{"bookId": "kabala-75888480a004", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר קלח פתחי חכמה — חלק ב:", "hebrewTitle": "חלק ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-75888480a004/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-75888480a004/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ב: \nא. אפשר להם ליראות ככמה מיני ציורים ודמיונות, זה ודאי, שכל כך דברים שאנו מזכירים \nבספירות - דברי צורה וגשמיות, אי אפשר להיותם כך בהם בשום פנים, כי זה היה ככפירה \nח\"ו ומקרא מלא הוא, \"כי לא ראיתם כל תמונה\". ואף על פי שאמרנו שהם כחות המחשבה \nהעליונה הנראית לנביאים או לנשמות, כמו שהיו נראים המחשבות בנשמתו של אדם, אך יש \nהפרש גדול, שהנשמה היא על כל פנים ברואה, ואינה אלקות, ויתכן בה צורה ודמות ותמונה \nדקה, אלא שתהא צורה רוחנית, שלא כצורת הגוף, אך אין שום מונע לומר שיש בה צורה \nותמונה דקה. מה שאין כן בספירות, שהם כחות מחשבתו של הרצון ב\"ה, שאי אפשר לומר \nשיהיה בהם שום צורה כלל, כיון שידענו שהמאציל ית\"ש בכל עניניו הוא נשגב ומשולל מכל \nהמקרים הנופלים בנבראים ממנו. והרי אנו אומרים קטנות וגדלות, עליה וירידה, הלבשה \nומקומות, כל אלה ודאי אי אפשר לומר אותם שהם כך בספירות. ואם תאמר, שכל אלה הדברים \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הם משל ורמז לדברים עליונים, להנהגה ומשפטיה. גם זה אי אפשר לומר, כי הרי רוב \nהדרושים היו ללא כלום, כי תלי תניא בדלא תניא, ודברי הרב הקדוש זללה\"ה, ודברי \nהמקובלים הראשונים ואחרונים ועל כולם דברי הרשב\"י זללה\"ה, אינן מורים כן, אלא מורים \nשיש מציאות דברים האלה בספירות ממש. והנה כאן הוא מקום בירור האמת, כי אם היסוד הזה \nמשימין אותו כהוגן - הכל מובן בהבנה ממש, גלויה ופשוטה, ואם היסוד הזה אינו כראוי - \nכל הבנינים פורחים באויר, ואי אפשר להגיע אל הבנת הדרושים כלל. והנה האמת, שכל \nהספירות הם כחות המחשבה העליונה, כולם פועלים בעולם הפעולות הצריכים, כולם לכוונה \nאחת, שהוא השלימות האחרון, וכמש\"ל. וכל אלה הכחות מזומן בהם כבר מה שיספיק להנהגת \nכל העולם בכל זמן. פירוש דרך משל, כח החסד כבר מזומן בכל הדרכים שיש לו לפעול \nבעולמות, לשלוט או להניח שליטתו, לשלוט הרבה או מעט, או לצאת בתוך שליטת הגבורה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "באותם הדרכים שהוכנו כבר, לפעול בגלוי או בהעלם, וכן לדין וכן לרחמים, מה שצריך \nלשכר או לעונש, מה שצריך לקיום העולם, מה שצריך לשכר נצחי, בכל אחד מן הכחות האלה \nשאמרנו - חסד דין רחמים. כי כבר שיערה המחשבה העליונה כל מה שצריך להנהגת כל הבריות \nעד סוף כל הסבוב, ואינה אלא הרכבה אחת של הכחות האלה השלושה, בכל מיני שליטות \nומשפטים ודרכים, שדי ומספיק לכל מה שיצטרך להוליד בעולם. והנה כל ההרכבה והאריגה \nהזאת נראית לנביאים או לנשמות, והוא הנקרא מרכבה. אך כחות המחשבה אי אפשר לראות, כי \nהם פשוטים, ואינם ניתנים ליראות לפי עצמן. אבל רצה רצון העליון שיראו בדרך אורות, \nובדמיון נבואי, נראים בכל מה שאנו מזכירים בהם, פירוש, פרצופים, עולמות, הלבשה, \nעליות, וירידות, וכל הדברים האלה. אך כבר ידענו שאין הכחות האלה כך ח\"ו, אלא נראים \nכך בדמיון הנבואי, שכן כתיב בהדיא, \"וביד הנביאים אדמה\", שהוא ית\"ש מסתיר עניני \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מחשבתו העמוקה באותם המשלים הנבואיים. אבל האמת - שהם רואים כך, וגם זאת הראיה אינה \nכראיה גופית וכדלקמן, אבל הם רואים ענינים רוחניים שענינם הלבשה עליה וירידה. אך גם \nזאת הראיה אינה אלא ראיה נבואיית ודמיונית, שר\"ל כל אותו עומק המחשבה והעצה העמוקה \nוהרחבה שזכרנו. נמצא שאין הדרושים הנאמרים משל כלל, כי העליה וירידה והלבשה, וכל \nהדברים שאמרנו, ישנם באמת בחזון ובנבואה, אלא שאותו החזון עצמו ואותה הנבואה אינו \nאלא דמות נבואי, ויפה כח הנביאים שרואים החזון, ומבינים הענין, וכדלקמן. נמצא, \nשהענין הוא סדר עצה עמוקה, שכשרצה המאציל העליון להראותו - מראה אותו בסדר המרכבה, \nוהושם לפרקי המרכבה הזאת שמות, כל פרק בפני עצמו, והם שמות הספירות והפרצופים. \nוהחזיונות מראים כל המצבים והתכונות. כי הנה כשיש מציאות זה של החזון הנבואי, \nיכולים לראות במינים רבים של זה הסוג, פירוש - בכמה מיני ציורים ודמיונות, בכל מה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שאנו מזכירים בכל העולמות והפרצופים: \nב. מה שבהם לא יש שום צורה ודמיון: \nג. רק נראות בדרך צורה ודמיון. שאין מה שאנו אומרים - משל ורמז גרידא, אלא שהראיה \nהוא כך ממש, ומה שאנו אומרים בפרצופים - הכל הוא ממש, שכך רואים במרכבה: \nד. והמסתכל בהם באמת יראה שאין הדמיון והצורה אלא מקרית לפי הרואה בם, ז\"ס, \"ואל מי \nתדמיוני ואשוה יאמר קדוש\", פירוש - שאין נשאר טעות לנביאים לחשוב שמא הוא כך ח\"ו, \nאלא כבר אמרתי, שהנביא רואה המראה ומבין הנסתרות, ובהשגת נבואתו רואה במראה ממש \nשאין התמונה אלא דמיונית, מתיחסת אל הרואה, אך לא עצמית בנראה. וזה הדבר נודע אל \nהנביא עצמו בעת הסתכלו בחזיון נבואתו, והיינו, \"ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו \nלו\". וזהו שהיה מזהיר להם לישראל, \"ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה \nביום דיבר ה' אליכם בחורב מתוך האש\", שלא יהיה ראייתם מכשול להם ח\"ו, אלא ידעו באמת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שכבר כל המראה אינה אלא נבואית, כמו שהבינו בשעת הסתכלות. וזה מה שאמרו ז\"ל גם כן, \n(מכילתא כ, ב) אנכי ה' אלהיך - לפי שנגלה להם על הים כגבור, והיינו ז\"א, ובמתן תורה \nבחסד, והיינו א\"א כידוע. והוא הכל שלא יהיו נכשלים במראה ח\"ו, אלא יעמדו על האמת \nבעיקרו של ההסתכלות כראוי: \nה. והיינו וביד הנביאים אדמה, פירוש, בידם, היינו בהשגה שלהם נעשה הדמיון הזה, לא \nבספירות עצמם, אלא שכל אחד רואה מתוך השגתו, ובתוך ההשגה נעשה הדמיון, וז\"ס מה \nשאמרו, שמלכות היא יד הנביאים, וכדלקמן: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "חלק ג: \nא. אך בעצמם אינם אלא התפשטות כחות, וזמ\"ש למעלה כבר - שכל הענין הוא רק עצה עמוקה, \nאריגת כל כך כחות מכל כך מיני סדרים, להיות כל אחד שולט באותו הזמן, באותו הדרך לבד \nהמוגבל לו, וזה נקרא התפשטות כחות, ר\"ל כחות מתפשטים בדרכים וחוקים שונים, מוגבלים, \nוקבועים: \nב. מסתדרים בסדר מה שהם צריכים להסתדר, שהסדר אינו מפוזר ומפורד בחלקים רבים שאינם \nבאים לסוג אחד, אלא יש סדר אחד כללי להתפשטות כל כח לפי ענינו, שהכל משוער בכוונה \nהתכליתית: \nג. נתלים החוקים אלה באלה, מה שרואים המצבים של התלבשות וכיוצא - הוא כי באמת הכחות \nבהנהגתם ופעולתם נתלים זה בזה, שפעולת אחד מהם יוצא מפעולות אחרות. וכך ארגה המחשבה \nהעליונה אריגה, שממנה יוצא כל המסיבות שאנו רואים, שהם מתפשטות בעולם: \nד. ונמשכים זה אחר זה, ההשתלשלות, והמוחין, וכיוצא, הוא מפני הימשך הכחות והחקים זה \nאחר זה: \nה. לפי שלימות הסדר המסודר, היינו מה שפירשנו, שכל הדרכים האלה מסוג אחד הם נמשכים, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "והוא השלמות המוזכר, כוונת המשוער על פי הכוונה הנ\"ל: \n \nפתח ח\nהפכיות התמונות שבהם נראות הספירות: \nיכולות הספירות ליראות בדמיונות אפילו הפכיים זה לזה, כמו ממש הרואה בחלום, \nשמתחלפים הנושאים לפניו ברגע אחד. רק שבכל דמיון שנראה - מדע כח אחד ומדה אחת. \nוהמדות והכחות נודעים בסדר אמתי ונכון, כמו שהם מסודרים ונעשים והדמיונות - כמו \nשיכולה הנשמה לקבל: \nאחר שבארנו ענין הדמיונות שנראים בהם הספירות, נבאר עתה ענין התחלפם מדמיון לדמיון: \n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "חלקי המאמר הזה ג'. ח\"א, יכולות הספירות, והוא התחלפות הדמיונות. ח\"ב, רק שבכל \nדמיון, והוא תועלת ההתחלפות. ח\"ג, והמדות והכחות, והוא ההפרש שבין הדמיון והפתרון: \nחלק א: \nא. יכולות הספירות ליראות בדמיונות אפילו הפכיים זה לזה, אם הדמיון היה עצמי \nבספירות, זה פשוט ששני הפכים אינם עומדים בנושא אחד, אך כיון שאינו אלא רצוני אין \nשום קושיא שיראו דמיונות הפכיים ממש, כי עתה רוצה הרצון העליון שיראה בדרך אחד, \nואחר כך בדרך אחר. והנה זאת תשובה למה שנראה קשה בדברי הרב הקדוש זלל\"ה בהרבה \nדרושים, שנראים דבריו סותרים זה את זה. והדבר הקשה מאד בענין מצב העולמות, שכמה \nלשונות סותרים זה עם זה. ומה שקשה יותר בזה, הוא ענין העגולים והיושר, שנמצאת עשייה \nבמרכז, ולפי זה היה הקו באמצע העשייה, ועובר עד למטה ממנה. וזה אי אפשר להיות מכמה \nצדדים, כמו שהקשו כבר כל יודעי בינה. אך תשובת הענין הזה הוא, כי בהיות כל זה מראה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "נבואיי, היה יכולת במראה ליראות שני דמיונות הפכיים. ואין לך ביאור מספיק יותר לזה \nכמו החלום, וכדלקמן. וזה: \nב. כמו ממש הרואה בחלום, שמתחלפים הנושאים לפניו ברגע אחד, כי שם אין עצם הדברים \nהמתדמים בחלום נראים כלל, אלא כח המדמה מדמה כן מה שרואה הנשמה במראותיה, ויודעת \nהדברים מה שמגלים לה, אם אמת, אם שקר, כח המדמה מצייר אותם הדברים בשכל האדם \nבחידותיו, ומצייר לו כאילו רואה העצמים ההם. וכיון שאין הראיה אלא בכח המדמה, אם כן \nאין שייכים בה המשפטים השייכים בעצמים ההם עצמם, אילו היו נראים באמת מן העין. אלא \nחולמים לראות נושא אחד, וכמה פעמים מתחלף הנושא ההוא בחלום עצמו לנושא אחר. ואינו \nבדרך שיראה ההתהפכות, כמו שהיה רואה העין אם היה מתחלף הנושא לפניו. כי אם רואים \nבדרך אחד, ואחר כך בדרך אחר, ואין קושיא בטעם לומר - הרי עתה לא היה כך, וזה חק כח \nהמדמה. כן הדבר הזה במראה הנבואה - אפשר לראות חזיונות הפכיים, פירוש - כי יראה דבר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אחד, ובהביט עליו להבינו - יתחלף לדבר אחר. והוא סוד - \"והחיות רצוא ושוב\". והנה \nבראות העולמות בכלל עם הקו שבתוכם, אז יראו העגולים זה בתוך זה, והקו יורד באמצען \nעד הסוף, ונמצאת עשייה נראית במרכז. וכשהולכים להביט אל הקו - נראית עשייה בסוף. \nואם יראו אותה בעגולים וביושר בבת אחת - יראו אותה למעלה ולמטה בבת אחת. ואראך \nדוגמא בעה\"ז אפילו בהקיץ - והוא מה שאמרו רז\"ל בענין קבורתו של משה, לעומדים למטה \nהיתה נראית להם למעלה, וכשעומדים למעלה נראית למטה. כך הוא הענין בכל מראות \nהעליונות, כי נראות בכל הדיוקנאות, משתנים בכל רגע ממש כבחלום, כמ\"ש, שכבר כל \nהמקרים האלה נמצאים בו. וכן כמה עניני סתירות אחרים המוזכרים בדברי הרב זללה\"ה, \nואינם סתירות, כי האמת - זה וזה נראה, ואפילו בבת אחת, כמקרה החלום: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "חלק ב: \nא. רק שבכל דמיון שנראה נודע כח אחד, אין זה דבר לבטלה, אדרבא, כשרואים שני חזיונות \nמתחלפים, שרואים אותם בדבר אחד - נודע ששניהם הם להודיע ענין אחד. והנביא הרואה את \nהמראה - מבין הפתרון, ומכל דמיון מאלה לוקח ידיעה אחת בכח ההוא המתראה לו: \nב. ומדה אחת - להבין הדברים בפרט. וכשיש בחינות רבות, הנה בדמיון אחד תראה מדה אחת, \nוכל התלוי בה בסדר ההנהגה, מה נמשך ממנה, ובדמיון אחר תראה מדה אחרת, וכל המשכתה \nכנ\"ל. דרך משל, בסדר השתלשלות הפרצופים יראה יסוד דעתיק כלה בחזה דא\"א, ויוצאים משם \nחסדים וגבורות, כדלקמן במקומו, ובדרך ההלבשה יראה יסוד דעתיק כלה ביסוד דא\"א, ושני \nהדברים נראים, כי שני הענינים אמת, והמראות מגלות הענינים האלה: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "חלק ג: \nא. והמדות והכחות נודעים בסדר אמתי ונכון, כמו שהם מסודרים ונעשים, זה ההפרש שיש \nבין המראה הנראה ובין הפתרון המובן. המראה הוא לפי מה שיכולה לקבל הנשמה, כי כבר שם \nהמאציל ית\"ש חק זה - שלא יוכלו הנביאים או הנשמות לקבל כי אם בדרך המראה הזאת, ואז \nכל ענין מן המדות וההנהגה שיש להם להבין, צריך שיבינו אותו מכח מראה, שיראו על פי \nמשפט החזיונות. ולכן יתחלפו החזיונות לפי הענינים, כדי שיקבלו אותם הנשמות. ואף על \nפי שאין החזיונות עומדים זה עם זה - אינו כלום, כי אדרבה הנשמה רואה זה וזה, ומקבלת \nשני הענינים כמו שהם. והיא משגת הכחות והמדות לפי אמתת ענינם ממש, כסדרם בהנהגה, אך \nדרך קבלתם הוא כמו שיכולה לקבל. וזה: \nב. והדמיונות - כמו שיכולה הנשמה לקבל, כי רק הדרך הזה ניתן לה להשיג על ידו, ולא \nבדרך אחר: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פתח ט\nהספירות נראות בתמונות רוחניות: \nאף על פי שנראים הדמיונות בספירות, אף על פי כן אין נראה צורה כצורה גשמית ח\"ו, אלא \nנראה ענין אחד שמובן בו כאילו רואים הצורה ההיא למטה. וזה נקרא ראיית הנשמה, שאין \nראייתה כראיית הגוף. ולכן אין צריך שהנושאים יהיו לפי ראיית הגוף, אלא מציאות הארה \nאחת, שמובן בה ענין העגול, אם הנראה הוא עגול או יושר, אם הוא יושר, וכן כל שאר \nהתמונות. ולא שתיראה הצורה הגשמית. ואפילו הצורה הרוחנית ההיא אינה עצמית בספירות \nכלל, אלא בסוד מלכות, המראה הכחות בדרך הזה: \nאחר שביארנו ענין הדמיונות שבספירות, עתה ננאר איך אפילו החזון הזה אינו כצורה \nהגשמית: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, אע\"פ שנראים, והיינו שאין הדמיונות בספירות כצורות \nהגשמיות. ח\"ב, ואפילו הצורה, והוא שאפילו הצורה הדקה אינה כי אם רצונית: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "חלק א: \nא. אף על פי שנראים הדמיונות בספירות, אף על פי כן אין נראה צורה כצורה הגשמית ח\"ו, \nזהו מה שנאמר, \"כי לא ראיתם כל תמונה\", כי זה ודאי מן הנמנע - שאפילו בדרך דמיון \nיראה הכבוד העליון בצורה גשמית כלל. כי אפילו בנשמה אין יש צורה גשמית כלל, כל שכן \nבכבוד העליון. ועל כן לא יתכן שיראה למעלה אריה או שור, או אדם, או עיגול, או קו. \nוהוא מה שכתוב, \"ותמונה אינכם רואים זולת' קול\". אלא הראייה הוא ראיית נשמה, שהוא \nיותר הבנה מראייה. פירוש - שאינה רואה הדברים מצד צורתם, אלא מצד מציאותם. והנה \nהשכל מצייר מעצמו ציור הדבר אשר ראה או אשר חשב. ומי שהיה רואה הנשמה - היה רואה \nהציור ההוא שם. שמא תאמר שיהיה השכל מצויר בציור הדבר ההוא בגשמיותו - אינו כך, אלא \nכחותיו מסודרים בו בסדר אחד שר\"ל אותו הדבר שנצטייר בו. כך הספירות הם אורות \nמסודרים בסדר רוחני, שמבינים באותם הסדרים, עיגולים, או יושר או בקיעות, או עליות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "וירידות, וכיוצא. ולא שיהיה כצורה ההיא ממש, אלא שמבינים אותה כך. וזהו: \nב. אלא נראה ענין אחד שמובן בו כאילו רואים הצורה ההיא למטה: \nג. וזה נקרא ראיית הנשמה, פירוש - דבר מובן מענין הנשמה עצמה, שאין ראייתה כראיית \nהעינים, והכבוד אינו ניתן ליראות לעינים. ועל כן אין צריך שיצטייר אלא בציורים \nשייכים ומתיחסים לראיית הנשמה שרואה בו, שאינה רואה אלא מציאות הדברים, לא מצב \nצורתם, וזהו: \nד. ולכן אין צריך שהנושאים יהיו לפי ראיית הגוף, אלא מציאות הארה אחת, שמובן בה \nענין העגול, אם הנראה הוא עגול, או יושר, אם הוא יושר, וכן כל שאר התמונות. ולא \nשתיראה הצורה הגשמית: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "חלק ב: \nא. ואפילו הצורה הרוחנית ההיא אינה עצמית בספירות כלל, שהרי הנבראים הם משני מינים \nגשמיים ורוחניים, ולהם שתי צורות, הא כדאיתא, והא כדאיתא. והכבוד העליון אין בו \nבעצמו שום אחת מאלה הצורות, אלא שמתראה בהם, אך אינו מתראה בצורה הגשמית שהיא העבה, \nאלא בצורה הרוחנית שהיא הדקה, פירוש - שנראה כמו המחשבות בשכל. אך אפילו זה עדיין \nאינו ענין הכחות עצמם, וזה פשוט. כי מי שירצה לדעת מהות הכחות האלה, היה צריך לדעת \nמהות האלקות ב\"ה, שהרי הספירות אינם אלא אלקות. אך כיון שאין מהות האלקות נודעת \nכלל, גם מהות הספירות אי אפשר לדעת. וכל מה שיודעים מהם אם כן אינו אלא שנתנים \nליראות כך, ולא שהם כך. הצורה הרוחנית הוא מה שיודעים מהם, אם כן הצורה הרוחנית גם \nכן אינה מהותם, אלא מה שניתנו ליראות כך: \nב. אלא בסוד מלכות, המראה הכחות בדרך הזה, כי הכחות הנה הם סדר ההנהגה. אך יש \nמציאות אחת שרצה הרצון העליון, שההנהגה, מלבד מה שתהיה באמת בתחתונים, שהרי הם \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הנהוגים, גם תיראה בם. פירוש - שהנבראים עצמם יהיו נבראים להראות ההנהגה בצורתם \nעצמה, ויהיו כל כך נבראים כמו חלקי ההנהגה, עד שכל כח שבהנהגה - יהיה נברא אחד יוצא \nממנו, שיראה עליו בצורתו, ותכונתו, בסגולותיו. ואמנם צריך אמצעית לזה, פירוש - מה \nשידריך חוקות ההנהגה ליראות בנבראים. פירוש - מי יעשה שכח אחד יראה באזן, וכח אחד \nבפה, וכח אחד בתפוח, וכח אחד במים, וכח אחד בכסף, ודאי צריך שיהיה אור שסגולתו לזה \n- להעביר ההנהגה אל הציור בדרך הזה. והנה כל זה הוא במלכות, וז\"ס, \"ותמונת ה' \nיביט\", שהמלכות נקראת תמונת ה', כי היא גורמת הדמיונות שזכרנו בספירות, כי היא \nהשורש לכל התחתונים, ולכל מציאותם, ושם יש ענין זה שהחוקים יראו בציורי גופים \nהתחתונים, אך עדיין שם הצורה רוחנית, כי הכל בהדרגה. ושם חקוק הצורה הרוחנית, ומשם \nבאה אחר כך הגשמית. והנה אין כח בבני האדם להשיג האורות העליונים אלא כמו שהם \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "מתיחסים לעצמם, פירוש - שהם שרשים לצורתם, ושייכים לה. ועל פי זה אין יכולים להשיג \nאלא במלכות, שהיא ענין התמונות, ומראה אורות העליונים והנהגותיהם בדרך זה. וה\"ס, \n\"כי אם בזאת יתהלל המתהלל\" וכו', כי אין ההשגה אלא בדרך זה, וכדלקמן בס\"ד: \n \nפתח י\nביאור תליית המאורות זה בזה והמראות של השתלשלות והתלבשות: \nפעולת המאציל ית\"ש, מה שהוא פועל בסוד הספירות לפי החק שרצה בהם, הם נתלים אלה \nבאלה, יוצאים בהמשך אלה מאלה, ומתעלמים הענינים אלה בתוך אלה. דהיינו שכח אחד הוא \nהפועל בהעלם, ונראה בגלוי כח אחר פועל, והוא פועל באמת רק לפי כח הנעלם בו. ולכן \nנראו כל הדמיונות האלה בספירות, דהיינו שיהיו אורות מתלבשים בתוך אורות, או יוצאים \nאורות מאורות. והכל בסדר ראיית הנשמה, שמבינה הדברים ההם ברוחנית, כראיית העין את \nהנושאים שלו: \nאחר שבארנו ענין הדמיונות בכלל, נבאר עתה עניניהם הראשונים בפרט: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, פעולת המאציל, והוא הענין בהנהגה של קשר המאורות. ח\"ב, \nולכן נראו, והוא המשד הענין הזה בנראה: \n", "en": ""}]}
