{"bookId": "kabala-75888480a004", "part": "1", "torah": "15", "title": "ספר קלח פתחי חכמה — חלק א:", "hebrewTitle": "חלק א:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-75888480a004/1/15/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-75888480a004/1/15/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק א: \nא. כללות ענין אבי\"ע, ר\"ל שאבי\"ע אינם ד' עולמות של הדרגה, מובדלים ממש זה מזה, כמו \nשהם אורות אח\"פ, אלא כולם ענין אחד. ראיה לזה - כשאנו אומרים עולמות של הדרגה, צריך \nשכל עולם יהיה שלם בפני עצמו, עד שכל תחתון יהיה כמו עליון ממש, וכל כחות שבעליון \nיהיו בתחתון, אלא שיהיו בהדרגה אחרת. אך לא שיהיה שום פעולה פרטית לשום אחד מהם שלא \nיהיה בחברו, שאם כן כמו שאם יפעול התחתון לבדו, היתה הפעולה חסרה חלק הפרטי אשר \nלעליון, כך אם יפעול העליון תהיה חסרה החלק של התחתון. אם כן אינו שהענין עצמו \nמשתלשל ממדרגה למדרגה, אלא שהם הרבה מדרגות, כולם סבות לענין אחד הצריך לכולם. אך \nאבי\"ע - כל אחד נותן חלק אחד בפני עצמו בנבראים, דהיינו בריאה נותנת הנשמות, יצירה \nנותנת המלאכים, עשיה נותנת הגשמים. אם כן הנפרדים הם ענין אחד, יוצא מסבות הרבה, \nשהם כל העולמות, לא דבר אחד משתלשל משורש לשורש. ואם תאמר גם דאת הדרגה, כי הם הם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הנשמות, הם הם המלאכים, הם ההגשמים. אינו כן, שהרי אמרו, אימא מקננא בכרסיא, ז\"א \nמקנן בשית סטרין, שכינתא מקננא באופן. וכמו שאימא וזו\"ן אינם השתלשלות הדרגה זה \nמזה, אלא כל אחד ענין בפני עצמו, אף על פי שיוצאים בדרך השתלשלות, כן בי\"ע אינם אלא \nענינים בפני עצמם, שלכל אחד יש הפעולה שלו. ואלה הפעולות הם הם אותם שאמרתי - הוצאת \nנשמות מלאכים וגשמיים, שהם לפי אימא זו\"ן. ועוד תראה, שהנשמה עצמה היא באה ממש מד' \nעולמות אבי\"ע, ואין נשמה שלמה בלא ד' חלקים נל\"ן ונר\"ן. ואלה אינם ענין אחד משתלשל \nבהדרגה, כי הם כחות משונים זה מזה, לכל אחד פעולה בפני עצמה, נפש - היא הזנה את כל \nהגוף בכבד, רוח - העולה והיורד והעושה ההרגשים כולם, הנשמה - שופטת המחשבות השכליות \nבמוח. אם כן נמצא אבי\"ע כולם סבות מתחברות להמציא כללות אחד, דהיינו כללות הנפרדים, \nאו כללות הנשמה, אם כן אינם הדרגה. אלא כיון שכולם מתחברים לעשות כללות אחד, נבין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שהם כולם ענין אחד, שצריך כל הדברים האלה להיות שלם בכל חלקיו: \nב. הוא עולם אחד עם שלושה לבושים, כי יש בעוה\"ז גוף ולבושיו, ושורש זה צריך שיהיה \nלמעלה. והנה לבוש הוא מה שמכסה גוף אחד שכבר הוא שלם בכל עניניו, שאין זה המכסה - \nחלק מן הגוף כלל. ויכולים להמצא הרבה לבושים זה על גב זה, ששום אחד מהם אינו מוסיף \nדבר בעניני הגוף. וכן הם בי\"ע לגבי אצילות, כי הלא כל ההנהגה כבר ידענו שהיא נשלמת \nבאצילות, ושם נעשים כל הזיווגים, כל הענינים הצריכים לכל הבריות שבעולם. אלא שאינו \nמתגלה לתחתונים אלא מלובש בלבושים, שהם בי\"ע, שאינם אלא העלמים מסתירים את האצילות. \nוכבר שמעת שכל אבי\"ע ענין אחד, שאינם לפי ענין ההדרגה לבד, אלא הם שלשת מעלימים אור \nהאצילות, ומלבישים אותו להגיע אל התחתונים: \nג. והיינו כי האצילות עצמו אינו אלא שלם אלא עם לבושיו, כיון שמן הראוי הוא שיהיה \nהאדם מלובש בלבושיו, אם כן כשמדברים על דמות האדם העליון נבינהו מלובש בלבושיו. ועל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כן כשאנו מזכירים אצילות, צריך להבין שיהיה לו הג' לבושים, דהיינו בי\"ע בבחינת \nלבושים, וכדלקמן. והיינו שהאצילות אי אפשר לעשות אפילו מה ששייך לו, אלא אם כן יהיו \nעליו בי\"ע ללבושים, שנעשים לשכינה כנפיים כמ\"ש בזוהר: \nד. אמנם כשנבחין הלבושים כל אחד בפני עצמו, היינו כי כל האורות העליונים לפי \nפעולותיהם - כך הוא ענינם. פירוש - לפעמים יש האורות שאינם אלא טפלים לאורות אחרים \nבפעולת מה, אך כל אחד בעצמו הם אורות גדולים, כוללים עיקרים גדולים. וכשאינם נטפלים \nלאורות האחרים ההם - הם נקראים עיקרים, ואז צריך להבחין בהם חילוקים לפי ענינם \nבפרט. וכך הוא הענין בלבושים האלה, יש זמן שהם טפלים לאצילות, פירוש - יש מציאות \nהפעולות הנפעלות בעולם שצריכים הלבושים להטפל לאצילות, ויש תנאי הפעולות שהם צריכים \nלהיות עיקר בהם, ובבחינה זאת נבחנים בפני עצמם: \nה. נקראים כל אחד עולם בפני עצמו, היינו כי כל פעולה הנמשכת שלמה בכל מדרגות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הצריכות לה - נקראות המדרגות ההם עולם שלם, וכמ\"ש למעלה: \nו. וכאמת יש לכל אחד פעולה בפני עצמה, והיינו הפעולות שפירשנו למעלה, וכדלקמן: \nחלק ב: \nא. נמצא, כשנבחין בי\"ע עם האצילות - לא יחשבו אלא ללבושי האצילות, והיינו כמ\"ש \nלמעלה, הפעולות שאינם נעשות אלא באצילות, ובי\"ע טפלים להם, שאינם אלא נמשכים אחריו, \nואין להם שום פעולה - בבחינה זאת נקראים לבושים: \nב. וכשנחשבים לפי פעולותיהם - נקראים עולמות בפני עצמם, היינו במה שמגיע אליהם \nלפעול, והוא גילוי הפעולה שנעשית באצילות: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פתח לט\nעולם הנקודים הוא כללות כל הנמצא אחר כך: \nעולם הנקודים היה כמו חומר אחד שממנו צריך לפרט אחר כך כל הפרטים. והיינו כי כל \nהנמצא בין למעלה ובין למטה - הכל הוא רק ענין אחד, בנוי מפרטים רבים. והוא איננו \nכללי אלא אם כן כל פרטיו עומדים בו בשוה ? כי כך כל הנברא הוא רק לכבוד הבורא, והוע \nענין \"כל פעל ה' למענהו\". ובזה נכללות כל הבריות הטובות והרעות, כי הכל ענין אחד \nומציאות אחת לבד של בריאה המשלמת גילוי יחודו וכבודו של א\"ס ב\"ה: \nאחר שביארנו ענין כללות אבי\"ע, כדי לבאר על פי זה עניני עולם הנקודים, עכשיו נבוא \nלביאור עולם הנקודים לפי ענין זה: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, עולם הנקודים היה וכו', וזאת היא הנחה ראשונה בעניך עולם \nהנקודים, שהוא כללות כל הנמצא אחר כך. ח\"ב, והיינו וכו', והוא ביאור זה הדבר איך \nהוא: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "חלק א: \nא. עולם הנקודים היה כמו חומר אחד, לפיכך לא נקרא לעולם הנקודים - הדרגה, כי הוא רק \nכללות כל הנמצא בהדרגה אחר עולם העקודים. אלא שהכל היה עדיין כמו חומר שלא קבל שום \nצורה. ופירוש זה הדבר, שהוא חק אחד כללי, שאינו אלא מציאות כל מה שעתיד להמצא. \nפירוש - שכבר שמעת איך העולם הזה של נקודים אינו אלא הכח הפרטי שיש בדמות האדם \nשעומד להוציא הרע. אך אין סוף הכוונה להוציא הרע, אלא שיחזור לטוב. אלא שאי אפשר לו \nלחזור לטוב בפועל אם לא יהיה מתחלה רע בפועל. והנה נבחין עתה פרטי הענין הזה, כדי \nשיחזור כל הרע לטוב, צריך כל הנמצאים שנמצאו מן ראש האצילות ועד סוף העשיה. ואין \nדבר זה נשלם לא בספירות לבדם ולא בנפרדים לבדם, אלא זה וזה צריכים להשלים הענין \nהזה. ואדרבא, בבחינה זאת אין הפרש בין ספירה עליונה שבספירות לנפרד שפל שבנפרדים, \nששניהם הם רק לגילוי יחודו של א\"ס ב\"ה וב\"ש לעול\"ע, והיינו - \"כל פעל ה' למענהו\", \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כדלקמן. והנה זהו הענין הראשון שנתגלה עתה באורות העינים, והיינו מה שציירה המחשבה \nהעליונה כל ההנהגות העליונות, וכל הנפרדים גם כן, רק בבחינה זאת שבהם, שהם עומדים \nלגלות היחוד העליון בבחינת החזרת הרע לטוב. והנה תראה הפרש גדול בין ציור זה לכל \nציור אחר בכל מדרגה שהיא. ועל כן אינו שוה עולם הנקודים לשום עולם אחר, לא שקודם \nלו, ולא שאחריו. כל שאר העולמות הם נפרדים מצוירים במחשבה העליונה, אך הציורים הם \nמיני הנהגות. דרך משל, אם עין האדם יצטייר במחשבה, ירצה לומר שנצטיירו שם מיני \nהנהגות בענין ההשגחה, שהם הם למטה העין של אדם בכל גווניו וחלקיו. אך בכאן נוסף שיש \nב' ציוהים, ציור התחתונים בדרך הנהגה כנ\"ל, ועוד ציור התחתונים לפי מה שהם. פירוש - \nכי הרי שני מציאויות צריך שיהיו, והיינו שדמות האדם יתפרש בב' דרכים, א' - בדרך \nהנהגה, ויהיה כל כך מיני הנהגות. ב' - בדרך ציור מראה ההנהגה, והם הנפרדים למטה. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "וצריך חק אחד כללי שיתן מציאות לזה ולזה. ולנפרדים עצמם צריך שימצא כח אחד גורם להם \nהצורה בדרך מה שהם מצטיירים, הוא העומד על הנפרדים עצמם להעמידם בצורתם, והוא הנקרא \nבספר יצירה, צו\"ר ט\"ק, ובו יש כח להוציא הנפרדים יש מאין, לפי בחי' שיהיו ענפים \nשלו, בהיותו מין הארה אחת שאין לה להוציא ענפים אחרים אלא נפרדים, יש מאין לפי \nבחינתה. ואמנם כח זה אינו נמצא בספירות מצד עצמם, פירוש - אינו הדרגה אחרונה \nשבאורות הספירות, יען הוא נמשך לפי היש מאין שאינו הדרגה. כי בהמצא נפרדים, שהם \nבריאה יש מאין, נמצא ההתפשטות מן הספירות עליהם, להמציאם כמו ענפים להתפשטות ההוא. \nוהנה יש הפרש בין מה שהיה נכלל בזה העולם מן דמות אדם בדרך הנהגות, ומה שנכלל בו \nמדמות אדם בדרך ציור המראה. כי אותו של הנהגות היה יכול להמצא כולו בכל ענפיו, \nשאינם אלא אורות, כמו השורש. אך אותו של הנפרדים לא היה יכול להמצא אלא הכח צו\"ר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ט\"ק בפועל, וענפיו בכח, שכבר יש בטבעו ומהותו להוציא ענפים נפרדים ממנו לפי כל \nפרטיו, מה שאין כן שאר הספירות, שאין בטבעם אלא להוציא אורות אחרים שיהיו ענפים \nלהם. כלל הדבר, שני מיני שרשים יש - יש שורש מוציא ענפיו במינו, ושורש מוציא ענפיו \nשלא במינו. וכלל שני שרשים אלה הוא עולם הנקודים. פירוש - לא השרשים עצמם, אלא הסוג \nשל שני מיני שרשים אלה, והוא חק המציאות של שני שרשים אלה, עם כל תולדותיהם הצריכים \nלהמצא בהם. ונקרא זה התחלת כל אלה התולדות שבאים גם כן בדרך הדרגה, מצב אחר מצב, \nשניהם תחלתם בנקודים, שהוא כמו חומר כללי להם, שמשם אחר כך יוצאים כל השרשים אחת \nאחת, ולובשים צורתם בפני עצמם, ומוציאים ענפיהם כל אחד בפני עצמו, הא כדאיתא והא \nכדאיתא. יש להקשות, אם כן נקודים הוא הדרגה לאצילות, אם כן נמנהו בין העקודים \nוהאצילות, והרי אמרנו למעלה שאין לו למנות כך, שאם היה כך - לא היה יכול להיות דבר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "המתבטל. תשובה, ההדרגה הזאת אינה למנות עם הדרגת האורות ענפי א\"ק, שאינה בסוג \nתחתיה, כי הדרגת האורות היא הדרגת דמות אדם מכח אל כח, מכח גדול לכח פחות ממנו. אך \nהדרגה זאת היא הדרגת כח אחד ממצב למצב שבו, ואין מתחלף ערך מצב אחד עם עולם \nהעקודים, מערך מצב אחר עמו. נחזור לענין, עולם הנקודים הוא סוג המצא שני מיני שרשים \nאלה עם כל תולדותיהם, אורות אבי\"ע לפי שורש אחד, הנפרדים לפי שורש אחר. וזהו פירוש \nמה שתמצא תמיד שאנו אומרים שהכל נעשה מברורי המ\"ק, כי כך יוצאים מן הסוד הזה האורות \nכמו שיוצאים הנפרדים. ואמנם כל זה הוא רק בבחינת החזרת הרע לטוב, שבזה הוא שהכל \nשוים כנ\"ל. אבל אף על פי שאנו אומרים שהוא סוג, צריך להבין אותו יותר מסוג, דהיינו \nחומר אחד. וזה כמ\"ש למעלה בענין הרשימו, כי הוא סוג בבחינת מה שכולל ענין כל הפרטים \nשיפרטו, אך נקרא חומר אחד. והיינו כי הוא עצמו כללות כל העצמים הצריכים להתחלק, כל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אחד בפני עצמו, לפי הצורה הראויה להם: \nב. שממנו צריך לפרט אחר כך כל הפרטים, זהו מ\"ש למעלה, שכל הנמצאים, בין באורות בין \nבנפרדים, אינם אלא פרטי הסוג הכללי הזה: \nחלק ב: \nא. והיינו כי כל הנמצא בין למעלה ובין למטה - הכל הוא רק ענין אחד, בנוי מפרטים \nרבים, בין למעלה ובין למטה, פירוש - בין באורות בין בנפרדים: \nב. והוא איננו כללי אלא אם כן כל פרטיו עומדים בו בשוה, שכיון שהכונה בכאן הוא שכל \nמה ששייך בו רע באיזה צד - יחזור לטוב, עד שמהחזרה הכללית הזאת יתגלה ויראה אמיתת \nהיחוד, הנה כל צד שחסר מאלה הפרטים, לא נשלמה עדיין הכוונה הכללית, שהוא גילוי \nהיחוד הזה: \nג. כי כך כל הנברא הוא רק לכבוד הבורא, והוא ענין \"כל פעל ה' למענהו\", הוא מה \nשאמרתי לך למעלה, שהענין הזה שאנו אומרים שהוא כלל בנבראים - הוא הכבוד העליון: \nד. ובזה נכללות כל הכריות הטובות והרעות, כי כך נגלה היחוד מן הטובות, מצד מה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שמתחזק בהם הטוב, כמו מן הרעות, מצד מה שאף על פי שהם רעות, הרי הם צריכים לחזור \nלטוב: \nה. כי הכל ענין אחד ומציאות אחת לבד של בריאה, שלפי הענין שאמרנו, נמצא שנוכל לקרוא \nלכל הנמצא מעולם הנקודים ולמטה - מציאות אחת לבד, שכל המדרגות שנזכיר, אינם אלא \nחלקי המציאות הכללי הזה: \nו. המשלמת גילוי יחודו, היינו כי כל המציאות בכל חלקיו צריך כדי שיתגלה היחוד \nהעליון בשלמות: \nז. וכבודו של א\"ס ב\"ה. כי זהו גדר כל הענין הזה - מציאות העשוי לכבודו של א\"ס ב\"ה, \nלגלות כבוד יחודו במציאות הזה: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פתח מ\nתחילת התפרטות עולם הנקודים לפרטיו: \nזה החומר הכללי היה לו ליחלק לפרטיו, ואז ראשית הכל היה המונח הכללי, ונקרא אצילות \nעם שלושה לבושיו. ואחר כך היה מגיע שליטה לכל לבוש בפני עצמו, והיו נקראים שלוש \nעולמות בי\"ע. כי האצילות מתוקן בתיקוניו הוא שורש הכל. ובי\"ע - מוציאי תולדות \nהאצילות, כל אחד מוציא תולדה בפני עצמו הראוי לו. וכולם אינם אלא תולדות מה שיש \nבאצילות כבר: \nאחר שנתבאר איך עולם הנקודים הוא חומר אחד שצריך ליחלק לפרטיו, עכשיו נבאר מה ששייך \nבענין התחלקו לפרטים: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, זה החומר הכללי, והוא ההנחה בכלל בענין התחלקות החומר \nלפרטים. ח\"ב, כי האצילות וכו', והוא ביאור וטעם וה הענין: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "חלק א: \nא. זה החומר הכללי היה לו ליחלק לפרטיו, כי התחלת המציאות הוא החומר לבדו. אחר כך \nצריך שינתן מציאות לכל פרט בפני עצמו, לפי הענין והצורה הראויה לו, כנ\"ל: \nב. ואז ראשית הכל היה המונח הכללי - החומר הראשון הזה הוא כלל אורות הס\"ג היוצאים \nמן העינים, שמהם אנחנו מדברים. וכדי להשתלם יציאת כל פרט מן החומר הזה, צריך שימצאו \nכל הנמצאים העליונים והתחתונים, כי החומר הוא חומר לכל, כנ\"ל. אך ענין הראשון מה \nשצריך לצאת בהתפרט החומר לפי ענין השתלשלות ההנהגה, הוא, כח אחד כללי שיכלול הכל \nכאחד, אך שחלק מן הפרטים האלה שנכללים בו יהיו בדרך עיקר, והשאר טפלים אליו להשלים \nענינו. וכל זה נקרא רק פרט אחד, שהרי אין ענין זה נשלם אלא בחק אחד לעיקר, והאחרים \nלטפלים לו. ותראה מה שבין המונח הזה לחומר הכללי. החומר הכללי הוא כולל כל החוקים \nוכל הנמצאים, לפי [מה] שהם מושלמים בכל תנאיהם, וזה המונח - אינו בכלל, אלא ענין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אחד בדרך עיקר, והאחר טפל להשלים ענינו: \nג. ונקרא אצילות עם שלושה לבושיו, והיינו אצילות הוא העיקר, וג' לבושים הם הטפלים, \nואחריהם נמשכים גם הנפרדים: \nד. ואחר כך היה מגיע שליטה לכל לבוש בפני עצמו, וזהו תשלום ענין החומר הכללי, שהוא \nכולל כל החלקים לפי מה שהם, ונכלל בזה להיות כל לבוש שולט בפני עצמו ועושה את שלו. \nשכל מה שהוא עושה - אינו אלא תנאי אחד ממה שנבחן בכללות ההנהגה, שהוא האצילות עם \nכללות ענפיו: \nה. והיו נקראים ג' עולמות בי\"ע, והיינו כמ\"ש כבר למעלה, כי כל מה שניתן לו שליטה \nבפני עצמו קונה שם בפני עצמו, ומגלה כחותיו בפני עצמם, כי מה שכשהוא נטפל לאחרים \nאינו נקרא בשם בפני עצמו, אלא כמו חלק קטן מן האחרים שהוא נכלל בהם: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "חלק ב: \nא. כי האצילות מתוקן בתיקוניו. שלעשות פעולותיו - צריך כל מה שיש בו, וגם שיהיה \nלבוש במלבושיו: \nב. הוא שורש הכל, שאצילות ענינו הוא - הכנת כל הדברים בתחלה, בבחינת כל המדרגות \nותיקוניהם, הצריכים להמצא: \nג. ובי\"ע - מוציאי תולדות האצילות, שזהו גדרם של בי\"ע ממש - להוציא פעולות האצילות: \n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ד. כל אחד מוציא תולדה בפני עצמו הראוי לו, והיינו שלפי מהות העולמות בבחינת \nתיקוניהם ומציאותם - הם מוציאים מן האצילות פעולות לפועל. והדברים הולכים בהדרגה, \nכי כח מה שמוציאה היצירה הוא פחות משל בריאה. אך מלבד ההדרגה, יש להם ענינים כל אחד \nמוציא תולדה בפני עצמו, אלא שכוחם הוא הנבחן בערך ההדרגה: \nה. וכולם אינם אלא תולדות מה שיש כאצילות כבר, שאין נוסף מהם שום דבר חדש ממש, אלא \nהמשכת איזה ענין מעניני האצילות: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "פתח מא\nהטעם שלא התחבר האור עם הכלים עד לאחר התיקון: \nהמונח הזה הכללי היה צריך לקבל אורו בתחלה בסוד הקו המתחבר עם הרשימו. אך בתחלה היה \nצריך להשתלם, כי מפני כך היה הצמצום בתחלה - כדי שימצא מקום לרע שיהיה ניתקן, וסוף \nהכל יהיה טוב. ולכן האור, שהוא מן הא\"ס ב\"ה, צריך להמתין גם כן שיהיה הכלי נשלם, \nשבו מושרש ענין הרע, ואחר כך יאיר בו, ואז יהיה הכל נשלם. על כן לא נתחבר בתחלה \nהאור עם הכלים, אלא נעלם למעלה, עד שישלימו הכלים את ענינם, והוא שיתנו מקום לרע \nלשלוט, וגם תשלם שליטתו, ויבוא תיקונו לחזור הכל לטוב, אז יאיר בו האור: \nאחר שבארנו ענין הנקודים והנכלל בהם, צריך לבאר מה שנעשה בהם בבחינת הוייתם \nוביטולם: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, המונח הזה הכללי וכו', והוא ענין חיבור שהיה צריך האור \nלהתחבר עם הכלים לפי טעם ההנהגה. ח\"ב, על כן לא נתחבר, והוא המעשה איך שנעשה על פי \nטעם זה: \n", "en": ""}]}
