{"bookId": "kabala-75888480a004", "part": "1", "torah": "13", "title": "ספר קלח פתחי חכמה — חלק ג:", "hebrewTitle": "חלק ג:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-75888480a004/1/13/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-75888480a004/1/13/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ג: \nא. אך ס\"ג מגלה האורות, והוא ענין בינה שאמרתי, שמגלה אורות החכמה שהם סתומים: \nב. מה שנעלם בע\"ב, שאין אורות הס\"ג אורות אחרים, בלתי משתלשלים מן הע\"ב, עד שיהיה \nהע\"ב ענין אחד בפני עצמו, שאין פעולותיו ותולדותיו מתגלים, ואורות הס\"ג ענינים בפני \nעצמם לצד אחר, שתולדותיהם מתגלים. כי אם היה כך, הרי היינו נופלים במבוכת פיזור \nהענינים, פירוש - הדלוג שזכרתי למעלה, הנראה לכאורה בענינים האלה שמתחילים בענין \nאחד, ואין נודע סופו, ומדלגים משם לענין אחר, שאינו מתקשר עמו. וזה דבר שאי אפשר \nלומר כך, כי אין זאת ידיעה, אלא מבוכה. והראוי הוא, אם אלה האורות שאנו מזכירים הם \nאורות ההנהגה, שילכו בהשתלשלות זה אחר זה, מן הראש ועד הסוף. אלא האמת כך הוא, כל \nהענינים שאנו מדכירים מראשית הא\"ק ועד סוף כל העשיה - כולם מקושרים זה בזה, \nומשתלשלים זה מזה. וההבדל שביניהם - שכל עליון נעלם יותר מן התחתון ממנו, עד שבאים \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הדברים מהעלם אל גילוי, אך שלשלת אחת ממש הם. ונמצא שכל מה שמתגלה אחר כך בסוד \nאורות הס\"ג, הוא מה שנעלם מתחלה באור הע\"ב. ואורות הס\"ג עצמם אינם ענינים הרבה \nפזורים ונפרדים. אלא הם ענין אחד עצמו, שהולך ומתגלה גילוי אחר גילוי, וכדלקמן: \nג. והוא ענין האצילות, כי מה שהיתה הכוונה מתחלה, הוא להמציא ענין שורש דמות אדם \nבדרך קרוב ומתיחס אל התחתונים, שתהיה בו העבודה כראוי. וענין זה הוא אצילות הבנוי \nממ\"ה וב\"ן, אחר שנתחברו ביחד. כי שם האורות הם סיבות ממש אל כל עניני העוה\"ז, \nקרובות ומתיחסות להם כראוי. מה שאין כן קודם לכן, שאינו אלא שורש לסיבות האלה. וזה \nתבין במ\"ש כבר בענין ההעלמים, שהיה קו המדה הולך ועושה - שבכל העלם מתחדשות תולדות \nלפי ההעלם ההוא. והנה לא יכול לצאת על דרך זה לפי עניניו אחר זה ההדרגה, אלא אחר \nשנוספו העלמים על העלמים, עד שהגיעו למדרגה הנקראת אצילות, אך לא למעלה מזה. וזהו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מ\"ש הרח\"ו זללה\"ה, שאף על פי שמכנים אוזן ועינים בא\"ק, אינו אלא לשבר את האוזן, כי \nשמות אלה אינם נופלים אלא במקום שהאורות עמדו בערך אחד מתיחס עם התחתונים, שיכולים \nהתחתונים לצאת מהם לפי חק ההדרגה. אך כאן למעלה, לא נוכל להדכיר תוארים האלה אלא \nבדרך השאלה, להיות כאן מקום שורש לענינים האלה למטה. נמצא לפי זה, שמה שהיה צריך \nלהתגלות - היה סוד דמות אדם, אם כן נאמר שמה שהיה צריך להתגלות היה האצילות, \nוההעלמים היו נעשים על פי כוונה זאת. להביא סוף סוף האור אל המדרגה הזאת. אך כל מה \nשאנו מדברים עתה, הוא בחלקי הזיו הזה שזכרנו, שהם חלקים עומדים בהדרגה זה תחת זה, \nדהיינו על פי ענין קו המדה, שכל תחתון אורו פחות מאור העליון ממנו, שסוף ענינם הוא \nהאצילות כנ\"ל, וכדלקמן. אם כן נאמר שחלקי הדיו הזה ענינם - ענין האצילות שהולך \nומתגלה מעט מעט בהדרגה, עד שיגיע להמצא. ולכן גם עניניהם הולכים בהדרגה ממש, אלו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "תחת אלו, כדלקמן: \nד. לכן בתחלה אור פנימי ואור מקיף רחוקים זה מזה, והולכים ומתקרבים מעט מעט, כי הנה \nזה אנו רואים ודאי באורות האלה - שיש מציאות ענין אחד ההולך בהדרגה, והוא ענין קרוב \nאור פנימי עם המקיף. וכיון שסוף ההדרגה הזאת הוא ממש מה שמוציא שורש דמות אדם \nכדלקמן, אם כן נבין בהדיא שבאורות האלה הולך האצילות ומתגלה מעט מעט: \nה. עד הפה שנעשה כלי שם, היינו מה שרואים שסוף ההדרגה הוא עשית הכלי כנ\"ל. והכלי \nהוא המתיחס לתחתונים, וכדלקמן: \nו. ושם נשרש דמות אדם כראוי, וב' הוראות לענין זה. הוראה א', הוא שענין הכלי הוא \nהמתיחס לדמות האדם. והיינו כי עיקר דמות אדם הוא ענין הגוף עם הנשמה בתוכו. ושורש \nענין הגוף הוא הכלי באמת. וכיון שהכלי הוא סוף ההדרגה שראינו באורות אח\"פ, אם כן \nנדע בבירור שאורות אח\"פ הולכים בהדרגה אל ענין דמות אדם בסוד הגוף. הוראה ב', היינו \nשענין אורות הפה הם עשוים ממש לתת השורש לנקודים. ומזה שהדרגה זאת נראית עוד בבירור \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ממש - במה שאנו רואים שאפילו אורות העינים עצמם, כדלקמן, הם באים ההדרגה אחר הפה, \nוהיינו שהאצילות הוא דמות אדם בפרט בסוד מ\"ה וב\"ן כנ\"ל, ששם יש ענין הכלים בכל \nפרטיהם. ושורש ענין זה הוא באורות הפה, דהיינו הכלי בכלל, קודם שיהיו עניניו מתגלים \nבפרט. כי הלא זאת היא ההדרגה תמיד - בתחלה יש הכלל, אחר כך הפרט, ואין לעשותם מדרגה \nאחת, אלא שתי מדרגות. נמצא לפי זה - אורות הפה שם ענין הכלי שהגיע כבר לגילוי, אך \nבדרך כלל וכמ\"ש. אך באורות העינים כדלקמן שם, ענין הכלי בפרט ממש, בסוד מ\"ה וב\"ן, \nכדלקמן במקומו. ועל כן נעשו מעשים באורות הפה, מה שהוצרך כדי לתת מציאות לענינים \nהנמצאים בכלים במקומן, במקום פרטי עניניהם. וזה כללות הבנת כל מה שאנו דורשים \nבאורות הפה שהם כולם הכנות למה שצריך להמצא אחר כך באצילות במקומו, והיינו גילוי \nהכלים ושלמותם, ושיהיה בדרך הסתלקות, בסוד שורש לעניני העבודה. והתיקון הוא להיות \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אחר כך באצילות, כמוזכר במקומו: \nז. והוא ענין מ\"ה וב\"ן שנתגלה אחר כך, היינו סוף כל ההשתלשלות, שהוא דמות האדם \nבמקומו, בסוד מ\"ה וב\"ן כנ\"ל, וכדלקמן: \n \nפתח לד\nהקשר בין עסמ\"ב למקום בקיעתם מא\"ק: \nהמעברים שעוברים דרך שם האורות, הם נבחרים לפי מה שהם נקשרים לפנים עם ד' השמות \nהנסדרים שם. והם לפי הרכבות קשרי המאורות, ודרך הליכת הרוח בהם, מקום שהוא נוגע \nראשונה - שם הוא יוצא: \nאחר שבארנו הזיו המתגלה, צריך לפרש עתה ענין המקומות שהוא מתגלה מתוכם: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, המעברים וכו', והוא יחס נמצא בין המעברים ובין אורות \nהעוברים. ח\"ב, והם לפי וכו', והוא משפט היחס הזה איך הוא: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "חלק א: \nא. המעברים שעוברים דרך שם האורות, ר\"ל כי יציאת האור הפנימי דרך הנקבים אינו על צד \nההזדמן, כאש לוהט שנותנים עליו כלי נקוב, שבכל מקום שיש נקב יוצא אור האש. כי אם \nהיה כך - שני דברים היו נמשכים מזה, שאנו יודעים שאינם כך, הא', כיון שהאש שתחת \nהנקבים הוא שוה, על כן גם היוצא מן הנקבים הוא שוה, כי הרי האש אינו מקבל תנועות \nחדשות, לצאת דרך מקומות פרטים, שבהם יהיה משתנה, אלא שבכל מקום שמוצא נקב - יוצא, \nוהוא יוצא בנקב זה כמו בנקב אחר. והב', שהאש שהוא עומד מכוסה תחת הנקב הא' - יוצא \nדרך הנקב ההוא, ושתחת הב' - יוצא דרך הנקב הב', בלא יתחלפו כלל, לצאת מה שהוא תחת \nנקב אחד - לצאת דרך נקב אחר. ושני דברים אלה אינם כך באלה העולמות. הא', האור \nשבפנים הוא שוה, ושיוצא לחוץ אינו שוה, אלא הולך בהדרגה בכמה מקרים שונים. ואם היה \nרק על צד ההזדמן, שהאור יוצא לפי שמוצא פתח לפניו, כך היה האור היוצא מן האזן כמו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מן החוטם, בלא שום שינוי כלל. הב', שמצאנו חילוף, שהרי אורות הס\"ג - יוצאים מן \nהאח\"פ, ואורות הב\"ן למעלה מן האח\"פ, דהיינו מן העינים, ואורות מ\"ה למעלה מכולם, \nדהיינו מן המצח. אם כן מכל זה נראה בהדיא שאינו על צד ההזדמן, אלא נבחרים המעברים \nלאורות, ומוכרח האור ההוא ללכת במעבר ההוא ולא באחר, מפני היחס שיש לו עמו. ובשביל \nהיחס הזה הרי הוא משתנה בצאתו ממנו, כי כבר נשתעבד גם הוא לכלי. פירוש - אם היה על \nצד ההזדמן, אז היה נקרא שאין האור משתעבד לכלי, אדרבא יוצא מן השעבוד, אם כן תחת \nשבזמן שהוא בתוך הכלי פועל בבחינת כלי מפני היותו סגור בו, ואף על פי שאין בו \nשינוים, הרי פעולתו משתנית, לפי שהוא משתוה לבחינת הכלי, וכמ\"ש למעלה בסוד הקו \nוהרשימו, הנה כשבוקע ויוצא - אובד השעבוד ההוא, ויפעל כמו נשמה חוץ מן הגוף. אבל \nכיון שאמרנו שעברו דרך הכלי הוא מפני יחס שיש לו לכלי ההוא בפרט, אם כן נקרא שאפילו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בצאתו הוא משועבד לכלי, כי לא היה יכול לצאת מכלי אחר, ואף על פי שיוצא, אינו נקרא \nשיוצא מן השעבוד, אלא אדרבא, טבע הכלי ההוא להיות כלי מוציא, וכמ\"ש למעלה בענין \nהכלים מכילים וכלים מוציאים. וכיון שכך, נמצא שאין האור עושה אלא פעולת הכלי עצמו, \nואז יהיה שינוי בפעולתו, כאילו היה פועל בתוך כלי המכיל עצמו: \nב. הם נבחרים לפי מה שהם נקשרים לפנים עם ד' השמות הנסדרים שם, היחס הזה אינו יחס \nנמשך מן המצב הנראה, כי אדרבא, זהו המתחלף, שהב\"ן והמ\"ה הם למטה, ועולים למעלה מן \nהכל. אלא הוא מקשר שנקשר בפנים בתוך הגוף. והרי נתפרש בכלל ענין היחס של האורות עם \nהמעברים, שהוא יחס אחד פנימי תלוי בסדר שהשמות עומדים בפנים בתוך הגוף, שנתקשר עמהם \nבחינת המעברים בסדר הזה שאחר כך מתגלים לחוץ: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "חלק ב: \nא. והם לפי הרכבות קשרי המאורות, כי אף על פי שאנו אומרים שכללות הפרצוף הוא עשר \nספירות, כדי להבין ההנהגה היוצאת ממנו, אך צריך להבחין בהם פרטיות הרבה, שהוא כלל \nכל תרי\"ג אורות שבו. ולא די זה, אלא העיקר הוא לדעת הקשרים שאלה האורות הם מתקשרים \nזה בזה, ונפגשים בדרך זה להתקשר קצה אחד עם קצה אחר, שבמצבם הם רחוקים זה מזה. וזהו \nמענין הרכבות המאורות, שמתרכב אור אחד עם אור אחר, ויוצא משם התולדה. ובדרך זה \nנעשים היחסים שבגוף, שחלק אחד מתיחס אל חלק אחר, עד שבהולד מקרה באחד מן החלקים \nההם, יורגש המקרה בחלק השני, אף על פי שהחלקים רחוקים זה מזה הרבה, ויש חלקים אחרים \nביניהם. ואותם שביניהם לא ירגישו, ואלה שבקצוות ירגישו. ושורש הענין הזה הוא, כי \nצורת כל פרצוף בכלל ובפרט תלויה בשם מ\"ה, בסוד, \"ודמות פניהם פני אדם\". והנה שם זה \nיש בו כחות מספר מה שיש בו. ואלה הכחות הם שנחלקו לכמה פרטים, ועשו האברים של הגוף \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עם כל תכונותיהם. ויש שפרטי כח אחד הלכו בהדרגה בהשתלשלות זה אחר זה, ויש שפרטי כח \nאחד נתחלקו, והושמו - אחד במקום אחד, ואחד במקום אחר רחוק ממנו. ואחר כך הושם \nהסיבוב של הרוח הסובב על כל החלקים, ומגיע הכל אל הצורה הכללית, העומדת בסוד שקיו \nדאילנא, העומדת בסוד שם מ\"ה שזכרתי. ובהרגיש חלק אחד מן הפרצוף איזה מקרה, יגיע \nהדבר אל השורש - שם מ\"ה שזכרתי. ומשם יגיע מיד אל החלק השני שהוא גם כן חלק אחד מן \nהכח, שחלקיו הוא החלק שהרגיש בתחלה. והנה כך הוא באדם למטה גם כן, שהנשמה הבונה את \nהגוף, הנה עושה זה בכח אחד כללי שיש בה, שהוא דמות אדם, והוא שם מ\"ה שזכרנו. שגם \nבאדם צריך שיהיה בסוד שקיו דאילנא. ומזה יוצא כל הבנין, והוא המרגיש כל הרגשות חלקי \nהגוף, וממנו נמצא היחס הזה. והנה הרוח הוא המתפעל במקום שהוא יושב שם. ובהתפעלו \nבאחד החלקים, לפי תכונת החלק ההוא, הנה בהתפעלות הזה יתפעל החלק האחר, שהוא בן גילו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "של החלק הראשון. ובהתפעל באמת בחלק הא', הצורה הכללית תריצהו לחלק הב', ויתפעל שם \nבדרך הזה גם כן, מפני הצורה הכללית שמחברת אותם. והחלקים שבאמצע אינם מרגישים כלום, \nכי הוא לא יתפעל בהם כך, אלא בחלק בן גילו של החלק הא'. כמו המים - שלפי המקום כך \nהם מתפעלים. והשפעות הכוכבים גם כן יוכיחו דה, שעוברים בכל האויר, ואינם נרגשים אלא \nבמקום המוכן להם, כי שם השפע ההוא מתלהט לפעול, ולא במקום אחר: \nב. ודרך הליכת הרוח בהם, דהיינו שהרי גם לזה הענין יש דין פרטי - מה שניתן הרוח \nלהתגלגל בו: \nג. מקום שהוא נוגע בראשונה - שם הוא יוצא, כי השמות האלה מתגלגלים בפנים לגוף \nבחוקים שנחקק להם, ומוצא אברים מה שמוצא ראשונה, והוא נכנס באברים, ומוציא ההארה, \nבמה שיש בחלקי הפנים מתיחסים לאברים ההם. ובדרך זה אפשר למצוא שיצא הב\"ן מן העינים \nוס\"ג מן האח\"פ, כי במקום שהס\"ג מתהלך לפי סדר סיבובו, פוגע בראשונה אברים שבני גילם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הם אח\"פ, ומיד יצאו הארותיו דרך שם, והב\"ן לפי סיבובו פוגע באברים שבני גילם \nהעינים, וכן מ\"ה למצח. יש להקשות, שהרי אמרנו למעלה, שזיו הבקיעות יוצא ממה שנכללת \nהנשמה בפנים, ומה ענין עתה למה שסובב בגוף ? תשובה, הילוך הדבר הזה כך הוא, כל מעשה \nשעושה הרוח בגוף - כבר אמרנו שיש לו להתגלות בפנים, על כן כל מעשה שעושה הרוח הזה \nבגוף, הוא מוציא כנגד ומיד כח אחד בפנים. עומד לגלותו. ומיד עשותו המעשה בגוף, יעלה \nויראה בבחינת סבר הפנים בפנים, ועדיין אין זה סוף הילוכו, כי כל מה שנקבץ בפנים, \nכבר שמעת שמתפרט בבקיעות החושים. על כן כל מעשה הרוח בגוף יש כנגדו כח אחד מתחיל \nבפנים ומסיים באחת מן הבקיעות. והצורה הכללית חלקה כך כחותיה, כל המעשים שעושה ע\"ב \nדס\"ג - המציאה כנגדם לגילוי בפנים - כחות מסוימים באזנים, ואחרים בחוטם, ואחרים \nבפה, וכן ס\"ג דס\"ג, וב\"ן - המציאה כנגדם כחות מסוימים בעינים, על דרך שפירשנו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "למעלה, שהצורה הכללית מפרטת כחותיה בגוף. והנה נמצא שהכחות המקבילים לע\"ב הושמו \nלמטה, ושל ב\"ן למעלה, ושל מ\"ה למעלה. אך ההקבלה אינה בין חלקי הרוח לחלקי הגוף, כי \nאינם תחת סוג אחד, אלא בין חלקי הגוף לחלקי הגוף, אם כן צריך שנאמר שאותם האברים \nשב\"ן סובב עליהם - הם הם שהקבלתם בעינים, על כן בהגיע ב\"ן שם למטה, יאיר מיד בחלק \nשכנגד החלקים ההם בפנים, ומשם לעינים וכן כולם: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "פתח לה\nבאור הבוקע מא\"ק הולך ומתגלה שורש הכלי: \nבא\"ק נעשה החבור של הקו עם הרשימו - שלקחו לו לכלי. והאור היוצא דרך החושים הוא אור \nשכבר נתחבר בכלי, שלכן אחר כך הוא מוציא כלי באורות הפה. ורק זה הוא האור הראוי \nלבנות ממנו כל הבנינים. ויצא מה שצריך לבנות ממנו כל הבנינים הנרצים, ונתפשט בהדרגה \nלפי צורך הנרצה בבנינים האלה: \nאחר שבארנו ענין האור היוצא מן הבקיעות, וענין המקומות שהם יוצאים משם, עתה נפרש מה \nשצריך בענין מהות האור היוצא עצמו: \nחלקי המאמר הזה ב', ח\"א, בא\"ק נעשה החבור, והיינו שהאור הזה היוצא מא\"ק יש בו בחינת \nכלי מעורב בו. ח\"ב, ורק זה וכו', למה צריך שיהיה כך: \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "חלק א: \nא. בא\"ק נעשה החבור של הקו עם הרשימו, שכל עניני א\"ק בעצמו הם ענינים מה שצריך \nלחבור הקו והרשימו ביחד, כי הלא אלה הם שני יסודות ההנהגה, כמ\"ש למעלה. ושכל הכוונה \nהוא לעשות החזרת הרע לטוב. והרע משתרש בהנהגה שאחר ההעלם בכמה חוקים שבה. ועל כל \nאחד מהם צריך שיתגבר הקו, וישלוט להחזירו לטוב. וזה עצמו סוד הנשמה והגוף באמת, כי \nבגוף משתרשים כל עניני הרע, והנשמה לכוונה זאת הושמה בו - שתהיה שולטת על כל אחד \nמעניניו ומחזירתם לטוב. וזה בכח סגולת המצוות שהכין הרצון העליון לצורך זה. \nוכשתדקדק, תמצא לפי זה, כי כל הענין הנמצא, הוא רק לבוא אל הנשמה והגוף, ששם נמצא \nענין החזרת הרע לטוב ממש. והאדם הגשמי - סוף כל המציאות, דהיינו סוף כל זה הענין. \nוא\"ק ראש כל המציאות - ראש כל זה הענין. כי שם נעשו כל השיעורים הצריכים להיות שורש \nלענין זה, שיהיו באחרונה בפועל ממש. וכל אלה האורות היוצאים ממנו, הולכים כולם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בהדרגה זה אחר זה תמיד, בסוד נשמה וגוף, עד שיוצאים אלה השניים למטה במקומן, \nוכדלקמן בחלק ב: \nב. שלקחו לו לכלי, היינו זהו החיבור שנעשה, שנתקן חק זה שיהיה פנימיות בסוד אורות, \nוחיצוניות בסוד כלים, והאור יהיה מאיר בכלי ומזכך אותו: \nג. והאור היוצא דרך החושים הוא אור שכבר נתחבר בכלי, לא תחשוב שזה האור היוצא הוא \nאור פשוט, כי הרי הוא מבחינת החיבור הנעשה כבר, שמשם והלאה לא תצא עוד שום תולדה \nבלא התחברות שניהם. ולכן זה האור, אף על פי שנראה בתחלה שאין שם כלי, האמת הוא שיש \nבלועים בו מבחינות הכלי ודאי, אלא שבהיות האור גובר הרבה, אין בחינות הכלים האלה \nניכרים כלל: \nד. שלכן אחר כך הוא מוציא כלי באורות הפה, זו ראיה שיש בחינות כלי בלועות באור, \nשהרי מצינו שסוף סוף יוצא כלי מן האורות האלה היוצאים עצמם, ואם האור היה פשוט, לא \nהיה אפשר לכלי לצאת משפ. כי הרי כבר שמעת, איך הכלי והאור הם שני סוגים שונים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לגמרי, ואי אפשר לסוג לצאת מסוג מתחלף לגמרי ממנו, כי אין הסיבה יכולה להוציא מסובב \nשאינו מענינו, אלא ודאי, שבחינות הכלי ישנם בלועים באורות, אלא שלמעלה אינו ניכר, \nוכל מה שיורד - הולך ומתגלה, עד שמתגלה לגמרי. ותדע שזה סוד האותיות שדורשים באורות \nאח\"פ, שהרי כל מקום שיש אותיות - מורות על בחינת כלי. אלא שבאורות האוזן שרשי הכלי \nלא ניכר אלא מעט, והיינו אות אחת, ובחוטם מתגלה יותר, ובפה יותר. ובמעשה שנעשה \nבאורות הפה מתגלה לגמרי: \n", "en": ""}]}
