# ספר התמונה — קטע 11

[קריאה בקורא](/reader/kabala-80f4de65c00a/1/11/)

<div lang="he" dir="rtl">

תיבין אינון חסרין מן קרית שמע מן רמ&quot;ח תיבין אמר ובמה אשתלימו א&quot;ל אנא שמענא מאבא 
שם ה&#x27; אלהיכם אמת (פירושו מה עשיתי לך מ&quot;ב תיבות שבפרשה ושלשה שמות ה&#x27; אלהינו ה&#x27; הם 
מ&quot;ה מה עשיתי לך ומה הלאיתיך שתלך בכל יום לקרא קריאת שמע ליחד שמי ה&#x27; אלהינו ה&#x27; על 
מ&quot;ב תיבות שבפרשה לכן ענה בי תעיד בכל יום שאני אחד ומיוחד על המ&quot;ב שהוא רמז לשם של 
מ&quot;ב): 
ועוד יש סוד גדול בתיבת אחד כמבואר בספר הזוהר פרשת ויקרא וז&quot;ל עוד פתח ואמר הנה מה 
טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד זכאין אינון ישראל דלא יהב לון קב&quot;ה לרברבא או לשלוחא 
אלא ישראל אינון רברבא והוא אחיד בהו ומחביבותא דילהון קרא לון קב&quot;ה עבדיו הה&quot;ד כי 
לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולבתר קרא לון בנין בנים אתם לה&#x27; אלהיכם לבתר קרא לון 
אחים שנאמר למען אחי ורעי ובגין דקרא לון אחים בעי לשואה מדוריה בהו ולא יעדי 
מינייהו כתיב הנה מה טוב ומה נעים וגו&#x27; כמה דאת אמר ואיש אשר יקח את אחותו וגו&#x27;. 


ובספרא דרב המנונא סבא ואיש דא קב&quot;ה אשר יקח את אחותו דא כנסת ישראל. וכל כך למה 
חסד הוא חסד הוא ודאי והא אוקמוה ועל דא הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים קב&quot;ה וכנסת 
ישראל גם יחד לרבות ישראל לתתא כמא דאמרן דהא בשעתא דכנסת ישראל באחוותא ביה בקב&quot;ה 
ישראל שריין ביה באחוותא בקב&quot;ה ובגיני כך גם יחד כתי&#x27; ובספרא דרב המנונא סבא גם יחד 
לרבות צדיק בה בכנסת ישראל דאינון זווגא חד וכלא וכלא חד מלה ותנינן בפרשת דשמע 
ישראל אחד. מהו אחד דא כנסת ישראל ביה בקב&quot;ה דא&quot;ר שמעון זווגא דדכר ונוקבא אקרי 
אחד. באתר דנוקבא שריא אחד איקרי. מאי טעמא בגין דדכר בלא נוקבא פלג גופא איקרי 
ופלג לאו הוא חד. וכד מתחברין בחדא תרי פלגא אתעבידו חד גופא ובהן אקרי א&#x27; והשתא 
קב&quot;ה לא אקרי אחד. ורזא דמלה כנסת ישראל בגלותא. וקב&quot;ה סליק לעילא. זיווגא אתפרש 
ושמא לא אשתכח שלים ואחד לא אקרי ואימתי אקרי אחד בשעת&#x27; דמטרונית&#x27; אשתכחת ביה מלכא 


ויזדגוין כחדא. הדא הוא דכתיב והיתה לה&#x27; המלוכה. מאן מלוכה דא כנסת ישראל דמלכו בה 
אתקשר כדין ביום ההוא יהיה ה&#x27; אחד ושמו אחד. על דא הנה מה טוב ומה נעים וגו&#x27; כשמן 
הטוב על הראש כשמן הטוב מאן שמן הטוב דא משח רבות קודשא דנגיד ונפיק מעתיקא קדישא 
דאשתבח בההי&#x27; נהר עילאה. דיקנא לבנין לאדלקא בוסינין. וההוא משח נגיד ברישא דמלכא. 
ומרישיה ליקירו דדיקנ&#x27; קדישא. ומתמן נגיד לכל אינון לבושי יקר דמלכא אתלבש בהו. הדא 
הוא דכתיב שיורד על פי מדותיו ממש ואילין אינון כתרי מלכא דשמיה אשתכח בהו. תא חזי 
כל נגידו וכל חידו דעלמא לא נחית לברכא אלא על דא דאילין כתרין קדישין. דאינון שמא 
דמלכא קדישא. ובגין כך כתיב שיורד על פי מדותיו ע&quot;פ מדותיו ודאי. כמא דאת אמר על פי 
אהרן ובניו יהיה כך ע&quot;פ מדותיו יורד ונגיד לכלהו עלמין לאשתכחא ברכאן לכלא. ותא חזי 
האי שמן טוב לא זמין עד ההוא זמנא דפולחנא דלתתא הוה סליק ואתערעאן דא בדא. הדא הוא 


דכתיב שמן קטורת ישמח לב. שמן לעילא וקטורת לתתא כדין הוא חדוותא דכלא. ר&#x27; אחא ור&#x27; 
יהודה זקפו ידין ואודו ליה לר&#x27; אבא ע&quot;כ (הרי סוד ה&#x27; אחד מבואר והשמן הטוב הוא השפע 
היורד מכת&quot;ר עליו&quot;ן אל ספירת בינ&quot;ה. וממנה לשאר הספירות כלן: 
וצריך להפסיק פסוק של שמע בשלש הפסקות כמו שכתב תלמיד אחד של מהר&quot;ם הנקרא מהר&quot;ר משה 
שניאור מאיבורא ז&quot;ל בחבור אשר חבר הנקרא על הכל לפי שמתחיל על הכל ויתקדש כו&#x27; וז&quot;ל 
והלכתא דבפסוק שמע ישראל יפסיק ג&#x27; הפסקות כדמשמע מתוך דברי רבותינו רבינו תם ור&quot;י 
בפרק מקום שנהגו דקאמר ג&#x27; דברים עשו אנשי יריחו שהיו אומרים שמע ישראל ה&#x27; אלהינו ה&#x27; 
אחד ולא היו מפסיקים. פירש בקונטרס מאריכין באחד ורבינו תם ור&quot;י פרשו שלא היו 
מפסיקין בין ישראל לאלהינו. דהיינו משמע ישראל הוא אלהינו. ולר&quot;י נראה שצריך להפסיק 
בין ה&#x27; אלהינו לה&#x27; אחד. ופשטיה דקרא הכי הוא שמע ישראל ה&#x27; אלהינו. פירש מי ששמו ה&#x27; 


אלהינו הוא ששמו ה&#x27; אחד. והיינו קבלת עול מלכות שמים והן לא היו מפסיקין ולא היו 
עושין בטוב. ובחומשין מדוייקין נמצא פסיק בין שמע ישראל לה&#x27; אלהינו ובין ה&#x27; אלהינו 
לה&#x27; אחד. וזה מוכיח כמו שפירשנו. ומתוך הנהו פירושי אמר לנו מהר&quot;ם כי הבא לקבל עליו 
עול מלכות שמים בשלימות יפסיק בפסוק שמע שלש הפסקות כדאמרן ע&quot;כ. ובתוספת הטו&quot;ך 
הנמצאות כתיב וזה לשונם לא היו מפסיקין בין שמע ישראל לשם. דמשמע דאמר לשם שישמע 
ויענם ע&quot;כ. הכוונה כי באומרו שמע ישראל ה&#x27; אלהינו ביחד בלי הפסק הוי כאלו אומר ה&#x27; 
אלהינו שמע ישראל וענה אותם זהו שמע ישראל ותפלתם אתה ה&#x27; אלהינו. אמנם כשעושה הפסק 
בין שמע ישראל לה&#x27; אלהינו. משמע שאומר לישראל שישמעו. כי הוא אומר שה&#x27; אלהינו וזהו 
שמע ישראל והאזין שה&#x27; אלהינו. אם כן לדעת התוספת הפסק שבין שמע ישראל לה&#x27; אלהינו 
הוא כדי שלא יראה כמתפלל אל ה&#x27; אלהיו שישמע לישראל ויענם. ולדעת ר&quot;י הוא כדי שלא 


יובן שמע ישראל ה&#x27; אלהינו. פירש ישראל הוא ה&#x27; אלהינו. א&quot;כ צריך שיעשה מהפסוק ג&#x27; 
הפסקות. שמע ישראל פיסקא אחת. ה&#x27; אלהינו פיסקא שנית. ה&#x27; אחד פיסקא שלישית. ופירושו 
שמע ישראל לאותו שנקרא יהו&quot;ה אלהינו. הוא נקרא יהו&quot;ה אחד. וזהו קבלת עול מלכות שמים 
שלמה. ומפסיק בין פסוק שמע ישראל ובין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כדי להפריש 
בין יחוד עליון ליחוד תחתון לסוד הנזכר לעיל. ובין השש הויות הנרמזות בפסוק שמע לשש 
הויות הנרמזות בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ברוך ה&#x27; היודע ועד יהי כבוד ה&#x27; 
לעולם ועד אמן): 
בשכמל&quot;ו (בנוסח זה ששה תיבות כנגד ששה מזלות שתחת חגורת המזלות וששה קצוות. ולשש 
צרופים של שם הויה היוצאים מששה פסוקים מסופי תיבות הפסוקים והם אלו.) וירא&quot;ו אות&quot;ה 
שר&quot;י פרע&quot;ה, לי&#x27; מה&#x27; שמ&quot;ו מה, עיר&quot;ה ולש&quot;ורקה בנ&quot;י אתונ&quot;ו, ליהו&quot;ה את&quot;י ונרומ&quot;מה 
שמ&quot;ו, וצד&quot;קה תהי&quot;ה לנ&quot;ו כ&quot;י, ארצ&quot;ה וישליכה&quot;ו ארצ&quot;ה ויה&quot;י, הרי שש הויות נרמזות 


בשש תיבות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ובס&quot;ה כתב כי פסוק שמע ישראל הוא יחוד 
קב&quot;ה עם כנסת ישראל מלמעלה למטה וממשיך שפע מי&quot;ג מדות של רחמים אריך אנפין הרמוזות 
בפסוק מי אל כמוך נושא עון כו&#x27; ישוב ירחמנו כו&#x27;. אח&quot;ד בגי&#x27; י&quot;ג מדות שאין חוזרות 
ריקם כן המיחד שמו של הקב&quot;ה אינו חוזר מלפניו ריקם): 
כתב בספר הבחיי ודע כי לא נברא גן עדן ומעלותיו כי אם לאותם המיחדים בכונה. כי 
המודה ביחוד כופר בע&quot;ז וכל המודה בע&quot;ז כופר ביחוד. גיהנם ושבעה מדוריו לא נברא אלא 
לעובדי ע&quot;ז. ומפני זה תמצא בפרשת בראשית י&quot;ג פעמים גן ובפרשת ואתחנן בכללה תמצא י&quot;ג 
פעמים אש. וזה למען הודיעך כי כל המכוין באח&quot;ד שחשבונו י&quot;ג במספר י&quot;ג מדות ניצול 
מאש של גיהנם ומדורותיו. וזוכה לגן עדן ולכל מעלותיו. שהם י&quot;ג כמו שארז&quot;ל ר&#x27; יהושע 
בן לוי אשכחיה לר&#x27; שמעון דהוה יתיב אתליסר טכתקי פיז&quot;א. והכונה על י&quot;ג מעלות של ג&quot;ע 
ע&quot;כ. (הרי סוד יחוד העליון בפסוק שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הוא יחוד 


כנסת ישראל עם הקב&quot;ה ממטה למעלה): 
וכתב רבינו בחיי ז&quot;ל ולפי שלא הזכיר מדת המלכות בפירוש בכלל השלשת שמות. לכך תקנו 
ז&quot;ל להוסיף ולומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מה שלא הזכיר משה. ואע&quot;פ שלא 
הזכירו רומזו באות הד&#x27;. ועליו משלו משל נמרץ לבת מלך שהריחה ציקי קדרה. תאמר יש לה 
גנאי לא תאמר יש לה צער מה עשו עבדיה הביאו לה בחשאי ציקי קדרה הוא דבר מבושם בריח 
ומשיב הנפש וביאור המשל במדת בת מלך היא השכינה שהריחה ציקי קדרה שהרגישה קלוסן של 
שבטים. והיחוד שהיו מיחדים השם הגדול. ואלו תאמר שבחם בפיה. שכשם שהוא יחיד כך היא 
יחידה יש לה גנאי. לא תאמר היא מצטערת כשלא נתיחד כבודה בכבודו. על כן באו ישראל 
שהם עבדי השכינה והתקינו לומר בשכמ&quot;לו בחשאי שהוא היחוד התחתון. ומטעם זה נתקן השבח 
הזה של שכינה בשש תיבות כמו בפסוק שמע. זה כנגד שש קצוות של מעלה. וזה כנגד שש 
קצוות של מטה. ותיבת וע&quot;ד הוא אח&quot;ד בחלוף אותיות ונקראת ועד כי היא יעוד הכל כמו 


שכתוב בספר הפליאה. וכתב גם כן כי לכן נתייחדו שש תיבות אלו של בשכמל&quot;ו ליחוד כנסת 
ישראל לסוד גדול והוא כי שם ה&#x27; ברוך הוא וברוך שמו רמוז בתפארת משתמש מכל אותיות 
האלפא ביתא באלו אותיות לבד. בבי&quot;ת כמו אך בה&#x27; אל תמרודו. בשי&quot;ן כמו אשרי העם שה&#x27; 
אלהיו. בכ&quot;ף כמו כה&#x27; אלהינו. במ&quot;ם כמו מה&#x27; יצא הדבר. בלמ&quot;ד כמו איש כי ידור נדר 
לה&#x27;. בוא&quot;ו כמו וה&#x27; שמים עשה ע&quot;כ. ועוד כתב בספר הזוהר פרשת תרומה כי יחוד שמע 
ישראל בשש קצוות של מעלה. צריך שיהיה בקול רם ויחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד 
שהוא בכנסת ישראל בשש קצוות של מטה צריך לאומרה בלחש כדי שלא ישלוט עין הרע של סמאל 
וסיעתו המקטרגים תדיר. ולכן אין אנו אומרים ביחוד זה אח&quot;ד בפירוש אלא בחילוף אותיות 
ועד אבל לעתיד לבוא שכתוב בלע המות לנצח ואין שטן ואין פגע רע והיה ה&#x27; למלך על כל 
הארץ. ביום ההוא יהיה ה&#x27; אחד ושמו אחד. יהו&quot;ה אח&quot;ד רמז ליחוד של שמע ישראל ושמו אחד 


רמז ליחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאז בפירוש נאמר גם כן ביחוד כנסת ישראל 
אחד כמו שאנו אומרי&#x27; אחד ביחוד הקב&quot;ה. ולרומז לזה מתחיל יחוד כנסת ישראל בבי&quot;ת 
ומסיים בדל&quot;ת והוא ב&quot;ד לרומז כתונת בד קדש ילבש. ולבש הכהן מדו בד. מד&quot;ו פרצופין 
יעשה בד ויחוד גמור כמו שכתב רשב&quot;י ע&quot;ה) ובתיקון י&quot;ד כתב כי ששה תיבות שבפסוק שמע. 
וששה שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. עליהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים 
שש כנפים לאחד שכל המיחד שם שמים כראוי השרפים לוקחים ששה תיבות של יחוד עליון וששה 
של יחוד תחתון ופורחי&#x27; עמהם לפני הקב&quot;ה (ועליהם נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול 
וגו&#x27; יוליך את הקול אלו שש תיבות של פסוק שמע שהקול נשמע ונאמר בקול רם. ובעל כנפים 
יגיד דבר אלו שש תיבות שבשכמ&quot;לו שהם דבור בלא קול. וידוע כי הקול הוא תפארת והדבור 
הוא הדבור כמו שכתבתי. וזהו סוד קול ודבור יחוד עליון ויחוד תחתון נוסח זה ראשי 


תיבותיו בשכמ&quot;לו הוא שם קדוש ויש בו כ&quot;ד אותיות ועם הפסוק לאחד הם כ&quot;ה כנגד מה שאמר 
הכתוב כה תברכו את בני ישראל. לומר כי על ידי כ&quot;ה אותיות היחוד שמיחדים ישראל בכל 
יום ברכה שורה עליהם ועל כ&quot;ה אותיות שבפסוק שמע ישראל וכ&quot;ה שבברוך שם כבוד מלכותו 
לעולם ועד רמז הכתוב באומרו ויפן כ&quot;ה וכ&quot;ה וירא כי איש עתיד לצאת ממנו שיקבל עליו 
יחודו של מקום אז ויך את המצרי בהזכירו מדת כ&quot;ה וכ&quot;ה שהוא יחוד עליון ותחתון) 
ובתיקון ל&quot;ה נאמר כי ויפן כה וכ&quot;ה רומז לפסוק שמע הוא יחוד העליון שמיחדים פעמים 
בכל יום בבוקר ובערב וז&quot;ל פתח ר&#x27; שמעון ואמר לרעיא מהימנא מאן יגיח עמך בסייפא 
דאתמר בה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם דאיהי קרית שמע חרבא דילך דאנת תקינת 
לך דבה קטילת למצרי הדא הוא דכתיב ויפן כ&quot;ה וכ&quot;ה ויך את המצרי כ&quot;ה כ&quot;ה סלקין חמשין 
אתוון דמייחדין בהון לקודשא בריך הוא פעמים שמע ישראל יהו&quot;ה אלהינו יהו&quot;ה אח&quot;ד דאית 


בהון כ&quot;ה אתוון תרין זמנין וסלקין לחמשין תרעין. בי&quot;נה דאיהי ח&#x27; תמינא מעשר ספירן 
מתתא ולעילא וכו&#x27; ע&quot;כ (ולדברי התיקונים אין אותיות בשכמ&quot;לו במניין זה כי הם כ&quot;ד 
אותיות לבד אמנם בחשוב כ&quot;ה אותיות שבפסוק שמע וכ&quot;ד שבשכמ&quot;לו הם מ&quot;ט כנגד מ&quot;ט שערי 
בינ&quot;ה שנגלו למרע&quot;ה וכנגד מ&quot;ט פנים טהור ומ&quot;ט פנים טמא שהיה רבי עקיבא דורש את 
התורה וכנגד מ&quot;ט ימי הספירה שספרו ישראל כשיצאו ממצרים עד שקבלו את התורה). בספר 
הזוהר פרשת ואלה שמות אמר ר&#x27; אלעזר תריסר טורי אפרסמון עילאין עאלין נשמתהון 
דצדיקייא. ומ&quot;ט ריחין עילאין עאלין בכל יומא עד ההוא דאתקרי עדן. בקבל דא אתיהיבת 
אורייתא במ&quot;ט פנים טהור ובמ&quot;ט פנים טמא. מ&quot;ט אתוון כשמהתהון דשבטים מ&quot;ט יומין לקבלא 
אורית&#x27;. מ&quot;ט קדישין עילאין יתבין קיימין למיטל רשות&#x27; בכל יומא. מאבנין זהירין 
דגליפאן בההוא חושנא וכולי ע&quot;כ. (הרי סוד אותיות יחוד עליון ותחתון. ועוד רומז יחוד 


אחד העולה י&quot;ג לי&quot;ג דברים שהיו בנדבת המשכן זהב וכסף ונחשת וכו&#x27; כנגד שם אח&quot;ד. 
וכנגד עשרת הדברות ותורה נביאים וכתובים. וזה מלבד אבני שוהם ואבני מלואים שהיו י&quot;ב 
אבנים כנגד י&quot;ב הויות וי&quot;ב שבטים. הרי הרמז יהו&quot;ה אח&quot;ד הי&quot;ב אבנים הם י&quot;ב הויות 
רומזות לשם יהו&quot;ה. והי&quot;ג דברים לרמוז לאח&quot;ד. ובין כלם הם כ&quot;ה דברים כנגד כ&quot;ה אותיות 
שבפסוק שמע ישראל וכנגדן תקן יעקב אבינו בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אלא שחסר 
אות אחת לפי שעדיין לא הוקם המשכן) כמו שכתוב בספר הזוהר פרשת תרומה וז&quot;ל אבני שוהם 
ואבני מלואים אילין אבני קודשא יסודי דמקדשא ברתיכין קדישין אילין דאזדמינן 
בלחודייהו ליקר ולשבח בלבוש יקר לעיילא כהנא תמן ולדבר אתריסר שבטין. ועל דא תריס&#x27; 
אבנין כמה דאוקמוה תליסר זיינין אינון בר אבנין יקרין אילין וכלהו סלקין לחמש 
ועשרין אתוון ברזא עילאה דיחודא. ולקבל אילין גליף ואתקון משה כ&quot;ה אתוון ברזא עילאה 


דיחודא. דכתיב שמע ישראל יהו&quot;ה אלהינו יהו&quot;ה אח&quot;ד. ואינון חמש ועשרין אתוון גליפן 
מחקקן ברזא דלעילא יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דיחודא. ואתקין ברזא דארבע ועשרין 
אתוון. ואינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולא אשלם לחמש ועשרין אתוון. בגין 
דעד לא אתקין משכנא. כיון דאתקן משכנא ואשתלים מלתא דהוה נפיק מיניה. כד אשתלים 
לממללא בחמש ועשרין אתוון לאחזאה דהא אשתלם דא כגוונא דלעילא. דכתיב וידבר יהו&quot;ה 
אליו מאהל מועד לאמר. ועל דא עשרין וחמש זינין לאשלם תקונא דמקדשא. וכל הני אתוון 
אוקימנא באינון אתוון. גליפין דאליפנא ממר ובגין דמשכנא אשתלים ברזין אילין אקרי 
כ&quot;ה ביחוד דשלימו דמשכנא. ועל דא וחסידך יברכו כ&quot;ה כתיב. רזא דשלימו דכל משכנא 
ותיקונא דיליה חמש ועשרין לקבל עשרין ותרין אתוון ותורה נביאים וכתובים. דאינון 
כללא חדא ורזא חדא. בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא. ברזא דעשרין וחמש אתוון 


ואינון שמע ישראל ה&#x27; אלהינו ה&#x27; אח&quot;ד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דאינון ארבע 
ועשרין אתוון. ויכוין כל חד בהו כולהו אתוון מתחברן כחדא. וסלקין בחבורא חד. מ&quot;ט 
תרעין דרזא דיובלא וכדין אצטרך לסלקא ועד לא יתיר. דכד אתפתחו תרעין וחשיב קב&quot;ה 
לההוא בר נש כאלו קיים אורייתא כלה. במ&quot;ט פנים בכלא. ועל דא אצטרך לכוונה רעותא 
בחמש ועשרין ובארבע ועשרין ולסלקא לון ברעותא דלבא במ&quot;ט תרעין דקא אמרין. כיון 
דיתכוין בהאי אתכוין בההוא יחודא. דאמר מר שמע ישראל וגו&#x27;. ברוך שם וגו&#x27;. כללא דכל 
אורייתא כלא. זכאה חולקיה מאן דיתכוין בהו. דודאי כללא איהו דכל אוריתא דלעילא 
ותתא. ודא איהו רזא דאדם שלימו בדכר ונוקבא ורזא דכל מהמנותא ע&quot;כ. (הנה מבואר טעם 
היות בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כ&quot;ד אותיות אחת פחות מפסוק שמע ישראל הוא לפי 
שהיחוד התחתון לא היה שלם. לפי שעדיין לא הוקם המשכן. ומיד אחר שוהוקם המשכן רמז לו 


הקב&quot;ה שגם היחוד התחתון היה שלם. והיה בו עשרים וחמש אותיות כמו ביחוד העליון. וזהו 
ויקרא אל משה ומי היה קורא השכינה שירדה למטה לשכון כבוד בארצנו. ולמה קראה אותו 
לרמוז עניין היחוד הנזכר שהוא וידבר ה&#x27; אליו מאהל מועד לאמר הרי שש תיבות וכ&quot;ה 
אותיות כמו בפסוק שמע ישראל. ולכן היו במשכן י&quot;ב אבנים כנגד שם יהו&quot;ה שמצטרף בי&quot;ב 
הויות. והיו בו ג&quot;כ י&quot;ג ענינים אחרים זהב וכסף ונחשת וכו&#x27; כנגד אח&quot;ד העולה י&quot;ג בין 
כלם כ&quot;ב כנגד כ&quot;ב אותיות התורה. ותורה נביאים וכתובים. עוד הודיענו כי המכוין במ&quot;ט 
אותיות שבפסוק שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שהם כנגד חמשים שערי בינ&quot;ה פחות 
אחד. וכנגד מ&quot;ט פנים התורה נדרשת. הוא פותח שערי בינ&quot;ה. וחושב לו הקדוש ברוך הוא 
כאלו קיים כל התורה כלה. עוד נמצא על סוד זה בפקודא להפריש ערי מקלט כי מי שאינו 
מכוין בששה תיבות של פסוק שמע. ובששה שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ובארבעים 


ותשע אותיות שבהם ואינו מכוין ביהו&quot;ה אלהינו ה&#x27; אחד יתברך. עליו הכתוב אומר צדיק 
מ&quot;ט לפני רשע. ולמה לפי שוישאוהו במוט בשנים. בשני מוטות הם שני ווי&quot;ן. ולא שמו 
אל&quot;ף בין שניהם. אלא ו&quot;ו ואינן מיחדים השער החמשים עם המ&quot;ט להשלים המניין. לכן צדיק 
מ&quot;ט לפני רשע. אמנם כשמיחד שער החמשים עם המ&quot;ט. ומשים א&quot;לף בין שני ווי&quot;ן כמו זה 
וא&quot;ו. כי אז עולה אח&quot;ד מספר י&quot;ג. אז כתיב לא יתן לעולם מוט לצדיק. כי הוא משים 
אחדות אחד בין ששה תיבות שבפסוק שמע. לששה תיבות שיש בברוך שם כבוד מלכותו לעולם 
ועד. שהם כנגד שש מזלות שעל חגורת המזלות וששה שתחת החגורה. ומכוין במ&quot;ט אותיות 
שבהם. ולכן לא יתן לעולם מוט לצדיק. או ירמוז לדבר אחר כמו שכתוב בפקודא לדון 
בסייף) וז&quot;ל לדון בסייף לסמאל. הדא הוא דכתיב כי רותה בשמים חרבי. הנה על אדום תרד 
חרב דקב&quot;ה. יו&quot;ד רישא דחרבא. וא&quot;ו גופא דחרבא. ה&quot;ה תרין פפיות דיליה צדק צדק תרדוף 


חתכין תרין דינין דינא מפי בית דין דלעילא. ודינא מפי בית דין דלתתא. ומהכא אשתמודע 
אין אדם נוקף באצבעו מלמטה עד שניתן לו רשות מלמעלה. נרתקא דחרבא אדנ&quot;י תמן אשתכח 
דינ&quot;א בקרית שמע. יהו&quot;ה חרבא דקב&quot;ה. עלה איתמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. 


</div>
