הקדמה לח פעם אחת שאלתי למורי ז"ל, איך היה אומר לי שנפשי היתה כ"כ מעולה כנז"ל, והרי הקטן שבדורות הראשונים, היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו. ואמר לי, דע לך, כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא. כי מעשה קטן מאד בדור הזה שקול בכמה מצות גדולות שבדורות אחרים כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ, מש"כ בדורות ראשונים. ואלו הייתי בדורות הראשונים, היו מעשי וחכמתי נפלאים מכמה צדיקים הראשונים. ושחז"ל על נח תמים היה בדורותיו, ואלו היה בדורות צדיקים היה יותר צדיק, ולכן שלא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק יש לנפשי מעלה גדולה על כמה צדיקים הראשונים מזמן תנאים ואמוראים: פעם אחרת אמרתי לו, כי אין אני פתי להאמין בעצמי, שלא מצאת בכל הדור הזה ראוי ללמוד חכמה זו אלא אני לבדי, וכי אין אני מכיר את עצמי ואת מעשי, כי יש גדולים וצדיקים ובעלי מעשה יותר ממני בדור הזה, ומה לי אם תשבחני, ואני יודע בי שאיני ראוי. והנה
מהר"י קארו ז"ל. והרדב"ז ז"ל רבך. ומורי הר"ם אלשיך. וה"ר אברהם הלוי. והרי"ג. והררא"ז ז"ל וכו'. אז אמר לי, וכי מה קרוב היה לך עמי מעולם, ומה הנאה יש לי ממך, ואדרבא אתה צעיר וקטן שבכלם, ולא היה לי לקרבך, אלא לאלו, שהם גדולי הדור, והיה לי בזה כבוד גדול, זה יורה כי לא בחרתי בך על הנם, אלא לגודל מעלתך על כלם. והנה אל תחשוב בלבך, כי מעלת בני אדם היא כפי דעת הבריות, ואלו ידעת כמה מומין נסתרים יש בבני אדם, היתה תמיה, אלא שאיני רוצה לגלות סתרי בני אדם, והוי יודע, כי כבר בחנתי ושקלתי כלם בכף מאזנים, ולא מצאתי כלי זך ונקי וראוי כמוך, ודי לך בזה, כי אין לי רשות לדבר בפירוש כל הדברים וע"ז נאמר כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, ולכן חזק ויאמץ לבבך, ושמח בחלק נפשך ובמעלתה, ודי בזה: גם ספרה לי מרת רחל מב"ת אשת הר"י אבילדין יצ"ו, כי כשהיה מורי הר"ם אלשיך ז"ל לומד בבית המדרש שבחצר שלה, ראתהו יושב ועצב, ותשאלהו על מה אתה נעצב, ויאמר לה וכי לא
אצטער על ר' חיים ויטאל שהוא תלמידי, ועתה אינו רוצה ללמדני כתלמיד בענין חכמת הקבלה. ותאמר לו וכי הוא גדול ממך בחכמה זאת, ויספר לה איך בחיי מורי האשכנזי ז"ל, הלך יום אחד לפניו, ויבך ויתחנן לו שילמדהו בחכמה הזאת הוא בעצמו, שלא על ידי, וישיבהו, כי הוא לא בא בעה"ז אלא ללמדני לי לבדי, כי אי אפשר שתתגלה חכמה זו, כי אם על ידי. ולא עוד, אלא כי לולי שאחז"ל כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, הייתי אני מתקנא בו לרוב מעלת נשמתו, ולמה שעתיד להשיג דבר שאין לו שעור. גם בנו הר"מ אלשיך ספר לי כן משם אביו מורי הר"ם אלשיך ז"ל: גם מורי האשכנזי ז"ל, ספר לי דברים כיוצא באלו, שעברו בינו לבין ה"ר שלמה סאגיס ז"ל, שהיה מתקנא בי, ולא היה רוצה ללמוד חכמה זו עמי אלא עמו, ולא רצה מורי זלה"ה ללמדו, וא"ל אם רצונך ללמוד, תלמוד עם ה"ר חיים, ואם אינך רוצה ללמוד עמו, לא תלמוד כל ימיך חכמה זו: אמר לי מורי ז"ל, שאלך לדור בעה"ק ירושלם תוב"ב, כי שם מקום דירתי האמיתית, ושם
עיקר השגתי וכל טובתי: כללות קצור ענין שרש נפשי, קין הוא אבר א' מן רמ"ח אברים, הכוללים כל קומת אדה"ר. ואבר הזה הוא בחי' חמש גבורות של הדעת, והם בחי' פנימיות האבר הזה. ויען כי בחטא אדה"ר ירדו אל הכתף השמאלי, לכן זה הכתף כלו הוא בחי' חיצוניות שרש קין, כי הוא שרש א' גדול, מתרי"ג שרשים גדולים, הכוללים כל קומת אדה"ר, ושרש הזה של קין נחלק לתרי"ג נצוצי נשמות גדולים. ואמנם שרש הגדול הזה מתחלק לשבעים שרשים קטנים, אשר כל שרש מהם אינו פחות מתרי"ג נצוצות קטנות של נשמות, וכללות כל ע' השרשים הקטנים האלו, הם ס' רבוא נצוצות קטנות נשמות. והנה כל כללות קין נקרא שרש א' גדול, והוא פרצוף א' גדול הנקרא קין, ונחלק לע' שרשים קטנים, והם ע' פרצופים קטנים. ופרצוף א' מאלו הע' פרצופים קטנים, הוא פרק עקב השמאלי של פרצוף הגדול הנקרא קין. וזהו הפרצוף הקטן שהוא עקב שמאלי של קין, הוא הנקרא שרש נפשי באמת. וכלנו קרובים זה לזה, ובפרצוף זה,
יש יותר מתרי"ג נצוצים קטנים, וכלם תלמידי חכמים, זולת ענפים אחרים שהם בעלי בתים. באופן, כי שרש נפשי, הוא עקב השמאלי, של אבר כתף השמאלי של אדה"ר. וזה בבחי' החיצוניות של שרש נפשי: אך בחינת הפנימיות של שרש נפשי, היא המלכות שבגבורה, הנקראת הוד שבדעת, וזו המלכות היא בחי' לאה, שמקומה אחורי הדעת, אלא שהיא עדיין בפנים, בבחי' זכר של כל כללות קין. ונפש ר' עקיבא, היא עקב השמאלי, של פרצוף של כל כללות קין, בעקב ההוד של המלכות הכתר של הדעת, מבחי' הגבורות דגדלות הקטן הנזכר, באופן שהיא מלכות של לאה הנז'. אך נפשי אני חיים, היא הארה היוצאת מן זו המלכות של לאה, ונמשכת להאיר אל המלכות של לאה החיצונה, שבאחורי הדעת שהיא נקבה גמורה. ועדיין יש לדעת, כי כל זה הוא מבחי' הכתר של ההוד, בבחי' מלכות של הכתר הנזכר, כי כל קין אינו אלא מבחי' הכתרים, הנקרא חלתו של עולם כנודע. ואם תדקדק יותר, תמצא כי שרש נפשי, היא במלכות
של ההוד של הכתר, של כללות עיטרא דגבורה, שהיא פנימית, ומתלבש תוך חיצוניותה, שהיא מלכות של ההוד של הכתר, דכל פרצוף הגדול, הנקרא אבר כתף שמאלי של אדה"ר. ופרטיות נפשי, היא הארה היוצאת מן המלכות של המלכות של הוד שבכתר עיטרא דגבורות, ומאירה במלכות של המלכות שבהוד של הכתר של לאה החיצונה, אשת יעקב הנקרא ז"א: בתמוז שנת השל"א, אמרתי למורי זלה"ה, שילמדני יחוד א', כדי להשיג השגה, ואמר לי לא תוכל עדיין, והפצרתי בו, ויתן לי יחוד קצר, ובחצי הלילה קמתי וייחדתיו, וארגיש זעזוע בגופי, וראשי כבידה עלי, והתחיל דעתי להשטות, ונעקם פי לצד אחד, וחדלתי מלייחד עוד. ובבקר א"ל מורי ז"ל, הלא אמרתי לך, כי יקרך כבן זומא שנפגע ולולי שאתה ר' עקיבא לא היה לך רפואה, אז ננע על שפתי בכוונה ידועה לו, שלשה ימים בכל בקר, ונתרפאתי. ובערב ר"ח אלול אמר לי, כבר אתה ראוי, ושלחני למערת אביי כנז"ל: בשנת השל"ב, יצאנו אל השדה, ועברנו על קבר גוי אחד קדמון יותר מאלף שנים, וראה נפשי
על ציונו, ובקש להמיתני ולהזיקני, והיו מלאכים רבים, ונשמות צדיקים שלא ישוערו, מימיני ומשמאלי, ולא יכול לי, ויצוני מורי ז"ל, שבחזרתי לא אחזור בדרך הזה עוד, ואח"כ הלך עמי נפש הגוי רחוקה ממני, ושם בשדה נתכעסתי עם הרב יהודה משען, ותחל נפש הגוי להתחבר בי, ותחטאני עוד, ולא רציתי לשמוע דרשת מורי ז"ל, והתחיל לבכות ויאמר, הנה כל הנשמות הצדיקים והמלאכים הלכו להם, ע"י הכעס, ולפיכך שלט בו הנפש ההיא, ומה אעשה, והלואי שיזקוהו ויניחוהו חי, כי אוכל לרפאתו, אבל ירא אני פן ימיתוהו, ולא יתקיים כל מה שאני חושב שיתוקן העולם על ידו כנודע לי, ואיני יכול להגיד כי לא ניתן רשות להגיד, וכי לריק יגעתי, ונחרב העולם, ולא אכל כל הלילה מרוב צערו ודאגתו, והלכתי וחזרתי בדרך ההוא לבדי, וכשהגעתי על קברו, רוח נשאתני ממש, וראיתי עצמי רץ באויר, גבוה עשרים קומה מעל גבי הקרקע, עד שהגעתי למדינה בעת צאת הכוכבים, והניחוני
שם, והלכתי לישן בריא עד אור הבקר, ורציתי לקום, והיו איברי נחלשים אחד לאחד, והרגישו בי, והוליכנו עד פתח מורי ז"ל לאט לאט, ובהגיעי שם, לא נותרה בי נשמה כלל כענין יונה, והשכיבני מורי ז"ל על מטתו, וסגר הדלת, והתפלל, ואח"כ נכנס לאותו בית הוא לבד, והיה הולך בבית וחוזר על המטה, וגוהר עלי בה, וכה עשה עד חצי היום שהייתי מת לגמרי, ובחצי היום ראיתי בעצמי, כי חזרה נשמתי בי מעט מעט, עד שפתחתי עיני, וקמתי, וברכתי ברכת מחיה המתים, וכל זה אמת ויציב בלי שום ספק: אמר שמואל, עוד אכתוב לקוטים אחרים. הנלע"ד בלי ספק, כי נודע שאצילות נמשך עד סוף העשיה, ומתלבש תוך בריאה, שגם היא מתפשטת שם, והבריאה מתלבשת ביצירה, שגם היא מתלבשת עד שם. ונמצא, כי בעשיה מתלבשים ארבעה עולמות אבי"ע, זה בתוך זה, וביצירה שלשה לבד, והם אב"י. ובבריאה שנים, והם א"ב. והאצילות אינו אלא א': והנה בחי' קין והבל, הם כוללים כל בחי' אצילות שיש, מתחלת נפש דאצילות, עד סוף
האצילות אשר עד סוף העשיה. וזהו מה שהורישם אדם אביהם, אבל הם עצמם, הם כל בחי' בי"ע, המלבישים את כל חלקי נפש האצילות הנזכר, המתפשטים עד סוף העשיה, והם הנפש של הכתרים שבבי"ע, ר"ל מלכות שבכתרים. ועוד יש בהי' יותר עליונות מאלו, שהם ט"ס עליונות שבכל כתר מהם, והם נקראים, זיהרא דיחידה וחיה ונשמה ורוח. וכל שאר בחי' זולת הכתרים, הם שאר כל הנשמות, שהם למטה מבחי' ירושת אדם לקין והבל הנזכר: וזהו הסדר הקצר שצוני מורי ז"ל, בענין ההשגה כפי הצריך לנשמתי, ראשונה שאתנהג תמיד בזו ההנהגה, להזהר בקצה האחרון, מן הכעס וההקפדה, והעצבון, והגאוה, והרכילות, והליצנות, ולשון הרע, ושיחה בטלה, וקרי, ונדה, וחלב, והלבנת פנים, ושחיטה, והריגת שום חי, אפילו מן הרמשים. ואתנהג בשפלות, ובשמחה, ושתיקה, וביראת חטא. ואקבע בכל יום מקרא משנה תלמוד קבלה בכוונתיהם ועיקר עסקי יהיה בספר הזוהר. כל היום תהיה יראת
ההוי"ה דב"י נגד עיני תמיד. תמיד אחשוב להדבק בנפש מורי ז"ל, קודם כל תפלה, אתדבק בר' עקיבא ז"ל, בהזכירי שמו י' פעמים רצופים, תפלת לדוד הטה אלי אזנך בכונה גדולה. לקום אחר חצות בכל לילה, לבכות על גלות השכינה רחל אחר חצות בעולם הבריאה, ועל חרבן בית המקדש, וגלות ישראל, ולבכות על העונות. התמדת היחודים, ובפרט לילי החול אחר חצות. יחוד של יודי"ן ווי"ן, ויחוד של פסוק חדשים לבקרים. ולילי ר"ח אחר חצות לילה יחוד של שם שד"י, ולילי שבת קודם חצות אחר הסעודה ב' יחודים הנז"ל בלילי החול, יחוד של עשר הויו"ת שבדעת: גם הזהירני בשמירת שבת ובכבודו, בכל הפרטים, במעשה, ובדבור, יותר מכל המצות כלם, וכן בכל ברכת הנהנין בכונה, ותפילין של ר"ת בכל יום. גם אטרח להבין מה שאני מבין בספר הזוהר בכל מאמר ומאמר בלי ליאות, עד שאבין. שמחה גדולה כשאעסוק בתורה ובמצוה ובתפלה. עסק התורה באופן זה, קביעות מקרא, משנה, תלמוד, קבלה, בכונותיהם. ויכוין
לקשור נפשך בשרשה העליון ע"י התורה, ועי"כ יתוקן האדם העליון. ולקום אחר חצות, ולכוין במזמור הללויה, ואחר סיומו בשם מנצפ"ך: הנהגה השנית היא מ' יום רצופים בלי לילותיהם בצום ושק ואפר במקום הנחת תפילין של ראש, ובכיה על העונות, ובלילה אשכב על הקרקע בלבוש שק, ותחת ראשי אבן אחת, ואכוין בהויי"ת ב"ן דההי"ן, בתוספת א' בין ב' ווי"ן, והיא בגימטריא אבן. ואחר תשלום מ' יום רצופים הנז', אתנהג בכל הנהגה זו, שהיא צום ושק ואפר ובכי ביום, ושק על הקרקע ואבן בכונה גדולה בלילה, ואתנהג כן בכל יום בה"ב, בכל שבוע, ואתנהג כן ב"ה עד תשלום שנתים וחצי. ודע, כי אלו מ' יום, וכן בה"ב, אינם אלא בימים הראוים להתענות בהם, ולא בשום יום מן הימים שאסור להתענות בהם, כגון, שבת, ור"ח, וי"ט, וט"ו בשבט, וט"ו באב וכו': קצור ענין שרש נפשי, קין הוא אבר כתף השמאלי כלו, והוא שרש אחד ואבר אחד, מתרי"ג שרשים שבאדה"ר. ונחלק לע' שרשים קטנים, והשרש של נפשי, היא בשרש אחד מאלו הע',
ואיני יודע אם הוא היותר גדול שבהם, או הקטן שבהם וכו'. ופשוט הוא אצלי, שנפשי עצמה היא מבחי' העקב הנקרא מלכות. וגם שהיא מבחי' לאה העליונה, אך יש לי בזה ב' מיני ספיקות, האחד הוא, ששרש נפשי היא האחרון שבשבעים, והיא העקב של כללות כל הכתף כלו, שהיא מלכות התחתונה, ולא עוד אלא שנצוץ נפשי בעקב של זה העקב. הב' הוא, ששרשי בשרש העליון של ע' השרשים, ופרטיות נצוץ נפשי היא בעקב שבשרש הזה לבדו. והרי זה בחיצוניות, ר"ל בלבוש החיצון של נפשי. ומלבד אור הנפש שבלבוש הזה, עוד יש לבוש פנימי של נפשי, והיא שבגבורת ההוד, ממלכות שבמוח הדעת, מלבד אור הנפש שבלבוש הזה, הרי הם ב' כלים וב' אורות, וכלם נקראים נפש אחד: כלל הדברים כי נפשי היא מן בחי' הגדלות שהוא הנשמה דמצד אימא, מן הגבורות שבה, בספירת הדעת דז"א, בהוד שבדעת שבמלכות שבכתר הדעת, וזה בכל פרצוף מן ה' פרצופים, וזה בכל עולם מד' עולמות אבי"ע. ואדם עצמו, הוא מבחי' קין ולמעלה, והוא מג' ראשונות
כח"ב, שבכל מלכות שבכל הכתרים שבי"ס ז"א. ומה שהוריש אדם לקין הוא, כל הגבורות של הדעת, והז' תחתונות שבמלכות שבכתר. וקין עצמו מכל ט' תחתונות שבדעת. ותולדותיו, מז' תחתונות שבכל ספירה מי"ס ז"א: הנה כבר נתבאר, כי הם ב' בחי' בחי', קין, ובחי' נפש אדם, שהוריש לקין. וזו הבחי' הב', נחלקת לשתים, אם מפאת אבר הזרוע והכתף עצמו. ואם מפאת הנוצות והכנפים. ועוד יש בחי' אחרות, והם אלו, כי כל בחי' ובחי' נחלקת לשתים, אור פנימי, ואור מקיף. וכבר ידעת, כי אור הפנימי קטן מן אור המקיף, כדי להיותו קטן, יכול להתלבש וליכנס בפנים ולהתצמצם. וכל בחי' שרש נשמתי, או כל הנוצות של כנף זו, הם בחי' אור פנימי, בין במלכות דאצילות, שהם כנפים וזרועות. ובין בזרועות דבי"ע. וכן מהר"י קארו ז"ל, בעל ספר בית יוסף על הטורים, מנוצת ר' יהודה בר אלעאי הנז"ל: ובזה תבין, מ"ש לי בחלום שמקומי בעה"ב, הוא אצל הר"י ז"ל, ואח"כ עליתי יותר במקום
שמואל הנביא ז"ל, כי הכל אחוזים בזו הכנף. ודע, כי גם אליהו ז"ל הוא מן השרש שלי, מאור הפנימי ג"כ. האמנם נדב ואביהוא בני אהרן הכהן, הם מן אור המקיף של שרש נשמתי, ולכן הוצרכו להתעבר באליהו ז"ל, שהוא אור פנימי גרוע מהם. ועל ידם זכה כל מה שזכה, והבן זה. ודע, כי כל מי שהוא מזו הבחינה של נפש אדם הניתן בקין, להיותה מבחי' נפש דאצילות כנז"ל, יכולים כל הנשמות שהם משרש זה, לעלות ולתקן עד נפש דאצילות והיא בכלל. ולכן כל מי שתקן עד זה נקרא מלאך, ולכן תמצא כי אליהו ז"ל נקרא מלאך. וכן יהודה וחזקיה, נאמר עליהם בגמרא שהם תרי אמוראי בארעא, ולקבליהו תרי מלאכי ברקיעא, להיותם משרש זה. וכן אמרו עליו על ר' יהודה בר אלעאי שהיה מתעטף בליל שבת בסדינים המצויצים, ודומה למלאך ה' צבאות, והוא לסבה הנזכרת. וכן פינחס שהוא אליהו, נאמר עליו ותקח האשה את ב' האנשים, ותצפנו, ולא תאמר ותצפנם, כי פינחס היה מלאך, ולא
הוצרכה להצפינו. וגם הוא נקרא מלאך, להיותו משרש זה. וכן בכל מקום שתמצא שם מלאך מכונה לאיזה חכם, או לתנא, או לנביא, כלם הם מבחי' זו, ושמור כלל זה: ואמנם חנו"ך שהוא מטטרו"ן, להיות שנטל גם זיהרא עילאה דאדם, שהיא נשמה דאצילות, היה מלאך גדול מאליהו, כי אליהו לא היה יכול להשיג רק עד נפש דאצילות, וז"ס בס"ה אליהו לתתא מהאי באר הוא, ונודע, כי מקור הבאר הוא תחתיתו, שמשם נובע מ"ן, והוא שם הוי"ה במלוי ההי"ן, שהוא בגימטריא ב"ן, ולכן אליהו בגימטריא ב"ן, כי הוא מקור התחתון של הבאר, הנובע הנשמות דמ"ן. ולכן אליהו ז"ל יתקן כל הנשמות בביאת המשיח, ואז והשיב לב אבות על בנים בעהי"ת והמשכיל יבין: ועתה אבאר מציאות נשמתי. דע, כי אין לך אדם שאין לו נשמה בחי' אור פנימי, ובחי' אור מקיף. והאור המקיף, דוגמתו היא, דוגמת הצלם שעל ראש ז"א, כמבואר אצלינו וזה האור המקיף, הוא סוד אך בצלם יתהלך איש. ודע, כי זו הבחי' של קין, שהוא שרש נשמתי, לא
התחילה ליתקן עד נדב ואביהוא. וז"ס, פסוק ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, נפש אדם ממש, שהנחילה לקין בנו, והיא נפש דאצילות. ואמנם דע, כי כל הנשמות נתערבו טוב עם רע, מעת שחטא אדם, ומעת שחטאו קין והבל, כנזכר בתקונים. והנה נשמת נדב ואביהוא, התחיל בתחלה ליתקן, והוברר הטוב ההוא מן הרע שבו. ואמנם כל שאר הנשמות אשר משרש בחי' זו, עדיין לא הובררו, וכלם באו בסוד צלם מקיף כל אחת, בעת הנגזר לה לצאת מן הקליפות, על ראש נדב ואביהוא, ועדיין היו אז כל אחת ואחת מעורבים הטוב עם רע שלו. ואח"כ, כשחזרה הנשמה אחרת להתקן מזה השרש באדם אחד, היא לבדה נתגלת, אך כל שאר הנשמות שבכל שרש הזה, באו בסוד צלם מקיף על ראש האיש ההוא: וכן נמשך לעולם, עד שבאה נשמת הרב מגיד משנה בעולם, ואז כל הנשמות של שורש הזה שלא נטרדו מקליפתם, באו עליו בסוד צלם מקיף כנז"ל. והנה הרב מגיד משנה, כבר ידעת שהיה בימי בדרשי, שהיו עוסקים בחכמת הפילוסופיא, ולא בחרו בחכמת הקבלה, כנזכר בשו"ת
הרשב"א זלה"ה, ובקשו החצונים להטעות את הרב מגיד משנה, לסבת עון הנזכר, שלא היה מאמין בחכמת הקבלה. ואז הוציאו את נפשם שהיתה נתונה בעמקי הקליפות מזמן רב מימות קין, והם נתיאשו ממני, וחשבו כי כבר הייתי מחברתם, והוציאוני אותי, וגם כמה חיצונים אחרים, להתעבר בהרב מגיד משנה, ולהטעותו, לאבדו מן העולם. ולהיות שנשמתי היתה ממקום גבוה כנז"ל, מעם מקום ר' עקיבא ז"ל, ובפרט שנתעברתי בהרב מגיד משנה, שגם הוא משרש נשמתי, ואז נתחברנו יחד, ואדרבא גברה כחי על החיצונים, וחזקתיו וסייעתיו, כי הם חשבו שכבר הייתי אבוד ביניהם מזמן רב, וכי כבר הייתי במדרגתם ח"ו, וגברה הקדושה אשר בי, והכנעתים, וכפפתי אותם, ונשארתי אז בסוד צלם מקיף על ראש הרב מגיד משנה, אעפ"י