{"bookId": "kabala-839b683d9324", "part": "1", "torah": "5", "title": "דרישות בעניני המלאכים — קטע 5", "hebrewTitle": "קטע 5", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-839b683d9324/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-839b683d9324/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "במלאכים, לזה חוייב היות בכחם לפעול כל הפעולות הטבעיות המסודרות ממעשה בראשית, \nאמנם פעולות הפכיות מן הטבע אינם בכחם והם מסולקות מהם אל היצי' והברי', ועם היות \nשאמרנו שבכחם לפעול הטבע בכל העולם כלו בכלל תשתנה ארץ ישראל בזה משאר ארצות, כי \nא\"י אינה תחת העשי' אלא בהנהגה האחת לבד שהוא תנועת הגלגלים וסדר היסודות והרכבתם, \nאמנם כח ההנהגה וההשגחה המופשטת בהם אין א\"י מתנהגת על ידה כלל לא בימי שלוה \nוגאולה, ולא בימי חירום וגלות אלא הם מושגחים מפתח היכל לבנת הספיר ולמעלה, ובפירוש \nפי' בזוהר פ' תרומה למגנא קיימא רקיעיא בארעא דישראל שאין הרקיעים משמשים רק לחלוף \nהזמנים שנות חמה ולבנה בענין שאינם מושגחים מכוחות העשי' רק לתהלוכות המזלות \nוגלגולי הגלגלים והוצאת חמה ולבנה יום ולילה לא ישבותו קור וחום קיץ וחורף תקופות \nומולדות, אמנם ההשגחה המחויבת מהם לא יעלה ולא יוריד בא\"י יען הם נגדיים לפתח היכל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לבנת הספיר מקבלים משם השגחתם, כל עת שיתנגדו לנגד הפתח הזו לא יועילו ולא יזיקו לא \nכוכבים ולא מזלות רק שבעת שיסכימו המזלות והנהגת העשיה עם פתח ההיכל אל הגזירה \nהנגזרת תמהר פעולתה יותר, כאלו תאמר אם יגזרו הנהגת הגלגלים וחיבור הככבים היובש \nוישראל יתחייבו בעצירה מפני עון ימהר יחיש פעולת העצירה ויתקשה תשובתם, ואם יגזור \nתנועת הגלגלים הגשם והמטר ויתחייבו ישראל בעצירה בתשובה שישובו ימהר יחיש גשמם \nבעתם, ועל דרך זה ליחיד ועד\"ז לפעולות כולם יתקיים אמרו אם יש עליו מלאך אחד מני \nאלף ע\"י אלו שהם מליצים לזכותו אחר שהם מחייבים היפך הגזירה, ובדוחק יתבטל או לרוב \nעון, וכן להפך הם מליצים להפך.\nואחר שביארנו היות ההנהגה על ידם וההשגחה מתלבשת בהם בחוץ על ידי השרים כל מציאות \nההנהגה, ובא\"י הבחינה הנזכרת חוייב היות בהם כח לפעול כל הפעולות הטבעיות הצריכות \nלהנהגת הנבראים, ולזה יוגבל בהם ההנהגה יותר ויותר ויתצייר הצורה ההיא חשוכה, לא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "חזיון נבואה חס ושלום ולא קדושה רק מראה חשוך כעין החוזים בכוכבים, מאשר ולא כל אשר \nכדפירשו רז\"ל, וכן המסתכלים בחוץ חוזים בקסמים כעין בלעם וכיוצא אלא שמעוותים הדרך \nלחיצונים ורואים במדרגתם, ועל זה נאמר בבלעם אשר מחזה שדי יחזה, ואולם יש שתי דרכים \nבזה, הא' הוא לפעמים תתפשט הקדושה במחזה הזה כדפי' בספ\"ר בשער אבי\"ע, ויהיה התפשטות \nהקדושה בהם על שני דרכים או לסיבת גלות או להכניעם, וקרובים שתי דרכים אלו, והרחבנו \nהביאור בהם במקומות אחרים, ואז יקראו אלו מחזה שדי, דהיינו שודדם מתלבש בהם ובאותה \nשעה אפילו דעת בהמתו לא היה יודע, מפני שבעת התלבש הקדושה אפילו בפי האתון שהיא \nמלאך נעשה מששת ימי בראשית והוא קדוש לא הוה ידע, כ\"ש שידע בשדי דהיינו י' עשר \nמראות שמתלבשות בש\"ד. ולזה לא אמר שדי יחזה אלא מחזה שדי לבוש שדי לעתים. אמנם \nבהסתלק הקדושה משם היה יודע כל מדרגת הטומאה, אפילו המדרגה העליונה שבכולם הנאחזת \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הרובצת לפתח היכל לבנת הספר, כאומרו ויודע דעת עליון, והיה יודע עת רוגז אשר אז \nהקליפות מתנגדות לאחורי ההיכלות לינק דיני הגבורה, כדפי' במקומו, וזה דרך נבואת \nאומות העולם, אמנם דרך השתלשלות הקדושה למטה והתלבשה באופנים בעשיה תמשך הנפש \nהטהורה לישראל, ודרך התלבשה בחיצונים כדפי' תימשך יצה\"ר לישראל, והנפש אמצעית תדבק \nליצה\"ר ויסתלק הרוח ההוא הנמשך מהיצירה ותכרת הנפש מן הקדש, או תדבק הנפש ברוח \nונשמה ויכניעו יצה\"ר ויהיה עניינם ממש כענין שד\"י י' מכניע ש\"ד, ואז יזכה אל האור \nהקדוש המתפשט למטה ותשכון במדור הנפשות הקדושות אשר להם בעולם התחתון הנקרא חצר \nמות. וכבר הארכנו בזה בספ\"ר ובפי' הסבא ובמקומות אחרים. ולפעמים תתלבש השגחה פרטית \nבכוחות העשיה ויעשה נס אפילו ע\"י שד כההיא עובדא דרשב\"י דההוא ארגינטין בן טבליון \nצא וגו', וזה יהיה למיעוט הזכות וכוח הכנה בדור כדפי' במקומות רבים וכמו שנתרעם שם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "רשב\"י.\nהדרישה הג'\nהחקירה הראשונה\nבכוונת מציאותם. אם יספיק כל הנדרש בשתי דרישות הקודמות בסדר ענינם או נצטרך אל \nטעמים אחרים, ולזה נאמר כי אחר שטבע המציאות לא נברא אלא להנות האדם, והאדם לא \nיתנהג אלא ע\"י השתלשלות המדרגות זו אחר זו והתפשטותם אל הבחינה הזו, מה זו שאלה מה \nהכוונה במציאותם, התפשטות המדרגות והנהגת השפלים היא הכוונה. ואני אומר מה זו \nשתיקה, כי אחר שהאדם טבע מציאותו בהיותו זך ונקי יתנהג על ידי הכסא כפי מה שפירשנו \nלעיל, ולזה לא נצטרך אל היצירה ולא אל העשיה, ובהיותו ישר וקדוש אף אם לא ייטב כל \nכך יתנהג על ידי היצירה ולא על ידי העשיה, ובלי ספק ששאלה זו לא יפול בעת מציאות \nהעולם כמו שהוא עתה שחלק ה' עמו והנחיל עליון גוים, אמנם יפול ויצדק השאלה הזאת אל \nהקודם בעת הבריאה, וצריכים לידע כוונת בריאתם מתחילה, ולא נרצה לתקן הדבר בפסוק \nנורא עלילה על בני האדם ח\"ו אלא יהיה הכל על צד היושר. והנה חקירה זו בנויה על \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הקדמה שנודה שכל המציאות לא נמצא אלא לצורך האדם, וזה אפשר שיכחישה השכל, כי למה לא \nנאמר שנברא המלאך מצד עצמו להודות שמו, וכן הנברא והנוצר והנעשה, ובזה נתבטלה כל \nהדרישה הזאת מעיקרא. וראוי שנחזיק בסיבה זו כל האפשר מכמה טעמים, הא', שמי שנברא \nמצד אחר צריך שיקדם לו האחר קדימת מעלה אחר שהוא סיבתו, וכשנבוא לחקור על המינים \nהתחתונים נמצאים גרועים תכלית הגירעון, איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, והנה האדם \nראש להם לכל הנבראים התחתונים בלי ספק מפני שהוא מבחר המינים החיים, כל שכן הצומח \nוהדומם וכל שכן היסוד הפשוט, והוא גרוע מהמדרגה התחתונה שבכל העשיה, אין צריך לומר \nמלאך אלא אפילו גלגל אפילו ככב נאות ויפה בבריאתו כמה פעמים ממנו, אם בקיומו שהוא \nקיים והאדם הוה ונפסד, ואם בנקיותו ובהירותו מצד עצמו, אם במצב מקומו הוא רם עליו \nושולט בו והוא מטרה לחצי גזרותיו, אם בשבחו ועבודתו לקונו לא ישנו את תפקידו, והאדם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "חצי ימיו לפחות הם הכנות לקיום גופו בשינה ובמאכל ובמנוחה מעמלו והשאר תלויים \nלבחירתו, וכיון שכל אלו המעלות לקטן שבעשיה על גדול שבשפלים איך נאמר שיהיה האדם \nסיבה למציאותם כלל ועיקר. הב', שמעולם לא מצינו המסובב נותן חיים והשפעה לסיבתו אלא \nכמו שהיא סיבה למציאותו כך הוא סיבה לכל קיומו והשפעתו, אם כן אחר שהאדם חי ומתקיים \nבאמצעות השפעת המערכות, נברא נוצר נעשה, והם אינם חיים על ידו אלא מקבלים שפעם \nוקיומם זו מזו, נעשה מנוצר ונוצר מן נברא ונברא מהבורא, היאך אנחנו נאמר שיהיה האדם \nסיבה לא למערכה הכוללת ולא לאיש פרטי מאישיהם. הג', מהתועליות הנמצאות לזולת הנה \nכפי המועיל לזולת יורה על רוממות המעלה, ולזה הבורא מועיל לכל הנבראים ואין מי \nשמועילהו, הוא רם על כל, והנברא מקבל תועלת מהבורא ומועיל לנוצר, וכן הנוצר מקבל \nתועלת מהבורא והנברא, והנעשה מקבל תועלת מהבורא והנברא והנוצר, והאדם מקבל תועלת \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מכל הנעשים וכל שכן מכל הנוצרים ומכל הנבראים, ואין מי שיקבל ממנו, והלואי שלא יזיק \nשהוא הממעט לצרכיו הדומם והצומח והחי, נמצא מקבל תועלת ובלתי מועיל ובאיזו מעלה \nישובח אדם על אחד מהנמצאים כדי שניתן לו מעלה עליהם. ואני אומר שאם הטעמים האלה \nאמתיים וצודקים ראוי שינתן המעלה לאדם על כל זה. הא', בלי ספק לאדם קדימת מעלה על \nנברא ונוצר ונעשה, אחר שנתאמת אלינו בכמה מקומות היות בו בריאה יצירה ועשיה ורוכב \nעל הכל נשמה דאצילות, הרי מצד נשמה זו רוכב על נברא ונוצר ונעשה, ומה שראינוהו \nמתלבש בחומר עכור אדרבה זו מעלה ומשובחת מן הכל, שאם תתן מרגלית בטיט היון לא \nילכלכוהו הטיט אלא אדרבא יאיר ויבהיק אורו וזיוו, יורה על מעלה יותר ויותר מהמרגלית \nהמאיר השקוע בזהב כי משבצות הזהב יבהיקיה ויעודדיה להאיר אורו, וזה טעם ממש למעלת \nהאדם בנשמתו הניתנת בחומר ומאיר על הדרכים שנפרש בע\"ה, ומה שנתנו מעלה לכוכב וכיוצא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "על האדם מצד נקיותו אין ראוי שישפט האדם בהיותו מלובש בחומר לבהיקות אלא אחר התפשט \nהחומר הזה, שאם היה מתלבש בו הככב היה עכור ממנו, כמו שנראה בפועל בעזא ועזאל, \nכדפי' בזוהר ובדברי רז\"ל בפסוק ויראו בני האלהים, ומצד זה ידמה גם כן טענת קיומו \nומקומו רם על כל רמים בסוד גן עדן תחתון ועליון ואבי\"ע, וענין שבחו לא יועיל ולא \nיזיק, כי שבח הככב לא יפעלו ולא ישפיעו, ושבח האדם ימשיך השפע בכל הנמצאים בהיותו \nבעל בחירה ורצון, כאשר נרחיב הענין בע\"ה. הב', אין ספק שהאדם נותן חיים ושפע בנברא \nונוצר ונעשה וכולם מתקיימים על ידו בסוד נר\"ן דאבי\"ע, ואם ח\"ו האדם יעות דרכיו \nיקלקל בכל המדרגות חוץ מהבורא שעליו נאמר אם צדקת וגו', אמנם שאר המדרגות תלויות \nבמעשיו וביושר צדקתו, וזה פשוט. הג' אדם הוא המועיל האמתי לכל הנמצאים, שהוא מושך \nלהם השפע מרוחניותו ודקותו והם משפיעים אליו בבחינת עביותם, כיצד האדם מייחד וקושר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הספירות באין סוף על ידי נשמה דאצילות והם משפיעות בבריאה, הרי הוא השפיע להם בדקות \nוהם השפיעוהו בעביות לבריאה, ודרך זה מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה וזה טעם שאמרו \nבתיקונים אורייתא איהי טפילה לגבי נשמתא.\nהחקירה השנית\nבטעם מציאות הבריאה מצד עצמה. הנה בחקירה הקודמת פירשנו מעלת האדם, אמנם לא הכרחנו \nשיהיו כל הנבראים בסבתו ואפשר שיבראו מצד עצמם, ר\"ל כמו שהאדם נברא בבחירה ונדבה \nורצון הבורא, כן הבריאה עצמה, והיתה הכוונה להמציא נמצאים יכירו חסדו ורחמיו \nוגבורתו ופעולותיו הנסתרות יושפעו לזולתו וירוממהו, כי שבח העולה מהכסא אל הבורא לא \nיוכל שכל לדמות ולערוך, והחשק ותשוקה אשר לכסא ליהנות מזיו הבורא אין לו שיעור, \nוהעדן המושג לנברא בהיות הבורא מושך אורו אליו אין לו גבול ולא דמיון, ויהיה הענין \nלשעות ידועות ולרגעים כי לא יפנה האור אל הכסא בבחינה אחת תמידית, כי הזמן התחתון \nנחלק לפי השעשוע המושג לעליונים, עם היות שאינם תחת גזרת זמן הזה הנמצא מחמה ולבנה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הגשמיים הם תחת הזמן הרוחני הנמצא מחמה ולבנה רוחניים, ובאותה שעה המגעת פניית האור \nוהעידון להתעדן הכסא משפע וזיו שכינת הבורא יתמלא החלק ההוא מהכסא אורה ושמחה ויאדר \nויהדר ויפאר כבוד מלך מחופף עליו, וכן יתעדנו אחד לאחד למצוא חשבון, וסוד מהלכי \nהכבוד בפרקי הכסא להשפיעו להמשיכו לא יושג לנוצרים, ועל זה יאמרו איה מקום כבודו \nלהעריצו, שאינם יודעים איה בחינת פניית האור ובאיזה מקום מהכסא שוכן וחופף להעריץ, \nוזהו שאלתם איה מקום, כי המקום הוא אבר המרכבה שבו הפנייה וההשגחה אל הכבוד, שהוא \nסוד שכינת אורו הבא ומתפשט, ואלו השיגו בחינה זו והיו מעריצים ויונקים מאותו אבר \nהיו נהנים מאור עליון המתלבש, וזה נסתר מעין השגתם, אמנם יושג ענין זה לכסא בעצמו, \nשהוא ידע האבר שבו שוכן וחופף כבוד עליון, ויפנו כל האיברים ויסכימו אל האור השוכן \nאת האבר ההוא להיותם נהנים מהכבוד העליון. ולכך אינה אומרת איה מקום, וכמו שיש \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עידון נפלא אל הכסא בהיות הכבוד שוכן וחופף עליו מפני שמקבלת הטוב מהמטיב העליון, \nכן המטיב העליון מתעדן והכבוד מתעלה ונח בהיותו מטיב ושוכן וחופף על כסאו מפני שזה \nדרכו להטיב לזולת, והטוב הגדול אינו מושפע אלא לנברא, שאין ערך הטוב והכבוד המתגלה \nלתחתונים נערך אחד מאלף אלפי אלפים חלקים אל הטוב והכבוד המושפע ומתגלה לכסא, והוא \nמשתעשע בהטיבו המאורות הנפלאים אשר בכסא מאור הטוב המתנוצץ ממנו, פעמים באור החכמה \nפעמים באור הבינה פעמים באור האהבה פעמים באור הגבורה ויראה פעמים באור ת\"ת, וכן \nמכל בחינות הספירות, שהכסא יונק מכולם כדפי', ולפי השפעתם בכסא כן עידון לכבוד \nהעליון, וקודם הויית הכסא היה השעשוע לפניו בכבודו בעצמו ויתעדן הוא בכבודו בהיותו \nמתאחד ומתבחן הוא בעצמו ומשתעשע בחכמתו ובינתו שהכל אחד מיוחד, וכמו שזהוא בלתי בעל \nתכלית כן שעשוע זה הוא בלי תכלית ובאין גבול ולא ישיגהו אלא הוא בעצמו, ובחינות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כבודו בעצמו לא ידעהו אפילו הכסא כל שכן וקל וחומר נוצר ונעשה, מפני שלא נשיג ממנו \nאלא הנמשך אל זולתו ואוה למושב לו הכסא הנברא, ורצה הוא בנדבה להשתעשע בזולתו ולכך \nהוא משתעשע בכסא, ועתה השעשוע אשר לו בכבודו ובעצמו לא החסיר ולא העדיף אלא שהתנדב \nלהטיב ושעשע עצמו בהטיב לזולתו, ושעשוע הכסא בעצמו בהשגת האור לא יהנה ממנו נוצר \nונברא ולא ישיגהו, אמנם יושג אל הכסא בעצמו שהוא משתעשע בכבוד החופף עליו, ולכך \nשואלים בעלי היצירה איה מקום כבודו להעריצו, שרצונם להשתעשע בכבוד ולא יוכלו שיתרבה \nהאור עליהם ויחשיך מאורם וימעיט השגתם ולא יהנו מן השעשוע כלל, אמנם יהנו מהשעשועים \nהנז', לא משעשוע כבודו בעצמו אלא משעשועו עם הכסא בני ישראל בשתי בחינות, בבחינת \nהגוף עתה בהיותם מתלבשים בגוף יהנו בשבתות וימים טובים מהשעשוע הנזכר, לא משעשוע \nכבודו בעצמו אלא משעשועו עם הכסא מפני שהם מקבלים האור מהכסא, כדפי' בתיקונים כי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בשבתות וימים טובים ישראל מושגחים בעשר ספירן דאצילות על ידי התלבשם בבריאה, וימי \nהחול שהם היצירה בטלים וכל שכן העשיה, וישראל נקשרים בסוד עולמות הכסא וקונם משתעשע \nעמהם באותו השעשוע שהוא משתעשע בהשפעתו אל הכסא והטיבו אליו, ולכן ישראל נחים \nושובתים ומתענגים ענג נפשיי מהכסא, וזה סוד אומרים ממקומו יפן ברחמיו וגו', כי אותה \nהבחינה שאינם משיגים איה מקום כבודו יושג לישראל עם היותם תחתונים, ונוסף על זה \nלישראל תוספת מעלה על הנברא כי אותם שזכו לנשמה דאצילות בהיותם מקיימים המצות בעולם \nהזה על צד האצילות בהסתלקם מהעולם הזה וגם בהיותם בו בהעלם ישתעשעו בשעשוע הנפלא \nהמיוחד אל עצמותו, וזו מעלה נפלאה לנשמתן של ישראל הקדושים לא יערכנו שכל נברא, \nוכהפלא השעשוע הקודם אל הנוצר והנעשה ואומרים איה מקום כבודו להעריצו ואומרים \nממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו, כן יפלא אל הנברא השעשוע הקודם ואומרים פרקי הכסא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הנברא איה מקום כבודו להעריצו ואומרים ממקומו יפן, ניתוסף השעשוע בנשמתן של הצדיקים \nויסוד נשמתן על בחינת השעשוע ההוא קודם שנברא העולם דבר לא ישיגהו רעיון, וזהו יחוד \nהספירה שאנו אומרים, וזה סוד השם שאינו שלם והכסא שאינו שלם שיחסר תוספת השעשוע \nשהיה נוסף בנשמתן של ישראל באצילות ובבריאה. ועוד אוסיף ביאור ב\"ה.\nהחקירה השלישית\nבטעם מציאות הבריאה מצד זולתה. הנה בהחקירה הקודמת פי' היות הבורא המטיב משתעשע \nבהטיבו לזולת, ונחת רוחו בהתפשטות מדת טובו וחסדו לזולתו וגילוי מדותיו ופעולותיו \nכדי שישיגוהו הנעדרים ויתפלאו מרוממותו ויהדרוהו ויאדרוהו ויכירוהו ויאמירו גדלו, \nולזה לא נתפייסה מדת טובו בהמציא הנבראים מפני שהם במעלה נפלאה, שאחר גמר צורת צלם \nהכבוד העליון הוא האצילות שהגיע עד מדת המלכות, והיא בכלל מה שנתהווה ונמצא למטה \nשהוא הכסא דהיינו הבריאה אינה בירידת מעלה וקלת השיעור ומיעוט הערך אלא מה שבין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בריאה לאצילות לבד, ואין הכוונה כך אלא אחר גמר צורת הבריאה שהוא הכסא הנעלם ימצאו \nעוד נמצאים תחתונים פחותי ערך שיעור גדול למטה מהאצילות, מה שבין יצירה לאצילות \nשהוא ירידה גדולה, וכל שכן הנעשה הרוחני כל שכן הגשמי, והטעם שאלו יתרחקו מהאצילות \nשיעור רב, ויתרחק ההשגה מהם בכבוד העליון רוחק גדול, ויהיו משיגים מיעוט השגה \nויתפשט, מדת הטוב אליהם יותר ויותר, כי כל שיתפשטו ויתרחקו ימעט השגתם ויהנו מהכבוד \nהנאה מועטת מפני מיעוט הכנתם, וזו התפשטות מדת הטוב יותר היותו מטיב לפחות כזה עם \nהיות שיקבל מהטוב חלק מועט שלא ישיג בכבוד השגה גדולה, וזה מפחיתותו והרחקו, לא \nמפני חולשת הטוב ח\"ו, ואלו לא ימצאו אם לא יקדם אליהם הכסא הנברא, והכסא אליהם סיבת \nהרחקם וסיבת השגתם, כיצד שאם לא היה הכסא הנברא אמצעי בין הנאצל והנוצר היה הנוצר \nקרוב אל הנאצל והיה נברא ולא היה נוצר, אחר שאין אמצעי בין הנוצר והנאצל, ואלו לא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "היה הנברא עתה לא השיג נוצר בנאצל כלל מפני הרחק הנוצר מן הנאצל יצטרך אל אמצעי, \nכדפי' בסוד איה מקום כבודו וגו' שלא ישיגו ליהנות מן הנאצל כלל והכבוד העליון אינו \nמתגלה אליהם אלא הבחינה המתפשטת מהכסא אליהם, וזהו סוד והחיות רצוא ושוב, שהם רצים \nלהשיג בכבוד העליון ואלו ידמו לצאת ולהפריז ממחיצתם יפלו ויתבטלו כרגע יספו ויתמו, \nכאומרו אל יהרסו לעלות אל ה' וגו', ולכך שבים אל מציאותם, והיינו רצוא כאומרו איה \nמקום כבודו, ושבים כאומרו ממקומו יפן כדפי', בענין שאינם משיגים בכסא הכבוד העליון \nממש מה שנמשך אצילות לבריאה אלא מה שנמשך מבריאה ליצירה, ולסיבה זו היתה הבריאה \nצורך גדול להמשכת הכבוד אל הנוצרים והנעשים, בענין שהבריאה אל היצירה והעשיה סיבה \nלמציאותם וסיבה להשגתם.\nעוד טעם מצד ישראל, שהנשמות הקדושות לא ישיגו השעשוע הנזכר בחקירה הקודמת בהיותם \nלמעלה קודם בואם לעולם העשיה כדפי' בסבא, והנה לרדת הנשמות ולהשתלשל למטה להשיג \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "המעלה הנפלאה ההיא יצטרכו אל הבריאה להתלבש בו האצילות לרדת ליצירה ועשיה והגוף \nכאשר נבאר, בענין שעתה יתרבה השפע בבריאה בג' בחינות, הא' מצד עצמה דהיינו שעשוע \n", "en": ""}]}
