבת 
אלמא אומר היה ריב&quot;ל תפלות באמצע תקנום להקדים תפלות הערב לצאת הכוכבים שאין אחרי 
כן זמן תפלות אלא עונת ק&quot;ש להזכיר תקוני שכינה לנחם אותם ור&#x27; יוחנן סבר שבהיותם 
זריזים מקדימים לקרא את שמע בתחלת צאת הכוכבים ונסמוך גאולה לתפלה לילה כיום יאיר 
כל זמן שאנו עוסקים בתקון זה שלא תתמעט רחל עד סיום התפלה והרגיל בכך הרי הוא בן 
העה&quot;ב ומי שאינו ממתין את חברו בתפלת ערבית גורם שיעתק צור ממקומו בהיותו פחז כמים 
להעתיק צורת רחל מפרצוף לנקודה או להעתיק צורת לאה מפני ישראל לאחוריו ולפי דרך זה 
דייק טפי ויעתק צור ממקומו ואם המתין לו זוכה לברכות מעין מה שתקן דוק ותשכח וכתיב 
שמאלו תחת לראשי כי רחל אומרת כן על זעיר בשעת תפלת המנחה כי היא עלתה באותו פעם 


מלא קומתה מאחוריו כמו שבארנו מיחלת עת פקידתה למחר להזדווג עמו פנים בפנים ואז 
ימינו תחבקני בתפלת שחרית שהחסד מעורר אהבה רבה להשלמת הזיוג ודע כי כשם שבזווג לאה 
בלילה היתה רחל מוסרת לה סימנין כך ביום בזווג רחל ראוי שתהא אימא בסוד לאה משאלת 
לברתא מנהא כי בארנו שאימא היא פחותה מנקודה ועדיפ&#x27; מהארה פשוטה וזה העודף יהא 
מושאל מלאה לרחל וככלה תעדה כליה כי היא תחלה תעלה עד החזה של זעיר שהוא שעור קומתו 
ומשם תעלה עמו ותזכה להיות מתגדלת ומתרוממת וכוללת בעצמה פרצוף לאה וננסרת וסובבת 
לפני זעיר לזווג אבל מה נעשה והחטא גורם היות הזווג השלם הזה ראוי ליטול ואין לו עד 
ירחמנו עושנו זולתי מה שע&quot;י ב&#x27; התפלות ישתלם הזיווג לשתי אחיות אחת שחרית עם יעקב 
ואחת בין הערבים עם ישראל אבל תפילת ערבית רשות אלא שבזמן הגלות שהוא כעין אותו העת 
שתקנה יעקב אבינו בצאתו מן הארץ חוצה לה מתחבא מפני עשו ודואג מלבן ותחבולותיו נהגו 


בה מנהג חובה למתק דיניה של לאה שהם קשים מתחלתה ועד סופה לא כן דיניה של רחל הא 
למדנו דשפיר עבד יעקב להזדווג עם לאה ורחל דשייכן אהדדי ואין לאה אמו אלא שגדלה עם 
אמו יותר מרחל כי היא נולדה עם זעיר מעבור ראשון ולאה נשתהתה בבטן עד דאמ&#x27; ינקא לן 
והדר אתעברא מנייהו ואז יצא זעיר עם תוספת מוחין גם לאה עמו וכבר בארנו כי (בהגבל&#x27;) 
[בהגדלת] זעיר גם יסוד מתעלה עמו בין בסוד נקודות בין בסוד פרצוף ועוד ת&quot;ת זעיר 
מתגדל ע&quot;י עליית שליש א&#x27; מיסוד אליו ובזה אפשר לעשות זווג למעלה עם לאה אשר איננה 
עוברת חזה זעיר בחצי לילה הראשון כדאמרן לפי&#x27; בשעת הזווג עם לאה שהיא למעלה בסוד 
הגבורות כתיב ואת בריתי דא יסוד אקים את יצחק שהוא מרכז הגבורות למתקן הרי אלה שתי 
אחיות לאה ורחל תאומותיו של הבל שהוא בסוד יעקב מלבר מכליו של זעיר ומשה מלגאו בסוד 
עצמות ואור פנימי שלו: 
 


פרק צו
בזמן שלאה מתפשטת לזווג בסוף הלילה הנה מהאור הגדול שלה יתוקנו אז לרחל מוחין 
בבריאה לפי&#x27; תכף שיאור היום משיראה אדם את חבירו ברחוק ד&#x27; אמות ויכירנו אנו מניחין 
תפל&#x27; של יד ראשונה כי רחל לוקחת הארה מן לאה קודם שהמוחין של ז&quot;א מישראל סבא ותבונה 
יכנסו בתוכו או אמור קודם שיכנסו בתוך לאה לצורך זעיר כדלקמן כי האור הזה תחלה הוא 
בסוד קטנות בשם אלקים פנימה ללאה מקיף לזעיר והדר איפכא בסוד גדלות כי ההויות 
שבחסדים עקרן בזעיר והטעם שקדמה לאה לזכות במוחין הללו פנימה לה כי היא עצמה הארה 
ומקומה מאחורי ראשו של זעיר ושם יתחזקו האורות האלה בשערות אריך העוברים דרך עליה 
וקונה לעצמה ב&#x27; מוחין בלבד חכמה ובינה כלולים זה מזה כי דעתם קלה ושם קדש כי יביאך 
מצד א&#x27; קדש חכמה שבחכמה שהוא ע&quot;ד מה שבארנו מפנימיות ימין אריך לימין אבא יביאך 
חכמה שבבינה דמעקרא מעין פנימיות שמאלו של אריך לימין אמא שחזרה להיות בינה לחכמה 


שמע (והיה) אם שמוע מצד אחר שמע בינה שבחכמה דמעקרא דוגמת אחוריים של ימין אריך 
שחזרו להיות חכמה לבינה ומזה הטעם סבר אביי שאם החליף גוואתא לגוואתא או ברייתא 
לברייתא לית לן בה אם שמוע בינה שבבינה דוגמת אחוריים של שמאל אריך אלמא קודם חזרה 
היו הויות אהדדי שתיהן בבינה וסדרן בתורה שהוא זעיר אלא כפי מציאות התקון המתגלת בו 
לצורך ההנהגה התחתונה וידוע כי רושם המציאות עליון לא זז ממקומו ובזכות התורה שאנו 
קוראים בלילה ובפרט אחר חצות נעשית לזעיר הארת מוחין ובטשי קוצי דשערי דאריך להאיר 
בו בסוד תפילין שמצוותן רמיא עליה דזעיר והארתן בו היא תחלה בסוד אור מקיף ומה 
שאמרנו קוצי דשערי משפטו נימין המתפשטין מן הקוצים שבעורף לא מן הנימין שבקדקד 
וכשאנו קורין ק&quot;ש בשחר בסוד הולך אל דרום לעולם ביום אותו היחוד נותן התעוררות 
בבריאה לזווג ז&quot;ון שהם נעשים מיין נוקבין לאבא ואמא כי שערי ההיכלות פתוחים זה לזה 


ואז נשלמו לו המוחין לגמרי אבל ק&quot;ש של ערבית עם היותו מעורר מיין נוקבין למעלה מן 
ו&quot;ה לי&quot;ה כדאמרן מ&quot;מ השערים סתומים והתעוררות עולה בסוד אור חצון וסובב אל צפון 
לעולם בלילה והנה בבקר לאה שהיא מלכות אמא וסמוכה שם ליסוד מקבל הארה מרובה מאותה 
בטישה שזכרנו ונעשו תפילין בכח באותו הצלם כמ&quot;ש בזוהר כי יש דוגמתו בזווג תחתון צלם 
רוחני מתלבש בטיפה ע&quot;י מלאך הממונה על ההריון וז&quot;ש הכתוב אך בצלם אלקים יתהלך איש 
כי אותו הצלם מגדל את העובר כך מאותה בטישה יוצאים התפילין שהם אח&quot;כ למטה בז&quot;א תחלה 
בסוד קטנות וסימנך צד&quot;י למ&quot;ד מ&quot;ם בגי&#x27; ג&quot;פ אלקים ואח&quot;כ מתגדלים ביחוד ק&quot;ש ביסוד 
ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר כי אז הבטישה המרובה מאחורי ראשו דוחקת 
האורות שיצאו לחוץ לעמת פניו והן עצמן לטטפות בין עיניו והנה הם בכח למעלה באותו 
הצלם שהוא אור פנימי ללאה שכלה דינין בסוד גבורות ואז אינו אלא מקיף לזעיר שלא 


הוגלמו בו הויות החסדים עד שיקרא ק&quot;ש ויתפלל ובשבת זעיר עולה למקום הצלם ומה שבחול 
הוא בצלם בכח הנה שב בשבת להיות בפועל תפילין של שבת ודאי שהם למעלה מהראש וזעיר 
מתעטר בהם בסוד אור בלי מסך כי הפשיט ממנו כתנות עור שהם הרבה למטה מהצלם ועל כן 
אין אנו מניחין תפילין בשבת כי באת שבת באו פנים חדשות ולעולם הארת התפילין של מעלה 
היא מאירה בפנים בכל שבתות ה&#x27; הגדול לפי&#x27; גדלו שהוא שבת עצמו והקטן לפי קטנו י&quot;ט או 
חש&quot;מ וכיוצא כמבואר במקומו אבל בחול אלו האורות הם בכח בסוד צלם ואח&quot;כ נכנסים בראש 
זעיר במוחין חב&quot;ד שהוא מציאות הצלם והעטרין המתגלמים ליכנס בו ובטשי קוצי דשערי 
דאריך בסוד העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום והוא הטעם דאיתקש תפילין 
לתורה שיהא נשים פטורות אפילו למ&quot;ד שבת וי&quot;ט זמן תפילין ולילה ה&quot;נ כי עסקו של זעיר 
בלילה עם אבא ואמא הנותנין לו מוחין עלאין מחודשים (בח&quot;ב) [בחב&quot;ד] שלו אין כמוה 


תורה שלימה והיא הגורמת להמשיך לו שפעו של אריך ומכח הכאה זו יוצאים לחוץ ונעשו ד&#x27; 
בתים וזו הבטישה מגעת ג&quot;כ בלאה ונעשה אור מקיף אליה אורו פנימי לזעיר כי רבוי האור 
הנכנס בראשו יוצא דרך נקב שבמקום הלוז ומקיף ללאה שהיא עכשיו טפלה לו אחרי שנכנס בו 
כל ג&#x27; פרקיהן של נה&quot;י דאמא אבל מעקרא היה בהיפך כמו שבארנו: 
 


פרק צז
לילה זמן תפילין הלכה ואין מורין כן והוא בסוד ויפל ה&#x27; אלקים תרדמה על האדם אלו אבא 
ואמא עלאין שמחדשים לו מוחין מלמעלה והראשונים הבאים לז&quot;א ביום הנה אז בלילה 
מסתלקים למעלה למקורם ומשם יורדין ונכנסים בנוקביה מנה&quot;י של ישראל סבא ותבונה על 
הסדר מההתלבשות שבארנו למעלה והוא סוד הנדונייה שנותן האב לבתו ע&quot;י בעלה שהוא פוסק 
לחתנו בשבילה כי היכי דלקפץ עלה בעל וזעיר בערך זה נראה שהוא נרדם מעין מה שמצינו 
בבני הנביאים מבטול הרגשותיהם בשעה שרוח הקודש שורה עליהם ואז לאה נכללת ברחל 
ולוקחת ממנה סימנין הללו מפני שלאה עתה היא מתגלמת ונעשית מהארה היוצאת מראש זעיר 
כי המוחין שלו הולכין מבחוץ לרחל פי&#x27; לאותו הרושם הנשאר שם מרחל משעת המנחה במקום 
לאה והיא איננה זולתי הארה בעלמא ואין ממשות בכלים לקבל מוחין ולהזדווג בלילה זווג 
גמור אא&quot;כ תתגלה ברשימו דרחל שהיא נקודה ועולה עמו אך אינה יורדת לגמרי כי נשאר שם 


זה הרושם כאמור על כן יאמר כי לאה נכללת בה ובשבת איפכא כדלעיל פ&#x27; צ&quot;ו אך באותו 
הדורמיטא הנה זעיר מקבל מוחין מאבא ואמא והזווג יותר עליון כי יש לו מוחין מלמעלה 
אלא שאינו מתפשט בעולם לחסרוננו לפי&#x27; המוחין אינו לו רק בסוד סכת שלום באור מקיף 
בלבד ולעתיד לבא יושלמו בו באור פנימי וזה עלוי רב לזעיר כי לילה כיום יאיר לו פי&#x27; 
כשעור שהיה ראוי ביום אלא שאין אנחנו ראוים לכך והוא בסוד יום א&#x27; יודע לה&#x27; לא יום 
ולא לילה כי הוא טועם לעצמו באותה שעה מעין העה&quot;ב וכתיב יום ליום יביע אומר כפי 
צורך ההנהגה התחתונה ולילה ללילה יחוה דעת הוא סוף ההנהגה העליונה ודי בזה ומאי 
דכתיב ויקח אחת מצלעותיו שנסרה והביא אל האדם הכוונה שלקח הכלים אשר היו לה מן אחור 
כי מתוך הארת זעיר בקעה ויוצאת רחל מאחוריו עתה ננסרת ונעשית פרצוף שלם כמהו בסוד 
ויבן ה&#x27; אלקים את הצלע וזהו תקון תפלת העמידה ויביאה אל האדם פנים בפנים וכשחטא 


אדה&quot;ר חזרה לאחוריו ובגלות בשביל עונות היא לאחור חוץ מיום שבת שהיא אנפין באנפין 
וכן אנו בתפלתינו ובמעשינו הטובים מחזירים אותה לפנים ובפרט בברכת אבות במלת מלך 
עוזר ומושיע ומגן כאשר נבאר במקומו בע&quot;ה ואחר התפלה חוזרת לאחור כמו שקדם בפ&#x27; צ&quot;ה 
ודע כי אע&quot;פ שתוכלל לאה ברחל בההוא רשימו דילה כדלעיל וראשה של לאה נמלא טל במוחין 
הנעשים לה בנה&quot;י של תבונה הנה זה לא יעכב שתהיה יחד גם נכללות תבונה בבינה לאה שיש 
זווג באותה שעה למעלה עם בינה לתת מוחין מחודשים לזעיר ונשמות הצדיקים העולות בלילה 
נעשים להם מיין נוקבין לא כן ביום כי אין הדודים מזדווגים תמיד כמו רעים דלעילא 
ואלו הפרצופין נכללים זה בזה לפי שנעשו ע&quot;י הארה רצוני לאה תבונה ואמא ולא [היו] 
בתחלה בסוד נקודה כמו רחל שהיתה מעקרא אחת מהי&#x27; נקודות אבל נשים יקרות הללו שהן 
מהארת כלן נכללת זו בזו כי הנה לאה נכללת בתבונה אע&quot;פ שתבונה ג&quot;כ למעלה כי אין פרקי 


תבונה נתפסים בלאה לגמרי כמו בזעיר שהוא נקודה לפי&#x27; הוא מגלי&#x27; ותופס בתבונה הרבה 
אבל לאה גם היא הארה ואין תבונה נתפסת בה אלא מתנוצצין המוחין בלאה עד היות בה הארה 
מספקות חוזרת תבונה ונכללת למעלה בבינה וכשם שנכנס בראש זעיר הלמד מן צלם של תבונה 
כך הלמד מן צלם של חכמה שאין נה&quot;י מישראל סבא נכנסים בתוך הלמד של בינה דהיינו 
תבונה ושניהם יחד נכנסים בזעיר וכמו שהמלכות של תבונה נעשה פרצוף לאה כן ממלכות 
חכמה נעשית צפורה והיא בת יתרו כי יתרו מספר כ&quot;ח אתוון של מלוי ע&quot;ב והוא&quot;ו שית 
סטרין בכל מקום וזהו בגדלות אמנם (בקטנה) [בקטנות] כמו שמן מלכות בינה בגדלות יוצאת 
לאה כן בקטנות יוצאת תמנע וכמו שממלכות חכמה בגדלות יוצאת צפורה כן בקטנות יוצאת 
כושית ומשה נעץ חרב בינו לבינה כשמלך בארצה וע&quot;ד זה אמרו כי תמנע באה וחלתה פני 
יעקב שישאנה ולא רצה ותמנע בגיא צלמות לא מות אלא צל בלבד לפי&#x27; היתה פלגש אליפז לא 


אשה גמורה גם יוסף לקח את אסנת ולא שמע לפוטיפרע שהיתה אשת פוטיפר והכוונה שכל א&#x27; 
מאלו הצדיקים דחה את הדינים ודע כי בקטנות יש ג&#x27; אלקים מאמא וג&#x27; מאבא ומילת אלקים 
עולה כמנין בן ע&quot;ז הדרך אלקים ה&#x27; אותיות והמלוי י&quot;ג הרי י&quot;ח ומלוי המלוי עולה ד&quot;ל 
צרוף כולם ב&quot;ן לפי&#x27; כתיב ויבאו בני האלהים [פי&#x27; ג&#x27; אלקים] שיורדים בגרון דזעיר וזהו 
סוד נחר גרוני וכן חר&quot;ן כי ג&#x27; אלקים בגי&#x27; נחר וחרן ועם הכולל עולים גרון ודע כי ש&quot;ך 
דינים באים מל&quot;ב נתיבות חכמה כל א&#x27; כלול מי&#x27; הרי ש&quot;ך מספר ה&quot;פ דין וכלם מתפשטים 
בעולם ע&quot;י ה&#x27; תתאה שבשם הגדול שהיא קונה לעצמה שם אלף דלת ומחלקת כח בה&quot;א שבה לה&#x27; 
אלפין ומשלמת ה&quot;פ דין לה&quot;פ שם אדני שאנו מזכירין בריש העמידה בכל יום ג&#x27; מהן בתפלת 
היחיד וב&#x27; בחזרת שחרית ומנחה וה&quot;פ ס&quot;ה הם שכ&quot;ה וזהו סוד נער נערה כאשר יתבאר במקומו 
בע&quot;ה וכשנצרף שכ&quot;ה והכולל הרי כו&quot;ש ומשה דחה את כוש שהם הדינים כי לפי גודל אחיזתו 


בתוכיות החסדים פנימה לדעת זעיר במתוק הגבורות א
ין לו יחס עמהן וכן תמנע עולה כמנין ב&quot;פ מנצפך שהם הדינים הקשים הבאים מבינה ה&#x27; 
עלאה וע&quot;כ יעקב דחה אותה להיותה דינים קשים מצד הקטנות ויוסף ג&quot;כ דחה את פוטיפרע 
שמספר שמה תנ&quot;ה כמנין האחורים הראשונים של שם אהיה שהם מלואי קס&quot;א קנ&quot;א קמ&quot;ג ונשא 
את אסנת בת דינה שהיא התפשטות לאה למטה: 
 


פרק צח
תרב השקידה ותוספת ההתמדה בעיון ישר ונאמן לכל מה שהקדמנו בשרשי החכמה הנעלמה מתחלת 
החלק הא&#x27; הזה עד הנה כי טוב להפסיק הדרוש אך הפעם ליתן ריוח בין הדבקים רק בדבר 
אחיזה אשר לקליפות אצל ד&quot;ו פרצופין חובה עלינו למנות בה סדר הבדלות בסוד עץ הדעת 
טוב ורע והאמת כי לא יקרא טוב בהחלט אלא מה שלא יגורהו רע כלל אך אין רע בעולם בלא 
טוב המעט אם רב ומזה הצד כל התורה כלה שמותיו של הקב&quot;ה כי הרע שבה לא יבצר מההוא 
נהירו דקיק המחיה את הכל ומחזירו למוטב ועתה דע כי אין לקלפות שפע ויניקה מזעיר כלל 
כל אותו שעור שכח אימא מעורב בו כי היא נחלת יעקב בלי מצרים ועד המקום שכלה בו יסוד 
אמא נצדק בדברינו על זעיר שכלו טוב כי שם מקום מפתח הלב דעלי&#x27; תנינן לב טוב ובכלל 
דבריו של תנא כל הטוב הנדרש בדברי חביריו אך משם ולמטה יתיחס לו הרע במה שיש יניקה 
ממנו לזכר שבקלפה ממקום שמתחיל ראש נוקביה כמו שבארנו למעלה בסוד המזוזה לא שיעלה 


ח&quot;ו אל הקודש פנימה רק שרש יניקתו ואחיזתו משם בהשתפך אליו בחוץ מן האויר המתפשט 
מאחורי זעיר לאחורי נוקביה באותם הפרקים שאינם דבוקים יחד היטב והדבר ידוע שקליפת 
הזכר אינה קשה כ&quot;כ כמו הנקבה אשר היא מצודים וחרמים ואם היתה תחלת השרשת הקליפה 
מינה ובה הוה מטרטשן עלמא לפי&#x27; נתלו באחורי הזכר שלא ימהרו יחלטו פתגם מעשה הרעה 
ח&quot;ו והנה שם מ&quot;ה עיקרו בזעיר וכשתכה יו&quot;ד בה&quot;א ראשונה זו וזו במלואן יעלה בידך מנין 
ק&quot;ך וכשתכה ה&quot;א אל וא&quot;ו יעלה מניין ע&quot;ח וכן פעם אחרת בהכאה וא&quot;ו על ה&quot;א אחרונה מספר 
ג&#x27; הכאות יחד מגופו של שם מ&quot;ה עולה ור&quot;ע כי כל הכאה היא בסוד אחורים וממנו כתנות 
עור וכן ממלוי שם מ&quot;ה שהוא חוה צריך להסיר ב&#x27; א&#x27; של וא&quot;ו ה&quot;א הא&#x27; משמע לשם אלקים 
והב&#x27; לשם אדני למתקו הדין הנמשך מהם והנה הנשאר כלו טוב במספר מכוון כי א&#x27; שבה&quot;א 
ראשונה אינה זזה ממקומה שהיא נוטרקון אה&quot;יה הנכלל עם ג&#x27; ראשונות ברחמים ועו&#x27; השם 


פשוט כלו עולה טוב וכמו יו&quot;ד הא מלאים זה וזה במ&quot;ק וראוי שיהיה חציו האחרון של שם 
שוה לו ולא יעדיף ובנוקבא ג&quot;כ יש טוב מצד המוחין שלה שהם מן החסדים וגם באברי גופא 
אע&quot;פ שנבנו מן הגבורות יש מתק לג&#x27; גבורות עליונות בסוד כאשר ידבק האזור אל מתני איש 
כי גג&quot;ת שבה דבוקות בנה&quot;י דזעיר וסי&#x27; וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדולח ואבן השהם בסוד 
חכמה ויסוד כי טלא דבדולחא הוא המח חכמה ודאי ואבן השהם היא בחשן במקום יוסף ויסוד 
זעיר הוא יונק ומושך מן המח כמפורסם ועד מקום יסוד זעיר קרינן בה במלכות וזהב הארץ 
ההיא טוב לאפוקי אתפשטותא דדהבא והנה דינין דילה נייחין ברישא ותקיפין בסיפא ואין 
ללילת חייבתא שפע ממנו אלא מטבורא ולמטה כי עד שם כלה טוב בסוד ג&#x27; הויות מן החסדים 
שהן י&quot;ב אותיות וג&#x27; גבורות ממותקות הרי ט&quot;ו ולפי שרובו ככלו בכל מקום הנה הב&#x27; 
בחינות של מטה יש להן קצת מתוק בבחינה זו הרי טוב וכשתחשוב ג&quot;פ אלקים ב&#x27; מנצח והוד 


דידה והג&#x27; מיסוד דידה ששם קבוץ הגבורות כלן הרי הן בגי&#x27; חרן ועם ט&quot;ו אותיות וג&#x27; 
שמות הכל במספר ורע וכתיב ערו ערו עד היסוד בה לשתף הסוד של ורע שבזו&quot;ן בחורבנה של 
ירושלים ועל סדר ההנהגה הכוללת במחשבה העליונה כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה 
טוב מאד אמנם כל הנבראים התחתונים נכללים בד&#x27; מינים מדבר חי צומח ודומם וכשבא תקון 
העולמות ותקון האדם עמהם דהא בלא הא לא אפשר דכתיב בראשית ברא אלקים וכתיב אלקים 
אתם תדע כי לא המטיר ואדם אין וכל הצמחים עמדו על פתח הקרקע ולא צמחו עד יום הו&#x27; 
שנולד אדם ובקש רחמים עליהם וכל בהמה חיה ועוף לא הושלמה בריאתם עד שקרא האדם להם 
שמות שהלביש בהם רוחניות אותיות התורה לקיום בריאותם והיא היתה השלמת תקונם אך 
כשאכל אדם מעץ הדעת וכל החי אכל ונפגם כמהו הנה בשור פר מקרין מפריס כפר על עצמו 
ועליהם ג&quot;כ אחרי שהקרבן בא מהמעולה והמשובח שבכולם שבן יומו קרוי שור כשם שבאדם 


נאמר ויקרא את שמם אדם ביום הבראם אח&quot;כ בדור המבול חזרו ונתקלקלו מעצמם באותו הפועל 
המיוחד שבשבילו נבראו והוא קיום המין לפי&#x27; אע&quot;פ שנח הקריב קרבן לא הספיק לתקנם 
לגמרי ולזה הותרה לו אכילתם לקרב תקונם אחרי שהוא לא סבב קלקלתם והנה בב&quot;ה ע&quot;י 
הקרבנות היה התקון עולה לכל הנבראים יחד ראשונה האדם תקונו בידו ע&quot;י התשובה והוידוי 
החי הוא עצמו הזבח ממנו הדם ממנו האימורים ובעולה גם אבריו יעלו לרצון הצומח ממנו 
המנחות והשמן לבילה ולמנורה ונסוך היין והדומם בנסוך המים ועוד על כל קרבנך תקריב 
מלח: 
 


</div>
