והאצילות פרוזדור בפניו. ומלכות דאדם קדמון הוא מגיע אל האצילות ומתלבש בו, וזה הוא הקשר והמעבר שזכרתי שיש בין עולם העבודה לעולם הגמול, וזה נקרא עתיק. נמצא עתה כללות כל המציאות, א"ק וכל התלוי בו, עתיק שהוא מלכות שלו, ה' פרצופים באצילות וכל חילוקיהם, שהם כללות כל ההנהגה. והנה תחילת המחשבה סוף המעשה, כי הכוונה התכליתית הוא הגמול לעתיד לבוא, שרק כל חפצו של האדון היחיד אינו אלא להיטיב. והנה מידת טובו זאת הוא הענין הראשון, והיינו א"ק והתלוי בו, כנ"ל. אלא שכדי לבוא לטרקלין הוצרך הפרוזדור מפני העבודה שתמצא, וזהו עולם האצילות שיוצא מא"ק. ומלכות דא"ק - קשר בין זה לזה, כנ"ל. אצילות עצמו - - ההנהגה הראשונה שבו הוא החסד, כי לא שם הקב"ה המשפט בעולם אם בתחילה לא קדמו החסד, כי אדרבא כל הכוונה להיטיב, וזה א"א. אלא שמשם יוצא עוד ענין המשפט, והיינו שרשי המשפט וסיבותיו, וזהו או"א. ואח"כ המשפט בחוקותיו
עצמם, וזהו זו"ן. וחילופי הענינים בכל אלה האורות בחילופי הדרכים בכל אלה המוקים: ט) עולם הנקודים, השבירה, ועולם התיקון: עד שאין אנו באים לענין העבודה, אין שייך שום טוב ורע. אך כשבאים אנחנו לזה, צריך שיתחדש ענין הטוב והרע, וזה פשוט. ואמנם זה כלל גדול, כל זמן שהסיבה משפיעה לעלולה - כוח העילה יהיה חזק, וכשתתעלם הסיבה - המסובב לא יעמוד. והנה רצה הרצון העליון לתת הויה והפסד בעולם, אז הכין כל זאת בדרך זה, פירוש - בתחילה הסיבה עצמה לנמצאים, אח"כ נתן מקום להעלם הסיבות האלה שישארו העלולים מתבטלים. ואח"כ חזר וגילה הסיבות האלה בתיקון. וכוח כראוי. והנה בהתעלם הסיבות - ההעלם עצמו של סיבת ההויה נעשה סיבה להפסד, וזה פשוט. וכפי מיני סיבות ההעלמות שהיו נעשים, כל כך מיני סיבות היו נעשים להפסדם. ונמצא, שבהכין רצון העליון סיבות ההויה, היו מאירים האורות, ובהתעלמם היו האורות כמו מתבטלים ומתחשכים, וזה עצמו נעשה סיבה להפסד, כי העלם ההויה - סיבת
ההפסד. ואח"כ חזר וגילה סיבות ההויה, ונמצאו כנגדם סיבת ההפסד גם כן, זה הכנה למה שצריך בעוה"ז. נפקא מינה - שסוף תיקון העולם יהיה בהישאר רק סיבות ההויה, בלא מציאות העלם הסיבות כלל. ולכן לא יהיה עוד רע בעולם: כפי דברי חכמת האמת, אנחנו אומרים שיצאו עשר ספירות בתחילה, והם מה שאנו קורארם עולם הנקודים, שהיו סיבות כל הנמצאים בעוה"ז. ונשברו ונתבטלו, והוא העלם הסיבה שזכרתי. ומזאת השבירה נולדו כל הקלקולים. ואח"כ נתקנו הספירות ונעשה העוה"ז כמו שהוא עתה, והיינו התיקון הוא שנתן מקום לההויה. אך לפי שלא נעשה תיקון גמור, לפיכך נשארו עדיין קלקולים בעולם. וכשיהיה התיקון נשלם - לא יהיה עוד רע בעולם. והנה כשנרצה לדעת עניני הטוב והרע והתיקונים הכלליים של העולם, נלך לבקשם בענין השבירה והתיקון:
י) מהיכן יצאו הספירות: כללות כל ההנהגה שתחילתה במחשבה - עולם הגמול. ואח"כ כל שאר הזמנים שקודם לה במעשה. כללות כל זה הוא מה שקראנו א"ק. ומא"ק זה יוצאים אלה הספירות, שמהם נעשה אח"כ עולם האצילות, עולם העבודה כנ"ל. וזה רוצה לומר שהרי אפילו עולם הזה סיבתו הוא עולם הגמול, שהוא ההנהגה התכליתית שכדי להגיע לה צריך ענין העבודה הזאת. על כן נאמר שהאצילות יוצא מא"ק, מאותו ענין הפרטי שבו שגורם זה, פירוש - מה שצריך שתהיה ההטבה בלי בושת וכו'. מן הענין ההוא נשתלשל ענין זה, והם הספירות האלה, והיה בהם כל הענין שזכרנו:
יא) דרך התיקון: כיון שנתבטלו ונעלמו הסיבות, לא היה מציאות לנמצאים לימצא, ואדרבא נגלו סיבות ההפסד. ואח"כ היו חוזרים ונגלים סיבות ההויה, והיו מתגלים כל המדרגות והחוקים אחד אחד, פירוש - מדרגות א"א בתחילה ואח"כ או"א, וכן כולם. וגם כל זה היה בסיוע אור אחר שנתגלה שנקרא אור חדש, שענינו הוא מה שגורם חוזק לסיבות להיות גלותת ולא מתבטלווג וזה נתן תיקון לסיבות שאמרנו שלא יתעלמו, אלא יתגלו ויפעלו פעולותיהן. וכן היו מתבררות הסיבות שזכרנו, להכין כל אחת במשמרתה על פעולתה כראוי. אך לא נתבטל ההפסד מן העולם, אלא בסוף כל המדרגות נשארו סיבות מוציאות הקלקולים בעולם, ומהם יצאה הס"א שהיא העושה כל הרעות בעולם, וכדלקמן:
יב) עולם האצילות ועולמות בריאה יצירה ועשייה: אצילות הוא שיעורי המחשבה העליונה, שהם שרשי הבריות והנהגתן. כי מיני הבריות הם עצמם כמו מיני החוקים אשר בהנהגה - כל בריה מורה על מלק אחד מחוקות ההנהגה. ונמצא החוק ההוא שורש לבריה ההיא. על כן נקרא לאצילות שורש כל הנמצאים. אך הנמצאים עצמם הם מבריאה ולמטה, והיינו כי בבריאה יש האלקות ב"ה, והיינו עשר ספירות עצמם שמזהירים זוהר שלהם, ומן הזוהר ההוא מקבלים המשרתים העומדים להוציא גזירת המחשבה עליונה לפועל, שכך רצה הרצון העליון שתהיינה הפעולות נפעלות ע"י משרתים, שלוחיו של מלך, שהמלך העליון רוכב עליהם, והיינו זוהר הספירות שזכרנו רוכב על המלאך, ומוציא הדבר לפועל. ועל כל שליחות אחת נמצא מלאך אחד לעשותו. והנה בריאה יצירה ועשייה הם ג' עולמות, זה תתת זה, שיושבים שם הנבראים בהדרגה, העליונים למעלה, והתחתונים למטה מהם, והתחתונים יותר - יותר למטה. ובכולם יש זוהר הספירות עצמם, מתגלה שם בכל מקום
לפי מה שהוא, פירוש - למעלה הזוהר מזהיר ומקבלים משם המשרתים, והפחותים מן העליונים. עד שנמצא האדם וכל הגשמיות בעולם - התחתון מכולם: יג) ענין פנימיות וחיצוניות ואור מקיף: כל הספירות הם הפעולות הנפעלות מן הבורא ית"ש לברואיו. ויש בהם מה שמתיחס אל הפועל, ומה שמתיחס אל הנפעל. וזה פנימיות וחיצוניות, והוא עצמו - אור וכלי. ואמנם להיות הפועל משגיח לכל צד, על כן האור נמצא מבפנים ומקיף בחוץ, פירוש - משגיח מבחוץ. וזה אור פנימי ואור מקיף: ולהבין בפרט הענין הזה, הוא סוד שורש גוף ונשמה שבאדם. הכלים הם שורש לגוף, ולכן בהם נשרשים כל התלויים בגוף, והאור שבתוכם או סביבם הוא שורש הנשמה. ואמנם כשנלך בהדרגה, נמצא הפנימיות נבדל בערכו מן החיצוניות כערך הנשמה מן הגוף. אך כשנעריך את המדרגה התחתונה לעומת העליונה, נאמר שנה"י של או"א הם מוחין לז"א, וכן של ז"א לנוקביה:
יד) הזיווגים: שורש כל ההנהגה - ימין ושמאל, פירוש - חסד ודין וצריכה ההנהגה לצאת בהסכמת שניהם. והרי התפשטות כל החוקים וסדר הראוי בבחינת החסד הוא הזכר; והתפשטותם בסדר בבחינת דין - נוקבא, ואלה צריכים להתחבר כאחד. ומתחילה התולדה. לצאת מן הכוח הראשון שבכוח ההוא, ונמשך ומשתלשל מכל הכוחות - טיפה אחת, שבה כלולים כל תרי"ג אברי האדם, ויוצא לימין ולשמאל: והדין הוא השולט יותר להשפיע לעולם, כי בדין העולם נברא, אלא ששיתף עמו גם הנהגת החסד ושליטתה. וזהו ענין הנוקבא המקבלת מן הזכר, והשפע הנשפע לעולם, מתנהג בדין כנ"ל ע"י הנוקבא, כמו שביארנו. ואמנם לפי שיש מדרגות רבות של חסד ודין, לפי כוח האורות ולפי חולשתם בסוד ההדרגה, על כן נקבעו הרבה מיני זיווגים, כולם בהדרגה, זה גדול מזה, להשפיע לעולמות מיני שפע שונים, האחד רב מחבירו, כפי הצורך בכל הזמנים:
טו) ארבע הידיעות המבוארות בחכמת האמת ידיעות החכמה הזאת הם ארבע, ופירשם הרב הקדוש רשב"י זללה"ה בזוהר חדש שיר השירים, בפסוק "אם לא תדעי לך". אמר, חכמתא דאיצטריך ליה לבר נש לאסתכלא וכו': אלה הם הד' ידיעות, א' - הוא ידיעת התפשטות האור העליון שברא העולמות ושמנהג אותם, וזה נקרא לאסתכלא ברזא דמאריה, שזה מה שאנו משיגים בבורא ית"ש. וזאת היא הידיעה הראשונה שמסרתי לך עד כאן, והיינו ידיעת האילן בכל פרטיו והנהגותיו. וזה נקרא ידיעת התפשטות האור העליון, כי בכל זה מתפשט האור הנאצל אחר הצמצום, וזה כל מה שיש בו. וכלל כל זה צמצום הא"ס ב"ה, רשימו הנשאר, הקו הנכנס, א"ק וענפיו, שהם אורות הגולגולת ואוזן חוטם פה. ואורות הפה שהם העקודים, ענין יציאת הכלי ע"י יציאת הספירות וחזרתם, אורות עינים שהם הנקודים, שבירתם ונפילתם. עולם התיקון כנ"ל, פרצופיו דהיינו עתיק וא"א או"א זו"ן, שאר האורות שבאצילות, דהיינו המטות ודור המדבר
ושאר אלכסונות. וכל אלה לדעת מצב כל הפרצופים האלה והלבשותיהם, קטנותם גדלותם, עליונותיהם, זיווגיהם, מיין דוכרין מיין נוקבין. ואח"כ עניני בי"ע בהיכלות שבהם, והאלקות המתפשט בתוכם בסוד הכבוד שבבריאה. וכן מה שנראה להיות מקביל לקדושתו ית"ש ומתנגד אליה, לתת מקום למעשה התחתונים, דהיינו הס"א בספירותיה וכל חלקיה. זה כללות הידיעה הזאת: וידיעה ב', למנדע ליה לגופיה - והיינו ענין האדם וסוד הדמות שלו, שבו מתבארים כל עניני העבודה, והקשר שבין האדם לכל העולמות, ומה פעולתו בהם, ומה פעולתם בו, ביאת האדם לעוה"ז ויציאתו ממנו. סוף דבר - כל מה שתלוי בענין האדם. וכאן מבינים כל עניני הספירות והפעולות, אורותיהם המקבילים ממש לדמות האדם ככל חוקותיו, וגזירות טבעו. ותלויים כאן כל משפטי ההנהגה, וענין יציאת הנבראים - איך נולדו ונבראו מן. הספירות, ועניניהם וסיבובם, שהם סובבים מתחילת מציאותם עד סוף תשלום תיקונם, כל אחד לפי
ענינו: ידיעה ג', למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין - וזה ידיעת סוד דרכי הנשמות וגלגוליהם. וכמה ענינים נמצאים בידיעה הזאת, ויש בזה ידיעה לפנים מידיעה. הידיעה השטחית היא לדעת משפטי הגלגול בכל פרטיו, והידיעה הפנימית היא לדעת איך בירור ההנהגה והשלמת הארת המלכות הנתונה לעבודת התחתונים תלוי הכל בנשמות. ודרכי הבירור הם דרכי הגלגול שאמרתי, ובזה תלויים כל המעשים שנעשו תחת השמים מתחילת הבריאה עד סוף השיתא אלפי שנין, שהוא מנוחת העולם מגלגוליו, שכבר נתבררה ההנהגה, ואין עוד צורך לעבודה: ידיעה ד', היא לאסתכלא בהאי עלמא, והיינו לדעת סוד העולם הזה, וזה לדעת בריות העוה"ז איך הם מתנהגים, והיינו כי מה שראו הפילוסופים מענין הבריות ודרכי הטבע אינו אלא השטחיות הנראה לעינים, וגם אינו האמת. אלא כל עניני הבריות מתנהגים על פי הנהגה אחת פנימית, והפנימיות מתלבשת בכל הבריות. והוא מה שאמרו, "הטבע" כמנין "אלקים".
וזה הוא האמת שהסתיר הקב"ה מן הפילוסופים. וידיעה זאת לא ניתנה אלא לחכמי ישראל. ורוב המדרשים המדברים במעשה בראשית ובעניני כל תולדות שמים וארץ סובבים על קוטב ההנהגה הזאת העיקרית והפנימית. ועל כן מתחלפים מדרכי הפילוסופים. ויש דברים שנראים זרים, ושהחוש מעיד להפך; אך האמת הוא שהם מדברים לפי ההנהגה האמיתית הנסתרת מעיני בני האדם, והיא מסורה בידם מן הנביאים ומן התורה הקדושה. והנה ידיעה זו מתחלקת לב', והיינו ידיעת ההנהגה זאת למטה איך מתנהגות הבריות התחתונות על פי השפעת הספירות ופקודת הממונים שעל כל בריה ובריה; ועוד יש ידיעת מה שיש בספירות עצמם מקביל לאלה הדברים שלמטה, ולצורך הדברים האלה למטה, כי כל מה שיש למטה, מלבד שהוא מתנהג על פי העליונים, עוד יש דוגמתו למעלה: אלה הם ידיעות הבאות אחר השורש שפירשתי לך, ועניניהם נמצאים באוצרות רז"ל וסגולות שהרשב"י הקדוש זללה"ה מפרש. ואתה חכם והבן בטוב שכלך ויעזרך האלקים, כי ממנו החכמה,
והוא יהיב חכמתא לחכימין, כדכתיב "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה": ודאי זה הוא מה שצריך כדי לתת ציור מן החכמה, ואידך פירושא. ומי שחפץ לרדת לעמקם של דברים - הלוך ילך בדרך ישרה אשר הוכן בפרקינו ופתמינו. ויבקש מה' שיתן לו לב להבין, כי זו היא הדרך להבין הכתוב "השכל וידוע אותי":