# ספר קלח פתחי חכמה — חלק א:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-75888480a004/1/9/)

<div lang="he" dir="rtl">

חלק א: 
א. בצמצום הושרש שילכו הדברים לפי הנהגת העולם עד הסוף, פירוש - שיוכלו הקלקולים 
להמצא, וזה, כי כבר שמעת איך רק זאת היא כל חכמת הקבלה - לדעת הנהגתו של הרצון 
העליון, על מה ברא כל הבריות האלה, ומה הוא רוצה בהם, ומה יהיה סוף כל סבובי העולם, 
ואיך מתפרשים כל הגלגולים האלה אשר בעולם, שהם כל כך זרים. כי כבר שיער הרצון 
העליון בעצמו סיבוב ההנהגה הזאת הגומרת בשלמות הגמור. ואלה השיעורים הם מה שאנו 
מפרשים בסוד ספירות ועולמות. והצמצום, כבר שמעת, שהוא השיעור הראשון ששיער הרצון 
העליון לברוא כל הנבראים. וזהו מה שקראנוהו כבר מקום כל העולמות, שאמרנו גם כן שהוא 
מקום מספיק לכל המציאות הנמצא. ונמצא, שודאי בתחלה היה משוער אצלו מה יהיה מציאות 
הנמצא, ועל פי זה עשה המקום שיהיה מספיק לכולו. והשיעור הזה הוא הדרך המוגבל, 
שאמרנו כבר שהיה כלול בו, והוא שיצא אחר כך בסוד רשימו בתוך המקום הזה. נמצא המעשה 


הראשון הוא המקום הנעשה בצמצום, שזהו החידוש הראשון כשסילק הא&quot;ס ב&quot;ה את בלתי 
-תכליתו שבזה ניתן מציאות לדרך המוגבל להתגלות ולפעול. הדרך המוגבל הוא הסדר שבו 
ילכו הדברים לפי הנהגת העולם. אם כן - &quot;בצמצום הושרש שילכו הדברים לפי הנהגת 
העולם&quot;. שתי ידיעות יש בזה הענין, א&#x27; - שהמקום עצמו, שהוא שורש לתחתונים, צריך 
להבין לו שורש לעצמו. ופירוש הענין הזה הוא, כי לא נאמר הואיל והא&quot;ס ב&quot;ה ברא את 
העולם כך בסדר הזה שבראו - זה מה שהיה יכול לברוא, ולא בדרך אחר. פירוש - דרך משל 
נאמר, שנעשו כל כך עולמות, לפי שהעולם הראשון הוא אור כל כך גדול שאי אפשר לנבראים 
לקבלו. וכן דברים כיוצא באלה, שאומרים - הוצרך כך מפני שלא היה [יכול] בלא זה. לא 
נאמר שהא&quot;ס ב&quot;ה היה מוכרח לפעול כך, ח&quot;ו, כי הא&quot;ס ב&quot;ה צריך להבין אותו - כל -יכול 
בכל מיני יכולת שהמחשבה תופסת, ושאינה תופסת. סוף דבר - לא שום גבול ולא שום מקרה 


אחר אפשר לשים בא&quot;ס ב&quot;ה, אלא הוא אדון הכל. והטבע הזה שאנחנו רואים אותו בעינינו 
בכל המוחשות שבו - הוא עשאו כך במוחשות האלה. והוא אינו מוגבל תחת שום סדר או חק 
כלל ועיקר. אלא כל מה שאנו אומרים - אי אפשר בלאו הכי, ר&quot;ל לפי דרך ההדרגה אי אפשר 
כן. וזה אמת, שלפי דרך ההדרגה אי אפשר להוציא נבראים תחתונים, דרך משל מן א&quot;ק, 
ושיקבלו אורו, כי אחר שטבע ההדרגה עשוי לפי מה שאנו מבינים בו, אי אפשר לבריה שפלה 
לקבל אור הכתר העליון. אך כל זה אחר שידענו שרצה א&quot;ס ב&quot;ה בהדרגה. אבל אם הא&quot;ס ב&quot;ה 
לא היה רוצה בזה, היה יכול לעשותו כמו שהיה רוצה. נמצא לפי זה, שראשית ידיעת ההנהגה 
תלוי בהדרגה, שהוא המונח הראשון שרצה בו א&quot;ס ב&quot;ה, ועל פי הרצון הזה עשוי המקום. הלא 
תראה כי הצמצום עצמו הוא על פי הקדמה זאת. שאם לא כן, היה א&quot;ס ב&quot;ה יכול בלא שום 
צמצום לפעול כרצונו כל הנבראים היותר תחתונים. ואדרבא, הצמצום הוא השורש הראשון של 


הקדמה זאת, שהרי כיון שרצה לצמצם עצמו כדי להוציא נמצאים, הרי שרצה להעמיד האור 
בערך עם התולדה שתצא ממנו, שעל כן סילק בלתי -תכליתו מזה, ואז יצא המקום שיצא, שהוא 
דרך ההנהגה על פי ההדרגה. והרי אם לא היה מצמצם אורו, היה נותן מציאות מן מקום אחר 
לנבראים, שהרי היה בוראם בלא ענין הדרגה. אם כן נבחין עתה, הליכת הדברים בהנהגה 
הזאת - זהו המקום. אך שיהיה זה המקום לנבראים - זה הושרש בצמצום עצמו. ותבין לפי מה 
שאמרנו, שאם לא היה הצמצום - לא די, שאף על פי שזה המקום היה כלול בכח, הרי לא היה 
יוצא בפועל. אם כן הצמצום הוא סיבה לו, אלא שהיה יכול לימצא מן מקום אחר. הידיעה 
השניה נמשכת מן הראשונה, והיינו ששיעור הצמצום עצמו הוא עשה המקום לפי מה שהוא. 
פירוש - שאפילו בדרך מוגבל היה יכול העולם להיות בדרך אחר. והנה הכל -יכול כולל הכל 
ודאי. ונמצא כיון שכמה מיני מקומות יכולים להיות לתחתונים כנ&quot;ל, כולם נכללים בכל 


-יכול, אם כן מה שרצה הכל -יכול להניח - זה נשאר מקום לתחתונים. ואיך (נשער) [נשאר] 
זה? אלא מה שרצה שלא יהיה - [נסתלק], ונכלל שם גם כל המקומות האלה שלא הוציאם 
לפועל. אם כן נאמר, כפי שיעור הסילוק - כך הוא המקום הנשאר, אם היה מסלק יותר - היה 
המקום פחות מזה, ועל כל פנים היו העולמות נמצאים. או אם היה מסלק פחות - היו 
העולמות יותר גדולים, ואף על פי כן נמצאים. אם כן שיעור הצמצום הוא העושה שילכו 
הדברים כמו שהולכים עתה. והנה אם נבקש טעם לשיעור הזה, היינו יכולים להשיב - &quot;וירא 
אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד&quot;, שאין לנו לחקור על זה, שהוא מה שאין אנו 
עוסקין בו, כמבואר במקומו. עם כל זה יש לתרץ תירוץ מספיק גם לזה, והוא, שרק בענין 
ההדרגה הזאת - ידע הרצון העליון ששייך ענין הרע שצריך לחזור לטוב, ולא בטבע אחר 
כלל: 
ב. שילכו הדברים לפי הנהגת העולם עד הסוף, שהנה עתה הדברים הולכים בדרך הבחירה ושכר 


ועונש, ועל פי דרך זה יהיו כל הקלקולים. וזה ודאי תולדות הצמצום לפי הדין שנתחדש 
בו. ואחר כך א&quot;ס ב&quot;ה ירצה להחזיר כל רעה לטובה בסוד היחוד. אך לא תחשוב שזה הוא דרך 
חדש שימצא אחר כך. אלא סוד הענין הזה הוא - &quot;אין כל חדש תחת השמש&quot;, בראשונה הוכנו 
הדברים בדרך זה, והיינו ששיער א&quot;ס ב&quot;ה כל ההנהגה כמו שהיה באמת מתחלה ועד סוף. 
והתיקון עצמו, גם כי נראה שהוא הפך הצמצום ותולדותיו, האמת הוא שמתחלה שיער כך, ועל 
פי הכוונה הזאת נעשה הצמצום: 
ג. שיוכלו הקלקולים להמצא, זהו ענין העלם השלמות שזכרתי, היינו כי הא&quot;ס ב&quot;ה הוא 
תכלית השלמות, שאי אפשר ליפול בו שום חסרון כלל, כי כל מה שהיה יכול להיות חסרון - 
הרי שלמותו כבר הספיק לשלול אותו. וזה הדבר נמצא בו מצד שלמות חוקו, אבל נקרא זה 
בכח, שהרי לא היה החסרון מעולם בפועל, שיהיה שלמותו משלים עליו. ולא ידענו מפעולות 
השלמות בבירור שלם, כי אין האור ניכר אלא מתוך החשך. כי כשאין אנו יודעין מה 


חסרונות גורם החשך - אי אפשר לדעת מה טוב ושלמות גורם האור. על כן לברר זה הדבר 
בפועל - צריך לפעול פעולה אחת שהשלמות יתעלם ממנה, ואז יראו כל החסרונות שיש להם 
מציאות בהעלם הזה. ואז נדע למפרע מה הם החסרונות שהשלמות הקדום שולל אותם. וזהו ממש 
ענין הספירות בסוד הרשימו, דהיינו הנהגת השכר והעונש, שהם עשויות על פי ההעלם הזה. 
ומכח זה הרי נמצא בפועל הקלקולים, שהם תלוים רק מפני שיש בהנהגה שליטה לדין. וההטבה 
מסופקת אם תהיה אם לאו, כיון שיש לה מונע, מה שאין כן בשלמות, שאין לה מונע כלל: 
ד. אך שסוף הכל יחזור לתיקון, והיינו כי המצא הקלקולים בהעלם השלמות - מברר במופת 
גמור שהשלמות צריך שיהיה תיקון כל הקלקולים האלה, שהרי בלאו העלמו - אינם. וגם עתה 
בא&quot;ס המקיף, שהוא מקום השלמות - אינם, ובמקום שהוא נעלם - ישנם. אך עדיין נקרא שלא 
נשלמה הידיעה בבירור, כי הקלקולים ראינום בפועל, וגזרנו במופת שהשלמות מתקן אותם, 


מפני שאינם נמצאים בו. אך לא ראינו בפועל התיקון הזה, ואיזה דרך הוא מהלך. על כן 
הכוונה היא שימצאו הקלקולים כנ&quot;ל, אך שסוף הכל יחזור לתיקון, ואז יוודע השלמות 
למפרע לגמרי: 
ה. לתיקון האחרון, וזהו תשובה למה שרואים שהקלקולים נתארכו כל כך. והעיקר, שלפעמים 
נראה תיקון, וחזר לאחור, ונמצא השלמות לא נראה עדיין. אך האמת הוא, שמראש ימות עולם 
הגלגל סובב רק לנקודה אחת, שהוא השלמות האחרון שימצא אחר כל הענינים. ולא היה 
השלמות, שפעל, בשום זמן ובשום פעם, אלא אדרבא, דרך הסיבוב הוא זה - להתקרב פעם אל 
הקלקול פעם אל התיקון, ואחר שנתקרב גם אל התיקון - חוזר לקלקול. ולא נכנס עדיין 
השלמות לעשות את שלו, אלא התיקון האחרון, שהוא בגאולה העתידה שתהיה במהרה הימינו, 
וכל הנמשך אחריה, זה יהיה גילוי השלמות והחזרת הרע לטוב. ולכן אחר השלמות לא יהיה 
קלקול כלל, כי כבר נח הגלגל מתנועתו, ונתברר האמת. משם והלאה הוא זמן העונג - 


להתענג באמת שנתברר. ותראה המופת בזה ברור, בכל זמן שחשבנו שהיה תיקון, שהיה השלמות 
פועל, או מתחיל לפעול, לא היה התיקון מגיע אלא לישראל בלבד. אך אומות העולם היו 
עומדים במרדם. ודברי העולם בקלקולם, מיתה היתה, טומאה היתה, יצה&quot;ר היה. אך השלמות - 
רוצה לומר שלא יהיה עוד שום קלקול, והכל יהיה מתוקן. וכן תראה שלעתיד לבוא אפילו 
אומות העולם יתוקנו, ומקרא מלא צווח ואומר, &quot;ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה&quot; וכו&#x27;, 
&quot;כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה&quot; וכו&#x27;. בבהמות - &quot;וגר זאב עם כבש&quot; וכו&#x27;, &quot;לא ירעו 
ולא ישחיתו&quot;, והמות - &quot;בלע המות לנצח&quot;, והטומאה - &quot;ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ&quot;, 
ויצה&quot;ר - &quot;והסירותי את לב האבן מבשרכם&quot;. זה נקרא פעולת השלמות - שמחזיר הרע עצמו 
לטוב. אך כל הזמנים הטובים הראשונים לא היו אלא מצד הספירות בדרך השכר והעונש, 
ושבהם הדבר שקול, אם לשלוט הקדושה על הס&quot;א, והס&quot;א תהיה נכפפת תחתיה ולא תוכל להרע, 


אך לא שתחזור טוב, אלא שתהיה קשורה ככלב רע בשלשלת, או שח&quot;ו הס&quot;א תשלוט ותעשה הרעות 
הגדולות שיש בטבעה לעשות. ובזמנים הטובים שלטה הקדושה כל כך, שאף על פי שהרע היה 
נמצא בעולם, לא היה יכול לפעול, והיה כפוי ומשועבד. רק דור המדבר במתן תורה היו 
הולכים על דרך גילוי השלמות על ידי משה, שהוא היה שלם בסוד הפנימיות, כמבואר בזוהר 
בכמה מקומות ממנו, ולכן נאמר בהם - &quot;חרות על הלוחות&quot;. ועם כל זה לא היה השלמות עצמו 
שפעל, אלא היה הכח היותר חזק, הקרוב לשלמות, שהוא בסוד המוחין, כמ&quot;ש למעלה. אך גם 
זה נחשב מגלגול הגלגל, שמצד סיבוב מצד המוחין הנכללים בו, מתקרב ענינו הרבה לשלמות, 
וכחו גדול להתקן הדברים על ידו. וזהו הכח הגדול של דור המדבר, וז&quot;ס התורה שנתנה 
להם, שהוא סוד היחוד העומד לשמור על כל פנים, אפילו בזמן הקלקולים, שאם לא כן היה 
העולם חרב ח&quot;ו, ולכן התורה נתנה פעם אחת לעולמים. אך זה אינו נקרא פעולת השלמות, 


אלא פעולת ההעלם, שיש בו על כל פנים איזה בחינה מן היחוד עצמו. לפיכך אמרנו שהיא 
מצד המוחין, כי בסוד המוחין נמצא ענין זה של המצא ענין היחוד גם בזמן ההעלם, להיות 
המוחין הכח היותר חזק ומתקרב ומתיחס אל השלמות. אך פעולת השלמות עצמו יהיה רק לעתיד 
לבוא, והוא סוד, &quot;תורה מאתי תצא&quot;, שפירשו ז&quot;ל - חידוש תורה מאתי תצא. שהתורה לא 
נתנה מתחלה אלא בסוד מה שיש בבנין הגלגל עצמו - הארה מלחינת היחוד מפני קיום העולם. 
אבל לעתיד לבוא תנתן בשרשה העליון, דהיינו היחוד הפועל לפי עצמו. ולכן אחר כך לא 
יהיו עוד קלקולים כלל. יש להקשות, איך נאמר שבהעלם עצמו נמצא איזה ענין מן היחוד, 
הלא ההעלם עשוי כדי להראות כל החסרונות, וכדי להראות תיקון כולם לגמרי על ידי 
שלמותו, שיהיה שלמותו נודע בפועל. אבל אם בהעלם הוא רוצה ליגלות באיזה צד, נקרא 
שאינו מניח החסרונות לגמרי, וממילא בתיקון האחרון אין שלמותו נודע לגמרי. תשובה, 


ההעלם לא יוכל לעשות שמה שישנו ודאי - שיעדר מציאותו. ורוצה לומר - תחשוב כמה 
חסרונות שתרצה, אבל מציאותו ית&quot;ש הוא מוכרח מעצמו, ואם כן לא תוכל לחשוב חסרונות 
אלא אחר ההקדמה הראשונה שיש אלוה ודאי, אלא תאמר שהוא מתעלם, ולכן יצאו החסרונות, 
אך מציאותו נמצאת ודאי. אם כן בהעלם עצמו - דבר אחד נשאר קיים, שהוא מציאותו ית&quot;ש, 
ומציאות שלמותו, שהכל אחד. וזה מה שנותן קיום לעולם שלא יחרב, שהרי מציאות אחר 
זולתו - אי אפשר לחשוב כלל. אך מציאותו הוא טוב שלם, אם כן אי אפשר לחשוב שום רע 
שלא יהיה עומד עליו באיזה צד מציאות הטוב השלם. ותראה ראיה מבוררת, אם היה נמצא רע 
שולט לגמרי בלא שום רשות אחר עליו, היה נקרא הרע רשות בפני עצמו, אך כיון שידענו 
שמציאות הא&quot;ס ב&quot;ה הוא מוכרח, הרי אין מקום כלל לרע גמור לשלוט כלל וכלל. אם כן 
אפילו שתחשוב כל רע שבעולם, אי אפשר שלא תבין שיש מציאות אחד של טוב, שכיון שהוא 


מחויב המציאות - שולט על הרע הזה. והתולדה מזה - שלא יוכל לשלוט שליטה גמורה, ונמצא 
מחריב את כל העולם. אלא המציאות המחויב יכול להתעלם כמו שהוא רוצה, אמנם מציאותו לא 
יהיה מוכחש
, וממילא אי אפשר לעולם להתחרב. נמצא בהעלם עצמו יש ענין היחוד הבלתי מוכחש. עוד יש 
להקשות, ואם התורה היא מצד ענין היחוד המתגלה אפילו בהעלם, אם כן למה לא נתנה התורה 
מיד שנברא העולם. תשובה, התורה מצד היחוד הזה שנמצא בהכרח אפילו בהעלם, הוא סוד הז&#x27; 
מצות בני נח שאדם נצטוה בהם, וידיעת התורה עצמה - כבר היו צדיקים בכל דור שהיו 
יודעים. אבל זה פשוט, כי גילוי היחוד הזה אינו עושה אלא שלא יחריב העולם, אך מניח 
לס&quot;א לפעול כל הפעולה הרעה שיש לה. אך יש אופן שיתחזק גילוי זה יותר, לפיכך מתחלה 
היו רק ז&#x27; מצות, שפחות מהם אי אפשר, אך אחר כך נתגלה ביותר כח, ונתנה תורה. כללא 
דמלתא - כל מה שנעשה עד עתה, הכל הוא סיבוב הגלגל של השכר והעונש, הנהגת הספירות, 


שבהם או החסד שולט והדין אינו פועל, או להיפך ח&quot;ו. ולכן הקדושה והס&quot;א - או הקדושה 
גוברת והס&quot;א נכפת, ועדיין היא רע, או ח&quot;ו להיפך. והוא מה שרצה הא&quot;ס ב&quot;ה רק כד&#x27; 
להראותם כל הקלקולים להיות במציאות, כדי להראות אחר כך תיקו, כולם. אבל הגאולה 
האחרונה, שתהיה במהרה בימינו, היא פעולת השלמות בסוף הכל, שמתגלה לתקן כל הקלקולים 
כולם שרצה שיראו. ולכן יהיה שלמות גמור שלא יהיה אחריו שום קלקול כלל. והסוד הזה 
הוא מה שפירש בתיקונים, תיקון ע&#x27; - ובזמנא דאסתלק הוי&quot;ה מכורסייא דדינא ומכורסייא 
דרחמי לית תמן לא עונשא ואגרא וכו&#x27;, והוא בזמן התעורר היחוד לפעול, ואין כאן מקום 
להאריך בזה: 
ו. שהיחוד יראה לאמיתו, וזהו מ&quot;ש כבר, שכל זה עשוי כדי שכל מה שהיה כבר בכח היחוד 
העליון - יתברר במעשה: 


</div>
