חובה. מכלל שהעולם כן תמיד הוא נחשב כאילו הוא חצי זכאי וחצי חייב כקטן כגדול והוא בלא ספק סוד גדול. אבל אין זה מקום ביאורו שם עלו לבארו. והיינו מעבירים הכוונה הראשונה גם אינו מה שאנחנו בו: ואלו הן עשר ספירות שבשנה הנבטאות: שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות. ואלה הם מ"ט יום אשר מפסח ועד שבועות ונקראו אלה נבטאים מפני שאנו מצווים עליהם על היותם נבטאים ונזכרים בפינו ולברך עליהם בכל יום ויום ספירת העומר וכפיהם נאמר, וספרתם לכם ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. ואמרו מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. ואל תפלא בשלא ימנה יום החמשים מפני שהוא שליח ציבור לכולם. והוא י"ט מקרא קדש ובעדי נמנו השאר כולם וכיון שהגיע אין צורך להודיע שהגיע כי הכל השיגוהו אחר כל הספירות ושמא תאמר אלה י' ואלה י' ומה עניין זה אצל זה. דע כי נ' יום הם עיקר שם הקדש בסימן יד"א
שהוא יחד אדנ"י והם רמז לחמשים שערי בינה. וכך סודו נ' חמשים נחשבים בי"ה כיצד י' בה' או ה' בי' יצא לך חמשים ויחשבו כל חמשה לאחד בסימן ה' והוא הוא סוד שם אהו"ה כלומר כל חמשה לאחד ותכה חמשה בעשרה יצא החשבון חמשים ועל זה נכלל חשבון שרי עשרות ושרי מאות ושרי אלפים שכולם עשרות שלמים ונכלל עמהם חשבון חמשים להורות על החלוק הנקרא חצי מאה והנה אחד אחוז מן החמשים וכבר רמזנוהו. ועוד ה"ה מרובעים הם כ"ה עם כ"ה והם נ' ועל זה בא ברמז דברי אברהם לשם על אנשי סדום מנ' ועד י' והחסרון היה חמשה ועוד חמשה אחדים ועוד עשרה ועוד עשרה ועוד עשרה. שהיו נ' עם מ"ה ועם מ' ועם ל' ועם כ' ועם י' ולא פחת מי' כי כך היא והוא סוד הנבלמים כנגד הנבלמים. והיו אותם השמות אל"פ להורות על סוד החמשים הנזכרים. וידוע כי חמשה כהנים בנושאם את כפיהם שהם חצי מניין תהיינה לכולם עשר ידות שהן חמשים אצבעות נשואות שהן כדמות תגין מסתכלין
למעלה כי נשכח שם המקדש עולה מן הלבבות אל הראשים ונזכר השמות בעיות לא סתום מיד הברכות והטובות והחיים יורדים מלמעלה מכלל העליונים כולן ושוכנים במוחים ומשמיעים ללבבות וזהו וזיו ונגה מקבלים זה מהם ודע כי השמיטין והיובלות נכללין תחת זה הכלל: ואלו הן עשר ספירות שבשנה הנחשבות: הן נכללות תחת יומו של הק' הוא אלף שנה והנה קראנום נחשבות מפני שצריכות חשבונות מופלאות והוא שכלל המספרים נכללים תחתיהם. ולזה קצת רומז על דרכיהם: דע כי הכתוב אמר, "כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות לא' יז'). וכך רמזנו בו למעלה קצת רמז. ואמנם פה יש לנו בו לגלות בעניינו דבר אחר. והוא כי ששת מספרו אלף כמספר תת"ר ובחשבון תשר"ק שהוא קרשת בעצמו והוא תקת"ק והוא שר שר. וכבר נאמר כי מן הארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה. ובין כל רקיע ורקיע חמש מאות שנה. והנה אלף שנה שהם בדמות יום ולילה נחלקים בשני ש"ר ליום ש"ר ללילה.
י"ב שעות אלוהיות ליום י"ב שעות אלוהיות ללילה. ויהיה מספר כל שעה מן השעות האלוהיות מ"א שנה ורמ"ג ימים וי"ב שעות מימות החמה. ויעלה מספר י"ב שעות תצ"ב שנה אשר יצאו מן מ"א שנה י"ב פעמים ומספר רמ"ג ימים עוד ב' אלפים ותתקי"ו ימים לי"ב פעמים שהם בכללם ב' שנים ומחצה וב' ימים וכ"א שעות למספר תתקי"ו. ועוד למספר ב' אלפים שנה חבר אליהם ה' וקע"ג יום וי"ח שעות שהם אלפים שנה. שהם ח' שנים פחות ו' יום ויהיה הכל ת"ק שנה חסר ו' ימים . ועוד חבר אליהם קמ"ד שעות שהתקבצו מן י"ב פעמים י"ב שעות שהם ו' יום מן כ"ד שעות לכל יום ויום ויהיה המספר שלם ת"ק שנה שהם חצי יומו של הקב"ה: וצריך מזה שתתעורר לחשוב אלף ספירות שבהן תכלית ההשגה והם אלף שנים. ורמזם וכחול ארבה ימים. הוא חול הנזכר באיוב שכל העופות אכלו מעץ הדעת והוא לא אכל ממנו. ואמרו עליו בבראשית רבה הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול הה"ד "ואומר עם קני אגוע וכחול
ארבע ימים" (איוב כט'). ועוד חלקו בו שני חכמים ר' ינאי ור' יודן זה אומר אלף שנים הוא חי לסוף אלף שנה אש יוצאת מתוך קנו ושורפתו והוא משתייר בו כביצה והוא חוזר ומגדל אברים וחיי. וזה אומר אלף שנים הוא חיי ולסוף אלף אלף גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה והוא חוזר ומגדל אברים וחיי: ויש תחת זאת ההגדה פלאות תמים דעים נעלמים מאד. וכבר ידעת אמרם שאדם הראשון דינו היה לחיות אלף שנה אלא שנתן מהם ע' שנה לדוד המלך. וחיה הוא תתק"ל שנה כמו שכתוב בהגדה. ורמז חול הוא הוא אמרו לפי דרך הנסתר שבו, "אשר שמתי חול גבול לים חק עולם לא יעברנהו" (ירמיה ה' כב'). תבינהו מסוד חק עולם שסודו עמ"ק חו"ל. וסוד חק העולם הוא סוד להט החרב המתהפכת בסוד הים המתהפך מהשכל כאשר יתהפך וילון הספינה מכח הרוח המרחפת על פני המים. ובהתהפך הוילון מפני הרוח תתהפך הספינה במים ובסיבת הרוח ההוא המשתנה המחלף המתחדש ישתנו ויתחלפו הלבבות של אנשי הספינה. אם לטובה אם לרעה אם
למות אם לחיים: וכן ימי החול שיש מהם שש"ת ימי בראשית והם אלף כל מאה אחת. ורמז לאלף שב"ע ברכו"ת ורמז למאה מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום ומפני שהם עשר מאות נקראו עשר ספירות. וכן ספירות מחשבות. והם אלף מחשבות נחשבות מן אחד ועד אלף. והנה ימים הם שנים. והחול קיים על חול לא חלקו על זמנו כי דעתם שווה בשאלף שנים הוא חי. ולא חלקו על כמות מה שישאר ממנו כי שניהם אמרו כביצה והוא שיעור חזרו אל הטבע הראשון. שכל עוף נברא ממנו כלומר מן הביצה וגם לו חלקו על טבע גדולו כי טבע כל עוף לגדל אברים וחיות. אבל חלקו על איכות הפסד צורתו והתהפכותו מטבע שלם בפעל אל טבעו שבכח. והוא שזה אמר אש יוצאה מתוך קנו ושורפתו כעניין האומר, "רוחכם אש תאכלכם" (ישעיה לג' יא'). ואמרו ולהט אותם היום הבא מלמד שתצא אש מגופן של רשעים ושורפתן. וזהו אמרם גופו כלה וכנפיו מתמרטין כעניין האומר, "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם"
(מלאכי ג' כא'). אשר גופן כלה וכחותיהם נושרים מאליהן. והבן המשל והנמשל. ותדע דעת הממשל בזה וממנו תבין תועלתו גם כן: ואלו הן י' ספירות שבנפש הנכתבות: עשרת הדברים הנכתבים בלוחות ומהן התפשטו כל העשרות שבתורה בין לטובה בין לרעה. כי לב בנפש כמלך במלחמה. גם עשר אצבעות הידים חמש כנגד חמש גם הם מכלל הנכתבות כי כל האברים דומים לכתיבות בעלות צורות מתחלפות. ולפיכך אין ראוי להאריך בביאור דברים אחרים נגלים . גם עשר אצבעות הרגלים מכלל הנכתבות הן: ואלו י' ספירות שבנפש הנבטאות: עשרה שמות שהיה כהן גדול מזכיר ביום הכפורים. וכל עשרה כנגד עשרה הקונים נמשכים אחריהם. וכן עשרה שהם עצם אחד. ותשעה מקרים במאמרות הפילוסופיות. ורבו העשרות בזה המין והם ידועים. גם כל העשרות הנמדדות והנשקלות נכנסין תחת זה הכלל. כגון המספרים מאחד עד עשרה ומעשרה עד מאה וממאה עד אלף ומאלף עד רבבה וכן השאר כולן עד אין קץ:
ואלו הן י' ספירות שבנפש הנחשבות: והן שרשי השרשים. והם עשר נפשות יהודיות של עשרה אנשים מתפללים לשם יתברך תמיד במניין שלם תשעה מתנהגים ואחד חזן מנהיג אותם כי על פיהם הכל מתגלגל אבל לא כל עשרה משלימים הכוונה הזאת כי אם עשרה שיש בהם כהן לוי וחזן ושבעה מישראל כל שכן אם כולם לויים או כולם כהנים וכהן גדול חזן. כי זה תכלית השלמות ועל תנאי שיהיו כל העשרה הנזכרים יודעים את השם לשרתו ולברך בשמו. ועל כל תנאי צריך שיהיה החזן יודע את השם בשם. הנה כבר התבארו לך תשעים ספירות המתגלגלים במציאות מעשר לעשר ושים לבך להבינם יפה: ואחר שביארתי לך דעת חכמי הקבלה בספירות אומר לך שהכל התחייב מעשר ספירות בלימה ונמנו עמהם הכל מאה. ואין צורך פה לדבר בראשונים ודי במה שספרנו בענפיהם: ומכאן ואילך אחבר אל מה שקדם דרכי צירוף האותיות וכבר נכתב בספר היצירה גם על שכתוב בו אסמוך בפירוש דבריו ועל כן לא אכתוב פה דבר בפירושו ולא עוד אלא שכבר פירשתים גם
אני בפירוש מיוחד לעצמו גם פירשוהו רבים ולולי תועלת צירוף האותיות והיותו הכרחי לדעת סדריו ומועיל מאד בידיעת השם לא הייתי כותב בו דבר ממנו ועל כן לא אכתוב ממנו כי אם ההכרחי והמועיל והצריך להודיעו לחכמים בלבד והשאר יבוקש במקומותיו וימצא כמו שהוא להעמיק בעניין זה אחר דברי אלה הרשות בידו וישר כחו: דע כי צירוף האותיות הוא הדבר הראשון שהמקובל מלמד למקובל אחר מכיון שהוא בעל מדות טובות ירא שמים שונא בצע אוהב האמת רודף לשם צנוע נדיב לב שפל רוח נוהר מעבירה שומר מצוה חכם מבין משכיל אוהב הלמוד זריז משתדל לדעת התורה לשמה. שמח בשמעו דבר חכמה מפי כל אדם מתחבר אל החכמים אוהב הספרים ומכבדם אוהב את אוהביהם ומכבד את יודעיהם דעתו תמיד עם החכמים ואפילו בעת העלמם ממנו חושק לדעת את השם בשם לא מצד הגמול שיהיה לו ממנו ולא מפני פחד ענשו אם לא ידענו אלא מפני שנתאמת לו סוד המציאות בהויה ובהפסד ונגלה לו סתר מתן תורה וידע כי עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר והכיר
כי האמת ואפילו אם היא כנגד מחשבתו היא ראויה שתאמן מצד היותה אמת ובקש אחר כל אלו המדות הטובות ודומיהן להיותו מכלל אותם השלמים שהוציאו שכלם מן הכח אל הפעל וחתר לדעת באיזה דרך ישיג זה אם על פי רוב למוד מקרא או משנה או התלמוד או החכמה או הקבלה. ושאל על זו שאלה למקובל שעבר בכל על כולן ואמר לו רבו בזה דע כי כל הלימוד שקדם לקבלה היה כדי להגיע אל הקבלה כי היא ראשית כל החכמות ואחריתן. ואם יקבל התלמיד זה הדבר מרבו אז ראוי להתחיל ללמדו הקבלה למסור לו דברים כלליים כגון הספירות הנזכרות המדות ואחר כן יורנו דרך צירוף האותיות זו: ב' אבנים בונות ב' בתים א"ב, ב"א. ג' בונות ו' בתים אב"ג, אג"ב, בג"א, בא"ג, גא"ב, גב"א.ד' בונות כ"ד בתים. ה' בונות ק"כ בתים. ו' בונות תש"כ בתים. ז' בונות ה' אלפים ומ' בתים. מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכולה לשמוע. כך כתוב בספר:
ורצה להודיע בזה שהעולם כולו נברא בצירוף האותיות וכפי מערכותם נערכו כל המערכות והתחתונות מסוף העולם ועד סופו. והודיענו שהשם פועל פעולות באותיות של אש וכתבם על לוחות של שלג הנקראים אש שחורה על גבי אש לבנה: ובדעתינו דרכי צירוף האותיות נדע דרכיו שבהם פעל פעולותיו יתברך כמו שכתוב בספר יצירה . עשרים ושתים אותיות חקקן חצבן שקלן המירן צרפן וצר בהן נפש כל יצור וכל העתיד לצור. וכל בעל קבלה יודע שזו עדות ברורה עם דעתו אשר בצלאל היה יודע לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ. ועם דעתו מה שנאמר בבראשית רבה, "אמרת יי צרופה מגן הוא לכל החוסים בו" (שמואל ב' כב' לא'). ושם אמרו לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את האותיות (א"ה בגירסתינו כת' לצרף בהן את הבריות). וכל אלה וכמה כיוצא בם בכל מקום למכיריהם הם עדים ברוכים נאמנים ליודעיהם על אמיתת הקבלה וצריך עוד לצרף האותיות ארבע ארבע כפי סכלן אבגד עד זחטי ועד כל הצירופים ועל כן אכתוב צירוף הראשונים פה:
אבגד אבדג אגדב אגבד אדבג אדגב: בגדא בגאד בדאג בדגא באגד באדג: גדאב גדבא גאבד גאדב גבדא גבאד: דאבג דאגב דבגא דבאג דגאב דגבר: ודע שצריך שתדע גם זה שאכתוב בסדריו המופלאים: א ג ה ז ט ג ה ז ט א ה ז ט א ג ז ט א ג ה ט א ג ה ז: א ג ה ט ז ג ה ז א ט ה ז ט ג א ז ט א ה ג ט א ג ז ה: א ג ז ט ה ג ה ט א ז ה ז א ג ט ז ט ג ה א ט א ה ז ג: א ג ז ה ט ז ה ט ז א ה ז א ט ג ז ט ג א ה ט א ה ג ז: א ג ט ה ז ג ה א ז ט ה ז ג ט א ז ט ה א ג ט א ז ג ה: א ג ט ז ה ג ה א ט ז ה ז ג א ט ז ט ה ג א ט א ז ה ג: א ה ז ט ג ג ז ט א ה ה ט א ג ז ז א ג ה ט ט ג ה ז א: א ה ז ג ט ג ז ט ה א ה ט א ז ג ז א ג ט ה ט ג ה א ז: א ה ט ג ז ג ז א ה ט ה ט ג ז א ז א ה ט ג ט ג ז א ה: א ה ט ז ג ג ז א ט ה ה ט ג א ז ז א ה ג ט ט ג ז ה א: א ה ג ז ט ג ז ה ט א ה ט ז א ג ז א ט ג ה ט ג א ה ז: א ה ג ט ז ג ז ה א ט ה ט ז ג א ז א ט ה ג ט ג א ז ה:
א ז ט ג ה ג ט א ה ז ה א ג ז ט ז ג ה ט א ט ה ז א ג: א ז ט ה ג ג ט א ז ה ה א ג ט ז ז ג ה א ט ט ה ז ג א: א ז ג ה ט ג ט ה ז א ה א ז ט ג ז ג ט א ה ט ה א ג ז: א ז ג ט ה ג ט ה א ז ה א ז ג ט ז ג ט ה א ט ה א ז ג: א ז ה ט ג ג ט ז א ה ה א ט ג ז ז ג א ה ט ט ה ג ז א: א ז ה ג ט ג ט ז ה א ה א ט ז ג ז ג א ט ה ט ה ג א ז: א ט ג ה ז ג א ה ז ט ה ג ז ט א ז ה ט א ג ט ז א ג ה: א ט ג ז ה ג א ה ט ז ה ג ז א ט ז ה ט ג א ט ז א ה ג: א ט ה ז ג ג א ז ט ה ה ג ט א ז ז ה א ג ט ט ז ג ה א: א ט ה ג ז ג א ז ה ט ה ג ט ז א ז ה א ט ג ט ז ג א ה: א ט ז ג ה ג א ט ה ז ה ג א ז ט ז ה ג ט א ט ז ה א ג: א ט ז ה ג ג א ט ז ה ה ג א ט ז ז ה ג א ט ט ז ה ג א: ב ד ו ח י ד ו ח י ב ו ח י ב ד ח י ב ד ו י ב ד ו ח: ב ד ו י ח ד ו ח ב י ו ח י ד ב ח י ב ו ד י ב ד ח ו: ב ד ח י ו ד ו י ב ח ו ח ב ד י ח י ד ו ב י ב ו ח ד:
ב ד ח ו י ד ו י ח ב ו ח ב י ד ח י ד ב ו י ב ו ד ח: ב ד י ו ח ד ו ב ח י ו ח ד י ב ח י ו ב ד י ב ח ד ו: ב ד י ח ו ד ו ב י ח ו ח ד ב י ח י ו ד ב י ב ח ו ד: ב ו ח י ד ד ח י ב ו ו י ב ד ח ח ב ד ו י י ד ו ח ב: ב ו ח ד י ד ח י ו ב ו י ב ח ד ח ב ד י ו י ד ו ב ח: ב ו י ד ח ד ח ב ו י ו י ד ח ב ח ב ו י ד י ד ח ב ו: ב ו י ח ד ד ח ב י ו ו י ד ב ח ח ב ו ד י י ד ח ו ב: ב ו ד ח י ד ח ו י ב ו י ח ב ד ח ב י ד ו י ד ב ו ח: ב ו ד י ח ד ח ו ב י ו י ח ד ב ח ב י ו ד י ד ב ח ו: ב ח י ד ו ד י ב ו ח ו ב ד ח י ח ד ו י ב י ו ח ד ב: ב ח י ו ד ד י ב ח ו ו ב ד י ח ח ד ו ב י י ו ח ב ד: ב ח ד ו י ד י ו ח ב ו ב ח י ד ח ד י ב ו י ו ב ד ח: ב ח ד י ו ד י ו ב ח ו ב ח ד י ח ד י ו ב י ו ב ח ד: ב ח ו י ד ד י ח ב ו ו ב י ד ח ח ד ב ו י י ו ד ח ב: ב ח ו ד י ד י ח ו ב ו ב י ח ד ח ד ב י ו י ו ד ב ח:
ב י ד ו ח ד ב ו ח י ו ד ח י ב ח ו י ב ד י ח ב ד ו: ב י ד ח ו ד ב ו י ח ו ד ח ב י ח ו י ד ב י ח ב ו ד: ב י ו ח ד ד ב ח י ו ו ד י ב ח ח ו ב ד י י ח ד ו ב: ב י ו ד ח ד ב ח ו י ו ד י ח ב ח ו ב י ד י ח ד ב ו: ב י ח ד ו ד ב י ו ח ו ד ב ח י ח ו ד י ב י ח ו ב ד: ב י ח ו ד ד ב י ח ו ו ד ב י ח ח ו ד ב י י ח ו ד ב: ראה גם ראה פלאות תמים דעים במערכות הצירופים ולמד תחילה דרכי צירופם ועירובם וגלגולם וסדוריהם. ואח"כ אלמדך החכמה בנתיבותיהם. ואם תרצה לצרף בסדר שלא תטעה בו לעולם ותגיע לידיעתו בשלמות עיין בו ותראה צורת הסדר ותמצא כאילו שני אנשים בם דרו להיות שרי צבא בחילוף זה בזה מיום ליום עד שנצתווה ראובן על דרך משל להלחם ביום הראשון על עיר אחד ונסדר שיהיה הוא נקרא תחילה אל החומה ואחריו סודר שמעון להיות שני לו ביום ההוא בעצמו בקריבת המלחמה. והיה הסדר על שניהם ראובן ושמעון בדמות סימן
ראשי שמותיהם והוא ר"ש. וביום השני סודרו להפך והוא שיהיה השני ראשון והראשון שני בסדר שמעון ראובן בדמות סימן ש"ר. וזה הסדר המעולה בו נסדרו כל מעלות הנמצאים ובו נתהפכו: ומפני שתכיר מקום הייחוד תבין מזה כי אות אחת אין לה היפוך לעולם אם היותה יחידה אין לה דרך להתחבר כי היא הכל בדמותה על דרך משל. ואם היותה רבים בעלי צורה אחת כגון א'א'א' אינם מקבלים צירוף ואם היו כמה אלפים ורבבות. והנה יש שם עצמים נבדלים מעצמים אחרים בעצמות כגון הסוגים והמינים המתחלפים בעצם בצומח ובחי. ויש שם אישים מתחלפים במקרה לא בעצם כגון ראובן ושמעון שהם אחד בצורה והיא עצם האדם ואינם אחד במספר כי הם שנים. ואחר שיש ביניהם זה המין מן החילוף בו יהפכו וישתנו ויתחלפו כסדר מערכותיהם בקדימה ובאיחוד. ויש שם אישים מתחלפים בעצם. וכל שכן במקרה כגון החמר והשור הפרטים אשר בבית על דרך משל וזה מפני שהעצם אחד והמקרים רבים. ויתחייב מזה
שירבו המתחלפים במקרה כפי חילוף המקרים הרבים ולא ירבו בלבך המתחלפים בעצמים ואע"פ שהעצמים אישים או מינים או סוגים או מינים ממינים או סוגי הסוגים ונערכים כל האמצעים בין מיני המינים עד האדם שהוא המין האחרון ובין סוגי הסוגים עד העצמים העליונים ותשעת המקרים העליונים הידועים שהם עשרה. ואלה הן כולם, עצ"ם, כמו"ת, איכו"ת, מצטר"ף, מת"י, אנ"ה, מצב"י, קניי"ן, פוע"ל, מתפע"ל. ובאלה השתנו והתחלפו והתהפכו בהם העיניינים כולם כמו שהתבאר בספר המאמרות של הגיון והתחלפותם בחמשה דרכים הנמצאים בספר המבוא שהם, הסוג, והמין, וההבדל, והסגולה, והמקרה. כי אלה הם העיניינים כולם מתגלגלים בם עד היום תמיד. וכבר אתה רואה מהם שאפילו אלו סודרו ?? והם טבעי המציאות ואיך לא יסודר הכל בשמו ית' וכ"ש שכבר נודע שכל סדרי המציאות נסדרים זה מזה וזה מזה. ואמנם הסדרים התחתונים נסדרו בסדר הסדרים העליונים וסדרי
צירוף האותיות קדמו לכל סדר עליון או תחתון וא"כ היודעם הנה ידע כל הסדרים כולם עליונים ותחתונים ולפיכך סדרתי סודם בעשר ספירות חמש כנגד חמש נפרדים כנגד זוגות