{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "32", "title": "שער הפסוקים — סימן י\"ב:", "hebrewTitle": "סימן י\"ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/32/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/32/", "segments": [{"index": 1, "he": "סימן י\"ב: \nותדבר מרים ואהרן במשה על וגו': \nאמר לי מורי ז\"ל, כי שמע מחכם אחד גדול שבדורו, ושמו הר\"ר קלונימוס ז\"ל, ענין זה \nשנאמר עתה, והוא, כי הנה מצאנו ראינו, כי יעקב אבינו ע\"ה, נקבר גופו ועצמותיו בארץ \nישראל. ויוסף, נקברו עצמותיו, ולא גופו. ומשה, לא גופו, ולא עצמותיו. והסיבה הוא, \nכי ארץ ישראל היא כנגד אשת חיל יראת ה', ולפי שיעקב לא נשא את תמנע אחות לוטן, כמ\"ש \nחז\"ל לכן זכה, שיקבר בא\"י גופו ועצמותיו. ויוסף לפי שחטא במחשבה, ויצאו טיפי הזרע \nמבין צפרניו, אבל לא השלים המעשה הרע ההוא, לזרקם באשה זרה ההיא, לכן נקברו \nעצמותיו, ולא גופו. ומשה שהלך לארץ כוש, וישב שם מ' שנה, ולקח בקדושין את אשת המלך \nהכושית, כבעל עם אשתו, כנזכר בספר דברי הימים של משה, אעפ\"י שלא קרב אליה, לכן לא \nנקבר בארץ ישראל, לא גופו ולא עצמותיו. ע\"כ דברי החכם הנזכר ע\"ה: \nומורי ז\"ל הוסיף על דבריו, מה שנאמר עתה, והוא, כי הנה למעלה אמר, כי אלדד ומידד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מתנבאים במחנה, וארז\"ל שהיו מתנבאים, שימות משה, ויהושע יכניס ישראל לארץ כנען, ואז \nותדבר מרים ואהרן בענין זה של משה, והיו נושאים ונותנים וחוקרים, לדעת סיבת מיתת \nמשה, קודם שיכנס לארץ, כי עדיין לא נתברר להם טעמו של דבר היה בחטא הסלע, כי זה \nהמעשה היה אחר מיתת מרים בפרשת חוקת, ואז עלתה הסכמתם, כי טעמו של דבר היה, לפי כי \nאשה כושית לקח בלקיחה גמורה כאשתו לכל דבר, ולכן לא נכנס לארץ, כנז\"ל בשם החכם \nהנז\"ל: \nועתה רצו לדחות סברא אחרת, שהיינו יכולים לומר, והוא מ\"ש בספר הזוהר כי ארץ כנען \nהיא סיהרא, ולכן יהושע שנאמר עליו פני יהושע כפני לבנה, נכנס אליה. אבל משה שפניו \nכפני חמה, העליונה מן הסיהרא, לא נכנס אליה. ונמצא כי שבח הוא לו ולא גרעון ח\"ו \nמניעת כניסתו. ודחו סברא זו, ויאמרו הרק אך במשה דבר ה', הלא גם בנו דבר, ואנחנו \nשוים אליו בענין נבואה, וא\"כ למה אנחנו נכנסים, והוא אינו נכנס. אלא ודאי שאינו טעם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לשבח, אלא טעם לגנאי, כי אשה כושית לקח כנזכר, והם לא ידעו כי גם הם לא יכנסו לארץ. \nאז הודיעם הקב\"ה, שהטעם הוא לשבח, כנזכר בדברי ספר הזוהר. ומה שאמרתם הלא גם בנו \nדבר, אינו כן, כי הרי אם יהיה נביאכם וגו', לא כן עבדי משה, והוא לבדו פני חמה, \nולכן לא נכנס לארץ, הנקרא סיהרא קדישא. וכמו שדרשו בספר הזוהר, על פסוק היש בה עץ \nאם אין וכו'. ר\"ל, אם יש בה עץ חיים, שהוא ת\"ת הנקרא חמה, אכנס לתוכה, ואם לאו לא \nאכנס: \nאמר שמואל, הדרוש הנזכר, מצאתיו כתוב פעם ב' בכתיבת מורי זלה\"ה, והכל עולה לסגנון \nאחד. האמנם כדי שלא לזלל ח\"ו במה שחבר וכתב פעמיים, אחזור ואעתיקנו לפניך פה, וז\"ל, \nותדבר מרים ואהרן במשה. כבר הודעתיך, כי יעקב שבאה אליו תמנע אחות לוטן להנשא לו, \nולא רצה, זכה ונקבר גופו ועצמותיו בא\"י: \nהגהה א\"ש, ק\"ל, מ\"ש חז\"ל כי בשביל שלא רצה יעקב לישא את תמנע, הלכה ונעשית פלגש \nלאליפז בן עשו, ויצא ממנו עמלק המצר לישראל לעולם, בעון שלא גייר אותה. וכאן משמע \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שאדרבא נחשב לו לזכות גדול וצ\"ע. ואפשר לומר, שיותר טוב היה אם היה נושא אותה יעקב, \nשהיה מסיר מעל בניו רצועה רעה של עמלק, אעפ\"י שלא יקבר בא\"י, ומה בכך, הרי מרע\"ה \nנקבר במדבר, כדי להביא עמו מתי מדבר, כמש\"ה ויתא ראשי עם כנלע\"ד: \nויוסף שלא שכב עם אשת פוטיפר אדוניו, אמנם עכ\"ז יצאו ממנו י' טיפות זרע, לכן גופו \nלא נקבר בא\"י, אלא עצמותיו בלבד. ומשה שנשא אשה כושית, אלמנתו של מלך הכושי, ככתוב \nבדברי הימים של משה, לא נקבר בא\"י לא גופו ולא עצמותיו. ואמנם בספר הזוהר אמרו טעם \nאחר לשבח על משה, למה לא נקבר בארץ. ואמרו, מפני שא\"י היא סיהרא עילאה, ולכן יהושע \nשהוא פני לבנה, נכנס בה. אבל משה שפניו פני חמה, יותר עליונה, לא נכנס בה, כי אין \nהלבנה מאירה, בעוד שהשמש קיים: \nוזה עתה טעם אלו הפסוקים, כי הנה הויכוח שדברו מרים ואהרן על משה היה, על מש\"ל אלדד \nומידד מתנבאים במחנה, שמשה מת ויהושע מכניס לישראל בארץ. ואמרו עתה מרים ואהרן, הנה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "סיבת ענשו היה על אודות האשה הכושית אשר לקח, כנזכר. כ\"א הטעם הוא לשבח, על שפניו \nפני חמה, והיתה נבואתו מן השמש העליון, שהוא שם ההוי\"ה, הלא גם בנו דבר. והנה עדיין \nהם לא ידעו, כי גם הם לא יכנסו לארץ. אז השיבם השי\"ת, הודיע כי הטעם הוא לשבח, ולא \nלגנאי. ומה שאמרתם אלי הלא גם בנו דבר, דעו כי הפרש גדול ביניכם לבינו, כי אם יהיה \nנביאכם ה', עכ\"ז במראה ובחלום אתודע לו, אבל לא כן עבדי משה, כי הוא מתנבא \nבאספקלריא המאירה, ואתם בשאינה מאירה, א\"כ אינכם כמוהו. (ע\"כ מזולתו): \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פרשת שלח לך\nסימן י\"ג: \nשלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען: \nענין המרגלים, וסיבת שילוחם, נתבאר היטב, בפרשת שמות, בפסוק ויקם מלך חדש על מצרים, \nוע\"ש. והנה רז\"ל אמרו בפסוק ויאמר להם יוסף מרגלים אתם, שרמז להם, שהם יהיו מרגלים \nאת ארץ ישראל. אבל יהושע נשיא אפרים בן יוסף עצמו, לא יהיה מרגל. וע\"י הקדמה זו, \nיתבאר היטב ענין פרשה זו במה שנעיר בתחלה שינוי אחד שיש כאן, מפרשת במדבר סיני, כי \nשם כתיב ראשי אלפי ישראל הם. וכאן הוסיף בני, באמרו כלם אנשים ראשי בני ישראל המה. \nוהענין, הוא, כי הנה בראותו יתברך שהיו מרגלים אלו עתידים לחטא, ומרע\"ה היה ברצונו \nלשלחם, לכן בחר הרע במעוטו, לתקן קצתו. ולכן גזר הוא יתברך, שנשמות השבטים עצמם, \nאחי יוסף, הנקראים בני ישראל ממש, יתעברו בסוד העיבור באלו המרגלים, כדי שיעזרום \nקצת, ולא יחטאו לגמרי. ועכ\"ז לא הועיל להם, וכמו שנתבאר בפסוק וילכו ויבאו אל משה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "וגו'. וזש\"ה, כלם אנשים ראשי בני ישראל המה, הם עצמם השבטים, הנקראים ראשי של בני \nישראל ממש. גם זהו מ\"ש, אשר אני נותן לבני ישראל בלשון הווה, נותן, כלומר, כי אלו \nהאנשים אשר תשלח עתה לתור את הארץ, היא אותה אשר אני נותנה עתה לבני ישראל, הם \nהשבטים, הנקראים בני ישראל, ההולכים שמה כנזכר, וע\"י הליכה זו אני נותנה להם אם \nיזכו: \nוהנה הי\"א שבטים, נתעברו בהם בי\"א המרגלים, אבל שבט לוי, שלא היה לו נחלה בארץ, לא \nהוצרך לשלוח מרגלים. אבל במקומו נתחלק שבטו של יוסף לשנים, מנשה, ואפרים. ואמנם \nבמרגל של מנשה, נתעבר נשמת יוסף, ולכן כתיב למטה יוסף למטה מנשה, עם היות שבכל מקום \nאפרים קודם למנשה, ועכ\"ז ייחס ליוסף עם מנשה, להורות מה שאמרנו. נשאר יהושע מרגל \nשבט אפרים, בלי עיבור נשמת שום שבט, ולכן נתיירא משה לשלחו, פן יחטא. ואז, ויקרא \nמשה להושע בן נון יהושע, כמ\"ש ז\"ל שהתפלל עליו, י\"ה יושיעך מעצת מרגלים: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וסוד קריאת שם זה החדש הוא, כי המשיך עליו נשמת לוי בן יעקב, שלא היה שום מרגל \nמשבטו כנזכר, וזה היה ע\"י משה שהוא משבט לוי, ואליו היה ראוי ללכת בשליחות זה, מרגל \nשל שבט לוי, ושלח במקומו את יהושע תלמידו תמורתו, החשוב כמו בן שלו ממש כנודע, \nונשמת לוי, שהיתה צריכה להתעבר במשה נתעברה אז ביהושע: \nובזה יתבארו שינוי הכתובים, כי תחלה אמר שלח לך בלשון יחיד, ואח\"כ אמר בלשון רבים, \nלמטה אבותיו תשלחו, עוד מלת לך, שהיא מיותרת. אבל רמז בזה אל הנזכר, כי תחלה הזכיר \nענין השליח הגדול מכולם, והוא משבט לוי, שהוא משה ואמר לו שלח לך, כלומר, כיון \nשאינך הולך, א\"כ שלח לך במקומך ותמורתך איש אחד. וכנגד שאר השבטים, אמר למטה אבותיו \nתשלחו לשון רבים ואו שלח ליהושע במקומו, והמשיך בו נשמת לוי כנזכר: \nוהנה בלכתם לתור את הארץ, לקחו עצה רעה בעצמם, להוציא דבה על הארץ, ולכך נסתלקו מהם \nנשמות של השבטים המתעברות מהם כנז\"ל. כנודע, כי הנשמה המתחבר בגלגול עם האדם, אינה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מסתלקת משם עד יום המיתה. אבל הנכנסת בסוד עיבור, מסתלקת ממנו, כאשר האדם חוטא, \nואומרת (במדבר ט\"ז כ\"ו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. ולא די זה, אלא אפילו \nנשמת האדם עצמו, מסתלקת בעת שחוטא, בסוד הרשעים בחייהם קרויים מתים, ולכן נסתלקו \nמהם: \nוז\"ס וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן, וכבר ואמר וישובו מתור הארץ, אם כן איך חוזר \nלהזכיר ההליכה, אהר ששבו, והיל\"ל ויבאו אל משה, אבל הענין הוא, כי וילכו חוזר אל \nהסתלקות הנשמות ההם. ומלת ויבאו, חוזר אל המרגלים עצמם, כי כשבאו אל משה, כבר \nנסתלקו מהם עיבור הנשמות ההם. אמנם יהושע וכלב, חיו מן האנשים ההם. והנה מלת חיו \nאינה מתיישבת, והענין הוא, כי אלו השנים לא נסתלקו מהם העיבורים שלהם, שהם, יהודה \nבכלב, ולוי ביהושע. והיה בהם חיות נוסף בעת ההיא, וז\"ש חיו, ולא אמר נשארו חיים. \nאבל השאר מתו תכף בביאתם אל משה, בהסתלקות העיבורים מהם, בסוד הרשעים בחייהם קרויים \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מתים: \nובזה יתורץ אומרו, מן האנשים ההם, שהם דברים מיותרים. אבל רמז אל הנזכר, כי אלו \nנסתלקו עיבוריהם, ואלו נשארו בהם, וחיו ממש: \nגם זהו ענין אומרו, ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו. פי', כי שאר המרגלים, היתה \nרוח אחרת של השבטים מתעברים בהם. אבל לא מלאו אחרי, ונסתלקו. אבל זה, מתחלה היתה \nרוח אחרת של עיבור יהודה עמו, ולא חטא, ולכן וימלא אחרי, והשלים באחרונה כבראשונה: \nוהטעם לאלו השנים היה, כי ליהושע הועילה תפלת משה, וקריאתו שם הזה בקבע, לא ינתק \nממנו. ולכלב הועילה תפלה, שנשתטח על קברי האבות בחברון, ולא חטא במחשבה רעה. וכבר \nנתבאר ענין גלגול כלב בן יפנה, בפרשת חיי שרה, בפסוק בא ברוך ה', שהוא גלגול אליעזר \nעבד אברהם, שנקרא ברוך ויצא מכלל ארור. ונלע\"ד חיים, כי ז\"ס ועבדי כלב, כי תחלה היה \nעבד כנעני ארור, ועתה הוא עבדי ברוך: \nועתה נבאר שאר דקדוקי הכתובים, הנה בפסוק אלה שמות האנשים אשר שלח משה, לתור 'את \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "'הארץ, ר\"ת לאה, לרמוז, כי משה רצה לשלחם בבחי' לאה, עלמא עילאה רחמים, והם לא רצו \nאלא בבחי' הדין, שהיא רחל, עלמא תתאה, הנרמז בר\"ת, ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין \nעד 'רחוב 'לבא 'חמת, ר\"ת רחל: \nאמר חיים הכותב, צ\"ע, כי נודע אצלינו, כי רחל היא רחמים, ולאה היא דין. והנלע\"ד, כי \nלאה זו היא אשת יעקב הנקרא דור המדבר, שהיא מבחי' אורות דאבא, כנזכר בפסוק ויקם מלך \nחדש על מצרים. והנה היא רחמים בערך רחל, שהיא מאורות דאימא: \nאמר שמואל, אפשר ג\"כ לומר, כי להיות שמרע\"ה זווגו עם לאה, לכן רמז ללאה, שחשב להכנס \nלא\"י, והם לא רמזו אלא לרחל, להזכיר זווגו של יהושע, כי פני משה כפני חמה, ופני \nיהושע כפני לבנה. וכמו שדרשו חז\"ל בספר הזוהר ההפרש שיש בין אלהינו לאלהיכם או \nאלהיך: \nגם לכן רמזו בדבריהם ואמרו, עמלק יושב בארץ הנגב, ור\"ת 'הים 'ועל 'יד 'הירדן הוא \nהוי\"ה, כי הוא צירוף מורה על הדין, כי זו\"ן והם ה\"ו, גברו על או\"א, והם י\"ה. ולא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עוד, אלא שנוקביה גברה על זעיר, שהיא אות ה' הקודמת אל אות ו', ושתיהם קודמים אל \nשתי אותיות י\"ה. וזה מורה, כי החיצונים שהם הכנענים, יתגברו על ישראל, הנרמזים באות \nו', שהוא ז\"א: \nואז ויהס כלב את העם אל משה, באומרו, שאדרבא בשם זה נוכל להם, וז\"ש ויאמר עלה \nבהוי\"ה זו, הנרמזת בס\"ת, נעלה' וירשנו' אותה' כי', ס\"ת הוה\"י. שצרוף זה הוא דין \nגמור, כי הכל מהופך, נקבות ע\"ג זכרים, וג\"כ ו\"ה קודמים אל י\"ה, ועי\"כ נתגבר על \nהכנענים וירשנו אותה בכח הדין: \nא\"ש, עוד רמז להם מדת אדנ\"י, כי הוא יכול' נוכל' לה' והוא לל\"ה, אחד משמות שם בן \nע\"ב, והוא כמספר אדנ\"י, וה\"ס דינא דמלכותא דינא: \nאז השיבו הם, כי לגבי הכנענים יהיה רחמים ולא דין, ולכן נרמז שם הוי\"ה ביושר. \nוזש\"ה, ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה, ארץ אוכלת 'יושביה 'היא 'וכל 'העם, ר\"ת \nיהו\"ה ביושר. אז אמר הקב\"ה להם, כי כדברי כלב כן הוא, כי לגבי הכנענים יתנהג עמהם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בדין הגמור, ואלו הם לא חטאו כלם, היו יורשים אותה, אבל עתה, יועיל זה לכלב לבדו. \nוז\"ס בפסוק ועבדי כלב עקב היתה וגו', ס\"ת של שמה' וזרעו' יורישנה' והעמלקי' צרוף \nהוה\"י, שהוא דין גמור, כמ\"ש נקבות ע\"ג זכרים: \nאמר שמואל, גם נרמז צרוף אחר, והוא הוי\"ה בשני ס\"ת, שמה' וזרעו' ור\"ת וס\"ת \n'יורישנה' הרי י\"ה: \nעוד נוכל לפרש בדרך פשט, ענין ויקרא משה להושע בן נון. כי סבת תפלתו עליו בדוקא \nהוא, לפי שהם היו יודעים נבואת אלדד ומידד, שהוא משה מת, ויהושע מכניס לארץ, ויחשבו \nהמרגלים, כי יבלבל עצתם, ויסתור דבריהם בפני משה וישראל, לתועלתו, להכניסם לארץ. \nואולי יתיעצו בהליכתם להרגו, ולכן התפלל משה עליו, יה יושיעך מעצת מרגלים, כלומר \nשלא יתייעצו להרגך. בזה יובן הפסוק באמרו, ויהס כלב את העם, ולא הוזכר יהושע כלל, \nלפי שהיו אומרים לו לתועלתך אתה מכוין, משא\"כ בכלב: \nאמר שמואל, הואיל נפק מפומיה דרב זלה\"ה, נוכל לומר שאפשר לדון את המרגלים לכף זכות, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "למה שהוציאו דבה על הארץ, כדי שלא יכנסו ישראל לתוכה. להיות ששמעו נבואת אלדד \nומידד, משה מת יהושע מכניס, לכן טוב להרוג את יהושע, וגם לגרום שלא יכנסו ישראל \nלארץ, וישאר משה חי וקיים, לכן אמר משה, יה יושיעך מעצת מרגלים. או זיל לאידך גיסא, \nשמא יאמר האומר בפועל גמור ובמעל שלח משה את יהושע עם המרגלים, כי גלוי לפניו \nבנבואה היה, כי עתידים כלם למות, ולכן מקנאתו בו ממה שנתנבאו אלדד ומידד, משה מת \nויהושע מכניס, לכן שלחו כדי שימות עם המרגלים במגפה, ויד לא תהיה בו, לכן הקדים \nלהתפלל עליו, מה שלא עשה כן עם זולתו, ואמר יה יושיעך מעצת מרגלים, ותלך לשלום \nותחזור לשלום: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "סימן י\"ד: \nועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר: \nנודע הוא, כי ג' הויו\"ת, ע\"ב, ס\"ג, מ\"ה, הם זכרים, וכלם בז\"א דכורא. ובכל הוי\"ה \nמאלו, יש מ\"ב אותיות, שהם, ארבע אותיות הפשוטות, יהו\"ה. ועשר אותיות המלוי, כזה, \nיו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"א, ע\"ב. יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י, ס\"ג. יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, מ\"ה. וכ\"ח \nאותיות מלוי המלוי, כזה, יו\"ד וי\"ו דל\"ת, ה\"י יו\"ד, וי\"ו יו\"ד וי\"ו, ה\"י יו\"ד, בשם \nע\"ב, וכן בס\"ג, וכן במ\"ה. והנה ג\"פ מ\"ב אלו, הם נמשכים אל המלכות, ונגדל כחה, \nונעשית אדנ\"י, בבחי' אחוריים מרובעות פשוטות, העולה קכ\"ו, כזה, א', א'ד, אד'נ' \nאדנ\"י. ולפי שתכלית מלויו, הוא כ\"ח אותיות של מלוי המלוי, לכן כל המ\"ב אתוון נקראים \nכ\"ח אדני, ע\"ש כ\"ח אותיות המלוי: \nעוד יש בחי' אחרת בהגדלת שם אדנ\"י, והוא, כי הנה שם אדני בפשוטו, הם ד' אותיות \nהפשוטות, אדנ\"י. ובמלואו י\"ג. (אמר שמואל, נ\"ל טעות קולמוס, וצ\"ל ובמלואו י\"ב, שאם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "באמת מונה י\"ג אותיות, כיצד אומר אח\"כ, ובמלוי מלויו ל\"ד אותיות, סך כלם חמשים \nאותיות, והנה ד' וי\"ג ול\"ד עולים נ\"א אותיות, לכך צ\"ל ולומר ובמלואו י\"ב אותיות, \nכזה, אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד). ובמלוי מלויו ל\"ד אותיות, כזה, אל\"ף למ\"ד פ\"א, דל\"ת \nלמ\"ד ת\"ו, נו\"ן וי\"ו נו\"ן, יו\"ד וי\"ו דל\"ת, סך כלם חמשים אותיות. והנה מספר זה הוא, \nבהיות אות ת\"ו שבמלוי הנזכר, חסירה יו\"ד, כזה ת\"ו, כמו שהצגתי לפניך. ואז היא דל \nואביון, אספקלריא שאינה מאירה. אבל בהיותה מליאה ונגדלת, כזה תי\"ו, אז יש ל\"ה \nאותיות במלוי מלויו, ועי\"כ סך כלם יהיו נ\"א אותיות. והנה בחי' מלוי המלוי הוא הנקרא \nכח אדני, לשתי סיבות, האחד הוא, כי היות בו מלוי שני למלוי הא', הוא הוראת תוספת \nכח. השנית הוא, ע\"ש ההוי\"ה שמלוי המלוי שבה הם כ\"ח אותיות, לכן כל שאר מלוי המלוי \nשבשאר השמות, נקרא כח ה' על שמו. ונמצא, כי בהיות י' יתירה באות תי\"ו של מלוי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "המלוי, הנקרא כח, הנה הוא נגדל כחו, ועי\"כ יש בכל בחינותיו נ\"א אותיות, וזהו יגדל \nנא כ\"ח אדנ\"י. והנה אות י' זו, היא בחי' עליונה, כמו שיתבאר, ולכן עם היותה ממלוי \nהמלוי, מצטרפת עם המלוי, ואז הם במלוי י\"ג אותיות, וד\"ל אותיות במלוי המלוי, וזהו \nמלת יגדל, י\"ג, ד\"ל. כי ע\"י ההגדלה, יהיה י\"ג ד\"ל: \nהגהה אמר שמואל, אפשר שמפני הדרשה הזאת, כתב מורי ז\"ל למעלה בתחלת הדרוש, וז\"ל, \nובמלואו י\"ג אותיות, ירצה, י\"ב אותיות המלוי, ואות י' הנוספת בהי\"ו של מלוי המלוי, \nולמעלתה הגדולה מתחברת עם י\"ב אותיות המלוי, ונעשים י\"ג: \nגם לסיבה זו, י' דיגדל היא י' רבתי כנודע, להורות כי היא בחי' עליונה כמו שנבאר. גם \nלהורות, כי אות י', היא אשר נגדלה ונתוספה. וענין אות י' זו, היא בחי' הכוחין \nעילאין משובחים, הניתנים לה בשבתות ובימים טובים, ואז נגדלת, ונעשית נ\"א אותיות. \nובימי החול היא חסירה, ואינם רק חמשים אותיות כנזכר, ושכחתי עניינם. אך יו\"ד זו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "רומזת אל המוחין ההם. ונלע\"ד שעניינו הוא כי בהתמלאות מלוי המלוי עם י' זו, יהיו בה \nל\"ה אותיות, שהם בגימטריא יו\"ד ה\"י, שהם תרין מוחין חו\"ב שבנקבה כנודע, כנלע\"ד: \n(מזולתו) עוד ירצה ועתה יגדל נא כח אדנ\"י כאשר דברת לאמר וגו'. הנה שתי הידים \nהעליונים. הם הנקרא כח. כמש\"ה (קהלת ט' י'), כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. וכן \nכתיב (שמות ט\"ו ו') ימינך ה' נאדרי בכח. והטעם הוא, כי בכל יד יש י\"ד פירקין בחמשה \nאצבעותיו, כי לכן נקרא שמה יד. והנה ב\"פ י\"ד, הם בגימטריא כ\"ח, והוא סוד ג' שמות, \nיהו\"ה, אלהינ\"ו, יהו\"ה, הנזכר בפסוק שמע ישראל וכו'. ותמורתם באלפ\"א בית\"א, כוז\"ו, \nבמוכס\"ז, כוז\"ו. ובהם יש י\"ד י\"ד אותיות, כמנין כ\"ח. והענין הוא, כי ע\"י מעשים \nהטובים, יגדל כח ה' הנזכר: \nוז\"ס (דברים ל\"ב י\"ח) ותשכח אל מחוללך. (ישעי' נ\"א י\"ג) ותשכח ה' עושך. כי כשהם \nזכאים, נעשים ש\"ת כ\"ח למעלה. ובהפך ח\"ו, ת\"ש כ\"ח העליון: \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "א\"ש, נלע\"ד, שהענין הוא, כי ע\"י מעשים טובים של התחתונים, שעושים בידיהם למטה, \nמוסיפים כח בידים העליונים הנז\"ל, בסוד באלהים נעשה חיל. ומ\"ש ונעשה ש\"ת כ\"ח למעלה, \nכפי הפשט הוא, שנעשו האותיות כסדרן, ש\"ת, בסוד שת בן אדה\"ר, ע\"ש שממנו הושת העולם. \nואם להפך ח\"ו, נעשת האותיות בסוד תשר\"ק, ונקרא ת\"ש כ\"ח העליונים: \nעוד ירצה, כי ת\"ש באתב\"ש, הוא אותיות א\"ב, ויהיה הענין א\"ב כ\"ח, האב העליון יש לו \nכח גמור, בסוד (תהלים ס' י\"ד), באלהים נעשה חיל, שמוסיפין ישראל כח בגבורה. ואם לאו \nח\"ו, מתישין כח של מעלה ח\"ו, בסוד ותשכח אל מחוללך, כמ\"ש חז\"ל במדרש ילקוט. וז\"ל, \nותשכח אל מחוללך, אל שמוחל לך על כל עונותיך. בשעה שישראל עושים רצונו של מקום, הם \nמוסיפים כח וגבורה, שנאמר ועתה יגדל נא כח אדני. ובשעה שהם מכעיסים אותו כביכול, \nצור ילדך תשי, הרי רמזו רז\"ל כל מ\"ש בפסוק ועתה יגדל נא כח ה'. (ע\"כ מזולתו): \n \nפרשת קרח\n", "en": ""}]}
