{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "37", "title": "שער הפסוקים — סימן ב':", "hebrewTitle": "סימן ב':", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/37/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/37/", "segments": [{"index": 1, "he": "סימן ב': \nשמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני: \nפסוק אחד אומר, שמאלו תחת לראשי בלמ\"ד. ופסוק א' אומר, שמאלו תחת ראשי, בלא למ\"ד. \nוהענין הוא, כי הנה ראש הנקבה בימי החול, הוא בתנה\"י דזעיר. ואז אי אפשר לומר, כי \nשמאלו דזעיר שהיא גבורה, היא ממש תחת ראשה, אבל יצדק לומר תחת לראשה, ר\"ל, תחת \nהמקום שבתחלה היה שם ראשה, שהוא בחו\"ג שבו. וכאשר גדלה יותר, ועולה עד חו\"ג, אז \nכתיב תחת ראשי ממש, בלא למ\"ד. ונלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל, ממש בהפך מן הנזכר. דודי לי \nואני לו הרועה בשושנים: \n(מזולתו) הנה חז\"ל, וכן בזוהר פירשו פסוק זה, ואמרו הרועה בשושנים, בשש שנים של \nהשמטה. גם ירמוז בשושנים, בשש שנים, והם שש שינין, שיש בפסוק של וספרת לך 'שבע \n'שבתות 'שנים 'שבע 'שנים 'שבע פעמים: \nאמר שמואל, ירצה פשט הפסוק, כפי דברי חז\"ל כך, כלומר, הנה נודע כי שנת השמטה לבדה, \nהיא לשם הקב\"ה, כמש\"ה ושבתה הארץ שבת לה', והיא כנגד יום השבת. האמנם ו' השנים, הם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כנגד ששת ימי החול, דאתמסרו ביד שליח, ובזמן שישראל הם צדיקים, אפילו בימי החול, \nובשש שנים הנזכר הוא רועה אותם. וזש\"ה, דודי לי ואני לו הרועה אותי, אפילו בשש שנים \nשל השמטה. עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו': \nדע, כי שני צללים הם, א' לנפש, וא' לרוח. אך לנשמה יש לה בחי' אחרת, הנקראת צל\"ם \nבמ\"ם. והנה צ\"ל, הוא סוד ק\"ך צירופי אלהי\"ם. וצלם הוא שם אהי\"ה דיודי\"ן, עם הכולל. \n(ע\"כ מזולתו): \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "סימן ד': \nשניך כעדר הקצובות וגו': \nר\"ת של 'שניך 'כעדר 'הקצובות, הוא שכ\"ה והם שכ\"ה דינים הנודע אצלינו, והם השינים \nשהם גבורות. וכל אלו השכ\"ה דינים, הם מתבררים במחשבה, שהוא אבא. כנזכר בזוהר פרשת \nפקודי, והוא סוד משה, שהוא בחי' שני שמות, אחוריים דהוי\"ה דיודי\"ן דאבא, שהוא קפ\"ד, \nופנים דאהי\"ה דיודי\"ן שבאימא, שהוא קס\"א, ושניהם בגימטריא משה. ולכן נרמז בר\"ת \n'שעלו 'מן 'הרחצה, הוא משה, לרמוז, כי ע\"י משה, נרחצים ומתלבנים ומתבררים. אתי \nמלבנון כלה אתי מלבנון תבואי: \n(מזולתו) הנה בפסוק זה, כינה את החתן, ואת הכלה, ואם הכלה, וגם זיווגם. והוא באופן \nזה, אתי מלבנון כלה, ר\"ת אמ\"ך, שהוא סוד אימא. והיא הכלה, הנקראת כנסת ישראל. ושם \nהחתן, אתי מלבנון תבואי, ר\"ת אמת, והוא הז\"א, החתן הנקרא אמת. וזיווגם, הוא ר\"ת \nארעת מהררי נמרים, הוא אמ\"ן, שהוא סוד הזווג, והוא סוד יאהדונה\"י, העולה במספר אמן, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שעונים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כנזכר בזוהר בפרשת שמות. (ע\"כ מזולתו): \nסימן ה': \nבאתי לגני אחותי כלה וגו': \nכבר ידעת, כי ש\"ך ניצוצי דינים, אשר שרשם הם ל\"ב נתיבות חכמה, בסוד ל\"ב אלהים דמעשה \nבראשית, כל אחד כלול מעשרה, הרי ש\"ך. והנה כאשר ישראל זכאין, גורמים שאו\"א יזדווגו \nיחד בזווג העליון, הנקרא בלשון אכילה, כמש\"ה אכלה ומחתה פיה. והנה הם נקראים רעים, \nכמ\"ש בזוהר באדרא זוטא, ואז ע\"י זווגם, שהם הם בחי' שרשי הדינים, כי מהם יצאו מן \nאו\"א כנזכר, אז גם הש\"ך דינים עצמם, שהם בגימטריא ג\"כ כמספר רעי\"ם, הם נמתקים ע\"י \nשרשם, שהם או\"א, ואינם יורדים למטה: \nוכבר נתבאר בזוהר ויקרא, כי רעים לעילא, ודודים לתתא. והענין הוא, כי רעים הוא זווג \nאו\"א, לפי שידעת, כי אימא נקראת גבורות, והיא ארץ אדום, שבה מלכו המלכים של אדום, \nוממנה יצאו, כי אימא דינין מתערין מינה, אע\"ג דלאו איהי דינין. ואלו המלכים הם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בסופה, תחת בחי' המלכות שבה. וכבר הודעתיך, כי אלו השבעה מלכים, הם סוד ש\"ך דינים, \nהנודעים בשם ש\"ך ניצוצין, שהם סוד נער כנודע, וע\"י התעוררות אלו הש\"ך ניצוצין, \nמתחממת אימא לסוד הזווג, ולכן נקראים רעים שהם בגימטריא ש\"ך, כי על ידם מזדווגת: \nואמנם דודים, הם זווג זו\"ן, וזווגם הוא בסוד ג' אותיות די\"ן מן אדנ\"י, והוא \nבגימטריא דודים. כי ע\"י ג' אותיות דין הנזכר, נעשים דודים ומזדווגים: \nוכבר הודעתיך, כי דין עצמו, הוא בחי' ש\"ך ניצוצין, כי ה' גבורות הם, וכל אחת נקראת \nדין, וה' פעמים די\"ן, הוא ש\"ך. ואמנם מן ה' פעמים די\"ן שבש\"ך הניצוצין, אין במלכות \nרק דין אחד בלבד, שהוא חלק החמישי שבהם, ונרמז בשם אדנ\"י. ואות אל\"ף היתירה, הוא \nרמז אל שם אהי\"ה, המבסם הדין הזה שבה. גם דודים ע\"ה, הוא בגימטריא אדנ\"י, לרמוו, כי \nזה הוא בעניו הזווג זו\"ן, הנקרא אדנ\"י: \nאני ישנה ולבי ער קול וגו': \nהנה ר\"ת 'פתחי 'לי 'אחותי, הוא פלא, כי הוא בחי' הנתיב העליון אשר לא ידעו עיט, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ונקרא פלא והוא סוד מפתח העליון, הפותח רחם האשה. מצאוני השומרים הסובבים בעיר: \n(מזולתו) הנה ר\"ת 'מעלי 'שמרי 'החומות הוא משה. וכבר ידעת, כי כשעשו ישראל את העגל, \nהתנצלו את עדיים והרדיד שעליהם, שנתן להם בחורב. ומשה זכה ליקח את כולם. וז\"ס מש\"ה, \nויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב, וסמיך ליה, ומשה יקח את האהל, ודריש אהל \nמלשון אור, כמו בהלו נרו עלי ראשי, וכמו לשמש שם אהל בהם שהוא לשון אור. (ע\"כ \nמזולתו): \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "סימן ו': \nדודי ירד לגנו לערוגת הבושם: \nהנה ר\"ת, לרעות בגנים וללקוט שושנים, הוא לבוש, לרמוז, כי כאשר הקב\"ה יורד בעה\"ז, \nללקוט נפשות הצדיקים בעת פטירתם, הנה הם נעשים סוד לבוש אחד, ובתוכו מתלבש הקב\"ה, \nבסוד ויתעבר ה' בי למענכם: \n'אני 'לדודי 'ודודי 'לי: \nר\"ת אלול. לרמוז, כי בחדש אלול, הקב\"ה מתרצה עם ישראל, ונעשה דוד להם, לקרבם \nבתשובה, והוא קרוב לקוראיו בחדש זה. הסבי עיניך 'מנגדי 'שהם 'הרהיבוני: \n(מזולתו) ר\"ת משה, לרמוז, כי הוא סוד החתן ז\"א, האומר לכלתו שלא תסתכל בו בבחי' \nהדינים, שהם הנקראים פינים, שהם בחי' ע' סנהדרין, הנקראים עיני העדה, והם הדיינים \nהעליונים. (ע\"כ מזולתו): \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "סימן ז': \nזאת קומתך דמתה לתמר וגו': \nר\"ת 'קומתך 'דמתה 'לתמר הוא דקל. והנה תמר בלשון הקדש, ודקל בלשון תרגום. וזש\"ה, \nדמתה לתמר, כי איננה תמר ממש, אבל היא דקל הדומה לתמר. וענין דקל עם הכולל, הוא קלה \nבסוד דעתן של נשים קלה, כי הדעת שלה במלכות, אין בו רק ה' גבורות בלבד, והם ה' \nהויו\"ת, כמנין ק\"ל, ועם מספר החמשה עצמם, הרי קל\"ה. גם תיבת לתמר עצמה עם הכולל, \nבגימטריא תרע\"א, כמנין אדנ\"י במלואו. וכאשר נסיר שם א\"ל ממנה, שהוא ג' יודי\"ן ואלף, \nשיש בהוי\"ה דס\"ג, ושבשם אהי\"ה דיודי\"ן, אשר הם נשפעים בה מאימא עילאה, והם סוד ל' \nשל לתמר עם כללותו, ישאר אותיות תמר מרת נפש. אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו': \nר\"ת של שדי\"ם הוא, 'שמאל, דוחה 'ימין 'מקרבת. והענין הוא, כמ\"ש חז\"ל ג' הם, יצר, \nתינוק, ואשה. צריך שתהיה שמאל דוחה, וימין מקרבת. ומכ\"ש אם שלשתם, או שניהם, ימצאו \nבנושא אחד. וז\"ש ישראל לפני הקב\"ה, הנה אחות לנו שהיא אשה, וגם היא קטנה, וא\"כ למה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שדים אין לה, שהוא ר\"ת, שמאל דוחה ימין מקרבת, אין לה ומן הראוי היה שתקרבנה. וסוד \nהענין הוא, כי בהיות כנסת ישראל, הנקראת מלכות גדולה, אז יש אליה חבוק ונשוק. וענין \nהחבוק הוא בשמאל, לפי כי כאשר ננסרים זו\"ן, להחזירם פב\"פ, אז כל הדינים שבו, ניתנים \nבה. ולכן כשבאה פב\"פ להזדווג עמו, צריך להרחיק ולדחות כל הדינים ההם ממנה. ואם אין \nהדינים נדחין ממנה, הוא אומר לה הסבי עיניך מנגדי, שהם הרהיבוני, כמ\"ש בזוהר, \nדאינון מוקדין לי, וזה הוא מתוקף הדינים אשר בעיניה וכבר נתבאר אצלינו, כי טרם \nשיזדווגו, צריך שבתחלה יתחיל מן הימין אל השמאל, ואח\"כ מחבק אותה השמאל, ואח\"כ נשלם \nבימין. נמצא כי הימין מתחיל ומסיים. והנה השמאל שלו נתבסם ונתמתק, ומועיל עתה לבסם \nאת הגבורות, ולאכפייא לון. ואז כאשר השמאל מחבק אותה, משים שמאלו באחורי הנוקבא \nכנודע. והנה שם באחוריים, הוא מקום הנסירה, ושם כל כחות הדין הנקראים אלהים, וע\"י \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "השמאל שלו המחבק אותה באחוריה, נדחים משם כל הדינים ההם. וז\"ס, שמאל דוחה וימין \nמקרבת אותה לזווגה עמו. ואמנם עתה שהיא קטנה, אין לה שמאל דוחה, גבורות ודינים \nהנאחזים באחורים, לפי שעדיין אינה ראויה לזווג ולכן אין לה חבוק, ועי\"כ הדינים \nמתרבים אז בה: \nהיושבת בגנים וגו': \nר\"ת 'חבירים 'מקשיבים 'לקולך 'השמיעני, הוא חמלה, כמו שדרשו בזוהר בפרשת שמות, על \nפסוק והנה נער בוכה ותחמול עליו וגו', והבן זה. (ע\"כ מזולתו): \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מגילת איכה\nסימן א': \nאיכה ישבה בדד העיר רבתי עם וגו': \nפירושו, שם בן ארבע, במלוי יודי\"ן, הג' יודי\"ן עולה חשבונם ל'. (א\"ש, כזה, יו\"ד ה\"י \nוי\"ו ה\"י, הרי יש ג' יודי\"ן בשם הזה). ועכשיו אמר המקובן, איכה ישבה בדד מהג' \nיודי\"ן הנזכר, כאשר נבארם בע\"ה. והתחיל ביו\"ד שבה\"י אחרונה שבשם, וכנגדה אמר, העיר \nרבתי עם, רמז ליו\"ד שבה\"י אחרונה, הנקראת עיר ואם בישראל. וז\"ש רבתי עם, ביו\"ד \nיתרה, לרמוז מ\"ש רבת י', וישבה הה' בדד מאותה היו\"ד, וזהו ישבה, ישב ה', בדד מאותה \nהיו\"ד, כי במקום היו\"ד שרומזת לעשר האורות, נעשת בד\"ד, שמספרה ג\"כ עשר, בסוד עשר \nשיש בקליפות: \nהגהה - א\"ש, ובספרי ספר תוצאות חיים כתבתי, שבזמן שישראל היו זכאין, היו מכניעין את \nאותם עשר שיש בקליפה תחת ידם. וזש\"ה, וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב, וזה היה \nבאמצעות הקטרת שהיו מקטירים בבקר ובערב, שהיו בו י\"א סימנים, כנגד עשר שבקליפות, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והאחד עשר הוא המחיה את כלם, וכלם היו נכנעים תחת עשר שבקדושה כנודע לנו, וז\"ס מה \nשמסר השטן למרע\"ה, כמ\"ש חז\"ל כנלע\"ד: \nוכנגד היו\"ד השנית שהוא בתוך הוי\"ו, אמר היתה כאלמנה, וחסר ממנה גם אותה היו\"ד שהיא \nבתוך הוי\"ו, שהוא מצד בעלה, שהוא ת\"ת וע\"י אותה היו\"ד, היתה רבתי בגוים, ר\"ל רבת \nי'. והנה אמר למעלה עם, כמ\"ש רבתי עם, ואח\"כ רבתי בגוים. והענין הוא, שמלת עם רומזת \nלמדה אחרונה, בסוד עם הארץ. אמנם גוים, הוא בסוד תפארת, כמש\"ה ומי גוי גדול וכו'. \nשהם תפילין דמארי עלמא, שהוא ת\"ת המניח אלו התפילין: \nוכנגד היו\"ד השלישית שבה\"י ראשונה, אמר שרתי במדינות, כנגד יו\"ד שבה\"י ראשונה, שהיא \nרומזת לבינה. וז\"ש שרתי, שהוא, שרת י'. ואמר במדינות, בסוד זו המדה, ויש במלת \nמדינה, מדין י\"ה: \nא\"ש, נלע\"ד, לדי\"ן י\"ה, מספר מדינה, לרמוז, דדינין מתערין מינה. ותשרי הוא תש\"ר י', \nלשון שרי קטרין, ביום עשרה לחדש, שהוא יוה\"כ: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ושרתי ג\"כ הוא תשרי, בי' שבו שהוא יום הכפורים, רומז אל הבינה. וכאשר נסתלקו ממנה \nאלו השלשה יודי\"ן, נשאר לה השם במלוי אלפין, שבצירוף ריבועו, עולה ק\"ל, כמנין למ\"ס. \nוז\"ש היתה למ\"ס: \nא\"ש, העניו הוא, שבהסתלק משם הוי\"ה הג' יודין הנז', לא נוכל למלאת אותה, לא בשם \nע\"ב, ולא בשם ס\"ג, אלא בשם מ\"ה בלבד, וריבועו הוא ק\"ל, ולכן היתה למ\"ס, בגימטריא \nק\"ל: \nעוד אמר שמואל, חכמים תקנו לה ב' מוחין הנז', ע\"ב ס\"ג, בגימטריא קל\"ה, כדי שלא תהיה \nקלה בעיניו להוציאה, ובהסתלק ממנה הארת ב' המוחין הנז' של ע\"ב ס\"ג, בהסתלקות הג' \nיודי\"ן הנז' לא נשאר לה זולתי הארת שם מ\"ה דאלפי\"ן, העולה בריבועו ק\"ל, ואז היתה \nלמ\"ס בין האומות. ואף גם זאת כי חטאה בע\"ז, בחשבון סמ\"ל, ולכן שלט סמא\"ל עליהם, \nכמנין סמא\"ל עם הכולל, והיתה למ\"ס: \nעוד כי אימא תתאה, היא בסוד אפריון. ואימא עילאה, בסוד אפרסמון, כנודע. נמצא שיש \nבאימא תתאה י', ויש באימא עילאה, במקום היו\"ד הנזכר, שהיא יו\"ד בלי מלוי, והיא עשר, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יש במקומה ס\"מ, שהוא מאה. ועתה בחרבן ב\"ה, כבר אמרנו שנסתלק היו\"ד הנזכר מאימא \nתתאה, בסוד רבתי עם, וגם אימא עילאה נהפכה, כי היא היתה בסוד ס' מ', בסוד בינה \nותבונה, בסוד אפרסמון, ועתה היתה למ\"ס, מ' על ס', ודוק ותשכח: \nא\"ש, שמעתי מן הראשונים, על פסוק, חשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו וגו'. והם \nהאותיות הקודמים אל ארבע אותיות ההוי\"ה, העולים בגימטריא ק\"ו, באופן הזה, אבג\"ד \nהוז\"ח ט\"י, בגימטריא נ\"ה. אח\"כ אבגד\"ה, בגימטריא ט\"ו. אח\"כ אבגדה\"ו, בגימטריא כ\"א. \nאח\"כ אבגד\"ה, בגימטריא ט\"ו. סך ד' אותיות הנז', הם בגימטריא ק\"ו. ואם תסיר מהם ד' \nאותיות ההוי\"ה העיקרים, ישארו בגי' ק\"ב. וז\"ס ק\"ב חרובין, שהיה אוכל ר' חנינא בן \nדוסא מע\"ש לע\"ש. ולמעלה ביארנו שהם כנגד ג' מלויי ע\"ב ס\"ג מ\"ה, וחשבון הנזכר, נקרא \nק\"ו המדה של ההוי\"ה: \nפצו עליך פיהם כל אויביך שרקו ויחרקו שן: \nהנה חריקת השיניים, יורה על כי לא נעשתה רצונה. וכמש\"ה, שיניו יחרוק ונמס, תאות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "רשעים תאבד. והענין הוא, כי אמר למעלה, ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה, וכאשר באו \nהאויבים, היו רוצים לשלוח אש במקדש, להנקם בידיהם. וכשראו כי קמחא טחינא טחנו, ולא \nעשו נקמה בידי עצמם, שרקי ויחרקו שן, כי לא נעשתה רצונם, ונתנו טעם לחריקת שיניהם, \nבאמרם בלענו, כלומר אמת הוא כי החרבנו בית המקדש, אבל מה שאנו חורקים שן, הוא לפי \nשזה היום שקוינוהו להנקם ע\"י עצמנו, מצאנו ראינו, שכבר נעשה מעצמו: \nחדשים לבקרים רבה אמונתך: \nר\"ת רחל, כי היא נוקבא דזעיר, הנקראת רחל, אשר היא מתעברת בכל לילה, מן נשמת \nהצדיקים, ובבקר ילדתם חדשים כנודע: \nיתן למכהו לחי ישבע בחרפה: \nירצה, כי בראות א' מן א\"ה, הבא להכות את ישראל על לחייו, והישראל נותן לו לחי \nומזמינו לקבל ההכאה, אז ישבע הגוי בחרפה ההיא שנתחרף הישראל, וימנע להכותו, ועצה \nטובה השמיענו בגלותינו: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ספר קהלת\nוזרח השמש ובא השמש וגו': \nירצה, וזרח השמש, מאימא עילאה, כי משם זריחתו. ובא השמש, אל מדת המלכות, כי שם \nביתו. וזה אינו אלא ביאה לבד, לשם איברים באיברים, סוד הנשיקין, ואין מאיר בה כ\"כ. \nואל מקומו שואף, ירצה, שהשי\"ת רצה שיתנהג העולם בחסד ובדין. וברחמים הוא הת\"ת, בדין \nהוא המלכות. ולכן נטרדה, לפי שהדין אינו מן הראוי לעשות לפני המלך, ולא שנטרדה ח\"ו, \nכי הכל אחדות אחד, אבל בערך שהיא עשירית, נקראת טרודה. והדין נעשה לצרכנו, וז\"ש \nחז\"ל שאלמלא. מוראה איש את רעהו חיים בלעו. א\"כ כיון שמצדו נטרדה, להיותה מנהגת \nבדין, צריך שנתקן אותה. ומהו התיקון, לייחדה למעלה, ולא יחוד אברים באברים לבד, כי \nאין השמש מזריח בה כ\"כ. והם רחמים ודין כאחד, וע\"ז נאמר, ה' הוא אלהים ולא נאמר ה' \nהוא ה', שעדיין הוא בדין. אבל בעת הזווג, שהוא בעת כניסת היסוד אליה, לתת בה הטיפה, \nאז זורח בה כ\"כ, עד שמאירה כמותו ממש, ואין ביניהם בחי' עילה ועלול, אלא שניהם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מאירים באור א\"ס כאחד. וז\"ש, ואל מקומו שואף, שהוא בהי' היסוד, הנשאב ונשאף בתוכה, \nוהיא שואבת הטיפה, אז הוא זורח שם בעצם: \nאמר שמואל, גם ביאור הפסוק הנזכר, כהב מורי ז\"ל, שנמצא מכ\"י הרב הגדול זלה\"ה, ונראה \nשהוא מן הדרושים של הרמ\"ק ז\"ל: \nסימן ה': \n'מתוקה 'שנת 'העובד: \nר\"ת משה. והכוונה היא במה שנודע, כי ע\"י הפלת השינה והתרדמה על האדם ז\"א. בבחי' \nמשה, שהוא פנימיות זעיר אנפין. אז נזדווגה לו מטרוניתא נוקביה, ולכן מתוקה היא שינה \nזו. ונודע, כי פנימיות ז\"א שהוא משה, כאשר נופלת עליו השינה הנזכר, הוא עולה בסוד \nמ\"ן לאימא, לכשתזדווג באבא, ואותו זווג עליון נקרא אכילה, כמבואר לעיל בפסוק אכלו \nרעים, וז\"ש אם מעט ואם הרבה יאכל: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "סימן ח': \nאת כל זה ראיתי ונתון אל לבי: \n'האדם 'באדם 'לרע לו, הוא הבל. הנה הבל רובו טוב כנודע. וכאשר האדם הבליעל החיצון \nשל הקליפות, שלט באדם הקדוש, ועשק הנשמות של הבל, והכניסם בקליפות כנודע, אז הוא \nלרע לו, לאדם הבליעל. לפי שיען שאלו הנשמות הם מסטרא דטוב, ורובם טוב, אעפ\"י שמעוטם \nרע, אח\"כ מתגברים על הקליפה, ויוצאות משם, ומניחין אותם ריקנין מכל טוב: \nמגילת אסתר: \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "סימן ב': \nויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו: \nדע, כי אסתר בגימטריא תרע\"א פחות עשרה, והוא סוד הנקודה עצמה הפנימית המסתתרת, והיא \nי' של אדנ\"י. כי אדנ\"י במלואו עולה תרע\"א, ורו\"ת הוא מלוי אדנ\"י, וכן תו\"ר ג\"כ הוא \nמלוי אדנ\"י, וז\"ס, ובהגיע תור אסתר בת אביחיל וכו': \nנביאים ראשונים: \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ספר יהושע\nסימן א': \nחזק ואמץ כי אתה תנחיל וגו': \nג' פעמים א\"ל הקב\"ה ליהושע בפסוק זה, חזק ואמץ, והענין הוא, כי ג' פעמים חז\"ק \nבגימטריא משה. והכוונה היא, כי ג' בחי' י, לכל נשמה, והם, עבור, ויניקה, ומוחין, \nכדרך הנזכר בענין ז\"א. ורצה הוא יתברך, להאיר ביהושע ג' הארות, מן משה רבו, מג' \nבחי' שהיו למשה, שהם, עיבור, ויניקה, ומוחין. וכמש\"ה, ויסמוך משה את ידו עליו. \nולהיות כי כל שלשה בחי' אלו הם במשה, שהיא בחי' אחת, לכן ג\"פ חזק, אינם רק משה א', \nאלא שנחלק בג' פעמים, להורות על ג' בחי' אלו שבמשה, אלא שכלם א': \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "סימן ה': \nויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וגו': \nכבר ידעת, כי המלכות נקראת בור, שאין לה הארה מעצמה, אלא ממה שהיא מקבלת מזולתה. \nוכאשר יורד בה השפע של הז' ספירות כל אחת כלולה מעשר, שהיא בגימטריא ע', אז נעשת \nעבור הארץ: \n \nספר שופטים\n", "en": ""}]}
