{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "4", "title": "שער הפסוקים — דרוש ד':", "hebrewTitle": "דרוש ד':", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/4/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/4/", "segments": [{"index": 1, "he": "דרוש ד': \nהגהה, א\"ש, להיות כי מצאתי בהשמטות, דרוש אחד קטן מפוזר ומפורד, בענין חטאו של \nאדה\"ר, לכן גמרתי להעתיקו פה, ואחזור למקומי הראשון בע\"ה: \n(מזולתו) בענין חטאו של אדה\"ר, דע, כי ד' כוללים יש בבריאת העולם, והם, בעל חי \nמדבר, שהוא האדם, ובלתי מדבר, וצומח, ודומם. וכשנברא העולם, ונתקנו כל העולמות, אז \nנתקנה גם בחי' החי מדבר, שהוא האדם לבד. ושלשה מדריגות אחרות, לא נתקנו. ואח\"כ ע\"י \nאדה\"ר, נתקנה גם בחי' החי בלתי מדבר, והיה זה, כאשר קרא האדם שמות לכל הבהמה וגו', \nכי ענין קריאת שמות לתועלת היה, והוא, כי קרא וזמן להם שמות מצד הקדושה, והסירם \nמתוך הקליפה, והבן זה: \nולכן נאסר אדם לאכול שום בשר חי, לפי שכבר ביארנו, כי כוונת האכילה היא, לברור \nהאוכל מתוך הפסולת, ולהעלותו. וכיון שכבר נתקנו הבעלי חיים, לא הוצרכה עוד אכילת \nבשר לאדם, כי כבר נתקנו והובררו לגמרי: \nואח\"כ בהמשך הזמן, היו ב' מדרגות האחרונות, שהם הצומח והדומם, נבררים ונתקנים גם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ע\"י אדם, וזה ע\"י אכילתו אותם כנזכר, כי עי\"כ יחזרו להיות בשר אדם עצמו, ולכן הותר \nלאדם לאכול עשב הצומח והדומם: \nואח\"כ כאשר חטא אדם בעץ הדעת טו\"ר, חזרו ונתקלקלו כל המדרגות הנז\"ל, כי גם כל הבעלי \nחיים, חטאו ואכלו מעץ הדעת כנודע. ואח\"כ ע\"י המזבח שבנה אדם, והקריב עליו קרבן, \nכמ\"ש חז\"ל על פסוק (תהלים ס\"ט י\"ב) ותיטב לה' משור פר וגו'. ושב בתשובה, אז חזרו \nהבעלי חיים ונתקנו, ולכן לא הותר לו לעולם אכילת בשר. אח\"כ בדור המבול, השחית כל \nבשר, ואפילו בהמה חיה ועוף, היו נזקקים לשאינם מינם, ולכן הותר אכילת בשר מאז \nואילך, לנח ולבניו, כדי לבררם ולתקנם כנזכר: \nוהנה בזמן בית המקדש קיים, ע\"י הקרבנות הנקרבים שם, היו מתבררים ומתתקנים כל \nהמדרגות. כי האדם היה נתקן ע\"י התשובה והוידוי, שהיה מתודה שם על קרבנו. והבעלי \nחיים היו נתקנים, ע\"י הקרבן עצמו. והצומח, ע\"י המנחות והנסכים. והדומם, ע\"י המלח, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שהוא דומם. וז\"ס פסוק (ויקרא ב' י\"ג) על כל קרבנך תקריב מלח: \nאמנם החטא עצמו של אדם, זה ענינו, כבר הודעתיך, כי המאציל העליון יתברך, סדר ותקן, \nשכתר נוקבא דזעיר, יהיה מן שליש החסד שבת\"ת דזעיר. והחו\"ב שלה, יהיו מב' חסדים \nהמגולים שבנו\"ה דזעיר. והדעת שלה, יהיה מן ה' גבורות המקובצות ביסוד דזעיר. ואח\"כ \nאשר נתקבצו הה' גבורות בדעת שבה, יורדות ומתפשטות מן החסד שבה עד ההוד שבה, ע\"ד \nהתחלקות ה' חסדים שבזעיר. ואדה\"ר חשב ורצה, שהה' גבורות בהיותם למעלה, במקום צאתם \nמפי היסוד דאימא, בחזה דזעיר, משם יתמשכו ויתפשטו בנקבה ג' גבורות בכח\"ב שלה, ושתי \nהגבורות האחרות בנו\"ה (נלע\"ד דז\"א) ויהיה זה, טרם ירדו הגבורות ביסוד דזעיר. והנה \nעי\"כ, גרם ג' מיני פגמים, פגם א' הוא, כי ע\"י כך נמצא היות בשני שלישים המגולים \nשבת\"ת דזעיר, יהיה בהם גבורה וחסד, והנה הם כלאים וערבוביא. הפגם הב', כי ג' \nהגבורות שבכח\"ב שלה, לא יהיו ממותקות, ונמצאו גבורות ודינים שבנוק' תקיפין ברישא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ובסיפא משא\"כ בהיות הגבורות יורדות אל היסוד של זעיר כי עי\"כ מתמתקות שם ע\"י החסדים \nכנודע, ויהיו הדינים של הנקבה תקיפין בסופא, אבל יהיו נייחין ברישא. הפגם השלישי \nהוא, כי עי\"כ אין החסדים והגבורות באים לבדם כל אחד בפני עצמם. (ע\"כ מזולתו): \nויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח וגו': \n(מזולתו) זהו בענין הנסירה, הנעשית ביום ר\"ה, בזו\"ן, כמבואר אצלינו בתפלות דר\"ה. \nוענינה הוא, שהמוחין אשר ברישא דז\"א, יוצאים ממנו, ע\"י הפלת התרדמה, ואז נתנים \nלנוקביה שהיא עתה עדיין בבחי' נקודה אחת בלבד, כלולה מעשר, כנודע. ועי\"כ, נגדלת \nבפרצוף גמור. וזהו ויבן, לשון בנין והגדלה ממש. גם ויב\"ן, בגי' חיי\"ם, והוא במה \nשידעת כי המוחין דזעיר, נקראים חיי המלך, כי הם בחי' אהי\"ה יהו\"ה אהי\"ה, ששלשתם \nבגי' חיים. וע\"י החיים והמוחין האלו, נבנית עתה הצלע, שהיא נקודת המלכות, ונגדלת, \nונעשת פרצוף אשה שלימה. וכבר ידעת, כי בזעיר יש מוחין כפולים, מצד אבא הנקרא הוי\"ה. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ומצד אימא, הנקראים אלהי\"ם. וזש\"ה, ויבן ה' אלהי\"ם. ואחר שנבנית הצלע, שהיא נקודה \nאחת כלולה מעשר, ונעשת לאשה, שהוא פרצוף שלם. אז ויביאה אל האדם, הוא ז\"א, הנקרא \nהויה במלוי אלפי\"ן, שהוא בגי' אדם: \nסימן ג': \nויקרא האדם שם אשתו חוה: \n(מזולתו) הענין הוא כי אדם בגי' הוא שם הוי\"ה דמלוי אלפין, שהוא מ\"ה. וכשתסיר ממנו \nהפשוט שהוא כ\"ו, ישאר המלוי בגי' י\"ט, כמנין חו\"ה. להורות כי ממנו לוקחה. גם נקראת \nחוה, למה שידעת, כי זו\"ן הם אדם וחוה, ונודע, כי ב' אותיות י\"ה, הם באו\"א, וב' \nאותיות אחרונות של ההוי\"ה, ו\"ה, הם מזעיר ואילך. והנה אם תמלאם באלפי\"ן, כזה, וא\"ו \nה\"א, יעלה המלוי שלהם בגי' ח', ועם הפשוט שלהם שהם ו\"ה, יהיה הכל חוה. ולכן נתפרשו \nבג' אותיות אלו חו\"ה. ח', המלוי שלהם, וב' אותיות הפשוט הם ו\"ה. גם כי נודע, שז\"א \nנקרא שם הוי\"ה דאלפי\"ן, שהוא בגי' אדם כנזכר. והנקבה שלו, יוצאת מכנגד החזה שלו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ולמטה, שהוא מחציו ולמטה, והנה חציו הם ב' אותיות ו\"ה, והנקבה לוקחת המלוי של שתי \nאותיות אלו, שהוא בגי' ח' כנזכר, עם שתי אותיות הפשוטות עצמם, שהם ו\"ה, ונעשית חוה. \nגם נקראת חוה, במה שהודעתיך, כי הזכר כלול בי\"ס, והנקבה בט', ושניהם בגי' י\"ט, \nכמנין חו\"ה. וזהו הסוד עצמו, טעם של הפסוק (בראשית י\"ז י\"ז) הלבן מאה שנה יולד, ואם \nשרה הבת תשעים שנה תלד (ע\"כ מזולתו): \nויגרש את האדם וגו' את הכרובים ואת להט החרב וגו': \nדע, כי לה\"ט החרב, הוא האחוריים של שם אהיה שבאימא, שהם מ\"ד, שהם בגי' לה\"ט. ועל \nידו, נשמר דרך עץ החיים, שהוא ז\"א. וכנזכר בס\"ה בפרשת וארא, כי להט החרב, הוא \nבבינה: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "סימן ד': \nוהאדם ידע את חוה אשתו וגו': \nהנה אין ספק, כי התולדות הראשונות של אדה\"ר, יציר כפיו של הקב\"ה, ובפרט לדברי \nהאומר, כי בג\"ע עצמו עלו למטה שנים, וירדו שבעה, ודאי כי קין והבל אנשים גדולים \nהיו, והיו במעלה. ואף קין שחטא, עכ\"ז בכור היה, וכמש\"ה (בראשית כ' ז') הלא אם תטיב \nשאת. וכמבואר אצלינו, כי יתרון גדול יש אל הבכור, וכנזכר בתיקונין תיקון ס\"ט, בקצת \nמאמרים. ואיך קין והבל כלולים היו מטו\"ר, אלא שהרע דקין גבר על רע של הבל, ונתקן \nמיתרו ואילך. וכמו שרמזה חוה, באמרה קניתי איש את ה', שרמזה על תיקונו ביתרו, שנקרא \nקני. כי אז נתקן במעלה יתירה, ולא עוד אלא שדבר עמו הקב\"ה פה אל פה כמה פסוקים, \nוכמש\"ה (בראשית ד') ויאמר ה' אל קין וגו', אף אחר שחטא והרג את אחיו, ועם אחיו הבל \nלא מצינו שדבר עמו הקב\"ה כלל: \nולכן נבאר ענין ג' אחים הללו בני אדה\"ר, והם, קין, והבל, ושת. הנה בדרוש א', בענין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "חטאו של אדה\"ר, שם נתבאר, כי גרם פגם בז\"א, ובלאה, וברחל, וע\"ש היטב עניינם. ונמצא, \nכי מכלל הפגמים הוא, שמוח הדעת דזעיר אנפין, ירד עד החזה, ושם נתעכבו הה' חסדים \nהמתפשטים בגופא דזעיר, ולא ירדו למטה. אבל התחילו הגבורות להתפשט בו, והתחילו ג' \nהגבורות התחתונות, ונתפשטו בנה\"י דזעיר, ושתי הגבורות העליונות, לא היה להם מקום \nלהתפשט, וגם הם נשארו למעלה במוח הדעת, אשר ירד בחזה דז\"א: \nונודע, כי קין והבל נולדו אחר הפגם והחטא של אדה\"ר, ואז נזדווגו ג\"כ אדם וחוה \nהעליונים, שהם זו\"ן, והולידו את קין והבל העליונים, כמ\"ש בסוף אדרת נשא, והוא ממש, \nע\"ד אדם וחוה התחתונים, שהולידו קין והבל התחתונים: \nוהנה נודע, כי בכל זיווג צריך מ\"ד של האיש, והם ה' חסדים שבו. ומ\"ן מן הנקבה, והם \nה' גבורות שבה. והנה כאן נתהפכו הדברים באופן אחר, כי טיפת הזכר מ\"ד. היו מבחי' \nהגבורות שנתפשטו בו כנזכר, כי החסדים נשארו בדעת. ולא עוד, אלא שאין שם רק ג' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "גבורות בלבד, ולא כל החמשה. וגם בנוקביה, היה שנוי אחר, והוא, כי הנה הנקבה הזאת \nהנקראת חוה, היא רחל עקרת הבית, וכבר נתבאר לעיל, כי גם בה היה פגם, שירדה למטה, \nוהתחילה מסיום שליש העליון דיסוד דזעיר, ונתפשטה עד למטה בבריאה. משא\"כ בלאה, כי \nהיא שלימה בפרצופה, אלא שירדה למטה ממקומה, ונשארה כלה באצילות. ולהיות כי גם בז\"א \nלא נתפשטו ה' חסדים בגופו כמנהגו, לסבה הנז\"ל. לכן גם בנוקבא שהיא לאה, לא נתפשטו \nה' גבורותיה בגופא שלה כמנהגה. אמנם ה' חסדים נתפשטו מחסד עד הוד שבה. וה' גבורות \nשלה, ירדו כלם ביסוד שבה, ושם היו בבחינת מ\"ן שבה. אבל רחל לא היתה שלימה בפרצופה, \nכי אין לה מקום לעמוד בעולם האצילות כנזכר, ולכן לא היו בה מ\"ן כלל. ונמצא, כי \nכשנזדווגו זו\"ן רחל, להוציא קין והבל עליונים, היה באופן זה, כי עלתה רחל למעלה \nבאצילות, במקום שהיתה עומדת לאה, ואז לקחה המ\"ן שלה בהלואה ובשאלה, בסוד מ\"ש בס\"ה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בהקדמת בראשית בענין אימא אוזיפת מנהא לברתא, בפסוק (תהלים מ\"ב ה') אלה אזכרה \nואשפכה. ואז נזדווגה עם ז\"א, וז\"א נתן בה בזווג ההוא בחי' מ\"ד, שהם ג' גבורות \nשנתפשטו בנה\"י שבו כנז\"ל, אבל לא בשלימות, רק שלשה פחות שליש לפי שאלו הם מגולות, \nאבל שליש הגבורה העליון שביסוד, הוא אור מכוסה, כנז\"ל כי עד שם נתפשט עטרת היסוד \nדאימא, המלביש השליש ההוא, וגם שתי גבורות שבנו\"ה הם מגולות: \nויובן זה, עם הנז\"ל בדרוש חטאו של אדה\"ר, כי עיקר ירידת האימא היה, בבחי' קו אמצעי \nשבה, שהוא היסוד שבה, שירד עד סיום שליש העליון דיסוד דזעיר. אבל ב' קוי הימין \nוהשמאל שבה, נשארו כמתחלה כמות שהם. ונמצא, כי ג' גבורות פחות שליש הם המגולים, והם \nשירדו למטה בעת הזווג הנזכר בסוד טיפת מ\"ד, כי שליש העליון המכוסה שביסוד, לא יכול \nלרדת. ורחל נוקביה העלתה בבחי' מ\"ן את הה' גבורות שלקחה בהלואה מן לאה כנזכר, ואז \nנולד קין כלול מג' גבורות זכרים פחות שליש, הנקרא תנ\"ה, ומן ה' גבורות נוקבין של \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לאה, סך כולם שמנה גבורות פחות שליש: \nאח\"כ כיון שהיה מקום פנוי בז\"א, ירד שליש העליון של הגבורה שביסוד, הנקרא ת\"ת, \nבשליש התחתון דיסוד, ונשארו שני שלישים עליונים דיסוד פנויים וריקנים, ואז יורדים \nשם, ב' שלישים התחתונים, מן החסד האחרון, שבה חסדים של ז\"א. גם ירדו שתי גבורות \nהעליונות, שבה' הגבורות, וירדו בנו\"ה דזעיר. וכאשר חזר אדם ונזדווג בחוה להוציא את \nהבל אחיו, נתן בה בבחי' טיפת מ\"ד, שתי הגבורות המגולים שבנו\"ה, ושליש עליון הגבורה, \nאשר בשליש תחתון דיסוד דזעיר שירד שם כנזכר, ועוד נתן בהם שליש תחתון, החסד האחרון \nשבה' החסדים, שירד בשליש אמצעי דיסוד דזעיר, כי כל זה הם אורות מגולים. אבל שליש \nאמצעי דחסד האחרון שבה' החסדים, שנתפשט וירד בשליש העליון המכוסה דיסוד של זעיר, לא \nנתנו בעת הזווג הזה, לפי שהוא אור מכוסה כנז\"ל. וחוה העלתה בסוד מ\"ן, בחי' אחרת, \nשחזרה ולקחה ג\"כ בהלואה מן לאה עתה, והוא, כי הנה בלאה יש ה' חסדים וה' גבורות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כנז\"ל, וכאשר בפעם הא' לקחה רחל בהלואה ה' גבורות שביסוד דלאה, ירדו הה' חסדים \nבמקומם ביסוד דלאה בבחי' מ\"ן שבה, ועתה בזיווג הזה השני של הבל, חזרה רחל לקחת גם \nאלו הה' חסדים שירדו ביסוד דלאה, שהם בחי' מ\"ן האחרים, והעלתם לגבי זעיר בבחי' מ\"ן. \nואז נולד הבל, כלול מן שתי גבורות ושליש זכרים, ומשליש אחד דחסד דכורא, ומן ה' \nחסדים נקבות, סך כלם שמנה גבורות פחות שליש דוגמת קין. אלא שבקין, היו כלם גבורות \nלבדם. ובהבל, רובו חסדים. אלא שהחסדים שבו הם נוקבין, זולת שליש חסד דכורא: \nובזה תבין עתה טעם, למה נולד קין בתחלה, עם היות שהבל הוא חסד, שהוא ברא בוכרא. \nוהמעם הוא, לפי שנתפשטו הגבורות בתחלה בז\"א, ולכן נולד תחלה: \nגם תבין, מ\"ש באדרת נשא, כי קין דינא תקיפא קשיא, לפי שכלו מן הגבורות. אבל הבל \nאתבסם יתיר, לפי שרובו חסדים. אבל עכ\"ז גם הוא דינא לפי שגם הוא לקח ב' גבורות \nושליש זכרים, והחסדים שלקח הם נוקבין, שהם דינים, ולכן אף הוא לא היה בו בסום, ולכן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "תרויהון דינים: \nאח\"כ כשחזרו ונזדווגו להוליד את שת, נמצא שנשארו בז\"א ה' חסדים פחות שליש, וכלם \nנתנם זעיר לנוקביה בבחי' מ\"ד, כי הגבורות אינם יכולים לירד בעת הזווג, רק המגולים \nכנז\"ל, אבל החסדים שהם מים כלם יחד ירדו בבחי' טיפת הזיווג כנז'. כי טבע המים \nבמוצאם פתח פתוח נמשכים ויוצאים במרוצה חזקה. ורחל נוקביה, לא היה לה עוד ליקח \nבהלואה מן לאה כי לא נשארו לה מ\"ן שלישיים. אבל מה שהעלתה עתה בזווג הזה, הוא \nהרשימו שהניחו הה' חסדים ביסוד שבה ברחל. כי החסדים מניחים ומשאירים רשימו, יותר \nממה שמשאירים הגבורות. ואז נולד שת, כלול מן ה' חסדים פחות שליש זכרים. ומן רשימו \nה' חסדים נקבות: \nובזה תבין, איך שת היה כולו חסדים, וכולו טוב. ובבחינה זו נקרא שת, כי ממנו הושתת \nהעולם, כי כולו רחמים. ובפרט כי כל הה' חסדים פחות שליש דכורין, לקחם הוא: \nהאמנם בבחינה אחת יש יתרון לקין והבל על שת, כי קין והבל לקחו כל אחד מהם שמנה בחי' \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פחות שליש, ושת לא לקח רק חמשה חסדים פחות שליש, כי הה' חסדים דמ\"ן, הם רשימו בלבד \nכנזכר. אבל בבחי' אחרת, יש לשת יתרון עליהם, כי הוא לקח עשר בחי' פחות שליש, והם \nלקחו שמנה פחות שליש. ועוד, כי שת לקח ה' מדות פחות שליש זכרים, והם לא לקחו כל אחד \nמהם רק ג' בחי' פחות שליש זכרים בלבד. ועוד, כי קין כלו גבורות. והבל בינוני, כלול \nמחו\"ג. ושת כלו חסדים. ולכן יש לו יתרון עליהם בבחי' זו. והנה זה נלע\"ד בודאי, \nששמעתי ממורי ז\"ל: \nועוד יש לי דרך בזה, שנלע\"ד, שהוא מה ששמעתי ממורי ז\"ל, והוא זה, כי נלע\"ד ששמעתי, \nשקין לא לקח אלא שבעה גבורות ושליש. ועוד, כי יש לנו כלל אחר, כי כל ספירה שבז\"א, \nיש בה ג' שלישים, אבל היסוד שבו אין בו רק ב' שלישים, ולכן צריך שיהיה סדר ירידת \nהגבורות והחסדים באופן אחר, והוא, כי בתחלה נתפשטו ב' גבורות ושני שלישי גבורה \nבנה\"י דזעיר, כי אין ביסוד רק מקום ב' שלישים. ובזווג הא' נולד קין, מן שתי הגבורות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דנו\"ה, ומשליש תחתון המגולה שביסוד, כי השליש עליון מכוסה, ומן ה' גבורות נקבות, \nשהם כלם ז' גבורות ושליש. ואח\"כ לקח הבל שתי גבורות ושליש זכרים, וה' חסדים נקבות, \nאח\"כ לקח שת, שליש גבורות הזכר, וה' חסדים זכרים, ורשימו דה\"ח נקבות: \nועוד אני מסופק שבודאי שמעתי, כי קין רובו מן גבורות זכרים. והבל רובו מן חסדים \nנקבות. ולכן היה כח וגבורה בקין, וקם על הבל אחיו ויהרגהו. וכפי זה, אינו מתיישב לא \nעם הדרך הא', ולא עם הדרך הב', אבל היותר נכון אצלי ששמעתי, הוא הדרך הא' שבכלם: \nונחזור לענין ראשון, כי הנה נתבאר לעיל בדרוש חטאו של אדה\"ר, כי הנשמות שהיו כלולות \nבאדה\"ר נתחלקו לג' בחי'. והבחי' הב' היא לבדה נשארה באדה\"ר, ונמצא, כי כשהוליד \nלבניו, קין, והבל ושת. שהם מבחי' השלישית, ודאי שלא המשיך נשמותיהם אלו שהוריש להם \nמחלקו, ג\"כ מן הבחי' השלישית שנפלו כבר בקליפות, אמנם המשיכם מן הבחי' השנית שנשארה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בו, והנחילה לבניו, ע\"ד הנז\"ל, קין מן הגבורות, והבל מן חו\"ג, ושת חסדים לבדם. אבל \nשלשתם היו מן הבחי' הב', הנקרא חלתו של עולם כנז\"ל, וכלם בחי' הכתרים, אלא שהיו \nבבחי' אור נפש שלהם בלבד כנז\"ל. ונמצא, כי קין לקח ג' גבורות תחתונות, הנקרא תנ\"ה, \nפחות שליש העליון שבגבורות הת\"ת, והוא מבחי' ג' הכתרים שבהם בלבד, כי ט' בחינות \nהתחתונות שבכל אחד מהם, נפלו אל הקליפות. אבל אלו הכתרים אינם מאירים, אלא מבחי' \nאור נפש שבהם בלבד, ולכן נקרא נפש אדם כנז\"ל. ועם היות שהם כתרים דת\"ת ונו\"ה הנקרא \nרוח, כנודע כי נפש אינה אלא במלכות, אבל כל אחד מן הו\"ק נקרא רוח, אבל לטעם הנזכר, \nנקרא נפש אדם, ולא רוח אדם. ומאלו השני נפשות דשני כתרים דגבורות דנו\"ה, יצאו נדב \nואביהוא, כמו שיתבאר לקמן בע\"ה. כי לכן נאמר עליהם (במדבר ט' ו') ויהי אנשים אשר \nהיו טמאים לנפש אדם: \nונבאר תחלה הקדמה אחת, ואח\"כ נחזור לענין קין והבל. הנה נתבאר לעיל, כי קין יצא מן \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הגבורות, והבל אחיו מן החסדים ומן הגבורות. וצריך לדעת, כי הנה נודע, דעיטרא דחסד \nדכורא, ועיטרא דגבורה נוקבא ואיך אפשר שמן עיטרא דגבורה נוקבא יצאו נשמות זכרים. \nולהבין זה, צריך שנבאר לך ג\"כ דבר זה, בשרשו הא'. והוא מה הפרש ושינוי יש בין \nהאורות העליונים ושזה יקרא זכר וזה יקרא נקבה: \nוהענין הוא בקצור, כי בהיות האור העליון מתפשט למטה, כל זמן שלא נחלש כחו וניתש, \nנקרא זכר. ובהגיע למקום שנחלש כחו, נקרא נקבה, בסוד תשש כחו כנקבה. והוא, כי כשיורד \nהאור העליון תוך ז\"א, איננו עובר דרך מסך כלל, כי הוא נתון ומלובש תוך כלים דאימא, \nופי היסוד דאימא נפתח בתוך ז\"א, וכמו שיצאו האורות ההם ממוחין דאבא, כך הם עתה בתוך \nזעיר, באותה ההארה עצמה, ולכן הם נקראו אורות זכרים, בין החסדים ובין הגבורות, \nכנודע כי בנותיו של אדם, אעפ\"י שהם נקראו נקבות, הנה כשהיו כלולות בתחלה במוח האב, \nהיו נקראות זכרים, ואמנם כשיוצאים אלו האורות להעשות מוחין לנוקביה, הם בוקעים המסך \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "והכלים של ז\"א דרך אחוריו, ויוצאים וניתנים בראשה, ואז נחלש כחם מאד, ואין ערך \nהארתם עתה, כהארתם טרם יעברו דרך מסך, כי עתה נחלש ומתמעט הארתם מאד, ולכן נקראו \n", "en": ""}]}
