# ספר נהר שלום — דרוש קטן בענין הדעת של הנקבה רחל בימי החול:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-72f6d8494dd9/1/37/)

<div lang="he" dir="rtl">

דרוש קטן בענין הדעת של הנקבה רחל בימי החול: 
ענין הדעת של הנקבה רחל בימי החול הנה בדרושים הראאשונים נתבארו באורך ענייני הדעת 
הנוק&#x27; בחול ובשבת ונוסיף ביאור דע כי יש ג&#x27; כלים בכל ספי&#x27; והנה הדעת החיצון שבשלשתם 
אשר בנוק&#x27; בימי החול הוא הוי&quot;ה דמלוי אלפין בבחי&#x27; אחוריים הפשוטים והמלאים העולים 
בגימטריא ע&quot;ב ק&quot;ל והדעת הפנימי שבה אז הוא אחוריים פשוטים והמלאים דהוי&quot;ה דב&quot;ן 
דמילוי ההי&quot;ן העולים בגימטריא ע&quot;ב קד&quot;ם (ק&quot;ך ע&quot;א) ואם תחבר ע&quot;ב ק&quot;ל וע&quot;ב קד&quot;ם יהיו 
בג&#x27; תי&quot;ת וז&quot;ס פ&#x27; תחי נפשי ותהללך ונודע כי הנוק&#x27; נק&#x27; נפש וזה הדעת הוא נפש שלה 
וז&quot;ס פ&#x27; ולכל חית הארץ ואמנם אם תחבר עמהם 
 


דף מג עמוד ב
הוי&quot;ה דב&quot;ן דההי&quot;ן יהיו הכל בגימטריא ע&quot;ת וז&quot;ס פסוק ואל יבא בכל עת גם נרמזה ההוי&quot;ה 
דב&quot;ן זו במלת בכל בגימטריא ב&quot;ן וז&quot;ס פסוק וה&#x27; ברך את אברהם בכל בת היתה לו לאברהם 
ובכל שמה וז&quot;ס פ&#x27; ומלכותו בכל משלה ואם תחבר עוד ד&#x27; אותיות הוי&quot;ה פשוטה העשירית אשר 
במלכות שהיא בלתי נקוד כנזכר בספר התיקונים תיקון ע&#x27; אשר היא הנשמה של כל המל&#x27; 
כמבואר לעיל בדרושים הקודמים יהיה הכל בגימטריא דעת שהוא הדעת שלה בימי החול: 
א&quot;ש אפשר לומר שגם הנוק&#x27; נקרא בשם ארץ כנודע ולכן מספר חי&quot;ת הוא הדעת שלה והחיים 
שלה כנעל&quot;ד: 


דרוש הדעת: 
ענין הדעת של ז&quot;א דע כי יש בו תרין עיטרין ה&#x27; חסדים וה&#x27; גבורות שהם עשר הויות מצד 
מוחין דאבא ועוד יש עשר שמות אהי&quot;ה שהם ה&#x27; חסדים וה&#x27; גבורות מצד אימאא והנה עשר 
הויו&quot;ת בגימטריא ס&quot;ר ועשר אהי&quot;ה בגימטריא ר&quot;י ושניהם יחד בגי&#x27; ע&quot;ת של דעת ולפי שהם 
נחלקים לד&#x27; חלקים ה&#x27; חסדים וה&#x27; גבורות וה&#x27; חסדים וה&#x27; גבורות לכן נרמזו בדל&quot;ת וזו 
היא אות ד&#x27; של דעת. עוד דע כי הדעת של ז&quot;א הוא כלול משני דעות אחד מצד אבא וא&#x27; מצד 
אימא והם מלובשים כל אחד בתוך היסוד שלו ודע כי החו&quot;ג שבתוך היסוד דאבא הם בוקעים 
היסוד דאימא מכנגד העורף של ראשו של זעיר ויוצא דרך שם ללאה העומדת באחורי ראש זעיר 
והנה מורח הואא שבעוברם מתוך היסוד דאימא שהם מניחים שם השורש שלהם כנודע כי כל דבר 
שבקדושה מניח הרושם שלו בכל מקום שעמד פעם אחת ולכן אלו האורות הם מניחים שרשם בכל 
מקום שיוצאים וכמו שביארנו בי&quot;ח נשים שהמלך יכול לישא אותם והנה אלו האורות הנזכר 


שיוצאים מיסוד דאבא דרך יסוד דאימא הם סוד בלעם כמבואר במקומו: 
דרוש גדול בענין עץ הדעת טו&quot;ר ואגב יתבאר ענין אב&quot;א מה עניינו וסוד המזוזה כבר 
הודעתיך כי התחלת קומת פרצוף רחל נוק&#x27; דז&quot;א היא באחורי החזה דז&quot;א אשר עד שם הוא 
סיום היסוד דאמא שבתוך ז&quot;א והנה מן החסד המגולה בת&quot;ת דזעיר כי שם התחילו החסדים 
להתגלות ומשליש החסד אשר שם ממנו נעשה הכתר של נוק&#x27; ומב&#x27; החסדים המגולים שבנו&quot;ה 
דזעיר נעשו חו&quot;ב שלה ומן הה&#x27; גבורות המקובצות ביסוד דזעיר נעשה הדעת שלה ואחר התקבץ 
הה&#x27; גבורות בדעת שבה אז יורדות ומתפשטות בגופא מחסד שבה עד הוד שבה כדמיון הה&#x27; 
חסדים המתפשטות בגופא דזעיר והנה עה&quot;ד טו&quot;ר הוא בזו&quot;ן ואמנם בז&quot;א הוא ממקום סיום 
היסוד דאמא שהוא מן החזה ולמטה כי משם ולמטה (ע&quot;ב) מתגלים החסדים בגילוי גדול ולכן 
אפשר אל החיצונים לינק ולהתאחז בחסדים ההם המגולים ולכן משם ולמטה בז&quot;א נק&#x27; רע של 
עץ הדעת כי החסדים הם בחי&#x27; הדעת דזעיר כנודע ואמנם בחי&#x27; החסדים שבז&quot;א מן החזה 


ולמעלה אשר הם מכוסים ביסוד דאימא נק&#x27; טוב כי אין הקליפות הרעות יונקים מהם וסיבת 
יניקת הקלי&#x27; משם הוא לפי שהחסדים שהם האורות שבז&quot;א הם שם מתגלים בגילוי ומשם כיון 
שנפתחו הם בולטים ויוצאים אאל אחוריים שבו וכיון שיוצאים אל האחוריים יש כח אל 
החיצונים לינק משם משא&quot;כ בהיותם מכוסים תוך הסוד דאימא שאינם יכולים לעבור ולצאת אל 
האחוריים ואמנם אף במקום הגלוי אינם יכולים לינק מצד פנים דזעיר כלל אלא מצד 
האחוריים מן אורות של החסדים הבולטים ויוצאים לצד האחוריים וזכור זה היטב כי אין אל 
החיצוניים אחיזה אלא באורות החסדים אשר נהפכים ויוצאים אל האחוריים ולא במאירים אל 
הפנים וכל זה אינו אלא במקום גילוי של החסדים שהוא מן החזה ולמטה וצריך שנקדים לך 
הקדמה א&#x27; והוא כי נודע כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שיש זעיר ונוקביה 
דקדושה כך יש זו&quot;ן דקלי&#x27; והזכר יונק מן הזכר והנקבה מן הנקבה לפי שהזכר של הקלי&#x27; 


הוא יותר רך וזך ועליון מן הנקבה שלו ולכן הוא יונק מזעיר עצמו דקדושה מן האחוריים 
שבו כנזכר ונוק&#x27; דקלי&#x27; יונק מן האחוריים של נוק&#x27; דקדושה ואמנם לא יעלה בדעתך שח&quot;ו 
הקליפות של עולם האצי&#x27; שולטים ועולים עד המקומות הנזכר אך כוונתינו לומר שהשפע שלהם 
נמשך להם מן המקומות הנזכר עד למטה במקום של הקלי&#x27; עצמם עוד צריך שתדע כי אין 
המקומות הנזכר שוים כי הנה הזעיר של הקלי&#x27; יונק מן מקום הרע של זעיר כנזכר מן החזה 
שבו ולמטה אך הנקבה של הקלי&#x27; יונק מן מקום הרע של הקדושה של הנוק&#x27; ממקום הטיבור שלה 
ולמטה שהוא שליש האחרון של הת&quot;ת שבה ולא עוד וטעם זה הוא במה שנבאר לך תחילה ענין 
מקום הטוב ומקום הרע של זעיר ומקום הטוב ומקום הרע של נוקבא ונתחיל בזעיר דע כי 
אחיזת הקלי&#x27; בזעיר הוא בשני שלישי הת&quot;ת התחתונים שהוא המקום המגולה כנז&quot;ל אך לא 
בכלו רק במה שהוא כנגד הראש של הנקבה כי הנה אחורי הראש אאינם שטוחים אלא עגלים 


ואינם מתדבקים לגמרי באחורי הת&quot;ת דזעיר להיותם עגולים ובאותם שתי צדדי הראש מימין 
ומשמאל שהם נפרדים ואינם נדבקים היטב בת&quot;ת דזעיר ונשארים בחי&#x27; ההם שבת&quot;ת מגולים 
בלתי מכוסין בראש הנקבה ושם אחיזת הקלי&#x27;. גם נודע כי שארית גופא דנוק&#x27; אין כלו 
מתדבק באחורי גופא דזעיר רק הגוף שלה בלבד אמנם זרועותיה וידיה ושוקיה ורגליה אינם 
מכוונות עם הזרועות והשוקיים שלו להיות שיעור קומתו וקומתה בלתי שוים וכיון שאינם 
מכוונות אי אפשר להם להדבק ולכן הם נשארים בלתי חיבור ודבוק כלל עם אחורי זעיר וז&quot;ס 
מה שביארו בס&quot;ה ובספר התיקונים על פסוק וכנפיהם פרודות מלמעלה כו&#x27; הנאמר ביחזקאל 
ואמרו שם דדכו&quot;ן אינון מתפרשאן בדרועין ובידין ובשוקין וברגלין דא מן דא והנה 
באחורי זעיר באותם המקומות שכנגד התפשטות זרועות ושוקין הנקבה שאינם מתדבקות עמו שם 
ג&quot;כ נאחזים החיצונים וכל אלו הבחי&#x27; הם נק&#x27; עץ הדעת רע בז&quot;א ע&quot;ש שהקלי&#x27; הנק&#x27; רע 


נאחזת שם כו&#x27;: 
ונבאר (קכ&quot;א ע&quot;א) עתה מילת טוב ורע שבזעיר מה עניינם הנה נת&#x27; כי הוי&quot;ה דמ&quot;ה דאלפין 
היא בז&quot;א העולה בגימטריא אדם ואם תכה יו&quot;ד פעמים ה&quot;א יעלו בגימטריא ק&quot;ך ואח&quot;כ תכה 
ג&quot;כ ה&quot;א פעם וא&quot;ו יעלה בגי&#x27; ע&quot;ח אח&quot;כ תכה ג&quot;כ וא&quot;ו פ&#x27; ה&quot;א אחרונה יעלו בגי&#x27; ע&quot;ח סך 
הכל בי&#x27; רע&quot;ו אותיות ורע וזהו עץ הדעת טוב ורע. והענין הוא כי במה שהודעתיך כי כל 
בחי&#x27; הכאת האורות זה בזה הוא בבחינת האחוריים כי כל האורות מכים זה בזה וע&quot;י הכאתם 
ופגישתם זה בזה מתנוצצים ויוצאים מהם ניצוצות אל צד האחוריים ושם נעשים כמנין ורע 
להורות אחיזת הקלי&#x27; בהם ומילת טוב הוא כך כבר הודעתיך כי המילוי לבדו של הוי&quot;ה 
דאלפין דמ&quot;ה בגימטריא י&quot;ט כמנין חוה שהיא נוק&#x27; דאדם שיוצאה ממילוי הוי&quot;ה דמ&quot;ה גם ב&#x27; 
אותיות האחרונות שהם וא&quot;ו ה&quot;א עולים בגימטריא י&quot;ט והטעם הוא לרמוז על חוה נוקביה 
ששעור קומתה הוא מן הת&quot;ת דזעיר ולמטה אשר שם בחי&#x27; ב&#x27; אותיות הנז&#x27; כי שתים הראשונות 


הם בראשו דזעיר והנה אם תסיר ב&#x27; אלפין שבמילוי ב&#x27; אותות האחרונות הנזכר אשר כנגדם 
עומדת רחל שהיא חוה באחוריהם וכאשר אין ב&#x27; אלפין אלו שהם סוד ב&#x27; אורות אינם יוצאים 
לצד האחור אז נשאר בגימטריא טו&quot;ב כיון שאינם יוצאים לצד האחור ואין הקלי&#x27; יונקים 
מהם והרי נתבאר מילת עץ הדעת טוב ורע בז&quot;א עצמו וגם בשם 
 


דף מד עמוד א
ההוי&quot;ה אשר בו ונבאר עתה בחי&#x27; טו&quot;ר שבנוק&#x27; דז&quot;א דקדושה אשר ממנה יונקת נוק&#x27; דקלי&#x27; 
כנז&quot;ל הנה הה&quot;ג המתפשטות בחסד שבה עד הוד שבה הם עה&quot;ד טו&quot;ר אשר בנוק&#x27; כדוגמת הה&quot;ח 
שבזכר שהם עץ הדעת שבו כנז&quot;ל כי הדעת של הזכר עיקרם חסדים ושל הנקבה גבורות והנה 
כמו שהחסדים של הזכר היו קצתם מכוסים תוך היסוד דאימא ושם נקרא טוב וקצתם מגולים 
ונקרא רע כן הדבר בגבורות הנקבה כי הנה תחילה היו מקובצות תוך היסוד של הזכר 
ובאחוריים של היסוד דזעיר שם הוא ממש קו אמצעי דת&quot;י דנוק&#x27; כנודע והנה בהתנוצץ 
האורות ההם מן היסוד דדכורא אל הנוק&#x27; יש בו ב&#x27; בחינות ג&quot;כ כי הנה נתבאר שהיסוד 
דזעיר מסתיים עד כנגד מקום הטיבור של הנקבה העומדת עמו אב&quot;א לפי שהיסוד הזכר הוא 
יותר ארוך ומתפשט מן היסוד של אימא כנודע ולכן הגבורות שבנקבה המתפשטות עד הטבור 
שבה הם עוברים דרך מסך כלי היסוד דזעיר ומאירים בה ונקרא אורות סתומים ומקום ההוא 


נק&#x27; טוב ומשם ולמטה שהוא שליש תחתון דת&quot;ת שבה וגם הנו&quot;ה שבה הם אורות מגולים ונק&#x27; 
רע כו&#x27;. ונבאר עתה ג&quot;כ מילת טוב ורע שבנקבה כדרך שנתבאר בזכר כו&#x27;. הנה נודע כי ג&#x27; 
הגבורות המתפשטות בחג&quot;ת של הנקבה כבר באו ממותקות מכאשר היו בתחילה עומדות תוך 
היסוד דזעיר ע&quot;י ג&#x27; החסדים המגולים דת&quot;ת נו&quot;ה דזעיר וב&#x27; גבורות תחתונות דנו&quot;ה דנוק&#x27; 
לא נתמתקו ביסוד דזעיר דרך ירידת אור ישר של החסדים אכן עכ&quot;ז ע&quot;י חזרת עליית ב&#x27; 
החסדים באור חוזר ממטה למעלה בהיותם בתוך היסוד דזעיר קיבלו אלו שתי הגבורות קצת 
מיתוק ולא לגמרי ונמצא כי בהתנוצץ הגבורות בגופא דנוקבא ג&quot;כ אותו הכח של המיתוק של 
החסדים שמתקו את הגבורות כנזכר נתערבו יחד ונתפשטו בנקבה ונמצא עתה היות גבורות 
וקצת אור החסדים מעורבים בגופא דנוק&#x27; והנה המתוק של ג&#x27; החסדים הם ג&#x27; הויו&quot;ת שבהם 
י&quot;ב אותיות ואמנם הגבורות המתמתקות בבחי&#x27; אור ישר או אור חוזר הם חמשה כנז&quot;ל והנה 


י&quot;ב וה&#x27; הם בגי&#x27; טו&quot;ב. וא&quot;ת מפני מה הגבורות נרמזו (ע&quot;ב) בדרך כלל והחסדים נרמזו 
בדרך פרט בבחי&#x27; האותיות שבכל הוי&quot;ה שבהם והתשובה היא לפי שעיקר הטוב הוא מן החסדים 
הנקרא טוב כנודע והם הממתקים את הגבורות ולכן נרמזו דרך פרט כי הם הממתקים ומטיבים 
את הגברות אמנם בגבורות שהם מקבלות מתוק והטבת החסדים די לנו כשנמנה אותם דרך כלל. 
הכלל העולה הוא כי בחי&#x27; החסדים והגבורות שבנקבה שהם מבחי&#x27; הוחין דגדלות שהם בחי&#x27; 
שמות של הוי&quot;ה כנודע כל אלו נק&#x27; טוב ואין אחיזה בהם אל הקלי&#x27; ואמנ יש בחי&#x27; ג&#x27; מוחין 
דזעיר דקטנות שבבוא המוחין דגדלות בראש זעיר ירדו הם ירידה אחר ירידה עד שירדו 
ביסוד שבו כנודע והנה אלו המוחין הם ג&#x27; שמות של אלהים ואין מי שימתקם כמו שנמתקו 
הגבורות של הגדלות כנזכר ולכן הם דינים קשים ולכן יונקים החיצונים מהם ונק&#x27; רע והוא 
באופן זה כי הנה ג&#x27; אלהי&quot;ם הם בגי&#x27; רנ&quot;ח ובכל א&#x27; מהג&#x27; יש בו בפשוטו ובמילואו י&quot;ח 


אותיות שהם ה&#x27; וי&quot;ג כנודע ואם תצרף רנ&quot;ח עם ח&quot;י יעלו בגי&#x27; רע&quot;ו שהם אותיות ורע: 
סוד אב&quot;א ונחזור לבאר ענין אב&quot;א הנה נתבאר מקום אחיזת הקלי&#x27; בזו&quot;ן והכל באחוריים 
שלהם והנה קודם שנברא אדם לא היה מי שיעבוד את האדמה העליונה והיה אפר שהקלי&#x27; ינקו 
משם להיותם האחוריים מגולים באותם המקומות הנק&#x27; רע בזו&quot;ן כנז&quot;ל ולתועלת תקון גדול 
בראם המאציל אב&quot;א מדובקים יחד ועי&quot;כ נתכסו האחוריים של שניהם ואין החיצונים יונקים 
משם ואם בבחי&#x27; פנים כבר נתבאר שאין שם אחיזה כלל אל החיצונים אף אם הם מגולים וכבר 
נתבאר למעלה כי אין החיצונים נאחזים ממש במקומות ההם ועכ&quot;ז נבאר קצת ענין אחיזת 
הקלי&#x27; במקומות הנזכר מה עניינם דע כל בחי&#x27; האחוריים הם שמות של אלהי&quot;ם שהם דינים 
ואמנם הם סוד ק&quot;כ צרופים של שם אלהים שהם דינים אשר התחלתם מן זעיר דאצילות עד סוף 
העשיה כמבואר אצלינו ושם אחר סיום אלו הק&quot;ך צרופים שם עומדים הקלי&#x27; הנק&#x27; אלהי&quot;ם 


אחרים ונמשכים משם בסוף כל העשיה והם נק&#x27; אלהים אחרים בערך אלו הק&quot;ך צירופים 
דאלהי&quot;ם שבקדושה שהם נק&#x27; אלהי&quot;ם חיים וגם להיותם באחוריים כי אחרים לשון אחוריים 
והנה קודם בריאת אדם היו זו&quot;ן דבוקים אב&quot;א ולא היו שם נאחזים הקלי&#x27; וכאשר נברא אדם 
אם עושים התחתונים מצות ומ&quot;ט עובדים האדמה העליונה ומסירים הקוצים הם הקלי&#x27; מן הכרם 
העליון אבל אם יחטאו התחתונים אז אותם הקלי&#x27; הנק&#x27; אלהים אחרים נכללים בשרשם שהם 
הק&quot;ך צירופי אלהים שבקדושה כנזכר העומדים באחוריי&#x27; ויונקים מן הקדושה ע&quot;י היותם 
נכללים בשרשם הנזכר ולא שח&quot;ו הם עצמם נכנסים לתוך הקדש וז&quot;ס הפ&#x27; ערו ערו עד היסוד 
בה כי הנה אלו הק&quot;ך צירופי אלהי&quot;ם שרשם מן הה&quot;ג שהם המ&quot;ן שביסוד הנקבה והם סוד ה&#x27; 
אותיות אלהי&quot;ם וכאשר הנקבה העליונה רוצה להעלות מ&quot;ן לגבי דכורא אז כל האלהי&quot;ם 
הקדושים נכללים יחד זה בזה ביסוד שבה ואם ח&quot;ו יש פגם במעשה התחתונים גורמים שגם 


הקלי&#x27; הנק&#x27; אלהי&quot;ם אחרים נאחזים בק&quot;ך צירופים הנזכר שהם שרשם ונכללים עמהם ואע&quot;פ 
שאלו הקלי&#x27; אינם נכנסים גם הם ביסוד הנקבה עכ&quot;ז ממקומם יונקים דרך האלהי&quot;ם הקדושים 
שרשם (קכ&quot;ב ע&quot;א) בהיותם נכללים בהם וזה אומרו ערו ערו עד היסוד בה כי כביכול עד שם 
מגיע פגם התחתונים גם ז&quot;ס ושפחה כי תירש גבירתה אשר לסיבה הנזכר כביכול הוא כאלו 
היסוד עליון דדכורא מזדווג עם השפחה שהיא קליפה בבחי&#x27; הנזכר גם ז&quot;ס פ&#x27; אלהים באו 
גויים בנחלתיך וגו&#x27; כי האלהי&quot;ם אחרים נאחזים באלה&quot;ם קדושים ונכללים בהם ועי&quot;כ 
נכנסים בהיכל הקודש העליון ולכן הזכיר שם אלהי&quot;ם ולא שם הוי&quot;ה וזכור זה כי כל מקום 
שנזכיר אחיזת הקלי&#x27; בקדושה אינם אלא ע&quot;ד הנזכר בלבד לא שח&quot;ו נכנסים לתוך הקדש ואמנם 
כאשר התחתונים מעשיהם טובים וגורמים התעוררות זווג עליון של זו&quot;ן אז חוזרים זו&quot;ן 
פב&quot;פ ואין אז פחד מהקלי&#x27; אפי&#x27; אם האחוריים ישארו מגולים כיון שמעשה התחתונים נאים. 


ועדיין צריך שנבאר איך הם נדבקים ממש אב&quot;א בכותל אחד לשניהן והענין הוא כי האחוריים 
הם דינים ויוצאים ממנו ונעתקים בה ועי&quot;כ נמצאים דבוקים יחד כדמיון הענף הנשאר דבוק 
באילן אשר ממני נמשך ויצא ואמנם כפי זה כאשר חזרו להיות פב&quot;פ היה ראוי שיחזרו להדבק 
גם אז יחד מחמת החסדי&#x27; הנמשכים ממנו ונתני&#x27; בה אבל העניןהוא כי כיון שהזו&quot;ן אין 
קומתם שוה אינם יכולים להתדבק יחד בהיותם פב&quot;פ כי אין איבריהם מכוונים זה ע&quot;ז והרי 
נתבאר טעם למה בראו דבוקי&#x27; אב&quot;א לכשיצטרך אח&quot;כ ענין הנסיר&#x27; להפרידה וגם למה היו 
אב&quot;א ולא פב&quot;פ: 
ועוד מצאתי כתוב בקונטריסי דרוש אחד קטן בענין זווג אב&quot;א וז&quot;ל ענין זווג אב&quot;א הכתוב 
אצלינו במקומות רבים ובודאי כי אין עניינו מתיישב על הדעת מה עניינו והנה בדרושי&#x27; 
הראשונים ביארתי עניינו וע&quot;ש והענין בקיצור כבר נודע כי בעת הזווג כמו שהאדם הזריע 
טיפת מ&quot;ד כן הנקבה מזרעת מ&quot;ן ומעלה אותם לגבי מ&quot;ד והנה אלו המ&quot;ן הם עולים ע&quot;י נשמות 


התחתונים ולכן כל זמן שישראל עושים ממעשים טובים הראויים שבסיבתם יחזרו זו&quot;ן 
 


</div>
