# שער הגלגולים — הקדמה לט

[קריאה בקורא](/reader/kabala-5ac7036f42dd/1/33/)

<div lang="he" dir="rtl">

הקדמה לט
ואבאר ענין אלו החברים של מורי ז&quot;ל. דע, כי אע&quot;פ שסדר מעלת הטפות הנז&quot;ל, כבר נתבאר 
למעלה. אמנם דע, כי אלו הטפות של הזווג הג&#x27;, של יעקב ולאה אחר חצות לילה, הם 
אחרונים מכלם, לענין ביאתם בעה&quot;ז, אעפ&quot;י שאין זה סדר מעלתם כנזכר. ולפי שהם באים 
בגלות זה האחרונים, נרמזו בנבואת ישעיה הנביא, בפסוק משא דומה אלי קורא משעיר שומר 
מה מלילה שומר מה מליל וגו&#x27;. כי נבואה זו, היא על גלות האחרון הזה, כנזכר בזוהר. 
וכבר ידעת, כי ליל הוא קודם חצות, ולילה הוא אחר חצות, כנזכר בזוהר פרשת בא. והם ב&#x27; 
כתות הנז&#x27;, של החברים שבישיבת מורי זלה&quot;ה ובכלם הם מן זווג שלאחר חצות לילה. אלא 
שקצתם הם מכללות חצי לילה הראשונה כנז&quot;ל, וכנגדם אמר שהשכינה צועקת מתוך גלותה 
בישובה בשעיר, שהוא גלות אדום, ואומרת לשי&quot;ת, שומר מה מלילה שומר מה מליל, שהם הכת 
האחת שהיא מן הזווג שלאחר חצות הנקראים לילה. וכן שומר מה מליל, מה תעשה מאלו הכת 


השנית, שבאים מחצות הלילה הראשונה, הנקרא ליל, רק שיצאו בחצות לילה האחרונה כנז&quot;ל. 
ומשיב לה הקב&quot;ה, אמר שומר אתא בקר, שהם אותם הארבעה הנולדים מזווג קדרותא דצפרא. 
וגם לילה, הם העשרים הנולדים מזווג שלאחר חצות הנקרא לילה: 
ואמר עוד אם תבעיון בעיו, כי להיות הכיתות האלו בדרא בתראה של המשיח, הם צריכים 
להרבות בתשובה, ולהרבות בשאלות ותחנונים ותפלות. גם פסוק של שאר ישוב שאר יעקב אל 
אל גבור אמר ב&#x27; פעמים שאר, כנגד ב&#x27; כתות אלו. וא&quot;ל מורי זלה&quot;ה, כי כיון שאני ואלו 
החברים כלנו הם מן בחי&#x27; זווג שלאחר הצות, שלפיכך נזהר מאד לקום ממש בחצות הלילה, 
ושזה יועיל לנו מאד, ומאד הזהירנו בדבר הזה: 
והנה אמר לי מורי ז&quot;ל, כי אלו החברים יבלנו, לא יתקיימו כלם, ועדיין צריכים ברור 
להתברר ולהחליף ולשים אחרים במקומם קצת מהם, וכמו שאבאר בעהי&quot;ת, ואכתוב עתה את 
החברים הנכנסים עמנו ללמוד, אע&quot;פ שאיני יודע אותם שיתחלפו אחרים במקומם. הכת שלי, 


שהם שלאחר חצות לילה ממש, אלו הם, אני הצעיר חיים ויטאל. ה&quot;ר יונתן סאגיס ז&quot;ל. 
מהר&quot;י ארזין ז&quot;ל. מהר&quot;י הכהן ז&quot;ל. ה&quot;ר גדליה הלוי ז&quot;ל. ה&quot;ר שמואל אוזידא. ה&quot;ר יהודה 
משען. ה&quot;ר אברהם גבריאל. ה&quot;ר שבתי מנשה. ה&quot;ר יוסף ן&#x27; טבול. ה&quot;ר אליא פלקין. והנה 
הכת הזאת, היא מפנימיות המוחין של הדעת כנז&quot;ל: 
ויש עוד כת אחרת כנגדה, והם מן הלבושים של נה&quot;י וכו&#x27;, שנקראים חיצוניות הלבושים 
כנז&quot;ל, והם אלו, מורי הר&quot;ם אלשיך. וה&quot;ר משה נאגר&quot;ה. וה&quot;ר יצחק ארחא. וה&quot;ר שלמה 
אבסבאן. וה&quot;ר מרדכי גאליקו. וה&quot;ר יעקב מסעוד ז&quot;ל. וה&quot;ר יוסף אלטון ז&quot;ל. וה&quot;ר משה 
מינץ ז&quot;ל. וה&quot;ר משה יונה. וה&quot;ר אברהם גואקיל ז&quot;ל: 
והכת השנית, שהם מפנימיות המוחין ג&quot;כ של הדעת, מזווג אחר חצות, אלא שהם מבחי&#x27; קודם 
חצות כנז&quot;ל, הם אלו, הרי&quot;ט צהלון. ה&quot;ר יוסף הכהן. ה&quot;ר יעקב אלטראץ. וה&quot;ר דוד הכהן. 
וה&quot;ר יצחק קרישפי. וה&quot;ר שמעון אורי. ואחיו ה&quot;ר ישראל אורי ז&quot;ל. וה&quot;ר אברהם ארובץ. 


וה&quot;ר משה אלשיך ז&quot;ל. וה&quot;ר ישראל הלוי. וה&quot;ר יוסף קנפיליאש. וה&quot;ר יהודה אשכנזי. וה&quot;ר 
נפתלי אשכנזי. שהיו קרובי מורי זלה&quot;ה. וכבר אמרתי שאיני יודע זה בפירוש אם כל אלו 
הנזכרים הם מכללם, אבל דרך כללות שמעתי מן מורי ז&quot;ל, על שלשה חברות אלו: 
ועוד כת רביעית, שהם הלבושים של חצוניות, והם כנגד כת שנית דפנימיות הנז&#x27;, והם אלו, 
ה&quot;ר אברהם הלוי. ה&quot;ר משה משמש. ה&quot;ר יאודה רומאנו. אבל דרך פרטיות לא שמעתי ממורי 
ז&quot;ל, רק בענין החברים של הכת שלי הראשונה. והנעל&quot;ד היותר אמיתי בענין כת השנית של 
הפנימיות, הם, הרי&quot;ט צהלון. וה&quot;ר יעקב אלטראץ. וה&quot;ר יצחק קרישפי. וה&quot;ר ישראל הלוי. 
וה&quot;ר משה אלשיך. וה&quot;ר דוד הכהן. וה&quot;ר יוסף הכהן. וה&quot;ר אברהם ארובאץ. וה&quot;ר יוסף 
קנפילאש. גם ה&quot;ר אליא אל מרירי אע&quot;פ שלא נכנס עמהם, נ&quot;ל שהיה מכללם. וה&quot;ר שמעון 
אורי, נ&quot;ל יותר בפירוש שלא היה מכללם: 
ובענין כת הזקנים שהיא כנגד הכת שלנו אלא שהיא מן החיצוניות כנז&quot;ל, נ&quot;ל שמורי זלה&quot;ה 


מהר&quot;ם אלשיך, היה כנגד בחינתי. והנה מורי ז&quot;ל, היה רוצה להכניס עמנו בחברתינו, 
למהר&quot;ם אלשיך, והר&quot;ם נאגר&quot;ה, ולה&quot;ר יעקב מסעוד, ולה&quot;ר שבתי מיוחס. וא&quot;ל, כי אלו הם 
מן אותם שתי טפות, שהם של אשמורת הבקר, אלא שהם מבחי&#x27; קודם חצות, אלא שהם באשמורת 
ולכן אפשר להם להתחבר עמנו. גם ענין פרטיות שלנו לא ידעתי מי הם אותם שהם באשמורת 
הבקר של הזווג דאחר חצות ממש. גם אני מסופק, אם מאלו הארבעה הנזכרים יש בהם שנים 
שהם מכלל כת שלנו ממש, לפי שלא נכנסו בחברתי רק עשרה, וצריכים להיות שנים עשר. 
והשנים האחרים הם מקדרותא דצפרא של קודם חצות באחר חצות. והנה ב&#x27; ימים קודם שנפטר 
מורי ז&quot;ל א&quot;ל, כי אפילו אותם החברים שהיו בכת הא&#x27; עמדי, היו צריכים להתברר ברור 
אחר, ויכנסו אחרים תחת קצת מהם. וסוד הענין הוא, ע&quot;ד מה שביארנו בפסוק אם רעב שונאך 
האכילהו לחם, כי הנה אלו החברים אינם שלימים ר&quot;ל שיש בהם, מי שיש בהם מעוט מן אותה 


בחי&#x27; של הלבוש הנשמה המעולה הנז&quot;ל, שהם מן הטפות שלאחר חצות כנז&quot;ל, ואין כלם שוים 
בהם, כי יש מהם שרובו טוב ומעוטו רע, ויש מהם שרובו רע ומעוטו טוב, ויש בינוני, 
וכיוצא בזה יש כמה מדרגות, וא&quot;ל כי אותם שרובם טוב, ישארו כך בודאי, כי אותם האחרים 
אשר רובם רע ומעוטם טוב, יקחו הרע של הנזכרים, ויתנו להם הטוב שבהם, ואז ישארו אלו 
כלם טובים, ואלו כלם רעים: 
וא&quot;ל מורי ז&quot;ל, כי זהו היה כונתו לקבץ אותם, כי ע&quot;י החברה והאהבה שיש בין החברים, 
ימשכו זה בזה, וילך הטוב אצל מי שרובו טוב, ויושלם ממנו. וילך מעוט הרע ויצטרף עם 
מי שרובו רע, ואז אותם כלם שהם מבחי&#x27; הרע ילכו, וישארו האחרים שהם שלימים מבח&quot; 
הטוב: 
וא&quot;ל מורי ז&quot;ל, כי לסבה זו צריך האדם מאד מאד שיתחבר עם אותם הרשעים אשר רובם רע 
ומעוטם טוב, להחזירם בתשובה, כי ע&quot;י זה יקח הוא הטוב אשר בהם. ובפרט אם פגע באיזה 
אדם שיש בו חלק הטוב שחסר בו משרש נשמתו עצמו, שיקחנו ויושלם בו. ולכן הזהירני מורי 


ז&quot;ל במאד מאד, לאהוב את החברים הנזכרים שלי, וללמדם, כי ע&quot;י זה אברור חלק הטוב שלי 
המעורב בהם, ואקחהו, ואשתלם אני. ואמנם מי שהוא בינוני וממוצע, זה תלוי כפי מעשיו, 
ואם ירצה יהיה כלו טוב, או להפך: 
וא&quot;ל מורי ז&quot;ל, אז ביום הנזכר, כי ה&quot;ר אליא פלקון ז&quot;ל, היה מעשיו ממוצעים, וז&quot;ס מ&quot;ש 
חז&quot;ל על פסוק וכל צבא השמים עומדים עליו וגו&#x27;, מי יפתה את אחאב וכו&#x27; וארז&quot;ל אחאב 
שקול היה, ומפני זה לא יכלו להענישו, עד שיטה לצד הרע. ובעוד שקול לא יכלו להענישו. 
וגם מן אחאב עד הר&quot;א פלקון, שהם משרש א&#x27;, נשאר תמיד בינוני ושקול. וזהו הטעם שהיה 
מורי ז&quot;ל רצה לסלקו מתוך חברתינו ולא היה מסיר אותו להיותו שקול, עד שאירע אותו 
הכעס הגדול בע&quot;ש עם הר&quot;י ארזין ז&quot;ל, ואז התחיל ונטה לצד הרע, אבל עכ&quot;ז היה מעוטו 
טוב עדיין, ואז הוסר מחברתינו. ועל מהר&quot;י ארזי&quot;ן א&quot;ל, שאם היה בא אביו לצפ&quot;ת תוב&quot;ב 
בשנה ההיא, שגם הוא יהיה נפסד, ומלבד זה גם בו ביום שדחה להר&quot;א פלקין ז&quot;ל, היה רוצה 


לדחותו בודאי גם הוא: 
ה&quot;ר יונתן סאגיס ז&quot;ל, רובו טוב ואין בו ספק שיטה לצד הרע. ה&quot;ר גדליה הלוי ז&quot;ל, ג&quot;כ 
רובו טוב ואין בו ספק. הר&quot;י הכהן, היה רובו טוב, ויש בו ספק, ולא מפני חסרון האמונה 
במורי זלה&quot;ה, רק סיבה אחרת, ולא רצה מורי ז&quot;ל לפרשה. ה&quot;ר שמואל אוזידא ז&quot;ל, רובו 
טוב, ויש בו ספק שיחזור בו. ה&quot;ר אברהם גבריאל, וה&quot;ר שבתי מנשה, והרב יאודה משען, 
וה&quot;ר יוסף ן&#x27; טבול מגרמי, נדחו לגמרי. אבל בהר&quot;י משען יש קצת ספק עדיין. ולי הצעיר 
חיים א&quot;ל מורי ז&quot;ל, שהיה עתיד לבא אלי נסיון גדול אחד, אם אעמוד באהבת מורי ז&quot;ל. 
אח&quot;כ א&quot;ל מורי ז&quot;ל, שכונתו היה להשליך כל החברים, ושלא ישאיר עמו אלא שלשה או ארבעה 
בלבד: 
וא&quot;ל מורי ז&quot;ל, כי אני מחוייב לזכות לחייביא, יותר משאר בני אדם, לפי שכל הרשעים 
שבדור הזה, הם בחי&#x27; הערב רב, אשר רובם או קרוב לכלם הם משרש קין, שנתערבו נצוצותיו 
הטובות ברע ורובו רע ולכן אני מחוייב לתקנם כי הם מן השרש שלי. ולא די זה, אלא 


אפילו הרשעים של הדורות של הראשונים שכבר עברו מימי קדם, שהם בגיהנם, יכול אני 
לתקנם ע&quot;י מעשי, ולהעלותם מגיהנם ולהכניסם בגופות שיחזרו לבא בעולם הזה להתקן. 
והסבה היא, לפי שנפשי מן העקריות שבשרש קין, וגם שאני באתי עתה בדרא בתראה כנז&quot;ל. 
וגם כי אני באתי מבחי&#x27; הטפות העליונות, שהם מן המוח של הדעת ממש, ולא משש קצוות 
המתפשטים בגוף, ולכן יש בידי כח אל הנזכר אם ארצה להיטיב מעשי יותר, ואמר כי לסבה 
הנזכרת, אם אני הייתי מזכה לחייביא שבזה הדור, הרו שומעים לקולי מאד, והיו דברי 
נכנסים באזניהם, ובאותו שבוע עצמו שנפטר, למד לי מורי ז&quot;ל יחוד א&#x27;, להעלות ע&#x27; 
נצוצות שנשתיירו עתה עדיין בגיהנם בין הקליפות, והם מן שרש קין ומשרש נפשי. 
והזהירני ג&quot;כ מן קצת דברים כמו שאכתוב, ולמדני להעלותם על ידי שרשיהם, אשר הם 
מיוחדים עמהם: 
וזה עניינו, הנה הם ז&#x27; בחינות, ובכל אחת קצת נצוצות, והם כנגד שבעה ספירות וזה 


סדרם, קרח בחסד, ובו שלשה עשר נצוצות. יתרו בגבורה, ובו ששה נצוצות. יובל בת&quot;ת, ובו 
ט&#x27; נצוצות. דתן ואבירם בנצח והוד, ובהם י&quot;ב נצוצות. יבל ביסוד, ובו שמנה נצוצות. 
למך במלכות, ובו כ&quot;ב נצוצות. וצוני להעלותם ע&quot;י שרשיהם, והם אלו, קרח עם אלישע 
הנביא. יתרו עם ריב&quot;ז. יובל עם רב יהודה הנדואה. דתן ואבירם עם רבן גמליאל. יבל אם 
באלי הנזכר בגמרא. למך עם רב מלכיו: 
וצוני להעלותם על ידי ז&#x27; מלאכים, והם, אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל, נוריאל, ר&quot;ת 
ארגמן, אכתריאל, מטטרון. וכלם בנקודיהם, כל אות ואות מכלם, נקודה בשתי נקודות שב&quot;א 
קמ&quot;ץ: 
וצוני שאזהר מכמה דברים המתייחסים אליהם, והם, עין. אזן. פה. הסתכלות ברע חוטם. 
ושיחה בטילה. וידיעה בחכמת האמת מאד, כל מה שאוכל. וצוני להעלותם ע&quot;י כונות קצת 
שמות: 
וראה והבן כי כל נצוץ, הוא י&#x27; אחת, כי כל נשמה כלולה מי&quot;ס, ולכן י&quot;ג נצוצין כנגד שם 
ק&quot;ל דאלפי&quot;ן, וי&quot;ב נצוצין כנגד ק&quot;כ צרופי אלהים, וכן כלם עד המלכות, שהם כ&quot;ב 


נצוצין, כנגד כ&quot;ב אותיות במלוי הוי&quot;ה אדנ&quot;י: 
ונלע&quot;ד, כי שרש נפשי ביחוד, הוא עם ריב&quot;ז בגבורה, ולכן אסדרם כפי מה שסדרם מורי ז&quot;ל 
בקצור, כל א&#x27; בפני עצמו, ואלו הם, קרח בחסד, י&quot;ג נצוצין. אלישע. יו&quot;ד, יו&quot;ד ה&quot;א, 
יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו, יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו. ה&quot;א, עין, חוץ לארבע אמות. חסד מיכאל אוריאל. דתן 
ואבירם, י&quot;ב נצוצין. רבן גמליאל, ק&quot;כ צרופי אלהים, הסתכלות בדעה. נצח הוד, רפאל 
גבריאל. יתרו ששה נצוצין, ריב&quot;ז, יה, יוד הא ואו הא, אוזן משמוע לשון הרע, שיחה 
בטילה, גבורה. מיכאל. יבל שמנה נצוצין. באלי. יה אדני, חוטם ריח מבואות המטונפות, 
וריח עריות. יסוד, נוריאל. יובל, ט&#x27; נצוצין, רב יהודה הנדואה, יהוה אדני, פה שיחה 
בטלה ליצנות, ת&quot;ת, אכתריאל, למך כ&quot;ב נצוצין, רב מלכיו, יוד הא ואו הא, אלף דלת נון 
יוד. ידיעה ועסק בחכמת האמת, מלכות מטטרון: 
גם צוני שאזהר מכמה דברים אלו, פסיעה גסה. גאוה. מעוט אכילה. כונת תפלה בברכת השיבה 


שופטינו. בברכת הנהנין. מלח להיות על השלחן שלא לשתות מים אחר המזון. להזהר בכבוד 
החברים: 
גם הזהירני עוד לזה בעת נקדישך, לכוין ולחבר הרגלים, ולכוין בשם אבגית&quot;ץ כנז&quot;ל, 
וכמבואר במקומו ולכוין בעת לבושי של שבת, בשם זהרריאל, כמבואר במקומו. ושלא ליגע 
בזקן להסיר ממנו שום שער, אפילו דרך עסק. ולכוין ששני פעמים זקן, הם שדי, כנזכר 
במקומו. ושלא לחבר ולשלב עשר אצבעות יד ימין ושמאל אלו עם אלו. ולכוין בשם אהו&quot;ה, 
שהוא בגימטריא אצבע כמבואר במקומו. (הגהה - אמר שמואל, בהיותנו מונים הו&quot;ה ביודי&quot;ן 
והם ב&quot;ן ואלף קי&quot;א הרי כמספר אצבע קס&quot;ג). ולהזהר שלא יגעו הרצועות של התפילין בקרקע 
ולכוין כי רצועה בגי&#x27; ש&quot;ע, במספר ב&#x27; פעמים א&quot;ל במלואו, שהוא הק&quot;פ כנזכר במקומו 
ולהסתכל בכוס של ברכה, ולכוין במים שאתה נותן בתוך היין, שהוא בגימטריא ט&#x27; יודי&quot;ן, 
שיש בארבעה שמות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן. ע&quot;כ הוא מה שאמר לי ביום הנז&quot;ל, ג&#x27; ימים קודם 


שחלה ז&quot;ל: 
עוד א&quot;ל מורי ז&quot;ל, שאזהר מאד לקום בחצות לילה, לסבה הנז&quot;ל שאני מזווג יעקב ולאה אחר 
חצות, ואם איזה פעם לא הייתי יכול להיות נעור כל חצות אחרונה, שאקום ואעשה הסדר 
הנודע, ואחזור לישן, ואקום קודם אילת השחר עכ&quot;פ, שהוא זווג קדרותא דצפרא הנז&quot;ל: 
עוד א&quot;ל מורי ז&quot;ל, כי עתה כבר התחלתי לתקן פגם עון קין, ולכן כשאני מחשב באותו סדר 
שסדר לי מורי ז&quot;ל, שאכוין בעת שמצולות ים גוברים עלי להעציבני ולהחטיאני, לכוין 
בנוצר חסד לאלפים כנודע ובמלת לאלפים, שאכוין לשם אדנ&quot;י ואלהי&quot;ם, שהם ב&#x27; אלפי&quot;ן. 
והם כך בגימטריא, וא&quot;ל כי בזה השם של אלהים הנזכר, יהיה מלואו אלפי&quot;ן, והוא בגי&#x27; 
ארץ. וזה אכוין תמיד בכל יום, ואהיה מכוין בו תמיד, ומחשב בו, ויועיל לי מאד, ובפרט 
ביום שאעסוק בתורה, אני צריך להזהר יותר בזה הענין. וסוד הענין הוא, לפי שקין הביא 
זרע פשתן וכבר ביארנו ענינו באורך כי הוא מכחיש כח הקרקע ומה שהיתה המלכות נקראת 


ארץ, חזרה להיות יבשה, ולכן נגזר על קין נע ונד תהיה בארץ. והנה שם אלהי&quot;ם דמלוי 
אלפי&quot;ן כנזכר הוא במלכות, בזמן שנקראת ארץ, שהוא כנוי לשם הנזכר. ותכוין לתקן פגם 
שנפגמת לעשותה יבשה ע&quot;י הפשתן, ואתה חוזר לתקנה ולעשותה ארץ ע&quot;י מלוי זה. והנה כל 
החיצונים נדבקים בקליפת הרע שנדבק בקין, וכלם הם רוצים להדביק ולהשיג אות אלף 
שבמלוי אות ה&#x27; של אלהים הנזכר, ואינם יכולים להשיגה: 
עוד א&quot;ל מורי ז&quot;ל, כי עתה אשתי מעוברת, ואם תהיה נקבה, לא יהיה כמוה במציאות בשכל 
כ&quot;כ גדול. ואם יהיה זכר, לא יהיה כמוהו בעולם, ולא ימצא בכל המציאות אהבה כ&quot;כ עזה 
מן האב לבן, כמו שתהיה לי עמו, ושהוא עתיד ללמדני חכמת הקבלה, ואינו מן השרש שלי 
ומדרגתו גבוהה שלשה אלפים מדרגות למעלה ממדרגתי, ולעולם לא יתפרד מן השרש שלי, 
אפילו לאחר התחיה, כמו שביארתי במקום אחר, כי ביש הבדל חמש מאות מדרגות או יותר בין 
האב לבן, הם נעשים שרש אחד, ובפרט אני עמו, לשתי בחינות, האחת בחי&#x27; אב ובן, והשנית 


בחי&#x27; רב ותלמיד, ויהיה לו קשר עמי להיות רב שלי: 
עוד צוה אותי, שאזהר מאד לומר אחר עלינו לשבח, ועל כן נקוה לך, פסוק והיה ה. למלך 
על כל הארץ. ואכוין שמתחיל באות ו&#x27;, ומסיים באות ד&#x27;, והוא בגימטריא עשרה. ושאכוין 
למש&quot;ה, הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, ואכוין להאיר ולהמשיך אותם העשרה בנים בלאה, 
וכמו שנבאר באותו הפסוק: 
עוד צוה אותי יחוד אחד שאעשה אותו בליל שבת, ונראה לי שגם ללילי החול יועיל, וזו 
כונתו בקצור, שאדבק ואקשר נפשי, (הגהה - נל&quot;ש, שצ&quot;ל נשמתי במקום נפשי), בנפש שמעון 
הפקולי, ואכוון לקשר בחי&#x27; נשמתי בנשמתו בעולם הבריאה, וזה ע&quot;י שם אכתריאל כלו נקוד 
בקמץ, ואכוין לקשר נשמתי בנשמתו, בכל עשר ספירות דבריאה. ולכן צריך לכוין שם הנזכר 
עשר פעמים, בי&quot;ס דבריאה. ותמיד אקשר נשמתי בנשמתו ע&quot;י זה השם. אחר כך אכוין לקשר 
רוחי, ברוח ריב&quot;ז, בעולם היצייה, ע&quot;י שם חפניאל, כלו נקוד בפתח. ואכוין שם זה עשרה 


פעמים, בי&quot;ס ביצירה ע&quot;ד הנז&quot;ל. ואחר כך אכוין לקשר נפשך, (הגהה - נל&quot;ש, שצ&quot;ל נפשי) 
בנפש רב ייבא סבא בעולם העשיה, ע&quot;י שם יוהך, כלו נקוד בצירי, ואכיון שם זה עשרה 
פעמים בי&quot;ס דעשיה ע&quot;ד הנז&quot;ל. וכאשר אכוין בשם זה של יוהך, צריך לצייר אותו בצורת 
אדם אחד, ותנוק מורכב על כתפו, ושם יוה&quot;ך כתוב על לבו. והנה ר&quot;ת של שלשה שמות אלו, 
הם אח&quot;י, בגימטריא י&quot;ט, והם סוד הי&quot;ט ברכות, שסדר שמעון הפקולי לפני ר&quot;ג. וא&quot;ל מורי 
זלה&quot;ה, כי בעת ההיא הייתי יכול לקשר נשמתי עם שמעון הפקולי אפילו בעולם הבריאה, ע&quot;י 
איזו מצוה, או איזה תקון שיש בי, ויש בי כח להתדבק בו אפילו בעולם הבריאה. אבל עם 
ריב&quot;ז, לא הייתי יכול להדבק בו רק בעולם היצירה בלבד, וזה כפי המצות שיש לי, אשר על 
ידם יכול להדבק בו. אבל ברב ייבא סבא, אין בי כח עדיין להדבק בו, אלא בעולם העשיה. 
ונמצא כי אין הדבר תלוי במדרגה ומעלת הצדיקים הנז&#x27;, רק כפי המצות הסגוליות אשר 


עשיתי, שעל ידם נוכל להתדבק בזה יותר מבזה, כי יש מצוה אחת אשר עשאה רב ייבא סבא, 
ואני עשיתיה דוגמתו, ולכן נתקשרתי עמו בעולם העשיה. ויש מצוה אחרת שעשאה ריב&quot;ז, 
ואני עשיתיה ג&quot;כ בחשק גדול מאד, ולכן ע&quot;י אני יכול להדבק עמו אפילו בעולם היצירה. 
וכן עד&quot;ז לשמעון הפקולי. ושמעון הפקולי אינו ממש מן השרש שלי, אבל הוא מן אותו הכת 
אשר נכנסו ונתקשרו בהיכל אהבה, דוגמת ר&#x27; עקיבא, כנזכר בזוהר פרשת פקודי בהיכל 
הנזכר. וזה שמעון הפקולי הוא אחד מהם, ובענין זה יש להם התקשרות זה עם זה: 
עוד א&quot;ל מורי ז&quot;ל, כי בהיות נצוצות שרש קין בתוך קליפת סיסרא, כמבואר שם אצלינו, 
ושם היה נשמת ר&#x27; עקיבא, כי לכן נולד מבני: 
בניו של סיסרא כנודע: 
וא&quot;ל, כי גם נפשי היתה נתונה שם: 
עוד א&quot;ל, כי בעת שאשכב בפסוק בידך אפקיד רוחי, בשם הוי&quot;ה אשר בפסוק זה, שאכוין שהיא 
במלוי ההי&quot;ן, הנקרא שם ב&quot;ן. ובפרט לי, שאני מגולגל כפול, כי יש אתי חלק נפשי, וחלק 


ר&#x27; עקיבא. וגם שאזהר שאהיה תמיד בכל עת יראת ה&#x27;, שהוא שם זה של מלוי ההין על פני. 
ולא אסירהו מלבי תמיד, כי שם זה נקרא מערת המכפלה, כי היו&quot;ד היא ב&#x27; יודי&quot;ן, וה&quot;ה ב&#x27; 
ההי&quot;ן, והו&quot;ו ב&#x27; ווי&quot;ן, וה&quot;ה ב&#x27; ההי&quot;ן: 
עוד הזהיר אותי מורי ז&quot;ל מאד, בענין סדר תפלה לדוד, הנאמרת אחר קדושת ובא לציון, 
שאומר אותו בכונה גדולה, לפי שעיקר הארתי הוא מן היצירה, לפי שכל המזמורים הם בעולם 
היצירה, ומשם שרש נשמתי והשגתי, כי כל המזמורים הם בחי&#x27; גבורות כנודע, והנה נשמתי 
היא מן הגבורות כנודע: 
עוד בכונת התפילת של שחרית, בברכת אב הרחמן שמע קולנו, ביארתי שם כונה אחת בענין זו 
ההוי&quot;ה אשר כאן וע&quot;ש. ותדע נא, כי הוא מוכרחת אלי, והיא לעלות האדם במעלה ע&quot;י כונה 
זו: 
עוד ביארתי שם, כי מה שיכוין האדם בקימו בחצות הלילה, לבכות ולהתאבל על החרבן, 
העיקר הוא לפי שהנקודה העצמיית והשרשית של רחל, מתחלת אז בעת חצות לילה ממש, לרדת 


בעולם הבריאה וסבת ירידתה בגלות הוא, ללקט נצוצות הנשמות שנתפזרו בין הקליפות, ולכן 
אנו בוכים ומצטערים על גלות השכינה, כי אנו גרמנו לה שע&quot;י חטאנו, הרכבנו טוב ברע 
ורע בטוב כנודע. וא&quot;ל מורי ז&quot;ל, כי בפרט מי שיודע בעצמו שהוא משרש קין, אשר זוהמת 
הנחש מתרבה בו, ובזוהמא ההיא נטבעים הנשמות הטהורות, ולכן ידו במעל הזה יותר משאר 
בני אדם, ולכן הזהרני מאד מורי ז&quot;ל בענין בכיה זו, שאני מוכרח יותר משאר בני אדם: 
ספר לי ה&quot;ר יצחק הכהן ז&quot;ל, כי בעת פטירת מורי ז&quot;ל, כשיצאתי מאצלו, נכנס הוא אצלו, 
ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כלנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה 
וחכמה גדולה בעולם וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני 
מהעה&quot;ז קודם זמני, ועודנו מדבר עמו, שאל עלי ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך 
מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברציני למסור לו איזה דבר סתר, אז אמר לו 


מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר תאמר לחברים משמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו 
שלמדתים, כי לא הבינו אותה כראוי, ויבאו ח&quot;ו לידי כפירה ואבוד נפש. ואמנם הרח&quot;ו 
לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר וכי ח&quot;ו אין עוד לנו תקוה, ויאמר לו, אם 
תזכו אני אבא לכם ואלמדכם, ויאמר לו איך תבא ותלמדנו אחר שאתה נפטר עתה מהעה&quot;ז, 
ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם, אם בחלום אם בהקיץ, אם במראה, 
ותכף א&quot;ל קום צא מהר, כי אתה כהן, והגיע זמני, כי אין פנאי להאריך בשום דבר, ויצא 
מהר, וטרם שיצא ממפתן הבית, פתח פיו, ויצאה נשמתו בנשיקה זלה&quot;ה: 
(הגהה - אמר שמואל עד כאן הגיעו לידי בקונטרסים כל מה שאירע לאבא מארי עם רבו 
זלה&quot;ה, מיום דעתו אותו, עד יום שנפטר לחיי העה&quot;ב. וכמו כן אירע לי עם אבא מארי 
זלה&quot;ה ביום פטירתו. גם הוא אמר לי שלא אפחד מכלום, כי כל מה שארצה אשאל ממנו בקברו, 
והוא ישיב לי, וכן אירע לי כמה פעמים, ששאלתי על קברו כל מה שרציתי, והשיב לי כל 
שאלתי, זכר צדיק לברכה: 
 


</div>
