# ספר אמרי שפר — קטע 10

[קריאה בקורא](/reader/kabala-7fde0ed3d45f/1/10/)

<div lang="he" dir="rtl">

קימת בחמר השמים וכל אשר בה. ובחמר הארץ וכל אשר בה. וכך מצאנו בתורה אומר &quot;בראשית 
ברא אלהים את השמים ואת הארץ&quot;. ולא זכרה שום בריאה על דבר נעלם לגמרי אבל הנסתרות 
הם למשכילים: 
וכן מאמיני הנטיעות שקראום ספירות לא זכרו בם בריאה כי אם שפעים ואצילות. ולפי 
אמונת היות הזמן נברא בדעת בעלי החדוש אין אמיתות לזמן בפועל בלתי התנועה ואין 
תנועה אלא לבעל חמר. וכל שכן לפי אמונת הקדמות: 
והמבין במהות הטוב ורע ידע ויבין מהרה שכל מציאות טוב לא יאמר רע אלא למה שהוא נמצא 
בקצהו האחרון. כשתשימם שני הפכים ואין בהכרח טוב ורע כי הטוב והרע נאמרים במיני 
המפורסמות. והאמת והשקר נאמרים במיני המושכלות והברכה והקללה במפורסמות ג&quot;כ. ובפיות 
נאמרים כולם. ובלבבות מובנים ובמציאות משוערים בערך זה אל זה. ויש הפכים שיש ביניהם 
אמצעי והם שימנע הנושא משניהם במראה השחור והלבן שיש בניהם מראים אמצעיים בקבלת 
והאדום והירוק ודומיהם. ויש הפכים שאין ביניהם אמצעי מפני שלא ימצא גוף אחד מיוחס 


אל נשיאותם מאחד מהם ריקם כמו גוף בעל חיים מבריאות וחולי וכיוצא בזה: 
והדברים המיוחסים בשם טובה וברכה הם שימצאו רבים או מעטים כי הטובה בעשר רבויה ברכה 
גם כן. וכבר יהיו סבה לפי האנושות לתקן החיים הטובים עם העשר ולשמור הבריאות. ואין 
ספק כי מי שיודע את השם שדבק בו הוא ישלים לו כל חפציו ויתקן לו כל ענייניו ולא 
יעשה דבר בלתי עצתו ורצונו. ואם נפל בשום רשת מרשתות העולם באיזה דרך שהיה הנה יתקן 
לו הכל עד שאפילו בקניינו ימצא הצלחה וחיים וברכה טובה מצד שלא חשב בדרך וחנותי את 
אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם: 
והגדול שבמופתי הנביאים והחכמים גם כן על החיים והטוב והברכה הוא כשלא ימצאו מונעים 
מתוספת הדעת הטבעית בכל יום ויום. זה כולו הגמול האלוהי על ידיעת השם. אבל אם כל 
הצלחה תחסר ותוספת הדעת לא תחסר הנה הגמול קיים שלם כי היא תכלית הכוונה. ואם זה 
יחסר והשאר כולו ימצא חשוב כי הכל חסר ואין לו מציאות כלל. וחשוב הטובות כולן 


ואפילו אריכות החיים בעולם הזה עם חסרון השלמות וחסרון ההצלחה בו וההדרכה אליו רעות 
גדולות וקללות ומיתות משונות רבות אל הטובות המביאות אל השלמויות הנזכרות ונמצא 
הגמול הנחשב ענש גמור באמת. והענש המדומה גמול גמור מעולה: 
הנה אם כן דין הגמול והענש ואפילו בעולם הזה הוא אמיתי ושלם לדעת הנביאים והחכמים 
השלמים שקבלו מהם זה הסוד הגדול. ועניין ר&#x27; חנינה והדומים לו במה שנאמר עליו שדי לו 
בו הוא עד נאמן על זה הדעת האמיתי. ודינם לפי שאר הדעות דין בטל ואין לו מציאות מצד 
השם בשום צד. הנה התבאר זה: 
ועתה יתבאר אחר זה עניין תולדת אלו השלוש שאלות. והאחת מהן למה נברא האדם בזאת 
הצורה השכלית בעולם הזה: 
דע כי האדם הוא סוף הנבראים הנמצאים שכן מצאנו מוטבע בטבע אחרון בין לפי התורה בין 
לפי המחקר כי זה נגלה וידוע לכל. וגם נודע שקדמו למציאותו כל הנבראים הנמצאים. ובין 
שהתחייב כן ובין שנברא בכוונה ורצון כן ידענו מצד שהכרנו מי שהמציאו או שאחר שהוא 


אחרון נשלם כל המציאות. ולא היה מן הדין לפועלו שיפעל התכלית פחותה מן הראשית 
ולפיכך כשהמציאו כך התדמה לקונו יותר מכל מי שקדם לו במציאות ובטבע ובעילה לפי בעלי 
החמר כולם. ועל כן התחייב להיותו בעל רשות לעצמו מוחלט אשר אין עליו בעל חמר שלטון 
מוחלט זולת עצמו. ולולי היותו בעל מדות הפכיות על דרך משל בשם לא היה אפשר להיותו 
כן. ולפיכך היו לו לעצמו כלים וכחות ורוחות חולקים על חללה של רשות הנמסרת לו. 
ומדות הפכיות גם עניינים הפכיים זה אומר ככה וזה אומר ככה. כי בתי דינין קבועים עמו 
בכל עת וחולקים ומכריעים ועדי אמת עם עדים זוממים כי עולם קטן הוא וכל מה שיש בגדול 
יש בקטון. והנה הוא אלוה בעצמו לעצמו גם אלוהיו. הנה ידוע בקצור למה נברא ככה: 
והעניין השני למה קבל תורה. ידוע כי המין כולו לפי צורך האדם באדם אחר גם כן ואישי 
המין המתחלפים והמתדמים באברים המתחלפים והמתדמים בגוף האיש האחר הזה וכחותיו 


במלכים ושרים ורוחותיו במנהיגים. וכן כל ענייניו. והנה הפרט דומה לכלל. וכאשר היו 
בין אישי המין אומות מתחלפות ונבחרה מהן אחת והיא המעולה שבהם כמו שהיו בשמים 
כוכבים מתחלפים ונבחר השמש מהם. והיו באיש גם כן אברים ראשים ואברים שתחת הראשים 
והיו הלב והמח מבינים ומשכילים שהם ראשי האברים הראשים. התחייב מזה לתת ללב תורה 
ולמח מצוה כי נר מצוה ותורה אור וחת&quot;מ (ודרך חיים תוכחות מוסר). והלב לוח מאבן 
ספירית מאירה. והמח אבן גמורה בלתי מאירה. ומקבלת מהלב אורה. והתהפכות זה אל זה 
בלתי נעלם מהשלמים והלב אדום והמח לבן והלב חם והמח קר. ואם כן שניהם צריכים אל 
התורה והמצוה. והתורה והמצוה הן המהוות הצורה. גם כל אחת מהן היא המהווה הצורות 
וכבר התבאר זה: 
והעניין השלישי מובן מן השני אבל נשלים בו הכוונה בע&quot;ה. ונאמר שהגלגלים עולים 
ויורדים בכל יום. ונוטים בעלייתן וירידתם ומחדשין בעלייתן ובירידתן ונטייתן חדושים 


בעולם השפל. ושולטים בכחותיהם ומושלים ברוחותיהם על מה שבתוך בטנם. וכאשר היה טבע 
החמר הראשון זה התחתון ומקומו תוך טבור הגלגל הגדול הקיצון המקיף בכל ונקרא זה 
המקום שפל המקומות והיות אומתינו בערך לאומות לפי מחשבותיהם שפלת כולן והיה הר סיני 
שפל כל ההרים בערך לגדלם והיה המדבר שפל מקומות הארץ בערך לישוב והוא בצד הדרומי 
השפל כי הצפון גבוה בערך אל כל מערכת עליונה או תחתונה. והיה רצון השם להודיע לבני 
האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו כמו שכבר הודיעו לעליונים נתן דינו הצודק יתברך לתת 
תורה שהיא המעולה שבכל המעולים לאומה השפלה שבשפלות והיא אומתינו. ברוך שבחר בנו 
מכל האומות ונתנה בזמן שכל האומות לא ידעו את יי כי אחר שפרעה אמר לא ידעתי את יי 
והיה בן חכמים בן מלכי קדם ואז נשכח זכרון השם מכל פיות האומות ובמעט קט אפילו 
מישראל. אם כן אז היה הזמן השפל והפחות שבכל הזמנים ועל כן נאמר על שבעה עממים לא 


תחיה כל נשמה. והנה נתנה בהר סיני השפל שבכל ההרים ובמדבר בשפל שבמדברות. ועל כן 
היה הדין האמיתי ג&quot;כ לתתה על ידי משה שהוא השפל שבכל אומתינו ולפיכך נשתכח בזאת 
המדה המעולה מכל המדות שנ&#x27;, &quot;והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה&quot; (במדבר 
יב). והנה התיחד אפילו מכל אישי המין בזאת המדה. וחייב זה הדין כולו היות מתן תורה 
מהסבה הראשונה לנסבב האחרון באה באמצאות השכל הפועל שהוא השפל והאחרון שבשכלים 
הנפרדים כולם. ראה שפלות הרוח לכמה מעלות היא מביאה. ואין התורה נמצאת בגסי הרוח 
לעולם כי לא בשמים היא. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. כי לא מעבר לים היא. על כן צדקו 
דברי האומר מאד מאד הוי שפל רוח. והאומר מאן דאית בו גסות רוח ומאן דלית ביה וקלל 
את שניהם רצה לומר לפי כל מקום וכל זמן וכל איש שבזה תשתנה הרוח השפלות גם הגאות 
לפי ההמשכה אחר המדות האלוהיות בכל מדה ומדה כי היא הדרך הנכונה לכל שלם ללך בה: 


הנה כבר התבאר העניין השלישי ונשלמה כוונתינו בשאלות ובתשובות ובתולדותיהם ובטעמיהם 
ומהן ידוע השאר כולו אשר לא נזכר לקיים מה שנאמר תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק 
ויוסף לקח: 
ואחר שכללתי בכלל דברי בקצור העניינים שרציתי לגלותם בו אחבר למה שקדם כולו סוד 
הקבלה ואיכות נתיבותיה לפי מה שמביא עניינה אל ההשגה הנבואיית אחר ידיעת השם המפורש 
שזכרנו: 
ואומר כי הקבלה נמסרת למשכיל השלם בטבעו ולמד הרבה והתחכם בדרכי המקרא ובדקדוק וקבל 
מה שקבלו באותם הדרכים בעלי הקריאה כדי שיוכל להכין מהכל לשון הקדש לפי הנכתב ולפי 
הנבטא ולפי הנחשב ולא נבקש ממנו שיגיע אל תכלית הידיעה הפרטית במחלקות הלשון כי 
הפרטים בשום חכמה אין להם תכלית אבל נבקש ממנו שיהיה חכם כנזכר עד שיהיה חכם ואמיץ 
בו במשא ובמתן עם חכם אחר עד שתהיה חכמתו בו ניכרת לחכמי המקרא בדרכי הקריאה ובהבנת 
הדברים בהם. ובזה יבוקש ממנו בדרכי המשנה והתלמוד והדרשות והאגרות מפני שהקבלה 


בנויה עליהם ושם רוב ראיות אמיתתה. ואם למד חכמה פילוסופית אחר המקרא והתלמוד הנה 
יותר שלם ויותר ראוי ומובן והגון לקבל הקבלה אחר שלמות טבעיו ואחר שלמות מדותיו 
הטובות והנהגותיו המתקדמות להנהגות האלוהיות. וגם בזה נבקש מכל חכם בכל מה שישתבח 
בידיעתו מכל החכמות ואפילו באומנים בעלי מלאכת מחשבת לא יבוקש מהם תכלית ידיעה 
במלאכתם אלא חוזק ותוקף ואומץ ידיעה עד שיאמר על האומן פלוני חבור באומנותו: 
וכבר יחלקו החכמות כולן אל שני חלקים ראשונים והם החכמה בדבר שהיא הידיעה בו אשר 
למדה היודע מפי מלמדו אחד או רבים. והמעשה שהוציאו הוא בעצמו לפעל עם הנסיון 
והבחינה וההרגל פעמים רבות עד שתוודע ממנו החכמה לחכמי הדבר ההוא ויכירו בו שהוא 
חכם בידיעה. ואחר זה יבחנוהו עוד במעשה ויכירו בו שהוא חכם גם כן במעשה כפי חכמתו. 
והאיש אשר בחנוהו חכמי הקבלה אשר כבר ראוהו נפרש מבני גילו מהבלי הזמן ותחבולותיו 


וכשופיו וזיופיו ושם דעתו לאור באור החיים ואוהב התורה אהבה רבה ומכיר מעלות 
ענייניה הנקראים המופלאים ויודע מעלת החכמה ושהיא למעלה מכל מעלה אנושית ושהיא 
המורה והמביאה לידי המעשים הטובים כולם והכיר שאי אפשר להיות שם מעשה טוב אלא מכח 
התורה והחכמה ונמשך בכל כחו אחר הלמוד המביא לזה ולזה. ר&quot;ל המוציא החכמה מן הכח אל 
הפעל והמביא את בעליו לכל מעשה טוב. ושמח בשמעו שיש אחר חכמתו חכמה והוא חייב לבקשה 
והשתדל על זה בחזקה עד שבקש מקובל שיקבל ממנו הקבלה: 
האיש אשר אלה תאריו הוא אשר ראוי למסור לו הקבלה כולה כאשר היא. ומפני שלא יצטרך 
איש כזה אל רב שימסרנה לו ויספיק לו מה שימצא כתוב בזה בספר ממנה אכתוב לו אני עתה 
די סיפוקו לבא בחדריה. ואם ימצא עליה רב הנה מה טוב ואם לאו יעבור עם מה שימצא ממנה 
בזה הספר ובזולתו מזה המין של הקבלה: 
וידוע שאם לא יהיה איש מוכן לקבל זאת הקבלה שהיא החכמה העמוקה שבכל החכמות שבה 


נבראו כל הנבראים כולם אע&quot;פ שיבין ממנה קצת הבנה אין ראוי שיכניס עצמו בעמקה פן 
ישקע בימה ולא יוכל להנצל. ואחר שהודעתי האמת בה ליודע ולשאינו יודע כבר עשיתי מה 
שהיה לי לעשותו עם שניהם ואני את נפשי הצלתי וכל אחד מהם גמולו ישוב בראשו לפי מה 
שיגמול בנפשו לנפשו: 
ואומר מעתה האיש השלם הנזכר החושק בקבלה. דע שכולה תלויה בעשר ספירות בלימה ובעשרים 
ושתים אותיות יסוד. שהם שניהם שלשים ושתים נתיבות פלאות חכמה כמו שכתוב בספר יצירה 
המיוחס לאברהם אבינו ע&quot;ה. ויש עשר ספירות בעולם נכתבות ונבטאות ונחשבות. ויש עשר 
ספירות בשנה נכתבות ונבטאות ונחשבות. ויש עשר ספירות בנפש נכתבות ונבטאות ונחשבות 
ואלה הם ספירות שבעולם הנכתבות י&#x27; גלגלים ט&#x27; שממיים וא&#x27; תוך כל תוכיהם. הוא האמצעי 
שתוך גלגל הירח קראהו ראשון לכולם. ותמצאהו מוקף מכל התשעה. או קראהו אחרון ומנהו 
עשירי מוקף בלתי מקיף. והראשון הוא העליון הקיצון החיצון מקיף בלתי מוקף. ואלו הם 


התשעה ממעלה למטה. או אמור ממטה למעלה: 
א ב ג ד ה: 
גלגל ערבות גלגל מזלות גלגל שבתי גלגל צדק גלגל מאדים: 
י ט ח ז ו: 
ו ז ח ט י: 
גלגל חמה גלגל נגה גלגל כוכב גלגל לבנה גלגל תחתון: 
ה ד ג ב א: 
הנה אלה השנים הדרכים הנמנים ממטה למעלה וכן ממעלה למטה בעניין עשר ספירות בלימה 
לפי הגלגלים: 
ודע כי המוקף קורין אותו החכמים חמר או דומה לחמר בנקודה שכל הקוים יוצאין ממנה 
וחוזרים אליה. והמקיף סביב המוקף הוא בעגולה הכדורית המקפת בכל מה שבתוכה קורין 
אותה צורה או דומה לצורה. וכל גלגל מן התשעה גלגלים הנזכרים הוא מורכב גם כן מחמר 
וצורה וכעליון המקיף בכל וצורתו צורת הצורות הוא היצור הראשון ועליו אמר השם למשה 
ונצבת על הצור ושמו ראשית שבו נברא הכל. ובתנועתו היומית שהיא כ&quot;ד שעות יתנועעו 
הגלגלים שבתוכו וחלקי היסודות בתנועת החלק בכל והוא התחלה לכל נברא כמוח לכל הגוף. 
והשמש בו בלב הגוף והירח בכבד לגוף כי אלה השלשה הם ראשית להנהגת כל העולם בכללו 


אשר כולו באיש אחד מקובץ בעצמותו בעל אברים רבים כמוחים שבתוך העצמו ובעצמו שהם תוך 
הבשר והחלב והדם והלחות והגידים והעור ושאר האברים התחייבו בגוף האדם להמצא משאר 
גופי העולם וכחותיו ורוחותיו הנבראים מעצמי הגופים: 
ואלו הן י&#x27; ספירות שבעולם הנבטאות: 
י&#x27; נפשות ויש שקראם י&#x27; מלאכים שאינם גופים בעצמם אבל הם כחות בגופים כי כל נפש בעלת 
חמר אינה גוף היא כח בגוף והנפשות הגלגליות הם תשע כמספר גופי גלגליהם. והנפש 
הכללית העשירית היא נפש כל בעל נפש בעולם השפל, וכחותיה ארבע. מפני היות גלגל 
התחתון מקבל ארבע צורות ראשונות נחלקות לד&#x27; חלקים ראשונים כלליים. והן כח האש בכל 
מה שמתפשט בעולם החמר הראשון האחד התחתון. וכח הרוח, וכח המים, וכח העפר. לפי 
התפשטות כל אחד מהם בנמצא. וצורת האש אינה אש, וחמר האש אינו, אם כן הצורה דבר 
בעצמו, והחמר דבר בעצמו. אלא שהצורה אין לה מציאות פרטית אישית אלא בהמצא החמר 


הפרטי החלקי האישי האשיי וצריך להיות שם דבר נמצא תחילה ממציא החמר ומכינו לקבל 
הצורה האחת הפרטית לכל חלק מחלקיו הראשונים שהם ארבעה חלקים בעלי ארבע צורות 
ראשונות. ויש מי שקרא האיכויות הארבעה בשם צורות בשם משותף שהם החום והקור והיובש 
והלחות. והנה מצאנו לכל אחד מאלו החלקים הארבעה שני מקרים שהם שני איכויות ויקראו 
כחות או טבעים: 
ולפיכך אמרו חכמים טבע האש המורכב מחמר וצורה חם ויבש. חומו בו מצד צורתו יבשו בו 
מצד חמרו. וכמו שהצורה פועלת בחמר בעצם ומתפעלת ממנו ממקרה כן החום המתחייב מן 
הצורה פועל בעצם ומתפעלת והיובש המתחייבת מן החמר פועל במקרה והיובש מתפעל בעצם 
והחום מתפעל המקרה. ויקרא על זה החום באש עצמיי לו קרוב להדמות לצורה שבה נהיה והיה 
האש אש. ויקרא הנפש בו מקריי לו קרוב להדמות לחמר. וכך תדין שלשת היסודות הנזכרות 
אחר שתדע כי טבע הרוח חם ולח וטבע המים קר ולח וטבע העפר קר ויבש. כאשר טבע האש חם 


ויבש ותדע שטבע הרוח הוא הפך מטבע העפר בכל שתי האיכויות שלהן. ויתחייב מזה להיות 
לשני היסודות ההפכיות ארבעה טבעים. וכן טבע האש הפכי לטבע המים. והיו לרוח ולעפר 
החום והקור והיובש והלחות. ואמנם ההבדל שביניהם הוא כי החום באש עצמיי ומצד צורתו. 
והחום ברוח מקרי ומצד חמרו. ואם כן היובש באש מקרי ומצד חמרו כמו שאמרנו והלחות 
ברוח עצמיי ומצד צורתו כמו שהתבאר. וכן הקור עצמיי במים והלחות מקריי בם וכן היובש 
עצמיי בעפר והקור מקריי בו: 
סוף דבר שזה יגלה לך סוד צירוף האותיות ומערכותיו ונתיבותיו תנועותיו והתחלפות 
צורותיו בחמרי תיבותיו. וראה היה ביסוד זה דבר עצמיי לו מפני שהגיע אליו עד תכלית 
החזקה. והיה ביסוד זה הדבר ההוא בעצמו מקריי לו מפני שלא הגיע לאותה התכלית של 
החזקה אשר הגיע אליו חברו: 
ומכאן תבין התחלפות מעלות המינים זה על זה ודרכי מדריגות המשיגים זה על זה בכל 
עניין ועניין. וממנו תבין סוד התחלפות הנפשות הנזכרות: 


וקראתי הגופים נכתבים מפני שהם ככתיבות מתחלפות. והנכתב הוא גוף בעל חמר והוא הדיו 
ובעל צורה והיא צורת האות הנראת לעין. ונפש האות היא הנקוד המניעה. ושכלה היא הוראת 
הכנת חכמתה. ומקריה שחרות הדיו וארך האות ורחבו ועמקו המגלים צורתו כשיעורה: 
וקראתי הנפשות נבטאות מפני הדמותם למבטא ואין מבטא באות כי אם, עם שתוף נפשה. והנפש 
אינה גוף אבל כח הגוף היא כמבטא בחמשה מקומות הפה: 
ואלו הן י&#x27; ספירות שבעולם הנחשבות: 
י&#x27; שכלים נפרדים ט&#x27; לט&#x27; גלגלים ואחד לגלגל העשירי והוא השכל הפועל. והוא הנקרא אצל 
התשעה שליח צבור או מלך. והוא כי כמו שיסכימו תשעה אנשים לבחור איש אחד להיותו 
מנהיג התשעה ומנוהו שליח צבור והוא עשירי והוא אחד מן העשרה כן תשעת השכלים מנו את 
השכל האחד שהוא העשירי להיותו מנהיג את הכל ותחילת הנהגתו היא בעולמו. ואחר כך כולם 
עונים אחר ברכותיו אמן וקדיש וברכו וקדושה ומודים כולם לסבה הראשונה ית&#x27; וית&#x27; שמו 


כמו שתשעת האנשים ושליח ציבור עמהם משבחים לשם. ונס ידוע שהמלך אינו מלך עד 
שימליכוהו העם ויקבלוהו עליהם למלך ויאמרו יחי המלך יחי המלך והמלך והעם עבדי השם 
ית&#x27; וקרא אלה הי&#x27; נחשבות מפני שיושגו במחשבה . הנה כבר מסרתי לך ל&#x27; ספירות שבעולם 
מנהיגי חלקי העולם: 
ואלו עשר ספירות שבשנה הנכתבות: 
י&#x27; ימי תשובה שמראש השנה ועד יום הכפורים. ונקראו גם אלו נכתבים מפני שאמרו חכמים 
שהם הימים שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון והם ימי הדין לכל. ויום הכפורים הוא 
יום חתימה לכל מכל. השאר הם ימי הכתיבה ומאז נגזרין כל הגזירות לכל השנה. ואמ&#x27; חכמה 
שלשה ספרים נפתחין ע&quot;ה כנגד ספר ספור וספר וחלקום לשלש כתות של בני אדם. ואמרו 
צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בינוניים מצפצפין ועולים זכו נכתבים 
ונחתמים לאלתר לחיים לא זכו נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. ושם נאמר עוד לעניין יחשוב 
אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף 


</div>
