# מאמר החכמה — קטע 3

[קריאה בקורא](/reader/kabala-7aaa20244398/1/3/)

<div lang="he" dir="rtl">

מן החסד ורומז עליו וכיוצא בזה, ואנחנו לא נבחין יותר דין בהמצאת הזהב מבהמצאת הכסף 
ולא יותר חסד בהמצאת הכסף מהזהב, אבל הכונה שמן הספירה שממנה נשפע החסד בהנהגה יולד 
הכסף בנמצאים וכן כל כיוצא בזה, ועל פי הכלל הזה צריך שתתבונן בדרושים להבחין 
בתוארים אם הם מיוחדים בדרוש ההוא כפי הנשואים שבו, או אם הם בלתי מיוחדים ונמשכים 
אחר נשואים אחרים וטעם אחר וכמ&quot;ש: 
והנה עשר הספירות לפי חילוק החד&quot;ר נחלקים לג&#x27; חלקים ונקראים ג&#x27; קוים, חכמה חסד ונצח 
נקראים קו החסד ונקרא על דרך המשל ימין, בינה גבורה הוד קו הדין ונקרא שמאל, כתר 
תפארת ויסוד קו הרחמים ונקרא אמצע, ומלכות כלל כלם: 
וד&#x27; עולמות הם, ונקראים אצילות בריאה יצירה עשיה, והם עולם האלקות עולם הכסא עולם 
המלאכים ועולם התחתון, ובכל אחד מהם נדרשים ספירות ופרצופים באלקותו ית&#x27; וכבודו 
המתגלה שם, ובבי&quot;ע יש הנפרדים גם כן דהיינו המאורות הברואים שזכרנו למעלה שמתחלקים 


גם הם במחלקות העשר ספירות, וכל הברואים כלם עליונים ותחתונים שנולדים מהם, וכמ&quot;ש: 
שם הויה ב&quot;ה מתמלא בד&#x27; מילואים כזה, א&#x27; יוד קי ויו קי שעולה ע&quot;ב, ב&#x27; יוד קי ואו קי 
עולה ס&quot;ג, ג&#x27; יוד קא ואו קא שעולה מ&quot;ה, ד&#x27; יוד קק וו קק עולה ב&quot;ן, והנה ד&#x27; מילואים 
אלה מתיחסים לד&#x27; אותיות השם עצמו, ע&quot;ב לי&#x27;, ס&quot;ג לה&#x27; מ&quot;ה לו&#x27; ב&quot;ן לה&#x27;, ומתחלקים 
בפרצופים ובספירות כמו שמתחלקות האותיות דהיינו ע&quot;ב בכתר וחכמה, ס&quot;ג בבינה, מ&quot;ה 
בו&quot;ק, ב&quot;ן במלכות, ואמנם ד&#x27; האותיות וכן ד&#x27; המילואים מתפרשים כסדר הזה גם בעולמות, 
ע&quot;ב באצילות ס&quot;ג בבריאה מ&quot;ה ביצירה ב&quot;ן בעשיה, וכן י&#x27; באצילות ה&#x27; בבריאה ו&#x27; ביצירה 
ה&#x27; בעשיה: 
כנגד ד&#x27; אותיות השם ב&quot;ה נמצאים בתורה ד&#x27; בחינות והם טעמים נקודות תגין ואותיות, 
טעמים כנגד י&#x27;, נקודות כנגד ה&#x27;, תגין כנגד ו&#x27;, אותיות כנגד ה&#x27;: 
הס&quot;א היא כלל כחות נבראים ויש בה תחלה עשר מקורות מקבילים והפכים לעשר ספירות, 


ונקראים גם כן בשם זה והיינו עשר ספירות דקליפה, ונחלקים לד&#x27; עולמות אבי&quot;ע מקבילים 
והפכים לאבי&quot;ע דקדושה, ואמנם ד&#x27; מדריגות של קליפה יש זו קשה מזו ובכל אחד מהם ד&#x27; 
עולמות אבי&quot;ע, והד&#x27; מדריגות נקראות רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה, שלש מאלה 
הד&#x27; הם רע גמור אך קליפת נוגה יש לה זמנים ופעמים שמתחברת עם הג&#x27; ונעשית רע ופעמים 
משתעבדת לקדושה ונטפלת לה, והיינו שנפרדת מן הג&#x27; ומתחברת לקדושה ומיטהרת ונקראת 
תוספת מחול על הקדש והיא טוב, והנה מן המקורות האלה שזכרנו מתפשטים ענפים והם כלל 
מלאכי החבלה והשדים וכל המזיקים: 
הנשמה של האדם מתחלקת לה&#x27; בחינות נקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, ובאות מהה&#x27; 
פרצופים נפש מנוק&#x27; רוח מז&quot;א נשמה מאימא חיה מאבא יחידה מאריך אנפין, עוד יש נשמות 
מעולם העשיה ונקראות נפשות, ומעולם היצירה ונקראות רוחות ומהבריאה ונקראות נשמות 
ומהאצילות ונקראות נשמות לנשמות: 
ומלבד כי הבחינות האלה שזכרנו שיש לנשמה יש בחינה אחרת שנקראת מלבוש ונקראת צלם 


והוא בחינה אחת נפשיית שבה מתלבשות כל אלה הבחינות הנזכרות כדי לבא ולעמוד בתוך 
הגוף, ומלבד כל זה עוד בחינה תחתונה שנקראת כח הגוף ובאה מהגלגלים: 
והנה הנפש שוכנת ומתגברת בכבד והרוח בלב והנשמה במוח והחיה מקיפה את כל הגוף מבחוץ 
והיחידה מקיפה על הראש מלמעלה: 
כלל גדול בענין הספירות, האדון ית&quot;ש בבחינת פשיטותו נקרא א&quot;ם ב&quot;ה מאציל, עלת כל 
העלות, ובבחינת יחסו עם ברואיו דהיינו מה שהוא מתגלה להם ומה שהם משיגים ממנו נקרא 
דרך משל חכם נבון גדול גבור וכיוצא בזה מן התארים, ובחי&#x27; הענינים האלה שבעבורם 
יתואר בתארים שזכרנו נקראות בהחלט גדולה גבורה חכמה בינה וכיוצא: 
יש אור אחד נמנה לפעמים בכלל העשר ספירות ונקרא דעת, אמנם האמת הוא שאינו אור שרשי 
כמו שהם עשר הספירות שהם עשר שרשים חלוקים זה מזה אבל הוא הארה אחד נולדת מחיבור ב&#x27; 
הספירות חכמה ובינה, והנה החכמה היא מהקו הימני והבינה מהשמאלי על כן הדעת הזה 


היוצא מהם יהיה מורכב וכלול מב&#x27; הבחינות, הימין והשמאל, והנה נקרא אמצע ויאמרו שהוא 
כלול מחסדים וגבורות, פירוש אורות מבחינת החסד שהוא הקו הימיני ואורות מבחינת הדין 
שהוא הקו השמאלי, והנה בזה יהיה קו האמצעי דעת ת&quot;ת יסוד, עוד דעת נחשב כמו נשמת 
הו&quot;ק כלם דהיינו פנימיותם: 
דע שכל עולם נדרש בו עשר ספירות, וכל ספירה כוללת עשר וכן כל אחד מהעשר כוללת עוד 
עשר וכן עד אין תכלית, באופן שכל אור ואור שנבחין ונזכיר באורות, נבין בו היותו 
כולל עשר וזכור זה: 
הנה כלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית&#x27; לנמצאיו שהם הם הספירות כמש&quot;ל, כבר ביארנו שיבחן 
בהם הסידור והיחם בין זו לזו, ושבהיותן בסידור הראוי יצא מזה היות הנבראים בהצלחה, 
ואולם אין ענין הסידור הזה כסידור שבעצמים הנפרדים, אבל הוא סידור יבחן בם מצד 
תולדתם במקבלים, ובהגיע ההשפעות אל המקבלים בחיבור נאמר שהן מחוברות ובהעדר זה נאמר 
שהן בלתי מחוברות, וכן בהגיען כפי מה שנאות במקבלים נאמר שהן סדורות ואם לא נאמר 


שהן בלתי סדורות אע&quot;פ שבעצמן באמת אין שינוי, ועל דרך זה ידרש בהן שבירה ותיקון: 
הנה תראה במחברות המליצה, שיסודרו מערכות של אותיות יקראו בדרכים שונים ויצאו מהם 
מאמרים שלימים, פירוש שיקראו ביושר ובאלכסונים מלמטה למעלה ומלמעלה למטה וכיוצא בזה 
כפי בחירת המחבר, והנה האותיות ההן אינן מושמות שם כפי מה שיזדמן, אבל הסדר הוא, 
שבתחלה יסדר המחבר כל המאמרים שירצה לכלול במערכתו, אחר כך יתחכם לסדר מערכת 
האותיות בדרך שעל ידי כל הצירופים ההם שיצטרפו באותם הדרכים שיבחר יכללו כל אותם 
המאמרים שתיקן מתחלה, והנה מי שיצרף אותם האותיות בכל אותם הצירופים יוציא כל 
המאמרים שכלל המחבר במערכתו ולא ישאר שום מאמר שלא יצא אם יצרף המצרף כל הצירופים 
שאפשר לצרף באותם הדרכים שבחר המחבר, וכן לא יוציא שום מאמר חדש לא שיערו המחבר 
תחלה ולא כלל אותו במערכתו, אם ישמור החוקים שחקק לו המחבר, ואמנם דומה לזה הוא 


ענין כתבי הקדש, כי הנה הוא ית&quot;ש בחכמתו הקיף וכלל כל הענינים האמיתים שבנושאים 
האמורים בכתבי הקדש, ואולם אחרי שערו כל הענינים האלה, ערך ערך מלות, שהם מלות 
פסוקי המקרא והנה הן מסודרות בתכונה זו שכאשר יתפרשו בכל הפירושים ששייך בהן כפי 
מדות ידועות, יצאו מהן כל הענינים האמיתים שבנושא שהם נכללים במלות ההן עם כל 
ביאוריהן, והנה נמצא כל הכתוב, דומה אל מערכת האותיות, והביאורים השייכים במלותיו, 
דומים אל הצירופים השייכים באותיות המערכת כפי החוקים שחקק לזה המסדר, והענינים 
היוצאים מביאורי המלות כמאמרים היוצאים מצירופי האותיות, וכמו שהמאמרים ההם שוערו 
מתחלה ועל פיהם סודרו האותיות באופן שיצטרפו באותם הצירופים, כן הענינים שוערו 
מתחלה ועל פיהם סודרו מלות הכתובים שיתכנו בהם אותם הביאורים, וכמו שהמצרף האותיות 
בכל אותם הצירופים לא יסתר ממנו שום מאמר מהמאמרים שכלל שם המחבר וגם לא יוסיף 


עליהם, כן אלו יבוארו הכתובים בכל הביאורים השייכים בהם לא היו נעלמים שום אחד 
מהענינים שרצה וכלל בם המחבר [בו] וגם לא היה נוסף עליהם דבר, ואמנם אחרי הוצאת 
הענינים האלה מהכתובים, עדיין צריך עיון אחר לדעת לישבם בנושאם, והיינו לדעת באיזה 
יחם הם עם הנושא, ואיך יקוימו בו והבן: 
כשנתבונן על כלל מצבי הבריאה נמצאם שנים, הא&#x27; אמצעי והב&#x27; תכליתי, האמצעי הוא כלל כל 
מה שקורה והולך עד סוף הסיבוב, התכליתיי מה שיקרה בסוף הכל, האמצעי הוא על צורות 
רבות והיינו כלל מקרים רבים מתחלפים מה שאנחנו רואים שסובב והולך בעולם, התכליתיי 
יש לו צורה א&#x27; לבד, והוא שיהיו הברואים דביקים בבורא ית&#x27; ושכינתו שורה עליהם 
בתמידות לא יפרדו ממנו ולא יפרד מהם, ויהיו נמשכים אחריו לגמרי כצל אחר הגוף. והנה 
סבת כל המצבים האלה הוא השפעתו ית&#x27; אל הברואים והמצאו להם, כי כשיעור המצאו להם כן 
יהיה המצב שימצאו הם בו, והנה כשיגלה האדון ב&quot;ה לפי מה שחק טובו נותן ויחודו 


האמיתי, תולדת זה בנמצאים יהיה המצב התכליתי שזכרנו, ובהיותו ית&quot;ש מתגלה להם לא כפי 
חק יחודו ושלימותו אלא כפי איזה טעם אחר, הנה לא יולד בם המצב שזכרנו אלא מצב 
שיתיחס לגילוי ההוא שיתגלה, והנה באמת כלל כל המצבים שתחת המצב האמצעי הם נמשכים 
מגילוים שהוא ית&quot;ש מתגלה לא כחק שלימותו אלא כפי מה רוצה שיולד בברואים כפי גזירת 
החכמה, ואולם המצב האמצעי בכל חלקיו אע&quot;פ שבצורתו הוא שונה מאד מהתכליתי, אעפ&quot;כ 
אינו נוטר ממנו במהלכו כל שכן שאינו מתנגד אליו אלא אדרבא הוא הולך מהלך השגתו, כי 
הוא אמצעי שצריך שיקדם לו כדי שיוכל להגיע הוא בסוף הכל, והנה כל ההבחנות שנבחין 
במצבים שהם התולדות נבחין בהשפעה שהוא הסבה וכמ&quot;ש במקום אחר, והנה נמצא שההשפעה 
העיקרית היא אותה שכפי יחודו ית&#x27;, והשאר אינם אלא אמצעיים לבא לזה ומשמשים לה, 
ואמנם המלאכים גם עכשיו כבר הם במצב שצורתו כצורת המצב שיהיה לכל הברואים באחרונה, 


והיינו שהם דביקים בו ית&#x27; ושכינתו שורה עליהם ומנהיגתם לאשר תחפוץ ואחריה הם נמשכים 
תמיד כצל אחר הגוף שזכרנו למעלה, והנה הם מודים לפניו ית&#x27; על טוב חלקם, כמו שצריך 
להודות על כל מדה טובה ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיינו שם כבוד 
מלכותו ר&quot;ל אותו ההתרוממות שהוא ית&quot;ש מתרומם עליהם ואותה ההשראה ששורה עליהם, 
ומשעבדתם למלכותו ית&#x27; להמשך ולהתנהג אחריו תמיד שהרי הוא עצמו ית&#x27; מתכבד בזה שזהו 
מה שחפץ שיהיו לו נבראים קדושים נמשכים אחריו ונהנים בטובו, ואמנם בני האדם עתה 
אינם במצב זה אלא עתידים להיות, ורק יעקב אבינו ע&quot;ה זכה לו ובבחינה מה שמגיע לבנים 
אביהם יש לנו קצת מן הקצת ממנו, ובבחינה זו אנו משבחים זה השבח אך בחשאי זולתי 
יוה&quot;כ שאנו מתעלים קצת לבחינת המלאכים: 

</div>
