# ספר נהר שלום — דף מא עמוד א

[קריאה בקורא](/reader/kabala-72f6d8494dd9/1/35/)

<div lang="he" dir="rtl">

דף מא עמוד א
ואלו הם דבריאה וביצירה הם ג&#x27; פעמים גבריא&quot;ל ע&quot;ה שכולל אותם ובעשיה הוא שם 
כפירירו&quot;ן ושם קס&quot;א שג&quot;כ כולל שם שלהבת אלו ה&#x27; שלהביות חשבונם עולה שלשת אלפים 
תרפ&quot;ה והם מכופלים שהם ז&#x27; אלפים ש&quot;ע כמנין ש&quot;ע שהעי&quot;ן עולה לשבעה אלפים ולשבעים 
בלב&quot;ת אש עולה ג&quot;כ שלהבת עם ד&#x27; אותיות ע&quot;ב עולה שלהבת כשתסיר ד&#x27; יודי&quot;ן הם ת&#x27; נשאר 
משם ע&quot;ב ל&quot;ב הם ש&quot;ך וי&#x27; אותיות של מלוי ע&quot;ב וד&#x27; יודי&quot;ן ול&#x27; במ&quot;ק הם שבעה הרי שלהבת 
ושם ס&quot;ג עולה ג&quot;כ שלהבת כיצד תסיר שלשה יודי&quot;ן ואל&quot;ף שבאמצע השם ששורש ה&quot;א היא יו&quot;ד 
נמצא שהם ד&#x27; יודין שהם ת&#x27; ונשאר ג&quot;כ ל&quot;ב כמו שנשאר משם ע&quot;ב הרי תש&quot;ך וי&quot;ז כו משם 
ע&quot;ב הרי שלהבת. ובשם מ&quot;ה יש ג&quot;כ שלהבת כיצד ג&#x27; אלפין והיוד של השם הם ת&#x27; שכבר אמרנו 
ששורש האלפין הוא יו&quot;ד נשאר מהשם ל&quot;ב תחשוב בשמות הנ&quot;ל והוא שלהבת ושם ב&quot;ן ג&quot;כ עולה 
שלהבת כשתצייר הב&#x27; ההי&quot;ן בצורת ה&#x27; הם שני יודין ויו&quot;ד ראשונה וכללות השני ההי&quot;ן 


שהיא יו&quot;ד אחרת (שהם יודי&quot;ן משני ההי&quot;ן) הרי ארבע יודין הם ת&#x27; נשאר משם ב&quot;ן ל&quot;ב 
כשתחשוב מה שלקחנו שהם עשרים נשאר ל&quot;ב תחשוב כנ&quot;ל הרי שלהבת (ותכוין שלא להפרידה 
מהגחלת): 
סדר פורים: 
ליפשוט לי מר האי ספקא שנפל לי בענין פורים ולתרץ לי קושיא א&#x27; שנפל לי בענין פורים 
והוא כי הנה נודע מ&quot;ש הרב זל&quot;ה בפ&quot;ב משער מיעוט הירח ובשער הכונות כי בזמן גלות בבל 
היו זו&quot;ן עומדין אב&quot;א במוחין דגדלות דאב&quot;א ובסוף השבעים שנה נסתלקו המוחין מז&quot;א 
ונכנסו בה ואז יצאה הארת מרדכי ואסתר ואח&quot;ך נגזרה הגזירה ההיא ואז השי&quot;ת ברחמיו 
האיר הארת מרדכי ואסתר משמע שהוסיף להאיר בהם הארה מחודשת כי הם עצמם כבר היו 
מגולים מקוד הגזירה אע&quot;פ שבכאן יש כמה פרטי שאלות אחרות כי כבר היו מרדכי ואסתר 
בעולם מקודם הגלות וכיוצא באלו השאלות אין לנו להתעסק בהם עתה ועי&quot;ז לא יכלו 
הקליפות לשלוט בהם ואדרבא נהפוך הוא מרוב ההארה ההיא כי נסתמו עיניהם והנה בכל שנה 


ושנה שחוזר ונאור אותו האור נסתפק לי אם חוזרים זו&quot;ן לעמוד אב&quot;א עם מוחין דגדלות 
דאב&quot;א והמוחין בה מתחלת ליל פורים וכל היום ההוא מצד עצמו של היום. ונפקא מינה שאם 
כך הוא אין לכוין בק&quot;ש דערבית וכן בתפילת ערבית ולא בק&quot;ש דמטה ודקרבנות ודיוצר ולא 
בברכה א&#x27; דשחרית עד באהבה. או אם נאמר שאין כל זה נעשה מצד היום עצמו כי הנה באותו 
זמן כל זה כבר היה עשוי מאליו ועיקר של הנס היה אותה ההארה שהוסיף להאיר במרדכי 
ואסתר כנ&quot;ל וזאת ההארה המחודשת היא אשר מתגלית בכל שנה ביום פורים לכשיכנסו המוחין 
בה בזן הראוי להם והוא בעמידה דשחרית כנודע באופן שאין שום שינוי בין פורים לשאר 
ימות השנה רק באותה ההארה שביום פורים עוד תוסיף תת כחה לבלתי תתבטל כל היום ההוא 
מן באהבה דשחרית ואילך עד סוף היום כי אם כפי הספק הא&#x27; נמצאו ב&#x27; נסים א&#x27; להביא 
המוחין וא&#x27; לקיים אותה ההארה כי אין גלות זה דומה לגלות בבל כנודע. ועוד צ&quot;ל עיון 


איך קבעו לנו רז&quot;ל פורים באדר והיה ראוי לקובעו ביום שני דפסח כי בו ביום נתגלית 
אותה ההארה ונתבטלה הגזירה בשלמא באותה השנה הא&#x27; של הנס כי בו ביום אשר שברו 
אויביהם לשלוט בהם ונהפוך הוא ש&quot;ד אבל לדורות אשר קבעוהו להם זכר לאותה ההארה היה 
ראוי לקבוע בפסח: 
ובענין פסח צל&quot;ע איך כתב בשער הכונות שבגלות מצרים חזר הז&quot;א לעיבור ג&#x27; גו ג&#x27; ואע&quot;פ 
שאינו כפשוטו שחזר ממש לתוך אימא אלא ר&quot;ל שנסתלקו כל המוחין ולא נשאר בו כי אם 
מוחין דעיבור שהם אל&quot;ם ואפי&#x27; מוחין דיניקה לא נסתלקו אלא שלא היו פועלים והיו שם 
דוממים בסוד דומי&quot;ה ושסיבת הגלות היה על עשרה דמים והלא בשער מיעוט הירח כתב שבזמן 
גלות מצרים היו הזו&quot;ן עומדים אב&quot;א עם מוחין דגדלות דאב&quot;א כנודע ואין הה&#x27; ספי&#x27; 
עליונות דז&quot;א מאירים בנוקבא העומדת אחורי הנה&quot;י שלו וסיבת הגלות ת&#x27; שנה היה לסיבת 
חסרון הארת הה&#x27; ספירות עליונות בד&#x27; תחתונות דיליה ששם עומדת הנוקבא ותשובתו הרמתה 


כו&#x27;: 
(א&quot;ה עיין של&quot;ו פ&quot;ב שהניחו בצ&quot;ע ומצאתי תירוץ לזה בכ&quot;י משם הרב הגדול חק&quot;ל כמהר&quot;ר 
דוד מאגאר זלה&quot;ה וז&quot;ל: 
הנה נודע כי סוד יצ&quot;מ ומה שחזר ז&quot;א לבחי&#x27; עיבור דג&#x27; כלול בג&#x27; הכל הוא בבחי&#x27; פרצו&#x27; 
המוחי&#x27; דזו&quot;ן כי כל דרושי הרב ז&quot;ל בענין עיבור יניקה ומוחין דחיצוניות ופנימיות 
כולם הם מדברים בענין כללות פרצופי המוחין דזו&quot;ן כי כל מה שהיה נוגע לפרצוף זו&quot;ן 
דאצי&#x27; ולכל פרצופי בי&quot;ע שהם חותם פרצופים דאצי&#x27; כולם כבר נגמרו ונתקנו בזמן הראוי 
להם בעת שעלה ברצון המאציל והאציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם בצביונם ובתיקונם 
ואי שייך בהם לא מיעוט ולא ירידה ולא גדלות ולא קטנות וכל כוונתינו וכל דרושי הרב 
ז&quot;ל כולם מדברים בפרצוף המוחין דזו&quot;ן דכל העולמות כי אנחנו בנים לזו&quot;ן כמש&quot;ה בנים 
אתם לה&#x27; אלהיכם וע&quot;י מעשינו אנו מתקנים פרצוף המוחין דזו&quot;ן וזו&quot;ן שהם בנים לאו&quot;א 
מתקנים פרצוף המוחין דאו&quot;א הנקרא גם הם זו&quot;ן בערך מה שלמעלה מהם וצריכים עיו&quot;מ והכל 


נתקן ע&quot;י זו&quot;ן דאצי&#x27; שהם בנים שלהם. ועד&quot;ז או&quot;א לא&quot;א ונוק&#x27; וא&quot;א ונוקבה לעתיק ונוק&#x27; 
וע&quot;י ונוק&#x27; לא&quot;ק והכל תלוי כפי מעשינו ופעולתינו ע&quot;י קיום התורה והמצות וכל מה שאנו 
פועלים בזו&quot;ן דאצי&#x27; כן גורמין ופועלים זו&quot;ן לאו&quot;א וכעד&quot;ז כולם כי מה שנתקן ע&quot;י 
המאציל יתברך בעת התיקון העולמות הוא זו&quot;ן הכוללים דכח פרצוף ופרצוף שהם הז&quot;ת דכל 
פרט ודכל כלל פרטי א&quot;ק וע&quot;י וא&quot;א ואו&quot;א וזו&quot;ן דאבי&quot;ע וכל דרושי הרב ז&quot;ל כולם הם 
בנויים על ערכי הכנויים כי לפי ערכנו אנחנו בנים לזו&quot;ן וזו&quot;ן דאצילות דוקא הם 
החסרים עיו&quot;מ וצריכים להשלימם על ידינו אמנם או&quot;א הם שלמים וכ&quot;ש הפרצופים שלמעלה 
מהם וזה כלל גדול שכל עבודתינו וכל כוונת התפילות והתורה והמצות הכל הוא בפרצופי 
המוחין דזו&quot;ן ובזה אל תתמה במ&quot;ש הרב ז&quot;ל שבגלות מצרים חזר ז&quot;א לבחי&#x27; דג&#x27; כלול בג&#x27; 
תכלית המיעוט בתוך אימא דאצי&#x27; מי היה המדבר עם מרע&quot;ה מי היה מוציא את ישראל ממצרים 


ואיך נתקיימו כל העולמות בי&quot;ע עכ&quot;מ): 
דרוש יקר הערך בענין הדעת: 
(קט&quot;ו ע&quot;ב) אמר חיים ויטאל הנני מחבר דרוש יקר הערך בענין הדעת וזולת זה הדרוש אין 
שום ידיעה שורשית בעניני הי&quot;ס ואכתוב משנלע&quot;ד בו מכל אשר עיינתי בספר הזה: 
דע כי אע&quot;פ שהוזכר תמיד היותם י&quot;ס אינם רק ה&#x27; ספירות וכל ספירה הוא פרצוף אחד וכולל 
עשר מדות והם א&quot;א ואו&quot;א וזו&quot;ן וזה פרטם כי ספי&#x27; הכתר כוללת עשר מדות ונק&#x27; א&quot;א וספי&#x27; 
החכמה כוללות עשר מדות ונק&#x27; אבא וספירת בינה כוללת עשר מדות ונקרא אימא וספי&#x27; הדעת 
דחסדים כוללת עשר מדות ונק&#x27; זעיר אך כשנאצל לא היו בו רק שש מדות חג&quot;ת נה&quot;י שבדעת 
והם הם החג&quot;ת נה&quot;י הנקרא אצלינו מכלל הי&quot;ס אבל אינ רק מדות ולא ספי&#x27; כמו הג&#x27; ספי&#x27; 
הראשונים וספי&#x27; הדעת דגבורה כוללת עשר מדות ונקרא נוק&#x27; דזעיר אך כשנאצלה לא היה בה 
רק מדה 
 


דף מא עמוד ב
א&#x27; לבד העשירית והיא מל&#x27; שבדעת הנזכר והיא היא המל&#x27; הנק&#x27; אצלינו מכלל הי&quot;ס אבל אינה 
רק מדה א&#x27; ולא ספירה ואלו הה&#x27; פרצופים נרמזו בשם ההוי&quot;ה בקוצו של יו&quot;ד ובד&#x27; 
אותיותיו ולפי שהכתר אינו מכלל הי&quot;ס והושם ספי&#x27; הדעת במקומו לכן נרמז בקוץ היו&quot;ד 
ולא באות ממש ונמצא כי עיקר הפרצופים הם ד&#x27; או&quot;א וזו&quot;ן והם ד&#x27; אותיות ההוי&quot;ה והם 
נכללות בג&quot;ס בלבד שהם חב&quot;ד ודעת כלול מב&#x27; עיטרין וז&quot;ס פסוק ה&#x27; בחכמה יסד ארץ כונן 
שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ונמצא כי כל העולמות אינם רק שלשה בחינות חב&quot;ד 
והסיבה היא כי שרש הכל הוא החסד והדין והרחמים ולפי שהרחמים מכריע ביניהם ריך 
שימצאו בו ב&#x27; בחינותיהם והם חו&quot;ג תרין דעות ואלו עצמם הם ג&#x27; בחי&#x27; כהן לוי ישראל והם 
נר&quot;ן והנה כל פרצוף מאלו הד&#x27; כלול מעשר מדות אשר כל העשרה אינם רק ספירה אחת כנזכר 
גם דע כי כל פרצוף היותר זך מתלבש תוך התחתון: 
ונתחיל מן הראשון הנה ספי&#x27; הכתר היא נשמת האצילות ונחלק לג&#x27; מוחין חב&quot;ד שהם נר&quot;ן ג&#x27; 


חלקי הנשמה כיצד עתיק ונוק&#x27; חו&quot;ב והם נשמה ורוח ואריך ונוק&#x27; הם זו&quot;ן שבכתר ונק&#x27; דעת 
ונפש ושלשתם ג&#x27; חלקי הנשמה אח&quot;כ ספי&#x27; חו&quot;ב הם רוח דאצי&#x27; ונחלקים לג&#x27; מוחין חב&quot;ד שהם 
נר&quot;ן ג&#x27; חלקי הרוח. כיצד או&quot;א חו&quot;ב והם נשמה ורוח והדעת שהוא זו&quot;ן שבהם שהם ישסו&quot;ת 
נק&#x27; נפש ושלשתם שלשה חלקי הרוח ואח&quot;כ ספירת הדעת היא נפש דאצי&#x27; ונחלק לשלשה מוחין 
חב&quot;ד שהם נר&quot;ן ג&#x27; חלקי הנפש. כיצד זו&quot;ן חו&quot;ב והם נשמה ורוח והדעת של הדעת שהוא זו&quot;ן 
שבהם הם יעקב ולאה ונקראים נפש ושלשתם הם ג&#x27; חלקי הנפש וכל הבחי&#x27; הנזכרי&#x27; כלולים 
מעשר ומתלבשים זה בתוך זה ונמצא כפי זה כי הדעת בכל מקום הוא זעיר שבבחינה ההיא 
וא&quot;כ כמו שזעיר היה בו בתחילה קטנות שהם ו&quot;ק ואח&quot;כ נתוספו בו ג&quot;ר כן ב&#x27; הבחי&#x27; יש שם 
בדעת דעת עליון כח&quot;ב שבו דבוק תחת או&quot;א ודעת תחתון שהם ו&quot;ק והם למטה בז&quot;א בקטנותו: 
ונבאר עתה כל זה בפרטות פרצוף אחד שהוא זעיר וממנו תקיש בכללות כל הפרצופין יחד דע 


כי ז&quot;א הוא פרצוף אחד כולל עצמות וכלים (קט&quot;ז ע&quot;א) והכלים שבו הם נכללים בג&#x27; כי 
הכבד למטה וכולל עשר מדות שהם כל האיברים ומתלבש ע&quot;י הורידין שב בכל הגוף והלב גבוה 
ממנו וכולל עשר מדות ומתלבש תוך בחינת הכבד ע&quot;י הדפקים שבו ומתפשט בכל הגוף והמוח 
גבוה מכולם וכולל עשר מדות מתלבשים תוך בחי&#x27; הלב ע&quot;י הגידים המתפשטים ממנו ומתפשט 
בכל הגוף ועד&quot;ז ממש נחלק העצמות בג&#x27; נשמה ורוח ונפש מתלבשים זה בתוך זה ומתפשטים 
בכל הגוף לכן הכבד משכן הנפש והלב משכן הרוח והמוח משכן הנשמה והנה בהיות זעיר בזמן 
העיבור ג&#x27; כלילן בג&#x27; אין לו אלא נפש ובזמן היניקה שנתפשטו שש קצוותיו יש לו גם רוח 
ובזמן הגדלות יש לו גם נשמה כי גדלו בו ג&quot;ר שבו ונשלם לעשר מדות: 
ונבאר עתה ענין הגדלות הנקרא מוחין והטעם הוא כי המוחין הם כלי של הנשמה וכמו 
שהנשמה נחלקת בנר&quot;ן שבה כן המוחין נחלקים בג&#x27; והם חב&quot;ד שבו ונודע כי כל מוח מאלו 


כלול מעשר מדות ומתלבשים זה בתוך זה בכל הגוף דזעיר כיצד מוח חכמה תוך מוח בינה 
ומוח בינה בתוך הדעת וא&quot;כ אע&quot;פ שהדעת הוא זעיר שבג&#x27; חלקי הנשמה הנה כלול מעשר אלא 
שהוא כדמיון הזעיר שיש לו תחילה ו&quot;ק ואח&quot;כ ג&quot;ר כן מוח הדעת יש לו ו&quot;ק ונקרא דעת 
תחתון כי הוא נשמה לו&quot;ק זעיר ודעת עליון והוא ג&quot;ר שבו שהם חב&quot;ד שבדעת ואלו עומדים 
למעלה תחת תרין מוחין חו&quot;ב דזעיר וכאשר נגדל הזעיר ויש לו ג&quot;ר ונמצא סמוך ראאשו תחת 
או&quot;א ממש לוקח דעת העליון העומד שם ג&quot;כ. ועוד דע כי כמו שזעיר הוא בן אחד שנולד 
מזווג או&quot;א כן הוא הדעת נולד ע&quot;י זווג חו&quot;ב ב&#x27; מוחין דזעיר וכמו שנולדה נוקבא דזעיר 
עמו כן עיטרא דגבורה שבדעת נולדה עם החסדים שבדעת מזווג חו&quot;ב וב&#x27; העיטרין נולדים 
תאומים כדמיון זעיר ונוקביה ואח&quot;כ ננסרים ומתפרשאן ואז דעת החסד נשאר בזעיר ודעת 
הגבורה ניתן לנוקבא הארותיו בתחלה שלא ע&quot;י זווג לבנין פרצופה ואח&quot;כ בעת הזווג נותן 


לה הגבורות עצמם עכ&quot;ז נשארים בו שרשיהם כדי שלא יהיה גם הוא דעתו קלה והנה כיון 
שהדעת התחתון הוא בחי&#x27; זעיר שבדעת נמצא כי דעת עליון שהוא חב&quot;ד שבדעת שהם או&quot;א של 
הדעת תחתון יתלבשו בתוכו ונמצא כי בו&quot;ק זעיר מתלבש דעת תחתון ולפנים ממנו יתלבשו 
ו&quot;ק הדעת העליון ויהיו נשמה אליו כדרך או&quot;א אשר מתלבשים שש קצוותיהם בלבד תוך זעיר: 



כלל העולה כי בחי&#x27; הדעת של זמן הגדלות דז&quot;א הוא בחינת חלק הנפש של הנשמה ונק&#x27; בחי&#x27; 
זעיר של הנשמה ונחלק לב&#x27; בחי&#x27; חב&quot;ד שבו נקרא דעת עליון והם או&quot;אא ודעת שבדעת וז&quot;ת 
שבו נקרא דעת תחתון שהואא זעיר שבדעת ובהיות ז&quot;א גדול מתלבש דעת תחתון בו&quot;ק וו&quot;ק 
שבדעת עליון מתפשטים תוך דעת התחתון וג&quot;ר שבדעת העליון נשארים מגולים למעלה בראש 
ז&quot;א (ונק&#x27; ב&#x27; מוחין חו&quot;ב דז&quot;א) וו&quot;ק של ב&#x27; מוחין חו&quot;ב דז&quot;א מתלבשים בתוכם ועד&quot;ז 
יהיה בבחי&#x27; ג&#x27; מוחין דיניקה וג&#x27; מוחין של עיבור בהיות הז&quot;א קטן כי הדעת שבהם הוא 
חלק הנפש של הרוח או חלק הנפש של הנפש ומזה תקיש לבחינת הדעת של כללות עולם האצי&#x27; 
כלו ביחד באופן כי לעולם הדעת בחי&#x27; זעיר ברא דאו&quot;א בכ&quot;מ שהוא וכנזכר איך ג&#x27; מוחין 
חב&quot;ד נשמה ורוח ונפש והנה כמו שנתבאר כי מוח הג&#x27; הנקרא דעת כלול מעשר מדות ויש בו 
ב&#x27; בחי&#x27; דעת כן כל מוח מהשנים (ע&quot;ב) אחרים הנקרא חכמה או בינה כלול מעשר ויש בו דעת 


כלול מב&#x27; בחינות ונמצא כי כשמזדווגת איזה מדה מעשר מדות שיש בפרטות איזה פרצוף עם 
חברתה כגון מוח חכמה דזעיר עם מוח בינה שבו מזדווג ע&quot;י בחי&#x27; הדעת שבו עצמו רוצה 
לומר ע&quot;י היסוד שבסוף הדעת התחתון שבמוח החכמה אלא שלהיותם בחי&#x27; מוחין אין אנו 
מזכירין שם יסוד שהוא בחי&#x27; ו&quot;ק תחתונות וכשמזדוג הזעיר עם לאה שהם פרצופין נבדלים 
ונפרדין אז מזדווגים בחי&#x27; ג&#x27; המוחין שלו ע&quot;י הדעת שהוא המוח הג&#x27; כלו וגם בזה יהיה 
פירושו ע&quot;י היסוד שבדעת העליון שבמוח הג&#x27; הנק&#x27; דעת אך אינו נקרא בשם יסוד להיותו 
בחי&#x27; מוחין דזעיר וכשמזדווג זעיר עם רחל אז הזווג ההוא ע&quot;י היסוד תחתון דזעיר אשר 
בו מתלבש נשמתו שהא יסוד הדעת התחתון ועד&quot;ז למעלה באו&quot;א כי כשמזדווג אבא עם אמא הוא 
ע&quot;י היסוד העליון שבו אשר בסוף דעת דאאבא עצמו הנקרא דעת עליון ובהזדווגם יחד בבחי&#x27; 
שש קצותיהם הנקרא ישסו&quot;ת אז הוא ע&quot;י היסוד התחתון שהוא יסוד הדעת התחתון ולהיות 


או&quot;א בחי&#x27; מוחין של כללות האצילות לכן אין נזכר היות זווגם ע&quot;י היסוד שבהם אלא שם 
דעת אפילו בזווג שש קצותיהם שהם ישסו&quot;ת משא&quot;כ בזעיר שזווגו העליון הוא ע&quot;י הדעת שבו 
והתחתון ע&quot;י יסוד ממש שבו כנזכר ונמצא כי כשאנו אומרים שמזדווגגים או&quot;א ע&quot;י הדעת 
הוא ע&quot;י דעת שבו שבפרצוף אבא עצמו ולא ע&quot;י הדעת אשר תחת או&quot;א שהיא בחי&#x27; ג&quot;ר דגדלות 
דז&quot;א כנז&quot;ל כי זה נקרא בן שלהם ואינו יסוד שבהם עצמם בפרצופים ואמנם עולה הוא תוך 
דעת עצמו דאבא להיותו שם בחי&#x27; מ&quot;ד כנודע אבל הזוג עצמו לעולם אינו אלא היסוד והדעת 
(נ&quot;א או הדעת) הנכנסים בנקודת ציון יסוד הנקבה ועי&quot;כ הוא החבור והזווג וכן בהזדווג 
ב&#x27; מוחין חו&quot;ב דזעיר זה עם זה הוא ע&quot;י הדעת או היסוד שבמוח החכמה לא ע&quot;י הדעת שהוא 
המוח הג&#x27; כי זה הוא בן שלהם ולא 
 


דף מב עמוד א
יסוד את דעת מכלל פרצופים ומבשרינו נחזה אלוה כי אין זווג איש עם אשתו ע&quot;י הבנים 
שלהם כי אם ע&quot;י היסוד של עצמם. והנה גם בענין המוחין דזעיר יש חילוק א&#x27; וצריך לבארו 
והוא כי נודע שיש לזעיר ב&#x27; בחינות מוחין ג&#x27; מצד אבא וכלם נקרא מוח א&#x27; חכמה דזעיר 
וג&#x27; אחרים מצד אימא וכלם נקרא מוח אחד בינה דזעיר והנה אלו החכמה עם הבינה בהזדווגם 
יחד הוא ע&quot;י מוח הג&#x27; דאבא הנק&#x27; דעת דמוחין מצד אבא כי הדעת הזה הוא מן כללות עשר 
מדות שבג&#x27; מוחין אלו ואמנם כשמזדווגים ב&#x27; בחינות חו&quot;ב פרטיות ששניהם מצד מוח חכמה 
הכוללים אינו אלא ע&quot;י הדעת הפרטי שבחכמה הפרטית שבג&#x27; מוחין דאבא ולא ע&quot;י מוח הג&#x27; 
ממוחין דאבא הנקרא דעת בפ&quot;ע בן להם כנז&quot;ל והנה הם דעת א&#x27; מצד אבא מוח הג&#x27; שבג&#x27; 
המוחין ההם והוא כולל ה&#x27; חסדים וה&#x27; גבורות ודעת ב&#x27; מוח הג&#x27; שבג&#x27; המוחין שמצד אימא 
וגם הוא כולל חסדים וגבורות וכל דעת מאלו נחלק לב&#x27; בחי&#x27; דעת עליון ודעת תחתון 


כנז&quot;ל. וכפי זה צריך להודיע ענין אחר כי ברוב המקומות שתמצא בס&quot;ה ובספרינו זה ענין 
ג&#x27; מוחין דזעיר אין הכוונה אלא על כללות כלם רוצה לומר כי כשמזכיר חכמה דזעיר ר&quot;ל 
כללות ג&#x27; מוחותיו שמצד אבא כי כולם נקרא חכמה סתם דזעיר והיא נשמה לנשמה שבו 
וכשמזכיר בינה דזעיר ר&quot;ל כללות ג&#x27; מוחותיו שמצד אימא והם נשמה שבו וכפי זה יצא לנו 
טוב טעם למה אי אנו מונין את הדעת לספירה בפ&quot;ע מכלל הי&quot;ס דזעיר והוא כי כפי האמת 
אין בו רק ב&#x27; מוחין (קי&quot;ז ע&quot;א) מוח חכמה דמצד אבא הנכלל מג&#x27; מוחין פרטיים חב&quot;ד שבה 
ומוח בינה דמצד אמא הנחלק לג&#x27; מוחין פרטיים חב&quot;ד שבו ואמנם בחינת מוח ג&#x27; דעת כלול 
מג&#x27; מוחין אחרים פרטיים אין בו כי אאין למעלה בחינת פרצוף דעת זולת ב&#x27; פרצופים של 
או&quot;א כי הדעת שבזעיר אינו רק מבחינת השני דעות שיש ב&#x27; המוחין שבו מצד או&quot;א ולא 
מפרצוף ג&#x27; זולת ב&#x27; פרצופי או&quot;א באופן כי חו&quot;ב דמצד אבא נקרא חכמה שבו וחו&quot;ב דמצד 


אימא נקרא בינה שבו ודעת דמצד אבא ודעת דמצד אמא הם דעת שבו אך כפי האמת חב&quot;ד דאבא 
נקראא חכמה שבו וחב&quot;ד דאימא נקרא בינה שבו אך מוח שלישי בפ&quot;ע לכשיהיה בחינת דעת 
זולת ששה מוחין הנזכר אין בו וא&quot;כ צריך לבאר כי כמו שבפרטיות הפרצוף יש דעת בפ&quot;ע 
למה לא יש בכללות י&quot;ס עולם האצילות בחי&#x27; דעת בפ&quot;ע והענין הוא כי פרצוף ז&quot;א כלו הוא 
נקרא דעת וכמו שנתבאר אצלינו כי כל האצילות נקרא חב&quot;ד שהן נר&quot;ן. (ע&quot;כ מצאתי כתוב 
מהדרוש הזה): 


</div>
