{"bookId": "kabala-749a66165ed0", "part": "1", "torah": "2", "title": "סוד המרכבה דמות אדם והיחוד — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-749a66165ed0/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-749a66165ed0/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "עצמו. והנה גם כח ההטבה הוא שלם בתכלית שלימותו, שאין סוף לשלימותו, אך אין ענינו \nיוצא מענין עשות טוב. ומן הכח השלם הזה, בהתעלם שלימותו, יוצאת אח\"כ ההנהגה \nהמשוערת, ההולכת במדה ושיעור לקראת השלימות, שבהתעלם, עד שיחזור ויתגלה. וזאת \nההנהגה היא הספירות, שבשלימות אי אפשר למנות מדריגות, ובהדרגה זאת מונים מדריגות, \nכי הלא יש פעולה חזקה מפעולה, וכמפורש במ\"א. והנה גם הכח של ההטבה נקרא א\"ס, שאין \nלנו בו השגה. אך אח\"כ בסוף הצמצום יצא האור הנאצל, שבו ההנהגה המשוערת כנ\"ל. והנה \nהאור הראשון שהאיר באור הנאצל, כולל כל חוקות ההנהגה עם כל טעמיהם המשתרשים ברצון \nהעליון, וזהו הנקרא באמת כתר. אח\"כ האיר אור אחר, שהוא התחלקות חוקות ההנהגה הזאת \n(והתעלותם) [והתגלותם] כראוי, בלא טעם המונח הראשון של החוקים, וזהו חכמה, ונקרא \nמחשבה. אח\"כ כל זה נתלבש בלבוש אחד שהוא בינה, והוא מ\"ש, \"מתלבש ומסתים גו בינה\". \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וכללות כל זה נקרא \"חוט א\"ס ב\"ה\", דהיינו הכח השלם המונח הראשון, המחשבה, לבושה - \nהמעלים הדברים, שהוא בינה. ואחר זה נתגלו הספירות. ונמצא, שכל מה שמתגלה לנו מכל \nספירה וספירה - אינו אלא הז\"ת שבספירה ההיא, אך הג\"ר שבה באמת הם חוט א\"ס ב\"ה \nשבתוכה, והוא נעלם מאד. אך בו עצמו נשרש כל הנהגת העולמות המתגלית בסוד היחוד, וכל \nזה פירש הרשב\"י זלה\"ה במאמר ההיכלות כנ\"ל: \nונפרש עתה סדר השתלשלות ג\"ר אלה, שאח\"כ כולם נכללים ונעשים חוט אחד כנ\"ל. הגילוי \nהראשון הוא י' אחת, אך בתחלה הוא רק נקודה אחת, והוא כללות כל ההנהגה, שאינו אלא \nענין ההטבה. וכבר נודע ענין זה, שהוא הולך לנקודה אחת לבד, דהיינו החזרת הרע לטוב. \nאח\"כ נתגלה יותר, והוא דרך הענין הזה, והיינו סוד חד\"ר. ואז נשלמה הנקודה, ונעשית \nי' בג' קוצין, והגוף המחברם. אח\"כ נתגלה בפרט יותר - שג' קוצין עשו ט' אורות, \nוהיינו סוד ג' קוים בפרט, והגוף - מלכות מחברתם, וכל זה כמו הכבוד המתפשט בבי\"ע, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שהוא השגחת א\"ס ב\"ה לעשות הספירות. והנה עדיין אינו [יכול] להוציא הספירות אלא אם \nכן יש לו היכל כנ\"ל: \nאחר כך נאצלה המחשבה, והיא י' אחרת, והיא נאצלת מן היסוד הראשון כנ\"ל, ומטבעה לרדוף \nאחריה, כי התאוה בדברים להשיג שרשם. ורצה הרצון העליון להעלים השרש הזה, ואז גזר \nשיהיה נפרס מסך בין הכתר והחכמה, כמו שיש לפני הכבוד למטה בבריאה, והיינו כי כל \nהמסכים נעשים לפי התחתונים, כי כל חלק מחכמה שהיה מתאצל לצאת, ונעתק מן הכתר, ורודף \nאחריו, וגורם גלגול באורות הכתר עצמו, ומאציל אור חדש באור הכתר עצמו, נמשך מצד \nהגלגול של האורות שהיו מתגלגלים בו מכח התדבקות המחשבה. ונמצא האור הזה מתיחס \nלחכמה, ונקבצו כל האורות שנאצלו מן הרדיפות של העשר שבחכמה, ונעשו פרגוד בין הכתר \nוהחכמה, ובו יש כל מה שאפשר להיות מושג מן הכתר, והכתר י', והחכמה י', והפרגוד ו', \nוזהו א', יו\"י, כמנין השם ב\"ה. וזהו הגילוי הראשון של השם ב\"ה. והנה הפרגוד היה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עשוי בסוד הי' של הכתר, דהיינו ט', וא' מחברת באמצע כנ\"ל: \nובהכנת המחשבה, ורודפה עוד בפרגוד, גרמה לאורות שבו להתחלק לב' צדדין - ימין ושמאל, \nוהולכים ה' לכאן וה' לכאן, ונשלם יקו\"ק. אך היה הסדר יוק\"ק, ואמנם המחשבה היתה \nדוחקת בפרגוד לרדוף אחר הכתר. ונמצא הרדיפות - חצים ממנה לרדיפות, וחצים מן הפרגוד \nעד הכתר. וממה שלמעלה מן הפרגוד נשרש הנשמה, וממה שלמטה - הגוף. אמנם כל אותם \nשלמעלה נכללות בה' שמצד ימין, ושל מטה נכללות בה' שמצד שמאל. וה\"ס, \"אף ידי יסדה \nארץ\" וגו', אע\"פ ששמים וארץ הם מטה ומעלה, נכללים בימין ושמאל, ונשלם יקו\"ק: \nוהנה אורות המחשבה היו רודפים במטי ולא מטי. ובמטי היו גורמים האצלת האורות של \nהפרגוד כנ\"ל, ובלא מטי חוזרים למקומם, וקובעים אור אחד במחשבה, מקפל למה שנאצל \nבפרגוד. ונעשו במחשבה עשר אותיות מ\"ה, והיינו - חשב מ\"ה. והנה בתחלה נסדרו אורות \nהמחשבה לפי הכתר, דהיינו ט', וא' מחברם באמצע, ובס\"ז נעשו ט' היכלין, פירוש - שאלה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הם היכלות עשוים להוציא הספירות של אצילות כנ\"ל. ואלו העשר של המחשבה נעשים רעותין \nונהורין בתוך היכלות אלה, שהם כמו הרוחין ונפשין בהיכלות שלמטה, שהם עשוים לקשר \nהתחתונים למעלה, כך אלה עשוים לקשר הספירות ביחוד העליון, בסוד הכתר, שנחשב לנשמה \nלכולם. והנה הט' שאמרנו עשוים לקשר התחתונים למעלה, והעשירית, שהיא בסוד גוף היו\"ד \nכנ\"ל, עשויה להמשיך הכתר שלפנים מן הפרגוד להתגלות אל התחתונים, ולהתקשר בהם, כי \nצריך שהקשר יהיה כפול. ומסוד זה יוצאים אבי\"ע, וכמ\"ש למעלה. שאצילות כלו ט' ספירות, \nנשרש בט' היכלין אלה, והכבוד שבבריאה מושרש בעשירית שבחכמה. וכשנעשה זיווג בין \nאצילות לכבוד, אז נקשרים הספירות דאצילות לגמרי בשרש, שהוא היחוד כנ\"ל. והיינו כי \nכולם נקשרים בסוד הכתר שלפנים מן הפרגוד, ואז מתחבר זה לשלימות העליון, וכמ\"ש לקמן \nבס\"ד: \nוהענין הוא, שאלה האורות שבתוך ההיכלין הם מאירין במטי ולא מטי. והנה כששולטים רק \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הם האורות שבחכמה לבד, אז מטו נהורין, ונודע כל סדר ההשתלשלות הזה שזכרנו, דהיינו \nשאז רואים חילוק הרישא והפרגוד והמחשבה ולבוש הבינה, ואח\"כ הספירות, כי הולכים \nהדברים להשתלשל עד הסוף. אבל כששולטת העשירית, נעשה לא מטי, והכל מתדבק מלמטה \nלמעלה, ועומד הכל בהיכל העליון, ושם מתפשטים מן הדרך של הספירות, ועומדים להתקשר \nולהגיע לסוד היחוד העליון, ונקשרים כלם ברישא כנ\"ל. ואין ענינם מושג אצלנו כלל. \nוהמחשבה אינה נקראת עוד מחשבה, בסוד הלא מטי, כי ההנהגה נשגבת לסוד השלימות והיחוד, \nשאינו מושג. ואמנם בסוד המטי, אחר שנתפשטו כל הדברים, נתלבש הכל בלבוש אחד, שהוא \nבינה, שהוא מעלים ענינים אלה. ואחר שנתעלמו, יוצאים הסקירות כולם מא\"ק עד סוף העשיה \nכנ\"ל: \nוהנה בינה היא הפה, וכל מה שיוצא אחר כך נקרא הבלי הפה. והנה כתר הוא יקו\"ק פשוט \nכנ\"ל, חכמה - (מלא) [מילוי], בינה - מילוי המילוי, וכולם מ\"ב. וכן יוצאים כל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הספירות בסוד ז' הבלי הפה, שהם ג\"כ סוד שם מ\"ב: \nותבין עתה הסדרים הנמצאים באצילות ובי\"ע לפי ענינים אלה. הנה לפי הבינה נמצא אצילות \nשרש לבי\"ע, ובי\"ע משתלשלים זה מזה בסוד ד' אותיות יקו\"ק ב\"ה. וגם כל הזיווגים נעשים \nבאצילות לבד, בסוד שרש, ובי\"ע (כנפרדים) [כנפיים] לו כידוע, וזה נקרא הכל בסוד \nהאמצע - בשם וכינוי, והיינו בתרין יודין בצירי דבינה. ומצד הט' היכלין שזכרנו, נעשה \nאצילות כולו נשמה, ובי\"ע - גוף לגביו. והיינו נר\"נ באצילות, וג' כלים - בי\"ע, והוא \nבסוד ב' ההין של הפרגוד. ובסוד ה\"לא מטי\" - אצילות הוא סוד ט' ספירות מזדווג עם \nהכבוד שהוא העשירית, ומתדבקים הכל - נפרדים וספירות. וכל המציאות מתפשט מענינו, \nוחוזר הכל לבחינת היחוד, ונדבק הכל ברישא העליונה, ומתחבר הכל. ובסוד זה נכללים כל \nאורות אצילות במ\"ב, וכן של בי\"ע במ\"ב, ונשלם שם מ\"ב דאבגי' עם ההויות בתוכם: \nוהסדר של ההתדבקות כך הוא, בתחלה נעשים תיקוני האמצע, שהוא מצד הבינה עצמה, והכבוד \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "נתקן גם כן, ואצילות מזדווג עמו בסוד המ\"ב כנ\"ל. והנה אז מתדבק הכל בסוד לא מטי עם \nהרישא, והרישא בשלימות כנ\"ל, ונתקן הכל ביחוד. ובתחלה נשלם מכח התחברות השלימות \nוזיווגי האמצע בסוד יאקלוקקי\"ם; אח\"כ מתעורר ונשלם סוד הנר\"ן וג' כלים שזכרנו בסוד \nהט' היכלין; אח\"כ נשלם להשלים בסוד יחוד האצילות עם הכבוד כנ\"ל, לפי שליטת \nהאמצעי(ת). והיינו כי בתחלה מתחבר חיבור עליון של השלימות עם הרישא, ולמטה מתעורר \nהשלימות, ומשלים הכל ביחוד שלם, ומתחבר הרישא וסופא לפי הבחינה הנתקנת באמצע בזיווג \nההוא. כי כבר שמעת שהיחוד מתגלה מעט מעט בתיקון האמצע. ובבחינה זאת מתחבר הרישא \nלסופא, ונשלם הכל בסוד אחד בשלימות, בסוד \"אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין \nאלקים\", וכמ\"ש למעלה. ואפרש לך עתה דרך יציאת ההבלים מן הפה, שהוא גילוי כל האילן \nהזה, שאנו מזכירים מתחלת א\"ק עד סוף העשיה: \nהנה מיד שהגיעו האורות לסוד הפה, נסתדרו בסוד עסמ\"ב. ואמנם הפה עצמה - סודה ס\"ג \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "וכ\"ב אותיות כידוע. וע\"ב יורד בסוד החיך מן המחשבה, ומתחבר בה. ואמנם הכ\"ב אלה \nנסדרו בסוד ה' מוצאות, בסוד ה' אותיות של אלקים, וזה הע\"ב שיורד, בוטש בכל ה' \nמוצאות אלה, ומוציא קול. והענין, כי ע\"ב וס\"ג הוא קו\"ל; וז' יודין יש בהם, שהם ז' \nהויו\"ת היוצאות בסוד הז' הבלי הפה, וכלם נקראים קול ה'; והיינו כי הז' הויו\"ת הם מה \nשיצא מחיבור הע\"ב וס\"ג, והם מתחברים עליהם, ולכן נקראים קול. והאמת, שאור אחד היה \nיוצא מן המחשבה, ומעמיד ע\"ב וס\"ג ביחד בסוד יחוד, וזהו אחד יותר שיש במלת קול על \nע\"ב ס\"ג: \nוהנה הקולות אלה היו נקשרים בשרשם, שהוא הפה, והיה אורם גדול, וענינם מתוקן לפי \nתיקון ההנהגה. וכשרצה הרצון העליון להעלים השלימות, כדי שתמצא ההנהגה כמות שהיא \nעתה, בסוד שכר ועונש, נסתמה הפה הזאת, שהיתה פתוחה, וס\"ג שבקול נשאר לחוץ. אך ע\"ב \nנבלע בפנים. וכאן התחיל ההעלם הראשון, וזה התחיל לתת מציאות לחסרון הידיעה בעולם. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והיינו, כי האדם נברא להיות משיג בשרשו, ומשיג בכח השגתו הארה גדולה, שניתנת בו \nבסוד מוחין בתחלה, ומזדווג בכלת משה (אותה) בסוד זיווג, והיא מוציאה אותה בסוד \nתולדה. וזהו כל עבודת הצדיקים. ואחר שנסתמה הפה, ונבלעו האורות, חסרה הידיעה הזאת, \nוהוצרכו העונשים, עד שכל הנשמות יתוקנו לזה, להיות משיגים את שרשם, ועושים העבודה \nהזאת כנ\"ל, והוא בסוד \"אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו\" שהתוכחות מרחיקים \nהמניעה, וגורמים לקבל הידיעה העליונה, ולהיות ראוים לעבודה כנ\"ל: \nוהנה האורות של ס\"ג נשארו לבדם חוץ לפה, ולא היו מתחזקים כמו הקול, שהוא חזק, שרועש \nונפסק כמו השברים או התרועה. כי הקול החזק מתגבר והולך בסוד התקיעה. והנה היה להם \nפיסוק כמו השברים, וגם רעש כמו התרועה. וזה גרם שני דברים בעולם, אחד - טורח ההשגה, \nואפילו בדברי העולם, כי הוא נמשך מחמת שהאור מאיר ונפסק, וכמ\"ש רשב\"י זלה\"ה בפ' \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "וארא על ענין וידבר ויאמר; וגם - שהאור שבא חלש ורועש, וגורם חולשה לדברי העולם, \nוהוכנו לחסרונות. ואמנם אחר שנשאר ס\"ג לבדו חוץ לפה, והיה מתחשך הרבה כנ\"ל, ואז מה \nשבתחלה היה עומד כולו בכח הראוי, עתה נחלק לב', לפשוט ומילוי, והפשוט נעלם, והמילוי \nנראה יותר, וסודו - הבל. ואז הוקבע שיהיה להנהגת העולם שתי הבנות, אחת - שטחית, \nוהיא הנדונת מן החושים, והיינו הטבע, והיא הבל שאינה אמיתית; ואחת - פנימית, שהיא \nאמת, שהיא לפי התורה. אך כמו שהפשוט נסתר, כך אמת נסתרת, ובני אדם אינם רואים אותה, \nומשתקעים בדברי ההבלים של העה\"ז: \nואמנם [כ]שהאורות ע\"ב נסתלקו, והפה נסתם, אעפ\"כ הנה הסבה אוהבת את המסובב שלה, \nוחפצה להשפיע לו, והיינו בכח אהבה טבעית שבין הסבה ומסובב, כענין פרה רוצה להניק, \nוע\"כ היה בא אור גדול אל האורות ס\"ג שבחוץ מן הפה עצמה, ולא היה מניח עדיין גילוי \nלאורות אלה להתגלם בסוד הספירות. אח\"כ הסתירה הפה גם האהבה הזאת, ונקפצה הרבה, שלא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "להניח שום הארה גדולה לצאת ממנה, ואז התחילו להתגלם הספירות, כדלקמן. והנה זה גרם \nחסרון בעולם, שכביכול הרחמים העליונים יתאפקו בזמן הצרות שלא להושיע מיד: \nוהנה כשנקפצה הפה, התחילו האורות ליגלם. והיינו כי האורות העליונים תמיד מזהירים \nזוהר סביבם, שהוא להם סוד לבוש, והוא זוהר פחות מן האור עצמו, כי רק מהתנוצצותו הוא \nיוצא. והנה הספירות עצמם לא היו יכולים להיות מושגים, כל שכן בא\"ק שהוא עליון מאד, \nכי אור הא\"ס ב\"ה הנשגב מאד מכל ההשגה רב בהם, אלא בלבוש הזה אינו מאיר כל כך, ויש \nבו מעט השגה, ומן הלבוש משיגים האורות שבתוכו, וקוראים להם גוף, וכמ\"ש במ\"א על מה \nשאמר אליהו ז\"ל בספר התיקונים, \"לבושין אתקינו וכו' וכמה גופין\" וכו'. והנה בתחלה \nהיה הכל מתחבר בחיבור גדול - הגוף והלבוש, ולא היה שום דבר מתגלה מפני רוממות \nהדברים; אח\"כ נעלם הגוף והתרחק מן הלבוש, וזה נקרא שניתק ממנו, והלבוש נתגלה. ולבוש \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "זה הוא כללות רל\"א שערים פנים ואחור: \nועתה אפשר לך סדר הנתק הגוף הזה מלבושו. כי הנה האור גדול הרבה מן הלבוש כידוע, \nשהלבוש נחשב רק למלכות לגבי כל הגוף, ואעפ\"כ בהיות הגוף מתלבש בו, הלבוש מספיק \nלהלבישו, כי כחו יותר גדול בדביקות הזה, וה\"ס מלכות שנעשה מאנא דכלא. אך אם נקח \nענין הלבוש בפ\"ע, שיהיה נבחן לבדו, וכן אם נבחין מלכות לבדה, הנה ענינם קטן. וע\"כ \nנאמר שבהנתק האור מלבושו, הנה הלבוש מתכווץ, ואז כל חלקיו נעשים כלם ווין ווין, \nוהיינו כי כל ו' סודה מסילה אחת. והנה לא כל האור היה מתנתק בבת אחת מלבושו, כי \nהכונה להודיע כל הדברים, אלא ממשלה ממשלה בפני עצמו, וכל ממשלה שנסתלקה, הנה הלבוש \n(ש)היה מתכווץ ונעשה ו' אחת לבד, וזה מורה שנראה כמו הלבוש מצד עצמו לפי הממשלה \nההיא, שהוא קטן. וכן כל ממשלה עשתה כן, עד שנעשה כל המלבוש ווין, ובין אחד לאחד \nנשאר הגוף כמו שהיה בלא לבוש, בסוד אויר שלא נתפס, וסודו היקף גויל: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "והנה אותו החלק הקטן מן האור שהמלבוש מקביל לו, חזר והאיר בו' שכנגדו, ונעשה בה \nניקוד י' והיינו ניקוד שורק, וסודם רקיע וניצוץ. כי כל הווין הם מסביב, אך הניקודים \nהם ניצוצות מן האור שמכים במסך ומאירים: \nוהנה כל הווין האלה נאספו לד' רוחות העולם, ונעשו מם אחת סתומה, וה\"ס התורה שנתנה \nבמ' יום. ומן אלה הווין באות נשמותיהם של ישראל, כמ\"ש אליהו ז\"ל \"דמנייהו פרחין \nנשמתין\" וכו'. והנשמות של עתה באות מן הווין; אך מן הניקודין, באות הנשמות שלא באו \nעדיין, והם אותם שיבואו אחר התחיה, שבהם יתעטרו הנשמות של עתה. והנה כל הנשמות היו \nכלולות בזאת המ' שזכרתי. ואח\"כ יצאה ו' אחת, שהיא יותר כללית מכלם, ונכנסה באמצע, \nוחילקה המלבוש לב' חלקים - עליון ותחתון כזה, ואז נמצאו הנשמות מחולקות, חציין \nלמעלה מקיפול הזאת, ונקראות ראשונות, וחציין למטה, ונקראות אחרונות: \nואומר לך שרש החילוק הזה. כי כשהאור נעתק מן הלבוש, הנה הלבוש נחשך. ואעפ\"כ האור \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "היה מאיר בו, אבל לא בשוה, כי למעלה ולימין היה מאיר יותר, ולמטה ולשמאל לא כל כך. \nולכן חציו זה היה חלש, והוצרך שיתקפל הלבוש חציו על חציו, כדי שהעליון יסבול \nהתחתון. ואז ירדה הו', שאמרתי, באמצע הלבוש, ונאסף האור כלו בצד העליון, והו' לקחה \nחצי הלבוש התחתון (והעלם) [והעלה] אותו למעלה, ושם היה מתחזק. והו' הזאת נתפשטה היא \nלבדה במקום החצי התחתון, והיתה משלמת בעד הלבוש שנסתלק, וכן המשיכה האור למטה לגבה, \nכי כחה גדול. ואמנם עתה נמצא חצי הגוף העליון מלובש בב' לבושים, והתחתון בלבוש א'. \nאך האמת הוא, שו' זאת קבלה כח גם הלבוש העליון, והשלימה בעד שניהם - העליון \nוהתחתון, עד שנמצא כל הגוף מלובש בב' לבושים: \nוהנה תדע, שכל זה ה\"ס נשמותיהם של ישראל ומלך המשיח. כי הנשמות שלמעלה הם קמאי \nדמסרי גרמייהו על קידוש השם, שיש להם כח; והאחרות הם תתאי שאין להם. ומלך המשיח \nנאמר בו, \"והוא מחולל מפשעינו\", והוא נוטל בעדם של תחתונים, והם נסבלים מן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הראשונים. ונוטל גם כח של עליונים בסוד \"שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים\": \nוצריך שתדע, שזה האור שהוא השורק שזכרנו, ה\"ס אמונה דעלת העלות. ולפי שאינו מתדבק \nומניח הלבוש, גרם שגם לבושיהם של נשמות הוכנו ליפרד מהם, בסוד א\"ה כידוע. וכשיהיה \nמתדבק האור בכח, כן יחזרו הלבושים לידבק בנשמות ויהיה הכל מתוקן לגמרי. ואמנם \nכשיהיה האור מתדבק בלבושו, היה הלבוש מתלהט בכח גדול ברל\"א שערים, שהם כל צירופי \nהכ\"ב אותיות, והיו בוטשים זה בזה, ומאירים כל המילוים, כל הקשרים, ובזה תלויה \nכל.... האורות שהיא בבטישתם זאת. ואח\"כ חסרה הכאה זאת, וחסרה השמחה הנ\"ל: \nוהנה בשעה שהיו מתלהטים, היה בא מן המחשבה אור מסוד העין המושרש שם, והיה מאיר \nבאותיות, והיה בהם כח לגלות אורותיהם זה לזה. ואח\"כ ניטל מהם זה, ולא יכלו לגלות \nהאורות כך: \nוהנה עד כאן היו הולכים לתת שרש להעלמים הצריכים אח\"כ לסוד ההנהגה. והנה אז נמצא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "א\"ק בנוי בכל ספירותיו, ועליהם ב' הלבושים כנ\"ל, שהאור אינו מתדבק בהם כל כך, עד \nשנתנים ליראות ולהיות מושגים. אך לפי שההעלם היה מתגבר הרבה, הנה ניתן תיקון גדול, \nוכמ\"ש בס\"ד: \nותראה שכל מה שפירשנו עד עתה, הוא שרש למה שהיה אח\"כ, במ\"ק כמו כן התיקון שנעשה \nבכאן, הוא שרש לתיקון של המתקלא, וזה, כי כיון שנתעלם הע\"ב בתוך הפה, עלה במקומו \nבמחשבה למעלה. ומשם חזר והאיר דרך הפנים, כי הפה היא מבינה, והפנים הם מחכמה. ודרך \nשם האיר באורות ההבלים, וחזר וחיב(ו)ר הפשוט עם המילוי שלו. אך יש הפרש בין חיבור \nזה לחיבור שהיו מחוברים מתחלה, כי בתחלה היו מחוברים מצד עצמם, שלא היה ביניהם \nפירוד כלל, אך עתה חיבורם תלוי באחרים,דהיינו באור הזה הבא מן הפנים, ואינם בכל כך \nכח כמו שהיו בתחלה. והנה בסוד הפנים האיר אור זה הרבה, ונתן הארה גדולה, לאורות \nהאלה של הפה. אך עם אור העינים היה אור כל שאר הפנים. והנה אחר שהוכנו האורות בכל \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ההכנות האלה שאמרנו, התחילו העולמות להשתלשל בסוד ענפי א\"ק, דהיינו כי א\"ק נקבע \nבשלימות לפי ענינו, ואז נתפשטו ממנו הענפים כמבואר בדרושים: ", "en": ""}]}
