# שער הפסוקים — קטע 18

[קריאה בקורא](/reader/kabala-6f90e09744b1/1/18/)

<div lang="he" dir="rtl">

והנה הקליפות נאחזים בכל האחוריים דז&quot;א, האמנם יש בחי&#x27; פרטיים בקליפות, הנקראים ארץ 
מצרים, והיא בחי&#x27; הגרון שלהם, שהוא המצר היותר צר שבכל הגוף כנזכר. ומקום אחיזתם 
בקדושה, אינו בצד פנים של הגרון דקדושה, רק באחוריים הנקרא עורף. ולכן שם כל מלכי 
מצרים הוא פרעה, ואינו שם פרטיי למלך א&#x27; כנודע. והנה פרעה בגימט&#x27; עורף ע&quot;ה. גם פרעה 
יש בו אותיות הערף, לרמוז כי אחיזתו הוא בערף שבקדושה: 
ובזה תבין, ענין חכמת מצרים, שהיתה יתירה על כל האומות כנודע. והסיבה היא, כי הם 
נאחזים ויונקים מבחי&#x27; המוחין עצמם, אלא שהוא בהיותם למטה בגרון, וגם שהם מבחי&#x27; 
קטנות, כי מן הגדלות אין להם אחיזה כלל כנודע. ואמנם להיות הארתם מחוברת בגרון, 
מקום צר מאד, והאורות מחוברים, יש להם יניקה גדולה משם: 
והנה פרעה הוא כללות העורף כלו, ויש לו ג&#x27; פרטים שהם תחת ידה שהם, שר המשקים כנגד 
הקנה, שבו מתלבש מוח החכמה כנז&quot;ל. ושר האופים, כנגד הושט, ששם מתלבש מוח הבינה. ושר 


הטבחים, כנגד הוורידין והמזרקים של הדם, שבהם מתלבש מוח הדעת: 
ונמצא כי ג&#x27; שרים אלו, הם כנגד ג&#x27; המוחין עצמם דקטנות, אחר שירדו בגרון, ושם נאחזים 
בהם. ולכן נקראים שר, כי אות ש&#x27; היא אלקים במלוי יודי&quot;ן, והוא בגימטריא ש&#x27;, והוא 
בחי&#x27; הפנים דאלהים. ואות ר&#x27;, הוא האחוריים הפשוטים של אלהים, שהם בגימטריא ר&#x27; ונמצא 
כי שם שר כולל ב&#x27; בחי&#x27;, פנים ואחור דאלהים דיודי&quot;ן. ואעפ&quot;י ששלשה מוחין אלו מחולקים 
זה מזה, כי הימני הוא דיודי&quot;ן, והשמאלי דההי&quot;ן, והאמצעי דאלפי&quot;ן. עכ&quot;ז, להיות כי 
הגדול שבהם הוא ביודי&quot;ן, כלם נכללים בו, ונקראים על שמו ש&quot;ר: 
ונבאר עתה שמות, של משקים, ואופים, וטבחים, כי החכמה נקראת שר, המתפשט בקנה הנקרא 
משקה המלך, כנז&quot;ל כי ריאה שואבת כל מיני משקין, ע&quot;י הקנה שבו. והבינה נקראת שר, 
המתפשט בושט, הנקרא אופה, כי הוא האופה כל המאכל, כי דרך בו עובר אל האצטומכא, 
כנודע. והדעת נקרא שר, המתפשט בוורידין, ובמזרקים, שבהם הדם מתפשט בכל איברי הגוף, 


ובהם ענין הטביחה והשחיטה: 
ונבאר, ענין ירידת יוסף למצרים הנזכר. ולהיות כי יש בו ב&#x27; בחי&#x27;, שהם קטנות וגדלות 
כנזכר. לכן נבאר כל בחי&#x27; בפני עצמה. הנה בחי&#x27; המוחין דקטנות, שירדו עד היסוד, ושם 
נקרא בשם יוסף, שהוא ג&#x27; פעמים בני האלהים. יש בה ב&#x27; אופנים, של ירידת יוסף למצרים. 
אופן אחד הוא, בעת שנכנסים מוחין דאימא דגדלות, ויורדים המוחין דקטנות עד הגרון 
הנקרא מצרים כנז&quot;ל, הרי זה אופן אחד, נקרא ירידת יוסף, שהם מוחין דקטנות, למצרים 
שהוא הגרון, ובהיותם שם, נאחזים בהם החיצונים, שהם מצרים, ופרעה, וג&#x27; השרים הנזכר. 
ואז נתקיים בו, (תהלים ק&quot;ה י&quot;ז) לעבד נמכר יוסף, כי נמכר ביד הקליפה, הנקרא (בראשית 
ט&#x27; כ&quot;ה) ארור כנען עבד עבדים. נמצא כי ביד העבד הארור נמכר יוסף, שהוא ענין, אחיזת 
החיצונים של אומת מצרים, במוחין דקטנות אשר ירדו בגרון שהוא מצרים. כי בהיות המוחין 
למעלה בראש, אין אחיזה לחיצונים בהם: 


אופן שני הוא, כי כשיש ח&quot;ו פגם למעלה, ע&quot;י מעשה התחתונים, גורמים שיסתלקו מז&quot;א 
המוחין דגדלות, ויעלו למעלה למקום שמשם באו, לפעמים בדעת דז&quot;א, ולפעמים עולים עד 
או&quot;א ממקום שבאו, ואז אלו המוחין דקטנות, חוזרים לעלות למעלה בראשו של ז&quot;א, כמ&quot;ש 
אצלינו בפסוק (שמואל ל&quot;ב) אלהים ראיתי עולים מן הארץ. והנה בהיותם חוזרים ועולים, 
מוכרח הוא שיעברו דרך הגרון, הנקרא מצרים. וזהו אופן ב&#x27; של ירידת יוסף למצרים. 
ואעפ&quot;י שאופן זה הוא עלייה, אינה אלא ירידה, כי אינה אלא פגם וחסרון שיש למעלה, 
שצריכים הם לעלות בסוד מוחין, עם היותם דקטנות. ובעברם דרך הגרון, שהוא מקום צר 
חוזרים הקליפות להתאחז בהם, להיותם דחוקים ומחוברים שם כנז&quot;ל: 
בחי&#x27; שנית דיוסף דגדלות, יש בה ג&quot;כ שני אופנים הנזכר. אופן א&#x27; הוא, כי הנה לעיל 
נתבאר שבחי&#x27; יוסף במוחין דגדלות, אינו אלא במוח הדעת שבקו אמצעי, כדמיון היסוד שהוא 
בקו אמצעי. והנה בהיות החו&quot;ג יורדים דרך הגרון, להתפשט למטה בגופא דז&quot;א כנז&quot;ל, אז 


בעברם בגרון, נאחזים בהם קצת חצונים, להיותו מקום צר, וזהו ענין ירידת יוסף למצרים. 
אופן ב&#x27; הוא, כשיש פגם ח&quot;ו, וחוזרים החו&quot;ג דגדלות שנתפשטו בגופא דז&quot;א, ומסתלקים 
ממנו, מוכרח הוא שהם עוברים דרך הגרון, וזהו אופן ב&#x27; של ירידת יוסף למצרים. ואעפ&quot;י 
שהוא דרך עלייה, עכ&quot;ז ירידה היא להם, כיון שמסתלקים מחמת פגם, כנז&quot;ל בענין הקטנות: 
ונבאר טעם מכירת יוסף ביד שר הטבחים, ולא לשאר שרים, או למלך, או לעם הארץ. והענין 
הוא, כי כיון שיוסף דבחי&#x27; הגדלות, אינו אלא במוח אמצעי הנקרא דעת, לכן נמכר ביד שר 
הטבחים, שהוא הקליפה הנאחזת במוח דעת דקטנות. כי כשיורד יוסף דעת דגדלות בגרון, הוא 
עובר בתוך דעת דקטנות, ואז נאחז בו שר הטבחים כנזכר: 
גם בזה תבין, טעם לקיחת יוסף את אסנת בת פוטיפרע שר הטבחים לאשה, כי הנה אסנת היתה 
נשמה קדושה, בת זוגו של יוסף, והיא בחי לאה השנית דקטנות, שהיא יוצאת מתולדות הכאת 


אורות דיסוד דאבא ביסוד דאימא, ושם עומדת ביסוד דאימא, שהוא בדעת דז&quot;א. ונמצא כי 
יוסף ואסנת שניהם ירדו למצרים, ונאחזו בתוך קליפת שר הטבחים שיש בקו האמצעי. וברדתו 
למצרים, מצאה שם, ולקחה לו לאשה. וכבר ביארנו ענין אסנת, במצות ולא ירבה לו נשים 
וע&quot;ש היטב, איך בבא לאה דגדלות, יורדת לאה דקטנות הנקרא אסנת, למטה ביסוד ג&quot;כ, כדרך 
שיורדים מוחין דקטנות בהכנס בזעיר מוחין דגדלות: 
ונבאר עתה, בחי&#x27; החלום והפתרון מה עניינם. דע, כי בחי&#x27; השינה שבאדם היא, כאשר 
מסתלקים המוחין דגדלות בתחלת הלילה, ונשארים בו המוחין דקטנות. ובדרוש של השופר 
דר&quot;ה, ובדרוש שכיבת הלילה, נתבאר היטב ענין השינה והתרדמה, וקיסטא דחיותא הנשאר בו 
בעת השינה. ונלע&quot;ד, כי הוא הוא בחי&#x27; החלום שנבאר עתה, שהוא בחי&#x27; מה שנשאר בו ממוחין 
דגדלות: 
והנה נודע, כי כאשר ירדו בז&quot;א מוחין דגדלות בראשו, אז ירדו המוחין דקטנות בגרון. 
ואז בהתפשט ג&#x27; המוחין דגדלות דהויו&quot;ת תוך גופא דז&quot;א, עוברים בהכרח דרך הגרון, ושם 


מתלבשים תוך המוחין דקטנות דאלהים, ומתכסים בהיותם שם בתוכם. וכשישן ז&quot;א בסוד 
התרדמה כנזכר, אז בא אליו החלום, מן בחי&#x27; הויו&quot;ת דגדלות, שנשארו תוך הקטנות, כי לא 
נסתלקו לגמרי, וממה שנשאר מהם, שם נמשך מהם החלום לז&quot;א, שרואה ומביט כאלו הוא 
בהקיץ. ואלו היו בו כל המוחין דגדלות, היו ממש בהקיץ. אבל עתה שאין מהם אלא מה 
שנשאר מהם, סתומים ומכוסים תוך המוחין דקטנות שבגרון, שהם הגורמים שינה ותרדמה 
ומעוט ההסתכלות, לכן הוא חלום בלבד, כאלו הוא בהקיץ: 
ונמצא, כי השינה והתרדמה, שהוא העדר הראיה, נמשכת ממוחין דקטנות. והחלום שהוא ראיה 
מועטת. בכסוי והעלם, הוא ממוחין דגדלות ממה שנשאר מהם, מלובש תוך המוחין דקטנות 
שבגרון. ולכן חלם חסר ו&#x27; כנודע, והוא בגימטריא ג&#x27; הויו&quot;ת, שהם ענין המוחין דגדלות 
כנזכר: 
ואמנם ענין הפתרון, הוא גלוי וביאור אותם ההויו&quot;ת הסתומים שם כנזכר, אשר מהם נמשך 
החלום הסתום. והנה אין גלוי הויו&quot;ת אלו, אלא בהתפשטם למטה עד היסוד דז&quot;א, הנקרא 


יוסף, ושם מתגלים אורותיהם בפירוש נגלה כנודע, ולכן הפתרון נדול מן החלום, והכל 
הולך אחר הפתרון כנודע. (א&quot;ש, נלע&quot;ד, כי זמ&quot;ש רז&quot;ל כל החלומות הולכים אחר הפה, והוא 
היסוד, כי פ&quot;ה ומילה שוים הם במספרם, וגם להיותה פה הגוף). והוא כי החלום הוא, 
בהיות המוחין דגדלות סתומים בגרון, תוך המוחין דקטנות. והפתרון הוא, בהיות המוחין 
דגדלות מתפשטים עד היסוד, ושם הם מגולים ומאירים, והם מפרשים מה שהיה סתום למעלה 
בהיותם בגרון, והפתרון הוא, לגלות ההויו&quot;ת שהם החלום, ע&quot;י הפתרון, שהם ז&#x27; שמות 
שביסוד, כמ&quot;ש בעהי&quot;ת במלת פותר, ועי&quot;ז מתמתקים דינים של אלהים, שגרמו השינה. ולכן 
יוסף היה פותר החלומות, כנזכר בפרשה. וז&quot;ס (בראשית מ&quot;ט כ&quot;ב) בן פורת יוסף, כי פורת, 
הם אותיות פותר, כנז&quot;ל בתחלת הדרוש: 
והנה טעם קראתו פותר, ולא בשם אחר הוא, כי הנה המוחין דהויו&quot;ת דגדלות, הם ע&quot;ב ס&quot;ג 
מ&quot;ה ב&quot;ן, בסוד חו&quot;ב ותרין עיטרין דחו&quot;ג שבדעת, והם מלובשים תוך נה&quot;י דאימא. שהם ג&#x27; 


שמות דאהי&quot;ה, ביודי&quot;ן ואלפי&quot;ן וההי&quot;ן, והנה ז&#x27; שמות הנזכרים הם בגימטריא תרפ&quot;ז, 
כמנין פות&quot;ר עם הכללות. נמצא, שיוסף בבחי&#x27; האורות דמוחין דהויו&quot;ת ואהי&quot;ה דגדלות 
המתקבצים כלם בו כנודע, אז נקרא פותר, כי בו מתגלים ונפתרים האורות המכוסים. גם הוא 
בעל החלומות, כנזכר בפרשה, והוא מבחי&#x27; הויו&quot;ת אשר בו, שמהם נמשך החלום כנז&quot;ל, 
בהיותם בגרון גם אלהים דקטנות, הגורמים השינה, ושההויו&quot;ת דגדלות יהיו בחי&#x27; חלום 
ילוו בהקיץ, הם ביוסף, כנז&quot;ל, כי בו יורדים גם המוחין דאלהים דקטנות. והרי הם ג&#x27; 
בחי&#x27; כלולות בו. ולזה אמר יוסף, הלא לאלהים פתרונים ספרו נא לי: 
ולכאורה אין הפסוק מתיישב, באמרו שכיון שהפתרון הוא לאלהים, א&quot;כ איך אמר ספרו נא 
לי, ואדרבה, כיון שהפתרון הוא לאלהים, אין בך כח לפותרם: 
(א&quot;ש, אף היא לא תברה כפי הפשט, שבתחלה תלה הגדולה בבעלה, ואמר הלא לאלהים פתרונים, 
ועכ&quot;ז עבד אלהים אני, והקב&quot;ה משפיע משפעו על עבדיה ולכן ספרו נא לי וכו&#x27;): 


אבל כונתו לומר, כי הנה החולמים החלומות ההם, הם שר המשקים ושר האופים, שהם נאחזים 
במוחין דקטנות דאלהי&quot;ם כנז&quot;ל. גם החלומות עצמם שחלמו, הם מבחי&#x27; הויו&quot;ת דגדלות, 
המכוסים בתוכם כנז&quot;ל. ונמצא שהאלהים שהם שרשם שלהם, הם העלימו ההויו&quot;ת, ולכן נמשך 
מהם החלום, ונמצא כי סיבת הצטרך פתרון אל החלום, הוא בחינת אלהי&quot;ם המכסה עליהם. 
וז&quot;ש, הלא לאלהים פתרונים, ר&quot;ל לסיבת האלהים מצטרכים הפתרונים. ולכן ספרו נא לי, כי 
אני כולל כל שלשה הבחי&#x27;, שהם, החלום, והשינה, שהם האלהים, והפתרון כנז&quot;ל: 
עוד אפשר לפרש הפסוק, כמ&quot;ש חז&quot;ל כי ידע יוסף ושמח מאד, בשמעו אלו החלומות, לפי שכלם 
מורים את הקורות אותו במכירתו וגלותו, ועלייתו למלכות. וזש&quot;א, הלא לאלהים פתרונים, 
כי החלומות שחלמתם, כלם הם בענין אלהים, כמ&quot;ש עניינם. ולכן צריכים פתרונים, א&quot;כ 
ספרו נא לי, כי ענין חלומות אלו של אלהים, הם מורים על ענייבי, ולא עליכם בלבד כמו 


שיתבאר: 
ונבאר עתה חלומותיהם, כי הנה הם מורים עליהם ועליו כנזכר. הנה ג&#x27; השריגים, הם ג&#x27; 
המוחין דקטנות, שהם הג&#x27; הנזכר. וזהו שריגים חסר י&#x27;, שריגם, והוא אותיות ג&#x27; שרים. גם 
אות הש&#x27;, הוא במי&#x27; פנים דאלהים דיודי&quot;ן, של מוח חכמה. ואות ר&#x27;, הוא אחוריים הפשוטים 
דאלהים דההי&quot;ן, של מוח בינה. וג&#x27; אותיות יג&quot;ם, הם בגימטריא ב&quot;ן ע&quot;ה, והוא ב&quot;ן 
אותיות, שיש בפשוט ובמלוי ובמלוי המלוי דאלהים דאלפי&quot;ן של מוח הדעת: 
להיות כי שר המשקים הוא נאחז במוח החכמה, הגדול והכולל שלשתם, לכן ראה בחלומו, איך 
היה אוחז בכל ג&#x27; מוחין דקטנות דקדושה, הנרמזים בג&#x27; השריגים, ומוציא מהם היין העכור 
והפסולת שבענבים ההם, בסוד ואסחט את הענבים, כי כל סחיטה, היא הוצאת תמצית היין 
העכור שיש בתוכם, שהוא מזון הקליפות. כנז&quot;ל בפסוק ותגנוב רחל את התרפים בסוד חוה 
שסחטה עבבים ונתנה לאדה&quot;ר, וע&quot;ש. ולכן שר המשקים הנאחז בקנה, שבו שאיבת המשקים, היה 


סוחט הענבים, ומוציא שמרי היין מתוכם, ונותנם אל פרעה, שהיא הקליפה הגדולה, הכוללת 
כל בחי&#x27; העורף כנזכר, שהם בחי&#x27; האחוריים של הגרון, וממשיכו מן הקבה שבפנים, אל 
האחוריים, ונותנם אל פרעה: 
והנה זה מורה מעלת שר המשקים, שהיה רשות בידו להתאחז בקדושה, ולהוציא מזון לקליפה, 
ולכן פתר לו שיחזור למעלתו. והרי איך חלום זה, מורה על שר המשקים עצמו. גם מורה על 
יוסף עצמו כי הוא הוא בחי&#x27; מוחין דקטנות דקדושה, אשר בו היו שולטים הקליפות, 
ויונקים ממנו את היין הנזכר. וזה הוראת שעבוד יוסף בידם: 
והנה חלום שר האופים, להיותו נאחז במוח בינה דקטנות, שהוא יותר דין קשה וחזק מאד 
משר המשקים, לכן כל חלומו היה בבחי&#x27; אחוריים בלבד. אבל שר המשקים, ראה מוח החכמה, 
בבחי&#x27; פנים, העולה ש&#x27; דשריגים. ומוח הדעת בבחי&#x27; שלימות, כל בחי&#x27; פנים, העולה יג&quot;ם. 
אבל מוח הבינה שהיא דינים יותר חזקים, ראה אותם בבחי&#x27; אחוריים לבד, העולה ר&#x27; 


דשריגים כנזכר. משא&quot;כ בשר האופים, שראה את שלשתם בבחי&#x27; אחוריים, שהם דינין תקיפין. 
ולכן מלת סלי חר&quot;י חסר ו&#x27;, מלשון חרי אף. והנה מלת חר&quot;י, הרי&quot;ש שבו הוא אחוריים 
פשוטים דאלהים, העולים בגימטריא ר&#x27;. ושתי אותיות ח&quot;י, הם י&quot;ח אותיות שיש בו, שהם ה&#x27; 
אותיות פשוטות, וי&quot;ג אותיות במלואו. והיו שלשה סלי חרי, כנגד ג&#x27; מוחין, וכלם בבחי&#x27; 
חרי כנזכר. ולכן שלטו בו דינין תקיפין, ונהרג. כמש&quot;ה, ואת שר האופים תלה: 
אבל ענין תלייה זו, עניינה הוא, כי נודע שאין הדינים מתמתקים, אלא בשרשם. והנה שרש 
כל אלו הדינים שבז&quot;א, הם בשערות ראשו כנודע, ועליהם נאמר קווצותיו תלתלים, שהם 
קוצין דשערי דרישיה דז&quot;א, שהם בסוד תל תלים, שהם ה&#x27; שמות אלהים, כמנין ת&quot;ל, כמבואר 
במקומו. וזש&quot;ה, ואותו תלה, ר&quot;ל שתלאו בראשו, והעלהו למעלה לבחי&#x27; השערות, שהם מבחי&#x27; 
ה&#x27; שמות אלהי&quot;ם, כמנין ת&quot;ל. ועם ה&#x27; אותיות הפשוטות, הרי תל&quot;ה. ר&quot;ל ה&#x27; שמות אלהים 


פשוטים, שאין בהם רק ה&#x27; אותיות, ועולים ת&quot;ל, וזהו ת&quot;ל ה&#x27;: 
ונבאר חלום פרעה דפרשת מקץ. כבר נתבאר למעלה, כי פרעה היא הקליפה הנאחזת בערף דז&quot;א, 
ויונק מג&#x27; המוחין דאלהים דקטנות. והנה בהיות המוחין של הויו&quot;ת דגדלות דרך הגרון, 
שבו נאחז פרעה, מהם נמשך בחי&#x27; החלום כנז&quot;ל. ואז כתיב ופרעה חלם חסר ו&#x27;, כמנין ג&#x27; 
ההויו&quot;ת, שמשם נמשך לו החלום הזה. והבה היסוד של אימא, אשר מתפשט דרך הגרון עד החזה 
דז&quot;א, ובתוכו המוחין דגדלות, הנקראים יאור, וזהו והנה עומד על היאור. כי פרעה שהוא 
העורף, הוא למעלה, מן הגרון, הנקרא יאור כנזכר. כי האחוריים שהם העורף, שוכבים ממש 
על הפנים, שהוא הגרון. ולכן א&quot;ל יוסף, אלהים יענה את שלום פרעה, ר&quot;ל, כי כל אחיזתו 
הוא בשם אלהים דמוחין דקטנות, ולכן משם השפעת שלומו וטובתו. עוד אפשר לפרש, כי הנה 
האלהים, הם שגרמו לו להיות החלום נמשך מן ההויו&quot;ת סתום, לפי שהם מלבישים אותם, והם 


היודעים מה שבתוכם, ולכן הם יגלו לו את פתרונו ושלומו: 
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה: 
כבר נתבאר סוד פסוק זה, בש&quot;א שער ההקדמות, בדרוש כניסת המוחין, ובהגדלת זעיר כי 
יוסף שהוא היסוד דזעיר, נשאר יתום מן אמו, שלא נתחברה בו כלל, כבשאר הספירות וע&quot;ש: 
הגהה א&quot;ש, זה נרמז בר&quot;ת, יפה תואר ויפה מראה, ר&quot;ת יתום: 
עוד ירצה, כי כפי הפשט כן הוא, שהיה יתום, כי מתה רחל אמו. אבל סוד הענין, הוא במה 
שנודע ונתבאר לעיל, בפסוק ויוסף הורד מצרימה, כי היסוד דז&quot;א, הנקרא יוסף, נקרא מגדל 
הפורח באויר, ואין לו על מה לסמוך באימא עילאה, כי ב&#x27; הקוים שלה דנו&quot;ה, מתפשטים כל 
שני הקוים ימין ושמאל דז&quot;א. אבל היסוד שלה, אינו מתפשט בכל קו האמצעי, רק עד החזה. 
ונמצא, כי היסוד דזעיר, אין אימא עילאה מתפשטת בו כלל ועיקר, ונמצא כי אין בכל ט&#x27; 
ספירות דזעיר, שיהיה יתום מאמו, אלא היסוד שהוא יוסף: 
(מזולתו) עוד ירצה קרוב אל הנזכר, והכוונה היא, אל מה שכבר הודעתיך כי היסוד דאימא 


המתלבשת תוך ז&quot;א, מתפשט עד החזה שליש הת&quot;ת, ואח&quot;כ החסדים שבו מתפשטים בחג&quot;ת נ&quot;ה 
דזעיר, אך היסוד שבו בזעיר, שהוא בחי&#x27; יוסף, אין שם מגיע התפשטות אימא ולכן נקרא 
יתום, (ע&quot;כ מזולתו): 
 
פרשת מקץ
ותאכלנה הפרות יפות המראה והבריאות: 
(מזולתו) הנה הפרות יפות המראה והבריאות, ר&quot;ת הוא היה&quot;ו, כי הפוך הוי&quot;ה זו היא דין, 
כי מצדו בא הרעב הזה. גם ר&quot;ת &#x27;את &#x27;שבע &#x27;הפרות, הוא אשה, לרמוז כי הדין בסוד הנקבה 
והאשה, בסוד ה&#x27; על ו&#x27; ה&#x27; על י&#x27; נוקבא אינון. (ע&quot;כ מזולתו): 
ויאמר יוסף אל פרעה וגו&#x27; את אשר האלהים עושה וגו&#x27;: 
וקשה, הליועץ למלך נתנוהו, שאמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, ודי לו לפתור החלום 
אשר שאל ממנו. גם מלת ועתה מה עניינה. גם דהיל&quot;ל את אשר יעשה האלהים לעתיד, כי 
עדיין שני הרעב והשבע לא באו אז. והענין הוא, כמ&quot;ש ז&quot;ל כי על ג&#x27; דברים הקב&quot;ה מכריז 
עליהם בכל יום בעצמו, שלא ע&quot;י שליח, והם, הרעב, והשבע, ופרנס הגון על הצבור. הרעב 


מנין, שנאמר כי קרא ה&#x27; לרעב. וז&quot;ש, את אשר האלהים עושה ר&quot;ל תמיד הוא עושה הדבר הזה, 
להכריז הוא בעצמו פעמים אחרות, הרעב והשבע, ולכן גם עתה הגיד עניינם לפרעה, וכיון 
שנתקיימו ב&#x27; הדברים הנזכר, שהקב&quot;ה הכריז עליהם, א&quot;כ ועתה ראוי שגם השלישית תקיים 
אותה, והוא פרנס הגון על הצבור. וז&quot;ש, ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וגו&#x27;: 
ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף וגו&#x27;: 
אחז&quot;ל, שגזר עליהם יוסף, שיקיימו מצות המילה, והלכו ליטול עצה מפרעה, ואמר להם כל 
אשר יאמר לכם תעשו. והענין הוא, במה שנתבאר אצלינו בדרוש הפסח ויציאת מצרים, כי 
אותם ק&quot;ל שנה, שהיו קודם שנולד משה, היה להביא אותם ניצוצות של נשמות קדושות, 
שהוציא אדה&quot;ר ע&quot;י הוצאת קרי לבטלה, בק&quot;ל שנה הראשונים, קודם שנולד שת בנו, שהיה גם 
הוא בחי&#x27; משה. כמבואר אצלינו במצות ולא ירבה לו נשים. ובתחלה באו בגופות אנשי דור 
המבול, והיו משחיתים זרעם על הארץ, כפי שרשם ממקום שנמשכו. וחזרו להתגלגל בדור 


הפלגה וכו&#x27;. ועתה חזרו להתגלגל בדור ההוא, באותם המצריים. וידע יוסף ברוח הקדש, כי 
הם בחי&#x27; ניצוצות הנזכר, שבאו ע&quot;י השחתת הזרע, ולכן גזר עליהם מצות המילה, לתקן קצת 
עון שרשם הא&#x27;, שבאו ע&quot;י פגם אות ברית קודש. ואחר שנמולו, התחילו ליתקן קצת ונתגלגלו 
בדור האחר בבני ישראל, באותם ק&quot;ל שנה כנזכר. ונגזר עליהם עבודה קשה, לתקנם וללבנם 
ולצרפם, ובפרט לתקן עון דור הפלגה, בבנין המגדל בחומר ובלבנים, והבן זה היטב. ועיין 
בפסוק ויקם מלך חדש על מצרים, כי שם נתבאר היטב ענין זה: 


</div>
