{"bookId": "kabala-75888480a004", "part": "1", "torah": "9", "title": "ספר קלח פתחי חכמה — חלק א:", "hebrewTitle": "חלק א:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-75888480a004/1/9/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-75888480a004/1/9/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק א: \nא. בצמצום הושרש שילכו הדברים לפי הנהגת העולם עד הסוף, פירוש - שיוכלו הקלקולים \nלהמצא, וזה, כי כבר שמעת איך רק זאת היא כל חכמת הקבלה - לדעת הנהגתו של הרצון \nהעליון, על מה ברא כל הבריות האלה, ומה הוא רוצה בהם, ומה יהיה סוף כל סבובי העולם, \nואיך מתפרשים כל הגלגולים האלה אשר בעולם, שהם כל כך זרים. כי כבר שיער הרצון \nהעליון בעצמו סיבוב ההנהגה הזאת הגומרת בשלמות הגמור. ואלה השיעורים הם מה שאנו \nמפרשים בסוד ספירות ועולמות. והצמצום, כבר שמעת, שהוא השיעור הראשון ששיער הרצון \nהעליון לברוא כל הנבראים. וזהו מה שקראנוהו כבר מקום כל העולמות, שאמרנו גם כן שהוא \nמקום מספיק לכל המציאות הנמצא. ונמצא, שודאי בתחלה היה משוער אצלו מה יהיה מציאות \nהנמצא, ועל פי זה עשה המקום שיהיה מספיק לכולו. והשיעור הזה הוא הדרך המוגבל, \nשאמרנו כבר שהיה כלול בו, והוא שיצא אחר כך בסוד רשימו בתוך המקום הזה. נמצא המעשה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הראשון הוא המקום הנעשה בצמצום, שזהו החידוש הראשון כשסילק הא\"ס ב\"ה את בלתי \n-תכליתו שבזה ניתן מציאות לדרך המוגבל להתגלות ולפעול. הדרך המוגבל הוא הסדר שבו \nילכו הדברים לפי הנהגת העולם. אם כן - \"בצמצום הושרש שילכו הדברים לפי הנהגת \nהעולם\". שתי ידיעות יש בזה הענין, א' - שהמקום עצמו, שהוא שורש לתחתונים, צריך \nלהבין לו שורש לעצמו. ופירוש הענין הזה הוא, כי לא נאמר הואיל והא\"ס ב\"ה ברא את \nהעולם כך בסדר הזה שבראו - זה מה שהיה יכול לברוא, ולא בדרך אחר. פירוש - דרך משל \nנאמר, שנעשו כל כך עולמות, לפי שהעולם הראשון הוא אור כל כך גדול שאי אפשר לנבראים \nלקבלו. וכן דברים כיוצא באלה, שאומרים - הוצרך כך מפני שלא היה [יכול] בלא זה. לא \nנאמר שהא\"ס ב\"ה היה מוכרח לפעול כך, ח\"ו, כי הא\"ס ב\"ה צריך להבין אותו - כל -יכול \nבכל מיני יכולת שהמחשבה תופסת, ושאינה תופסת. סוף דבר - לא שום גבול ולא שום מקרה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אחר אפשר לשים בא\"ס ב\"ה, אלא הוא אדון הכל. והטבע הזה שאנחנו רואים אותו בעינינו \nבכל המוחשות שבו - הוא עשאו כך במוחשות האלה. והוא אינו מוגבל תחת שום סדר או חק \nכלל ועיקר. אלא כל מה שאנו אומרים - אי אפשר בלאו הכי, ר\"ל לפי דרך ההדרגה אי אפשר \nכן. וזה אמת, שלפי דרך ההדרגה אי אפשר להוציא נבראים תחתונים, דרך משל מן א\"ק, \nושיקבלו אורו, כי אחר שטבע ההדרגה עשוי לפי מה שאנו מבינים בו, אי אפשר לבריה שפלה \nלקבל אור הכתר העליון. אך כל זה אחר שידענו שרצה א\"ס ב\"ה בהדרגה. אבל אם הא\"ס ב\"ה \nלא היה רוצה בזה, היה יכול לעשותו כמו שהיה רוצה. נמצא לפי זה, שראשית ידיעת ההנהגה \nתלוי בהדרגה, שהוא המונח הראשון שרצה בו א\"ס ב\"ה, ועל פי הרצון הזה עשוי המקום. הלא \nתראה כי הצמצום עצמו הוא על פי הקדמה זאת. שאם לא כן, היה א\"ס ב\"ה יכול בלא שום \nצמצום לפעול כרצונו כל הנבראים היותר תחתונים. ואדרבא, הצמצום הוא השורש הראשון של \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הקדמה זאת, שהרי כיון שרצה לצמצם עצמו כדי להוציא נמצאים, הרי שרצה להעמיד האור \nבערך עם התולדה שתצא ממנו, שעל כן סילק בלתי -תכליתו מזה, ואז יצא המקום שיצא, שהוא \nדרך ההנהגה על פי ההדרגה. והרי אם לא היה מצמצם אורו, היה נותן מציאות מן מקום אחר \nלנבראים, שהרי היה בוראם בלא ענין הדרגה. אם כן נבחין עתה, הליכת הדברים בהנהגה \nהזאת - זהו המקום. אך שיהיה זה המקום לנבראים - זה הושרש בצמצום עצמו. ותבין לפי מה \nשאמרנו, שאם לא היה הצמצום - לא די, שאף על פי שזה המקום היה כלול בכח, הרי לא היה \nיוצא בפועל. אם כן הצמצום הוא סיבה לו, אלא שהיה יכול לימצא מן מקום אחר. הידיעה \nהשניה נמשכת מן הראשונה, והיינו ששיעור הצמצום עצמו הוא עשה המקום לפי מה שהוא. \nפירוש - שאפילו בדרך מוגבל היה יכול העולם להיות בדרך אחר. והנה הכל -יכול כולל הכל \nודאי. ונמצא כיון שכמה מיני מקומות יכולים להיות לתחתונים כנ\"ל, כולם נכללים בכל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "-יכול, אם כן מה שרצה הכל -יכול להניח - זה נשאר מקום לתחתונים. ואיך (נשער) [נשאר] \nזה? אלא מה שרצה שלא יהיה - [נסתלק], ונכלל שם גם כל המקומות האלה שלא הוציאם \nלפועל. אם כן נאמר, כפי שיעור הסילוק - כך הוא המקום הנשאר, אם היה מסלק יותר - היה \nהמקום פחות מזה, ועל כל פנים היו העולמות נמצאים. או אם היה מסלק פחות - היו \nהעולמות יותר גדולים, ואף על פי כן נמצאים. אם כן שיעור הצמצום הוא העושה שילכו \nהדברים כמו שהולכים עתה. והנה אם נבקש טעם לשיעור הזה, היינו יכולים להשיב - \"וירא \nאלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד\", שאין לנו לחקור על זה, שהוא מה שאין אנו \nעוסקין בו, כמבואר במקומו. עם כל זה יש לתרץ תירוץ מספיק גם לזה, והוא, שרק בענין \nההדרגה הזאת - ידע הרצון העליון ששייך ענין הרע שצריך לחזור לטוב, ולא בטבע אחר \nכלל: \nב. שילכו הדברים לפי הנהגת העולם עד הסוף, שהנה עתה הדברים הולכים בדרך הבחירה ושכר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ועונש, ועל פי דרך זה יהיו כל הקלקולים. וזה ודאי תולדות הצמצום לפי הדין שנתחדש \nבו. ואחר כך א\"ס ב\"ה ירצה להחזיר כל רעה לטובה בסוד היחוד. אך לא תחשוב שזה הוא דרך \nחדש שימצא אחר כך. אלא סוד הענין הזה הוא - \"אין כל חדש תחת השמש\", בראשונה הוכנו \nהדברים בדרך זה, והיינו ששיער א\"ס ב\"ה כל ההנהגה כמו שהיה באמת מתחלה ועד סוף. \nוהתיקון עצמו, גם כי נראה שהוא הפך הצמצום ותולדותיו, האמת הוא שמתחלה שיער כך, ועל \nפי הכוונה הזאת נעשה הצמצום: \nג. שיוכלו הקלקולים להמצא, זהו ענין העלם השלמות שזכרתי, היינו כי הא\"ס ב\"ה הוא \nתכלית השלמות, שאי אפשר ליפול בו שום חסרון כלל, כי כל מה שהיה יכול להיות חסרון - \nהרי שלמותו כבר הספיק לשלול אותו. וזה הדבר נמצא בו מצד שלמות חוקו, אבל נקרא זה \nבכח, שהרי לא היה החסרון מעולם בפועל, שיהיה שלמותו משלים עליו. ולא ידענו מפעולות \nהשלמות בבירור שלם, כי אין האור ניכר אלא מתוך החשך. כי כשאין אנו יודעין מה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "חסרונות גורם החשך - אי אפשר לדעת מה טוב ושלמות גורם האור. על כן לברר זה הדבר \nבפועל - צריך לפעול פעולה אחת שהשלמות יתעלם ממנה, ואז יראו כל החסרונות שיש להם \nמציאות בהעלם הזה. ואז נדע למפרע מה הם החסרונות שהשלמות הקדום שולל אותם. וזהו ממש \nענין הספירות בסוד הרשימו, דהיינו הנהגת השכר והעונש, שהם עשויות על פי ההעלם הזה. \nומכח זה הרי נמצא בפועל הקלקולים, שהם תלוים רק מפני שיש בהנהגה שליטה לדין. וההטבה \nמסופקת אם תהיה אם לאו, כיון שיש לה מונע, מה שאין כן בשלמות, שאין לה מונע כלל: \nד. אך שסוף הכל יחזור לתיקון, והיינו כי המצא הקלקולים בהעלם השלמות - מברר במופת \nגמור שהשלמות צריך שיהיה תיקון כל הקלקולים האלה, שהרי בלאו העלמו - אינם. וגם עתה \nבא\"ס המקיף, שהוא מקום השלמות - אינם, ובמקום שהוא נעלם - ישנם. אך עדיין נקרא שלא \nנשלמה הידיעה בבירור, כי הקלקולים ראינום בפועל, וגזרנו במופת שהשלמות מתקן אותם, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מפני שאינם נמצאים בו. אך לא ראינו בפועל התיקון הזה, ואיזה דרך הוא מהלך. על כן \nהכוונה היא שימצאו הקלקולים כנ\"ל, אך שסוף הכל יחזור לתיקון, ואז יוודע השלמות \nלמפרע לגמרי: \nה. לתיקון האחרון, וזהו תשובה למה שרואים שהקלקולים נתארכו כל כך. והעיקר, שלפעמים \nנראה תיקון, וחזר לאחור, ונמצא השלמות לא נראה עדיין. אך האמת הוא, שמראש ימות עולם \nהגלגל סובב רק לנקודה אחת, שהוא השלמות האחרון שימצא אחר כל הענינים. ולא היה \nהשלמות, שפעל, בשום זמן ובשום פעם, אלא אדרבא, דרך הסיבוב הוא זה - להתקרב פעם אל \nהקלקול פעם אל התיקון, ואחר שנתקרב גם אל התיקון - חוזר לקלקול. ולא נכנס עדיין \nהשלמות לעשות את שלו, אלא התיקון האחרון, שהוא בגאולה העתידה שתהיה במהרה הימינו, \nוכל הנמשך אחריה, זה יהיה גילוי השלמות והחזרת הרע לטוב. ולכן אחר השלמות לא יהיה \nקלקול כלל, כי כבר נח הגלגל מתנועתו, ונתברר האמת. משם והלאה הוא זמן העונג - \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "להתענג באמת שנתברר. ותראה המופת בזה ברור, בכל זמן שחשבנו שהיה תיקון, שהיה השלמות \nפועל, או מתחיל לפעול, לא היה התיקון מגיע אלא לישראל בלבד. אך אומות העולם היו \nעומדים במרדם. ודברי העולם בקלקולם, מיתה היתה, טומאה היתה, יצה\"ר היה. אך השלמות - \nרוצה לומר שלא יהיה עוד שום קלקול, והכל יהיה מתוקן. וכן תראה שלעתיד לבוא אפילו \nאומות העולם יתוקנו, ומקרא מלא צווח ואומר, \"ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה\" וכו', \n\"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה\" וכו'. בבהמות - \"וגר זאב עם כבש\" וכו', \"לא ירעו \nולא ישחיתו\", והמות - \"בלע המות לנצח\", והטומאה - \"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ\", \nויצה\"ר - \"והסירותי את לב האבן מבשרכם\". זה נקרא פעולת השלמות - שמחזיר הרע עצמו \nלטוב. אך כל הזמנים הטובים הראשונים לא היו אלא מצד הספירות בדרך השכר והעונש, \nושבהם הדבר שקול, אם לשלוט הקדושה על הס\"א, והס\"א תהיה נכפפת תחתיה ולא תוכל להרע, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אך לא שתחזור טוב, אלא שתהיה קשורה ככלב רע בשלשלת, או שח\"ו הס\"א תשלוט ותעשה הרעות \nהגדולות שיש בטבעה לעשות. ובזמנים הטובים שלטה הקדושה כל כך, שאף על פי שהרע היה \nנמצא בעולם, לא היה יכול לפעול, והיה כפוי ומשועבד. רק דור המדבר במתן תורה היו \nהולכים על דרך גילוי השלמות על ידי משה, שהוא היה שלם בסוד הפנימיות, כמבואר בזוהר \nבכמה מקומות ממנו, ולכן נאמר בהם - \"חרות על הלוחות\". ועם כל זה לא היה השלמות עצמו \nשפעל, אלא היה הכח היותר חזק, הקרוב לשלמות, שהוא בסוד המוחין, כמ\"ש למעלה. אך גם \nזה נחשב מגלגול הגלגל, שמצד סיבוב מצד המוחין הנכללים בו, מתקרב ענינו הרבה לשלמות, \nוכחו גדול להתקן הדברים על ידו. וזהו הכח הגדול של דור המדבר, וז\"ס התורה שנתנה \nלהם, שהוא סוד היחוד העומד לשמור על כל פנים, אפילו בזמן הקלקולים, שאם לא כן היה \nהעולם חרב ח\"ו, ולכן התורה נתנה פעם אחת לעולמים. אך זה אינו נקרא פעולת השלמות, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אלא פעולת ההעלם, שיש בו על כל פנים איזה בחינה מן היחוד עצמו. לפיכך אמרנו שהיא \nמצד המוחין, כי בסוד המוחין נמצא ענין זה של המצא ענין היחוד גם בזמן ההעלם, להיות \nהמוחין הכח היותר חזק ומתקרב ומתיחס אל השלמות. אך פעולת השלמות עצמו יהיה רק לעתיד \nלבוא, והוא סוד, \"תורה מאתי תצא\", שפירשו ז\"ל - חידוש תורה מאתי תצא. שהתורה לא \nנתנה מתחלה אלא בסוד מה שיש בבנין הגלגל עצמו - הארה מלחינת היחוד מפני קיום העולם. \nאבל לעתיד לבוא תנתן בשרשה העליון, דהיינו היחוד הפועל לפי עצמו. ולכן אחר כך לא \nיהיו עוד קלקולים כלל. יש להקשות, איך נאמר שבהעלם עצמו נמצא איזה ענין מן היחוד, \nהלא ההעלם עשוי כדי להראות כל החסרונות, וכדי להראות תיקון כולם לגמרי על ידי \nשלמותו, שיהיה שלמותו נודע בפועל. אבל אם בהעלם הוא רוצה ליגלות באיזה צד, נקרא \nשאינו מניח החסרונות לגמרי, וממילא בתיקון האחרון אין שלמותו נודע לגמרי. תשובה, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ההעלם לא יוכל לעשות שמה שישנו ודאי - שיעדר מציאותו. ורוצה לומר - תחשוב כמה \nחסרונות שתרצה, אבל מציאותו ית\"ש הוא מוכרח מעצמו, ואם כן לא תוכל לחשוב חסרונות \nאלא אחר ההקדמה הראשונה שיש אלוה ודאי, אלא תאמר שהוא מתעלם, ולכן יצאו החסרונות, \nאך מציאותו נמצאת ודאי. אם כן בהעלם עצמו - דבר אחד נשאר קיים, שהוא מציאותו ית\"ש, \nומציאות שלמותו, שהכל אחד. וזה מה שנותן קיום לעולם שלא יחרב, שהרי מציאות אחר \nזולתו - אי אפשר לחשוב כלל. אך מציאותו הוא טוב שלם, אם כן אי אפשר לחשוב שום רע \nשלא יהיה עומד עליו באיזה צד מציאות הטוב השלם. ותראה ראיה מבוררת, אם היה נמצא רע \nשולט לגמרי בלא שום רשות אחר עליו, היה נקרא הרע רשות בפני עצמו, אך כיון שידענו \nשמציאות הא\"ס ב\"ה הוא מוכרח, הרי אין מקום כלל לרע גמור לשלוט כלל וכלל. אם כן \nאפילו שתחשוב כל רע שבעולם, אי אפשר שלא תבין שיש מציאות אחד של טוב, שכיון שהוא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מחויב המציאות - שולט על הרע הזה. והתולדה מזה - שלא יוכל לשלוט שליטה גמורה, ונמצא \nמחריב את כל העולם. אלא המציאות המחויב יכול להתעלם כמו שהוא רוצה, אמנם מציאותו לא \nיהיה מוכחש\n, וממילא אי אפשר לעולם להתחרב. נמצא בהעלם עצמו יש ענין היחוד הבלתי מוכחש. עוד יש \nלהקשות, ואם התורה היא מצד ענין היחוד המתגלה אפילו בהעלם, אם כן למה לא נתנה התורה \nמיד שנברא העולם. תשובה, התורה מצד היחוד הזה שנמצא בהכרח אפילו בהעלם, הוא סוד הז' \nמצות בני נח שאדם נצטוה בהם, וידיעת התורה עצמה - כבר היו צדיקים בכל דור שהיו \nיודעים. אבל זה פשוט, כי גילוי היחוד הזה אינו עושה אלא שלא יחריב העולם, אך מניח \nלס\"א לפעול כל הפעולה הרעה שיש לה. אך יש אופן שיתחזק גילוי זה יותר, לפיכך מתחלה \nהיו רק ז' מצות, שפחות מהם אי אפשר, אך אחר כך נתגלה ביותר כח, ונתנה תורה. כללא \nדמלתא - כל מה שנעשה עד עתה, הכל הוא סיבוב הגלגל של השכר והעונש, הנהגת הספירות, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שבהם או החסד שולט והדין אינו פועל, או להיפך ח\"ו. ולכן הקדושה והס\"א - או הקדושה \nגוברת והס\"א נכפת, ועדיין היא רע, או ח\"ו להיפך. והוא מה שרצה הא\"ס ב\"ה רק כד' \nלהראותם כל הקלקולים להיות במציאות, כדי להראות אחר כך תיקו, כולם. אבל הגאולה \nהאחרונה, שתהיה במהרה בימינו, היא פעולת השלמות בסוף הכל, שמתגלה לתקן כל הקלקולים \nכולם שרצה שיראו. ולכן יהיה שלמות גמור שלא יהיה אחריו שום קלקול כלל. והסוד הזה \nהוא מה שפירש בתיקונים, תיקון ע' - ובזמנא דאסתלק הוי\"ה מכורסייא דדינא ומכורסייא \nדרחמי לית תמן לא עונשא ואגרא וכו', והוא בזמן התעורר היחוד לפעול, ואין כאן מקום \nלהאריך בזה: \nו. שהיחוד יראה לאמיתו, וזהו מ\"ש כבר, שכל זה עשוי כדי שכל מה שהיה כבר בכח היחוד \nהעליון - יתברר במעשה: \n", "en": ""}]}
