{"bookId": "kabala-874ebad0a3a7", "part": "1", "torah": "2", "title": "פירוש רי סגי נהור לספר יצירה — פרק שני:", "hebrewTitle": "פרק שני:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-874ebad0a3a7/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-874ebad0a3a7/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שני: \nעשרים ושתים אותיות - לא הוצרך להזכיר עשר ספירות שכבר הזכירם, ולכך לא בא להזכיר \nאלא כ\"ב אותיות בלבד. פשוטות - כל אחת מתפשטת בפני עצמה ואינה מתהפכת, ואף על פי \nשאנו מוצאים תמורת ריחה תתרנות, תמורת שיחה אלמות, וכן מכל הפשוטות, אף על פי כן \nאינן דומות לכפולות, כי האלמות והתתרנות וכיוצא בהם אינם כי אם העדרות והסרה, כמו \nהחשך שהוא בהעדר האור. אבל הכפולות, הרפויה והדגושה, כל אחת יש לה סבה בפני עצמה: \nולשון חק - תפארת נקרא חק, כדכתיב [תהלים פ\"א, ה], \"כי חק לישראל הוא משפט לאלהי \nיעקב\", אבל אל\"ף ח\"ק התעלות החק ורוממות כתרו כשהוא באל\"ף מתעלה עד למעלה, ולא \nהזכירו באותו העילוי עד פרק שלישי שהזכיר פנימיות זכות וחובה, והואיל והזכיר כאן \nכ\"ב אותיות הזכיר ג' אמות ואף על פי שלא היה צריך: \nחקקן בבינה [נ\"א, בתשובה] - עשה הגולם, אבל לא רצה לדבר מן הרשימה אף על פי שמצינו \nהרשום בכתב אמת, כי הרשימה איננה צורה עד היותה תחלה בכתיבה. וחצבן - מן האותיות \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שהיו יסוד תחלה חקוקות בבינה אחרי העשות הגבולים בחקיקה שאחרי הרשימה. שקלן - זו \nכנגד זו ושקלן כדי לזווגן לעשות פירות, שאי אפשר להתאצל דבר מדבר בלי משקולת. \nוהמירן - התמורה בכלל החילוף, דכתיב [שה\"ש ב', י\"א], \"הגשם חלף הלך לו\", כי הגשם \nהוא המשתלח מן הסבה והוא שב, כדכתיב [ישעיה נ\"ה, י\"א], \"כי אם עשה את אשר חפצתי\". \nולכך כתיב חל\"ף כי הוא חוזר לגלמו. ואפשר שעושה שליחותו פעם אחרת בחלופין, אם הגשים \nגשם עב מגשים גשם דק, אבל אין חילוף בכלל תמורה, כי החלוף הוא דבר משתנה מעיקרו, \nכדכתיב [תהלים ק\"ב, כ\"ז], \"כלבוש תחליפם ויחלופו\", \"חליפות שמלות\". כל בני חלוף שהן \nמשתנים מעיקרן, אבל השנוי הוא השתנות הדבר ממדה למדה ומצבע לצבע וממקום למקום. \nוהתמורה היא דוגמא למלך שהגיע עת תכלית ממלכתו, ויסירוהו ממלכותו, וימלוך תחתיו טוב \nממנו או כיוצא בו, כי התמורה הולכת מסבה לסבה ומדור לדור, כגון דוד שניתן עליו הוד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מלכות, ואותו הפועל פעל עד הגיע תום גורלו, אחרי כן התחיל מלכות בנו שלמה שנתן עליו \nהוד מלכות שנתן לאביו עד תום מלכותו, והומר זה בזה. וכן ענין האותיות המתנענעות \nהמתפשטות, ולכך אמר המירן ולא אמר החליפן: \nצרפן - עד כאן דבר מן העולם העליון, עכשיו נדבר מאיזה מקום נפעלו הנפרדים מפשיטות \nהאותיות. צרפן זיווגן פעמים רבות. ושנה הלשון לומר שקלן צרפן ששניהם ענין זיווג כפי \nפנימיותן, כענין רשימה שהיא פנימית מחקיקה וחקיקה היא פנימית מן החציבה. וכן השקול \nפנימי מן ההמרה, וההמרה מן הצרוף כענין השלהביות, כי כל עוד שהן מתפרדות אין יכולת \nלעשות מעשה עד שיתחברו כולם בגחלת. וכן באילן, אין הבדים חזקים כל אחד ואחד אלא \nבהצטרפם זה על זה וזה לפנים מזה. והצרוף עצמו שהזכיר הוא אומר על כל מה שהזכיר שאין \nדבר מתחבר מבלי צרוף, כי רצה לדבר דבריו במדרגות וסדר תחלה כי בתחלה עשרה אנשים \nואחרי כן נשים, ועשה תחלה יעקב ועשו אשה מכאן ואשה מכאן, ושקל מי ראוי להיות בן \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "זוגו של זה ובן זוגו של זה. וזה הוא השיקול - אחר זה יהיה זה, ואחר זה יהיה זה. כך \nמתחלה נבראו כל הנשמות העתידות להיות, וכל הצורות העתידות לקבל רוח: \nוצר בהן - מלשון ציור וצורה. בהן - באותיות בעצמן עשה בהן צורה כדי שתצטייר צורה \nאחרת ממנה למטה. וכן כל דבר ודבר סבה מסבה עד הגיעו אל הנפרדים שהם למטה מעשר \nספירות, והנפרדים יונקים מהם כפירות האילן עד תכלית גמר בשולן, ובהגמר בשולן יפלו \nממקום יניקתם ויתחדשו במקומם אחרים תחתיהם. ופעמים יפלו הנופלים במקום שיעשו אילנות \nגדולות שיוציאו פירותיהן. וכן בפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם, כל אחד כפי מעלת \nמקום יניקתו אשר היתה סבתו משום חשיבותו וחשיבות פירותיו: \nהעתיד לצור - הם הרוחות שהם הויות דקות וצרורות במקום אחד וכלן עשויות מבראשית, אך \nחיות צורות הנשמות נוצרות מכה פנימי מדבר שאין הלב יכול לחשוב בו. וכן הצורות \nהמורגשות הם מכח הסבות הנוראות המושגות בהרגש שהם כלי הנשמות הפנימיות המיוחדות: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "חקוקות בקול - בהמשכת נעימות הקול נאצלו האותיות ונחקקו, כדכתיב [תהלים כ\"ט ז'], \n\"קול יי' חוצב להבות אש\", כי הקול מחלק אות אחת להרבה אותיות בהמשכתו, והקול פנימי \nכי עניינו דק מאד ואין משיגו: \nחצובות ברוח - בכח התשובה נחצבו והם בתשובה. והאותיות יש להם גוף ונשמה קבועות \nבגידי הראש וברוח האותיות כלם והרוח קבוע בפה, כי הפרש יש בין תנועות הלשון לתנועות \nהפה, כי כלי הרוח הענוע המדברים המתנועעים בהם, ויש להם מקום קבוע שאי אפשר לזוז \nממקומו: \nגלגל - דבר המתגלגל כגלגל כגלגלת הראש, והוא מן הנפרדים. וכשהוא חוזר מחזר הכל \nבחזרתו. ומחצית צירוף האותיות בגלגל שהם רל\"א שערים, וחצים הנשארים שהם רל\"א למעלה \nמן הגלגל, תשס\"ב אלפא ביתות הם ושתים מהם נקראות שער: \nפנים ואחור - כסימן הדבר פנים ענג - , ואחור נגע. וכל הדיבור - אם אין יצירה מדברת \nאינו כלום, כי השלמת הדבור אינו אלא ברוח. ואם רבא ברא גברא השיבו לעפרו מפני שלא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "היה יודע להכניס בו רוח שידבר ושיתקיים בו: \nבשם אחד - שרשם בשם אחד, כי האותיות הם הענפים הנראים כמו השלהביות המתנועעות שיש \nבהם תנועה מחוברים בגחלת, וכמו בדי האילן וענפיו ופארותיו ששרשם באילן, וכן השקול \nמן החציבה והתמורה מן השקול ומתוך התמורה הצורה. וכל הדברים נעשים צורה וכל הצורות \nאינם יוצאים אלא בשם אחד, כמו הענף היוצא מן השרש, נמצא כשהכל הוא בשרש הוא שם אחד \nלכך אומר בסוף שם אחד: \nתהו - הוייה שאין בה צורה נאצלת מתוך הזמנת התשובה, שממנו חשך יוצא. ולכך נאמר \n[שה\"ש ז' ו'], \"ודלת ראשך כארגמן\". ותהו הוא מלשון תוהא על הראשונות, מוחה מה שהיה. \nוכן תהו רשימת ההויות שאין בה צורה, ונעשית מדקות ההויה שהיא ממשות אויר עב שממנו \nחושך של ממשות, שזהו חומר שהוא ממש. לכך נאמר [דברים ד' י\"א], \"חשך ענן\", ודוגמתו \nחשך של מצרים. ולכך ידעו שכל החשך מסבה עליונה. ואפלה יותר מחשך, שאין שם אפילו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "רוח. ועלטה מורכבת מבין שניהם: \nעמודים - גדולים מן הכפולות, שהם מתוך הגדולים שהם שרשים והשרשים הם הויות פנימיות, \nשהם בכלל עשר ספירות שהם ו' קצוות והזמנת התשובה שהיא חביון עזו. ואותן שבע כפולות \nשהם עמודים גדולים, הם הם שנאמר בהם [שה\"ש ב' ט\"ז], \"הרועה בשושנים\". והבי\"ת רמז \nהמתנשא עד השרפים וכתיב כי כל זה יסוד עולם, שהוא מו' קצוות, והוא קבוע בדין ולכך \nנאמר, \"הרועה בשושנים\", הרועה באלו ששה דברים את עולמו, שהם אבי אבות כל התולדות: \nשאינו נתפס - חשך שהוא דק והוא אויר כל כך דק שהוא עובר אחרי הגלגלים והרקיעים \nובתוכם מרוב דקותו ואינו נתפס. אבל האויר הנתפס בתוך הנאד הוא עב, כי הרוח העליון \nהדק לא יעכבנו שום מונע כי הוא דק, וכפי דקותו כן תקפו, כי באותו דקות יש בו תוקף \nשלא יעצרנו כותל ומחיצה שאינו נתפש, והוא מהויות פנימיות רוחניות שאינן נתפשות \nהנראות ללב חצב מהן ונאצלו מהם גופניות שהם נתפשות: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "י\"ב פשוטות - בענינם י\"ב עמודים, כי כל הדברים הויות מתוך הויות פנים בתוך פנים, \nפנים מתוך פנים: \nצופה - כמו שאמרו היה מביט בתורה. וסימן לדבר - אמר לשון סימן להעלים דבר: \nשנים ועשרים חפצים - כל אחת מכ\"ב אותיות חפץ גדול. מהו חפץ חומר שהוא עושה כלי, \nוהוא עושה כלי כמו אבני המגדל שיש בו הרבה אבנים, וכל אחת ואחת הוא שם בפני עצמה, \nוכלן נקראות בשם אחד והוא מגדל: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פרק שלישי: \nיסודן - היסוד בא מהן והם סבתו, ויסודן של ג' אמות הוא הבינה. ואלה הדברים לא הזכיר \nאלא סבות נראות מתוך סבות שאינן נראות, ולכך קוראן אמות, ואחר כך קוראן אבות: \nכף - ממש, ופעמים אדם שוקל בכפי ידיו, כעניין שכתוב [תהלים ע\"ח, ע\"ב], \"ובתבונות \nכפיו ינחם\". והכפים מקבלים הברכה: \nאמ\"ש סוד מכוסה - מן הנביאים, ומופלא - שהוא מתעלה למעלה והם דברים שלא היתה להם \nירידה, וחתום בשש - אמ\"ש, מש\"א, שא\"ם, אש\"ם, שמ\"א, מא\"ש, שהם בשם כמו שכתוב בפרק \nהראשון שבו נחתמו ששה קצוות שהשם חתום בכל והכל חתום בו. טבעות - מה ענין טבעת \nהאצבע נכנס בתוכו, והוא דבר שהוא חשוק בדבר חושק דבר אחר והדבר החשוק בו משם כחו, \nשכל זמן שאותו טבעת החותם באצבעו מקבל תוספת בהחתמו בהם. וכל אלו כלם כחות נוראים \nאלו מתוך אלו, והפנימיים שבם מן הפנימיים להם, זה מזה וזה מזה: \nומתחלקים זכר ונקבה - לפי האותיות שפוגעות אלו באלו לפי סדרן גמר מלאכתן אם רוב \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הנקבות מצד אחד המיעוט בטל במיעוטו בעבור רובו, שהשי\"ן היא אש יש בו נקבות, וכשהיא \nפוגעת סמוכה לרוח שיש ממנה זכר ונקבה אז הנקבות מתגברת. וכשהרוח והמים סמוכין הרוח \nרובו זכר והמועט נקבה, ולכך הזכרות מתגבר על הנקבות. והפוך אותיות אלו כחזרת הגלגל \nמענג לנגע ומנגע לענג. ומורנו אומר כי הכל חקוק בגלגל וכיוצא בו מכל המינים שבעולם, \nוכן בכל האותיות כלם יש בכל אחת ואחת מהן חקיקה אם לטוב אם לרע, פעמים שפוגע אותיות \nחקוקות לטוב ופעמים מוצא האותיות שהן חקוקות לרע, שאין הדבר תלוי בפגע הפוך האותיות \nאלא האותיות עצמן כל דבר ואות חקוק במקומו לעשות פעולה, פעמים משתנית האות עצמה \nמטוב לרע ומרע לטוב: \nמ\"ם דוממת - חשיות דממה דקה, כדכתיב [קהלת ג' ז'], \"עת לחשות ועת לדבר\". זהו חשמל \nשאמרו בו [חגיגה] עתים חשות עתים ממללות, כי החשיות קודמת לשריקת הדיבור, מלמעלה \nלמטה ח\"ש מ\"ל, וממטה למעלה מ\"ל ח\"ש. וכל האותיות נחלקו לחשיות ולשריקה והכרעתם. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ובכל אחת מן האותיות כל האותיות, אבל כל אחת יש לה עיקר בפני עצמה. וכל עשר ספירות \nבכל אות ואות, ולכך אמר אל\"ף עם כלן וכלן עם אל\"ף, בי\"ת עם כלן וכלן עם בי\"ת - כי \nהיאך יהיה השקול אם לא אות אחת מכלן כוללת הכל, כגון האל\"ף עשר ספירות הראשונות, \nשנחקקו ברוח מרוח. ובכל אחת ואחת כמין הויות דקות פנימיות מכוסות בלימה, כל מה שהיה \nעתיד ליחצב מהם היה בהם, כמו שהיו באדם כל תולדותיו. וכן בכל אות בתוך עמודי \nהאותיות, שזו היא חקיקתם בתוך צורת האותיות הגדולות היה סתום בהם ומכוסה ומופלא כל \nמה שעתיד ליחצב מהם ולהתאצל מהם, כדרך ההויות הנתונות בחכמה כאשר פירשנו כי כל \nהדברים כלם הלכו דרך בינה בחכמה, כדכתיב [דניאל ט' ב'] \"בינותי בספרים\": \nאל\"ף חק - התעלות החק ורוממות כתרו: \nשלשה אבות - מענין האמות ולהם זוגות בהמרה, לא תמורה שיתבטל זה ויבא זה אלא זה פועל \nכחו וזה פועל כחו, כמו שאמ\"ש במקום אחד ומשם פעולה אחת ובמקום אחד אש\"ם וממנו יוצא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "פעולה אחרת. ומכל תמורותיהן יוצאה פעולה שאינה דומה זו לזו כפי התמורה: \nבעולם - הוא או' מן הנפרדים ולמטה, אך הדברים אינם זזין ממקומם: \nושנה - למטה מן העולם, והם י\"ב חדשים המתנהגים בהנהגת העולם, והחדשים משתנים זה \nמזה. ובשנה יש בה יסודות משתנים: \nשלש אמות - דברים הנאצלים והמתאצלים והמתקבלים אלה מאלה, אבל כשהגיע לעולם הנפרדים \nלא נקראו אלא אבות שמהם תולדות. כי מתחלה אמר אבות שהאבות עצמן נקראו כן כמו \nהשלהביות מן הגחלים, וכשהגיע לנפרדים נעשה הפועל היוצא מכל האמהות. ומכל החבורים \nשאמרנו נעשו אבות לעשות חבורים בהפרד כל הדברים שעשו תולדות, אף על פי שאנו מדברים \nבנפרדים אינו זז מן המחוברים, שהכל יונק משם. ולכך חתום בכל דבר אלו האבות, ויאמר \nהיאך עולם שנה ונפש נעשו בהם. ואותן החבורים כלם נבראו ונאצל מהם [האדם], והאדם \nעצמו נבנה באותיות. וכשהוא נבנה אותו בנין רוח עליון שמנהיגו מנהיג את הכל, ונמצא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הכל מחובר בעליונים ובתחתונים והוא מן עולם שנה ונפש, כי כל מה שיש בעולם יש בשנה, \nוכל מה שיש בעולם ובשנה יש בנפש. והנשמה מכרעת את הכל, והדברים מתפרשים זה מזה שהם \nהויות מתוך הויות. אבל מתחלת העולם הנפרד הן תולדות מורגשות צוריות שיש בהן תכלית: \nחום נברא מאש - אינו רוצה להזכיר חום נברא משמים שנבראו מאש תחלה, ואינו מזכיר אלא \nהאבות בלבד ותולדותיהן, ותולדות תולדותיהן עד עולם: \nורויה מרוח - מאויר שהוא רוח, אבל לא רצה להזכיר רק האבות בלבד כדי לבאר ראש כל \nתולדה ותולדה, ולכך אמר לשון תחלה, כי האדם חותם גדול שיש בו תחלה וסוף כלל כל \nהנבראים, וכן שמים נבראו תחלה שהוא תחלת הנפרדים. ולא רצה לדבר אלא מן ההתחלה שהם \nהאמות, כי כל תולדה ותולדה בכח החתימה שהם חתומות באבות יעשו תולדות, אבל אם יפרדו \nמן האבות אפילו יחתמו בתולדות האבות לא יעשו תולדות, כי כל הדברים חוזרים לשרש \nעיקרם: \nוחתם בהם - אחרי העשות הצרור תחתום בו אות אחת כדי להעמיד הכל שלא ישתנה בעולם זכר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ונקבה, וכן בשנה וכן בנפש מקבלין זה מזה, כי זה למטה מזה. ולכך כל התולדות נחתמות \nבאבות, כי כל אות ואות יש לה גוף ורוח ונשמה. ומקבלת כח מפנימיות תכלית המחשבה \nהמכתירה להעמידה בחזקתה, ולהוסיף חזוקה תוספת לקבל כח שתמשול בו. וגוף האותיות \nשאמרנו הגוף הוא רוח, ותכליתן כפי תכלית דעת מוצאם: \nזכר באמ\"ש - זהו כשהאשה מזרעת תחלה שיולדת זכר, כי תולדת האש קודמת, ואחרי כן באה \nטפת הזכר ומתגבר עליה, והנשמה נכנסת בטפה באותיותיה כפי השעה שהיא אש. והאיש מביא \nמים שבו רוח שזהו אמ\"ש. הסבה שהוא משתמש בה, כי הזכר מביא מים על השי\"ן של הנקבה, \nולכך יולדת זכר: \nונקבה באש\"ם - כי מי טפת האיש קודמת בה בהזריעו תחלה, ואש הנקבה מטפל עליו עם הרוח \nהנטוע בו. וכפי הפוך האותיות תשתנה היצירה מזכר לנקבה ומנקבה לזכר. ופעמים שהנולד \nהוא טומטום או אנדרוגינוס כפי השתנות הפך אותיות אמ\"ש: \nהמליך כל - המליך שבצורה שביצירה זווג, כי הכל היה בבינה והוא המליך, כי המלך הוא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "נמלך, וכל דבר שבעצה יכול לדבר ולמשול בו: \n \nפרק רביעי: \nכפולות - כי אחרי סבת החיים נאצלת סבת המות. ודגושה היא המורה תולדת סבת החיים, \nוסבת המות רפויה. ויש אומרים כי סבת החיים השיות ודממה ורפיות, וסבת המות חוזק \nושריקה ודגשות וחתוך. והפרש יש בין הכפולות ובין הפשוטות, אף על פי שמצינו בפשוטות \nהפך ראיה עורות וכיוצא בהן, אעפ\"כ אינן כפולות אלא פשוטות, כי בסבה ההיא אינה סבה \nהבאה מעצמה אלא הסרת הראיה. אבל הכפולות מנהגן כי אחרי סבת החיים נאצלת סבת המות, \nוהטוב נאצל מעומק הטוב והרע נאצל מעומק רע. וזהו טוב מטוב ורע מרע. ואם תאמר היאך \nאש ממים. יש לומר כי מעשר ספירות שהן הויות פנימיות, והם כך מפני פנימיותם בחכמה \nשהם שרשים מתאחד הטוב והרע בהם, שהן מתחילות לצמוח כאילן שאין התחלותיו נכרות עד \nהעשותם צמח, אבל אלו אינם כן כי הם אותיות שהם כסעיפי האילן, כי הכפולות הם תולדות \nעשר ספירות שהם אמהות שהם שלשה שלישיות, והאחת עם כלן ועל כן נקראות עשר. כפולות - \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שכל אחת ועוד אחת בתחלותם: \nרך - יש רכות לטוב, ויש רכות שהוא לרע. וקשה - יש קושי לטוב, ויש קושי לרע. וכן כל \nמדה ומדה, יש טוב שהוא לרע, ויש רע שהוא לטוב. לכך נאמר כפולות שהן תמורות - , כי \nהסבה עצמה שהיא טובה הומרה לו לפעול לו רע כמו הרשעים שהם מהפכים מדת הרחמים \nלאכזריות, והצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, כנגד ז' כפולות פנימיות והענפים \nמהם כנגדן, כעין ז' ימים, ז' שבועות, ז' שנים, ז' שביעיות: \nקצוות - מלשון קצה וכלן מששה ששה. וכן כתוב [איוב ה' י\"ט], \"בשש צרות יצילך\", לא \nאמר משש אלא בשש הם הצרות שהם מצרות לאחרים, ויהיו לך שחוק כי השביעית המכרעת היא \nאות שניה של שם, בשביל שזאת עיקרה אל\"ף ובאל\"ף השם מתעלה והוא השם הפנימי שהשם \nמתעלה בו, שאנו אומרים בו ושמך נורא, בשביל שהיא אל\"ף חק שהיא התשובה שהיא באל\"ף \nה\"א, ולכך היא נמנית במנין אות אחת כאלו היא אל\"ף. והחותם של אל\"ף מכל צד הוא תחלה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "וסוף, אבל אלף האמצעית של שם היא כמו נשמה, לולי הרוחות לא תעמודנה הגויות, ואם הכל \nרוח לא יקרא שם, ועל כן ה\"א לא תשתנה אלא שתתעלה ותקרא שם מלא לא ימוט, כל שכן רבי \nעקיבא לא ימוט שמך עמך, לאיזה צד שיהיה אין זה התמוטטות והכל פונים למערב להתפלל: \nקדוש - הזמנת התשובה שהיא במקומה. קצוות מעלה - חסד ראש הדבר המוכתר, מטה - יסוד \nעולם, מזרח - תפארת, מערב - נצח, דרום - הוד, צפון - ממלכה. קצוות בסדר פסוק [דה\"י \nא', כ\"ט י\"א], \"לך ה' הגדולה והגבורה\": \nוהיכל - הוא התשובה והזמנתו. והוא נושא - כמו הנשמה הנושאת את הכל. חקקן - עד צאת \nהדברים לפועל אינו אומר חקקן: \nכוכבים - בעולם כוכבים עליונים שהם כשדה שזורעים בו כוכבים, ופירותם הכוכבים \nהנראים: \nשבעה שבעה - הכל בשביעות. שבע משבע מתוך שבע, כי שבע הכפולות כלל הכל וכל הכל. \nכוכבים המטיבים והמרעים מהם, וכן עד התפשט מהם י\"ב גבולים: \nימים בשנה - הימים נקראים שערים, וקמעא הם ארבעים, ובזה הדרך היו כל הדברים: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שתי אבנים - הם האותיות, כמא דאת אמר [איכה ד' א'] אבני קדש, ובהם נחקקו בנקבים \nהנחקקים בז' כפולות נחקקו ו' רקיעים: \nכפולות - שכל אחת ואחת כפולה לשנים להיטיב ולהרע, מדה טובה מרובה שעיקר הכל, ועיקר \nסבה שנאצלת משם היא מדה אלא שהיו מדות פנימיות, שעדיין לא יצאו לאור ומשם נתחלקו. \nכי במדה אחת קבועים כמה כחות, וכשאדם רע מסתכל באותה מדה שהיא מריעה ומיטיבה כי \nההטבה היא לו הרעה, כמי שיאכל תבשיל שיועיל לו פעם אחת ויזיק לו פעם אחרת ואם לאו \nנשתנה טעמו: \nכפולות - פנים מתוך פנים כחות מתוך כחות. הדברים שהם מדת הדין בתוך מדת רחמים \nכשלהבת קשורה בגחלת, וכשם שעושים בדין רע כן עושים בדין טוב. וכשאין מדה טובה באותו \nהאיש, יתפרדו הדברים שהן דין לדונו בשפטים גדולים, שאין הרשע דבק במדת טוב כדי \nשיתאצל עליו, ולכך יתפרדו אחת מכחות הדין כדי שלא לעשות להם טוב: \nרך וקשה - יש חסדים ניתנים בהרוחה וברכות, ויש מהם נמשכים בקפיצת היד ובקושי, וכן \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "גבור וחלש - וכל אחד מהם טוב ורע. מות - יש מיתה שהיא חסד כדי ליקרו לעולם הבא, כדי \nשלא ישלוט בו מדת פורענות העתידה להתפשט, ושואבת אותו מדת השלום כ\"ד [ישעיה נ\"ז א], \n\"כי מפני הרעה נאסף הצדיק יבא שלום\" כו', וכתיב [תהלים קט\"ז ט\"ו], \"יקר בעיני ה' \nהמותה לחסידיו\": \nמלחמה - יש מלחמה שהיא לטובת הנלחם ואין בה מיתה ולא צער מלחמת דוד עם גלית, ולא \nחסרון ויותר מזה: \nאולת - היא סכלות כענין סכל בסמך שהיא תמורת השכל, כי מרוב שהאדם מסתכל במה שאין \nאדם משיג שב לסכלות. וכן החכמה עצמה למעמיק בה יותר מהשגתו החכמה עצמה היא לו אולת: \n\n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "עוני - שלא ישאר לו מחיה מכל עשרו. ויש עוני שהוא לטוב שהיה נדון למיתה ועניו כפרתו \nכאלו הוא מת. ואבדתו אפשר שילך לדבר מצוה כדי שתחשב לו אבדתו לטוב: \nשממה - אם לא יזרע לא ישתדף שדהו: \nחן - מתוך החן כשאינו הולך באותה מדה שנתנה ממנה החן נהפך למדה אחרת שהיא באה כשהוא \nכעור, כמו העשיר שאינו מחסר הונו לצדקה סוף שיחסר הונו: \nעבדות - כי המדה באה מן הדין, וראשי מדות נראות הרבה ואינן אלא אחת בתחלתן. כך יש \nרבות עד ז' רקיעים. כפולות הן רוחניות עליונות קבועים בן החיים והשלום, וכלן נתנות \nלממשלת הנשמה אבל אינן קבועות ודוגמתן שבעה נקבי הראש: \n \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "פרק חמישי: \nפשוטות - חושב כי אחת היא יסוד הפשוטות, ודבר אחד מנהיגן שאינו אומר יסודן למנהיגים \nאלא תוצאות בניני הפשוטות, כי יסוד הפשוטות בראש ואין אחד מן המנהיגים בראש ודוגמתן \nלמטה מהן. ולכך כשאומר י\"ב מנהיגים בנפש אינו עולה לתחלת הדברים, אלא דוגמתן הוא \nאומר כנגדן. אבל יסוד הפשוטות הם הם ראייה שמיעה, אלו ההרגשות הנהוגות שהאדם מתנהג \nבהן: \nי\"ב כנגד י\"ב - מנהיגין והם פשוטות ואין ההנהגות וההרגשות כפולות, והם מתפשטות בכל \nהגוף שאי אפשר להלך זולתם. ויש מהן מתפשטות אפילו בבהמות אף על פי שהם רוחניות והם \nנאצלות מן האותיות הפשוטות, כנגדן יד ימין ויד שמאל אף על פי שאינן כדוגמתן כנגדן \nבמספרם נוצרו בגוף, גופניים נאצלים מרוחניים וההנהגות הם רוחניות: \nמדתן - הם ראשי המדות הנבראות הן למעלה הן לירידה, הן לעמוד הן ללכת, הכל יוצא משם. \nאלכסונים - דבר המחודד בשני ראשיו והוא מתרחב באמצעיתו, זהו אלכסון. מזרחית צפונית \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "- וכן בכל גבול וגבול אף על פי שיש בו רומית ותחתית הכל באלכסון, זולתן אינן כי אם \nשמונה בלבד: \nזרועות - שמהם עולין ומהם יורדין. מזלות הם המנהיגים בעולם, מלשון [במדבר כ\"ד, ז'], \n\"יזל מים.\" אבל מזרות מלשון [ירמיה ל\"א, ט'], \"מזרה ישראל\". זה הולך למקום זה וזה \nהולך למקום זה, שבהם יסוד עולם. עשרים ושתים קודמות כאן לעשר. השם השלישי חסד ופחד \nוהרביעי כתר ששם נחלקים כל הדברים והצבאות שנעשים בשם: \n \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "פרק שישי: \nעולם עליון - רוח ומים, וכח האש שלישי ובעולם הנפרדים אש סובבת הרקיע שעלינו, ולמטה \nמים ורוח בנתים. בנפש אש למעלה מים בנתים ורוח שהוא למטה קו האמצע מן המוח עד \nהעוקץ. בשנה קור ממים וחום מאש. רויה - הסתפקות לכל מרוח מכריע בנתים. חק - עשרה. \nחקיקה עשר אצבעות: \nופקדים - פקודה למטה מפקודה, שהאש נושאת את המים אנטיכי האש על מחבת ברזל, ותחתיו \nמים עומדים על רצפת הברזל כשהאש בוער המים מהם פוחתים שהאש נושאם: \nעל כסאו בלי טורח - שהכל פונים לכבודו ואל מול כסאו יאירו. כמלך במדינה - לצוות את \nעבדיו, ועונה לכל אחד ואחד וטורח במעשיהם. כמלך במלחמה - והוא פונה להאציל את רוחו \nהטובה על הזוכים ורוחו הרעה למורדים. זה לעומת זה - מה שהוא חיים לזה מות לזה, כגון \nקר ולח חם ויבש. פעם מריעין זה לזה פעם מיטיבין: \nאחד אחד לבדו עומד - שאינו כפול. הוא אומר מאמ\"ש שהם אבות, כי תחלת הניצוצות \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "וחציבות הבנין יוצאים מהם. שבעה חלוקין - חפ\"ת ולמטה נה\"ץ. מכריע - והמכריע בנתים \nהקו מלמעלה למטה. שלשה על שלשה - ואחד מכריע בנתים. משבע כפולות הוא אומר: \nעד כאן נמצא וחבל על דאבדין: ", "en": ""}]}
