דף לח עמוד ב ההלל בימים שיש בהם נענועי לולב לאפוקי שבת חה"מ. ובשמיני חג עצרת אנו מכוונים בכתר לבד כידוע ואנו מתחילים לכוין מערבית דליל ב' שלאחר החג כנזכר בהקדמת דב"ש ונלע"ד דכשחל בשבת ליל ב' שלאחר החג שיש לכוין במנחת עש"ק בעמידה העליונות של העולמות כידוע ואח"כ לכוין בכל קבלת שבת שממנו מתחיל ש"ק עכ"ל הרב ח"ר חיים פינסו ז"ל בע"ס שם חדש) אלא בחי' הרי"ו לבד וצ"ע גדול כי נראה שהפרש גדול ביניהם א' שבחול הנוקבא עולה בכריעות ובר"ה אינה עולה אלא בזקיפות והתם עולה בזקיפות עד החזה והכא עד הכתר:
ב איך יצדק כונת בנין פרצופי יעקב ורחל הבא בדבור אחד מאל עליון ואילך כמו בחול דהתם מדבר כששניהם עומדים מהחזה ולמטה זה מפנים וזה מאחור והכא היא עלתה עד הכתר ועוד דמעיקרא בנין פרצוף יעקב הכא למאי אצטריך בשלמאא בחול הואיל ותכלית כונת בנין פרצופו הוא כדי שיזדווג עם רחל אבל הכא רחל אינה באה לפנים ואין לה זווג ולאה הבאה לפנים לא להזדווג עם יעקב אלא עם ישראל כמ"ש הרמ"ז או נאמר שמוכרח הוא להתגלות פרצוף יעקב כיון שנתפשטו מוחין דאבא בז"א: ג מ"ש בענין הנסירה שביום א' ננסר פרצוף לאה וכתר דרחל והלא רחל עלתה בזקיפות עד כתר דז"א ולקחה מקום לאה ואפשר שכשנדחו הפרקין האמצעיים דאימא מחב"ד דז"א בהגדול הגבור והנורא ירדה עמהם: ד מ"ש שחזרת לאה לפנים הוא במלך עוזר כו' צ"ע שכבר כתב במקום אחר שחזרת לאה היא לעולם באל עליון: ה מ"ש במלת ומגן להמשיך ללאה הארת התשעה יודין שבז"א ולחברם עם ג' אאלפין שנתפשטו
בה באלהי אאברהם כו' לעשותם ג' א"ל כענין מג"ן צ"ע שהרי האלפין לא נתפשטו בלאה אלא ברחל ועוד שתשעה היודין הם בתשעה ספירות דז"א ולאה אינה אלא מהחזה ולמעלה ואין לומר שנגדלת לאה כשיעור כל קומת ז"א ע"י נה"י דאאו"א כמו רחל בחול זה אינו שהרי כבר נסתלקו נה"י דאו"א מז"א וחציים שהם חכמה ועיטרא דחסד עומדים על ראש ז"א למקיף ובינה ועיטרה דגבורה נתפשטו ברחל ואינם יוצאים אלא ע"י השופר ג' ע"ב דחיבוקים דס"ג בר"ה דע"ב בסוכות דמ"ה בש"ע או נראה שהוא בהושענא רבה שבו נעשים הנשיקים: השופר היא מצוה מעשיות שהיא בחיצוניות ואיך בא להשלים מעשה התפלה שהיא בפנימיות צ"ע אם ביום ב' דר"ה עושה השופר בחיצוניות מה שעשה השופר ביום א' בפנימיות שהוא להמשיך לכתר דנוק' דחיצוניות ז' גבורות מתוקות וז' גבורות לחכמה דפנימיות וכפי זה אין בחיצוניות רק גבורות ומתוק לבד ואין בו ד' בחינות כמו הפנימיות וצריך לכוין ביום ג'
לנסור חכמה דחיצוניות ובינה דפנימיות וביום ד' בינה דחיצוניות ודעת דפנימיות כו' ובעיה"כ נהי"ם דחיצוניות והי"מ דפנימיות או אם צריך לכוין בברכת אבות דיום ב' לנסור כתר וחכמה דחיצוניות וחכמה דפנימיות ובשופר נמשכים ז' גבורות מתוקות א' נשארת בכתר וששה יורדים לחכמה: מליל שני דר"ה עד ש"ע צ"ע אם יכול לומר ברכת המפיל וכן נראה שאין לומר תיקון חצות. בשופר דיום ראשון חוזרים נה"י דאימא בז"א וחוזר להמשיך לנוקביה גבורות כיוצא בראשונות צ"ל כי חוזרים להתדבק אב"א: ודע כי החיצוניות והפנימיות הנזכר בשני ימים דר"ה שניהם הם דחיצוניות הכולל הנזכר בשער כ"ח שער העיבורים אשר תקונם היה ע"י א"א ואו"א בעבור הי"ב וט': ביום הכפורים הוא תיקון הפנימיות הכולל הנזכר בשער הנז"ל אשר תקונו היה ע"י ט"ס דא"א וע"י ז"ת דעתיק בעיבור הט' ושבעה וכנזכר שם כי אחר עיבור שני דחיצוניות התחיל תיקון הפנימיות וכנזכר בשער הכוונות ובס' עו"ת (ע"ב ע"ב) כי ביוה"כ נתקן הפנימיות
וכדמשמע בסוף פרק י' משער אנ"ך. ודע כי החיצוניות הנתקן בר"ה הוא ב' פרצופי נה"י וחג"ת הכוללים דא"ק והפנימיות הנתקן ביוה"כ הוא פרצוף הבינה דא"ק וכנזכר בפ"ה משער אאח"פ כי יה"כ באוזן דא"ק אלא שאפשר כי החיצוניות הוא נה"י וחג"ת (דנה"י וחג"ת סכ"י) וחב"ד דא"ק והפנימיות הוא החב"ד לכל פרט או אפשר כי החיצוניות הואא פרצוף כל א"ק אורות וכלים והפנימיות הוא הד' שרשי הנרנח"י שבכתר דא"ק וכנזכר בפ' הנזכר כי יוה"כ הוא בחוש השמע: ודע כי הנוק' העולה בתפילות של יוה"כ קודם הז"א עד כתר דאמא אינה הנוק' הפרטית רחל מלך הז' דז"א אלא היא הנקודה החמישית דאצי' הנק' בכללות נוקבא דז"א אבל היא כלולה מכל הפרצופים ומכל העולמות והיא הנתקנת ע"י הנשים ע"י מצות שאין הזמן גרמא והיא בת זוג דז"א ומזדווג עמה ע"י קיום מצות עונה כנודע וכ"כ הרב ז"ל כי עיקר התענית ביוה"כ הוא לנשים כי בחינתם היא העולה. ויעקב ורחל הננסרים בר"ה ויוה"כ הם כללות כל עולם
האצילות עם כל בי"ע הנקרא יעקב בערך כללות א"ק כנודע: נכון לומר זה קודם תקיעת שופר וכן נוהגים ק"ק ספרדים בבית אל שבירושלם עה"ק תובב"א: הנה כבר נודע כי פשט טעם מצות השופר הוא לעורר הלבבות הישנים בתרדמה חלאת היצה"ר והן עתה היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו. לכן נחפשה דרכינו ונחקורה כי הן בעוונותינו שולחה אמנו זה כמה וכמה שנים רבים והצדיק אבד למטרוניתא ולכן כל מגמת פנינו בתפילתינו תהיה בכונה שלימה לפדות את השכינה וניצוצי הקדושה מהגלות ולתברא בית אסורים דילה כמ"ש בתקונים על פסוק ויפן כה וכה אי אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורים דילה לאמר לאסורים צאו אי אית מאן דקרא ליה בתיובתאא דיחזיר קב"ה שכינתא לגביה אלא כולהון צוחין בצלותין ביומא דר"ה ויוה"כ ככלבין הב לנא מזוני סליחה וכפרה כתבנו לחיים ואנון עזי פנים כו' ולית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזיר קב"ה שכינתא לגביה וכל איש הירא אאת דבר ה' לבו יחיל בקרבו מפחד ה' ומהדר גאונו ויתן אל לבו כי
היום יביאו את דינו למשפט לפני ממ"ה הקב"ה שופט כל הארץ מגופו ומבניו וממונו מעשה איש ופקודתו ועלילותיו מחשבותיו ותחבולותיו שהוא יודע כל תעלומות לב ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה כי הוא הדיין הוא עד והוא בעל דין ויראה ופחד יבא בו לאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו ובכן בעיניו יראה ולבבו יבין ויפשפש במעשיו וברגע קטן עיניו יחזו למצוא עונו מצדו אלף ורבבה מימינו ובפרט כמעט שעבר על כמה לאוין ובפרט התלויים בלב כגון לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור ולא תאמץ ולא תקפוץ ועשין ליראה (ע"ג ע"א) את ה' לאהבה אותו ללכת בדרכיו ועשה דואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה והיא היא שהחריבה את בתינו ועדיין לא נטהרנו מנגע צרעת עון שנאת חנם ולשון הרע הקשה מע"ז וג"ע וש"ד וכיוצא מעבירות קלות וחמורות כביר מצאה ידינו על זה ידוו כל הדווים האם לכך נוצר האדם לעבור על רצון יוצרו ח"ו או שמא
החיים והשלום דשמייא מיהב יהבי לאבד הזמן להבל וריק והלא האדם נידון ע"כ הרגעים ותובעים ממנו במה הוציא כל רגע לא ירפנו ובפרט עון ביטול תורה העולה על כולנה על מה אבדה הארץ עליונה ותחתונה ותחלת דינו של האדם הוא על דף לט עמוד א ד"ת וכל שעה וכל רגע שאינו עסוק בד"ת נקרא וחסרון לא יוכל וגו' וכל שאינו עוסק בד"ת נק' נזוף כי דבר ה' בזה ובכל יום בת קול יוצאת ואומרת אוי כו' ואפילו היושב בטל נק' לץ מד' כיתות כו' כ"ש השח שיחה בטלה שהוא בעשה ומגיד לאדם מה שיחו אפי' דברים שאין בהם ממש נכתבים ונקראים אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה וכ"ש הנכשל בעון ד' כיתות הפוגמים בכל ד' העולמות אבי"ע דהיינו לצים חנפים שקרנים לשון הרע ובפרט בשכינה שכל חטא הוא קוץ מכאיב ומזיק בית אסורין דילה ומוסיף מכאוב על מכאובים ערות אמך לא תגלה ומה הלשון אומרת קלני כו' הגמול הזה קויתי אוי כי בני יצאוני צעקה הנערה נתנני ה'
וגו' ועסק התורה שמתקן לקב"ה ושכינתיה צריך לשמה בלי שום פניה כמ"ש בתיקונים כמה מאמרים ומדרשות צווחין בכל יממא ולילה באורייתא דבעל פה בכמה קושיין וצווחי בה ככלבים כו' הב לן עתרא בעלמא דין הב לן עותרא בעלמא דאתי כמה דאוקמוה למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא שכינתא ולחברא לה בבעלה ובג"ד קלא נפיק בכל לילה ואמר מה אקרא זיל ואימא לון דישתדלון באורייתא ליחדא שכינתא עם בעלה ולית מאן דיתער בלה לגבי בעלמא אין מנהל לה ואין מחזיק בידה כי הן בעונותינו שולחה אמנו כו' כנ"ל לכן עתה עת רצון היא חזק ונתחזק להכניע לבנו ולשוב בתשובה שלימה כי שערי תשובה היום הם פתוחים כיאותה אנחנו מבקשים כהיום הזה כי כל עיקר השופר תלוי בתשובה כמ"ש בזוהר כנודע ואז תשוב ה' שהיא אמא להתפשט המוחין בז"א והוא הכרח גדול התעוררות הלב בתשובה כהיום הזה כי אין קול השופר פועל באימא הנק'
אוזן והנק' תשובה להמשיך המוחין בז"א אם לא שעולה הקול בהתעוררות הלב בתשובה ואז דברים היוצאים מן הלב נכנסים באוזן והוא כי נודע כי בצלם ה' עשה את האדם בצלם דמות כללות כל העולמות והאוזן כנגד אמא דכללות והלב מנגד ז"א דכללות שבו תלוי השינה כי כפי ביטול מ"ע שהאדם מבטל כך מחליש כח איברי נרנח"י שבו ואינם פועלים בו ונקראים מתים ולפעמים מסתץלקים לגמרי והיא היא השינה וכפי מה שעובר על מל"ת כן הוא מייבש ומעוות איברי נרנח"י ומשליט עליהם ס"א ח"ו ועתה בהתעוררות לבו אל התשובה מתעוררים איברי הנרנח"י ההם כי החפץ והתשוקה אל התשובה שהיא נשמה הוא גורם להמשיך חיות הנרנח"י אל האיברים ומחיה אותם וכמו כן גורם כי בעלות קול השופר בהתעוררות הלב בתשובה גורם שהז"א שהוא הלב דכללות יתעורר להעלות מ"ן מניצוצי אחוריים דאמא ובזה מתפעלת אמא להתייחד עם אבא ולהמשיך המוחין בז"אא שכבר הוא מוכן לקבלם ונראה שאפילו
יהיה (ע"ב) בידו של האדם חטא מהחטאים המעכבים את התשובה כגון שהיה סיבה להחטיא את חבירו בזה התעוררות התשובה היום גורם לפתוח לו שערי התשובה כי שערי תשובה פתוחים כי התעוררות תשובה מעט היום הוא כנגד טורח גדול בזמן אחר ולכן עת לחננה ושעת רצון להתחרט חרטה גמורה על כל אשר נואלנו ואשר חטאנו בכלל ובפרט ולקבל כל א' ממנו לשוב מאיזה עון שבידו ואל יפחות כל אחד לשוב מאיזה חטא קל או חמור כי בזה זוכה להיות צדיק בעל תשובה ומכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות וכן כתבו הראשונים שמי שלא שב בתשובה באותם הימים שקודם ר"ה ונכתב ונחתם בר"ה בין הרשעים שאם הרהר בתשובה באותו היום בצבור יקרע רוע גזר דינו ויכתב בספר החיים יען שערי תשובה פתוחים דרשו ה' בהמצאו וגו' ובפרט על הגלות השכינה ועל חרבן בית קדשנו ותפארתינו כי כל דור שלא נבנה ב"ה בימיו כו' ובפרט בדור זה: ידוע למו"ר פשט טעם מצות השופר הוא לעורר הלבבות הישנים כמ"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל אע"פ
שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועילו ולא יצילו הביטו חנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם יעזוב כל אחד דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה ע"כ ויתחרט על בטול תורה ומיעוט מצות ומעשים טובים ועל אשר לא טוב עשה ולא על מעשיו של שנה שעברה לבד אלא על כל מעשה ימי שני חייו וגם על כל גלגוליו שעברו על הכל יביא האלהי' כו' ולכן יתחרט חרטה גמורה על אר לא טוב עשה ובזה יזכה להיות צדיק ומכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות. וכל א' ימחול בלב שלם לכל בן ישראל ושלא יענש שום בר ישראל בסבתו לקיים מצות ואהבת לריעך כמוך (ע"כ): תקיעות דמיושב הם במקום הל' תקיעות דעמידה דשחרית שהיו תוקעים קודם הגזירה כי מלכיות זכרונות ושופרות היו בסדר תפלת שחרית כנודע ואחר הגזירה תקנו לתקוע אאותם
אחר שחרית מיושב ומלכיות זכרונות ושופרות נתקנו בתפלת מוסף: וכתב הרב ז"ל בליקוטים כי מלכיות הם תיקון פרצוף החיצון נה"י דזו"ן וזכרונות תיקון פרצוף האמצעי חג"ת דזו"ן ושופרות תיקון פרצוף הפנימי חב"ד דזו"ן וכנגדם נתקנו התקיעות עשרה קולות כנגד הי"ס דכל פרצוף משלשה פרצופים הנזכר כי תשר"ת בחב"ד ותש"ת בחג"ת ותר"ת בנה"י והם ג"פ תשר"ת תש"ת תר"ת כנגד הג' פרצופים הנז"ל. ונמצא כי תשר"ת תש"ת תר"ת הראשונים שהם בפרצוף החיצון נה"י דזו"ן הם בפנימיות דחיצוניות ועשה השניים שהם בחג"ת הם בחיצוניות דפנימיות ועשרה השלישים שהם בחב"ד הם בפנימיות דפנימיות: או אפשר כי תשר"ת תש"ת תר"ת הראשונים הם בפרצוף החיצון נה"י דזו"ן דג' העולמות הנזכר והשניים בחג"ת דכולם והשלישים בחב"ד דכולם ונפקא מינה דסדרם הוא מתתא לעילא כנודע: (ע"ד ע"א) וכבר נודע כי עיקר חזרת המוחין בז"א היום ומיתוק הדינים הוא ע"י השופר
וכל עצמו של שופר הוא לעורר לבבינו לתשובה כלומר עורו ישנים מתרמתכם ושובו אל ה' ואז תשוב ה' אימא להתפשט בז"א נמצא כי עיקר הכל היא התשובה ובלא תשובה א"א למוחין להתפשט כי כל אבר וגיד פגום או שעדיין לא נברר ולא נתקן א"א למוחין להתפשט בו כנוע לפיכך נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' כל א' לפי שיעורו א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שלא יפחות כל אחד לשוב מאיזה חטא קל או חמור ואז זוכה להיות צדיק בעל תשובה ומכריע את עצמו וכל העולם לכף זכות ונכתב בספר צדיקים לחיים ודבר זה הוא הכרח גדול בכל עת ובפרט ביום שאין בו תקיעת שופר אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים שע"י הרהורי תשובה זו יחזרו המוחין להתפשט בז"א וימתקן הדינים: וכל מגמת פנינו בתפילותינו לא יהיה אלא להתפלל ולשפוך נפשינו אל ה' יתברך לפדות השכינה מהגלות ולתברא בית אסורים דילה לאמר לאסורים צאו כמאמר התיקונים ויפן כה וכה אי אית מאן דאתער בתיובתא לתברא בית אסורים דילה ויקרא לקב"ה בתיובתא דיחזיר שכינתא
לגביה אשר זה כמה ימים ושנים ושכינה בגלות בית קדשינו ותפארתינו חרב ונסתם כל חזון נבואה ורוה"ק פסקה ממנו ורוב מצות התורה גנוזים בקרן זוית עבר קציר כלה קיץ והכל תלוי בתשובה: כל אלו הזיווגים דחיך וגרון הנזכר בשופר הם דפה דא"א