{"bookId": "kabala-7fa8ab80ba88", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר אור השכל — חלק ו' סימן ו' ענין א' סימן ס' כולל כל המצות:", "hebrewTitle": "חלק ו' סימן ו' ענין א' סימן ס' כולל כל המצות:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-7fa8ab80ba88/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-7fa8ab80ba88/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ו' סימן ו' ענין א' סימן ס' כולל כל המצות: \nכל מצוה ומצוה מן תריא מצות אשר צוה לנו משה רבינו ע\"ה על פי ה', כמו שנאמר [דברים \nלג, ד] תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, היא ככלל חברתה קשורה בסוד ת'ו'ר'ה', \nשהוא בגימ' ת'ר'י'א', וכן קשור\"ה, וכן כתיב [דברים י, כ] את יי אלהיך ת'י'ר'א', וכן \nויראת מאלהיך והוא סוד יראת שמים, וכן כתיב [משלי א, ז] יראת ה' ראשית דעה חכמה \nומוסר אוילים בזו, והנה תדע שנשארו מן תרי\"ג ב' מצות, והם ב' קצוות, הקצוה הראשונה \nהוא בתכלית המעלה שאין מעלה אחריה, והוא סוד ידיעת השם, ואם תחשוב להגיע אל תכליתה \nתצטרך להיותך שכל נפרד, וזה נמנע מכל בעל חומר, אבל צריך שתידע ממנה מה שאינך ראוי \nלהיות שכל בו מצד היותך בעל צלם אלהים, ובעל דמות אלהים, ר\"ל משיג המושכלים, ומנהיג \nהכחות הרוחניות הטבעיות והנפשיות שלכך נוצרת, ואם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה \nלעצמך כי לכך נוצרת [אבות ב, ט ], כלומר להשיג הרבה ולא להיות סכל כבהמה בצורת איש. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והקצוה השנית היא בתכלית הפחיתות שאין אחריו פחיתות, והוא הפך מידיעת השם, שהוא \nהרחקה ממנו בתכלית הרוחק, והוא שאם תהיה סכל מידיעת השם לגמרי שכל צד ומכל פינה, \nואין לך עליו לא אמונה מקובלת, ולא מושכלת, הנה אז אתה כמי שאין לו אלוה, ומי שאין \nלו אלוה אינו אדם, וכמו כן אם יש לך עליו אמונה מקובלת בלתי מושכלת, אתה תלוי בין \nהאמת, והשקר, שאינך יודע אם קבלתך אמת או שקר, ואם היא אמת ואתה עובד אלוה לפי \nקבלתך אתה עובד את השם באמת, אבל במקרה לא בעצם, וכמו שעבודתך מקרית, כן גמולך \nמקריי, ואם היא שקר ואתה עובד מה שאין לו מציאות לשם אלוה, נמצא שאתה עובד ע\"ז \nבמקרה, ואתה חושב לעבוד אלוה, על כן ענשך גדול מגמולך, וכמו שאתה חושב ליגמל בעבור \nעובדתו, כן ראוי שתחשוב שאם לא תעבדנו באמת אתה חייב ליענש על היפוך עבודתו אשר אין \nלו חפץ בה, וכן אין השלימות העליון המבוקש ממך תגיע עליו בענין האמונה, כי אם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בציירך מציאות השם וייחודו, והיותו בלי גוף, ובלתי כח בגוף, באמונה מקובלת ומושכלת, \nואם האמונה הראשונה שלימה עמך כל מעשיך יהיו לשם שמים, ואם היא חסירה ממך כל מעשיך \nיהיו לשם הפכם: \nוסוד שם בן ד' אותיות, הוא ש'מ'י'ם', לפי דרך הכפלת חציו הראשון על עצמו, והוא \nבעצמו, עוד על חציו האחרון. ואמנם חציו על חציו, וחציו על חציו, כלומר זה על עצמו \nוזה על עצמו י'ה'ו'ה' ש'מ'ו', וכשתשים אותו מלא במבטאו על ש'מ'ו' ויעלה ד'ם', תמצא \nסוד ז'כ'ר' ו'נ'ק'ב'ה' בראם, והיא של הי\"ה שמות מיוחדים, ז' מהם סימנם י'ע'ק'ב', \nוח' מהם סימנם י'צ'ח'ק', והם ב' מדות אמת ופחד, האחת כוללת ידיעת ה' שהיא מדת האמת, \nוהשנית כוללת יראת השם שהיא מדת הפחד: \nוהנה אחר שתצייר שתי הקצוות הנזכרות האמונה אשר לא נתלו במעשים, תצייר היות תורה \nאמצעית, בין שתיהם, מפני שתלמוד תורה מודיעך דרך המעשים, ההגונים שתלך בה, ודרך \nהמעשים המגונה שהתרחק מהם, ומפני היות כל המצות נמשכות אחר האמונה, עלו כן במספר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שווה לידיעת השם, וסודם [שמות ג, טו] זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור, כי כשתחבר \nזה שמי, תמצאם שס\"ב, וכשתחבר ז\"ה זכר\"י תמצאם רמ\"ט, חבר שס\"ב עם רמ\"ט יעלו תור\"ה, \nגם תחבר עוד י\"ה שמי. ותמצאם שס\"ה, ותחבר עוד ו\"ה זכרי, ותמצאם רמ\"ח, חברם יעלו \nתרי\"ג, וסימניך מ'ש'ה' ר'ב'י'נ'ו', שים כ' מן רבינ\"ו עם מש\"ה, ויהיו שס\"ה, וכתוב \nרבינו, וחסר כ' מן רבינ\"ו וישאר רמ\"ח, כתב משה רבינו וצרפיהו ויצא לך י\"ה מבשרנ\"ו: \nוהנה שס\"ה מניינם כמניין ימות החמה, ורמ\"ח כמנין אברי אדם, ומה שהוא כנגד איבריך \nצוך השם לעשות בם מצות, כלומר לרמוז לא נברא בך שום אבר כי אם לעבוד בו את הבורא לא \nלזולת זה, שהרי הם כמספר מצות עשה, ואם תעבוד בם לזולתו בעצם אתה עובד אלהים אחרים, \nואם יהיה מקרה הנה אלהים אחרים ועל כן ראוי שתעבוד את השם, שהוא אל שדי, ושהוא כנגד \nאלהים אחרים, בכל איבריך במצות עשה, ואם תשכיל את השם, הנה עבודתך שלימה שכל איבריך \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יתנועעו בכל תנועתם, אחר כוונת תשלום התכלית ההיא המיוחדת בכל תכליותיך, ואפילו \nבשעת משאך ומתנך ומאכלך ומשתך בו תחשוב, ולא יטעך הזמן בהבליו להמשך אחריו במעשיך \nכי אם במקרה או בהכרח טבע האנושות: \nועל זה היו מצות לא תעשה כמנין ימות החמה שס\"ה, לרמוז שלא תעשה מעשיך על פי הבלי \nהזמן, ומפני שהחמה נכרת לכל יותר, ורום עניני בני האדם מתגלגלים משנה לשנה, ומשתנים \nגם כלל ימות: \nאיברי האדם הם נמנים על פי השנים השמשיים, נרמז הענין להזהיר האיברים העניינים \nהמתהפכים המשתנים מעת אל עת בדמיון ההנאות המדומות המורגשות, א\"כ הם כולם הבל ורעות \nרוח אשר הם עוברים לשעתם, כענן בקר וכטל משכים הולך ואין להם שום השארות בענייני \nהאיש הפרטי, לא בעצם ולא במקרה כי אם רגע קטן מדומה: \nוהנה כל המצות שנצטוינו עליהם באו לנו כדמות הקדמות להשגה שאם אין הקדמה אין השגה \nמושכלת, ואם אין השגה מושכלת אין אמונה נשלמת, ואם אין אמונה נשלמת אין עבודה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "קיימת, ואם אין עבודה קיימת אין גמול נפרע. ואם אין גבול נפרע לא השלים הנברא אמתת \nברייתו, והמשל בזה מי שלא הלך בשוק לא קנה מזון. ואם קנה ולא הביאו אל ביתו לתקנו \nלא יבשלנו, ואם שמהו בקערה אחר שבישלו אם הגיע לכך לא יאכלנו, ואם אכלו לא יחיה בו, \nואם אכלו הגיע אל תכלית כוונתו, שאכלו בכמות שוה ובאיכות ממוצע וחי בו, כן המצות אם \nעשה אחת מהן, ועזב אחרת הקרובה לה בטבע ימצא שהפסיד ראשונה, ואם קיים השנייה, צריך \nעוד לקיים הקרובה לה, ועל זה רמזו באמרם [אבות ד, ב] ממצוה גוררת מצוה, וכן העבירות \nזה דרכן כי עבירה גוררת עבירה, ועל זה נרמז באמרם [שם ] בענין זה שכר מצוה מצוה \nושכר עבירה עבירה, ואם עלה ממצוה למצוה בין מקטנה לגדולה, בין מגדולה לגדולה, יתכן \nשיושלם לו סוד התכלית האחרונה: \nוידוע שמי שהושלם שכלו ישמור כל המצות בכל יכלתו, שאילולי לא היה להם מציאות הוא \nהיה מחדשם וממציאם, כל שכן בהיות להם מציאות שלם, שאי אפשר לחדש טובות מהם לעולם, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ועל כן אין ראוי להוסיף עליהם ולא לגרוע מהן, ואם תאמר בדעתך שאחר שאדם במעלה \nהעליונה מהן והיא התכלית האחרונה, שהיא ידיעת ה', מעתה מה צורך מהן, הנה הראיתיך \nשצריך אליהם האדם כל ימי חייו, מפני שהן לא נצטוינו עליהן לשמרן, אלא כדי לעמוד \nבכחם נגד יצר הרע, ולהחזיק כח יצר טוב ואחר שלא יפרדו מן האדם כל ימי חייו שני \nהיצרים, הנה אם לא ישמור המצות תתהפך בו כוונת השם, ואולי ישלוט טבעו על שכלו עת מן \nהעתים, ויפסיד כל מה שהרויח כל ימי חייו, ועוד אתה רואה מה' יתברך שאע\"פ שברא את \nעולמו, לפי פשט התורה בששת ימי בראשית והשלימו, לא עזבו בלתי השגחה, אבל שומרו תמיד \nעוד, כן התורה והמצוה, אע\"פ שאתה מגיע אל תכלית אחת מהן, צריך לך לשמור פרטן וכללן, \nבהשגחה גמורה תמיד, והעד שאם לא תלמוד תמיד, תשכח מה שלמדת, כן אם לא תעשה המצות, \nתמיד יחלש כח יצרך הטוב, ואתה לא תרגיש. ומה אוסיף להודיעך בענין כלל המצות, שאני \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יודע שאם אתה בעל שכל מבין כוונת ה' בכל המצות, אחר זאת ההערה הנרמזת בזה החלק \nהשני, ואם לאו כל מה שאני [אומר] באזנך בענין שמירת המצות, אני דומה לפניך כמי \nשמנגן לפני הצלמים: \nואחר שהודעתיך זה כולו אשלים לך עניינו, במה שידעתי להודיעך אותו בזה הספר, מענין \nהיות האיש הזקן יכול לחטוא בפיו ובלבו, והוא בענין הדיבור והמחשבה, שאחר שהדיבור \nהוא הבדל שבו נבדל האדם משאר בעלי חיים, גם המחשבה היא מסגולת האדם, ומהנכבדות \nשבסגולותיו, הנה יתכן לחשוב שחטאם גדול מחטא העובר על המעשים, והוא אמת מצד אחד: \nהנה אודיעך אני זה כלו בקצור, דע שהאדם ראוי להיות נדון על הענין שבו יוכל להשלים \nחפץ קונו, יותר מעת שלא ישלים חפצו, ממה שראוי לדון אותו על הענין הרחוק מחפץ קונו, \nוהענין הקרוב אל חפץ ה' יותר הוא ממעשה הטוב, והראייה על זה שה' יתברך אע\"פ שדבורו \nהיה שלם בעצמו, ומחשבתו שלימה אצלו, עד שהוציא דבורו ומחשבתו לפועל מלאכתו אשר עשה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "לעין כל חי, לא נודעה שלימותו, ואע\"פ שאין לו צורך בכך, הנה אנו רואים שחפץ בזה, \nוכבר עשה שהם יראו הנבראים מעשיו הנפלאים, ואם לא היה בעבור מעשיו, מי היה משיגו \nמהמשיגים אותו, ואע\"פ שהמעשים גם משותפים עם המשיגים והמשיגים ג\"כ עשויים: \nהנה הודיענו שאין השגה לנו בו אלא מתוך הביטנו במעשיו אשר הם יעידו על מעלתו. כן על \nדרך משל בענין הזקן, אע\"פ שכבר חלש כחו כבר עשה מעשים, ואם היו טובים כבר ניכר מהם, \nואם רעים ניכר בם, ועוד נמשך גם כן אחריהם, ואם יאמר בפיו מה שאינו ראוי, מי יחס לו \nהשומע המעשה הרע, ויקראהו אדם רע, ואם יאמר דבר טוב יחס לו הצדק ויקראהו צדיק. \nואולם מחשבתו אין בה כי אם דמיון, ואם יחטא בו בהיותו סכל כבר עבר על הכוונה, אבל \nאינו נדון כי אם על המעשה, שאם חשב לעבור עבירה אינו נתפש על מחשבתו, עד שיוציאנה \nלפועל, בטובה הדבר להפך. ועל זה רמזו רז\"ל [קידושין מ, א] מחשבה טובה הקב\"ה מצרפה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "למעשה, ומחשבה רעה אינו מצרפה למעשה עד שיעשה מעשה. וזה מכלל מדות הרחמים, ועל כן \nאין התכלית הנחשבת והנדברת נכרת בלתי המעשה, והמעשה הוא המוציא התכלית לפועל כפי מה \nשנדבר ונחשב, ולבעל השכל הטוב כבר כללתי לו סוד כלל כל המצוות, במעט דברים לפי \nהענין: \nחלק ז' ענין ב' סימן פ' כולל מהות תועלת המצות: \nבאמרי שכל מצוה קשורה בחברתה, והעולם כולו לעד, שכלו נקשר קצתו בקצתו, והוא כלו איש \nאחד כאברהם ונתן באישות, וגוף האדם לעד שני, שכל איבריו נקשרים קצתם בקצתם, ופסוקי \nהתורה לעדים שלישיים שאלה נקשרים באלה, יודע מזה סוד מהות תועלת כל מצוה ומצוה, כמו \nשיודע גם כן מהקשרים הנקשרים יחד הנזכרים, מהות תועלת מציאותם והקשרם זה בזה, וזה \nשהתועלת במה שיכוון בו תועלת, יתכן שיהיה נמצא בתחלת העניין או בתוכו או בסופו או \nבשלשתם או בקצתם, רק בענין המצוה, שכל מצוה ומצוה עולם בפני עצמה, יהיה התועלת בה \nבעת מציאותה בעבור עצמה תחלה. ואולי אחר כן תביא אל תועלת, ואחר שאינו נמנע מהיות \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "במצוה תועלות רבות לפי כוונת המצוה אותה יתברך, ותהיה התועלות המעלה שבכל תועלותיה, \nהיא המכוונת האחרונה מה' יתברך, וכבר רמז החכם [הרמב\"ם] בעל המורה ז\"ל ענין זה \nבעצמו במציאות הגלגל, כמו שנודע מספרו הנכבד מורה הנבוכים בחלק השלישי ודעהו משם, \nואחר שהמצות נקשרות זו בזו, כבר התבארה מהות תועלתם בכלל בעבור הקשר אשר ביניהן \nובין ידיעת השם, ועל כן הזהירו חכמינו ז\"ל [אבות ב, א] על המצות באמרם הוי זהיר \nבמצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "חלק ח' ענין ג' סימן ר' כולל הכרח מציאות תועלת המצוה: \nידוע שאחר שתועלת המצות היא להמשיך דעת האדם לעבודת ה', ולהגיע להשגתו יתברך, אם לא \nהיה מציאותם הכרחי לפי טבע האנושות, לא היה השם מקדימה להשגה, ואחר שהתועלת היא \nתכלית המצוה, הנה מציאות התועלת הכרחי יותר ממציאות המצוה, והתועלת נחלק לחלקים \nידועים קצתם בעולם הזה, וקצתם בעולם הבא, ואם כן הנה התבאר לך שזה הקשר דבוק, ר\"ל \nקשר הכרח מציאות המצוה וקשר הכרח מציאות תועלתה, וזה מבואר אין צורך להאריך בו \nביאור: \nחלק ט' ענין ד' סימן ד', כולל טעם הכרח המצוה, ותועלתה בכלל: \nמבואר הוא שאדם שהוא משיג את קונו ושומר מצוותיו, וירא ממנו, הוא אשר ראוי לאמר \nעליו שבעבורו נברא העולם מצד אחד, ומי שראוי לאמר עליו שהעולם נברא בעדו, יתבאר \nמהרה שיש טעם גדול מצד טבעיו להמציא לפניו מצוות הכרחיות ומועילות, וזה שאם לא היו \nהמצות מכריחות את האדם ומישבות דעתו, אין לך בכל בעלי חיים חי יכול ויודע להושיע \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כמו האדם, ולפיכך לא היה אפשר מבלעדי מצות משלימות החסרים ומחסרות מהמותרים, עד \nשיסודר כל חסר בסדר שלם, והמוסיף יגרע עד שישתנה עניינו, והגורע יוסיף עד שימזוג \nדרכו, וזה כולו היה תחבולה אלהית עד שיעלה הענין הטבעי, הכולל יצירת האדם ברוב \nהנהגה ישרה תוריה, ויהיה כל איש סכל דומה לבעל שכל, עד שיושלם המכוון באישים \nהיוצאים מהם לפועל, ואחר שהוא כן, הנה התבאר טעם כל מצוה בכלל וטעם תועלת, וטעם \nהכרח מציאותם, ר\"ל המצוה, והתועלת הנוצר ממנה: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "חלק י' ענין ה' סימן י' כולל הפסד העדר המצוה: \nאחר שנודע שתכלית תועלת המצוה היא להביא את בעלה לידי חיי העולם הבא, אם כן הנה \nהפסד העדרה כנגד הווית מציאותה, על זה רמזו באמרם [אבות ב, א] הוי מחשב הפסד מצוה \nכנגד שכרה, ושכר מצוה כנגד שכרה, כלומר תדע שכמו שהתועלת גדולה כן הפסדה גדול, ומה \nגדול הפסד המצוה, בהיותו סבת הפסד חיי העולם הבא, אשר הוא הפסד אשר אי אפשר למצוא \nאבידתו עוד לעולם, כמו שאי אפשר להפסיד מה שהרווח בעדה לעולם, ואחר שהקדמנו שני \nהפרקים הראשונים הנזכרים על ענין הכרחי, וגם מועיל אדם לכוונתינו, נשוב לדבר עוד \nבשמנה החלקים הנשארים בע\"ה: \n \nהחלק הג' סימני אותיותיו כ'ל' חלק ב' וענייניו ב', והתיבה ב'ן':\n", "en": ""}]}
