# שער הגלגולים — הקדמה ח

[קריאה בקורא](/reader/kabala-5ac7036f42dd/1/5/)

<div lang="he" dir="rtl">

הקדמה ח
הקדמה קטנה בענין גלגול הנשמות, למה מתגלגלים. דע, כי הנשמות יתגלגלו לכמה סבות, 
הראשונה הוא, לפי שעבר על איזו עבירה מעבירות שבתורה, ובא לתקן. הב&#x27; הוא, לתקן איזו 
מצוה שחסר ממנו. השלישית היא, שבא לצורך אחרים, להדריכם ולתקנם. והנה הראשונה היא 
קרוב לחטא, כיון שבתחלה חטא. והב&#x27; הוא רחוק מלחטא. והשלישית ודאי שלא יחטא. עוד יש 
סבות אחרות, ואלו הם, כי לפעמים יתגלגל, ליקח את בת זוגו, כי לא זכה בראשונה לקחתה. 
ופעמים שכבר לקח בת זוגו, אלא שחטא באיזו עבירה, והוצרך להתגלגל לתקן אותה כנז&quot;ל, 
ואז אינו בא רק יחידי, כמ&quot;ש הסבא דמשפטים על פסוק אם בגפו יבא וכו&#x27;. ופעמים הוא שיש 
לו זכיות, ולכן אע&quot;פ שהיא אינה צריכה להתגלגל, מחזירים אשתו להתגלגל עמו, בסוד 
ויצאה אשתו עמו. ופעמים הוא, שלא זכה בראשונה ליקח בת זוגו, אמנם נזדמנה לו אשה לפי 
מעשיו, ובכל נשמות הנשים שבעולם, אין מי שתהיה קרובה אליו כאשה זו, אעפ&quot;י שאינה בת 


זוגו ממש, וכאשר חטא ונתגלגל, מגלגלים עמו לאשה הזאת, אעפ&quot;י שהיא אינה צריכה 
לגלגול, ואעפ&quot;י שאינה בת זוגו ממש: 
עוד דע, כי יש כמה שרשים של נשמות, שנשרו בקליפות, הם ונשיהם בת זוגם, והזכרים 
יכולים לצאת עתה בעה&quot;ז מתוך הקליפות, אבל נקבותיהם אינם יכולים לצאת כלל עד ביאת 
המשיח, והם עתה טבועות ומסורות בתוך הקליפות הנקבה, ושכחתי מה שמה, אם היא אגרת בת 
מחלת, או נעמה אמם של שדים. והנה כל השרש של חור בנה של מרים, לא יצאו נשמות הנקבות 
שלהם עד ביאת המשיח. ונלע&quot;ד ששמעתי ממורי זלה&quot;ה, כי גם אהרן הכהן לא נשא בת זוגו, 
כי הוא קרוב לשרש נשמת חור בנה של מרים אחותו כמבואר אצלינו: 
 


הקדמה ט
והיא אחת מת&#x27; שאלות, שהיה ששאל דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר. דע, כי מדת הג,גול 
נוהגת באנשים הזכרים, ולא בנשים הנקבות. וז&quot;ס פסוק דור הולך ודור בא והארץ לעולם 
עומדת. ר&quot;ל, דור הולך ודור בא, והם האבשים המתגלגלים. אבל הארץ שהם הנשים הנקראות 
ארץ כנודע, לעולם עומדת, ואינם חוזרות בגלגול. עוד יש טעם אחר, והוא, כי האנשים לפי 
שמקיימים מצות עסק התורה, אינם יכולים ליכנס בגיהנם, כי אין אור של גיהנם שולטת 
בהם. וכמ&quot;ש באלישע בן אבויה, לא מידן נדייניה, משום דעסק בתורה. ולא לעלמא דאתי 
נסקיה, כיון דחטא. ולכן מוכרחים הם להתגלגל, למרק עונותיהם תמורת גיהנם. אבל הנשים 
שאינם עוסקות בתורה, יכולים ליכנס בגיהנם למרק עונותיהם ואינם צריכים להתגלגל. 
האמנם אע&quot;פ שאינם מתגלגלות, הנה הם באות לפעמים בסוד העבור, עם נצוצי נשמות חדשות 
נקבות כנשים. גם דע, כי אפשר שאחר שבאה בסוד העבור באיזו אשה, אם האשה ההיא תתעבר 


ותהר ותלד בת נקבה, אפשר שאותה שבאה בה בסוד העבור, תתגלגל עתה בבחי&#x27; גלגול גמור, 
בבתה הנולדת לה עתה: 
גם דע, כי לפעמים יתגלגל האיש בגוף נקבה, לסבת איזה עון, כמו משכב זכור וכיוצא בו. 
והנה הנקבה הזאת שהיא גלגול נשמת זכר, אינה יכולה לקבל הריון ולהתעבר, לפי שאין לה 
בחי&#x27; מיין נוקבין להעלות ולקבל טפת מיין דוכרין, והנה האשה הזאת צריכה זכות גדול 
לשתוכל להתעבר ולהוליד, ואין לה מציאות אחר, זולתי שתתעבר בה איזו נשמת אשה נקבה 
אחרת בסוד העבור, ובכן בכח שתופה עמה, תוכל לעלות מיין נוקבין, ולקבל הריון ותלד. 
אמנם אי אפשר לה ללדת בנים זכרים לשתי סבות, האחת היא, לפי שהכתוב אומר, אשה כי 
חזריע וילדה זכר, אבל כאן האשה היא זכר כבעלה, ואינה יכולה ללדת זכרים אלא נקבות. 
הסבה הב&#x27; היא, לפי שכיון שאותה נשמה של הנקבה שנכנסה בה, לא נכנסה רק בסוד העבור 
לבד, כדי לסייעה שתתעבר ותלד, ולכן כיון שהאשה הזאת יולדת, אין הנשמה ההיא צריכה 


עוד להשאר שם בסוד העבור ללא צורך, ואז בעת שיולדת נכנס בה הנשמה ההיא של סוד 
העבור, ואז הולד ההוא יוצא נקבה ולא זכר, ואז היא שם בבחי&#x27; גלגול ממש, ולא עבור 
כבתחלה. ונמצא שכל אשה שנשמתה נשמת זכר כנז&quot;ל, אי אפשר שתלד זכר אלא נקבה, ואותה 
הנקבה אשר תלד, היא היא אותה הנשמה של הנקבה שנכנסה בה בתחלה בסוד העיבור לסייעה 
כנזכר: 
ואמנם לפעמים, ע&quot;י זכות גדול ונפלא, אפשר שבעת שנולד הולד ההוא, תסתלק משם אותה 
הנשמה הנקבה שהיתה שם בסוד העבור ותלך לה, ויכנס בולד ההוא נשמת זכר ויהיה זכר. 
וא&quot;כ אח&quot;כ אי אפשר לאשה הזאת לחזור ללדת פעם אחרת, זולתי אם תחזור אותה הנשמה הנקבה 
להתעבר בה כבראשונה. ולכן אם הולד הא&#x27; היה נקבה, תצטרך למות עתה זו הבת הנקבה, 
ואולי הנשמה תחזור להתעבר בה באשה הנז&#x27; כבראשונה, ותתעבר ותהר ותלד בת נקבה, שנשמתה 
היא מזאת הנקבה המתעברת בה בסוד העבור הנזכר. ועד&quot;ז הולכת בעבור ובגלגול פעמים 


רבות, והיא היא, וכה משפטה תמיד. אמנם אם ילדה זכר, אז אין הולד הזה צריך למות, כי 
אותה הנשמה הנקבה שנתעברה בה בסוד העבור בתחלה והלכה לה בעת שילדה כנזכר, היא צריכה 
לחזור שנית להתעבר בה בסוד העבור, ותהר מן בת, ותלד נקבה. וגם לזה צריך זכות גדול: 
גם אפשר לפעמים, אע&quot;פ שילדה בתחלה נקבה, אינה צריכה הבת ההיא למות עתה, לפי שאפשר 
שתבא נשמת נקבה אחרת, ותתעבר באשה הנז&#x27; בסוד העבור, ותהר ותלד בת, והנשמה ההיא 
תתגלגל בה בגלגול ממש כנזכר. ועד&quot;ז בכל הריון והריון שתהר האשה הזאת, אפשר להתחלף 
בה כל הבחי&#x27; הנז&#x27; ואמנם לזאת המציאות האחרון, צריך זכות גדול ונס עצום, לפי שיש לנו 
הקדמה אחת בסוד העבור, כי אין שום נשמה נכנסת בגוף האיש או האשה בסוד העבור בחיים, 
אלא אם כן כי יש ביניהם קורבה גדולה זה לזה, ולכן האשה הזאת ששרשה נשמת זכר, הצריכה 
לעיבור נשמת הנקבה, הנה כדי שתמצא נשמת נקבה בכל תנאיה, שתצטרך להתעבר מפאת עצמה, 


וגם שתהיה קרובה אליה או דומה אליה, צריך זכות גדול, ומכ&quot;ש אם יצטרך הדבר לבא 
בעיבור פעם ופעמים כנז&quot;ל, ומכ&quot;ש למצא נשמות רבות של נקבות בתנאיה הנז&#x27;, וגם שיבאו 
בה בסוד העיבור כל אחד ואחד בזמן אחד צריך זכיות גדולים ונסים רבים: 
 
הקדמה י
בבחי&#x27; הבנים שאדם מוליד, וגם בענין התלמידים עם הרב שלהם. ועתה נדבר בבחי&#x27; הבנים 
שאדם מוליד, דע, כי בין אם האדם לוקח בת זוגו, בין אם לוקח אשה שאינה בת זוגו, אין 
חלוק ביניהם לענין זה, והוא כי יכול הוא להוליד בנים מן הנצוצות של הנשמות של שרשו 
עצמו, או להוליד מנשמות שרשים אחרים. עוד דע, כי האב הוא נותן חלק מנשמתו אל בניו, 
ואותה החלק נעשה לבוש אל נשמת הבן, ומסייעו ומדריכו בדרך הטובה, ולסבה זו חייב הבן 
בכבוד אביו. ואמנם אם אין חלוק בין נשמת האב לנשמת הבן, רק פחות מת&quot;ק מדרגות, הנה 
אז נשאר חלק נשמת האב עם נשמת הבן אפילו לימות המשיח. אבל בתחית המתים או לעולם 


הבא, כל דבר חוזר לשרשו, ונפרדים לגמרי. האמנם אם יש הפרש ביניהם שעור ת&quot;ק מדרגות, 
או יותר מת&quot;ק, אז מתבטלת הגרועה בגדולה, ומתחברים חבור גמור לעולם, ועד לא יפרדו, 
ושניהם הם בשרש אחד: 
והנה זה הוא מבחי&#x27; האב עם הבן, אבל ענין הרב עם התלמיד, כבר נתבאר אצלינו לקמן, כי 
הרב נותן רוחא גו תלמידיה, ע&quot;ד האב לבנו, אלא שהוא חבור יותר נמרץ, כי לעולם ועד 
נשאר ההוא רוחא עם התלמיד קיים לעולם לא יפרדו, בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן. וזהו 
טעם יתרון כבוד הרב מכבוד האב. והנה אם הרב של התלמיד הוא בנו ממש, יש לו ב&#x27; 
דבוקים, אחד לפי שהוא רבו. ואחד לפי שהוא בנו. ולכן אם יש ביניהם יותר מת&quot;ק מדרגות, 
אז שניהם מתדבקים זה עם זה, האב עם בנו, לפי שהוא רבו. והבן עם אביו, לפי שהוא 
אביו. ושניהם מתדבקים יחד זה בזה וזה בזה מב&#x27; אלו הבחי&#x27; הנז&#x27;: 
עוד נדבר בענין הבנים הנולדים מן האב, דע, כי בהיות האיש מזדווג עם אשתו להוליד 


בנים, הנה מכח האב נמשך בחי&#x27; אור מקיף בבן, ומכח האם נמשך בבן ג&quot;כ בחי&#x27; אור פנימי. 
והנה אפשר שבעת זווגם יתקדשו עצמם שניהם בכונות מצוה וקדושה. או יהיה כונת שניהם 
שלא לשם מצוה, אלא להנאת עצמם ולרעה. או יהיה כונת האב לטובה והאם לרעה, או להפך. 
ואמנם אם שניהם נתכוונו לדבר מצוה, יהיה הולד ההוא צדיק גמור באור המקיף ובאור 
פנימי. ואם שניהם נתכוונו לרעה, יהיה הבן ההוא רשע גמור באור מקיף ובאור פנימי. ואם 
האב נתכוון לטובה, ואמו לרעה, אז יהיה אור המקיף של הבן צדיק. ואור הפנימי, רשע. 
ובהמשך הזמן יכוף המקיף את הפנימי, ויהיה צדיק גמור, לפי שהמקיף כולל בתוכו את 
הפנימי, ומהפכו לזכות. ואם האב נתכוון לרעה והאם לטובה, אז המקיף רע והפנימי טוב, 
ובהמשך הזמן יכוף המקיף הרע את הפנימי הטוב, ויהיה רשע גם הוא: 
והנה אם תרצה לידע, מי גובר בו, כח האב או האם, תוכל להכיר זה כפי קלותו של הבן או 
כבדותו, לפי כי האור הפנימי מוגבל, ואינו יכול להתנועע. אבל האור המקיף מבחוץ, 


מתנועע, ומניע את האדם למקום שהוא חפץ. ונמצא כי אם תראה איזה אדם קל כנשר ורץ כצבי 
בכל מעשיו, ומהיר במלאכתו, נמצא שגבר עליו אור המקיף אשר מכח אביו. ואם הוא עצל 
וכבד התנועה, יורה תגבורת אור הפנימי בו מצד האם, והכל כפי מעשיהם. רוצה לומר, כי 
אם האב נתכוון לשם מצוה בעת התשמיש, הנה הבן הזה יהיה מהיר במלאכת שמים, וגדול מאד 
בתורה. ואם אביו נתכוון להנאת עצמו, יהיה הבן הזה מהיר במלאכת העה&quot;ז. וכן להפך אם 
יהיה כבד התנועה, אם אמו נתכוונה לשם מצוה, יהיה עצל במלאכת העה&quot;ז. ואם לא נתכוונה 
לשם מצוה, יהיה הבן עצל במלאכת שמים: 
ובזה תבין טעם כי נמצאים לידים קטנים חריפים לא יוכלו השקט, ויש ילדים עצלים כבדי 
התנועה מאד: 
וז&quot;ס עשאל אחי יואב שהיה קל ברגליו עד לאין תכלית, כנודע לרז&quot;ל (שמואל ב&#x27; ב&#x27;) שהיה 
רץ על ראשי השבלים ולא היו נכפפים, ובודאי אין מדרש חז&quot;ל יוצא מידי פשוטו ממש, 
והענין מובן עם הנזכר כי כל בחינתו היתה, מתגבורת כח האב, ולא היה בו כח האם כלל, 


וגדל בו אור המקיף לגמרי, והיה מעופפו באויר: 
אמר שמואל, עוד מצאתי דרוש אחר מחודש על הגלגול, וכמדומה לי שהוא קצור מכל האמור, 
ואמרתי להעתיקו פה אחר הדרושים הנזכרים וכמעט שהוא סלת מכל האמור: 
 


</div>
