דף מז עמוד א עוד כונה אחרת לשלג: וישלח יעקב יכוין כי ע"י הכונת של השלג שהיא בשם צמרכ"ד הוי"ה אדנ"י שביסוד ונ"ה וח"ג שנעשה מהם ג' רי"ו כמבואר במקומו ויתחברו בשורשם שה"ס רי"ו שבבינה וה"ס חרב גלית הפלשתי כי בתחלה לא נתגלה ע"י השלג כי אם ג' אלפין של ג' אהי"ה ועתה ע"י יחוד זה נתגלו ג' מילואו אהי"ה בשלמות ויעשה מהם חרב הנזכר וכ"ז יכוין במלת יעקב שהוא גי' ב"פ הוי"ה אדנ"י ובמלת מלאכים שאז שה"ס ב"פ מלאך שהוא ג"כ ב"פ הוי"ה אדנ"י הרי ד"פ הוי"ה אדנ"י שנעשה מהם ד"פ רי"ו הנזכר וכ"ז יעלה אל עשו אחיו להכניעו ע"י חרב הנזכר: כונת המצח ימרח מצחו בשלג ג"פ ויכוין להמשיך ג' אלפין של ג' אהי"ה במילוי הג' אלפין גי' שלג והם בבינה להמשיכם במצחא דז"א למתק הדינים שאותו המצחא ויתרחצו בחלב והוא טוב מאוד להסיר הכעס והשכחה: (ע"ב) טבילה בהפשרת שלגים: יאמר פסוק עושה גדולות ויכוין שש"ע נהורין דפני אריך יאירו לו"ה להכניע י"ס דקלי' היונקת מו"ה ובשי"ן דעושה יכוין שהוא ממשיך מבינה א"ש שהוא אלהים דיודי"ן אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם להכניע ולשרוף ד' ספי' דקלי' ויכוין שאם פגם והוריד לאו"א למטה יכוין להעלות למעלה ויהיו זו"ן מלבישים לאו"א וע"ק ויהיה מלביש ע"ק לאו"א וזו"ן בסוד לבושיה כתלג חיוור: במקוה של הפשרת שלגים יכוין שע"י שטובל בשלג הנפשר מתקרר גוף האדם והוא סיבה לשיתחמם הגוף אח"כ כנודע בחוש ולכן יכוין להעלות נפשו ורוחו בסוד מ"ן ע"י שיתחברו עם ו"ה כנודע וע"י העלאת מ"ן לבינה מתרבים האורות למעלה מן הפרסה בסוד האורות הנמשכים מצינורות הדיקנא ונבקע הפרסא ומתחברין מיין עילאין עם מיין תתאין ואז הוא בסוד הו"ה כי אות הו' ה"ס הפרסה וב' ההי"ן ה"ס תרין מיין מיין הנזכר בסוד ציור הא' י' למעלה וי' למטה ו' באמצעיתא ועי"ז מתחברין יחד בינה ותבונה ונעשים פרצו' א' ונעשה זיווג העליון ע"י השלג שה"ס ג' אלפין דג' אהי"ה במילואם שנפשרים ע"י חמימות של הגבורות שע"י נעשה הזיווג ובאותו השלג שנפשר ונעשה מים טובל האדם וזש"ה כי לשלג יאמר הוה ארץ כי ע"י השלג נעשה סוד הו"ה כי יש אם למקרא ויש אם למסורת ובהגיע אלו המים למלכות נעשה ארץ ויכוין שמוסר נפשו ורוחו ומעלה אותם עם ו"ה שבשם למקוה העליון חסד דחסד אימא עילאה בסוד מ"ן וע"י כן מתרבים האורות של הפרסא הבאים מסוד דיקנא עילאה וסוד ג' ראשונות דאימא סוד שלשה אלפין דג' אהי"ה במילוי יודי"ן אלפי"ן ההי"ן ועולים ובוקעים ויוצאים דרך הפרסא סוד יהו"ה ועולין מיין תתאין לקבל עילאין ונכללים ישסו"ת באו"א ומסו' השלג הנפשר ונעשה מים למטה וכשמתפשט במל' נעשה ארץ וז"ס כי לשלג יאמר הוה ארץ: יחוד לאחר גלגול השלג: עלי באר ענו לה עלי גימ' י"ק יכוין להכות מוחין דקלי' כי י"ק עולה כמנין ב"פ ה"ן והם אותיות שאין להם זווג וסודם בבלהה וזלפה וכבר נודע שמהם יוצאים תרין צפרין שהם מוחין של הקלי' ויכוין להביאם אל הקדושה ע"י שיתחברו אלו האותיות עם באר מים חיים ויכוין כי בא"ר עולה אי"ל ה"ה ויח"ם (יחוד זה) יאהדונה"י ענ"ו גי' קכ"ו שהוא אדנ"י בריבוע כזה א' א"ד אד"נ אדנ"י וע"י יחוד זה יתמתקו וגם יתמתקו ד"ל אותיות מילוי המילוי דאדנ"י כזה אל"ף למ"ד פ"א דל"ת למ"ד ת"ו נו"ן וא"ו נו"ן יו"ד וי"ו דל"ת ויכוין של"ד יהיו ל"ה אותיות הנז' כי התי"ו תהיה במילוי יו"ד: ענין אין גורם תיקון כל הפגמים שעולה לצ"ט הפסקות כשיעשה הפסקה של ג' ימים הכונה הוא למתק כל דיני רחל וממשיכים לה י"ס ואז מתקשטת בכ"ד קישוטים שהם אלף תק"ס וגם סוד ב' גבורות זולת הי' גבו' (קכ"ד ע"א) שיש לה כמ"ש בכונת ק"ש וכל גבורה ה"ס שם ב"ן שני פעמים ב"ן גי' אלף מ' וסוד הי"ס כל אחד כלולה מעשר הרי ק' הכל גי' ב' אלפין ותנ"ז כמנין ימי מאה הפסקות וזאת הכונה של השלג כמו שהיא כתובה לעיל בהפסקת השלג וצריך לעשותה ביום ג' של הפסקה והשלג עולה לצ"ט הפסקות וע"י זאת ההפסקה הם ק' ויש ד"ל ימים יתרים כי יום שלישי שעושה טבילה הנז' של השלג גורם שמל' תחזור פב"פ עם ז"א ואז יש חלה סוד מילוי דמילוי דאדנ"י שהם ד"ל אותיות: עוד כונת השלג עניינו כי צירופי הוי"ה הוא מה שהיה בשעת הפגם אך עתה שעולים או"א ועמהם זו"ן יכוין י"ב הויות כסדרן. שם המפורש הנזכר בכל מקום הוא הוי"ה דפנימיות דעת דז"א דאצילות כזה יהוה יוד חולם נשמה לנשמה דדעת ה"א צירי נשמה פנימי וא"ו קמ"ץ רוח באמצעי. ה"א אחרונה בצירי נפש בחיצון דדעת. ע"ח שער השמות פ"ג ע"ש: (ע"ב) ז"ל מהרח"ו זלה"ה: גם מצאתי בכ"י מורי זלה"ה ברוך ב' מל' ובינה ר' חכמה ו' ת"ת ך' כתר וטעם לזה כי אימא של כלה היא קודמת ואח"כ אביה ואחר שנתייחדה עם אמא ואביה מזדווגת עם זוגה תפארת ועולה עמו עד הכתר עכ"ל. ואפשר שאין זה כ"א בברוך של העמידה כנראה מהתיקונים דל"ז ע"א: שם י"ב הוא זה מגוגל ומצורף ומנוקד ומוטעם בנשימותיו השלש בכתיבה מרובעת יה יה והה וה יה בשכמל"ו עכ"מ ובמקום אחר מצאתי וז"ל שם ב"ן י"ב כו' ואין מוסרין אותו דע כי שם ב"ן י"ב הוא שם זה יאאההדוינההי שהם י"ב אותיות והנקודות הוא שהצניעום מפני הפריצים שלא ישתמשו בו וכשהוא צדיק שם אהי"ה מסייעו במחשבתו ושם הוי"ה בדיבורו ושם אדנ"י במעשיהו עכ"מ: לחם גי' ג' הויות דנוצר ומלח גי' ג' הויות דונקה ומזיווג ב' מזלות אלו בא לאדם המזון כנזכר בפי' משנת פת במלח כו' עי' בס' הנופות נוף ג': יוצר דערבית דחול בז' היכלי דנוק' דבריאה ויוצר דשחרית בז' היכלי ז"א דבריאה ודליל שבת בהיכלי אימא דשרית בהיכלי אבא דבריאה ודליל כפור בנוק' דא"א ודיום דא"א דבריאה: משלי סימן י"א צדקת תמים תישר דרכו וברשעתו יפול רשע יובן במה שמביא הרב זלה"ה על פ' יגמור נא רע כו' וגם במ"ש על יוחנן כ"ג ור"א שנטל חלקו ודוק. וגם פסוק צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו יובן כמ"ש. וגם פסוק הן צדיק בארץ ישולם אף כי כו' גם פסוק מפרי פי איש ישבע טוב וגמול ידי אדם ישיב לו יובן בהקדמה הנ"ל ובמה שהביא הוא ז"ל על המוכיח לחבירו ואינו מקבל גם בזה יובן פ' חטאים תרדף רעה ואת צדיקים וגו': ז"ל הרב ז"ל דע שהמגולגל המשלים נוטל חלקו וחלק חבירו בסוד יכין רשע וצדיק ילש כי אותו הלבוש שעשה רשע זה ע"י קצת צדקותיו ומעשיו (קכ"ה ע"א) הטובים ולא זכה ללובשו עתה המגולגל המשלימו לובשו וזהו וצדיק ילבש והנה יוחנן כ"ג שמש בכהונה גדולה פ' שנה ובודאי שע"י עבודתו כמה וכמה לבושין דיקר עשה לו אלא שאח"כ נעשה צדוקי אז אבד כל החלקים הטובים ההם והנה דוגמת דף מז עמוד ב יוחנן שימיו הראשונים היה צדיק ולבסוף חטא הנה מה שפגם הם ימיו האחרונים ולזה בא רבי אלעזר בן דורדייא שהיה פגום בכל ימיו הראשונים ובסוף ימיו עשה תשובה ונמצא שיש כאן ימים שלימים מתוקנים וימים שלמים מקולקלים והנה צד הרע שבימים אלו נטל יוחנן וצד הטוב שבימים האלו נטל ראב"ד וכמ"ש בפ' יגמור נא רע רשעים ותכונן צדיק ובפ' אם רעב שונאך כו' עכ"ל וקשה איך לא לקחו הקב"ה ליוחנן קודם שחטא כמו שעשה לחנוך ולכיוצא בו שכך הוא דרכו של הקב"ה כמ"ש בזוהר ע"פ ויתהלך חנוך וגו' או למה לא עשה לחנוך כמו שעשה ליוחנן ולא ליקח אותו ויתן תחילה ימיו הטובים למי שעשה תשובה בסוף ימיו ואפשר שלזה כיון שהע"ה באומרו יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים כגון יוחנן כה"ג ויש רשעים שמגיע להם כמעשה הצדיקים כגון רבי אלעזר בן דורדייא ע"ה כנ"ל גם בזה יובן פ' יש מתעשר ואין כל כגון ר"א ממתרושש והון רב כגון יוחנן כ"ג: ענין ט"ב וגלות מצרים שחזר ז"א בחי' עיבור א' עיין במבו"ש ש"ה ח"א פט"ו ופי"ב: מה שאסור ליתן שלום לחברו קודם שיתפלל היינו דוקא בקול רם עי' בזוהר ח"ב דרכ"ו ע"ב שדייק מן הפסוק שאמר מברך רעהו בקול גדול דוקא וע"ש הטעם ומלך שהשלום שלו יברכנו ברכה שלימה ברוב עוז ושלום וישים חלקנו בתורתו תורת חיים אמת ושלום: אמר הצעיר כחס על הנייר שלא להניחו חלק ראיתי להעתיק בכאן דף א' שנמצא כמוס מכתבי הקדש של הרב החסיד זיע"א וז"ל: נודע כי תורה שבכתב היא בז"א דאצילות ותורה שבע"פ בכל פרטיה היא בנוקבא דז"א דאצי' ובמ"א כתוב כי מקרא בעשיה ומשנה ביצירה ותלמוד בבריאה וקבלה באצילות א"כ מוכרח הוא כי מקרא היא בעשיה דז"א דאצי' ר"ל בפרצוף החיצון דז"א הנק' עשי' וקבלה ותלמוד ומשנה הם באצי' בריאה יצירה דנוק' שהם פרצופי או"א וז"א דנוק' דז"א דאצילות ונודע כי ז"א יש לו ג'פרצופים והפרצוף הפנימי הוא כלול מחב"ד חג"ת נה"י והוא כל שיעור אורך קומת ז"א והפרצוף האמצעי הוא כלול מחג"ת נה"י בלבד ולכן מלביש לפרצוף הפנימי מחג"ת והוא שיעור חג"ת נה"י דז"א בגדלות והתחלתו מן הגרון ופרצוף החיצון הוא כלול מנה"י בלבד ולכן הוא מלביש לפרצוף האמצעי מהחזה שבו שהוא הנה"י והוא שיעור נה"י דז"א בגדלות דהתחלתו מהחזה ובמ"א כתוב כי יש בז"א ג' פרצו' כנזכר והם מלבישים זא"ז בשוה ושלשתם שוים בקומתם א"כ מוכרח הוא כי יש בז"א שלשה פרצופים חיצון ואמצעי ופנימי ונק' בי"ע דז"א וכל אחד כלול מג' פרצופים שהם בי"ע והג' פרצופים דעשיה וכן דיצירה ודבריאה הם ע"ד הנזכר כי העשיה שבהם מתחלת מהחזה והיצירה שבהם מהגרון ובריאה מהכתר אמנם בי"ע דעשי' מלביש לבי"ע דיציר' ובי"ע דיצירה לבי"ע דבריא' והם שוים בקומתם נמצא כי המקרא שהוא בתנה"י דעשיה דז"א שם הוא כל קומת פרצוף עשיה דעשי' כי הכתר דפרצוף חיצון דחיצו' הוא ת"ת דכללות עשיה שהוא פרצוף החיצון הכולל וחח"ן ובג"ה דפרצוף חיצון דחיצון הוא נ"ה דכללות עשי' ודת"י דפרצו' חיצון דחיצון הוא היסוד דכללות עשיה דז"א וכן הוא בנוק' דז"א כי יש ג' כלים כוללים שהם בי"ע דנוקבא וכ"א כלול מג' כלים ע"כ: זה הלשון מצאתי בכ"י מהרב דברי שלום זיע"א ושייך לדרוש א' דר"ה: מה שנלע"ד לפרש בכוונת הרב ז"ל במ"ש בדרוש א' דר"ה והוא דתחי' נדקדק כמה דקדוקים בדבריו דבתחילת דבריו כ' וז"ל דע כי כל החדשים הם במל' אבל נחלקים לב' בחי' הא' הוא בהיותה מצד עצמה והב' הוא מצד הזכר כו' וכן חלקם בסמוך ונראה שכ' דו' חדשי הקיץ הם בנוק' והתחלתם מניסן וו' חדשי החורף הם בדכורא והתחלתם מתשרי וא"כ צריך להבין אם כל החדשים הם במל' מה פי' דכר ונוק' שכתב. ועוד שכ' אח"ך בדרוש אחר ששמע מהרז"ל וז"ל דע כי חשבון השנים מתחיל מתשרי וחשבון החדשים מניסן והענין כי ששה חדשי החורף מתשרי ועד אדר הם ו"ק דז"א ולכן הם בסוד שנה ולא בסוד חדשים ומניסן עד אלול הם ו"ק דנוק' יע"ש: והנה חוץ ממה שצ"ל דהוא היפך ממ"ש לעיל שכתב דכל החדשים הם במל' וכן כתב דחדשי החורף הם בז"א והם בסוד שנה ולא בסוד חדש. עוד צ"ל במ"ש כאן שמתשרי ועד אדר הם בסוד שנה ומניסן ועד אלול הם בסוד חדש נמצא דהשנה אין בה כ"א ו' חדשים וכן בחדשי הלבנה אין בו כ"א ו' חדשים והלא נודע כי חדשי הלבנה הם י"ב וכ"כ חדשי השנה הם י"ב ואין חילוק אלא שזה מתחיל מתשרי וזה מתחיל מניסן: וכתב עוד שאדר הוא חוטם הדכר וכן אלול הוא חוטם הנוק' וחסר הפה של הדכר ונוק' ולכן נצטוו הסנהדרין לקדש את החדש בפה יע"ש וצ"ל דאם קידוש זה הוא לתשלום הפה של הדכר ונוק' למה היו מקדשין בכל חדש היה די שיקדשו באדר ובאלול: וכתב עוד ובז"ת טעם נכון למה אין מעברין את השנה אלא בחדש אדר האחרון לששה חדשי החורף ולמה אין מעברין את אלול בסוף ו' חדשי הקיץ יע"ש וצ"ל דאם נשלם בחי' הפה על ידי קידוש החדש למה צריך חדש העיבור לבחי' הפה: ועוד דלגבי קידוש החדש כתב שלזה צריך קידוש בכל חדש כדי להשלים בחי' הפה הדכורא ולמה לא תיקנו חדש אחר לסוף אלול כדי להשלים פה של הנוק' וממשמעות דברי הרב ז"ל נראה דהקשה קושיא זו שכתב ולמה אינם מעברים אלול כו' דאם סיום הקושיא הנ"ל לכתוב למה אינם מעברים את השנה אלא בחדש אדר ולא באלול כו' ומדכתב ולמה אינם מעברים את אלול משמע דכונתו הוא להקשות שהיה להם לתק חדש אחר באלול כדי להשלים פה של הנוק' ואם כך הוא כונתו לא מצינו שתי' ע"ז כלום. ועוד במ"ש ובז"ת טעם נכון כו' איך יובן עמ"ש לעיל מזה: וכתב עוד כי כל החדשים נק' ראשי חדשים לפי שכולם הם בחי' ראש כמו שנבאר לכן כל חדש וחדש יש בו מספר ל' יום להורות כי הם בחי' ראשים וצ"ל לאיזה ענין הביא זה ועוד דלמה הם ל' ולא עשרים ולא עשרה: וכתב עוד דהו' חדשים הם בז' בחי' שבראש והם גלגלתא ותרין אודנין וב' עיינין וחוטם וחסר בחי' הפה ומשמע דמטעם זה נק' כל ראשי חדשים וא"כ צ"ל דבז' בחי' אלו שמנה אינם ז' דגלגלתא כמ"ש בע"ח בשערי א"א וכמו שיראה המעיין: ועוד צ"ל איך יתיישב אלו הב' שמועות דכאן כתב שהו' חדשים הם בז' בחי' שבראש ושמועה אחרת כתב שהם בו"ק כו' יע"ש: וכדי להבין כ"ז נקדים מה שנודע שיש ימות החמה וימות הלבנה והנה ימות החמה הם שס"ה ימים שהם י"ב חדשים מלאים כל חדש מל' יום וימות הלבנה הם שנ"ד ימים שהם י"ב חדשים חסרים כל חדש מכ"ט יום וחצי והנה חדש העיבור הוא להשלים חדשי הלבנה עם חדשי החמה: וגם נודע דחמה ולבנה הם זו"ן גם נודע דשנים הם בז"א וחדשים הם בנוק' כמ"ש הרז"ל הכא גם נודע דהשנים דף מח עמוד א מתחילין מתשרי והחדשים מניסן כמ"ש הרז"ל הכא. וא"כ נמצא בז"א שהוא חמה יש לו י"ב חדש מלאים ומתחילין מתשרי בבחי' שנים ונוק' שהיא לבנה יש יב"ח ומתחי' מניסן בבחי' חדשים וחדש העיבור הוא להשלים חדשי הנוק' עם חדשי הז"א ולכן אין מעברין אלא באדר דעד אדר נשלמו חדשי הנוק' ומעברין חדש אחד כדי להשלימ' ומטעם זה אין מעברין בניסן כמו שרצה חזקיהו דניסן הוא שנה אחרת כמ"ש הרז"ל ומניסן אנו מתחי' לעשות חשבון חדש. וגם מטעם זה אין מעברין באלול יען דעדיין לא נשלמו חדשי הנוק' כ"א עד אדר וכדי להבין מה בחי' הם אלו של זו"ן שכתב הרז"ל נקדים מ"ש הרב מר זקיני שר שלום זלה"ה בליקוטיו וז"ל: כתב הרז"ל בדרושי ר"ה ובספר הכונות ישן בדרושי ר"ח בביאור ענין חסרון ומלוי הלבנה כי י"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב צירופי הוי"ה וי"ב צירופי אדנ"י והם ו"ק שהם ששה מלכים דז"א וו"ק שהם ו' מלכים דנוק' ובו' חדשים החורף נתקנים ו"ק דז"א והם מ"ה דמ"ה עם מ"ה דב"ן הנק' דכורא בערך ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן ובו' חדשי הקיץ נתקנים ו"ק דנוק' והם ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן ונק' נוק' בערך מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן עכ"ל הצריך לעניינינו: ופי' דבריו דנודע דמ"ה וב"ן הם זו"ן והנה בזמן המלכים יצאו מ"ה וב"ן דב"ן מ"ה דב"ן ז"א ב"ן דב"ן נוק'. ואירע בהם מקרה המלכים בין בז"א ובין בנוק' ובזמן התיקון יצאו מ"ה וב"ן דמ"ה שהם זו"ן דמ"ה ותיקנו למ"ה וב"ן דב"ן שהם זו"ן דב"ן דהיינו מ"ה דמ"ה תיקן למ"ה דב"ן ומ"ה דב"ן אעפ"י שהוא דכורא. נעשה נוק' יען שהוא מב"ן בערך מ"ה דמ"ה שהוא ממ"ה ונתחברו שניהם יחד ונעשה פרצו' ז"א כלול ממ"ה דמ"ה וממ"ה דב"ן והם דכר ונוק' שבו. וכן נוק' ב"ן דמ"ה תיקן לב"ן דב"ן וב"ן דמ"ה אעפ"י שהיא נוק' נעשה דכורא יען שהוא ממ"ה בערך ב"ן דב"ן שהוא מב"ן ונתחברו יחד ונעשו פרצוף דנוק' כלולה מב"ן דמ"ה ומב"ן דב"ן והם דכר ונוק' שבה א"כ נמצא דז"א הכלול ממ"ה דמ"ה וממ"ה דב"ן נק' דכורא בערך הנוק' הכלולה מב"ן דמ"ה ומב"ן דב"ן אבל האמת הוא שמ"ה וב"ן דמ"ה הוא דכורא והראיה שנעשה דכורא דזו"ן ומ"ה וב"ן דב"ן הוא נוק' והראי' שנעשה נוק' דז"א: מעתה נמצא דמ"ה וב"ן דמ"ה שהוא ז"א הם יב"ח השנה והם מתחי' מתשרי דהיינו ו"ק דמ"ה דמ"ה הם מתרי עד אדר ו"ק דב"ן דמ"ה הם מניסן עד אלול ואלו הם ימות החמה שהם יב"ח מלאים שהם שס"ה ימים. וכן מ"ה וב"ן דב"ן שהוא נוק' הם ג"כ יב"ח והם מתחילין מניסן דהיינו ו"ק דב"ן דב"ן הם מניסן עד אלול וו"ק מ"ה דב"ן הם מתשרי עד אדר ואלו הם ימות הלבנה שהם יב"ח חסרים שהם שנ"ד ימים וזמ"ש הרז"ל דהחדשים הם במל' נחלקים לב' בחי' הא' הוא בהיותה מצד עצמה והב' הוא מצד הדכר הוא על מ"ה וב"ן דב"ן שהיא נוק' וכפי"ז נמצא דמתשרי עד אדר הם מ"ה דמ"ה עם מ"ה דב"ן והוא הוא ז"א הכלול מדכר ונוק' ומניסן עד אלול הם ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן והיא נוק' הכלולה מדכר ונוק': והנה מ"ש הרז"ל וכל החדשים הם בחי' ראש ולכן כל חדש וחדש יש בו מספר ל' יום כו' הטעם שהם ל' יום הכונה יען דכל ראש הוא כללות כח"ב ואי אנו מונים הדעת יען שהדעת הוא תולדת חו"ב ואינו ספי' בפ"ע ולכן אנו אומרים כח"ב והנה כ"א מאלו הכח"ב כולל י"ס כיון שכל א' הוא ראש בפ"ע כמ"ש בשער א"א וא"כ נמצא שהם ל' ספי' ולכך כל חדש שהוא כללות ראש א' כולל ל' יום כל זה הוא בחדשי החמה שהם מלאים אבל בחדשי הלבנה שהם חסרים נמצא שחסר יום לכל חדש וא"כ נמצא שכתר וחכמה דכל חדש כלול כל א' מעשר ובינה דכל חדש כלולה מט"ס וחסר ממנה בחי' המל' וזה המל' היה נתקן ע"י קידוש החדש בפה של הסנהדרין יען דפה הוא מל'. ומ"ש הרב דאלו החדשים הם בז' בחי' של הראש ומטעם זה נק' ראשים יען דכולם הם רמוזים בראש נלע"ד דהכונה הוא דבחי' אלו נק' ראשים יען דע"י מתנהג כל הגוף דהיינו הגלגלה שהוא בחי' המוח אשר בו מתלבש הנשמה וכן האזנים חוש השמע וכן העינים חוש הראות וכן החוטם חוש הריח וכן הפה חוש הדיבור וע"י כחות אלו יכול הגוף לעשות פעולותיו ומ"ש בשמועה אחרת היפך מזה שהם ו"ק כו' כבר כתב דהכל הולך למקום אחד והכונה שהו"ק הם הענפים של ראשים אלו ומ"ש שבששה חדשים חסר בחי' הפה כו' כמו כן חסר בחי' המלכות בו"ק כמ"ש בשמועה אחרת דכיון שחסר בשורש כך חסר בענפים והנה בחי' זו נעשה ע"י חדש העיבור ולכך אנו מעברים באדר יען שהוא סוף חדשי הנוק' שהם מ"ה וב"ן דב"ן ואעפ"י שכבר השלמנו בכל חדש בחי' הפה אינו אלא דרך רמז מ"מ חדשי הנוק' חסרים ולכן אנו משלימים בכל ג' שנים חדש אחד כדי שעי"ז יושלמו ימי הלבנה עם ימי החמה ועי"ז נעשי' חדשי הלבנה י"ג חדשים חסרים וע"י נשלם בחי' פה של הכללות של מ"ה וב"ן דב"ן ומ"מ צ"ל דבחדשי הז"א שהם י"ב מלאים א"כ נמצא דחסר מהם בחי' הפה ומל' והיה צריך לעשות אותם י"ג חדשים מלאים כדי להשלים פה של ז"א שהוא כללות מ"ה וב"ן דמ"ה אלא יובן עמ"ש הרז"ל בע"ח שכ"ז פ"א וז"ל ז"א אין בו רק ט"ס והעשירית היא פרצו' הנוק' והוא אינו רק ט"ס יע"ש וכ"כ ש"ל פ"ג וז"ל כי הז"א אין בו רק ט"ס והמל' משלימתו לעשר אמנם המל' שהיא נוק' דז"א יש בה י"ס כי יש בה מל' שבמל' יע"ש ולכן בחדשי הז"א אין אנו צריכים חדש כדי להשלים בחי' פה והמל' דנוק' עצמה משלימתו לבחי' פה ומל' אבל בחדשי הנוק' יש לה פה ומל' בפ"ע ולכן אנו צריכים חדש א' להשלים בחי' פה ומל' שלה זהו משנלע"ד והקב"ה יאיר עינינו בתורתו אכי"ר עכ"ל: