ענין סדר ליל פסח הנה ביציאת מצרים נבררו ישראל ונבדלו מכל העמים להיות מתעלים במדריגתם ממדריגת האנושיות החומרית ולהיות ראוים להתעטר בעטרות הקדושה, ומה שעד אותו הזמן היה חשך החומריות מתגבר בגוף וגורם לאור התורה והקדושה שלא יאיר, הנה אחר שסבלו ישראל העינוי והשעבוד הגדול שסבלו נתפייסה מדת הדין ונשאר המקטרג בלי מענה ונזמנו ליאור באור העליון. והנה בלילה זה כל זה מתחדש ומתעורר מה שנעשה בראשונה וזה עצמו סיוע אל הגאולה האחרונה שתעשה, ואמנם עיקר הסדר תלוי בד' דברים והם פסח מצה מרור וד' כוסות ועתה נבאר ענינם: הנה צירוף הגלות כבר ביארנו שזה היה מה שטיהר את ישראל והוציא מהם הזוהמא כדי שיוכלו אחר כך לקבל אור הקדושה, וזה ענין המרור שהוא וימררו את חייהם, ואולם כשהגיע הזמן שיגאלו הוצרך שיגלה להם גילוי מאור קדושתו ית' ובו יתדבקו נשמותיהם של ישראל וימשכו אחריו ויתעלו משפלותם ויתפרדו מן הטומאה שהיו שקועים בה וזה נעשה על ידי קרבן הפסח, ובו נאמר להם משכו וקחו לכם שפירשו ז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה, ואמנם עוד הוצרכו ישראל לשיהיה גופם מוכן ומזומן לאור הראוי, שיזונו ז' ימים אלה בשנה מן המצה שהיא מזון בבחינת יצר טוב לבד בלי יצר רע כלל, ובהיות ניזונים בזה ימים אלה נשארה התולדה הטובה לכל השנה להיות כל השנה מוכנים לקדושה: אמנם ענין הד' כוסות הוא שהנה ידוע שמדריגות הס"א הם, ד', וכלן שלטו מאחר חטאו של אדם וכלן היו מתנגדות אל הקדושה והטוב שלא יימצא בעולם, והיו ישראל סגורים בתוכן שלא היו יכולים לצאת כלל, עד שהאיר עליהם הקב"ה בכחו הגדול ושבר ד' הקליפות והוציא ישראל מתוכם וזה ענין ד' גאולות המוזכרים בפרשה, ואולם זה עשה בהאיר על ישראל ד' אותיות השם ב"ה, והנה ענין זה במצרים היתה התחלה לבד לשיצאו ישראל מהם אך סוף הכל צריך שיהיה שישלטו ישראל עליהם ויכבשום לגמרי, וזה יהיה לעתיד לבא אמנם הנה זה כמי שקוצב עץ אחד שמכה בו הכאה אחר הכאה עד שקוצב אותו לגמרי וכן עושים אנו בכל שנה ושנה מתעוררים בכח הא' שהאיר ובתיקון שנתקן אז ומתחזקים להמשיך הדבר לפנים עד שיגמר, והנה בסוף הכל הד' קליפות עצמם תתהפכנה על האומות ותאבדנה אותן והם ד' כוסות של פורענות שלהן, ולישראל יהיו ד' כוסות של ישועה בהארת ד' אותיות השם ב"ה שזכרנו: והנה מעיקר התיקון של הלילה הזה הוא להראות חירות של הנצחון שנצח הטוב את הרע ועל ידי זה נשבר כח הס"א ונכנעת הכנעה גדולה: והנה כזית המצה שאוכלים הוא להמשיך המזון המקודש המחזיק היצר טוב שזכרנו, אמנם כדי שישאר התיקון לכל השנה צריך לאכול האפיקומן אחר כך ושלא לאכול אחריו שום דבר שכמו שאין הטעם סר מן הפה כן אין האור סר מהנשמה: ענין הספירות בפרטיות קבלה נאמנה ביד חכמי ישראל שכיון שרצה האדון ב"ה לברוא נבראים האיר מאור כבודו בדרך ידוע לפניו ית' ומאותו הגילוי וההארה הוליד כל ההויות והמציאיות שגזר להמציא הם וכל חוקותיהם כללותיהם ופרטותיהם, פירוש שהנה ברצונו ויכלתו גזר שמהיות הוא ית"ש מתגלה בגילוי ההוא ימשכו כמסובב מסבתו כל ההויות והמציאיות בכל הגבולות שרצה בם. וכן מהיותו מתמיד בגילוי ההוא תמשך התמדת קיום ההויות ההם בגבולותיהם כלם, שאלו הוא ית"ש היה סר מהאיר בדרך הזה מציאות כלם היה מתבטל ברגע אחד, ואמנם צריך שתתבונן שאין הכונה לומר שהיה האדון ב"ה מוכרח בדבר הזה שלא היה אפשר לו לברוא הנבראים זולת זה, כי הנה אי אפשר לנו לדמות בו ית' הכרח כלל כי כל יכול הוא, אמנם בחפצו ורצונו רצה בזה, ועומק זה הענין הוא שהנה כיון שכל תכלית הבריאה לא היה אלא לשימצא מי שיוכל ליהנות בשלימות שבו ית', על כן גזרה חכמתו שיהיה הכל תלוי בו ונסמך עליו, פירוש שהיה רצונו ית' ליעשות הוא עצמו יסוד וסמך לכל המציאיות שיסמכו עליו ויתלה מציאותם בו, ונמצא שלא הספיק לו להיות עם נבראיו ביחם הסבה הפועלת עם פעולה אבל רצה להתיחם להם כעין יחם המקור והשרש עם הנמשך ממנו ששניהם מין אחד והתולדה נמשכת ממולידה בהמשך טבעי, פירוש שהנה התולדה ההיא לא תחדל לצאת מהמוליד ההוא אם לא יהיה לה מעכב וכן לא תצא מהמוליד ההוא תולדה אחרת תחתיה, כן רצה להיות הוא עצמו מקור אל הברואים שגזר שימשכו ממנו בהמשך הטבעי הזה, ואמנם דבר זה אי אפשר שימצא אצלו ית' מצד עצמותו כי אמתת מציאותו, לא די שאינה נותנת שימשכו אחרים ממנה אלא אדרבא שוללת כל זולתו, כי הרי אי אפשר שימצא מציאות מוכרח אלא אחד וכמ"ש במקום אחר, אך ברצונו ית' ויכלתו הנה ודאי שהוא יכול ליעשות יסוד למציאיות שירצה כפי מה שירצה לימצא להם, ואולם כשרצה בזה הנה גזר לימצא אל מציאיות והויות כפי מה שרצה שבהמצאו להם כן יהיה להם ליסוד ולמקור כמ"ש, פירוש שמאותו המציאות שהוא נמצא להם יהיו הם מתהוים ומתקיימים כמ"ש, וגם זה לא מצד טבע או חק מוכרח אלא מצד חפצו ית' וגזירת חכמתו שגוזרת שמן המציאות ההוא ימשכו מיני המציאיות שגזרה בם ובו יתקיימו, והנה המציאות הזה שזכרנו שהוא ית"ש נמצא להויות הוא מה שנקרא גילוי והארה, ובבחינה זו נקראהו ית"ש סבה ומקור לנמצאים כיון שבגזירת רצונו הנה ההארה הזאת סבה לנמצאים אלה כסבה הטבעית אשר היא מין אחד עם תולדתה ולא תחדל תולדתה, לצאת ממנה ולא תצא ממנה תולדה זולת המיוחדת לה, ואין הבדל בדבר אלא שהסבה הטבעית כל זה שנבחין בה בחק טבעה הוא, והיא ותולדתה מין אחד, ובו ית"ש אין דבר חוקיי ומוכרח אלא הכל מצד החפץ והיכולת, ואין הנבראים עם הארתו מין אחד כי אין בינו ובין ברואיו שום ערך, והנבראים כלם מחודשים מאין מוחלט, אבל מתדמה ענין יציאתם והמשכם מהארתו לציאת התולדה הטבעית מסבתה. והנה הגילוי הזה שזכרנו בכלל נקראהו הארה ופרטיו נקראם ספירות, והם פרטי גילוי שהאדון ב"ה מתגלה ונמצא אל נמצאיו להיות מציאיותיהם מתהוים ומתקיימים בהתלותם בו. ואמנם כפי כל המצבים והמקרים שגזרה חכמתו ית' שימצאו בנבראים הנה כל כך הבחנות יבחנו בכלל הגילוי הזה שהוא הסבה לכלם, ואולם הקבלה שבידנו היא שהפרטים האלה כלם נכללים תחת י' סוגים ונקראים עשר ספירות, וכלם אינם אלא אורו ית' שנמצא לנמצאים כפי מה שצריך להם, ונבחנים בו הבחנות האלה לא מצד עצמו אלא מצד הנמצאים כפי בחינותיהם מצביהם ומקריהם: והנה כמו שנתגלה ית"ש בי' גילוים אלה כן ברא עשר נבראים זכים ורוחנים בתכלית מה שאפשר שימצא בנמצאים, והוא ית"ש בעשר גילוייו מסתתר בהם וזורח מתוכם, וגם הם נקראים עשר ספירות, והם הנקראים כלים ממש כי הנה הם כמו כלים לאורו ית' המתעלם בתוכם. וי' גילוייו ית' נקראים עצמות שאינם דבר אחר זולתו ית' אלא אורו המיוחד הוא המתגלה לנבראים כמו שראוי להם, ואעפ"כ בדרך השאלה נקרא לבחינות מן הגילויים האלה כלים ולבחינות אחרות עצמות מן הטעם שנבאר לפנים בס"ד. והנה עשר מאורות אלה שזכרנו אע"פ שהם בתכלית הזכות והרוחניות לא נתאר להם תואר אלקות כלל, כי אינם אלא ברואים נבראים ממנו ית' ונפרדים זה מזה ושייכים בהם מקרים וגבולים מה שאין שייך בו ית' כלל ועיקר: והנה אע"פ שהסוגים הכללים הם עשר בלבד הנה יתפרטו לענפים וענפי ענפים במדריגות רבות וחילוקים רבים, אמנם כשנדקדק על שרשי הענינים נמצא היותם עשרה בלבד: והנה נבחין בספירות אלה מדריגות ויחסים כפי המצבים הנולדים מהם בברואים והמקרים שיסובבו מהם ועל כן נדבר בהם כאלו הם עצמים שונים ונפרדים, אלה עליונים ואלה תחתונים אלה חיצונים ואלה פנימים, ונדרוש בם תנועות שונות, ואין הכונה בכל זה אלא לבאר בהשאלות גופניות פרטי ההשפעות לפי תולדותם: וכדי שתבין כל זה הענין לאמתו אציג לפניך משל, איש חכם שנכנס בחברת בני אדם והוא לתכלית מה אינו רוצה להתודע ביניהם לחכם כמות שהוא באמת אלא רצונו שיחשבוהו כאחד העם, הנה האיש ההוא באותה החברה ידבר ויתנהג בדרך שישיג התכלית הזה הנרצה ממנו דהיינו שלא יכירוהו מה שהוא אלא יחשבוהו מה שהוא רוצה להיות נחשב ביניהם, והנה ישוה דיבורו ועניניו למה שמצטרך ונאות להשגת זה התכלית. והנה אם נרצה לבאר מצב האיש ההוא בזמן ההוא ולהבחין בו מה שיש להבחין, נבחין ראשונה מה שהוא באמת, ב' מה שהוא נראה ונחשב בעיני האנשים ההם, ג' התכלית אשר הוא מבקש להשיג על ידי היותו נחשב במדריגה ההוא, ד' איך היותו נחשב כן מסכים עם התכלית ועל ידו יושג, ה' פרטי הדיבורים שהוא מדבר והמעשים שהוא עושה איך מסכימים עם הכלל והולכים מהלך השגת התכלית ההוא, ואמנם לשנוכל לדבר בענין כפי הצורך הנה נצטרך לתאר כל זה בתארים גופנים ומוחשים ולצייר הבחינות כאלו הם עצמים נפרדים למען הבין כל אחד מהן בצורתן בכל גבוליה ולהבין יחסיהן זו עם זו. והנה נצייר המדריגה האמיתית של האדם ההוא עצם אחד, והנראית עצם אחר, ונאמר היות האמיתית פנימית מסתתרת ומתעלמת במדריגה הנראית שהיא חיצונה לה ומשמשת שימוש הלבוש לגוף האדם, עוד נבחין הסבה שממנה הנראית נולדת ואיך נולדת ממנה אם בחיוב או בבחירה, עוד נבחין חלקי הנראית וגם הם נציירם כעצמים נפרדים שמתחברים ונקשרים זה עם זה ונבין יחסם עם הכלל, ויחם הכלל והפרטים עם התכלית, והנה לפי האמת אין כאן ריבוי עצמים כלל ולא שינוי בעצם האיש המתנכר אלא שגילויו לאותם האנשים נגבל בגבול שרצה לתכלית מבוקש ממנו. והנה על פי משל זה תבין ענין הספירות כי האדון ב"ה מהותו ועצמותו דהיינו אמתת מציאותו אינו מתגלה אל נבראיו כפי מה שהוא, אלא כפי מה שרצה להתגלות לתכלית נודע אצלו, ואמנם יש לנו עתה להבחין אמתת מציאותו והגילוי שרצה להגלות ונדבר בם כאלו הם עצמים נפרדים, ונאמר שאמתת מציאותו מתעלמת בתוך הגילוי שרצה להגלות, ונקרא לכלל הגילוי ההוא אור נאצל ולפרטיו ספירות, וגם הם נדבר בם כאלו הם עצמים נפרדים מתקשרים ומתיחסים זה לזה ונבחין התכלית בכללם ובפרטיהם, ונבאר סבותיהם ותולדותיהם קודמיהם ונמשכיהם בכל מה שנזכיר ונבאר בעצמים המוחשים, ולאמתת מציאותו ית' נקרא א"ם ונאמר שהוא מסתתר ומתחפש בתוך הספירות, והנה נבחין מה שיש להבחין ביחם הספירות עם הברואים וביחסיהם זה עם זה וביחסיהם עם הא"ם ב"ה, ואין בכל זה שינוי כלל בו ית' כי אפילו באדם המתחפש אין שינוי וכמ"ש כל שכן בו ית' שהוא כל יכול, ויכול לעשות בלי שום גבול מה שאי אפשר לשום נברא שיעשהו אלא בגבולים מיוחדים, והנה לפי מה שנבין בהנהגתו ית' נבאר יחסים בספירות בדרכים שונים ונדרוש בם דרושים גופנים על העיקר הזה שביארתי וזכור זה מאד: והנה כמו שבבחינת המציאות של כל המצויים, הוא ית"ש סבת כל המציאיות וקיומם, כן בבחינת טבע ומהות השפעות המצבים והמקרים הנשפעים ממנו ית' הנה היחוד והפשיטות שהוא הענין המיוחד לו ית' הוא שרש כל ההשפעות השונות הנשפעות ממנו למצבים ומקרים השונים האלה, וכלם באמת אינם אלא גילוי האמת הזאת, והיותם כל כך מתחלפים ורבים, הוא, שכיון שרצה האדון ב"ה בהדרגה לא יוכל זה הענין להגלות כי אם לבסוף אחר כל האמצעים האלה, ונמצא שממה שיש בו ית' במציאות אחד שהוא היחוד והשלימות המציא לנמצאים בהדרגה רבה ומציאיות שונים, כפי מה שראוי להם, והנה על כן נאמר שפשיטותו ית' הנה היא שורש כל הספירות ובו תלוי קיום כלם, בכל בחינותיהם, הפנימיות והחיצונות, העליונות והתחתונות, ודבר זה נבחנהו בין בכלל הספירות בין בפרטיהם שכלם כללם ופרטיהם נמשכים באמת מן היחוד והפשיטות וכל כחם ופעולתם תלוי בו. והנה פשיטותו ית' נקראהו בשם א"ס ב"ה כמ"ש, ואמנם נאמר שהוא בתוך כל ספירה ומקיף לכל ספירה ומקיף וסובב על כלל כל הספירות כלם, וזה יורה על ג' עיקרים, אמיתים, א' שאע"פ שחודשו הספירות הנה לא הגיע מזה שום שינוי או גבול אל המציאות האמיתי שהוא הפשיטות השלם אלא הוא נמצא באמת בכל מקום וענין ואין דבר שנאמר עליו היות הא"ס מוסר משם, הב' ענין התלות כל המציאיות במציאותו ית' המוכרח והיות כל קיומם תלוי בו עד שכל בחינותיהם הפרטים והכללים אינם הוים ולא מתקיימים אלא מפני המציאות האמיתי המתלוה אל כלם ומקימם, והג' בבחינת ההנהגה עצמה ששרש כל הענינים הוא אמתת יחודו ית' ופשיטותו, וההנהגה כלה לגלות אמתת יחוד הזה עד שאין שום גילוי והשפעה יוצא מענין זה כלל אלא שנשלם הכל בדרכים הנאותים: והנה מלבד טעם ההבחנה [וההנהגה] שביארנו למעלה אשר הביאנו לדבר בספירות האלה בדרכים גופנים ומוחשים, עוד טעם גדול יש בדבר והוא כי הנה גזר האדון ב"ה להיות מתגלה לבני אדם בנבואה על ידי תמונות ודמיונות נבואיים שמתוכם ישיגו ענינים אמיתים ונשגבים בסתרי רוממותו ית' והשגחתו, והנה על פי הציורים ודמיונות הנבואים האלה נזכיר בספירות ענינים ותנועות כפי מה שנראה במראות הנבואיות, ואולם בהשגה שמשיגים הצדיקים בעולמות הרוחניים, וההנאה שנהנים מזיו שכינתו ית' האמת הוא שאין משיגים עצמותו ית' כמות שהיא אבל מתגלה להם מזיוו מה שראוי להם בדרכים הראוים להם שמתוכם משיגים הענינים האמיתים הניתנים להיות מושגים מהם, וכן בבחינת ההתדבקות שמתדבקים בו ית' ומשתעשעים בו ונשלמים בשלימותו, אין כל זה נעשה אלא באמצעיות הגילויים האלה, שהוא ית"ש מתגלח להם כפי מה שגוזרת חכמתו היותו ראוי ונאות להם וכל זה מכלל מה שהאדון ב"ה נמצא לבריותיו כמש"ל. וכלל כל הדברים כלם הוא מה שנקרא ספירות ולפי בחינות אלה נזכירם בשם אורות או מדות או כחות או שרשים ונדרוש בהם דרושים שונים אחד לפי בחינה אחת ואחד לפי בחינה אחרת: וצריך שתדע שכפי חתפרט ההשפעה וההארה פחות או יותר כן ייוחסו לה תארים שונים ותקרא אור הארה מדה פרצוף או עולם כפי רבות הפרטים והתפשט הענין בהשלמת בחינותיו: והנה שמות העשר ספירות בכלל הם כתר חכמה בינה חסד או גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות ואלה מתחלקים בחילוק אחר ונקראים ה' פרצופים, כתר נקרא ארך אנפין, חכמה אבא, בינה אימא, הו' שהם חג"ת נה"י מתחברים ונעשים פרצוף אחד ונקרא זעיר אנפין, ומלכות פרצוף אחד ונקרא נוקבא: עוד צריך שתדע שהעשר ספירות נרמזים בשם יקוק ב"ה קוצו של יוד רומז לכתר וגוף היוד לחכמה, הה' לבינה, הו' לשש ספירות חג"ת נה"י ונקראים ו' קצוות, וה' אחרונה למלכות: אלה האורות צריך שיאירו כלם בחיבור אחד וביחם מיוחד שגזרה עליו החכמה העליונה, דהיינו הכתר בבחינת שרש ומקור לכל ואחריו במדריגה שני האורות חו"ב נקשרים בכתר והם עצמם מתחברים זה עם זה חיבור גדול ושניהם מתקשרים בו' קצוות, והו"ק בחיבור אחד עם המלכות, והנה בהיות האורות האלה מאירים על סדר זה נמשך מזה שיהיו הברואים עומדים במצב טוב והברכה והרוחה רבה בהם, ואם אחד מהתנאים האלה יחסר הנה יחסר הטוב מהברואים: ואולם מה שאפשר ליחסר הוא, אור המלכות שלא יאיר אלא מעט וז"א ולא יתחבר לה, ואו"א לא יתחברו בז"א ונוק', אך או"א לא יתכן שלא יאירו תמיד בחיבור בלי הפסק ונולד מזה שיתקיים העולם ולא יחרב, אך רוחתו תלוי בהתקשר חו"ב בז"א וז"א בנוק' ונקראו, דרך משל ז"א ונוקבא חתן וכלה והחיבור ביניהם כמשוש חתן על כלה: וצריך שתדע שמכלל הספירות האלה הנה הוא הוית המצואים כלם שרצה וחידש הבורא ית' כמ"ש, וכן מכלל ענינם הוא הולד בנמצאים מקרים וענינים כפי גזירת החכמה העליונה והוא מה שנקרא הנהגה והשגחה, והנה כלל המקרים הנולדים בנמצאים מתחלק לב' מינים, והם תיקון והפסד כללים או חלקיים, פירוש שיקרה לאחד מן הנמצאים כלו או לחלקים ממנו, ופעולת ב' הענינים האלה נקראת הטבה והרעה, והנה רצה האדון ב"ה שתהיה ההארה הנזכרת שהיא גילויו באותם הדרכים והגבולים שרצה להגלות, סבה לכל זה, שמאחד ההארות או נאמר באחד מבחינות ההארה יולד ענין הנמצאים שיהיה מכלל ההטבה, ומבחינה אחרת יולד ענין אחר שהוא מכלל ההרעה, והנה כשנבחין כללי דרכי ההארה לפי מה שמולידים מן המקרים נמצאם ג', כלל שרש ההטבה ונקרא חסד, שרש ההרעה ונקרא דין והממוצע בין ההטבה וההרעה ונקרא רחמים, ועל פי שרש זה נקרא קצת מן ההארות חסדים וקצתם דינים ויקראום בעלי החכמה גבורות, והנה כל מה שהוא ריבוי השפעה והארה נקראהו חסד וכל מה שהוא העלם ומיעוט נקראהו דין, ואמנם כבר הקדמנו שכמו שכל ההנהגה נולדת מהספירות גם כל הנמצאים נולדים מהם, ונמצא שכל הארה יש לה ב' תולדות, אחד בנמצאות ואחד במקריהם דהיינו ההנהגה בהם, ואולם עניני ההנהגה מובנים הם אצלנו ועומדים אנו על תוכנם כי הנה נבחין מה שהוא הטבה ומה שהוא הרעה מה שהוא ריבוי והארה ומה שהוא העלם וחסרון, וכשקבצנו המינים לסוגים נמצאו הסוגים ג' והם חד"ר שזכרנו, ועל פי זה העלינו תארים אלה לספירות כפי התולדה הנולדת מהם בהנהגה, אך הנמצאים למיניהם כפי אורותיהם העצמיות אינן נודעים לנו ולא נוכל לקבץ אותם לסוגים ולא נוכל לתאר בהם תארים מיוחדים לספירות על מה שיולידום, אבל נזכיר הספירות בתוארים הראוים להם כפי ההנהגה וניחם להם בנמצאים אותם שנולדים מהם, דרך משל נאמר שהזהב יוצא מן הדין ורומז עליו והכסף