דרישות בעניני המלאכים — קטע 6

הבורא עמה, וזה לא יחסר ולא יעדיף, הב' מצד זולתה כי היא כלי למעבר הכבוד לזולתה, וזה יחסר ויעדיף, כי קודם היות היצירה והנמצאים התחתונים לא היה שעשוע זה לבריאה אלא דווקא מה שיהנה מהכבוד לעצמו לבד, ועתה ישתעשע במה שיתוסף בו להשפיע גם לזולת, והיינו סוד היצירה והעשיה הנמצאים בסוד פרק שירה כאשר אבאר בע"ה, וגדולה מכולם היא השלישית אשר אין לה שיעור, ירידת הנשמות באמצעותה, שהם הגורמים תוספת שעשוע אפילו באצילות וכל שכן בבריאה כדפי' בחקירה הקודמת, והם למטה מהכל והם גורמים תוספת או גירעון, ועל כזה נאמר צור ילדך תשי ח"ו או רוכב שמים בעזרך שישראל מהפכין מדת הדין למדת רחמים, ועתה בזה ידענו כי הפגם הנעשה על ידי הרשעים לא יפגום אל השעשוע הנהוג שהבורא משתעשע בעצמו, ולא בשעשוע שהבורא משתעשע בכסא מצד עצמו, וכן בנשפע לנוצרים מצד עצמם, אמנם יפגמו בשעשוע העליון בתוספת הנוסף מצד הנשמות כדפי' וזה יהיה אפילו

למעלה מהבריאה, והיינו אומרם אין השם שלם, כי השם הוא ממש עשר ספירות, וכמו שהארכתי בפרשת ויקרא סימן ז', וכך יפגמו בשעשוע הנוסף בכסא מצדם שהשפע יושפע להם בהיותם תחתונים מצד נפש רוח נשמה דבריאה יצירה ועשיה וגו', וזה יחסר בהיותם מרשיעים, והיינו אומרם אין הכסא שלם, ולא לבד יפגמו בחסרון השעשועים הנז' אלא גם יגרמו ח"ו יהפכו מדת הרחמים למדת הדין וזה בהכרח יושפע הדין למעלה, וכמו ששמחה ושעשוע לפניו בכבוד עצמו בהפעל הרחמים והתפשט מדת הטוב למטה כן ח"ו תוגה בהפעל הדין ומדת הטוב שבה לאחור כאמרו השיב אחור ימינו, והיינו סוד ובן כסיל תוגת אמו, ובבחינה זו פוגם גם בשעשוע הקודם קודם הויית המציאות, והוא משל אל אדם שלא נולד לו בן והיה שמח נולד לו בן והוסיף שמחה על שמחתו, מת בנו נהפכה שמחתו לאבל ואפילו השמחה הקודמת, וזהו ענין במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, וכן ויקרא ה' לבכי וגו', ועל דרך זה יפגמו גם

בשעשוע הרוכב היורד בכסא מצד עצמו כי בהכרח יושפע הדין והחרבן על ידי שהיא אמצעית לפעולת האצילות בתחתונים ואגב דידהו דידה בטל, וזה סוד אומרו אין הכסא שלם עד כי יבא שילה, וזה סוד הן אראלם צעקו חוצה, וכן אומרו שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. החקירה הרביעית בטעם היצירה מצד עצמה. אין ספק שמצד נדבת טובו להתפשט להטיב בזולת הוסיף בהתפשטות על הנבראים ויצר הנוצרים, הם המלאכים וכחותיהם, שמצד הרחקם ממנו יותר מן הנברא יתראה הטוב בהם יותר, ושעשוע שמשתעשע הבורא להשפיע בנברא יתוסף בהשפיעו בנוצר, והם מהללים ומהדרים למלך רם רוכב על הכסא משפיעם ומחיה אותם ומקדישים ומעריצים, יש מהם אומרים קדוש ויש מהם אומרים ברוך, לפי בחינת הטוב המושג אליהם ולפי השגתם באלהותו כן בחינתם בשבח ובקדושה, וזה טעם מציאותם והוייתם, ואלו הם הטעמים הקודמין שפי' בבריאה בארוכה. עוד מתגלה עליהם התפשטות ההשגחה, והוא ניצוץ

האלהות המתפשט בהם, ובעת התפשט הם נקשרים ומתאחדים אלו באלו ומתרוממים להדר למלך מהודר, ואז בטוב הכנתם משתעשע האלוה במדת טובו להתפשט בהם, ולזה הם אומרים קק"ק ה' צבאות להמשיך הקדושה העליונה בעצמותם, ואז בסיבתם הכסא מתעלה ונוסף בו הקדושה יותר על הנהוג ומשתעשע לפני קונו אין מי שידמה ולא מי שיערוך, והנה יעוררו השעשוע הזה המלאכים בעונת קדושתם כדפי' נוסף על מה שיתגלה אליהם ושעשוע הבורא להאירם ולקיימם תדיר כדפי', ולזה הוא סוד חשמל ופירשו פעמים חשות פעמים ממללות, כשהם חשות דרך אחד בהתפשטות הטוב אליהם, כשהם ממללות דרך שני אל מדת הטוב אליהם, והם מתנועעים לפי מה שהטוב המתפשט בהם מנהיגם וכפי הבחינה, ודרך זה גם כן לישראל הנשמות הקדושות המתפשטות למטה שישתנו ויתנועעו לפי הבחינות הנמסרות אליהם כהתפשטות מדת הטוב במציאות, ולזה פעמים יושבים וממללות תפלה מיושב בקול, פעמים עומדים וחשים תפלה

בחשאי, פעמים תפלה נאה בחול, ומהודרת ממנה ביום שבת ומתקדשת כפי שינוי הימים, והיינו כפי התפשטות מדת הטוב שגלה האלהות בנמצאים כדפי', וימצא השעשוע העליון בהם כדרך המלאכים כמוהם כמו מלאכי השרת, וזה סוד אומרם מלא כל הארץ כבודו, כי הכבוד העליון המתפשט בהם כאומרו ה' צבאות, דהיינו המתפשט כצבאותיו, הם מורים על צבא מטה כאומרם מלא כל הארץ כבודו, והחיות בהשיגם כי נפלינו אנחנו בהשגת מדת הטוב והשעשוע הם אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, כי לא ידעו לו מקום ואי אפשר להם לומר ברוך אתה ה' אלא ברוך כבוד ה', ואינם אומרים ברוך ה' אלא ברוך כבוד ה', כי אי אפשר להם לכרך לנוכח להסתר הכבוד, ולא להאלהות עצמו להעלמו, ואנחנו עמו ועבדיו מברכים לנוכח לאלהות בעצמו ולא על ידי הכבוד, וזהו שאנו אומרים ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, להורות על סוד השעשוע המתגלה לישראל בתוספת מעלה, שהם אינם אומרים קדוש וברוך אלא

פעם ביום בהיות מדת הטוב מתפשטת אליהם והם מתעוררים כדפי', וישראל אינם כך אלא כל עת וכל שעה וכל רגע שירצו הם יעוררו מדת הטוב לשבח ולהדר ותמיד קבוע בפיהם הברכה לקורבת מדת הטוב וקשרו עמם, ואינו לעתות ידועות כנמצאים העליונים, נמצאו ישראל מתעלים על סוד המלאכים בבחינת מדת הטוב המתפשטת והאלהות המתגלה, מפני שהמלאכים יש להם עונה קבועה וישראל בכל עת ובכל רגע, ושעשוע הנמצא להאלוה בהתפשטות מדת הטוב בזה קבוע וישתעשעו תמיד עם ישראל, והנה כל המלאכים ביחד יעוררו השעשוע ההוא ואם אחד מהם ימנע יתחייב מיתה כדפי' בפרקי מרכבה וכמו שהעתיק ר' מנחם כפירוש התפילות ביוצר, וישראל בהיותם יחד יעוררו הזווג והיחוד בתפלתם, ואם אחד לבדו ירצה גם יעורר לעצמו היחוד ולא יצטרך לרבים אלא לתוספת קדושה ומעלה, וזה להורות כי ישתעשע האלהות ביחיד תחתון כרבים המלאכים, וזה טעם ברכה ביחיד ולא קבעוה ברבים, אלא אותם העניינים

הידועים שלא יתעוררו אלא על ידי הרבים, ועם כל זה כל עשרה מהם יעוררו בכל כתות המלאכים יחד כדפי', וזה יורה על מדת הטוב הנמצא בהם, ולא זו בלבד אלא גם זו כי המלאכים לא ינתן להם רשות לעורר מדת הטוב אל השעשוע אלא הטוב יעוררם, ויש עתות לא יעורר כלל אל סיבה ידועה כאומרו מעשה ידי טובעים בים ואתם מבקשים לומר שירה, וישראל לא יצטרכו שיעוררם מדת הטוב אלא הם יעוררהו, ולזה לא ימנעם סיבה מלהקדיש ומלברך, וזה יורה על תוספת מעלה, ולזה הברכה והשיר קבוע בפיהם תדיר כרצונם ישבחו ויפארו ולא ימנעם סיבה כלל, ונוסף על כולנה שלא ישנו את שבחם מיום ליום לפי הזמן מפני שלא יכירהו מדת הטוב המתפשט בחילוף הזמנים אלא התפשטות האלהות בהם יום ביום תדיר בשוה, ולישראל אינו כן אלא יכירו שינויי הזמנים וקדושה יתירה על יום משאר הימים כגון יום שבת ויום טוב וכיוצא והם יברכו ויוסיפו בקדושה כפי הימים, לא כן המלאכים הם תמיד לא

ישנו את תפקידם ולא יתוסף בהם הקדושה, והם אומרים קדוש וברוך כל ימי היותם בשוה, מורה היות ישראל מעוררים השעשוע למעלה בחילוף הבחינה כפי חילוף הזמנים, וזה מפני שהם משיגים איה מקום כבודו ומעריצים כפי בחינת הכבוד המתגלה ושינוי סדר הזמנים. החקירה החמישית בטעם היצירה מצד זולתה. כבר פי' שמדת הטוב כל עוד שתתפשט ביותר שפלים יורה על התפשטותה יותר והנהגתה בעולם כדפי' בחקירה השלישית, ולזה עלה רצון לפניו להמציא נמצאים תחתונים שהם העשיה שבהם הטוב מתנהג היותם חיים מכחה יותר מהיצירה, ולזה נבראת הבריאה והיצירה, שאי אפשר להשתלשל הנמצאים ולרדת אל מקום העשיה זולתי בהמצא שתי הבחינות, כי איך ירד המסובב מסיבתו ירידה גדולה אם לא יפרידו בינו ובין מסבבו סיבות רבות, ולכך נמצא הבריאה, וממנה ירד מדרגה אחת דהיינו היצירה, וממנה ירד מדרגה אחרת דהיינו העשיה, נמצא לפי זה שימצא הטוב מתפשט ביצירה בב'

בחינות חלק עצמו וחלק מה שיושפע לעשיה, ובבריאה ג' בחינות חלק עצמו וחלק היצירה וחלק העשיה, וכן עדן השעשוע העליון ימצא בבחינו' הנזכרות, שעשוע הבריאה בעצמה בהשגתה חלק הטוב הנשפע לקיומה ושעשועה בהמסר אליה מה שיושפע ממנה אל היצירה ומשם אל העשיה, ואם ח"ו ימנע העשיה ימנע השעשוע הזה בבריאה וכן לבורא במה שמדת הטוב הוא מתפשט בעשיה, ובזה יובן אומרם מעשה ידי טבועים בים וגו', דהיינו סוד פרק שירה העולה מהעשיה כאשר אפרש בע"ה, והיא עולה דרך עולם המלאכים והם אומרים גם כן אותה שירה מפני שדרך בם יעלה שירת התחתונים כאשר נבאר, ונמנעו אז מפני ששעשועם תלוי בהמצא העשיה כדפי', וכל שכן שימנע מהיצירה כדפי', וזה סוד לסוסתי, דהיינו המרכבה ברכבי פרעה בהיותם טובעים בים, דמיתיך שלא תאמרי שירה, וימצא עתה אל היצירה סיבות מצד מעלה ומצד מטה, מצד מטה שהתחתונים לא ישיגו הכבוד מהכסא אם לא ישתלשל דרך היצירה

וכן לא ירדו הם וכן לא ישיגו מדת הטוב, ומצד מעלה שהעליונה דהיינו הכסא לא ישפיעה כלל ולא יגלה הכבוד אליהם ולא ימציאם מפני הרחקם אלא על ידי אמצעיים. ולזה יובן דברי הרשב"י ע"ה בפרשת פקודי כמה הפליא בהיכלות ומה גם בהיכל זכות היותם דנים אל התחתונים בעולם המלאכים, וגם היותם מוכנים אלו להטיב ואלו להציל וכיוצא מהפעולות הנמשכות למטה להיותם מעבר למדת הטוב הנפעל בתחתונים, לכך הם אמצעיים בין זה לזה כדפי', ואל היצירה ב' דרכים, הא' היותה פועלת ממש בתחתונים בכל פרטיהם, והיינו סוד ל"ב נתיבות חכמה, המתפשטות במדת הטוב המתפשטת בעולם בעובדם דרך היצירה ושם פעלו מה שפעלו והשרישו שם העשיה וירדו אל העשיה ופעלו מה שפעלו, כי כל מעשה בראשית הם צורות בתל"י גלג"ל ל"ב, שהם משל אל בריאה יצירה ועשיה כדפי' במקומו, ואז גם האדם יפעל בעולם העשיה על ידי היצירה, והיינו בתי דינין שפירשו בזוהר בפרשת פקודי, ושם פירשו

היות ז' היכלות משתלשלים עד ז' רקיעים שבהם ז' כוכבי לכת להשפיע כחם בהם, ואולם באומה הקדושה לא יהנו לא הם ולא פרטיהם מזה אלא יהיו בעלי היצירה מושכים כחם אל העשיה שהיא ארץ ישראל למטה, והעשיה הזאת היא הנמצאת תחלה, ולזה נחלקו בית שמאי ובית הלל אם שמים נבראו תחלה או אם הארץ נבראת תחלה, כי אחר שנקודת הארץ היא ציון וממנה הושתת העולם והיא היונקת מפתח היכל לבנת הספיר פתח השפעת היצירה בעשיה ומשם נמשך לארץ ישראל, ולחנם עומדים הרקיעים והמזלות בארץ ישראל שאינם פועלים כלל כאשר נבאר, אם כן ראוי שנאמר שהארץ נבראת תחלה, ועם כל זה יש אומרים שמים שמשמשים להוציא שחרית ולהכניס ערבית וכיוצא דהיינו ז' רקיעים, שהם אחד לענין זה כדפי' לעיל, אם כן הארץ תחתונה במעלה ולכך שמים הם קודמים במעלה ונבראו תחלה, והפשרה ששניהם כאחד נבראו מפני שהם כאחד יונקים מפתח היכל הנז', וישראל בארץ ישראל שוים אל העשיה כולה יחד,

וזה דוקא לפרטי המציאות, אמנם האדם בעצמו בהיותו בארץ ישראל לעתים כגון יום שבת ויום טוב וכיוצא, כדפי' לעיל בחקירה הו' מהדרישה השנית, הנה אז הם מושגחים מהבריאה, והיצירה מסתלקת מלמעלה ומשתעשעת בהתפשטות מדת הטוב אליה מצד עצמה ומצד זולתה בבחינת ישראל, לא מפני שהם מקבלים מלמעלה מהם, ולגירעון השעשוע הזה רע בעיניהם דחייתם מהשעשוע הנזכר ומהיות השגת ישראל על ידו, ולזה אמרו בפסוק שר צבא ה' עתה באתי, שאמר לו משה רבך לא רצה בי עתה באתי לא תדחה אותי כמו שדחני משה רבך, כי הם בתוספת מעלה ותוספת עדון בהיותם מנהיגים לישראל שהם עיקר העולם, וכל מאויים וחפצם להיות מדת הטוב מתפשטת על ידם, כמו בהיות הבריאה גם בהנהגה והכשר לא יצטרך אליהם, וזהו גם כן מה שפי' בפסוק והנה ה' נצב עליו, שהיו מלאכי השרת עולים ומסתכלים בצורתו החקוק בכסא ויורדים ומסתכלים בו היו רוצים להזיקו, אלא והנה ה' נצב עליו לשומרו, כי היו רואים

צורתו חקוקה בכסא הכבוד ועל ידי דיוקן נשמתו החצובה משם המשתלשלת היא בעצמה בסוד נשמה בריאה רוח יצירה נפש עשיה מתלבש בגוף ומקבל ההשגה בלתי אמצעותם ומבטל שעשועם רצו להזיקו, וכן במשה רבינו ע"ה באומרם מה לילוד אשה בינינו, שהוא מהעשיה ורוכב על היצירה, ונאמר לו אחוז בכסא כבודי, שהוא סוד השתלשלותו מהכסא ומשם נשפע כדפי'. החקירה הששית בטעם העשיה מצד עצמה. עם היות שאמרנו למעלה שאין עם בני ישראל תחת העשיה כלל בהיותם בארץ ישראל אלא יונקים מפתח לבנת הספיר, עם כל זה גופם העשוי נהנה מהדברים העשויים הנמצאים למטה הנעשים ובזולת זה העשיה בעצמה לצורך נבראת, וזהו אומרו כל פעל ה' למענהו, ופירשו רז"ל למענהו מלשון ותען להם מרים, כלומר לשירתו שישבחוהו וישוררוהו, והענין כי העולם הגשמי שמים וארץ וכל אשר בהם להם חיות וכח רוחני אלהי המעמידם, והוא סוד השתלשלות האלהות באופנים אל התחתונים, וזה סוד אומרו

אופן אחד בארץ אצל החיות ופירשו רז"ל בפרק אין דורשין זה סנדלפו"ן שגבהו מן הארץ עד השמים, והכוונה היא סוד כחו בהתלבש האלהות בו להשגיח בתחתונים הנמצאים הגשמיים, וזה סוד העשיה, והם כחות רוחניים משתלשלים מבחינה אל בחינה ובהם ממונים על ד' יסודות ועל הככבים ועל המזלות ועל הצומח למינהו, ועל החי למינהו, וזה סוד דפוס ל"ב נתיבות מתפשטים בעשיה והגשמם, וזה סוד פרק שירה אומרם כלבים מה הם אומרים חתול מה הוא אומר עכבר מה הוא אומר, והנהגתם במזונותם אלו מאלו כעכבר מזון לחתול ושממית לעקרב וזבוב לשממית וכיוצא אפילו בדגי הים, הכל הוראת שריהם העליון היות זה מזון לזה וזה נמצא מזה וזה נגדיי לזה וזה נבלע בזה מרוב כח זה על זה, ושבחם ותפלתם לקונם עולה כפי עניינם, ורז"ל הלבישו הענינים והסתירו הסוד באומרם פלוני מה אומרו כי זו כחו לאלהיו, והיינו למענהו, לשבחו נלפארר ולרוממו לסוד התפשטות מדת טובו בהם לרחם עליהם

לזונם לפרנסם אחר הווייתם, והיינו סוד התלבשות ל"ב נתיבות חכמה מבחינה אל בחינה עד הגיע אל הבריות הגשמיות השפלות התחתונות הפחותות, ולזה כפי תפיסתם וחלקם מהצורה העליונה הנדפסת מבחינה לבחינה עד רדתם אל המדרגה הזאת כן תהיה צורתם שלימה, ויש חסירה, יש בלי עינים, יש בלי רגלים, ויש בלי ידים, יש בלי פה, יש בלי להוציא מותר וכיוצא לרבוי הבריות כולם בחכמה, וסוד נתיבותיה ברואים, ואדם בו שלימות כל הצורה מפני שהוא נברא בנתיב שבו נתקבצו כל הנתיבות, אמנם שאר הנבראים יש רבים וחיילים המונים המונים כלם נבראים בנתיב אחד, וכפי מה שיתחלק חלק הנתיב בבריה ההוא כן תשתנה צורתה מחברתה, וזה ריבוי הצורות ושינוי מציאותם בהעדר להם איברים ידועים וכיוצא, ודרך המצאם ולהיות שעשוע אל החכמה בהמשכת הטוב אליהם לזה נאמר ורחמיו על כל מעשיו הברוך הוא רוצה שיהיה האדם מרחם על כל נברא בלתי אם יהיה מזיק, לא מזיק ממון ולא

מזיק נפשות, שזה וראי רוח הטומאה שורה עליו, והוא הטמא המורד בקונו ויצא ממחיצת נתיבו שממנו נברא, ופיתה אדם הראשון במרדו בנתיב מציאותו, וביטולו מותר ואפילו בשבת, אמנם שאר הבריות ורחמיו על כל מעשיו, וראיה מהני כרכושתא דרבי והעגל כדפירשו בגמרא, והיינו כל פעל ה' למענהו, ושבחו עולה מבין כולם, וזה סוד אדם ובהמה תושיע ה', ופי' אדם בשביל בהמה, וזה סוד נינוה באמרו ובהמה רבה והיינו התפשטות הנתיב בהם, וזה דרך כח הרפואות הנמצא בהם. ועתה אפרש, דע שהנתיבות הם יסודות לכל הנמצאים, ובהם כל כח האלהות נתון, ומתפשטים למטה בכל בריאה ובריאה, נותן כח בה כפי כח הנתיב, ולא זו בלבד אלא כל נתיב ונתיב כלול מכחות הרבה לאין תכלית, ולזה יבראו על ידי כל נתיב ונתיב בעלי חיים מרובים ובהם כחות ידועות לכל בעלי חיים ובעלי חיים, ולא זו בלבד אלא גם כח וסגולה ידועה בכל אבר ואבר מאיבריו, וכן בנתיב שבו נבראו הצמחים ובהם מינים לאין תכלית, ולכל מין

ומין מהצומח סגולות ידועות ועניינים ידועים, מהם חיים ומבריאים ומהם מחליאים וממיתים, הכל כפי צד הבחינה שממנו נבראו מהנתיב, וזה טעם לפעולתם, מהם מצד הדין ומהם מצד הרחמים, וכמו שצד הגבורה נהפכת לחסד על ידי החסד בסוד ויעקוד את יצחק בנו, כן גם צמחים מתקנים מה שכנגדו מקלקל, ועל דרך זה לבעלי חיים והדומם ולכל הנמצאים, ולזה בהם כח הרפואה, וזה היה חכמת הרפואה שנתגלתה לשלמה בדרך סגולות ועניינים התלויים בכל הנמצאים מהנתיבות, ודרך זה ברדתה אל הגשמיות. ואמנם יש דרך אחרת קודם הגיעם אל הגשמיות, והיינו בסוד ספר המלבוש וקצתו בספר ברית מנוחה, דהיינו להשתמש בכח העשיה קודם העבותה, והם הכחות שהנתיבות נתנו בהם ומתחלק אליהם למיניהם, ויש דרך מורכבת משניהם והוא בהתאחד שתיים אלו שהם לחשים וקמיעות של עיקרים כדפירשו בתלמוד בכמה מקומות, וכמדומה לי שזה סוד שיחת עופות שהיה יודע שלמה, לא שהעופות ידברו או יצפצפו ענין המדובר או מסופר לבני אדם, אלא רמיזות וחכמות

בתנועותיהם וצפצופם שהוא שקוע בהם מכוח נתיבות החכמה שממנה נבראו, ועל דרך זה יהיה שיחת דקלים שפירשו בתלמוד וכן שיחת שדים וכל כיוצא, המורה התפשטות נתיבות החכמה בנמצאים מצד העשיה הוראת כח יוצרנו ושעשועו ברחמיו עליו ומדת טובו כאומרו מה רבו מעשיך וגו', וכתיב מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, דהיינו השפע הנשפע אליהם.