{"bookId": "kabala-50586d1451fb", "part": "1", "torah": "6", "title": "ספר יונת אלם — פרק כא", "hebrewTitle": "פרק כא", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-50586d1451fb/1/6/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-50586d1451fb/1/6/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק כא\nכאשר בא יסוד לתת למלכות אותו האור שהוא אצלו בפקדון כטעם והיה האוכל לפקדון לארץ. \nעתה יש למלכות תרתי לגריעות. א' שמקבלת מכלי שחציו העליון שבור לא כן שש נקודות \nשכלן קבלו השפעתן מבינה והב' שאין לה אלא חלק א' מי' בנצוץ בסוד מלכות פליגא כמו \nשנפרש בסמוך שכן נתחלקה מלכות בית דוד ט' שבטים לאפרים לבד מדידיה וא' ליהודה לבד \nמדידיה. וידוע כי גודל הנצוץ שנתפשט מבינה בנקודות האחרות גרם שבירתן. אמנם זו שלא \nקיבלה אלא כדי ספקה מיסוד שהוא קרוב לה אתמהא למה לא עמדה בשלה כי הראשונות קבלו \nיותר מהראוי להן לצורך מה שלמטה מהן משא\"כ במלכות א\"כ למה לא נתקיימה והיה ראוי לה \nלמלוך בקביעות אבל הטעם היא כי כשבא יסוד לתת למלכות דרך צנור אותו הנצוץ שהיה אצלו \nבפקדון כיון שנשבר יסוד בשלו ונסתלק חלקו למעלה הנה מה שהשאיר עוללות מן הנובלות \nשלו כמו שאירע בשברים הראשונים ג\"כ כולם נקבצו כאן לדחות מעליו חלק מלכות שירד למטה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "במרוצה לאינהו והיא שבירת חציו התחתון על פני כלו אלא שנבקע תחלה מלמטה בסוד חלון \nאבל בנין נערים היה שהיא סתירה בסוד והוא נער האמור ביוסף בשעת קלקלתו ואז נתגלה \nהאור בחוזק ונתרבה עליה מבחוץ וירד מגולה ולכן נדעכה ונתבטלה ממלאכתה מלכות ג\"כ שלא \nהיה כח בה לעשות מאומה פן תחשב רשות בפני עצמה ח\"ו אבל לא נשברה לגמרי כמו האחרות \nויש כאן סוד המים שהיו מכסים את הארץ קודם מאמר יקוו שכן הנצוץ שירד מיסוד למלכות \nלא נתיישב בתוכה בסוד אור פנימי עד אחר התקון אבל בסוד נקודה היה חופף ומכסה עליה \nלפיכך ארעא אתבטלת בלבד בסוד מעולפת ספירים כי לא נתנוה רדת שחת. ועוד שהיא רכה \nוענוגה שכחה יפה לעמוד בפני רך ובפני קשה למה שאין בנקודה שלה אלא עשירית האיפה \nשהיא בגי' א\"ל אדנ\"י ובתקונים אמרו כל ספירה נוטלת חולקא עד דאתפליגת ל\"ט ניקודין \nואשתארת עשורא מכלהו טפין ובגינה מעטרין כו' והראיה שלא נאמר בה בתורה וימת כי לא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מתה לפי האמת שהיא מדרגת תורה אלא נעשית סנדל שכבר היתה מלאה שפע ומרוב מה שנשפך \nעליה נתעלפה והגיעה עד שערי מות אך לא עזבו נפשה לשאול ומשה דכתיב ביה בכל ביתי \nנאמן ותמונת ה' יביט. כפי שעורנו שפירושו יביט התמונה לנמצאות בכלל על הדרך שהוא \nיתברך מסתכל בה הוא רואה ללבבו ומבין מה שהיא רוחשת בלבו בסוד דפק אחורים של ע\"ב כי \nהוא לבדו מגיע עד יסוד אבא המתלבש באמא זה מצד אחורים וזה מצד פנים שכן פק\"ד קס\"ה \nבגימ' משה והוא מרגיש דפיקו דלבא כחוט השערה ואחורים אלה של ע\"ב הם מספיקים להחיות \nמעט ע\"י קס\"א עץ החיים בשעת העלוף ההוא שלא מתה אבל עזרא ראוי היה שתנתן תורה ע\"י \nבסוד תורת אמך אלא שקדמו משה בתורת ה' יסוד אבא והוא נשאר במדריגת אימא דכתיב ביה \nסופר מהיר בתורת האלקים הוסף כ\"ב אתוון דאורייתא על מספר אהרן יעלה בידך עזרא והוא \nדור כ\"ב מבלעדי אהרן כמו יהוצדק שמיוחס אחריו בדברי הימים אחיו של עזרא היה. צא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ולמד ממה שיחס שמו בספרו ושם קצר בשמו' הרומי' והנה אהרן מספרו ע\"ב פקד פ' ע\"ב זה \nאחורים לפשוט הוא והכוונה להוסיף העלם באימא שלא יאיר בה אחורים של אבא אלא מתוך \nאספקלריא שאינה מאירה וכן עזרא הוא במספר אחורים (ל\"ט) [לט'] אותיות של בן אחת אחת \nבדקדוק שהוא מלכות דיסוד אימא ועל הסוד הזה כתיב חסד לאברהם בגימטריא עזרא כי ע\"ב \nדיודין מהפך אחורים הללו למדת אברהם דכתיב ביה אתה כהן לעולם לפי' נכתב מיתה סתם \nבדברי הימים במלך הח' המכוון למלכות לא מיתה בדקדוק רק לפי המפורסם כי העלוף קרוב \nלמיתה שהרי נסתלק ממנה רוח הקודש מדרגות כתובים ואסתר פועה ומרחשת בלבה אלי אלי למה \nעזבתני שהוא במספר אחוריהם של הויה פשוטה וד' מלואיה כי נסתרה דרכי מה' היא ישנה \nולבה ער הוא המדה שתפש חזקיהו לא כדוד שאמר ארדוף אויבי ואשיגם ולא כאסא שרדף בלבד \nולא כיהושפט שבקש רחמים אלא הריני ישן על מטתי והב\"ה עושה כי לא נתכוין חזקיהו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לשינה של תפלות אלא כדאמרן וכטעם כי אשב בחשך ה' אור לי והוא עשה עצמו דוגמא לארע' \nאתבטלת לפיכך נעשית הארץ הקדושה אפטרופוס עליו כטעם מכנף הארץ זמירות שמענו והנה \nצפניה הנביא היה ה' לחזקיהו מבני בניו וכיון שנתיחס אצל כל הדורות האלה ומעשיהם \nסתומים ופירש לך הכתוב בא' מהם שצפניה היה נביא הרי כלם נביאים לפיכך לא זכר במקום \nהזה המלכות לחזקיהו כי לא לזו הוצרכנו ודע כי אור הנקודה האחרונה לא עלה לבינה כמו \nהאחרים כי הוא לבדו נשאר חופף עליה בסוד נפש המרחפת על הגוף בבי קברי מיחלת מתי \nיקיץ ויקום לתחיה עד שנעשית מלכות גם היא מכח מה שעליה פרצוף שלם בתקון כיון שלא \nנשברה למה שלא קבלה ניקודו זו מעיקרא כ\"א החלק שקבל יסוד בפקדון לה ולפי שלא נשבר \nיסוד בפעם ראשונה בלתי אם חציה לא חזר לבינה רק אותו חלק מהאור הראוי לו ולא נפתח \nלמלכות הצינור מבינה אלא מחציו התחתון של יסוד בלבד: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פרק כב\nסוד השבירה במהותה אינו אלא חזרת האור למקומו למעלה (וירים) [בכת\"י - וירידת] הכלים \nלמטה כטעם לוחות נשברות ואותיות פורחות ועכ\"ז שברי לוחות מונחים בארון כי רושם \nהאותיות לא סר מהן וכן בשברי הנקודות נשארו נצוצי טהרה ואלו המנין תבירין ירדו למטה \nומהם שרש הקליפות ואע\"פ שנתברר אח\"כ אוכל מתוך פסולת ע\"י קפול רגלי אריך דלקמן \nשהעלו סלת נקיה מן השירים שזכרנו עדיין נשארו מהם שירי שירים להיות חיות לקליפות \nאשר הנה מרובות בעולם העשייה ומעורבות טוב ברע ורע בטוב ומה שאנו עושים בתפילתנו \nוגם נשמתיהון של צדיקים בסלוקן מן העולם הוא כי עוברות בעולם העשיה ומעלות עמהם \nניצוצי הטהרה אשר בתוך הקליפות לעולם היצירה אשר יאמר כי שם הקליפה מחצה על מחצה \nקרובה אל הטוב לא מעורבת וכן מיצירה לבריאה שהקליפה מועטת ורחוקה מן הקדש ומבריאה \nלאצילות שכלו טוב אין רע כלל. ויש בזה שטה אחרת כי עולם האצילות רובו טוב והמעוט לא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כן. ואף בבריאה שהן מחצה על מחצה לא יתערבו בו כלל רק ביצירה החצאים מעורבים וכ\"ש \nבעשייה שמעוטה טוב והמסתבר שלא נאמרו דברים הללו רק אחרי שירדו העולמות כלם על \nחטאים והם הגורמים ליתן את האמור של זה בזה, הדרן לשמעתין כי גם באצילות עצמו יש \nעליה מיניה וביה מן השש קצוות לעליונות כי בשבירת הכלים וגניזת האורות נשארה הארתן \nבתוך השברים ומשם עולים נצוצים בסיוע התחתונים להאחז ולהתיחד למעלה עד שחוזרים \nהאורות למקומן. וכל הסלוק הזה אשר אמרנו הוא סוד מיין נוקבין הנעשים למעלה מנפשות \nהצדיקים ממש בשעת סילוקן כי כל המצוות שעשו בחייהם מתכנסות יחד לעלות ולראות לפני \nהאדון ה' צבאות כטעם והלך לפניך צדקך בשעה שכבוד ה' יאספך ובפרט מעשרה הרוגי מלכות \nוחבריהם שבכל דור ודור שהעון גורם היות הקליפה גוברת והעולם ח\"ו מתמוטט והולך בהיות \nנצוצי הטהרה נכפפים ונכנעים בתוך הקליפה והמה מוסרים לה גופם דרך הפקר כעין דחיית \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "השעיר לצוק אחר שעלה הגורל לה' על חבירו ומבי מלכא מפקידין הב' לעזאזל והוא סוד עת \nלאהוב חלק גבוה ועת לשנא החלק הניתן לסטרא אחרא שלא יהיה דרך מתנה וחבה ח\"ו אלא \nשלוח ודחיפה אף כאן ברישא ממתים ידך ה' והדר ממתים מחלד כמו שיבא בפרק הקרוב שהם \nנמסרים על יחוד ה' לכפר על הקודש וליחד בשרשים העליונים שכן בהעלאת נשמותיהן מעלים \nמאותם הניצוצות אשר בתוך הקליפה שיהיו נעשים מיין נוקבין והתקבל למעלה בקדושה \nובטהרה בסוד כך עלה במחשבה לפני וכבר ידעת כי זה נאמר על ר\"ע כאשר שאל מרע\"ה מלפניו \nיתברך זו תורה וזו שכרה ופירושו כך במקום הזה הוא כפי שעור המסרו מעיקרא כי לו יאתה \nכמבואר במקומו בסוד כי ישלים חקי שהיה מצטער ואומר מתי יבא לידי פסוק זה ואקיימנו \nשהוא ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך על הדרך שבארנוהו כך עלה ונסתלק מיד \nהקליפות האור מזוכך ומתוקן לשוב לשורשו במחשבה העליונה ומלאכי השרת ג\"כ בשמעם צעקת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הרוגי מלכות ואין להם השגה במצפוני כונתם דואגים עליהם ושואלים מאת הקב\"ה כשאלתו של \nמרע\"ה והשיב להם אותה תשובה עצמה והכוונה כי הנה אלה החסידים בצעקתם ובהבל פיהם \nמשברים אויר החצונים שלא יעכב על ידם פן יגבר ח\"ו עליהם כנגד הפכו להרהר אחר מדותיו \nיתברך ותעל שועתם אל האלקים לא בשביל צער הגוף כי בשרו לא יכאיב אם הנפש לא תאבל \nותקבל יסורין באהבה אלא כך ע\"י צעקה זו בכוונה רמה ומסירת עצמם כאמור עלה שכר צדקתם \nעם האור שהיה נאחז עם נחש בכפיפה וזה האור יתיחד עם נשמתם הגורמת בזכותה להעלאה \nהמדומה ועולה במחשבה העליונה למקומה למעלה והיא עולה עמהם כטעם ה' ממית ומחיה פי' \nממית משבר ומבטל הנקודות הראשונות ומהאור פנימי שמסתלק מהן מחיה את הפרצופין שנתקנו \nעל ידם והוא כטעם יהושע וכלב וכתיב בהו חיו מן האנשים ההם שירשו זכיותיהם הקודמים \nאשר אבדו מהן בדין התוהה על הראשונות כי המרגלים בכלל המשוררים על הים אמרו בשירה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ובזמרה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך ואח\"כ אמרו לא נוכל לעלות אל העם הוי חיו מן האנשים \nההם ואמר כי הוא מוריד שאול את המנין תבירין שהן שברי שברים אין גם א' יצלח לכל \nויעל את נצוצי הטהרה בסליקו עילאה: \n \nפרק כג\nואיתא בזוהר פ' פקודי בהיכל ו' דף קנ\"ז ע\"ב ת\"ח בגין דר\"ע סליק לעילא כדקא יאות עאל \nבשלם ונפק בשלם שאיל שאילתא ולא אתפרש דכתיב ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים על \nדא. פי' על זה נופלת השאלה והיא מה אלין דאתקטלי בקטולי עלמא זכאין צדיקים דלא חבו \nחובא בגין דיתענשון. ת\"ח ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים הכא (איהו) [אית] תרין \nסטרין ידך ה' וחלד ידך ה' דא הקב\"ה ונשמתא אתכניש לגביה ממתים מחלד דא סטרא אחרא \nדגופא איהו שליטא עלוי דכתיב לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל והאריך בזה יעויין שם \nוקודם לכן אמר אינון נשמתין עילאין כגון ר\"ע וחביריו ולא אתקריבו מאסתחאה בנהר \nדינור וכו' אלמא רוחצות בחלב הלובן העליון המתגלה עליהן ואינן צריכות כלל לאותו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מרוק הואיל ושתו כוס התרעלה בעה\"ז בשמחה על קדושת שמו יתברך והוא הגורם שיתיחדו על \nידם אבא ואמא שהוא מעלה מיין נוקבין כנגדו להשלמת הזווג בזכותם כמו שהמה מזדווגים \nע\"י זעיר ונוקביה אחרי שנשברו כליהן והדר אתקנו ואין לך הליכה בדרכיו לדבקה בו \nגדולה מזו אבל שאר הצדיקים בסלוקן מן העולם מעלין מיין נוקבין ממלכות לזעיר לזווגם \nואיתא בפ' ויקהל כדין מלביש חד צדיק קנאה וכו' כי הצדיק העליון מזדווג עם נוקביה \nבסוד יוסף שהוא בגי' קנאה דרחימותא והנה בשעת הפטירה עצמה אם זכו למדרגת נפש בלבד \nמלכות מתעוררת עמהם ונעשה למעלה בזכותם זווג בין זו\"נ ואפי' יש להם רוח אפשר \nשיעוררו את אמא לפרוס עליהם סוכת שלום אך אין כאן תוספת זווג למעלה ואם זכו למדרגת \nנשמה בינה מתעוררות עמהם וגורמים זווג אבא ואמא ואלו ואלו בבחינת היותם כוללים \nבעצמם העולמות כלם שהם נהנים ומושפעים מאותו זווג. אבל מכאן ואילך דאין הזווג על \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ידם אלא בסוד הפנימיות אשר איננו מתפשט בכלים ובלבושים זולתי מרע\"ה דכתיב ביה לא \nכהתה עינו כי הואיל וגופו קיים בלתי משתנה הנה הזווג המשתלם על ידו הוא תמידי \nבפנימיות ובכלים ג\"כ כשמש המחלק בלילה לכל הכוכבים מאורו אע\"פ שהוא סובב למטה \nמהאופק וע\"ז נאמר בשגם הוא בשר ולא נס לחה לפיכך עליונים רואים אותו למטה שהוא מאיר \nבעולם התחתון. ותחתונים רואים אותו למעלה שהרי נגנז (ונעלה) [ונעלם] מהם וגם זה לו \nמן השלמות מעין דוגמא של מעלה שדרשו בזוהר פ' וירא דף ק\"ג תתאי אמרי על השמים \n[כבודך] ועלאי אמרי על כל הארץ כבודך עלאי ותתאי אמרי ברוך כבוד ה' ממקומו, עתה \nשבנו לכונת זה המזמור שאמרו דהע\"ה לתקן מה שהביא עצמו תחלה לרצונו באותו המבחן שלא \nיכול לעמוד בו כדכתיב בחנני ה' ונסני וכאן אמר זמותי בל יעבר פי לפיכך בקש רחמים \nשלא יבא עוד לידי ניסיון ואמר פלטה נפשי מרשע חרבך ממתים ידך ה' וכו' ובאמרם כך עלה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "במחשבה ידוקדק על נכון כי הנה מלת כך במספר גדול של אי\"ק בכ\"ר הוא בגי' שם ב\"ן \nבכלילות עשר בגי' עם קדוש וככה הוא מספר נחמיה בן חושיאל שנאמר עליו תשב אנוש עד \nדכא ולא ימות לפיכך רחל מבכה מאנה הנחם שאין מקבלין תנחומין על החי והוא מוסר \nלאחרים כולם שע\"י כן כתיב ותאמר שובו בני אדם כי אמנם זה האיש ישתלם במעלה העליונה \nהזאת כל האפשר להצדיק על עצמו דין שמים תדע כי כן מספר דיין האמת בשווי גמור ומאמר \nיהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו קיים הבטחת הנביא ושפכתי על בית דוד ועל יושבי \nירושלים רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו כמבואר אצלנו במקומו וכן כך עלה \nבמחשבה הוא בגי' תק\"ך אם נחליף בית השמוש בכ\"ף להורות השיווי בין תחלת המחשבה לסוף \nהמעשה וכן ד' אותיות השם הגדול בתמורת אלב\"ם במספר שוה שהוא היחוד המשתלם באלפ\"א \nבית\"א עולה משני צדדין ואינה יורדת כלל ובה עולים אבא ואימא דאינון י\"ה לש\"ע נהורין \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דאריך ועם זה זעיר ונוקביה דאינון ו\"ה יחדו ירננו זהו סוד ש\"ע פ\"ע וכן מגדל עוז שם \nה' במספר שוה. ועוד פ\"ע בגימ' י\"ה בכללות עשר שעלו שתי אותיות אחרונות של שם \nלמדרגות העליונות ובתוספת עלוי ג\"כ בסוד הכלילות כאמור: \n \nפרק כד\nכלל הדברים העלאת האורות האלה הוא תקון נפלא ובה הושלמה הסבה התכליתית למיתת מלכין \nקדמאין בסוד בונה עולמות ומחריבן וזה נקרא עולם הנקודות עולם התהו שהוא מתהה מאין \nבו צורה מושלמת. ועוד שהוא מתמיה בהפשט צורה למלביש צורה. ועל הסוד הנכבד הזה מה \nיפו ומה נעמו דברי חנניה מישאל ועזריה באמרם לנבוכדנאצר אלהנא יכי לשזבותנא ומן ידך \nמלכא ישזיב והן לא וכו' והכוונה כי כל מעשה בראשית לדעתם נבראו והסכימו להשתמש בכסא \nדמוקרה השעיר המוגבל ברצון יוצרם ע\"מ להשבר ולהתבטל לפיכך נעשה הכל בשתיקה לא כן \nבמעוט הירח שהיה שם כח וקטרוג יתבאר במקומו בס\"ד אלא דהא בהא תליא לכל מבין יסודם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כי קדם מפעליו מאז עלה במחשבה סוף הויכוח דלא מיתבא דעתה מטענה אלימתא גנוזה, בקרב \nלבה וגזרה על עצמה השתיקה לחוס על כבוד קונה ואף על פי שמ\"מ צדיק ה' בכל דרכיו וכבר \nבארנו בדרוש הזה במקומו בטול גמור לטעות הירח הלזו כי הצור תמים פעלו אל אמונה ואין \nעול הנה [הוא] ית' אשר איננו מקפח אפילו שכר שיחה נאה וכ\"ש סמא דכלא משתוקא. עקב \nענוה פן יאמרו הבלתי מעמיקים בעיונם עבדא נצח למריה אמר להביא במקיף ציור הכפרה \nשהיא עצמה פיוס לאותה טענה אשר יראה בעיניו ולבבו יבין מה רב גובריה כי היא הקשיא \nוהיא התירוץ ושב ורפא לו כטעם כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד והוא פלא וכבר \nרמזנו מזה למעלה כי הכל צפוי במקיף והוא צפיית הבחירה על הדרך שבארנו בפ' ז' ויצדק \nלפרש כפרה שהוא מלשון כפורת (במקיף) [שהוא המקיף] עצמו חשוק שפתיך ודי בזה אך אלה \nהצדיקים אמרו אם יחיינו האל ית' נחיה ואם ימיתנו ומתנו באדין ברשות השם הנכבד הרשום \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "באותיות אלה שהוא תחילה לאור החוזר כפיתו בסרבליהון סוד המקיפין המגיעי' למטה בשולי \n(הצדיקי') [בכת\"י - הצדדין] בסוד יריעות המשכן ונרמז בתי\"ו רבתי של תמים תהיה לפיכך \nעלה הכתוב ביתר התיקונים מן המאוחר אל הקודם ומן הקודם אל האמצעי שכן זכר תחילה \nפטישיהון ופירשו חכמים ברקים הנתונים על ברכיהם ויונתן תרגום מכנסי בד אוורקסין וכן \nכתיב התשלח ברקים וילכו הרי נתייחסה להם הליכה ככתוב בסוד מרי דריגלין והכוונה בהם \nכלים תחתונים לנה\"י שהן גמר מעשה הפרצופין בהכאת הפטיש עליהן ועיקר השבירה לכלל \nהנקודות לא היה אלא בנה\"י שבכל אחד מהן כמו שיבא והוא כטעם מקטע רגליהון דרשיעיא \nדכתיב בהו לעת תמוט רגלם ולפי שתכף לשבירת החלקים התחתונים שזכרנו מסתלקין למעלה \nהאורות מן השליש העליון ונבארהו סמך אליהם כרבלתהון שהם כלי מוחין וזכר אח\"כ \nלבושיהון שהן כלי הגוף והזרועות שכן בתר רישא גופא אזיל ועם זה פירש לנו הכתוב שעור \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "קומה שלימה שמסרוה השלמים האלה על קדושת השם להיות המה להם בעצמן בכבודן מנין \nתבירין דקב\"ה ומזה יובן ברכי דרבנן דמשלהי ומנא דרבנן דבלו כל אלה מחופיא דידהו \nבסוד שברי כלים: \n \n", "en": ""}]}
