{"bookId": "kabala-5ac7036f42dd", "part": "1", "torah": "25", "title": "שער הגלגולים — קטע 25", "hebrewTitle": "קטע 25", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-5ac7036f42dd/1/25/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-5ac7036f42dd/1/25/", "segments": [{"index": 1, "he": "בר קושב בימי ריב\"ל. אביי הנקרא נחמני. רמי בר חמא. רב ביבי בר אביי. רב דימי \nמנהרדעא, ר' נחומי. ר' משרשיא. רמי בר יחזקאל. ר' יימר. ר' שמואל בר שילת. ר' אבין \nנגרא. נתן דצוציתא ריש גלותא. ר' תנחום דמן נוי. רב ייבא אבי רב סמא. ר' ספרא בימי \nרבינא. רמי בר תמרי. רפרם בר פפא. ר' זעירא בר הלל. ר' זעירי מדהבת. רבין ורב דימי \nדסלקו מבבל לא\"י. ר' חנא בגדתאה. שבחת בריה דרבינא. ר' חמא בר בוזי. ר' שישא בריה \nדר' אידי. ר' חייא מדפתי. יהושע בר זרנוקי, ונקרא בגמרא חייא בר זרנוקי, והוא שבוש. \nאיו. אבדימי. באלי. ר' יהודה הנדואה. ר' טביומי. ר' מלכיו: \nואלו הם רבנן סבוראי, ר' אחאי. רבה מפומבדיתא: \nואלו הם גאונים, ר' אחא משבחא. ר' דוסתאי גאון. ר' צמח גאון הראשון, בריה דרב פלטוי \nגאון. ר' נהילאי גאון הראשון: \nואלו הם הפוסקים, הרשב\"א ז\"ל. רבינו אהרן נכדו של הר\"ז הלוי. דון וידאל די טולושא, \nבעל מגיד משנה. הר\"י יוסף קארו בעל ספר ב\"י על הטורים. אחי כה\"ר משה ויטאל יצ\"ו. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ואני הצעיר חיים. ודע, כי כל אלו הם משרש בחי' הנפש בלבד, אבל הרבה מהם יש שהיה \nרוחם משרש אחר, ואפילו ר' עקיבא, היתה רוחו משרש אחר, זולתי אביי לבדו, שהיו נר\"ן \nשלו כלם מזה השרש שלי. ונמצא, כי כל אלו הגלגולים הנז\"ל שזכרתי, מן קין ועד אני \nחיים, הכל הם מן בחי' נפש לבד. ושבתי אוצר פירי, הוא אחד מהקליפות של שרש נפשי: \nבענין השגתי, שאל את נשמתי, ואמרה לו שאתענה מ' יום רצופים בשק ואפר, ואחר כך אתענה \nבה\"ב תמיד, עד תשלום שתי שנים ומחצה, ואז אשיג השגה גמורה כמוהו ממש, בלתי שום \nתערובת דסטרא אחרא, כמו שאירע לאחרים: \nיום אחד חזר לשאול, והשיבו לו שאתנהג חדש א' שלם בשק ואפר ותענית, ושאתנהג בשפלות, \nושלא אתלוצץ בשום אדם, וא\"ל כי כל עיקר השגתי תלויה בשתי עניינים אלו הנז' בפרטות, \nשהם, השפלות, ושלא להתלוצץ: \nיום אחד חזר לשאול, והשיבו לו, כי להשיג השגה אמיתית כמוהו ממש, לא היה אפשר עד \nמלאת לי שתי שנים ומחצה. אמנם אם בתוך הזמן הנזכר, אתנהג בתשובה, ובפרט שאתענה מ' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "יום רצופים בשק, ואישן כל אלו הלילות בשק, שאז יבא לי התעוררות רוח הקדש, משלשה \nלשלשה חדשים בפתע פתאום, ואחר ב' שנים ומחצה הנז', אשיג ממש כמוהו באמיתיות. וסבת \nקצבת שתי שנים ומחצה הוא, כי ישבתי בבחרותי שתי שנים ומחצה, בלתי עסק בתורה, ומעשים \nשלי לא היו אז רצויים כתקנם, ולכן הייתי צריך תשובה שתי שנים ומחצה אחרים, כמספר \nהימים ההם ממש: \nיום אחד חזר לשאול, והשיבו לו, שאתענה מ' יום רצופים בשק ואפר ובכי, ובפרט שאשכב כל \nאלו המ' יום בלילה על הקרקע לבוש שק, גם אשים אבן אחת תחת ראשי, ואכוון בשם הוי\"ה \nהעולה בגימטריא אב\"ן, כזה, יו\"ד ה\"ה וא\"ו ה\"ה. ואח\"כ אתענה בה\"ב בכל אלו ההנהגות \nהנז', עד תשלום שתי שנים ומחצה, ושאתנהג בכל הזמן הזה בענוה ושפלות גדול עד תכלית \nהאחרון, ושאזהר ג\"כ עד תכלית מן הכעס ומן ההקפדות: \nיום אחר חזר וא\"ל, שאזהר מאד, כי כפי מה שהגידו לו, הוא מוכרח שבהמשך הזמן הנזכר, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שתתערב מחשבתי, ולא ארצה לסבול עול התשובה כ\"כ, ולכן כיון שהבחירה תלויה בידי, \nשאזהר ואתחזק בדבר הזה במאד מאד: \nיום אחד אמר לי, כי אז בשבוע ההיא היה רואה רוח טהרה אחת שהיה מסבב אותי, ושזה מורה \nכי בהכרח אני צריך להשיג השגה גמורה, ואע\"פ שאני אדחה אותה, יכריחוני מן השמים, עד \nשאשיגה בעהי\"ת, ושאשיג השגה גמורה אמיתית כמוהו: \nיום אחד אמר לי, כי כל זה שאני עתיד להשיג עתה, הוא מחמת חשקי בו, ושנשמתו הוא \nמסייעתני מאד, וכמעט שהוא מתעבר בי. וא\"ל כי יש לי קורבה עמו, ובפרט כי בפעם אחרת \nבגלגול אחר, הייתי תלמידו ג\"כ כמו עתה ושאדבק עמו תמיד במחשבתי, ויועיל לי מאד: \nיום אחד א\"ל, שאזהר מאד לומר הללויה אודה ה' בכל לבב וגו', ואח\"כ אכוין בשם מנצפ\"ך, \nואעשה כך תמיד כשאקום בכל לילה אחר חצות, כי מועיל מאד אל ההשגה: \nגם א\"ל, שאזהר מאד לשים תמיד תפילין כסברת ר\"ת, שהם סוד צרוף שם יהה\"ו, היוצא מר\"ת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "'יתהלל 'המתהלל 'השכל 'וידוע אותי וכו'. ולכן הנחת אלו התפילין מועיל מאד אל ההשגה \nואל ההשכל והידיעה: \nגם אמר לי, כי עיקר ההשגה זו תלויה ע\"י כונת האדם, וזהירותו בכל ברכות הנהנין, לפי \nשעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנמצאות במאכלות החומריות, ומתדבקים באדם האוכלם, \nוע\"י הברכות האלו הנאמרות בכוונה, הוא מסיר מהם הקליפות, ומזכך החומר שלו, ונעשה \nשכלי וזך, ושאזהר בו מאד: \nגם צוה אותי, שאקרא בכל יום הקביעות של מקרא, ומשנה, ותלמוד, וקבלה, עם הכונות שמסר \nלי, ככתוב בספרי, ואזהר בו מאד: \nגם החמיר לי מאד בענין השבת, לשמור ולכבד יותר מכל שאר המצות כלם: \nיום א' הייתי לפניו, ונתעכבתי חדש ימים שלא עשיתי שום יחוד מן היחודים שסדר לי, \nוהכיר בפרצופי, וא\"ל אם תעזבני יום יומים אעזבך, ואתה גורם בזה נזק גדול, שתגרום \nשיתפרשו ממך הנשמות שרוצות להדבק בך, ונתתי לו טענה שלא הייתי רוצה אלא לעסוק בתורה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "באותו זמן, ובפרט שלא היו באים כפי הראוי אותם הנשמות בגלוי, והשיב לי שעכ\"ז לא \nאמנע מלעשות היחודים ההם בכל יום, כי הוא גדול מעסק התורה, כי הוא מיחד העולמות \nהעליונים, והוא עסק התורה ויחוד הכל יחד, והזהרני שכאשר אייחד היחודים, שלא תהיה \nכונתי בלבד להמשיך הנשמה, אלא לתקן למעלה: \nגם א\"ל כשהלכתי עמו לטבריא במערת ר' עקיבא, כי א\"ל ר' עקיבא, שאזכור עשרה פעמים את \nר' עקיבא זה אחר זה, קודם כל תפילה מן השלשה תפלות, ערב בקר וצהרים, וע\"י זה יתעבר \nבי, וסייעני מאד. וא\"ל שאין צורך לומר ר' עקיבא, אלא עקיבא בלבד: \nגם אמר לי, כי עד חג הסוכות של שנת השל\"ד ליצירה, אני צריך סיוע ממש, שהוא יעזרני \nבעת היחוד, אבל משם והלאה איני צריך לסיוע כלל, כי כבר אז נשלמים שתי שנים ומחצה \nשחטאתי בהם, שמנעתי עצמי מעסק התורה, וגם כי עד אז אפילו אם הוא מסייעני, הוא במקרה \nשהיא אפשר להיות בקביעות, אבל משם והלאה יהיה בעהי\"ת בקביעות: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "גם צוה אותי, שלא אמנע מלייחד היחודים שמסר לי, ושאם אלך להשתטח על קברי הצדיקים \nיהיה בערב ר\"ח, או בט\"ו יום לחדש, כי אז יש יותר הכנה מכל שאר הימים. ושלא אלך לא \nבשבת, ולא בי\"ט, ולא בר\"ח, כי אז נפשותם עולות למעלה ואינם מושבות על הקבר. ופעם \nאחד שלחני על קברי הצדיקים בחה\"מ להתפלל עליהם, אבל לא נשתטחתי, וא\"ל כי היחוד של \nהיודי\"ן והווי\"ן של י\"ג חוורתי דרישא, אייחד אותו יותר בקביעות משאר היחודים. ובליל \nהחול יהיה אחר חצות לילה, כי אז הוא עת רצון. ובלילי שבת אייחד אותו אפילו קודם \nחצות, אחר סעודת בלילה. ובר\"ח אייחד היחוד שהוא מיוסד על שם שד\"י, כי יחוד זה הוא \nסוד ר\"ח, כי שם שד\"י במלואו הוא ראש חדש. ואפילו להשתטח על הצדיקים ביום ר\"ח, הוא \nטוב היחוד הזה הנזכר של ר\"ח. גם היחוד של פסוק חדשים לבקרים, הוא טוב לעשותו בלילי \nהחול אהר חצות לילה, או בלילי שבת קודם חצות, כי בשני זמנים אלו מתפשטת לאה בכל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אורך ז\"א: \nגם בלילי שבת קודם חצות, אייחד היחוד של עשרה הויו\"ת שבדעת. גם צווני, שאקרא בכל \nליל שבת אחר הסעודה וברכת המזון, קודם חצות, מסכת עירובין, בסוד הערוב, בסוד ע\"ב \nרי\"ו. ודע, כי עיקר כל אלו היחודים, הם או על קברי הצדיקים, או בכל חצות לילה אחר \nעבור חצות לילה, אפילו שלא על קברי הצדיקים יועיל, ואחר חצות לילה היא עת רצון, ואז \nהיא שעה הנבחרת מכל השעות האחרות: \nגם אמר לי, כי רב ייבא סבא ע\"ה, הוא יותר קשור עם ר' יהושע סוריאנו, שאכל חלב \nכנז\"ל, ואם אתקן זה, יתקשר עמי רב ייבא סבא יותר מן השאר. וריב\"ז קשור עם הרב מגיד \nמשנה, על ענין הנדה. ור' עקיבא, קשור יותר עם ר' שאול טרשטי, על ענין שפיכות דם \nהנז\"ל. וענין ר' עקיבא הוא, מחמת מה שנכשל גם הוא במת מצוה, שהרכיבו על כתפו כמה \nמלין, ואמרו לו חכמים, שעל כל פסיעה ופסיעה היה שופך דמים, ולכן הוא קשור עם ר' \nשאול. אבל בשנים האחרים, לא רצה לגלות, כיון שלא גלוהו רז\"ל, אבל ענין ר' עקיבא כבר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "גלוהו רז\"ל, ולכן יש לו רשות לגלותו: \nגם א\"ל, שראה כתוב במצחי, פסוק לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף וגו', לרמוז אל עון \nבטול זמן, שבטלתי בחכמת אל כימיי\"א: \nגם צוה לי, בענין הסרת הסכין מעל השלחן, להזהר מאד להסיר אותו לגמרי, ולא יספיק \nלכסותו בלבד, ובפרט אני שהוא משרש קין, שהוא סוד כלי זיי\"ן: \nגם א\"ל, כי עתה בגלגול זה, אני מתקן את יובל, שהוא משרש נפשי, לוטש כל חורש נחשת \nוברזל מצד הגבורות, ואיני מתקן אותו כראוי, ולכן לפעמים כשהסכין בידי, אני חותך ידי \nואצבעותי בלי מתכוין, או על ידי כל כלי ברזל. ואמר לי, כי בחינת יובל הוא בחי' קין \nאשר בפרצוף יעקב, כי גם הוא כולל קין והבל וכל השרשים, כמו ז\"א הנקרא ישראל, הכולל \nקין והבל הראשונים, בני אדם הראשונים, ושהוא מוכרח לתקן את יובל הזה קודם ביאת \nהמשיח, בסוד יובילו שי למורה וזה יובל נתעבר במרע\"ה להתקן בו, כי גם במרע\"ה יש בו \nקצת נצוצות של קין. וזה נרמז בר\"ת, \"ויתעבר \"ה' \"בי \"למענכם, ר\"ת יובל. וז\"ש פסוק \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ועל יובל ישלח וברשיו, כי יש בו כל שרשי קין כמו שיש בז\"א הנזכר, כי קין בחי' קין \nבז\"א, ויובל הוא בחי' קין בפרצוף העליון הנקרא יעקב כנודע, ונמצא כי יובל זה התחיל \nלהתקן ע\"י מרע\"ה, ולכן נרמז בר\"ת ויתעבר ה' בי למענכם הנזכר: \nגם פעם אחת הלכתי עם מורי ז\"ל, אל מקום שנתוועדו שם חבירי רשב\"י ע\"ה, כשעשו אדרא \nרבא דנשא. ושם במזרח הדרך, יש בה סלע אחד, ובו ב' בקיעות גדולות, ובאותה הבקיעה של \nצד צפון, שם ישב הרשב\"י ע\"ה, בזמן האדרא. ובבקיעה של צד דרום שם ישב ר' אבא. ואצל \nהאילן שכנגד שני בקיעות אלו במערב שלהם, שם ישב ר' אלעזר. ומורי זצ\"ל ישב בבקיעה \nהצפונית, במקום רשב\"י ע\"ה. ואני ישבתי בבקיעה הדרומית, במקום ר' אבא, שלא בידיעה, \nואח\"כ הגיד לי מורי ז\"ל הענין, ולא ידעתי אם ענין הנז\"ל, שאחד מחבירי האדרא הוא \nמשרש נפשי, והוא ר' אבא. וע\"כ ישבתי במקומו שלא בידיעה. וענין ישיבתנו בשתי בקיעות \nאלו הנז', אני מסופק אם הדבר היה להיפך מהנזכר: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "א\"ל כי בהיותי קטן, קללתי פעם א' את אמי ע\"ה, וצוה אותי להתענות ג' ימים רצופים \nלילה ויום, ולכוין שהם ע\"ב שעות, והוא כנגד תרין עיטרין דחו\"ג דאו\"א, הגנוזים בג' \nאבות חג\"ת, והם ע\"ב כנודע, כי שם ע\"ב הוא בחג\"ת. ולפי שגרמתי לסלק אלו התרין עיטרין \nמן הבן העליון לכן אכוין להחזירם אליו ע\"י אלו הע\"ב שעות, שיש בג' תעניות אלו. וא\"ל \nשאתענה אלו השלשה ימים הנז' שלשה ימים, קודם יום שבועות, ואכוין ג\"כ בסוד פסוק היו \nנכונים. לשלשת ימים, כי אז פסקה זוהמתן של ישראל, ועל ידי התענית הזה יפסק ג\"כ ממני \nזוהמת החומר אשר בי, כדי לקבל כח ידיעת סודות התורה בליל שבועות עמו. ובליל שבועות \nלמדתי עמו כל אותה הלילה בסודות התורה. ולא ישנתי כלל כל אותה הלילה. וגם א\"ל, כי \nאלו השלשה התעניות, יועילו לבטל גזרת המ\"ד שנים שחסרו מהרב מגיד משנה כנז\"ל וע\"ש: \nיום אחד בשבוע ששי של ספירת העומר, א\"ל שאכוין בשבוע ההיא, שהוא כנגד יסוד כנודע, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ושאכוין בו לתקן פגם שפגמתי בו, בהיותי נקשר בחופתי כנז\"ל: \nיום אחד הייתי בתעניתי, בכיתי מאד, והרביתי דברים לפני השי\"ת, לומר שלמה היה מונע \nממני דרכי התשובה, ולא היה משים בלב מורי ז\"ל שילמדני כרצוני, והרבה דברים כאלה, \nוהלכתי לביתו והכיר הענין בפרצופי, וא\"ל, כי באותה שעה רצו להענישני בב\"ד של מעלה, \nעל שהטחתי דברים כלפי מעלה לולי שנזדמן לי סניגור אחד עלי, לומר שמחשבתי היתה \nלטובה. וא\"ל, שאזהר מלדבר פעם אחרת דברים אלה, כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה \nרוצה להניק, אלא שיש זמן קצוב לכל דבר, כנזכר בפסוק עת לכל זמן ועת לכל חפץ, ואיך \nהייתי אומר ח\"ו שהקב\"ה היה מונע ממני דרכי התשובה ואדרבא מי היה גורם ומכניס בלבי \nכל זה התעוררות של התשובה, לולי השי\"ת ברחמיו קרובים על בריותיו, וא\"ל כי מה שמנע \nממני עד אז, להגיד לי רצוני, היה סבת זמן קצוב, ואז באותו היום נשלם הזמן, ושמהיום \nההוא ואילך לא יסתיר ממני כל אשר אשאל ממנו, וכן עשה מאז והלאה: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "גם א\"ל, כי בגלגול הקודם קיימתי מצות שחיטה, ועתה, בגלגול הזה הזהרני במאד מאד, שלא \nאשחוט כלל ועיקר, ולא עוד שלא שהזהרני ג\"כ, שלא להמית שום בריה, אפילו כינים \nופרעושים כלל ועיקר: \nגם מורי ז\"ל, לא היה הורג פרעושים וכינים, ושום רמש חי כלל ועיקר, וא\"ל שלהיות שרש \nנפשי מן קין, שהרג את הבל, וגם מפני ר' שאול טרישטי שנתגלגל עמי ממש, על עון שפיכות \nדם כשמל התנוק כנז\"ל, ומת מתחת ידו, שצריך שאזהר שלא להמית שום דבר חי בעולם, וגם \nשלא לשחוט כלל. וא\"ל, כי יען אשר אני נצוץ חדש, שעל כן מוכרח אני לקיים מצות פריה \nורביה כי עדיין לא קימתיה. ואמר לי כי המצות אשר אני הסר מהם הם י\"א בלבד, אע\"פ \nשאני חדש. ואחר שאשלים אותם, אז צריך שאקיים מצות שלוח הקן, אע\"פ שכבר קיימתיה \nבגלגול אחר. וזו המצוה, היא תקון אחרון שבכל התקונים שאני צריך לתקן. וכונת הענין, \nלהורות על שלוח הנפש, שכבר נגמרה להתקן, על האחד עשר מצות הנז'. ואז יבא הרוח לבדו, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ויתוקן גם הוא. ואחר שיתוקן גם הוא, אז תבא גם הנפש שכבר היא מתוקנת, ותהיה אז כסא \nאל הרוח המתוקן. והבן ענין זה מאד וזכרהו, כי זה שרש גדול, ואל תשכחהו. וא\"ל, כי \nאלו הי\"א מצות הם מאותם שאינם מצויות בתכלית ההרחק, וא\"ל כי אחת מהם היא מצות זרוע \nלחיים וקיבה: \nופעם אחרת ביאר לי הענין היטב וא\"ל, כי הנה יש מצות עשה ולא תעשה זכרים, ומצות עשה \nולא תעשה נקבות. והנה אין לך אבר מכל רמ\"ח איברים שיש באדה\"ר, שלא יהיה כלול, מן \nבשר וגידים ועצמות. והנה הבשר והעצמות, הם מצות עשה וגידים, הם מצות לא תעשה. והנה \nשרש נפשי, היא באבר כתף השמאלי של אדה\"ר, מבחי' לאה אשר עומדת שם מאחוריו. והמצות \nעשה אשר באבר הזה, הם י\"א, כמנין ו\"ה, ב' אותיות אחרונות של ההוי\"ה, והם במספר כתף, \nבאופן זה, וי\"ו פעמים ה\"י, בגימטריא ש\"ל. ו\"ו פעמים ה\"י, בגימטריא ק\"ף. הרי תק\"י, \nתסיר י\"א כמנין ו\"ה, ישאר ת\"ק כמנין כתף: \nוהמצות ל\"ת, הם ט\"ו, כמנין ב' אותיות י\"ה הראשונות של ההוי\"ה, וכמ\"ש חז\"ל י\"ה עם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שמי שס\"ה, ו\"ה עם זכר\"י רמ\"ח. וגם הם בגימטריא כת\"ף, באופן זה, יו\"ד פעמים ה\"י, הם \nבגימטריא ש'. יו\"ד פעמים ה\"ה הם בגימטריא ר'. הרי ת\"ק, כמנין כת\"ף. והנה העשרה \nהרמוזים באות י', הם עשר מל\"ת זכרים. והחמשה הרמוזים באות ה' ראשונה, הם חמש מצות \nלא תעשה נקבות. והששה הרמוזים באות ו', הם שש מצות עשה זכרים. וחמשה הרמוזים באות \nה' אחרונה, הם חמש מצות נקבות. והנה העור שיש באבר הזה של הכתף, בו נרמזו כל ההארות \nאשר יש בפנים באבר הזה: \nוא\"ל מורי ז\"ל, כי בחטאו של קין, ירדה נפשי עד העקב, ואבא מארי ז\"ל כשהוליד אותי, \nהעלה אותה עד מקום הטבור, ואני צריך עתה לתקנה, ולהעלותה עד מקומה לגמרי. ואמנם \nהעשרה מצות לא תעשה הזכרים, לא קבלתי אותם ממורי ז\"ל. אבל החמשה מצות לא תעשה \nהנקבות, הם אלו, אחת לא תרצח, ובכללה שלא להלבין פני חבירו ברבים. ב', לא תגנובו \nממון. שלישית, לא תבשל גדי בחלב אמו. רביעית לא תאכל חלב. חמשית לא תאכל דם. וששה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מצות עשה הזכרים, הם אלו, אחת, וחי אחיך עמך, והיא קרובה ממש אל מצות הצדקה, והיא \nלבקש המצאה אל אחיך, שיוכל לחיות עמך כנודע. ב', לאכול מעשר שני בירושלם. שלישית \nועשית מעקה לגגך. ד' מצות פריה ורביה חמישית, למול את הבן, ובפרט בנו ממש. ששית, \nואהבת לרעך כמוך. וחמש מצות עשה הנקבות, ואלו הם, אחת, ההלואה לעני, וסימניך אם כסף \nתלוה את עמי, אל תקרי אם בחיריק, אלא אם בצרי. שתים, מצות ציצית, וגם בכללה ליתנה \nעל הכתף, לפי ששרשו הוא מן הכתף. שלישית, מצות שלוח הקן, וסימניך שלח תשלח את האם. \nרביעית, שמטה בשביעית, חמישית, לזכור יציאת מצרים: \nגם הזהיר מורי ז\"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית, נקבל \nעלינו מ\"ע של ואהבת לרעך כמוך, ויכוין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי עי\"ז תעלה \nתפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, \nצריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מורי ז\"ל בענין זה, ואם איזה חבר ח\"ו שעומד בצרה, או יש לו איזה חולה בביתו, או \nבבניו, ישתתף בצערו, ויתפלל עליו, וכן בכל דבריו ישתתף לכל חבריו עמו: \nגם עשיתי תקון תעניתי ע\"י מורי ז\"ל, על עון שאירע לי בימי חופתי, אחר שנקשרתי \nוהזרעתי לבטלה. ועל עון כבוד אב ואם. ועל יין נסך ששתיתי עם ישראל אחד שנשתמד, \nוהטעה אותי, וא\"ל שהיה אז בא לעיר צפת תוב\"ב, לחזור לדת ישראל, ולא היה אלא לפנים, \nואח\"כ חזר לסורו הרע, ועל עון הגאוה, ועל הליצנות, ועל שפיכת דם כנז\"ל שידעת ועל \nבטול ק\"ש ותפילין: \nגם א\"ל מורי ז\"ל, כי לפי שאני משרש קין, שהוא סוד הגבורות הנקרא אש, לכן אני מתפעל \nמאד, ומתבהל מאד מראיית המים, כי האש בהכנסה תוך המים, נכבה ומתבטלת, וגם לפי \nשהמזיקין יצאו מתולדת קין כנודע, לכן אני מתפחד מאד מן המזיקין: \nגם א\"ל, כי קין הוא בסוד ציור ומעשה. והבל הוא הבל העליון של הפה, שהוא דבור. ולכן \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שרשו של הבל, הם דרשנים ודברנים. אבל אני להיותי מן קין, אינו דברן ובעל דברים, \nואין לי כ\"כ כח הדבור, כמו שיש לי כח בציור מלאכות המעשיות. גם בענין המשניות שאני \nמחוייב לגרסם על פה, א\"ל מורי ז\"ל, שהם סדר נשים, ושאר הסדרים איני מחוייב: \nגם א\"ל, כי הימים הנכונים להתענות אני בהם שני ימים רצופים, הם יום שלישי ויום \nרביעי בשבוע, כפי שרש נשמתי: \nגם א\"ל, כי אין לך אדם שאין לו יום אחד קבוע בשבוע, ויום אחד קבוע בחדש, שהוא יום \nיפה לו לכל דבריו, כי מזלו תלוי באותו יום, כפי שרש נשמתו. ובאותו יום אין לו פחד \nמשום דבר רע ופגע רע, ולא ימות באותו יום. וז\"ס ושוב יום אחד לפני מיתתך, כי באותו \nיום אין פחד שימות בו, ולכן שוב בתשובה באותו יום. כי משם ואילך יש פחד בשאר הימים. \nוא\"ל, כי היום הנכון לי, שהוא כפי שרש נשמתי בכל שבוע, הוא יום שני בשבוע. והיום \nהנכון לי בחדש, שהיא כפי שרש נשמתי, הוא יום י\"ג בהדש: \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "גם א\"ל כונה אחרת בקדושה, וא\"ל, כי אעפ\"י שכל אדם צריך לכוין בה, אני צריך לה יותר \nמשאר כל אדם, והוא, כי הנה שלשה קדושות הם, א' קדושת שחרית דעמידה, והיא נקדישך \nונעריצך. ב', קדושת מנחה דעמידה, והיא נקדישך ונעריצך. ג', קדושת ובא לציון, שאנו \nאומרים בליל מ\"ש אחר העמידה. וכבר ידעת כונת הקדושה, שהוא דלוג עליית מלכות למעלה \nממקומה, לקבל דעת, כי דעתה קלה, וז\"ס הדלוג שאנו מדלגים כשאנו אומרים ג\"כ קדוש ק\"ק, \nכנזכר בפרקי היכלות. וכבר ידעת, כי בכל עליה היא ע\"י שם בן מ\"ב, ולכן צריך שתכוין \nבקדושת העמידה דמנחה דחול, בשני אותיות ראשונות של אבגית\"ץ. ובקדושת העמידה דשחרית \nדחול, תכוין בשתי אותיות ג\"י האמצעיות. ובקדושת ובא לציון דמ\"ש, תכוין בשתי אותיות \nת\"ץ האחרונות. כי שם זה הא', הוא כולל כל שם בן מ\"ב, והוא עיקרו של שם בן מ\"ב, לפי \nשהוא בסוד ספירת החסד המתפשט בכלם כנודע, ולכן כל הכונות הם בשם זה בלבד: \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "פעם אחת שאלתי למורי ז\"ל בע\"ש, על השגת נשמתי. וא\"ל פסוק זה, ולמן חמדת כל ישראל \nהלא לך. וחיליתי פניו שיבאר לי דבריו, ולא רצה לבאר יותר מזה, ואמרתי לו אם היה פי' \nדבריו, שאני משרש שאול המלך, שעליו נאמר הפסוק הזה, והשיב לי שלא היה רצונו לפרש \nולבאר כונת דבריו: \nפעם אחרת חזרתי לשאול לו על ענין נשמתי, ואמר לי שהייתי יכול להשיג יותר מן \nהמלאכים, מצד גודל ערך נשמתי, ושביאת נשמתי לעולם היתה לצורך גדול בעולם, ושלא היה \nבידו ורשותו לבאר יותר מזה, כי לא ניתן לו רשות. ושאם היה מגלה לי הענין, שהייתי \nכמעט פורח באויר מרוב השמחה על הענין, אלא שלא ניתן רשות לאמרו אז: \nגם מהר\"י ארזי\"ן ז\"ל הגיד לי, כי ליל אחת של שבת, הלך לבית מורי ז\"ל בחצות לילה, \nמרוב הקנאה שעלה בלבו לומר, למה הוא גדול בשנים יותר ממני, והיה משועבד לי לשמוע \nהדרוש ממני, והלך לבכות לפני מורי ז\"ל אז על הדבר ההוא, והשיב לו, כי הוא ז\"ל לא בא \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "לעולם אלא ללמד אותי בלבד ושכל שאר החברים לא היו יכולים ללמוד אפילו אות אחת ממנו, \nאלא כלם היו צריכים ללמוד עמי. וגם ענין זה אני שמעתי מפי מורי ז\"ל. גם שאל ממנו, \nשכיון שהיו אנשים גדולים משרש נפשו, שא\"כ איך ישתעבד לי, והשיב לו שאין הדבר תלוי \nבזה אלא בנפש האדם עצמו, שתהיה היא ממקום גבוה: \nגם הר\"י באגילייר יצ\"ו אמר לי, כי מורי ז\"ל הגיד לו, על ענין קורבתו של מורי ז\"ל \nעמי, שהטעם היה כי שלשה אותיות אב\"י, נרמזו בשם עקיבא, ושהם ממטה למעלה. ולא רצה \nלבאר לי יותר מזה, וגם אמר לי, כי עלי נאמר, מה שהיה הוא שיהיה, ר\"ת משה. והענין \nהוא, כי כמו שר' עקיבא למד תורה לכ\"ד אלף תלמידיו ולכל העולם, שכן אהיה אני עתה \nבעהי\"ת: \n \n", "en": ""}]}
