דרישות בעניני המלאכים — קטע 12

או לרדת למטה מהשד שאין פחות ממנו, ויש מבוא במציאותו לכל הבחינות הנזכרות כדפי', ולפעמים יקרה לאדם שעשה עבירה, ומה גם אם בא על הנכרית ומתה, והוא ידמה בעצמו להדבק בקדש בלי שיעשה תשובה כראוי על עונו, יבוא אליו כח העבירה ההיא והמשחית הנברא ממנה או נשמת הנכרית הטמאה ויראה אל אדם עניינים ידמה בעצמו שהוא נביא וכיוצא ויטעהו כל מה שאפשר, או יחטיאהו בקרי וכיוצא, והאיש אשר אלה לו אין לו תקנה אלא לשוב בתשובה שלימה ולהתפלל לקונו ירחיק ממנו הדבר הרע הזה מקרבו, שהוא זמן עצמו לקדושה ולרוע הכנתו השיג בהזמנתו החיצונית, הרחמן יצילנו. הדרישה הששית עם אי זה צד ירכב האדם עליהם. החקירה הראשונה דרך ירכב האדם על החיצוני וכמה בחינות יש בו שצריך אליו ערמה להנצל ממנו. העיקר שהכל תלוי בו הוא יסוד כל דבר ודבר, לא יהיה לו אחיזה כלל ועיקר, כענין אומרו הוי בונה ביתו בלא צדק היא מדת המלכות, והיינו מי שכל מעשהו לשם שמים סוד היחוד שם

היינו מלכות שמים היינו תפארת, ובהיות האדם מקדים שם שמים בכל מעשיו מיד הקליפה מסתלקת משם, אמנם אם לא יהיו מעשיו לשם שמים מיד הרעה קופצת שם ומולכת על הדבר ההוא, לכך צריך להיות כל מעשיו לשם שמים, במחשבה שיישיר מחשבתו בפועל ההוא לשם יחוד קונו כנודע, ובדבור, יזכיר בו לשם יחוד קב"ה ושכינתיה, ובמעשה, שלא יהיה המעשה מקולקל, כי לא תועיל המחשבה והדבור אחר שהכלי מכוער לא ישרה, ולזה בהיותו בונה בית יהיה מחשבתו לעבודת קונו ובדבורו לשם שמים יחוד קב"ה ושכינתיה ובמעשהו, ואז צדק ילין בענין ההוא והרעה נבדלת משם. וזה עיקר גדול בהולדה ביחוד איש ואשתו, שאין לך דבר שיקדם לילית הרשעה להמצא שם כפועל זה מפני שהוא בנין גדול להוליד ולד של קיימא בונה עולם, או להוליד לבהלה בניו של לילית כדפי' בסבא בעשוקים, או להוליד רשעים בני סמא"ל ולילית מחריבי עולם. ולזה ענין זה קשה למאוד וצריך ענינים גדולים בהכנות

לברוח ממנה. ההכנה הראשונה, היא טהרת האדם מעונותיו כל מה שאפשר בתשובתו לפני קונו. ההכנה השנית, לשמור עצמו מהחטא בהיותה נדה, שאז היא משותפת לאשתו ואם יחטא אחריה נדבקת בו אחר כך בהולדה. ההכנה השלישית, בטהרת האשה כדין וכשורה כנודע, וקציצת צפרניה שהם עשרים שגדלו בנדתה שהם גורמים רעה לעולם וכן קצת משערה, ויגנזם בחצרה בחור ידוע ובבואה ישרפם, מפני שאותו החלק הוא לחיצוני חלק טומאתו וצריך ביעור ואין ביעור אלא שריפה. ההכנה הרביעית, יחודו עמה בקדושה ובכוונת הלב ובהצנע, ובזוהר מפרש לחש אחד שיאמר בעת זווגו כדי להרחיק הרשעה הזאת ממנו, וכבר פי' ברעיא מהימנא (שער ד' סימן ט"ו) דרך קידוש שיקדש עצמו בשעת התשמיש, ועיקר הכל שלא יהיה לאור הנר ובכיסוי, ועל דרך זה יתרחק האדם מכל הדברים הגורמים פגם לנפש כי בכולם יש לה מבוא, ויתרחק מכל הדברים המטונפים ומכל המקומות שהמזיקים מצויים שם כי כולם יגרמו לו רעה,

וכן מבתי עבודה זרה כגון בית תפלתם בתי ערכאות שלהם מקום כנסיותם, להתרחק מהזונה מד' אמותיה שלא להסתכל במחשבתו בזנותם וכיוצא, כי אלו הדברים גורמין רעה לאדם ומיד אשת זנונים נודעת אחריו להזנותו לאיסור ובמותר לו וכיוצא מהדברים הרעים, בזולת כמה דברים אחרים כגון מכל מיני כשוף וקסמים והסתכל בהם, כי האדם למקרה עמהם מפני שהם המזומנים לאדם ברגע וזו שמחתם להדבק בו, ועל הכל יזהר מהיותו בעל מריבה וקטטה בתוך ביתו שזה הוא ההכנה העיקרית אשר לה כי מיר היא נמצאת שם. וכאשר ידע שהוא נגד החתן העליון והיא נגד הכלה העליונה ובעשותו קטטה מבריח שלום מבין שניהם ומיד הרשעה נאחזת שם, אין ספק שיראה האדם שהוא פגם גדול. והמריבה בבית היולדת גורם סכנה לולד ומיד היא נמצאת שם. והמריבה במקום השמחה כגון חתן וכלה ח"ו גורם רעה גדולה ונאחזת באותו הבית. כענין הוי בונה ביתו בלא צדק. וכן יזהר מהדברים הנמאסים שהיא נאחזת בהם

ואוכלו במקום הטינופים כי לא לחנם פי' אל תשקצו את נפשותיכם זה השותה בקרנא דאומנא, כי כל אלו הדברים גורמים שקוץ הנפש ברשעה הזאת שמשכנה בטינוף, וכן יש לו להיזהר שלא יהיה מלוכלך בידיו ומטונף בבגדיו, וכבר הזהירו רז"ל בזה לתלמיד חכם ופירשו הטעם משנאי אהבו מות, ודאי מו"ת שהיא היא בלי ספק, ולא יאכל בהזדמן באקראי אם לא בכוונה בישיבה לכבוד קונו שגם היא מזדמנת, ולא יברך בידים מסואבות ומזוהמות וכל כיוצא, וכבר האריכו בזה רז"ל, כל אלו מצות לא תעשה, ויש מצות עשה, כגון להיזהר בהבדלה אחר שבירך להתפלל על הבדלם ממנו, שאז הן מתגברות וצריך להאריך בפסוקי שמירה כפי כחו, וכן בצאתו מפתח ביתו ומה גם בלילה, ושמירת קונו בפתח, והוא יוצא ונבדל ממנה והחיצוני לשמאלו יתפלל שם לקונו על היות שמירתו עמו בדרכיו, וזהו צדק לפניו יהלך, דהיינו מדת צדק, וכן במעשיו, כגון ברחיצת ידיו להגביה הימין על השמאל כדפי' בזוהר,

וכן בכל פעם לא יגביה רגל השמאל על הימין ולא יד שמאל על יד ימין אלא להפך יז ימין רגל ימין על השמאל לעולם ובכוונה להכניע החיצונים, וכן בסעודותיו ובשמחותיו וחגיו ובמועדיו. וצדקתו יקדים לכל דבריו, שבאותה פרוטה מזדמנת הקודש מיד, ולא יוציא מפיו דבר נגד השטן ולא יזכירהו, ;לא יזרוק בכעס שהוא תקרובת לו וכיוצא, ולא יקלל עצמו ולא יאמר יהיה לשטן או בשעה רעה וכיוצא, כי הדיבור גורם גדול, ולא יפחיד הקטן ויאמר חתול קחהו כלב קחהו נשכהו וכיוצא, שהוא נקרא כלב וחתול וכל שמות הרעים להרע. החקירה השנית דרך יזכה האדם אל הנפש ואל הרוח ושאר מדרגות. תינוק ביום לידתו, עם היות שקדמו לו כל ההכנות הראויות, אם לא שנולד מהול הוא שקוע בתוך הקליפות, וביום מילתו מתבערות הקליפות ממנו והנפש מתנוצצת בו, אמנם עדין הוא בתוך הקליפה ופטור מכל המצות, ועם כל זה ראוי לשומרו מכל מיני שקץ ושרץ ושלא לינק מהגויה וכיוצא, שעיקר זה המתייסד בו

גורם לו רעה כשיגדל, לכך צריך האדם שלא להאכיל בנו איסור בידים שסוף סוף מתפעל ממנו, והקליפות אוחזות בדבר איסור והגוף מתגדל בהם והם נותנים כח ליצר הרע המקדים אל הגוף מיד בסוד הערלה, וכשיודע לדבר אביו מלמדו תורה, ומיד הנפש מתנוצצת בו והקליפות נכנעות, וזה גדולת תלמוד תורה לבן בקטנותו שהקליפות משתברות והנפש מתגברת, והיינו סוד בן חמש שנים למקרא, שאז סוד ביצים מארי מקרא, וביצים הוא בסוד אופן שהוא נפש, ונפש מתחלת להתנוצץ משיודע לדבר ומתחזקת בחמשה שנים, ולכן כשיודע לדבר מלמדו אמן ותורה צוה לנו ושמע ישראל וגו', ומגלגל עמו עד חמש שנים, ואז ספי ליה כתורא, כדי שיזכה אל הנפש בעוד שאין בו חטא והיצר הרע אינו מוצא בו מקום להחטיאו, הגיע לתשע שנים ויום אחד, שהוא זוכה לחינוך המצות, הרי זה מושך עליו רוח, ווה סוד ביאת בן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה, מפני שעד תשע שנים בעולם הנקבה בסוד אופן, וכבר

פי' שכינתא מקננא באופן ומתמן נפשין, אמנם כאשר הגיע לתשע שנים ויום אחד מושך רוח ממטטרו"ן שהוא סוד הזכר, דהיינו תפארת מקנן במטטרו"ן, ולכך מצדו ביאתו ביאה ודאי, ולא לדבר והיא בעולם נפש והיא נקבה, וכבר פי' בתיקונים כי אפרוחים סוד רוחין והם ממטטדו"ן והם מארי משנה, ולכך בן עשר למשנה ואז בהנהגתו בחינוך המצות והיותו עוסק במשנה זוכה ומושך עליו רוח, ואז ודאי צריך להפרישו יותר מן הדברים בפוגמים מפני שאם יחטא יפגום הרוח, ועם היות שאינו מתחייב בבית דין של מטה ולא בבית דין של מעלה כאשר נבאר עם כל זה הוא פוגם הרוח והנפש, והעד מההוא ינוקא שנפטר בימי רשב"י שהיו מצערין אותו הכרובים כדאיתא בינוקא בפסוק והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם וגו', וגם התינוקת כשהיא מגעת לזמן זה יש לה נישואין למיאון ודעתה ניתוספת מן הטעם שפי', ולעולם הנקבה ממהרת לבוא מפני שהיא מושכת מלמטה ולא כן הזכר שמושך מלמעלה, וזמנים

אלו אינם בדקדוק לכל העניינים מפני שהכל לפי ההכנה. הגיע לי"ג שנים ויום אחד, שהוא זוכה לכל מצות התורה מן התורה מושך עליו נשמה מכסא, ולכן עתה הוא ראוי להוליד בנים אחר שלשה חדשים שתתחזק בו הנשמה, ונושא ומקדש וקדושיו קדושין, וכמה עניינים אחרים מפני שהוא איש שלם, והנקבה בת י"ב שנים ויום אחד מושכת עליה נשמה והיא בת בנים והיא בכלל עונשין שכבר הם פוגמים למעלה, ואז מתקיימים בהם הנר"ן מפני שנקשרות שלשתם, ואז הזקן הכסיל מתחיל [להתגורר] [להתגודד] בו והם בני עונש אם יחטאו, וזה סוד בן י"ג למצות, וכן הוא מגלגל והולך עד שמגיע לט"ו שנה שמתחזקת הנשמה בו וכבר אמרו בזוהר ובתיקונים בנים אלו מארי תלמוד והיינו מכסא דמתמן נשמתין שהבינה שהיא אם הבנים מקננת בכסא כדפי', וכבר פירשו כי כשהגיע רבי אלעזר לי"ג שנה ונתחדשה בו נשמה עשה אביו סעודה, ועדיין בכל ג' מדרגות אלו אינו בספירות עולם הזכר מפני ששלשה מדרגות

אלו הם מעולם הנקבה כדפי' שהי' ספירות דבריאה יצירה עשיה מציאותם ניצוצי המלכות המתפשטים למטה שהיא המתפשטת בכל החיילים וכבר הארכתי בזה במקומו. וזה סוד אני שהיא במלכות היום ילדתיך, דהיינו מצד הנשמה רוח נפש דבריאה יצירה עשיה. הגיע לעשרים שנה והתנהג כדין וכשורה זוכה להית בן לתפארת עולם הזכר מפני שזוכה לנשמה דאצילות, דהיינו נפש רוח ונשמה מבינה ותפארת ומלכות ולכן בן עשרים לרדוף בן ל' לכח בן מ' לבינה, והיינו ג' מדרגות להשיג גז מעלות, לרדוף מצד הנפש ממלכות שבו, ועם היות שפי' לרדוף אחר מזון או לרדפו מלמעלה, יש לפרש לרדוף במלחמה אחר האויב, שהרדיפה במלחמה מצד המלכות דמתמן נפש, ובן ל' לכח מצד התפארת המקבל כח מלמעלה שהם תלויים כח בשם יהו"ה כדפי' בכמה מקומות ובתיקונים, ובן מ' לבינה, דמתמן נשמה שהיא מהבינה כנודע, ועליו נאמר אמר אלי בני אתה, כי כשהגיע לעשרים שזוכה אל האצילות בלי ספק אז נקרא בן

לתפארת כדפי', ואז נידון בבית דין של מעלה אצילות, שאז ח"ו אם פוגם פוגם באצילות ולכן דנים אותו בבית דין של מעלה, אמנם קודם הגיעו לעשרים נידון בבית דין של מטה, דהיינו בהיכלות ובכסא ובגיהנם, מפני שלא עלה למעלה ולא פגם שם כדי שיהיה נידון משם כלל. ואלו הם תהלוכות בן אדם לזכות אל נפש רוח נשמה דבריאה יצירה עשיה ולעלות אל נר"ן דאצילות. החקירה השלישית דרך היאך ירכב האדם על אופן מלאך וכסא. כל העניינים שפי' בחקירה הקודמת הוא הדרך הישר השוה לכל אדם אם לא ימנעהו מעיק, אמנם אם יתבלבל הסדר ויגדל הקטן ולא יועילהו ויתנהג בשרירותו, אף אם לא יחטא אלא לא ירצה לעסוק בתורה כלל כעמי הארץ שפירשו רז"ל, הנה זה יזכה לנפש לבד ולא יעלה מנפש ויעמוד בזה כל ימיו, ואפילו נפש לא תהיה בנפש התינוק מפני שקלקל, אמנם אחר כך כששב ויהיה זוכה מדרגה אחר מדרגה יגיע אל המעלה הנזכרת, אחר כמה זמנים יזכה אל הנפש, ואחר שיושלם בנפש יזכה אל הרוח, וכן על

דרך זה, וכמו שיש בחינות אלו מצד זה כן יש בחינות כצד אחר, אחר שיתנהג ביושר ויזכה אל נר"ן אם יזכך עצמו ביותר כקדושים שהיו בימים קדמונים יעלה מדרגה אחר מדרגה, כדפירשו בעבודה זרה פרק קמא זהירות מביאה לידי זריזות וגו', יעלה האדם במדרגה ירכב כה על אופן מצד הנפש ועל מלאך מצד הרוח ועל כסא מצד הנשמה מסטרא דאצילות, כי כמו שהנשמה רוח נפש דבריאה יצירה ועשיה כהטיבם מעלליהם יזכו למשוך ולשאוב שפע מכסא מלאך אופן, כן הנר"ן דאצילות ימשיך שפע לכסא מלאך ואופן והם ניזונים וחיים ממנו בהיותו מושך ממש, וכמו שבאצילות כח לתפארת לרחמים דין ולדין רחמים, ולהפך סדר המדרגות כרצונו ולהכניע הטבע ולבטלו או להוסיף בו כח או להחליפו, כן ביד הצדיק, כענין מי שאמר וגו', וכבב נודע סוד מ"י בינה אמר ותהי, ברוך שאמר והיה העולם, כן רצה באומרו מי שאמר לשמן וידליק, והחליף כח ושפע המלאכים ברצון ודיבור קל, וכן יהושע שמש

בגבעון דום וירח בעמק אילון רהעמיד כל מציאות העולם השפל כרגע ובטל כוחותם, כל מציאות כח תנועתם ובטלם, מפני שמצד אצילות רכב על כסא חיה ואופן והעמיד כל כח הנהגתם עד יקום גוי אויביו, וזה בדיבור קל בלי עמל וטורח, כענין מי שאמר וגו', וכן תאנה תאנה הוציאי פירותיך, הגביר השפע הנהוג על המלאך הממונה על התאנה עד שמה שהיה לו לעשות בכמה חדשים הוציא ברגע, וכיוצא בכל העניינים הנמצאים בתורה ובתלמוד מדרשים והגדות וכמה עניינים שהיו בימי רשב"י וחביריו. והטעם הכולל לכל זה, הוא בעסק התורה והמצוה והרחק מן האסור, והענין כי העליונים אין להם כח להתקרב אל החיצוני כלל אם לא יקרבם האדם במעשיו ויפגום בהם, כענין אחר שחטא במטטרו"ן ומחיוה למטטרו"ן שתין פולסי דנורא, וסודו שהוא פגם במלאך הזה והשפיעוהו הדין מששים מדרגות עליונות להמשיך לתחתונים, וזה הכאה עליונה שיושפע בו הדין וישפיעהו למטה ויתרחקו ממנו הרחמים,

בענין שגם אם יתקבצו כל הנבראים ונוצרים ונעשים לא יגרעו ולא יוסיפו על שפעם המסור להם בסוד מדת הטוב המתפשטת אליהם לקיומם וסדר הנהגתם, ומה שיושפע שיעור השפע הזה עליהם הוא על צד מדת הטוב המתפשטת, לא על צד שהם ייטיבו או יריעו, אמנם כן אדם אינו כן אלא בידו לאבד כל העולמות כלם ויהיה כסא בלתי שלם, כאומרו כי יד על כס יה, והמלאכים נפגמים, כאומרו הן אראלים צעקו חוצה, והכל נמסר למעשה האדם, וכן על צד הכשרון ימשיך בהם שפע לא ישוער ולא יסופר הכל לפי רוב המעשה, מפני שהוא פועל בתורה ובמצוה בסוד אחיזת נפש רוח נשמה דאצילות בתורה ובמצוה, ולזה אם יתקבצו כל מלאכי מרום לא יוכלו להוסיף חידוש בתורה ולא לגלות סוד מן הסודות, אלא האדם שהוא אחוז בתורה ועל ידי נשמתו נעשה דלי לשאוב סודות התורה ממקורה מהספירות, ומה שנמצא היות המלאכים מגלים סודות התורה לא בידם טובם ולא בהשגתם ולא בבחירתם אלא כח אלהי נתלבש

במלאך ועל ידי רוח אלהי נתגלה אותו הסוד, והכל לפי הסוד ולפי הבחינה, שהתורה בחינות בספירת התפארת, ויש סוד ורמז יתגלה על ידי בחינה זו ולא יתגלה על ידי בחינה אחרת, ולזה משה רבינו ע"ה כשהגיע לפרשת כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ולא רצה לכתוב עד שרמז הב"ה ליופיא"ל שר התורה, הכוונה שנתלבש כח אלהות במלאך הזה, כי אין ההשגחה בו ולא התורה אלא על ידי האלהות המתלבש בו ופועל כשאר הפעולות, אבל העיקר בהשכלת התורה הוא בעם בני ישראל ימשכוה על ידי נר"ן ממקורה וישאבוה מבור עמקי סודות התורה, ולזה הם ס' רבוא נשמות קדושות בישראל כל אחד ואחד לה חלק בתורה, ולא ניתן רשות לגלות הסוד ההוא אלא האיש שנשמתו אצולה משם, ולזה אדירות שם יהו"ה, שהוא סוד התורה הנעלמת המתפרשת על ידי השם העליון על דרך הסוד, לא נמסר לא למלאך ולא לאופן, ואדרבה כשישראל עוסקים בתורה למטה הם מתקבצים להתאחד בסוד רוחניות התורה המתחדשת העולה

מהבל פיו של האדם אל העולמות העליונים לקשרם ולאחדם, ולכך היו מתקבצים מלאכי השרת במזמוטי חתן וכלה העליונים המתאחדים בסודות התורה והם נהנים מהיחוד העליון, ולכך נענה מלאך וגו' ואמר הן הן מעשה מרכבה ודאי, שנקשר תפארת ומלכות יחד, וענין זה לא יהיה אף אם יעמוד מיכאל כל ימיו בתורה ולא יחדש בה אפילו אות אחת שאין בידו כח. החקירה הרביעית במעלת האדם על המלאך. אחר שנתבאר בדרישות הקודמות בהיות האדם בחירי בטוב עד יעשה מרכבה והוא אינו עומד קבוע אלא עולה ויורד, יהיה בלי ספק במעלה על הקבוע דבר לא ישוער, והענין כי המלאך קבוע לא יעלה בהטיבו ולא ירד בחיובו מפני שאינו נבחר לשרת רק להיות מעבר וצינור לכח האלהי המתלבש בו, עד שימשך לו מזה כי ברדתו והתפשטו למטה לפעול איזו פעולה לא יהיה בידו הידיעה אל זולת הדבר ההוא, כענין שפירשו בזוהר בפסוק איה שרה אשתך לא ידעי אלא מה דאתמסר להו למנדע, אין בהם כח ידיעה רק כפי שיעור

ההשגחה האלהית הנתונה בו ובהסתלק הכח האלהי ממנו ישוב אל מקומו, ואף אותה הפעולה שפעל מכבר לא יקבל ממנה הידיעה הקבועה להיותו משיג בה רק מה שרצה האל בהיותו פועל על ידו, ולכך לא תנתן לו התורה כדי שיעיין בה וישיג בסודותיה, כענין הצדיקים שבגן עדן שעם היותם שם כמלאכים מסולקים מהחטא, עם כל זה הם בחיריים בהשכלת התורה וסודותיה, ויעסקו בה ויספרו בה ויוסיפו בה מידי יום ביום, וישאו ויתנו במקום חפצם ורצונם במקרא ובמשנה, ויהיה הענין ההוא שלמדו קנין קנוי להם יתעדנו בתוספת השגת הסודות מידי יום ביום, כדפי' בינוקא שאין שמחה בין הצדיקים כשמחתם כשמשיגים סוד מסודות התורה בהוסיפם ידיעה על ידיעתם, ולא כן המלאכים שאף אם יתגלה סוד מסודות התורה על ידי מלאך מן המלאכים אין הענין ההוא קנוי לו קנין עולם, שיאמר היום הוספתי ידיעת סוד ועם סוד שלמדתי אמש הם שנים, ח"ו שאין בהם הכח ההוא אלא כפי כח האלהות

הנשפע בו יאמר כך וכך פירוש הפסוק הזה, ואז יתן בו הכח האלהות להזכיר מה שכבר נאמר לזמן וכיוצא, ולא שיהיה הדבר ההוא קנוי לו כי בהסתלק הכח האלהי ההוא ממנו ישוב אל מקומו ואל מציאותו כאלו לא היה, וזה טעם שבכל פעם ופעם שהיו דורשים במעשה מרכבה היו