{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "42", "title": "שער הפסוקים — סימן נ':", "hebrewTitle": "סימן נ':", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/42/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/42/", "segments": [{"index": 1, "he": "סימן נ': \nחרב אל הבדים ונואלו: \n(מזולתו) הנה רז\"ל דרשו זה הפסוק אל הת\"ח, היושבים בד בבד, ועוסקים בתורה, ר\"ל \nיחיד, מלשון בדד ישב. ולכן חרב היא אותיות חבר, כי מי שאינו לוקח לו חבר לעסוק \nבתורה, הנה ענשו הוא החרב בר מינן: \nא\"ש, גם נרמז במלה הזאת חבר בחי\"ת, וב\"ר הוא אותיות רב, וז\"ש התנא, עשה לך ר\"ת 'רחל \n'מבכה 'על 'בניה, הוא מערב, רב וקנה לך חבר: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ספר יחזקאל\nסימן כ': \nויאמר אלי בן אדם עמד על רגליך: \nואדבר אותך: \nהנה צריכים אנו לדעת, למה נשתנה יחזקאל, שנקרא בן אדם, יותר משאר הנביאים. ומעיקרא \nלדרוש שמות, לכה נקרא שמו יחזקאל. ומה ענין עמוד על רגליך וכו', ואמנם בתחלה צריכים \nאנו לבאר, שרש נשמת יחזקאל מה הוא, ובזה יובן הכל. כבר ידעתיך בשער הגלגולים, כי \nיחזקאל משורש קין. ושם הארכנו בענין שרש קין וע\"ש: \nועתה נבאר לך הקדמה אחרת, דע, כי אדה\"ר מלבד חטאו הראשון שאכל מעץ הדעת כנודע. עוד \nהוסיף לחטא והוליד שדין ורוחין ולילין כנודע. והנה בתחלה התחיל והוציא טפות קרי \nלבטלה, ואח\"כ בהיותו עדיין עושה מעשה הרע הזה, בא על אשתו, ואז נתעברה ממנו חוה \nאשתו, מב' טפות, מן הטפה הראשונה יצא קין הבכור. ואח\"כ מטיפה הב', יצא הבל אחיו. \nואח\"כ חזר עוד לקלקולו, והוציא טיפות קרי לבטלה, כל אותם ק\"ל שנים שפירש מן אשתו, \nעד שהוליד שת כנודע. באופן, כי ב' בחי' טיפות קרי היו, אחת קודם קין, ואחת לאחריו, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וקין היה באמצעיתם. ואמנם כשיצאה מן אדה\"ר טיפת קין, ונתנה אל חוה אשתה ע\"י חיבור \nוזיווג, עדיין היתה טיפת קין, מעורבת עם טיפות קרי שקדמו לו, כי הענין היה סמוך \nורצוף זה לזה, ולכן כל טיפות של קרי שיצאו מן אדם קודם שהוליד טיפת קין, נתערבו \nבקין להיותם סמוכים יחד כנזכר: \nעוד סיבה ב', לפי שכבר ביארתי לך בשער הגלגולים בענין עשרה הרוגי מלכות, שהיו \nמטיפות קרי של יוסף, ושם נתבאר שהנשמות היוצאות בבחי' טיפות קרי לבטלה, הם יותר \nגדולות במעלה משאר הנשמות, לפי שהם מבווי' הדעת עצמו, כי הם מאתערותא דדכורא. ושאר \nהנשמות הבאות בזיווג דכר ונוקבא, הם מאתערותא דנוקבא, ואינם אלא מן החסדים או \nהגבורות המתפשטים למטה בו\"ק דגופא דז\"א. ולהיותם גבוהות ומעולות מאד, לכן הקליפות \nשולטים מאד באלו טיפות הקרי. והנה כיון שקין הוא הבכור כמ\"ש בספר התיקונין על פסוק \nהלא אם תיטיב שאת, לכן אלו טיפות קרי המעולות מאד, נתערבו בו: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עוד סיבה ג', לפי שכל אלו הטיפות של קרי הם גבורות, כי שם יכולים הקליפות הנקרא קרי \nלהתאחז בהם. והנה קין הוא עיטרא דגבורה כנודע, ולכן נתערבו בו, להיותם מן השורש \nשלו. ולכן כל טיפות קרי הראשונות והאחרונות שהיו מהזכר לבדו, כיון שנולד קין מזכר \nונקבה ובפרט שהיו מן השרש שלו, נכללו כולם עמו, כי כלם משרש אחד, והוא צריך לתקן את \nכלם. וזהו הטעם שנולד קין רובו רע ומעוטו טוב, לפי שהיו כלולים בו כל טפות קרי \nהנזכר, ובהם נאחזים הקליפות רבות מאד: \nונבאר עתה מאמר רז\"ל, על פסוק וימח את כל היקום, זה קין, שתלאו הקב\"ה ברפיון בין \nהשמים ובין הארץ ובא המבול ושטפו וכו'. והענין הוא במה שנתבאר, כי כל טיפות קרי של \nאדה\"ר הראשונים והאחרונים נכללו בקין, להיותם משורש אחד, ובפרט כי הוא נולד מזכר \nונקבה, והיה בו יכולת לתקנם, והיה מחוייב לתקנם. ואדרבא הוסיף לחטא, בסוד מה שידעת, \nכי כל דור המבול היה בשניו של קין, מחויאל ומתושלח וכו', וכלם היו משחיתים זרעם על \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הארץ, וקלקלו יותר מבראשונה, עד שנמחו במי המבול מים רותחין, מדה כנגד מדה כנודע: \nוהנה קין אביהם עצמו, מן היום שחטא, עד שבא המבול, תלאו הקב\"ה ברפיון. פירוש, כי \nהנוצר ע\"י זכר ונקבה, היא טיפה חזקה ועומדת קיימת, לפי שיוצאות מן הזכר בבחי' מים \nרופפין, ונכנסה בנקבה ונקרשת, בסוד רקיע חזק, וקיים בפרצוף ובאיברים קשים וחזקים. \nאבל הטיפה של קרי שיוצאת מן הזכר לבדו, יש לה שני חסרונות, האחד, שהיא רופפת, כי \nהיא טיפת מים. והשנית, שהיא הלויה באויר, כי מן הזכר הנקרא שמים יצאה, ובנקבה \nהנקראת ארץ לא נכנסה, ולכן היא תלויה באויר, בין השמים לארץ, ואין לה מנוחה כלל, עד \nשתכנס בנקבה. וז\"ש על קין, שהיו בו שני חסרונות אלו, האחד, שהיה תלוי בין השמים \nלארץ. והב', שהיה ברפיון. וכל זה היה לסבת אותם הטפות של קרי שהיו כלולים בו כנזכר. \nוכשבאו מי המבול מים רותחין, מדה כנגד מדה, מצאוהו תלוי באויר ברפיון, ומחאוהו כי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אם היה מתקן אותם הנשמות של טיפות קרי, לא היה המבול מוחה אותם. אבל כיון שלא \nנתקנו, היו הנשמות של טיפות קרי תלוים באויר השמים, שהם בחי' שדים ורוחין, העומדים \nתלוים באוירא דרקיעא תמיד, כנזכר בזוהר בהרבה מקומות, אם באדרת נשא ואם בפרשת אחרי \nמות. ואם בפרשת תזריע. ואם בפרשת ויקרא, וכיון דלא נצטיירו בנקבה, ולא יכלו לא \nלעלות למעלה ולא לירד למטה בעולם הזה ליכנס בגופי הילדים. לכן נמוחו במי המבול, \nשמצאום תלוים שם באויר, בבחי' שדין ורוחין. וז\"ש על קין, שהיה תלוי בין השמים ובין \nהארץ, כי השמים הוא הזכר, והארץ היא הנקבה, והטיפות ההם יצאו מן השמים שהוא הזכר, \nואל הארץ שהיא הנקבה לא הגיעו, ונשארו תלוים ברפיון: \nגם ז\"ס מ\"ש רז\"ל, כי השדין והרוחין נבראו בע\"ש בין השמשות, לפי שהם מבחי' אותם \nטיפות קרי, שהיו רוחין בלא גופין, כי לא נצטיירו בנקבה. וכבר ידעת, כי גם קין נולד \nבע\"ש, סמוך למנחה ובין השמשות, והנה אחר שאלו טיפות קרי נמוחו בדור המבול, הוסר מהם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "קליפתם הנאחזת בהם, ומאז הם חוזרים ונכנסים בנקבה העליונה, ושם הם נתקנות \nומצטיירות, ויולדות (ס\"א ויורדות) בעוה\"ז בגופות הנולדים, כשאר הנשמות, ומאז עד עתה \nהולכות ונתקנות מעט מעט כנודע: \nוהנה אעפ\"י שכל הטיפות של הקרי של אדם נכללו בקין, ודאי שהם נחלקים לג' חלוקות, הא' \nהוא, טיפות קרי קודם שנולד קין. הב', טיפות קין עצמו, שהיה מזכר ונקבה. הג', טיפות \nקרי שלאחר הולדת קין: \nודע, שאעפ\"י שאמרנו למעלה, כי הנשמות הבאות מטיפות הקרי, הם גדולות וגבוהות מאד \nמאד, מן שאר הנשמות הבאות מזווג זכר ונקבה. עכ\"ז יש הפרש בין טיפות קרי שקודם שנולד \nקין, מאותם שלאחר שנולד. כי הטיפות של הקרי הראשונות קודם שנולד קין, מעולות \nוגדולות מאד, מן הטיפות של קרי שלאחר שנולד קין: \nוכבר הודעתיך, כי מיכה המורשתי, הוא משורש קין, והוא מאלו הטיפות של קרי הראשונות, \nוהם יותר מעולות. וזהו המורשתי, לשון ראשית. אך נחום האלקושי, ג\"כ הוא משורש קין, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אלא שהוא מטיפות קרי האחרונות וזהו האלקושי, מלשון מלקוש. נמצא, מיכה יורה. נחום \nמלקוש. שהם טיפות גשם האחרונות: \nוהנה יחזקאל הנביא, וחזקיהו מלך יהודה, שניהם משרש קין, והם מן הטיפות הראשונות של \nקרי, שהם יותר מעולות. ולפי שבתחלה היו נשמותיהם תלוים ברפיון כנזכר, לכן נזכרו \nנשמותיהם כך בלשון חוזק, להורות על תיקונם, שנתקנו תיקון גמור, ונתחזקו לגמרי \nמרפיונם: \nושם בשער הגלגולים הודעתיך, ההפרש שבין יחזקאל לחזקיה, כי חזקיה מצד הראש שיש \nבפרצוף שורש קין, ולכן יש בו אותיות י\"ה, שהוא או\"א, הנקראים י\"ה, והם סוד הראש. \nאבל יחזקאל מצד הרגלים, ולכן נאמר בו בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך, כי הוא \nמבחי' הרגלים, שהיו רופפים, ונתחזקג ולכן עמוד על רגליך, והתחזק בהם: \nגם לכן נקרא בן אדם, להורות, שהוא משורש קין, שהיה בן אדה\"ר ממש, ואעפ\"י שגם הבל בן \nאדם הוא, עכ\"ז הבן הראשון שהיה לאדם, הוא קין: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ועוד, להורות, כי היה מטיפות הקרי שנולדו קודם קין כנזכר, ואותם הטיפות היו בן אדם \nלבד, ולא בן אדם וחוה, ולכן נקרא בן אדם: \nגם בזה תבין מ\"ש לקמן בספר יחזקאל, כי מתה אשתו במגפה, כמש\"ה (יחזקאל כ\"ד) בן אדם \nהנני לוקח מחמד עיניך במגפה. ולכאורה הוא דבר תימא, למה מתה על לא חמס עשתה. אבל \nהענין הוא, כי יחזקאל היה מן שורש קין, שהרג להבל, ולקח תאומתו היתירה. וכבר נתבאר \nאצלינו בענין התאומות היתירות, כי קורבה גדולה יש לתאומה היתירה עם קין, כי בחלקו \nובמקומו עומדת. ולכן גם יחזקאל לקחה, כי בחלקו היא, אלא שאינה אשתו ממש, ולכן מתה \nאשתו, שהיא בסוד התאומה יתירה, ואז נתקן מאותו עון שהרג קין להבל, על התאומה ההיא: \nגם בזה תבין מ\"ש לקמן, והכהנים הלוים שהוא משורש קין, שהוא הבכור, ולו ראוי הכהונה \nוהמלכות והבכורה. כמש\"ה, הלא אם תטיב שאת, ואין שאת אלא כהונה. וכיון שיחזקאל תקן \nפגמו של קין, וכה להיות כהן, כי לו משפט הבכורה הכהונה: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "גם בזה תבין מ\"ש לקמן, והכהנים הלוים בני צדוק, כי הוא תימה, כי לא מצינו בשום מקום \nשקרא אל הכהנים בשם לוים אל)ו יחזקאל ואי אפשר לפרש ולומר, שהכהנים וגם הלוים יכנסו \nלעבוד במקדש, לפי שאין הלוים בני צדוק כלל, ואיך קראם בני צדוק. ועוד כי אין עבודה \nאלא בכהנים, ולא בלוים. אבל הענין מבואר במה שאמרנו, כי בתחלה היתה עבודה בבכורות, \nכי להם משפט הכהונה, וכשחטאו ניתנה לבני אהרן הכהנים. והנה קין הוא הבכור ואלו זכה, \nהיה לו ג' עטרות הנזכר, והאחת מהם היא הכהונה, כמש\"ה הלא אם תיטב שאת. וכמש\"ה, וישא \nאהרן את ידיו אל העם ויברכם. וכיון שחטא קין, אבד בכורתו וכהונתו, ונתנה להבל אחיו, \nוכמו שהודעתיך כי אהרן הוא משורש הבל: \nוהנה קין והבל הם גבורות וחסדים כנודע. ומן הראוי היה, שהגבורות והם קין הבכור, והם \nמעולות מן החסדים, כמבואר אצלינו בסוד אשת חיל עטרת בעלה, והגבורות הם נקבות וכן \nהלוים שהם מן הגבורות של קין, היה ראוי שהם יהיו כהנים, כי להם כתר הכהונה, שהם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הבכורות. וכהנים שהם משרש הבל, יהיו לוים. אלא שבחטאו של קין, נהפך הענין, על דרך \nמה שנודע, כי משה שהיה בתחלה כהן, נהיה ללוי. ואהרן שהיה לוי, נהפך לכהן. כמ\"ש חז\"ל \nע\"פ הלא אהרן אחיך הלוי: \nוהנה בעה\"ז, ששרש הבל, להיותם מן החסדים, הם יותר נקיים, ורובם טוב, ומעוטם רע, היו \nעתה כהנים. אבל לעת\"ל, שנשמות שרש קין נטהרו מן הקליפות, ונתקנו, יחזור קין ויטול \nבכורתו הראויה לו. ומה שעתה היו הכהנים עובדים, יהיו אז הלוים עובדים בכהונה. \nבאופן, שהכהנים יחזרו להיותם לוים, והלוים יהיו כהנים. וז\"ש והכהנים הלוים בני צדוק \nוגו'. פירוש, כי הכהנים אשר ישמשו בכהונה לעתיד, יהיו מאותם שעתה היו לוים. ואלו \nהלוים שעתה, יהיו אז כהנים בני צדוק. כי אז יתקיים קרא דכתיב, הלא אם תיטב שאת: \nואמנם היות נבואה זו ע\"י יחזקאל, היה, לפי ששום נביא לא נתנבא בענין העבודה שלעת\"ל, \nאלא הוא, לפי שהוא משרש קין, שתקן פגמו לגמרי, וזכה להיות כהן כנזכר, לכן נתנבא על \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כל שאר שרש קין, שהם יהיו כהנים לעת\"ל כנזכר: \nסימן ט': \nוהנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון ואיש אחד לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו: \nדע, כי האיש הזה, הוא גבריאל המלאך, והוא אוחז כל הגבורות העליונות, שהם ה' גבורות \nמנצפ\"ך, שיש באימא. וה' גבורות שבנוקבא דזעיר. כי לכך מנצפ\"ך, הם אותיות כפולות \nכנודע. והנה ב\"פ מנצפ\"ך, הם בגימטריא קס\"ת הסופר: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "סימן כ\"ח: \nבן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' וגו': \nהנה נודע, ענין גאות חירם מלך צור לאמר מושב אלהים ישבתי, כנראה שהוא דבר מתמיה \nמאד, אבל זה יובן, במה שהודעתיך בפרעה מלך מצרים, שגם הוא נתגאה לומר שהיה אלוה, \nכמש\"ה, לי יארי ואני עשיתיני. ושם נתבאר כי כל הגאוה היא בגרון, וכמש\"ה ותלכנה בנות \nציון נטויות גרון. והנה פרעה וחירם, שניהם מבחי' הקליפות הנאחזות בגרון דו\"א, ולכן \nנקרא פרעה מלך מצרים, כי מצרים הוא הגרון, שהוא מקום צר מאד, כי הג' מוחין דקטנות \nדזעיר, שהם מבחי' אלהים, יורדים שם בקבוץ צר מאד, כאשר נכנסים המוחין דגדלות דהוי\"ה \nבראש כנודע. וכן צור, הוא מלשון מצור, כמו מצרים. גם פרעה, הוא חילוף אתוון הערף, \nשיש באחורי הגרון. וכן חירם בגימטריא גרון עם הכולל, כי הוא מצד פני הגרון, ולא מצד \nהערף. וכבר ביארנו, כי גרון בגימטריא ג' שמות אלהי\"ם, שהם ג' מוחין דקטנות הנזכר \nשירדו שם. וכל החיצונים והקליפות, ראשית יניקתם הוא כאן בגרון, לפי שלמולה במקום \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הראש, הם מוחין דהוי\"ה דגדלות, ואין להם אחיזה שם, ולכן כל הקליפות הנאחזים באבר \nהגרון, ששם מוחין דקטנות, והוא ראשית מקום אחיזתם, הם גדולים מכל שאר הקליפות, \nומעלתם גדולה מאד. ולכן פרעה וחירם הנאחזים שם כנזכר, הם גבוהים מאד, ולכן נתגאו \nלהעשות אלוהות. וז\"ש פרעה, לא ידעתי את ה', לפי שאין לו אחיזה למעלה במוחין דהוי\"ה, \nאלא במוחין דקטנות דאלהים. וז\"ש ג\"כ, אצבע אלהים היא. וז\"ש ליוסף, אחרי אשר הודיע \nאלהים אותך. וכן חירם אמר, מושב אלהים ישבתי, כי נאחז ונתיישב במקום אלהי\"ם שבגרון \nכנזכר: \nובזה תבין, למה חיה חירם מלך צור אלף שנה, לפי שהאחוריים של אלהים דמילוי ההי\"ן, הם \nבגימטריא אלף. ואמנם סיבת היות בהמ\"ק נבנה על ידו בימי שלמה הוא, לפי שהיה מעורב בו \nניצוץ קדושה, שחטפוה הקליפות מן הגרון דז\"א, ולקחוה להם: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "סימן מ\"ד: \nוהכהנים הלוים בני צדוק וגו': \nכבר נתבאר לעיל בתחלת ספר יחזקאל ע\"ש. עוד אפשר לפרש, כי הנה מצינו ג\"כ, דכתיב \nונגשו הכהנים בני לוי, וכיוצא בזה. וכמה פעמים נקראים הכהנים בשם לוים, והענין הוא, \nכי הכהן הגדול, הוא בחכמה כנודע. והלוי העליון, הוא בבינה. ולהיות כי הבינה רחמים, \nואין הגבורות ניכרים בה, יש לה קשר גדול והתחברות נמרץ עם החכמה, שהוא כהן, ולא \nאתפרשן כנודע, וכחדא שריין. ולכן הכהנים נקראים בשם לוים, כי הכל חבור אחד. אבל \nלמטה בחסד וגבורה, שיש שם הפרש, כי הגבורה ניכר כחה, אינה נקשרת עם החסד, יש הפרש \nבין הכהנים אל הלוים. וזהו, מה שהודעתיך בסוד לחם הפנים הנאכל לכהנים, כי הלחם \nבגימטריא מזלא דא\"א, הנאכל לכהנים, שהם או\"א: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ספר הושע\nסימן ו': \nוהמה באדם עברו ברית שם בגדו בי: \nזה יתבאר במה שהודעתיך, בענין חרבן בית שני, שאז ירדו ט' ספירות של נוקבא דזעיר אל \nהקליפות, בסוד קולה כנחש ילך, שנתבאר בזוהר פרשת במדבר ע\"ש: \nסימן ט': \nכי הנה הלכו משוד מצרים וגו', מחמד לכספם וגו' באו ימי הפקודה וגו': \n(מזולתו) פה נרמז גלות האחרון הזה: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "סימן י\"ד: \nשובה ישראל עד ה' אלהיך וגו': \nהנה ר\"ת וס\"ת 'שובה 'ישראל, בגימטריא מש\"ה. והם בגימטריא קפ\"ד דאחוריים דהוי\"ה \nדיודי\"ן, ופנים דאהי\"ה דיודי\"ן, שהם קס\"א. ואמנם מן קפ\"ד הנזכר יוצא א\"ל של ישראל, \nכי א\"ל במלואו, עולה קפ\"ה. ומן קס\"א, יוצא שר דישראל, ף, אותיות הרי י' דישראל. הרי \nאיך ישראל יוצא מן קפ\"ד וקס\"א, שהם ר\"ת וס\"ת שובה ישראל כנזכר. ונלע\"ד חיים ביאור \nהנזכר, כי מן קס\"א יוצא ש\"ר, באופן זה, כ. האחוריים דאהי\"ה ביודי\"ן, המלוי שלהם, הם \nבגימטריא ש\"ר. ועם הי' אותיות הרי שי\"ר: \nא\"ש, באופן זה, אל\"ף, אל\"ף ה\"י, אל\"ף ה\"י יו\"ד, אל\"ף ה\"י יו\"ד ה\"י. הזה השם \nבגימטריא תקמ\"ד, והוא קדמ\"ת. תסיר עיקרו והוא מ\"ד, נשאר ת\"ק, בגימטריא ש\"ר ועם י' \nאותיות, הרי שי\"ר. (ע\"כ מזולתו): \nאהי\"ה כטל לישראל: \nכבר הודעתיך, כי היסוד דאימא הוא אהי\"ה במלוי ההי\"ן, ובו ט\"ל אותיות, שהם בפשוטו \nובמלויו ובמלוי מלויו בההי\"ן, וזהו אהי\"ה כט\"ל: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": " \nספר עמוס\nסימן ג': \nאריה שאג מי לא ירא וגו': \nכבר ביארתיו בירמיה סימן כ\"ה, שאוג ישאג על נוהו וכו'. ועי\"ש: \n \nספר חבקוק\nסימן ג': \nה' שמעתי שמעך יראתי וגו': \nהנה נודע, כי בספירת הכתר, יש תר\"ך עמודי אור, כמנין כתר. ונחלקים י\"ש אורות בחכמה, \nוי\"ש אורות בבינה. כנודע, כי או\"א שניהם שוים באחיזתם בא\"א, בימינו ובשמאלו. ואותם \nהי\"ש אורות שבאימא, מתחלקים בחג\"ת אשר תחתיה, כנזכר בזוהר בפרשת תרומה. וכאשר \nהעונות גורמים ונאחזים בהם הקליפות, אז נקרא קר\"י, והם בגימטריא י\"ו. ולכן בר\"ת \nהפסוק הזה, נרמזו בו י\"ש הראשונים אשר באבא ביושר, בר\"ת 'יהוה 'שמעתי. והי\"ש שבאימא \nבהפוך, ר\"ת 'שמעך 'יראתי. כי מקום אחיזת הקליפות, הוא ביש של הנקבה. ולפי שחבקוק מן \nיש אלו שבנוקבא היה ירא מאד, כמ\"ש שמעך יראתי: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ספר תהילים\nסימן ה': \nאמרי האזינה ה' בינה הגיגי: \nהנה ר\"ת פסוק זה, זולת תיבת בינה, הם כ\"א, כמנין שם אהי\"ה, לרמוז כי שם אהי\"ה הוא \nבבינה: \nסימן ו': \nה' אל באפך תוכיחני וגו': \nכבר הודעתיך, כי הה' גבורות הנופלות ביסוד ז\"א, שלשתם מתמתקות עם החסדים. והב' \nהנשארות בלי מיתוק, והם אף וחימה, שנשארו בלתי מתוק, לאותם שחזרו בבית שני. ובנ\"א \nמצאתי, מה שאומרים האשכנזים אל באפך תוכיחני ואל בחמתך וגו', הם שתי גבורות שנשארו \nבלתי מתוק, לאשר חזרו בבית שני: \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "סימן י\"א: \nכי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו: \n(מזולתו) אמרו בזוהר כי סט\"א כל מה שהאדם מתקרב אליו הוא נעשה שונאו, ומבקש להמיתו. \nובמתק שפתיו פירש רשת לפעמיו, כמ\"ש בפרשת וירא בס\"ת. אמנם הקב\"ה הוא צדיק, וצדקות \nאהב, ואוהב כל הבא לחסות תחת כנפיו. וע\"ד הסוד, ירצה, צדיק ה', שהוא יסוד, וצדקות \nאהב, הם נו\"ה, שנאמר בהם למען דעת צדקות ה'. ועי\"כ ישר יחזו פנימו, כי יהיו זו\"ן \nפב\"פ ביושר: \nאמר שמואל נקראים צדקות, להיותם גם הם הרין ביעין, ואז יהיה הזיווג ביושר פנים \nבפנים. (ע\"כ מזולתו): \n", "en": ""}]}
