{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "31", "title": "שער הפסוקים — סימן כ\"ה:", "hebrewTitle": "סימן כ\"ה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/31/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/31/", "segments": [{"index": 1, "he": "סימן כ\"ה: \nולא תונו איש את עמיתו ויראת וגו': \n(מזולתו) ס\"ת, איש' את' עמיתו' ויראת' הוא שתות, מכאן רמז למ\"ש חז\"ל האונאה עד \nשתות, מורי ז\"ל בשם חכם אחד. (ע\"כ מזולתו): \n \nפרשת בחקתי\nסימן נ\"ו: \nואכלתם ישן נושן וישן וגו': \nוכתיב בתריה, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, הנה לכאורה קשה, איך הבטחה זו \nגדולה מכלם, וכלם תלויים בה, איך נאמרה באחרונה. אבל הענין הוא, לסמכו לפסוק ראשון, \nלרמוז אל מ\"ש חז\"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. והוא ענין מ\"ש בזוהר \nבפרשת פקודי, כי מיום שנחרב ב\"ה, לא יצאו נשמות חדשות, וכלם הם נשמות ישנות, \nמתגלגלות ובאות, עד יושלם תקונם, ואח\"כ בן דוד בא. ואז יבאו נשמות חדשות. וזש\"ה \nוישן מפני חדש תוציאו, והם הנשמות הישנות, שיצאו לעולם טרם החדשות. ואחר שיושלמו \nהישנות, אז בן דוד בא. ובכן, ונתתי משכני בתוככם, ויבנה ב\"ה במהרה בימינו, ואז יבאו \nנשמות חדשות לעולם: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": " \nפרשת במדבר\nסימן א': \nויהיו בני ראובן בכור ישראל וגו': \nראוי לדקדק כי בכל השבטים נאמר בהם, לבני שמעון, לבני גד, בלמ\"ד. ובשבט נפתלי לבדו, \nנאמר בלא למ\"ד, בני נפתלי. והענין הוא, כי בהיותם חפצים לדעת מספר בני ישראל, היו \nהנשיאים עם הסופר שלהם, סובבים במחנה ישראל מאהל לאהל, ושואלים כמה נפשות באהל הזה, \nוכותבים, פלוני בן פלוני משבט פלוני, פלוני בן פלוני משבט פלוני, וכשנגמר כתיבתם, \nלקחו הפנקס ההוא המעורבב, מס' רבוא בני אדם, והיו מבררים תחלה מביניהם כל האנשים, \nשיש משבט ראובן הבכור, וכותבים אותם בפנקס אחד שני. ואח\"כ מבררים שמות בני שמעון, \nהמפוזרים בפנקס הא', ומעתיקים אותם בפנקס הב', אחר ראובן. וכעד\"ז, עד תשלום כל אחד \nעשר שבטים. ואחר כך כל הנשאר בתוכם בפנקס הא', לא היו צריכים להעתיקם בפנקס הב', כי \nנשארו שם מבוררים לבדם, ונודעים שהם מבני נפתלי האחרון שבכולם. ולכן בכל האחד עשר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שבטים, נאמר בהם לבני, שהיה הקורא בפנקס הא', אומר לסופר, פלוני בן פלוני תחברנו \nלחלק בני ראובן, הנכתבים בפנקס הב'. וכיוצא בזה בשבט שמעון, וכיוצא. אבל הנשארים \nבאחרונה, היה אומר לסופר, אלו הנשארים כלם הם בני נפתלי: \nובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים ובחנות המשכן וגו': \nהנה בפסוק זה, נרמזו בו ב\"פ שם הוי\"ה ושם אהי\"ה למפרע, כזה, 'המשכן 'יורידו 'אותו \n'הלוים, הרי אותיות אהי\"ה. 'הלוים 'ובחנות 'המשכן 'יקימו, הרי הוי\"ה. 'המשכן 'יקימו \n'אותו 'הלוים, הרי אהי\"ה. 'הלוים 'והזר 'הקרב 'יומת, הרי הוי\"ה: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "פרשת נשא\nסימן ד': \nנשא את ראש בני גרשון גם הם לבית וגו': \nדע, כי כללות שבט לוי, הם בחי' ה' גבורות, הנקרא עיטרא דגבורה, חלק הנוק', וזהו טעם \nמ\"ש בפרשת במדבר, ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל, כי אלו בחי' הגבורות, שהם לצורך \nהנקבה. אבל צריך שתדע, כי הם בבחינתם תוך זעיר, קודם שינתנו בנוקבא. ולכן הם זכרים, \nכי אחר שינתנו בנוקבא, אז הם גבורות נקבות, נשים ולא אנשים, וכמבואר אצלינו באורך \nבפרשת בראשית, בפסוק והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין: \nוהנה לכמה בחי' מתחלקות גבורות אלו ואלו, הם ב' בחינות, וכל אחת נחלקת לג' בחי', \nהבחי' הא', יש בה ג' מציאיות, הא' היא עיטרא דגבורה, הכוללת ה' גבורות, ועומדת \nבבחי' מוח הדעת שבנקבה. הב', היא בחי ה' גבורות, המתפשטות עוד בגוף שלה, מחסד שבה \nעד הוד שבה. הג', בחי' כללות המתקבץ מהם, והם הנקראים חמש גבורות של מ\"ן, אשר ביסוד \nשבה: \nוהבחי' הב', יש בה ג' בחי' אחרות, האחת היא, בחי' ה' גבורות הניתנים לה בעת תיקון \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "פרצופה ויצירתה, והם ניתנים בה לצורך בנין גופה ועצמותה ממש. הב', היא ה' גבורות \nהראשונות, הנתנות לה אחר שכבר נתקן גופה לגמרי, ואז נותנם ז\"א ביסוד שבה, ע\"י זווג \nשמזדווג בה בביאה ראשונה לעשותה כלי. הג', היא בחי' ה' גבורות חדשות, שנותנם ביסוד \nשבה, ע\"י זווג שמזדווג בה אח\"כ, בכל עת שמזדווג, נותן בה ה' גבורות חדשות, מחודשות \nבכל זווג וזווג, כמבואר אצלינו באורך בפרשת וירא, בדרוש יצחק וחבקוק ובנימין, וע\"ש. \nוהנה ג' משפחות הלוי, שהם, גרשון, וקהת, ומררי, הם ג' בחי' הנז\"ל, אבל איני זוכר, \nאם הם ג' בחי' שבבחי' הראשונה. או ג' בחי' שבבחי' הב'. והנה גרשו\"ן, בגימטריא קס\"ת \nהסופר, והם בחי' ה' גבורות מנצפ\"ך, העולים בגימטריא פ\"ר. והנה הם אותיות כפולות, \nולכן הם בגימטריא קס\"ת, כמנין פ\"ר פ\"ר. והרי, כי גרשון הוא בחי' אחת מהשלשה הנז\"ל, \nוהוא כולל ה' גבורות המתפשטות בגופא דנוקבא. ונודע, כי הה' גבורות יורדות במרוצה אל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "היסוד דנוקבא, ומשם חוזרים לעלות בסוד אור חוזר מלמטה למעלה, עד כתר שבה, בכל פרצוף \nשלה ע\"ד החסדים היורדים ביסוד דז\"א, וחוזרים לעלות בו בסוד אור חוזר. גם נתבאר \nאצלינו, כי ג' גבורות הראשונות שבנוקבא, הם מכוסים, וב' גבורות תחתונים לבד דנו\"ה \nשבה, הם המגולות, ואלו לבדם הם העולות למעלה להיותם מגולות: \nוז\"ס נשא את ראש בני גרשון, ונזכר בחי' מניינם בשם נשיאות ראש, להורות, ענין \nנשיאותם ועלייתם למעלה, כדי להאיר כנזכר. גם לטעם זה לא נמנו, אלא אותם שהם מבן \nשלשים שנה ומעלה, שהם אותם שהם מבחי' שלשה גבורות העליונות המכוסים, וכל אחד כלולה \nמעשר, הם שלשים שנה, ואלו לבדם הם הצריכות הארה להאיר בהם, ולכן אל תמנה, אלא מבן \nשלשים שנה ומעלה. ואמנם לפי שכללות הגבורות, הם ה' גבורות, ולכן תמנה ג\"כ אותם שהם \nעד בחי' חמשים שנה, כי הם מצטרפות יחד: \nואמרו למשפחותם לבית אבותם הוא, כי הנה ב' נקבות הם, שנבנות מה' גבורות, והם, לאה, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ורחל, כנודע, כי כל בנין הנקבה, נעשה מן הגבורות והתחיל בלאה, הנקראת בית אבותם, כי \nאין בית אלא אשה, והיא בית עליונה, לאה, שלוקחת ההארות כמנין אבתם חסר ו', והם ענין \nד' אלפי\"ן של ד' אהי\"ה, שהם בגימטריא מד\"ת, כמנין אבת\"ם חסר ו' ע\"ה, כמו שהודעתיך \nבפסוק (תהלים ט\"ל ה') הודיעני ה' קצי, שהיא רחל. ומדת ימי מה היא, שהיא לאה, וכמו \nשהודעתיך בביאור ק\"ש דשחרית דחול וע\"ש. וכנגד רחל, אמר למשפחותם. והענין הוא, כי \nתחלק שם זה לשנים, ויהיה למ\"ש פחות\"ם, והם בחי' רחל, המקבלת אורות עליונים. והענין \nהוא, כי רחל יש בה י\"ס, ובכל ספירה שבה, יש בה הויה אחת דב\"ן דההי\"ן, בסוד (ש\"א א' \nח') הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים כנזכר שם. והנה עשרה פעמים ב\"ן, הם בגימטריא תק\"ך, \nועם כללות העשרה הויו\"ת, הרי תק\"ל, ואח\"כ תכלול הה', שהם ה' חסדים, עם הה' שהם \nגבורות, הרי תקל\"ה. או אם תחבר תק\"ל הנזכר עם הנקבה עצמה, הנקרא ה' אחרונה של \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ההוי\"ה כנודע, יהיה תקל\"ה, כמנין פחות\"ם ע\"ה, והיא בחי' רחל עצמה. אמנם מספר האורות \nשלוקחת, הם ש\"ע נהורין, כמנין למ\"ש, וזהו למ\"ש פחות\"ם: \nוענין ש\"ע נהורין אלו הוא, כי נודע שבפנים עליונים דז\"א, יש בהן ש\"ע נהורין, כמבואר \nבפרשת חיי שרה, בפסוק ואלה ימי שני חיי אברהם וגו', ושם נתבאר איך הם נמשכים דרך קו \nישר למטה עד היסוד דז\"א, ואז נקרא שלום. וסודו, כי היסוד הוא ו' זעירא, וכשיורדין \nבו ש\"ע נהורין, נעשה שע\"ו, כמנין שלו\"ם, שלם ו'. וכבר ידעת, שם כי כל בחי' נהורין \nהם חסדים, ולכן הם יורדים ביסוד, ולכן (בראשית ט\"ל ו') ויהי יוסף יפה תואר ויפה \nמראה, מהארת ש\"ע נהורין אלו: \nוז\"ס מ\"ש חז\"ל, הדרת פנים זקן, כי מי שיש לו בחי' יסוד הנקרא יוסף, יש לו זקן, ויש \nלו הדרת פנים כנזכר, שהם ש\"ע נהורין. אבל הסריס שחסר ממנו היסוד, אין לו הדרת פנים, \nואין לו זקן. ואמנם אחר שנמשכו ביוסף, שהוא היסוד, אז עוברים משם דרך אחוריו אל רחל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אשר שם, ואז כתיב בה, (בראשית כ\"ט י\"ז) ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. משא\"כ בלאה \nהעליונה, שלא נזכר בה יופי, ונקראת לבית אבותם, וזו נקראת למשפחותם: \nובני מררי, גם הם בחי' ה' גבורות, אבל הם בחינות ה' גבורות דמ\"ן שיש ביסוד הנקבה. \nולכן נקראים מררי, לשון מרירות הדינין שיש בהם, להיותם גבורות היותר תחתונות שבה. \nולכן מררי בגימטריא ת\"ן, כמנין ה' פעמים מי\"ם, שהם הה' גבורות, שכל אחת נקראת מים \nנקבות. גם לטעם זה לא נאמר בהם לשון נשיאות ראש, אלא בני מררי תפקוד אותם, לפי שאלו \nהגבורות הקשים והמרים שהם ביסוד שלה, אינם עולות ממטה למעלה, כי ימררו לאותם \nשלמעלה. אבל בני גרשום, שהם התפשטות גופא, נזכר בהם נשיאות ראש: \nובני קהת, שכחתי עניינם ואפשר שהם ה' גבורות שבדעת הנקבה, ולכן קהת קודם במעלה \nלגרשון, כנלע\"ד חיים. והנה שינוי שיש בגרשון לקהת ומררי, כי בו נאמר לבית אבותם, \nואח\"כ למשפחותם. ובהם, נאמר להפך. הטעם הוא, לפי שבני גרשון, הם הגבורות שיורדות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "וחוזרות לעלות ממטה למעלה כנזכר, ואין הארתם ניכרת, עד אחר שעלו למעלה, וההארה \nהיוצאת מהם, הוא אחר שעלו. וא\"כ נמצא, כי תחלה ניתן האור ללאה הנקראת בית אבותם, \nואח\"כ לרחל הנקראת למשפחותם. משא\"כ בקהת ומררי: \nולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש: \n(מזולתו) הנה ר\"ת 'חרש 'ומן 'העפר 'אשר 'יהיה 'בקרקע 'המשכן, הוא, חוה איב\"ה, ירמוז \nאל מש\"ה, (בראשית ג' ט\"ו) ואיבה אשית בינך ובין האשה. כי העפר הוא נחש, אשר עפר \nלחמו. אשר יהיה בקרקע המשכן, ר\"ל, כי כל חשקו ותאותו להתאחז ולהתדבק בקרקע המשכן, \nאשה העליונה, הנקראת חוה. וכמו שחוה נתקללה לסבת הנחש שהטיל בה זוהמא, כי זנתה תחת \nבעלה, ונאמר בה ואיבה אשית. כך זו הסוטה שזנתה תחת בעלה, תהיה לאלה ולקללה בקרב \nעמה. עוד, ר\"ת 'המוכן 'יקח 'הכהן 'ונתן, הוא היה\"ו, והוא אחד מצירופי הוי\"ה, שהוא \nדין. כי הההי\"ן הנקבות, גוברות על י\"ו הזכרים. כי בהוי\"ה זו שהוא דין, ינקם מהסוטה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הזאת, אם זנתה תחת בעלה: \nסימן ז': \nוקרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה וגו': \nארז\"ל כנגד ק\"ל שנה, שהוליד אדה\"ר שדין רוחין לילין. והנה משקלה, הם אותיות, משה \nק\"ל. ירמוז, אל מרע\"ה, שילדתו אמו יוכבד, בהיותה בת ק\"ל שנה. וגם הוא גלגולו של שת, \nשהוא ג\"כ נולד אחר ק\"ל שנה, שהוליד אדם שדין רוחין לילין: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "פרשת בהעלותך\nסימן ח': \nויעש כן אהרן אל מול פני המנורה וגו': \nענין העלאת הנרות, כבר הודעתיך בשער המצות, בפרשת בהעלותך ע\"ד הסוד, וע\"ש, ועתה \nנבאר אותה ע\"ד הפשט, והכל צודק יחד. ובזה יתבאר לשון רש\"י ז\"ל, והוא, ויעש כן אהרן, \nלהגיד שבחו שלא שינה. ולכאורה קשה, וכי שבח הוא שלא שינה ציויו יתברך. ועוד מה \nנשתנה זה מן שאר הציוים, שלא הוצרכו להגיד בהם שבחו שלא שינה. אבל הענין הוא, כי \nכפי מעשה אהרן, היה נראה ששינה, לפי שמשה אמר אל מול פני המנורה יאירו, ונודע, כי \nהעלאה היא אחר הדלקה, שתעלה השלהבת, וצווהו שתכף בתחלת ההדלקה הנקראת לשון הארה, אז \nיהיו מאירים שבעה הנרות, ונוטים אל מול פני המנורה האמצעי. ואהרן כתיב ביה, אל מול \nפני המנורה העלה נרותיה, נראה שלא חשש להיותם פונים אל מול קנה האמצעי בעת ההדלקה, \nאלא אחר שהעלה נרותיה, והיתה שלהבת שלהם עולה למעלה. ולזה הגיד ויעש כן אהרן, \nשאעפ\"י שנראה ששינה לא שינה, אלא הוסיף לשבח, תוספת טובה על דבריו יתברך, שאחר שכבר \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "היו אל מול פני המנורה בעת ההדלקה, לא הסיר ידו משם, עד אשר עלתה השלהבת היטב, \nונתחזקה בפתילות, והיו פונים אל מול פני המנורה, שעי\"כ לא יחזרו עוד לנטות לצד אחד. \nוהכתוב לא הוצרך להזכיר ההדלקה, אלא תוספת השבח, והיא ההעלאה: \nונחזור ליישב הפסוקים, כפי הדרך הזה, כי הנה ב' דברות יש הפכיים, כי בהעלותך הוא \nהעלאתה, אחר שעלתה השלהבת. ויאירו הוא התחלת הדלקתם. אבל הענין הוא, כי מלת בהעלותך \nאינו ציווי, כמו יאירו. אבל הכונה לומר, כאשר תבא להדליק הנרות, הנקרא בשם העלאה, \nעל שם שהשלהבת עולה מאליה, אז תכוין לעשות, שאל מול פני המנורה, יאירו הנרות תכף \nבתחלת הדלקתה. ואפשר שלזה נתכוין רש\"י ז\"ל, באמרו בהעלותך, ע\"ש שצריך להמתין, עד \nשתהא השלהבת עולה מאליה. רמז בזה, כי לא קראו לשון העלאה, רק על שם העתיד, לא \nשנתכוין לומר שבשעת ההעלאה יהיו נוטים אל מול פני המנורה, שא\"כ היל\"ל יעלו שבעת \nהנרות, ולא יאמר יאירו. אבל אהרן, מלבד שעשה כן בעת ההארה, הוסיף עוד להמתין כך, עד \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שהעלה נרותיה. ונמצא, כי אלו היה אומר ויעל אהרן נרותיה אל מול פני המנורה, היה \nנראה ששינה. אבל עתה כתיב ויעש כן אהרן, ר\"ל שעשה כן כמו שנצטווה, שיאירו מבתחלה אל \nמול פני המנורה. וז\"ש רז\"ל ויעש כן, מגיד שבחו שלא שינה. ואח\"כ ספר תוספת טובה, \nואמר כי המתין בזה עד שהעלה נרותיה כנזכר: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "סימן ט': \nויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו וגו': \nכבר הודעתיך בפרשת בראשית עניו קין, שהיה מבחי' הנשמות שנשארו באדה\"ר אחר שחטא, \nהנקרא חלתו של עולם. והוא מן שתי הגבורות שבנו\"ה דז\"א, מבחי' הכתרים שבהם. ולהיות \nשאז נתמעט אורם, ולא היה בהם רק הארת בחי' מלכות הנקרא נפש, לכן נקראים נפש, ולא \nרוח. והנה נדב ואביהוא, הם בחי' הנזכר, כנז\"ל בפרשת שמיני בענין חטא נדב ואביהוא. \nואלו האנשים מישאל ואלצפן, הם אשר היו נושאים את נדב ואביהוא בכתנתם כשנשרפו, \nועליהם אמרו אנחנו טמאים לנפש אדם, כמ\"ש ז\"ל ורמז בזה, כי הם ממש נפשו של אדה\"ר, \nממה שנשתייר בו לעצמו, אחר שחטא. וכשנולד קין, הורישה אליו כנז\"ל, ובאו בנדב \nואביהוא. ונמצא, כי הם בחי' רוח, אלא להיות שנתמעטה הארתם בבחי' נפש בלבד כנזכר, \nלכן נקראים נפש אדם, ולא רוח אדם. גם הודעתיך במקום אחר, כי קין לקח נפש דאצילות \nדאדה\"ר, ומשם היו נשמות נדב ואביהוא, ונקרא נפש אדם ע\"ש נפש דאצילות שבו: \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד וגו': \nכבר ידעת משרז\"ל, על פסוק איפה היית ביסדי ארץ, כי כל הצדיקים נתלים באברים פרטיים \nשל אדה\"ר. והנה אלדד ומידד, הם מבחי' שתי הדדים, המניקים חלב לתינוק. ולכן בכל אחת \nמהם נרמז ב' אותיות ד\"ד, אלא שזו ימנית בבחי' א\"ל. וזו שמאלית, בבחי' מ\"י: \nוהענין הוא, כי הנה הנקבה נקראת אלהי\"ם, ובג' אמצעיות שבה, יש שם אלהים באופן זה, \nכי שתי אותיות א\"ל מאלהים, הם בצד ימין, בסוד (תהלים נ\"ב ג') חסד א\"ל כל היום. ואז \nנעשה אלדד. ושתי אותיות מי מאלהי\"ם, הולכים בצד שמאל, ונעשים מידד, בסוד בינה שהיא \nשמאלית, ונקרא מ\"י, שהם חמשים שערי בינה. עוד יש אות ה' אמצעית, שבין א\"ל ובין מ\"י \nדאלהים, והיא בחי' צינור החלב, העומד באמצע ב' הדדים, ומתפשטים לכאן ולכאן: \nועתה נבאר, איך אות ה' דאלהים, נעשית חלב כנזכר. והנה נודע, כי החלב הנמשך לדד \nימין, הוא יותר ממותק בסוד החסד, מחלב הנמשך לדד שמאל. ואם כן ב' בחינות חלב, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "צריכות להמצא באות ה' הנזכר. וזה עניינם, הנה ב' בחי' יש באות ה', אחד בסוד מלוי, \nואחד בסוד ציור. בחי' המלוי הוא, כי ג' מיני מלוים יש בה, וסימנם יה\"א, ר\"ל, \nיודי\"ן, ההי\"ן, אלפי\"ן. כזה, ה\"י, ה\"ה, ה\"א. והם בגימטריא א\"ל, ועם ג' בחינותיו, \nהרי ל\"ד, וחשבון ה' עצמה בהיות פשוטה, הרי ל\"ט, ועם כללות כולם, הרי מ', כמנין חלב. \nבחי' הציור היא, כי תוכל לצייר אות ה' פשוטה, בשתי ציורים, או ציור ד\"ו, או ד\"י, כי \nרגל הה\"א יהא זעירא, בציור י'. וב' הציורים הנזכר הם בגימטריא כ\"ד, ותחבר עמהם \nאותיות ג' מלוים שבה בלבד, הנז\"ל שהם יה\"א, והרי הכל בגימטריא חלב. ואלו הם ב' בחי' \nחלב שבאות ה' דאלהים, שהושמה באמצע ב' הדדים, הנקרא א\"ל מ\"י, ונמשכים לכאן ולכאן: \nויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר וגו': \n(מזולתו) הנה אותיות כלאם, הם אותיות מלאך. וכן אמרו בספר הזוהר בפרשת משפטים, כי \nר\"ת משה, הוא 'מלאך 'שר 'הפנים. וז\"ס מה שנאמר במשה, (שמות ב' ו') והנה נער בוכה, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "וכתיב (משלי כ\"ב ו') חנוך לנער ע\"פ דרכו, וחנוך הוא מטטרו\"ן שר הפנים כנודע. א\"ש, \nוהו\"ל כאלו אמר, אדני משה הוא מלאך. (ע\"כ מזולתו): \nורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים: \nכבר ביארנו למעלה בפסוק ורוח אלהים מרחפת, ענין רוח אלהים, ורוח ה', וע\"ש. גם ענין \nהפסוק הזה נתבאר בפסוק (ישעי' ל\"ח י\"ב) דורי נסע ונגלה מני וגו' עיי\"ש והענין הוא \nבקיצור, כי רוח הזה שנסע מאת ה', הם בחי' ה' חסדים, הנקרא רוח. כי הגבורות נקרא \nנפש. והנה כל הנשמות והרוחין של בני אדם, הם באים מאלו החסדים כנודע, וזהו ורוח \nנסע. ואמנם נסיעות אלו החסדים הם שלשה, ונרמזו בג' אותיות נס\"ע, וע\"ש: \n", "en": ""}]}
