{"bookId": "kabala-75888480a004", "part": "1", "torah": "7", "title": "ספר קלח פתחי חכמה — חלק ב:", "hebrewTitle": "חלק ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-75888480a004/1/7/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-75888480a004/1/7/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ב: \nא. וסוד זה הרשימו, ר\"ל סוד המצא זה הרשימו, והוא מה שאמרנו לעיל, שקשר הכחות \nשבספירות העליונות - זהו החק של המצא התחתונים במקומו, שהוא מלכות, החק העשירי \nשבעשר החוקים, שהם עשר ספירות. ועל כן קשר הכחות האחרונים שבבלתי -תכלית, שנתחברו \nיחד לעשות הרשימו על הדרך הזה - הוא המלכות. ובחינה זאת הוא המקום של הנבראים, כי \nזה הוא החק לתת להם מציאות. אך הרשימו עצמו, שהוא הכחות שנתחברו, הם השורש \nלתחתונים, כדלקמן: \nב. הוא הנקרא מקום כל הנמצא, לפי שהוא נותן להם מציאות, מה שלא היה נותן הבלתי \n-תכליות, ר\"ל שהוא נקרא מקום, לפי שעושה מעשה המקום, שמכיל העומד בו. אך אינו מקום \nכמקום הגשמי, שהוא מציאות מקום ממש, לעמוד בתוכו מי שעומד. שאין שייך דבר זה \nבספירות כיון שהם אלקות, ובאלקות אין שום מקרה גוף: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "חלק ג: \nא. וזה המקום נקרא שהוא חלל, חלל ר\"ל מה שיש לו בית קיבול לקבל אחרים. וזה ר\"ל \nמדרגה אחת, שבחינתה נותנת שצריכים למצוא בה אחרים סבולים ממנה. דרך משל, מלכות \nנותנת בחינתה שיהיו נמצאים עולמות סבולים ממנה, כמו ענפים שלה - נקרא שיש לה בית \nקיבול. ועד שנמצאת היא לבדה, ואין העולמות נמצאים - בית קיבול שלה חלול. וכשימצאו \nהעולמות סבולים בה - נקרא שחלל שלה מלא. ואמנם עד שהיה הבלתי -תכלית שולט, היה הכל \nשלם בכל שלמות. כיון שנסתלק - נתגלתה המלכות, שהיא בית קיבול, וגם לא נגלתה מלאה \nבעולמותיה, אלא מקום חלל. ועם כל זה לא היה חלל לגמרי, כי הרי שורש העולמות העתידים \nלצאת היה שם בבחינת רשימו, אלא רשימו שהוא כמו אויר, שלא היו העולמות נודעים. ועל \nכן, אף על פי שהיה בית קיבולה מלא ממנו, היה נקרא חלל לגבי א\"ס ב\"ה, כי בתחלה לא \nהיה צריך שום שלמות יותר. וכן א\"ס המקיף אינו צריך שום שלמות. זה: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": " \nפתח כז\nענין הקו והצינור: \nבזה הרשימו נשרש כל מה שעתיד להיות. ומה שלא הושרש שם - לא יכול להיות אחר כך. ואף \nעל פי כן, כל המושרש שם לא היה יכול למצא, אלא אם כן הבלתי -תכלית עצמו ינהג אותו. \nאלא שהבלתי -תכלית אף על פי כן לא יפעול אלא מה שמושרש ברשימו. והיינו כנשמה המנהגת \nאת הגוף רק לפי מה שהוא. וזה נקרא קו אחד מא\"ס ב\"ה הנכנס בתוך החלל. כי זה הענין \nעצמו שהוא פועל ברשימו - היינו לפי הנבראים. אך הוא בעצמו פועל אותו בשלמותו. והנה \nזה הענין לפי הנבראים הוא הרשימו, אך בקו הוא מה שהוא לפי שלמותו. ועוד, זה הנפעל \nלפי הנבראים הוא הרשימו, אך הדרך שהא\"ס פועל אותו הוא הקו, שהוא לפי בלתי תכליתו, \nכמו שהוא בלתי -תכלית: \nאחר שנתפרש האור הנאצל מה הוא, עכשיו צריך לפרש מה נעשה ממנו: \nחלקי המאמר הזה ג'. ח\"א, בזה הרשימו וכו', והוא ידיעת מה היא סגולת הרשימו הזה. \nח\"ב, ואף על פי כן כל המושרש שם וכו', וזה שהרשימו צריך לבלתי -תכלית. ח\"ג, כי זה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הענין וכו', וזה גדר ב' הדברים - קו ורשימו לפי פעולתם: \nחלק א: \nא. בזה הרשימו נשרש כל מה שעתיד להיות. וזה פשוט, שכבר נתבאר, שהרשימו הוא מה שנשאר \nמכל מה שנסתלק, שהוא כל מה שהיה כלול בכל מה שנסתלק בבחינת שורש התחתונים. אך כל מה \nשעתיד להיות בתחתונים היה כלול ודאי במה שנסתלק, בבחינה זאת של שורש התחתונים. אם \nכן הרשימו הוא שורש כל מה שעתיד להיות בתחתונים. ראיה לזה שכל מה שעתיד להיות היה \nכלול במה שנסתלק הוא פשוט, שהרי מה שנסתלק הוא א\"ס ב\"ה, בא\"ס כלול הכל. אם כן במה \nשנסתלק כלול הכל: \nב. ומה שלא הושרש שם - לא יכול להיות אחר כך, ר\"ל לא די שיהיה הרשימו שורש לכללים, \nשאחר כך יתפרטו הפרטים למטה, אלא כמו כן צריך להיות מושרשים כל התחתונים ברשימו, \nשכל פרט צריך שיהיה מושרש בו. ראיה לזה, בכל -יכול - אי אפשר להיות שום פרט שלא \nיהיה נכלל בו. הרשימו הוא גילוי כל מה שהיה כלול בכל -יכול בבחינת שורש התחתונים. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אם כן גם הרשימו - צריך שאפילו כל הפרטים יהיו כלולים בו: \nחלק ב: \nא. ואף על פי כן כל המושרש שם לא היה יכול למצא, אלא אם כן הבלתי תכלית עצמו ינהג \nאותו, והיינו כי יש עצמים שתנועתם מצד עצמם, ויש שתנועתם מצד אחרים. דרך משל, הגוף \nתנועתו מצד אחר, הנשמה תנועתה מצד עצמה. ולכל זה צריך שיהיה שורש למעלה. אם כן גם \nבאורות צריך שיהיו אורות שתנועותיהם מצד עצמם, והם שורש לעצמים שסגולתם כך, ויש \nשתנועתם יהיה מצד אורות אחרים, והם שורש לעצמים שסגולתם כך. הרשימו הוא שורש לגוף, \nוהבלתי -תכלית - לנשמה. על כן הבלתי -תכלית מתנהג בעצמו, הרשימו תנועתו על ידי \nהבלתי -תכלית.והבנת זה הענין הוא: \nב. אלא אם כן הבלתי -תכלית ינהג אותו, ר\"ל שאף על פי שחוקות ההנהגה הם מה שמסודר \nברשימו, ראשית ההנהגה אינה שם, אלא בבלתי -תכלית. ועניני הרשימו מתנהגים רק על ידו \nכגרזן ביד החוצב בו. ושתי ידיעות יוצאות מן ההקדמה הזאת. א' - שאין מציאות למעשה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הרשימו אלא על ידי הבלתי - תכלית. והב' - שהבלתי -תכלית הוא מנהג את הרשימו. ומלה \nזו מורה יותר מתנועה, שאילו לא היה הבלתי -תכלית אלא מניעה את הרשימו, היה לו לומר \n- לא היה יכול למצא אלא על ידי הבלתי -תכלית. אבל אנו אומרים - מנהג אותו, שהוא \nמנהג ומסדר עניני עצמו של הרשימו. ופירוש ב' ענינים אלה הוא, הא' - שאין מציאות \nלמעשה הרשימו על ידי הבלתי -תכלית. וזה, כי אף על פי שמה שפועל הא\"ס ב\"ה לפי \nהתחתונים היא פעולה מוגבלת, לא מפני זה נאמר שהוא פועל אותה בדרך מוגבל כמו אדם. \nאלא דרך פעולתו לא תוכל להיות מושגת ממנו, כי היא דרך בלתי מוגבלת, אלא שבכח גזרת \nרצונו, אף על פי שהוא פועל והולך כדרכו, אין מגיע לנו אלא מה שמגיע, והיא הפעולה \nהמוגבלת. ונמצא באמת שהפועל הוא המוגבל, לא הפעולה, שהיא דרך הוצאת הפועל. כי אין \nהתחתונים מקבלים אלא לפי הכנתם. ועל כן כל מה שנדבר - לא נדנר אלא בפועל נגבל, שהוא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מוגבל. אבל הדרך שהא\"ס פועל הפועל ההוא - זה נשגב ממנו, ולא נדעהו, ולא נחקור \nאחריו, כי אין לנו שיכות לדעת אלא מה שנעשה - מה ענינו, אך איך נעשה - זה אי אפשר \nלדעת. דרך משל, נדע שיש ספירות מצומצמות נעשות מאורו, אבל איך עשה להעלים אורו \nולצמצמו - זה לא נוכל לומר. מה שאינו כן מן הצמצום ולמטה, שנוכל לומר זה. כי הרי \nנוכל לפרש בפרצופים חלקיהם ושליטותיהם ותולדותיהם איך יוצאים, ומה נעשה בהם בחדשם \nתולדות. מה שאין כן בא\"ס ב\"ה, שאי אפשר לומר בו חלקים ושום ענין כאלה. על כן אי \nאפשר לומר איך פעל, או איך מתלהטים עתה ממנו הספירות האלה. אלא שכל זה הוא פעולה \nבלתי -תכליתית. ואביא לך ראיה שדרך הפעולה בכל הפעולות צריך שיהיה בלתי מוגבל. וזה, \nכי הנה א\"ס ב\"ה צריך שלא יהיה בו שום שינוי. אך שיהיה פועל בזמן אחד בדרך אחד, \nובזמן אחר בדרך אחר - זה שינוי. אם כן אין הא\"ס ב\"ה פועל פעם בדרך אחד ופעם בדרך \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אחר. מוכרחים אנו לומר שפעולות הא\"ס ב\"ה שוים, ואותה הפעולה שמגעת לנו בגבול - הוא \nפועל אותה בלי גבול כדרכו, אלא שאנו מקבלים מה ששייך לנו. אמנם שלא יהיה שינוי \nבפעולות א\"ס ב\"ה - זה פשוט, שהרי א\"ס ב\"ה צריך להרחיק ממנו כל מקרה גוף לגמרי, \nוהשינוי הוא מקרה גופני ודאי, אם כן לא יהיה בו. ועוד זה הדבר נתברר בדברי רשב\"י \nזללה\"ה, שאמר לא אשתני בכל אתר. וכן בר\"מ שהבאתי למעלה בענין הנשמה, ע\"ש. כללו של \nדבר - יש לנו שני דברים, פועל א\"ס ב\"ה, ופעולתו. הפועל הוא המגיע לנו והוא מוגבל, \nהפעולה היא הנעלם ממנו, והיא בלתי מוגבלת. הפועל המוגבל הוא הרשימו. אך הפועל צריך \nלפעולה, והפעולה היא בלתי מוגבלת - פעולת הא\"ס ב\"ה שפועל בבלתי -תכלית. הרי שאין \nהמושרש ברשימו נמצא אלא על ידי הבלתי -תכלית. אך אם היתה דרך הפעולה גם כן מוגבלת, \nאז היה הרשימו פועל לפי עצמו, בלא צורך לבלתי -תכלית. הב' - שהבלתי -תכלית מנהג את \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הרשימו הנהגה וסידור ממש. וזה בא בבת אחת עם מה שהפעיל את הפועל - הוא הבלתי -תכלית \nבבלתי תכליותו. כי בדרך זה הוא גורם שאף על פי שהנפעל הוא דרך אחר, אף על פי כן \nיהיה כללות תכליתו מסודר ממנו, ומתנהג לפי הנהגתו. ופירוש זה הענין - יש לבלתי \n-תכלית סגולה - שהוא שלם בתכלית השלמות, ובשלמות זה הוא כלו טוב, כמ\"ש למעלה בענין \nהיחוד, שאין רע נמצא לפניו. אלא בהעלם שלמותו יש מציאות לרע. ובהתגלות שלמותו - הרע \nאיננו עוד, בסוד, \"בלע המות לנצח\". אך כדי לגלות יחודו בדרך מבורר - העלים שלמותו, \nוהניח דרך בלתי שלם לברוא הנבראים בלתי שלמים ולהנהיגם, וזהו הרשימו. כי הרי \nהנבראים אפילו שיהיו בתכלית השלמות, לא יוכלו להיות בשלמותו ית', כי כיון שהם \nנבראים לא יגיעו לעולם להיות במדרגת הבורא. ואמנם הרשימו הזה בהיותו יוצא בסוד העלם \nהשלמות, הנה נשרשים בו חסרונות והעלמים רבים. והאמת, שכוונת החסרונות הוא, שעל ידו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "נתן הדרגה למצבי הנבראים להתקרב אל השלמות בקריבות של הדרגה. מה שאין כן הבלתי \n-תכלית, שאין בו הדרגות, ועל כן הוא שלם מתחלה. אמנם בשתי בחינות היה יכול להיות \nהרשימו הזה, או שיהיה חק אחד בלתי שלם להנהיג בריות בלתי שלמות, שלא יצאו לעולם מן \nהחסרונות שלהם, או שיהיה חק אחד שהחסרונות האלה שבו, אדרבא, יהיו סובבים והולכים עד \nשישלימו בשלמות הנעלם מתחלה. ואתן לך משל על זה. דרך משל, השכר והעונש הם חסרון \nשלמות, כי בשלמות צריך שהכל יהיה טוב. אלא שבהעלם השלמות נשארה ההנהגה מסופקת, אם \nלהיטיב או להפכו, לפי מעשה בני אדם התחתונים. וזה הדבר מושרש ברשימו, כי שם יש כל \nעניני השכ\nר, ועניני העונש כנגדם, מזומנים להתעוררות התחתון. ואולם היה יכול להיות, שזה הדבר \nילך לעולמי עולמים כך, הצדיקים יקבלו שכר והרשעים יענשו, זה היה אם הרשימו לא היה \nמתנהג מן הבלתי -תכלית. אבל כיון שהבלתי -תכלית הוא המנהג את דרכי הרשימו, אם כן \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דרכי הרשימו צריכים לסבוב כדי לבוא אל השלמות, לא לישאר כך. וזהו שניתן גבול לימי \nהבחירה והשכר והעונש, דהיינו שית אלפי שנין הוי עלמא, שאז נמצא שהרשימו כמו גלגל \nשיש בו כל כך מעלות, שאין בו לרכוב אלא כל כך מעלות, וסוף הכל תהיה מנוחה בשלמות. \nנמצא שהא\"ס ב\"ה הוא הפועל בשלמותו בבלתי תכליותו אפילו מה שנפעל בגבול. וכמו \nשהפעולה הוא כך בשלמות - גם כוונת הפעולה היא השלמות. אלא שעל פי כוונה זאת נפעל \nהפועל המוגבל הבלתי שלם. ומהו הריוח בזה? שאף על פי שהאמצעי הוא בלתי שלם, דהיינו \nשהפועל חסר, אך תולדתו הוא להביא ודאי אל השלמות בסוף הגלגולים: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "חלק ג: \nא. אלא שהבלתי -תכלית אף על פי כן לא יפעול אלא מה שמושרש ברשימו, שאף על פי שאמרנו \nשראשית הנהגה באה מן הא\"ס ב\"ה לפי שלמותו, כבר גזר שלא יגיע לתחתונים מפעולתו זאת \nאלא אותו הסדר המוגבל, שהוא הרשימו. ואף על פי שהכוונה היא לשלמות, וגם אמיתת \nהפעולה היא שלמות שהכל טוב, כנ\"ל בסוד, כל מה דעבד רחמנא לטב, ובסוד, \"אודך ה' כי \nאנפת בי\", בהגיע הדבר לתחתונים - מתעלם השלמות, ולא יגיע להם אלא מה שנותן חק ההעלם \nהזה. אלא שחק ההעלם מסובב מן השלמות, עד שהוא מהלך בדרך אחד, שסופו ודאי מגיע אל \nהשלמות כנ\"ל: \nב. והיינו כנשמה המנהגת את הגוף רק לפי מה שהוא, ושתי הוראות לענין זה, א' - שאין \nביאת הבלתי -תכלית לנהג את הרשימו מוסיף ברשימו שום כח חדש, אלא מה שכבר מושרש בו \nמתנועע על ידו, וגם מסודר על ידו. ודומה לזה - נשמה בגוף, שאינה מחדשת בו כלום אלא \nמתנועע מה שכבר מוטבע בו. ב' - שענין המצא הקו של א\"ס ב\"ה ברשימו - הוא עצמו - שורש \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "גוף ונשמה בעה\"ז. על כן מקריהם שוים: \nחלק ד: \nא. וזה נקרא קו, זה הענין שא\"ס ב\"ה נכנס בהנהגת הרשימו - נקרא שקו ממנו נכנס תוך \nהחלל: \nב. קו, זהו מה שאנו אומרים שקו אחד נמשך מא\"ס ב\"ה המקיף, כמו צינור אחד אל תוך \nהחלל, ושדרך הצינור הזה יורד אור מא\"ס ב\"ה למה שבתוך החלל, ועל ידו מתדבקים המאציל \nבנאצל. והענין הוא, כי הנה בכלל הכל -יכול הוא, להיות מביט גם אל פעולת זולתו. \nוכיון שנתחדש מציאות הדרך המוגבל, הנה יביט עליו הא\"ס ב\"ה גם כן בכל יכלתו. והרי \nלנו בכאן ג' דברים - מה שהא\"ס פועל לפי שלמותו, אותם הדברים עצמם שאנחנו מקבלים \nאותם בגבול, ומה שאנחנו מקבלים לפי הגבול, ומה שהכל -יכול מביט אל ענין הדרך המוגבל \nעצמו שאנחנו מקבלים. והנה הבטת הכל -יכול - זה הוא הצינור, שגם הוא קו מא\"ס ב\"ה, \nאלא שהיא הבטה אל הרשימו לפי מה שהוא רשימו מוגבל. ומה שאנחנו מקבלים - זהו כללות \nהרשימו. מה שהא\"ס ב\"ה, פועל אותו הענין עצמו לפי שלמותו, זהו מה שנמשך מן הא\"ס ב\"ה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אל תוך החלל דרך הצינור. והיינו שבתוך מה שהא\"ס ב\"ה מביט אל הדרך המוגבל בכל \n-יכולתו, מתעלם ומתלבש מה שהוא פועל אותם הפעולות עצמם של הרשימו לפי שלמותו, לכן \nנקרא לזה צינור, ולזה אור נמשך בתוכו. וזה הנמשך הוא מה שנאמר - שהרשימו מקבל אורו \nמא\"ס ב\"ה, וכן שמתדבק המאציל בנאצל. וזהו דוקא המנהג את הרשימו, כנשמה את הגוף. כי \nהבטת הכל -יכול כבר שמעת שאינה שום הארה מתחלפת מן הרשימו, אלא מביט עליו לפי מה \nשהוא, אך האור הזה הוא ענין המתחלף מן הרשימו, שהוא לפי השלמות העליון של א\"ס ב\"ה. \nומה שברשימו הדברים הולכים בהעלמים וחסרונות כדלקמן - בנשמה הוא הכל לפי הטוב \nוהשלמות. אמנם א\"ס ב\"ה הוא בלתי -תכלית בכל כחותיו כנ\"ל, ואין ענין לבלתי -תכליתו \nעמנו, אלא בבחינה זאת הפרטית. דהיינו בזה הכח עצמו של המשיך הפעולה חוץ ממנו, שגם \nזה פועלו - ואפילו עמנו - בשלמותו ובבלתי -תכליתו. אלא שאין אנו מקבלים אלא בגבול, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כקול שהיה מדבר עם משה, שלא היה נשמע אלא לו, אף על פי שהיה קול גדול ולא יסף. על \nכן נאמר שבזה מתדבקים המאציל בנאצל. והנה תבין, כי הצינור - אינו שום הבחנה פרטית \nבעניני הפעולה כנ\"ל, אלא האור הנמשך והרשימו. הרשימו הוא כלל כל חוקות השכר והעונש, \nשלפי זה הררך נראה לכאורה כמה קילקולים שנתקלקלו בעולמות לפי הפגמים שפגמו החוטאים. \nוהאור שבמנים הוא לפי דרך היחוד, שהכל טוב, ואין רע כלל, ואין פגם, בסוד, \"שיחת לו \nלא\". והוא המנהג את הרשימו כנ\"ל, שסופו יהיה רק טוב ושלמות. ואלה הב' דרכים נקראים \nשם וכינוי. והנה א\"ס ב\"ה המקיף - הוא השלמות השלם, והטוב שולל את הרע, ואין שייך שם \nלהראות הרע ותיקונו, אלא מגיד מראשית אחרית, ונראה הכל טוב. אך אחר ההעלם, דהיינו \nהצמצום, שם מתחלקים הדברים לב', דהיינו השס וכינוי כנ\"ל. והכוונה - שהשם ישלוט \nו\"תגלה בסוף הכל, ויחזיר כל הנהגות ה' כינוי אליו. ואז יהיה מה שהוא כבר בשלמות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "העליון א\"ס ב\"ה המקיף: \nג. קו אחד מא\"ס ב\"ה, כי הרשימו, אף על פי שיש בו חלקיס רבים, אינם ענינים נפרדים, \nאלא חלקי בנין אחד שלם. רק שלגבי דידן הם הרבה, כי אין אנו משיגים אלא כל דבר בפני \nעצמו. אך החידוש מה שחידש הא\"ס ב\"ה, הרי כבר אמרנו שאינו אלא ענין אחד לבד, ועל \nהכללות הזה מביט הכל -יכול בכל יכלתו בכלל אחד. וכן פועל הא\"ס בשלמותו פעולה אחת. \nעל כן נאמר שהוא קו אחד. ותבין שאין אומרים חלק אחד, אלא קו אחד. והיינו כי בא\"ס \nב\"ה אין הפרש חלקים, אלא בשלמותו, בכל בלתי -תכליתו, מביט אל הענין הזה. וזאת ההבטה \nהכללית נקרא קו, פירוש - ניצוץ, כמו ניצוץ השמש היוצא מהארת כל השמש: \nד. הנכנס בתוך החלל, זה פשוט לפי המראה, וכמש\"ל: \nה. שבו נברא אחר כך וכו', שהרשימו נעשה עולמות, כדלקמן, אחר שבא הקו הזה ואסף אותו, \nוחילקו לחלקיו, והוא עצמו נתעלם בו. וזה מראה איך שהקו מנהג את הרשימו: \nו. ונמצא הקו הזה, זה פשוט כמש\"ל, שהקו הוא מה שהא\"ס ב\"ה פועל הפעולה הזאת המוגבלת \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עצמה לפי שלמותו: \nז. והנה הקו וכו', וזהו מה שאמרתי למעלה - מן הצינור, שהוא כמו הלבוש לקו עצמו. עד \nשנאמר שמה שירד הא\"ס ב\"ה תוך החלל הוא כללות קו אחד - צינור ואור נמשך בתוכו. כי \nהקו מחובר מב' אלה, ונקראים שניהם בכלל קו אחד, בדברי הרב זללה\"ה: \nח. וזה מה שהכל יכול וכו', וזה פשוט כמ\"ש למעלה. ענין זה במראה יראה - שמא\"ס ב\"ה \nהמקיף יורד קו אחד, וממלא. וזהו צינור בין הא\"ס ב\"ה ומה שבתוך החלל, להדבק זה עם \nזה: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "פתח כח\nהקו מתחלק לאור פנימי ומקיף: \nקו הא\"ס ב\"ה, הנכנס בתוך הרשימו, נעלם בו בפנים בכל מדרגותיו, ונקרא שמנהגו. ועומד \nבחוץ ומקיפו, ונקרא שכולל כחו ומביט עליו לכל צד. ואף על פי כן, הכל רק בדרך מה \nשהוא משתווה לרשימו. וזהו אור פנימי ומקיף של ספירות, שהוא סוד הכלי: \nאחר שזכרנו הכנס הקו תוך החלל, עתה צריך לפרש באיזה אופן הוא מתפשט בו: \nחלקי המאמר הזה הם ג'. ח\"א, קו הא\"ס כו', והוא האופן שנתפשט הקו בתוך הרשימו. ח\"ב, \nואע\"פ כן, והוא שהקו משוה עצמו לפי הרשימו שהוא נכנס בו. ח\"ג, וזהו אור פנימי, \nוכו', והוא חילוקי התפשטות בשם: \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "חלק א: \nא. קו הא\"ס ב\"ה, הנכנס בתוך הרשימו, נעלם בו בפנים בכל מדרגותיו. והיינו לפי ענין \nשתי הנהגות שזכרתי למעלה, הנהגת הטוב ורע והנהגת היחוד [נ\"א,הנהגת שם וכינוי]. הנה \nהנהגת היחוד נעלמת בתוך אותה של טוב ורע הנראית, ועל כן נאמר שהקו נעלם, וזה מה \nשהרויח הקו להתלבש ברשימו: \nב. ונקרא שמנהגו, והוא מה שאמרנו למעלה שהרשימו מתנהג על פי הנהגת היחוד. וזה מה \nשאמרנו שמרויח הרשימו ממה שהקו נעלם בו: \n", "en": ""}]}
