ספר נהר שלום — דף לג עמוד א

דף לג עמוד א שנשלם ביטול אחיזתם לגמרי ואז ביום שבועות נמשך הכתר וכנז' כ"ז בספר הכוונות והנה אם היינו מכונים במנחה דיום א' דפסח שחל בשבת להמשיך המוחין דכתר היה מתבטל אחיזת החצונים ביום ההוא לגמרי ואין כן רצון המאציל כי כל זה הוא לתקן חטא אדה"ר שהיה בנשמות שבניסן נבראאו שהם פנימיות העולמות הנקרא בכללות חסד שהוא קו ימין דכללות כל העולמות בערך חיצוניות העולמות הנקרא בכללות גבורה שבר"ה נבראו שהוא שמאל דכללות כל העולמות ולפיכך היה המשכת המוחין באותן המ"ט ימים לאט לאט ולפיכך היה המשכת המוחין באותן המ"ט ימים לאט לאט ולפיכך אין לכוין באותה המנה כנלע"ד ואעפ"כ עדיין לא נפשט לי הדבר לגמרי. וגם לפי זה אין לכוין במצות ובתפלות של כל אותם המ"ט ימים בשום כונה כלל לא בחול ולא בשבת מלבד כונת העומר בלבד ואין עוד כי כל מדריגה שנשלם בירורה ותיקונה אז מתפשטים בה המוחין ואין לומר כי כל התפלות והמצות של כל יום הוא בפרטות

אותה מדריגה של אותו יום כי אין כל מדריגה נשלם עד תשלום כל המ"ט ימים כמ"ש בדרוש ז' שהוא דרוש א' של העומר דיבור המתחיל עוד יש כונה אחרת וגם היא אמיתית כו' וגם אין לומר כי מצות העומר בפני עצמה והתפלות ושאר המצות כל א' בפ"ע אמת ונכון הדבר בשאר ימות השנה אבל בימים אלו שבאו לתקן חטא אדה"ר אינו כן וכ"כ בדרוש י"ב ד"ה ענין כל המ"ט ימים וכן בדרוש ז' כתב לפי שא"א שיזדווגו זו"ן עד היות ז' ספירות אלו בנויים ומתוקנים ואח"כ בליל שבועות אין נמשכין המוחין דכתר מא"א עד אחר הטבילה שבה נמשכין שרשי ד' מוחין שבכתר דישסו"ת ודאו"א ודא"א וכל אל המוחין שנמשכו בעומר ובליל שבועות הם המוחין דאחור ואח"כ בתפלת של יום שבועות צריך לכוין במלת באהבה של העמידה ואילך להמשיך הוחין דפנים מישסו"ת ומאו"א ומא"א עד סוף המוסף ואז מזדווגים זו"ן זווג דגדלות: ובענין הגלוח בימי העומר צריך להזהר לשמור מאד שלא לגלח בשום אופן אלא ביום מ"ט

וכמנהג האר"י זלה"ה ולא כמ"ש קצת מקובלים אחרים לגלח (ע"ב) במ"ח כי ענין המוחין של העומר בפני עצמם וענין השערות בפני עצמן ואינם דומין זל"ז ובחי' יום דמ"ט דשערות לא נמשכה כלל עד יום המ"ט ונסתפקתי ספק גדול אם חל יום מ"ט בשבת אם מותר לגלח במ"ח ולא אפשיטא לי ולולי שהכרחוני לגלח כמעט לא היתי מגלח גם לא התרתי לחתן לגלחן קודם שבועות בכמה ימים: ונחזור לענין הראשון כי כמו כן הוא מר"ה ועד שמיני עצרת שאין לכוין בתפלות הימים ההם רק בשני ימים דר"ה זה בפנימיות וזה בחיצוניות ואח"כ משם ואילך עד ערב יוה"כ אין לכוין רק ממילת באהבה ואילך לנסור שני פרצופים המתייחסים לאותו יום ואח"כ במלך עוזר כו' להמשיך המוחין דפנים לפרצוף הפנים דאותו יום דרחל וזה סדרן ואע"פ שלגבי מורי ורבותי כ"ז הם דברים פשוטים אע"פ שיש להם סודות נעלמים הנה כוונתי להשוות הדעות ולדעת אם הסכימה דעתי לדעת גדולים והוא כי כוונת העמידה של ר"ה הוא כמו בחול ואין

שינוי כלל ביניהם אלאא בענין הרי"ו והנסירה כן נראה מפשט שער הכנות כנודע ושאין שינוי אלא בענין הנסירה שאין ננסר ביום אא' אלא פרצוף הכתר דנוקבא וביום ב' פרצוף החכמה וכעד"ז בשאר הימים ונמצא שצריך לכוין לבנות כל פרצופי הנוקבא מאל עליון ואילך ביום א' כמו בחול ועי"ז הבנין די"ס דנוקבא נתוסף בכל ספי' ט' ספירות החסרים לה ונעשית פרצוף גמור כי הכתר דנוק' הננסר ביום א' הוא שהיה עומד אחורי חצי התחתון דת"ת דז"א ועתה נעשה פרצוף ונתפשט עד למטה וכעד"ז כל הי"ס ע"ד כללות כל האצילות ובכל יום ננסר ספי' א' והיא פרצוף א': ואח"כ ביום א' במלת באהבה מסתלקים צלמי המוחין דאו"א מתוך עשרה פרצופי דז"א והחכמות והחסדים שבהם עומדים ע"ג רישא דז"א והבינות וגבורות שבהם מתפשטים בעשרה פרצופי לאה ורחל כי כחב"ד וחג"ת דצלמי המוחין הם מתלבשים בלאה והם רנח"י ונה"י שהם הנפש דצלמי המוחין הם מתלבשים ברחל ובמלת זכרנו יכוין לנסור לאה מן כחב"ד חג"ת ולפי שאי אפשר

לנסור את רחל לבא לפנים אם לא תקבל הארת ה' ראשונות דז"א שהוא תשלום הנרנח"י כי לא היה בה רק נפש נה"י דצלמי כל המוחין וצריך שתקבל כל המוחין דאחור לכן יכוין להמשיך הבינות וגבורות דכחב"ד חג"ת דצלמי כל המוחין דעשרה פרצופי ז"א דב"ן לספי' כתר דפרצוף הכתר דרחל ולנסור אותו ולהשאיר שם המוחין הראוים אליו יחידה דיחידה ולהמשיך השאר לחכמה דכתר במלת לחיים ולנסור אותו ובמלת מלך בינה וכן עד"ז כל הי"ס לפרצוף הכתר דרחל בעשר תיבות זכרינו: וע"י השופר מסתלקים המוחין מהנוק' ועולים למ"ן עם חכמות וחסדים כנזכר בכונות השופר ונמשכין מוחין דפנים ומתפשטים המוחין דאו"א דאחור בפרצופי אחור דז"א במקום שהיו ומוחין החדשי' דפנים דפרצוף דפני' דז"א ונבנה ונגדל פרצוף כתר דפנים דרחל ונמשכים בו הגבורות דכחב"ד חג"ת דפנים דז"א וננסר ונמצאו פרצוף כתר דרחל אחר השופר י"ד גבורות ז' גבורות קשות באחורי הכתר וז' מתוקות בפנים דכתר. וביום ב' חוץ מכוונת

החיצוניות (ס' ע"א) יכוין בפנימיות במלת באהבה לסלק הגבורות דכחב"ד חג"ת מפרצוף כתר דאחור דרחל ולהעלותם עם המוחין דאחור דז"א למ"ד ומ"ן לאו"א ולזווגם ולהמשיך מוחין חדשים מתוקים מזווגם ולהמשיכם עם המוחין הישנים שעלו למ"ד ומ"ן לפנים ואחור דעשרה פרצופי אחור דז"א ולהמשיך ע"י ז"א י"ד גבורות דכחב"ד חג"ת דהמוחין חדשים גם ישנים לפנים ואחור דפרצופי כתר דאחור דרחל ממנו ימשיך שש גבורות קשות ושש מתוקות דחב"ד חג"ת והם י"ב גבורות לפנים ואחור דפרצוף חכמה דאחור דרחל: ואח"כ ע"י השופר דיום ב' מלבד כוונת החיצוניות יכוין בפנימיות בתקיעה ראשונה לסלק המוחין דפנים שנמשכו בז"א בתקיעות ביום א' ולהעלותם עם הגבורות דכחב"ד חג"ת שלהם שבפרצוף כתר דפנים דרחל ובירורי דפנים דפנים למ"ד ומ"ן לאו"א ולזווגם ולהמשיך מוחין חדשים מתוקים מזווגם ולחזור להמשיך ב' בחי' המוחין הנזכר לאחור ופנים דעשרה פרצופי

דפנים דז"א ולהמשיך ע"י ז"א י"ד גבורות דכחב"ד חג"ת שלהם לפנים ואחור דפרצוף כתר דפנים דרחל ומן הכתר הנזכר ימשיך שש גבורות קשות ושש מתוקות דחב"ד חג"ת והם י"ב גבורות לאאחור ופנים הפרצוף חכמה דפנים דרחל: ונמצא כי בשני ימים נמשכו בז"א ארבע בחי' מוחין ולרחל נמשכו הגבורות דכחב"ד וחג"ת שלהם והם גברות ומיתוק ביום א' וגבורות ומתוק ביום ב' כי המיתוק הנמשך במלת באהבה ביום ב' אינו נמנה בשם מיתוק אלא גבורות בערך היום ב' והרי עתה ביום ב' אחר התקיעות יש בפנים ואחור דפרצוף חכמה דאחור דפנימיות דרחל י"ב גבורות וכן בפנים ואחור דפרצוף חכמה דפנים דפנימיות י"ב גבורות והם כ"ד וכן עד"ז בחיצוניות. אלא שבמקום עשרה גבורות הם ה' גבורות באור וה' בפנים וביום ד' הם ד' וביום ה' ג' ביום ג' במלת באהבה יכוין להמשיך עשרה גבורות דבינה ודעת וחג"ת והם כפולות מן אחור ופנים דפרצוף חכמה דאחור דרחל לאחור ופנים דפרצוף בינה דאחור דרחל ולנסור אותו בי"א תיבות דזכרנו כו':

דף לג עמוד ב ובמלות מלך עוזר כו' יכוין להמשיך עשר גבורות דבינה ודעת וחג"ת כפולות מאחור ופנים דפרצוף חכמה דפנים דרחל לאחור ופנים דפרצוף בינה דפנים דרחל וכעד"ז בכל הימים עד ערב יוה"כ ואח"כ יוה"כ הוא נדרש לעצמו כי הוא פנימיות דכל מה שנעשה מר"ה עד עתה והוא בבחינת חוש השמע דאוזן העליונה דא"ק וכדמשמע מפ"ה משער אח"פ ובכמה מקומות ואח"כ בז' ימי החג הוא המשכת החסדים ובשמיני עצרת הוא הזווג והוא זוג דזו"ן הכוללים דכללות דכל הי"ב חדשי השנה ואין הפנאי מסכים להאריך מעט בפרטי העניינים כי השליח נחוץ לילך ובעה"י באחרת נאריך בס"ד. אמנם בשנת השמיטה אע"פ שכבר הזו"ן עומדים אחור באחור ולא נשאר כי אם להמשיך בחי' הפנים עכ"ז צריך לכוין בכל סדר כוונת התפלה כאשר ימי שנות השבוע לבנות ולתקן אחור ופנים דזו"ן אלא שהוא דבחי' פנים דומיא דשבת שהוא בחינת בנין ותיקון פרצופי פב"פ דזו"ן בערך תפלות דחול שהם בחי' בנין ותיקון פרצופי

אחור באחור דזו"ן וכ"כ הרב ז"ל בדרוש שמיטה ויובל כי לפי מ"ש שם א"כ למה אנו מחוייבים להתפלל ולעשות (ע"ב) מצוה בשבת ובשביעית והשיב שכל התפילות והמצות שאנו עושים בהם הוא לתקן בחי' פרצופי פנים בפנים דזו"ן אלא שכל הבירורים והתיקונים הנעשים בהם הם למעלה מבחי' אחור וכבר נתבאר זה היטב באורך בהקדמה בביאור ענין חיצוניות ופנימיות באר היטב ע"ש: כשחל י"ט בשבת עיקר הכונה היא די"ט אבל עליית העולמות הוא דשבת. בענין התגין חלילה להוסיף על ג' בשעטנ"ז ג"ץ ואחד בבד"ק חי"ה ואין עוד מלבדם וכל המוסיף גורע ומגרעות חס ושלום: אם ניעור בלילה ודאי שצריך לומר ק"ש שעל המטה ברגע חצות קודם תיקון חצות: ואיני כמזהיר אלא כמזכיר להשתדל מאד לכוין בכל פרטי כונת שמות הספי' ומקיפיהם המבוארים בשער השמות ושמות הנרנח"י שהם ההיו"ת המנוקדות ומקיפיהם להמשיכם מלובשים תוך שמות המוחין שהם שמות בלתי ניקוד והם מלובשים תוך הצלם ולהמשיך הצלם לתוך אותם

השמות די"ס דאותו הפרצוף המתייחס לאותם המוחין והנרנח"י וזאת היא הכוונה השלימה ובלתי כוונת השמות המנוקדות שהם הנרנח"י כי אין אור א"ס מתפשט אלא תוך התפשטות אור החכמה שהם הנקודות ובלעדם הם כל אותם הכוונות כגוף בלא נשמה ויש עליהם פחד כי ימותו ולא בחכמה וגם כי עיקר כוונת הבירור הוא בכלים עם הרפ"ח אשר ע"כ צריך לשמור לעשות ככל הנזכר וימחלו רבותי שדברתי עד כה אעפ"י שידעתי שכ"ז ידוע וברור ומפורסם להם ויותר מזה הם עושים כו' גם תמיה לי טובא איך לפעמים מקשים רבותי על דברי הרב מדברי הזוהר והתיקונים אחר דברי הרב ז"ל בענף ה' דשער עיגולים ויושר: גם בעיני יפלא איך כת"ר משגיחים על דברי ספרי שאר המקובלים כגון ח"י ומ"ח וכיוצא שדבריהם מעורבים ומיוסדים על שאר תלמידי הרב ז"ל אשר לא סמך ידו עליהם ואין ראוי לסמוך כי אם על דברי האר"י ז"ל ותלמידו מהרח"ו זלה"ה: גם על מ"ש כת"ר בענין התפילין והרצועות ראוי היה לי להאריך מעט בתשובת ענין זה יען

הוא שורש גדול עמוק מאד וענפיו מתפשטים לכל עיבר ובו יובנו כמה הקדמות מכונות הק"ש והתפלות וכוונות שאר המצות אמנם לא אוכל עתה להרחיב בו הדיבור ואל יאשימני ע"ז כי גלוי וידוע לפניו ית"ש כי אין לי זמן מכמה צרות דעדו עלי ה' יתברך יאמר לצרותינו די ויסיענו ללמוד תורה לשמה כי"ר ובע"ה באחרת אכתוב מעט ממה שחנני הי"ת ואעתיק להם ממה שכתוב אצלי בס"ד: אמנם מ"ש כת"ר כי מ"ש הזוהר בבחינת המניח הוא על האדם התחתון ועליו קאמר כי רצועת הימין קצרה עד החזה כו' ושהאדם תחתון למזרח כו' יפה אמרו ודכוותה אמרז"ל גבי ג' פסיעות שאחר העמידה שצריך תחילה להשתחוות ולכרוע לימינו של הקב"ה שהוא לצד שמאל דידיה כו' כעבד הנפטר מרבו העומד כנגדו להשתחוות ולכרוע: אמנם נודע כי האדם הוא מרכבה לאדם העליון ובו מתלבשים כל הבחינות (ס"א ע"א) שלמעלה ממנו עד כתר דא"ק עם כל אורות והנרנח"י דכל שלמעלה ממנו והוא סולם מוצב ארצה וראשו

מגיע השמימה וכמ"ש חז"ל האבות הם הם המרכבה כו' ונודע ג"כ כי התפילין הם בבי"ע אפילו תפילין של הראש שהם באצי' הוא באצילות דבי"ע דאבי"ע דחיצוניות דאצילות כנודע ונודע כי באבי"ע דאצילות המחשבה והפעולה והמעשה באים כאחת כי הוא לגרמוי חד בהון כנודע אבל מן האצילות לבריאה הוא כמלך עם עבדו שצריך להוציא הדיבור מהפה וה"ס הכאת אור האצילות בכלים דבריאה להחתים חותמם בבריאה כנודע וזו אחד מכוונת קיל ודיבור: גם נודע כי התפילין הם מאור המקיף היוצא מהתנוצצות ריבוי אור הצלם דמוחין הפנימים ע"י הכאת קוצא דשערי ומוציא לחוץ דמות אור צלמי המוחין הפנימיים כנגד הפנים והם הבחי' הששית הנזכר בפ"ז משער הנסירה וכ"כ בשער הכוונות ובוודאי כי התלבשות המוחין הפנימיים באצילות דאבי"ע דחיצוניות הם כסדרן ימין בימין ושמאל בשמאל אבל התלבשות אור המקיף היוצא מהפנימי כנגדו כנז"ל המתלבש בכלים דמקיף דבי"ע דאבי"ע דחיצוניות

הנז' הוא מתלבש בהם שלא כסדרן כי הם פנים כנגד פנים כנודע וכנזכר בכונת קבלת שבת בפסוק השתחוו כו' כי כל העולמות הם לבושים זה לזה מתלבשים זה בתוך זה כי הא"ס תוך אבי"ע דאצי' דא"ק שהם דוגמת המוח שבתוך העצמות והם תוך אבי"ע דאצי' שהם דוגמת העצמות שבגוף ועד שם הוא התפשטות והתלבשות עצמות האורות והנרנח"י עצמם וע"כ איהו וגרמי חד בהון באצילות ומשם ואילך אור העצמות מכה בכלים דאצילות ומתנוצץ אורם וחותמם ומתלבשים בכלים דבי"ע דבריאה המלבישים לאבי"ע האצילות שהם דוגמת הגידים שבגוף במעשה מצות התפילין וכעד"ז מבראיה לאבי"ע דיצירה המלבישים לאבי"ע דבריאה שהם דוגמת הבשר שבגוף ועד"ז מיצירה לאבי"ע דעשיה המלבישים לאבי"ע דיצירה שהם דוגמת העור שבגוף וה' בחי' שבאדם מרכבה לכולם כל בחי' לבחינת שכנגדו בעליון וכנודע ומה אעשה כי בזה יש עניינים רבים להבין ואיני יכול להאריך: אמנם להבין הענין בשורשו על מתכונתו צריך להבין התחברות המ"ה והב"ן דכל הפרצופים כי

בהם תלוי הכל להבין מה הוא פנים ואחור ומהו ימין ושמאל והדכורא הנקרא קדם והנוקבא הנקרא אחור והפנימי והמקיף ותורה שבכתב ושבע"פ וקול ודבור וכל פרטי הזווגים הכוללים והפרטים הנעשים ע"י מנות מעשיות ומצות בדבור ובקול ודבור וע"י מחשבה הכל כנז"ל: אמנם הכלל הוא כי התחברות המ"ה והב"ן הנזכר בכל פרצוף הוא בפרטות (ולא בכללות המשל בזה כי המ"ה והב"ן דעתיק העומדים בבחי' אחור ופנים הענין הוא בפרטות האחרון סכ"י) דכל פרטי כל ספי' דכל פרצוף דאחור ופנים ודימין ודשמאל דכל פרטיו סדר התחברות