{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "33", "title": "שער הפסוקים — סימן ט\"ז:", "hebrewTitle": "סימן ט\"ז:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/33/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/33/", "segments": [{"index": 1, "he": "סימן ט\"ז: \nויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי: \nהנה רז\"ל נדחקו במלת ויקח, שלקח מקח רע לעצמו, ויובנו דבריהם במה שיתבאר עתה. דע, \nכי מרע\"ה היה הטוב שבנפש הבל, כמבואר בפסוק ויקם מלך חדש על מצרים. וכל דור המדבר \nהם ענפיו של משה, בסוד העם אשר אנכי בקרבו וכו'. גם נתבאר בפסוק כי שבעתים יקם קין, \nאיך הרע שברוחו של קין, נתגלגל בקרח: \nובזה תבין ענין קטטת קרח עם משה עתה מחדש. דע, כי נפש הבל, היתה כלולה מכמה נפשות, \nומכמה ניצוצות, והיו מעורבות טוב ורע. ושאר הניצוצות הרעות שבה היו ש\"ח ניצוצות, \nומספר ניצוצות הטובות שבהבל, היו ל\"ז ניצוצות בלבד, כמספר שמו של הבל, הנקרא על שם \nניצוציו הטובים. אבל מרע\"ה נתקן לגמרי, והיה כלו טוב, כמו שביארנו על פסוק ותרא \nאותו כי טוב הוא. והנה הב\"ל וש\"ח, הם בגימטריא משה, לרמוז, כי כל שמ\"ה ניצוצות שבו, \nהיו טובות. והנה אותם ש\"ח ניצוצות רעות שבהבל, הם היו בחי' עיקריות נפש קרח, שהוא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בגימטריא ש\"ח, ואח\"כ נתעברה בו ג\"כ, בחי' הרע שברוחו של קין בבחי' עיבור לבד, ואז \nנאבד מן העולם, כי הוסיף רעה על רעתו: \nוז\"ס, ויקח קרח, ולא ביאר מה לקח, והוא לקוחו הרע של רוחו של קין, מצד הרע. וזה \nרמזו רו\"ל בדבריהם, שלקח מקח רע לעצמו. והענין הוא, כי הנה בראותו שעתה נתעבר בו \nרוחו של קין מצד הרע, אמר הנה עד עתה הייתי מבחי' הרע של משה והבל והייתי משועבד \nלו. ועתה שיש בי רוחו של קין, איני משועבד לו, ורצה לצאת מתחת ידי רשותו: \nויקהלו על משה ועל אהרן וגו': \nהנה דור המדבר שכבר מתו, היו כלם ענפים של משה, וראוי לו למלוך אז עליהם, ולהיותו \nרועה שלהם. אבל בניהם שהם עתה בדור הזה, שנשארו אחריהם, הם מבחי' דעת דרחל, הנקראת \nקהל ה' אותיות קל\"ה, בסוד דעתן של נשים קלה, והם ע\"ב ס\"ג כנודע. ומשה הוא מן האחד \nלבד, שהוא ע\"ב דאחורים דהוי\"ה דמ\"ה דאלפי\"ן, והמליאים הם ק\"ל, ושניהם יחד ע\"ב ק\"ל, \nהם בגימטריא רב. וז\"ש, רב לכם, כלומר, אתם אין לכם, אלא ע\"ב ק\"ל, הנקרא ר\"ב. אבל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "קהל ה', הם ע\"ב ס\"ג, א\"כ מדוע תתנשאו על קהל ה'. והרי אלו הדור בתוכם ה', ולא אתה, \nואינם כמו דור המדבר, שהיית אומר עליהם, העם אשר אנכי בקרבו, שהיית נשמת כולם, \nלאותם שיצאי ממצרים, אבל אלו שנולדו אח\"כ בתוכם ה', ולא אתה, א\"כ מדוע תתנשאו על \nקהל ה'. והשיב להם משה ואמר, שאינו כך, כי הר\"ב הנזכר שהוא ע\"ב ק\"ל, הוא להם, ולא \nלו, וזהו רב לכם בני לוי: \nויפלו על פניהם וגו' הרוחות לכל בשר וגו': \nר\"ת הב\"ל, והכונה לומר, כי הנה כל אלו הרוחות שבדור הזה, הם ניצוצות הבל, וכלם \nיודעים שהם טפלים אלי. והנה אתה אל אלהי הרוחות ההם של הבל, למה תעניש להם, כי האיש \nאשר יחטא שהוא קרח, ע\"י שלקח רוחו הרע של קין כנזכר, ולזה חוטא כנגדי, ועל כל העדה \nהיודעים ומאמינים בי שאני רועה שלהם, תקצוף עליהם. ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' \nשלחני: \nירצה, הנה רוב הדור הזה, כלם הם ענפים שלי, ואעפ\"י שאתם קמים עלי, צר לי עליכם מאד \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "על הרעה שבאה עליכם, ואינה מלבי ורצוני, אלא שאתם גורמים רעה זו עליכם בעל כרחו, כי \nלא מלבי: \n \nפרשת חקת\nסימן כ': \nוירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו וגו': \nכבר נתבאר בפסוק ויקם מלך חדש על מצרים וגומר, כי סלע היא רחל, נוקבא דז\"א. וכל \nאותם מ' שנה של דור המדבר, היה הזווג מן יעקב ולאה אשתו, הנקראת דור המדבר. והיה \nחפץ משה לזווג גם את רחל עם ז\"א, ולא עלה בידו לתקנה, וחטא בה. גם נתבאר שם, ענין \nמטה משה, שהיא הארה אחת היוצאת מיסוד דאבא, הנקרא משה, מחוץ, כנגד פני זעיר ועומדת \nלצד של דור המדבר. יהנה חשב משה, להחזיר אותה ההארה הנעשית מטה, דרך פנים, ולהחזירה \nאל האחור ברחל, העומדת שם, ויתקן ויגדיל פרצוף רחל, ותוכל לחזור פב\"פ עם זעיר. וז\"ס \nויך את הסלע במטהו, כי הסלע היא רחל, בהיותה מקבלת הארת יסוד דאימא בלבד לצד האחור, \nוהוא אהי\"ה דמלוי יודי\"ן כנודע, והוא בגימטריא סל\"ע, והכה במטהו כנגד ההארות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "היוצאות מתוך זעיר דרך פניו כנזכר, כדי שיחזרו האורות לאחור ברחל, והנה חטא בזה, כי \nאי איפשר לדחות ההארות ההם ע\"י הכאת המטה לצד אחור, עד שבתחלה תחזור הסלע שהיא רחל \nפב\"פ, ואז ימשכו אליה האורות ההם מעצמם, בלתי הכאה דרך פנים: \nיאסף אהרן אל עמיו, טעם קבורת אהרן בהר ההר הוא זה, דע, כי שתי אחוריים הם, אחד, \nאחוריים דאימא. והשני, אחוריים דמלכות. והם בבחי' שם אלהי\"ם, בבחי' אחוריים פשוטים, \nהעולים בגימטריא מאתים, ועם מספר ה' אותיות פשוטות של אלהי\"ם, הם ה\"ר. וז\"ס הר \nהאלהי\"ם, כמבואר אצלינו בפסוק ומשה היה רועה. ונמצא כי אחורים עליונים דבינה, הם הר \nאחד, ואחוריים תחתונים דמלכות, הם ה\"ר שני, ושניהם עומדים זה על זה, וה\"ר העליון \nנעלם ונכלל תוך ה\"ר תחתון, ואז נקרא הר ההר, פי' הר ע\"ג הר, כמ\"ש חז\"ל ובשתי \nאחוריים אלו נקבר אהרן הכהן, ולכן גם בו נרמז בחי' הר שבשם אהרן: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "סימן כ\"א: \nוידבר העם באלהים ובמשה גו': \nהנה מלת קלקל, היא חסרה ו', והם צירוף ב\"פ ק\"ל ק\"ל. ועניינה הוא, ה' הויו\"ת של ה' \nחסדים, וה' הויו\"ת של ה' גבורות, אשר בדעת דזעיר, הנקרא שמים. וכל ה' הויו\"ת, הם \nבגימט' ק\"ל. והנה המ\"ן נמשך משם, כמש\"ה (שמות ט\"ז ד') הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, \nולכן נקרא לחם הקלקל, כי הם בחי' הטל, היורד על רישא דז\"א, הנקרא שמים. והטל הוא \nתרין עטרין הנקרא דעת שבו. ודע כי עטרא דחסד, אעפ\"י שגם היא ק\"ל כנזכר, חיא נקראת \nע\"ב, כמנין חסד, שהוא עטרא דדכורא. אבל עיטרא דגבורה שבנוקבא נקראת ק\"ל, בסוד נשים \nדעתן קלה. ואמנם גם אם תחבר חשבון ד' אותיות ההוי\"ה העולים כ\"ו, עם הע\"ב הנזכר, ועם \nל\"ב נתיבות חכמה, יהיו גם הם ק\"ל. אבל כלם נקראים ע\"ב, להיותם דכורא כנזכר, ונתבאר \nזה, בפסוק וירא ה' כי סר לראות: \nעל כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה: \n(מזולתו) הנה מלת בסופה, ראויה ליחלק לב', פ\"ו, ס\"ה. והם שני שמות, אלהי\"ם, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בגימטריא פ\"ו. אדנ\"י בגימטריא ס\"ה. שתי מדות הדין, אשר בהתחברם יעלו קנ\"א, בסוד כי \nה' אלהיך אל קנא. חקת הפסוקים: \nאז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה: \nענין הבאר, כבר נתבאר בפסוק ויקם מלך חדש. ונתבאר ג\"כ בזוהר וילך דף רפ\"ו ע\"א, \nוע\"ש. ועתה אבאר, ענין עלי באר ענו לה. כי נודע אצלינו, כי כל העליות, הם ע\"י שם בן \nמ\"ב, שהם בגימטריא ג\"פ י\"ד, שאוחזות במלכות הנקראת באר, ומעלים אותה למעלה, כמבואר \nאצלינו, בסדר אנא בכח וכו', שבסדר קרבנות תפילת שחרית דחול, ובכונות נטילת ידים \nבפרשת עקב, בפסוק ואכלת ושבעת וגו'. והנה ג' מ\"ב יש, בג' הויו\"ת דע\"ב ס\"ג מ\"ה, שהם \nמ\"ב אותיות, שיש בכל הויו\"ה מהם, בפשוטה ובמלואה ובמלוי מלואה, ושלשתם בגימטריא \nקכ\"ו, כמנין ענ\"ו לה, ועי\"כ נעשית המלכות שם אדנ\"י ברבוע אחוריים פשוטים שלה, שהם \nג\"כ בגימטריא קכ\"ו. וזש\"ה עלי באר ענו לה, כי ע\"י ג' מ\"ב הנזכר העולים בגימטריא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ענ\"ו, על ידיהם עלי באר. וגם נתבאר זה היטב בפסוק ועתה יגדל נא כה ה' ע\"ש: \nעוד ירצה, כי ר\"ת עלי 'באר 'ענו 'לה, הוא בע\"ל. כי הבאר היא הנקבה, המעלה מ\"ן \nשביסוד שבה לגבי דכורא, מ\"ד, שהוא הבעל שלה: \n(הגהה א\"ש, הלשון זה כבד הוא, באמרו לגבי דכורא מ\"ד. והכונה לומר, שהנקבה המעלה מ\"ן \nשביסוד שבה לגבי דכורא, שיש לו מ\"ד. שהוא הבעל שלה, כנלע\"ד: \nולכן כתיב עלי, לשון נקבה, שתעלה מ\"ן. עוד ר\"ת 'כרוה 'נדיבי 'העם הוא כנה, בסוד \nיסוד הנקבה, שנעשה ע\"י האבות כנזכר בפרשת וילך בזוהר. בסוד וכנה אשר נטעה ימינך, \nהוא אברהם, איש ימין, שהוא חסד, ועי\"כ נעשת מעין. (ע\"כ מזולתו): \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פרשת בלק\nסימן כ\"ב: \nוירא בלק בן צפור את כל אשר וגו': \nראיתי לבאר כאן, ענין בלק ובלעם, שהיו קוסמים וחכמים, שאין כמותם בעולם. וכמ\"ש חז\"ל \nכי בבחי' אחת היה בלק טפל לבלעם. ובבחי' אחרת, היה בלעם טפל לבלק. וגם בזוהר האריך \nבענין בלק ובלעם, כי נקרא בלק בן צפור, ע\"ש חכמתו שהיה קוסם, ע\"י צפור א': \nהגהה א\"ש, אני פרשתי בזוהר, כפי דבריהם, כי בן צפור, ירצה דדריש כן מלשון בינה שהיה \nמבין חכמתו מאמצעות אותו הצפור הנקס\"ם: \nגם ראינו תכלית שנאתם עם ישראל על חנם, משא\"כ בזולתם. זולתי עמלק, שגם הוא היה שונא \nגדול לישראל. ולכן רצוני לייסד ענין זה, על מאמר ספר הזוהר בפרשת בלק דף קצ\"ט ע\"ב \nשורה כ\"ג, וז\"ל, ודוד מלכא אמר, (תהלים ט') כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם \nוגו', ואע\"ג דהאי קרא וכו', אמרו עמלק, ע\"ם ל\"ק, עמא דלקא לון וכו'. בלק, בא לק \nוכו', בלעם, ב\"ל ע\"ם וכו'. מה אתוון אשתארו עמ\"ק, בלבל עמק דמחשבה דילהון, דלא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ישלטון, ולא ישתארו בעלמא וכו' עכ\"ל: \nדע, כי כל דברים אלו מיוסדים, ע\"ד בחי' גלגול נשמותיהם, מהיכן נשרשו. הנה עמלק הוא \nבחי' פסולת הרע, שהוברר מן קין בן אדה\"ר, והוא בחי' אחת, מן ה' מיני ערב רב, \nשנתערבו בישראל, שהם, עמלקים, רפאים, כנזכר בזוהר בפרשת בראשית כי גם בערב רב, היה \nעירוב רע של קין ושל הבל. ולכן עמלק שונא גדול לישראל היה, וכמ\"ש למטה בפסוק ויסר \nקיני מתוך עמלק, כי הטוב שבקין, נברר ביתרו הנקרא חבר הקיני, הנפרד מקין, ר\"ל מן \nהרע של קין, שהוא עמלק: \nובלק ובלעם, היו מעורבים משתים רעות, מן הרע של קין, ומן הרע של הבל, ולכן יש בכל \nאחד מהם ב' אותיות ב\"ל, מן הבל, וכמבואר לעיל בפסוק (שמות ב') וירא מלאך ה' אליו \nבלבת אש מתוך הסנה, כי לא הוברר מן הבל, רק ה' אחרונה, והיא הטוב שבהבל, ונתנה \nבמשה. וב' אותיות ל\"ב של הבל לא הובררו, והיה בהם הרע של הבל, ונתנו בבלק ובלעם \nבלב\"ל: \nגם בחי' הרע של קין שנתערב בהם, נרמז בשמותיהם, כי כבר אמרנו שהרע של קין הוא עמלק, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "והנה ג' אותיות הראשונות, שהם עמ\"ל, נתנו בבלעם, ואות ק' נשארה בבלק. ואמנם, עם \nהיות שבלק ובלעם, יש בכל אחד מהם רע של קין ושל הבל, עכ\"ז עיקרו של בלק, הוא מן הרע \nשל קין. ועיקרו של בלעם, הוא מן הבל: \nוענין בלק, נרמז בפסוק וירא בלק בן צפור, בן יתרו, שעליו נאמר (תהלים פ\"ד), גם צפור \nמצאה בית, אבי צפורה אשת משה, כנזכר בזוהר בפרשת בלק דף קצ\"ו ע\"ב. והטוב לקחו יתרו, \nונעשה צפור טהורה. והרע נתן בזרעה והוא בלק, דמבני בנוי של יתרו הוה, כנזכר שם. \nוכבר נתבאר אצלינו כי הנשמה של קין, נתנה ביתרו. ורוח של קין, בשמואל הנביא: \nוענין בלעם, נתבאר אצלינו בכמה מקומות, איך עיקרו מן הבל, בסוד (דברים ל\"ג) ולא: \nקם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו בלעם. גם ביארנו \nבפסוק הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך, כי ר\"ת 'היא 'בנים 'לנחור, הם הבל, \nלרמוז על לבן בן בתואל הארמי, שהוא מהבל, וכל משפחתו ג\"כ היו משם, כמבואר אצלינו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בפרשת תשא, במעשה העגל. ובפרט במה שהודעתיך, כי לבן עצמו נתגלגל בבלעם: \nוצריך לידע, מה ערוב יש לבלק עם בלעם, הנה ביארנו בפסוק (בראשית כ\"ה) ותגנוב רחל את \nהתרפים אשר לאביון כי בשליש אמצעי דת\"ת דזעיר, שהוא החזה, שבו התחלת גלוי האורות של \nיסוד דאימא, שם מאחורוי הוא מקום התחלת כתר דרחל, ובתוכו מתלבשים שתי עקביים דרגלי \nלאה ושם הוא בחי' התרפים וע\"ש באורך: \nאמנם הענין בקצור הוא זה, כי הנה נודע בסוד ענין הליכת ארבע אמות בארץ ישראל, כי גם \nהארת חו\"ג שביסוד דאבא, יוצאות עד לאה, ונודע, כי לאה היא ממלכות דאימא שבתוך זעיר, \nונמצא כי יש בלאה אורות דאבא. והנה ראש לאה מכוון אחורי הדעת דזעיר אשר בתוכו יש \nיסוד דאבא, עם אורות חו\"ג שבתוכו. והיסוד עצמו מלובש תוך היסוד דאימא אשר גם בתוכו \nיש חו\"ג אחרות. והיסוד עצמו דאימא, מלובש תוך חלל אמצעי של גלגלת דז\"א, הנקרא דעת. \nונמצא, כי כשיוצאים אורות דאימא אל לאה, צריכים לבקוע שתי מחיצות, שהם כלי היסוד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "דאימא, וכלי הראש דזעיר, ואח\"כ יוצאות לחוץ, ונכנסים בראש לאה, ומתפשטים בכל שיעור \nקומתה, וד העקבים שלה, המתלבשים תוך כתר דרחל כנזכר: \nוהנה נתבאר שם בדרוש התרפים, כי להיות כאן מקום העקביים של לאה, אשר היא עצמה דין \nגמור, להיותה מן אורות מועטים, היוצאים מן מקום האורות המכוסים, ואינם יוצאים אלא \nע\"י בקיעה כנזכר, ובפרט בחי' העקבים שבה, שהם דינים קשים, ולכן הקליפות מתאחזות שם, \nואותם האורות הנזכר של אימא, שנתפשטו עד העקבים של לאה, שהם בוקעים ובולקים כתר ראש \nרחל, ונכנסים בתוכה כנז', יוצא הארתם לחוץ, ונאחזים בהם החיצונים: \nונמצא, כי בחי' האורות דאימא, שהם חלק המגיע אל שתי העקבים עצמם דלאה, הבולקים \nונכנסים תוך ראש רחל, מה שיוצא מהם לחוץ אל החיצונים, הוא נקרא בלק. לשתי סיבות, \nאחת כפי הבנת הלשון, כי העקבים ההם בולעים ובוקעים ראש רחל, ונכנסים בתוכו, ואינם \nיוצאים אלא ע\"י בליקה הנזכר, וזהו בלק: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הגהה א\"ש, מיסוד הנה ה' בוקק הארץ ובולקה וכו' (ישעיה כ\"ד): \nועוד, כי הנה יתרו אביו של בלק כנז\"ל, הנה הוא בחי' היסוד עצמו דאימא, שהוא ג\"כ \nבחי' קין, כמבואר אצלינו במצות ולא ירבה לו נשים, כי היסוד דאימא נקרא אהי\"ה, וכולל \nד' אהי\"ה הנודעים, שהם, ב' דיודי\"ן, ואחד דאלפין, ואחד דההי\"ן. וכלם בגי' יתר\"ו, \n(א\"ש, בזה האופן, ב' אהי\"ה דיודי\"ן בימטריא שכ\"ב, אהי\"ה דההי\"ן קנ\"א, אהי\"ה דאלפי\"ן \nקמ\"ו, סך הכל יתרו). ובלק הוא בנו נמשך ממנו, כנזכר והוא מאימא, אשר ממלכות שבה \nנעשת לאה, עד העקבים שלה. והנה הארות היוצאות מאורות דאימא שבז\"א אל לאה, הם ד' \nמוחין, ע\"ב, ס\"ג, מ\"ה, ב\"ן ושרשם נשארים בז\"א, והמלרים לבד יוצאים אל לאה, כנודע כי \nהנקבה רמוזה במלוי השם. והנה ד' מלוים הנז', עם ד' כוללים שלהם, הם בגימטריא בל\"ק, \nכי בהם היה נאחז, בבחי תרין עקבים דלאה הבולקים ראש רחל. ובפסוק אשר מחזה שדי יחזה, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "יתבאר ענין זה ביותר לקמן: \nא\"ש, החשבון הוא, כי מלוי ע\"ב הוא מ\"ו ומלוי ס\"ג הוא ל\"ז, ומלוי מ\"ה הוא י\"ט, ומלוי \nב\"ן הוא כ\"ו, וד' מלוים, יחד הם כלם קכ\"ח, וד' הכוללים הם קל\"ב, בגי' בל\"ק: \nואמנם ענין בלעם, עיקרו מאורות דעת דאבא כנז\"ל, וזה ענינו, כי הנה אורות דאבא בצאתם \nלחוץ אל לאה, צריכים לבקוע ג' מחיצות, והם, יסוד דאבא, ויסוד דאימא, וראשו של זעיר, \nואז מתגלים ונכנסים בראש לאה. וגם הם מתפשטים בכולה עד העקבים שלה, וגם הם בוקעים \nויוצאים, וניתנים בכתר של רחל עצמה: \nוהנה הכתר של רחל, הוא הנקרא מקום הבליעה, כי הוא מלביש את שתי העקבים של לאה, \nובולעם בתוכו. והנה כל קומת רחל, היא נעשת מבחי' אורות מגולים, שמן החזה ולמטה, \nולכן הוא יותר רחמים מן לאה. אבל במקום הזה הנזכר, נחשך האור שלה, לפי שיש שם כמה \nמחיצות של כלים, כי האור היוצא מיסוד דאימא, הנשלם בחזה ונגלה שם, ובוקע כלי הת\"ת \nדזעיר מאחוריו, ויוצא לחוץ להאיר ברחל, צריך שבתחלה יבקע מחיצת כלי הראש של רחל מצד \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אחוריים, הדבוק עם הגוף דזעיר כנודע. ואח\"כ צריך שיבקע עוד שתי מחיצות, של כל עקב \nועקב משני עקבי לאה, אשר בתוך ראשה כנזכר, וכל עקב יש בו שתי מחיצות, אחור ופנים \nשבו. ואח\"כ מחיצת הכלי ראש רחל מצד הפנים, ואז יוצאים האורות ההם אל כתר דרחל, אשר \nמצד הפנים שלה, ובהכרח הוא שמתמעט ונחלש כח האורות ההם למאוד, ולכן נאחזים בהם \nהחיצונים. ובפרט עם סעם אחר שנתבאר אצלינו בענין עץ הדעת, כי במקום שאורות דאימא \nנגלים מחוץ לנרתקם, שם נאחזים החיצונים. ולכן אותה ההארה המגיע אל הכתר עצמו דרחל, \nאשר בתוכו מובלעים ב' עקבים דלאה, יצא ממנה הארה לחוץ אל החיצונים, והוא מקום אחיזת \nבלעם, ע\"ש הכתר דרחל הבולע עקבי לאה. ואמנם עיקרו של בלעם, הוא מאורות דאבא שנכנסו \nבלאה, ונתפשטו עד כתר דרחל כנזכר. הרי כי בלק הוא מאורות דאימא שבעקבי לאה, ובלעם \nהוא מאורות דאבא שבכתר דרחל: \nונלע\"ד חיים, כי בזה יובן היות בלק כלול מקין והבל, וכן בלעם. כי הרי בשני העקבים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "דלאה, יש אור או\"א. וכן בראש רחל. אלא שעיקר עקבים דלאה, מאורות דאימא. ועיקר כתר \nדרחל, מאורות דאבא, כנלע\"ד: \nובזה תבין, איך בלק היה קוסם, ובלעם הוא נחש, כנזכר בזוהר והטעם הוא, כי הנחש אין \nכחו אלא בפיו, וכן בלעם שעיקרו מן הבל כנז\"ל, והוא הבל הרע, היוצא מן הפה. אבל בלק \nעיקרו מן קין, שהוא מאימא, שהוא בחי' מעשה, כמו שידעת בענין ל\"ב אלהי\"ם דבראשית, \nדאבא אומר ואימא עושה. והקסם הוא ביד, וכמש\"ה וקסמים בידם, כי בלק היה יותר בקי בהם \nמבלעם: \nונלע\"ד חיים ששמעתי ממורי ז\"ל, כי בלע\"ם בגימטריא קמ\"ב, כמנין הוי\"ה ואהי\"ה, הוי\"ה \nואדנ\"י, עם ד' כוללים שלהם. והוא ע\"ש שהוא לוקח הארות ז\"א, הנקרא הוי\"ה, היוצאות \nללאה, הנקרא אהי\"ה. והארותיו של ז\"א הנזכר, שהם שתי ההוי\"ת, היוצאות אל רחל, הנקראת \nאדנ\"י: \nעוד צריך שתדע, ענין קין והבל, כדי שממנו יתבאר כמה עניינים בפרשה זאת. הנה נתבאר \nלנו, כי ב' מיני אורות הם בכל מקום, והם, אור פנימי, ואור מקיף, והמקיף גדול מן \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הפנימי, ולכן המקיף נקרא אהי\"ה, והפנימי נקרא הוי\"ה. גם ידעת ענין ה' גבורות הנקרא \nמנצפ\"ך, המתפשטים בה' מקומות פרטיים, כנז' באדרת נשא דף קל\"ז ע\"ב, וז\"ל, תאנא חמש \nגבוראן אינון בהאי ז\"א וכו', ומתפשטן, בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבען. גם \nידעת, כי ה' גבורות אלו, הם ה' אותיות אלהים: \nוהנה קין והבל כוללים ה' גבורות אלו, וזהו מ\"ש באדרת נשא, ותנא בצניעותא דספרא, בעא \nעתיקא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אילין דא בדא, ונפקו קין והבל וכו'. \nוהבה שתי הגבורות הראשונות, המתפשטות בהוטמא ובפומא, הם בחי' הבל, כי משם יוצא הבל, \nכנזכר שם באדרת האזינו דף רצ\"ד ע\"ב, ענין ההוא קול דנטיף באודנין, ומתמן נחית \nלחוטמא, ומתמן לפומא. וז\"ס (במדבר ב' י') ויחר אף ה' בם וילך, ואש מפיו תאכל ונודע, \nכי כל הבל הוא בחי' אור מקיף, כי ביוצאו מן הפה הוא מקיף את כל הגוף, שהם ז\"ת. וז\"ס \nמ\"ש באדרת נשא דף קל\"ד ע\"א, ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאלתבשא, בהאי רוחא דנפיק מפומא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "וכו' גם בו מתלבשים נביאי מהימני, שהם למטה מן האבות, והבן זה. ולהיות כי הבל שהוא \nמשה, שרשו משתי גבורות, ממם סתומה ופ' פשוטה דמנצפ\"ך, אשר בחוטמא ובפומא, והם \nבגימטריא ק\"ך, לכן חי מרע\"ה ק\"ך שנה, ונאמר עליו (בראשית ו' ג') בשגם הוא בשר והיו \nימיו מאה ועשרים שנה כנודע: \nושתי גבורות אלו, הם שתי אותיות מ\"י של אלהי\"ם, כמבואר אצלינו בענין מעשה העגל וג' \nאותיות אלה הם ג' גבורות האחרות שהם נצ\"ך, והם, נון פשוטה צורת הזרוע. ך' פשוטה, הם \nכף היד. ץ' פשוטה, הם האצבעות הפשוטים. וג' אותיות צנ\"ך, הם בגימטריא קין, כי משם \nהיה שרשו, כי כולם הם בחי' מעשה הנעשים בידים כנודע, ואין שם מקום פתוח לצאת הבל \nשלהם לחוץ כלל, כי אורותיהם סתומים שם, ולכן קין הוא בחי' אור הפנימי: \nובכל ההקדמות הנז\"ל נבא אל ביאור הכתובים, ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ \nוגו': \nהענין הוא, כי ב' בחי' היו בישראל, אחד, הם ישראל עצמם, אשר בדור ההוא, כי שרשם הוא \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ניצוצות משה, הבא מן הבל, כמבואר אצלינו בענין דור המדבר, בפסוק ויקם מלד הדש על \nמצרים. הבחי' הב', הם הערב רב, הנקראים עם סתם, והם מן הרע אשר בקין כנז\"ל. וכנגדם \nאמר, ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, שהם הערב רב, הנקראים רב. ואמר ויקץ מפני \nבני ישראל עצמם שהם מן הבל: \nוישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה וגו': \nהנה בלעם, כחו בנחש, כי הוא מן הבל המקיף, ואין כחו אלא בפיו. אבל בלק מן קין, בחי' \nהמעשה, שהוא הקסם, כי הוא מן גבורות דרועין וידים ואצבעות, ולכן כתיב וקסמים בידם. \nובלק היה רוצה, שבלעם שהוא בחינת ההבל, שהוא אור מקיף, שנקרא אהי\"ה, שיקללם מבחי' \nשרשו הנאחז שם. ולכן נרמזו ב\"פ שם אהי\"ה הנזכר האחד, בר\"ת 'השור 'את 'ירק דהשדה, \nשהוא האי\"ה. והשני, בס\"ת ולכ\"ה נ\"א קב\"ה ל\"י, שהוא האה\"י. ושניהם בהפוך צרופי שם \nאהי\"ה, המשתנה לי\"ב צירופים כנודע. ובלעם היה רוצה לקללם מבחי' בלק, הנאחז באור \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "הפנימי, והוא שם הוי\"ה. ולכן נרמז בדברי בלעם, ג' צרופי שם הוי\"ה, וכלם בהפוך, \nהאחד, בס\"ת לינ\"ו פ\"ה הליל\"ה והשיבות\"י, שהוא והה\"י. הב', בס\"ת לכ\"ה קב\"ה ל\"י אות\"ו \nשהוא ההי\"ו. השלישי, בס\"ת טוב\"ה א\"ו רע\"ה מלב\"י, שהם הוה\"י. והענין הוא, במה \nשהודעתיך בדרושי שמות הספירה איך בעולם הבריאה, שם הם בחי' אהי\"ה והוי\"ה כדרך \nצרופיהם, ולהיות כי שליטת החיצונים מתחיל מן הבריאה ולמטה כנודע, לכן משם היה רוצה \nלקללם: \n(מזולתו) עוד ירצה, וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה, הנה שלחן, תרגומו פתורא. \nלרמוז, כי מה שעלה בדעתו של בלק להלחם בישראל, היה כקרח שחלק עם משה, לפי שעינו \nהטעתו, שראה שמואל עומד מזרעו. וכן בלק ראה בקסמיו כי דוד מלך ישראל וזרעו, עתידים \nלצאת מרות המואביה, בת מלך עגלון, שהוא מבני בניו של בלק, כנזכר בס\"ה. והנה מלכות \nבית דוד, זכו ליטול כתר מלכות, שהוא רמז אל זר זהב שעל השלחן שבמקדש, הנקרא פתורא. \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "וזהו מה שרמז בלק לבלעם, שלא יתפחד מלהתקוטט עם ישראל, המנצחים לכל האומות, כמש\"ה \n(שמות ט\"ו י\"ד) שמעו עמים ירגזון וגו'. אבל יכול הוא לנצחם, ולא יפול בידם, כי הרי \nעתידים כל זרע מלכי בית דוד לצאת ממנו: \nפתורה אשר על הנהר, הנה נהר ירמוז אל יסוד. ופתורה שהיא שלחן, שהיא מלכות, והנה \nבסטרא דקדושה, הזכר גובר על הנקבה. אבל בסטרא אחרא, הנקבה גוברת על הזכר, וזהו \nפתורה אשר על הנהר, ר\"ל, פתורה שהיא הנקבה, גוברת על הזכר, שהוא נהר. כמ\"ש בזוהר \nפרשת פנחס על יותרת הכבד, וע\"ש. וזש\"ה, ארץ בני עמו לקרא לו, כי שם בסט\"א הוא כן, \nולא בקדושה הנקראת ארץ ישראל. (מזולתו). ותרא האתון את מלאך הן וגו': \nהנה נודע מ\"ש חז\"ל, שרמז לו ענין שבועת לבן עד הגל הזה וגו'. והנה ביארנו כי לבן \nנתגלגל בבלעם, ונמצא עובר על שבועת עצמו. וזהו הטעם שנענש, ולא האריך ימים, ומת בן \nל\"ג שנה. כמ\"ש רז\"ל, על פסוק אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. וכן נמצא כתוב בספרו \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "דבלעם, דהוה בר ל\"ג שנה, כד קטל יתיה פנחס קנאה: \nויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך זה וגו': \nחז\"ל אמרו, שבקש לעקור שלש רגלים מישראל, ואין בדברים אלו יחס עם כונת בלעם כפי \nהפשט. אבל הענין יובן עם הנז\"ל, כי הנה שלשה הרגלים, הם ג' האבות כנודע, ועליהם \nאמרו באדרת נשא כנז\"ל ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא, בההוא רוחא והבל דנפק מן פומא \nעילאה. ובהיות בלעם מקללם בפיו, מבחי' הבל הזה, נמצא שהיה עוקר ג' האבות המתלבשים \nבה הנקרא שלשה רגלים: \nובזה תבין מ\"ש בס\"ה בפרשת בראשית בהקדמה, על פסוק אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, כי \nבשלשה רגלים שהיו ישראל עולים לירושלים, היו מעלים שלשה אותיות אלה של האלהים, \nלחברם עם מ\"י של אלהי\"ם. וכבר נתבאר לעיל, כי ג' אותיות אלה, הם ג' גבורות, שמהם \nשרש קין. וכמו שנתבאר בענין מעשה העגל, בענין אלה אלהיך ישראל, וע\"ש. וישם ה' דנר \nבפי בלעם ויאמר שוב: \nאל בלק וגו': \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "הנה ר\"ת 'אל 'בלק 'וכה 'תדבר הוא אבות, ר\"ל, כי בלעם כונתו היה, לעקור התלבשות ג' \nהאבות, בהבל העליון דפומא עילאה כנזכר, ולכן נרמזו פה כמה פעמים, שנאמר בלשון הזה, \nלהורות, כי אדרבא, מבחי' האבות יתברכו ישראל, על כרחו של בלעם, ואין ההבל העליון \nנמסר ברשותו לקללם. הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה: \nהנה ר\"ת 'הנה 'ברך 'לקחתי, הוא הבל, לרמוז כי שרשו מן הבל. אמנם מוכרח הוא לברכם \nמהבל העליון ההוא: \n", "en": ""}]}
