# ספר מעולפת ספירים — אות ו:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-883472653cc7/1/11/)

<div lang="he" dir="rtl">

אות ו: 
וכתב שם בדף צ&quot;ז ע&quot;א, עוד מענין זה, בפסוק (שמות כא,ח) אם רעה בעיני אדוניה, כלומר, 
שיצתה הנפש מטונפת, אשר לא יעדה באלף, לרמוז שכיון שהיא מטונפת אינה נכנסת בגנזי 
המלך, אבל כשהיא יוצאה נקיה, עליה נאמר (שמות כא,ח) אשר לו יעדה בוי&quot;ו, ומה שכתב 
והפדה, עצה טובה היא לאדם שיפדה הנפש על ידי התשובה, ועל ידי זה לעם נכרי שהם מלאכי 
חבלה, לא ימשול למכרה, למה בבגדו בה, שהקדוש ברוך הוא פירש כנפיו עליה להגן לה, ואם 
לבנו יעדנה שיצתה הנשמה נקיה מזה העולם, כמשפט הבנות, כמו שהאב עושה לבתו החביבה 
לתת לה מתנות, כך עושה הקדוש ברוך הוא לנשמה שיצאת נקיה מזה העולם: 


אות ז: 
וכתב בספר שמות דף קמ&quot;א ע&quot;ב קמ&quot;ב, אמר, כי ג&#x27; שמות יש לנפש האדם. נפש, רוח, נשמה. 
נפש, היא נמצאת אחר המות בבית הקברות, ואף שהגוף בלה בעפר ובנפש הזאת מתגלגלת בעולם 
הזה, להמצא בין החיים ולידע צערם. רוח, הוא הנכנס בגן עדן של מטה ומצטייר שם בצורת 
גוף שהיה לו בעולם הזה, ונהנה מריחי בשמים ובשבתות וראשי חדשים וימים טובים עולה 
לגן עדן של מעלה ונהנית משם וחוזרת למקומה, וזה שאמר (קהלת יב,ז) והרוח תשוב. נשמה, 
היא העולה מיד למקומה, וכל זמן שחטא האדם ולא זכתה נשמתו לעלות למקומה, גם הרוח 
והנפש אין להם מנוחה, כי הולכות לפתח גן עדן ואין פותחין להם עד שהנשמה מוצאת 
מנוחה, ואז כלן שבות למקומן: 
[אמר הכותב, בזה יובן מאמר ז&quot;ל בגמרא, (כתובות ק&quot;ד ע&quot;ב) בשעה שהצדיק נפטר מן העולם 
ג&#x27; כתות מלאכי השרת, א&#x27; אומר (ישעיה נז,ב) יבא שלום וכו&#x27;. והיתה קושית כת הקודמין 
חזקה בזה, דבקרא כתיב איפכא ולמה סדרם באופן אחר, אמנם אלו הג&#x27; כתות הם בתחלה כת 


אחת כנגד הגוף, ואומר לו יבא לשלום בקבר וינוח בלא דין ועונש. וכת אחת אומרת, הולך 
נכוחו כנגד הנשמה שתלך לגן עדן של מעלה, וזהו הולך נכוחו, פירוש נגדו של הרוח שהוא 
בגן עדן של מטה, גם הנשמה תלך לגן עדן של מעלה שהם מכוונים. וכת אחת אומרת, ינוחו 
על משכבותם לשון רבים, כי אחר ששכן הגוף בקבר, גם אלו השנים שהם רוח ונשמה, ינוחו 
על משכבותם, זה בגן עדן של מעלה, וזה בגן עדן של מטה. וזהו שכתוב, ינוחו בלשון 
רבים, אף שמדבר בצדיק אחד כלפי רוח ונשמה שהם שנים ואין צורך לצורות נכריות: 
ואפשר עוד כפי זה, כת א&#x27; אומרת יבא שלום, כנגד הנשמה שתעלה ותבא לגן עדן של מעלה, 
וכת א&#x27; אומרת הולך נכוחו, לבשר לרוח שילך לגן עדן של מטה שהם מכוונים, וכת א&#x27; אומרת 
ינוחו על משכבותם, שעכשיו שהנשמה והרוח הלכו לגן עדנם, גם הנפש והגוף היושב עמו, 
ינוחו על משכבותם יחד בקבר]: 


אות ח: 
כתב בספר במדבר דף קצ&quot;ו ע&quot;ב, כי הפסוק (תהלים פד,ד) גם צפור מצאה בית, אינו מדבר על 
הצפור, אלא הוא רמז לרוח הצדיקים. ג&#x27; שורות יש בגן עדן ששם מטיילות רוחות הצדיקים 
וימים רשומים יש בשנה והם ימי ניסן וימי תשרי, שאותם הרוחות משוטטות שם ומתראות בגן 
עדן, אלו הרוחות כמו צפרים ומצפצפים בקולם בכל בוקר, ומהו זה הצפצוף, הוא שבח 
להקדוש ברוך הוא ותפלה על חיי בני האדם, לפי כי במועדים הללו ישראל עסוקים במצות, 
וזהו כנגד הרוח וכנגד הנשמה, אמר ודרור קן לה שיש לה מדור מתעלה מזה: 


אות ט: 
כתב (בספר בראשית) [תיקוני זהר דף ק&quot;י ע&quot;ב], הבדל בין רוח לנפש, הרוח יורדת ועולה 
בגוף ומתפשטת בכל ורידי הלב המתנענעים, אבל הנפש קבועה בגוף האדם כאשה הזאת שקבועה 
בבית: 
אות י: 
וכתב בספר בראשית דף קכ&quot;ג ע&quot;א, אמר רבי זריקא, כשהנשמה ראויה לעלות למקומה, קודם 
מבקרת את הגוף שיצתה משם ומגינה עליו, ואחר כך עולה למקום מעלתה אשר תנוח שם: 


אות יא: 
וכתב בספר בראשית דף צ&quot;ז ע&quot;א, בשם מדרש הנעלם, כי בשעה שעולה נשמת הצדיק למעלה, 
הקדוש ברוך הוא קורא לאבות העולם ואומר להם, לכו ובקרו נפש פלוני הצדיק והקדימו לו 
שלום משמי, ואז אומרים לו, רבונו של עולם כלום ראוי לאב לילך אצל הבן, ואז הקדוש 
ברוך הוא קורא ליעקב ואומר לו, אתה שהיה לך צער גדול בנים, לך ובקר נפש פלוני הצדיק 
שבא ואני אלך עמך, זה שאמר (תהלים כד,ו) מבקשי פניך יעקב סלה: 


אות יב: 
וכתב בספר בראשית דף ע&quot;ט ע&quot;א, סתרי תורה, הקדוש ברוך הוא רמז חכמה עליונה באברהם 
ויצחק. אברהם, היא נשמה לנשמה, והנשמה היא שרה. לוט נקרא היצר הרע ס&quot;מ ובת זוגו. 
רוח, זה יצחק. נפש קדושה, זו רבקה: 
אות יג: 
וכתב בספר בראשית דף פ&quot;א ע&quot;א וע&quot;ב, כשהרוח יוצא מהעולם, נכנס במערת המכפלה אצל אדם 
הראשון והאבות, והם נותנים לו פיתקא אחת לסימן ונכנס לגן עדן ומתקרב אצל הכרובים 
ולהט החרב. אם זכה, רואים הסימן ופותחין לו ונכנס, ואם לאו דוחים אותו לחוץ ויושב 
שם באותו זמן בלבוש זה העולם, ובראשי חדשים ושבתות וימים טובים, כשרוצים לעלות 
הצדיקים לגן עדן, נותנין לו פנקס ועולה באותו פנקס ופוגע באותם מלאכים שומרי 
החומות. אם זכה, פותחין לו ונכנס. לא זכה, לוקחים ממנו הפנקס ודוחים אותו. וזהו 
שכתוב (שיר השירים ג,ג) מצאוני השומרים וכו&#x27; עד נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות: 


אות יד: 
וכתב בספר בראשית דף ס&quot;ה ע&quot;ב בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, הולך לגן עדן ופוגע באדם 
הראשון שיושב פתח גן עדן, כדי לראות אותם ששמרו מצות ה&#x27; להכניסם לגן עדן, ואלו 
נקראים (ישעיה לח,יא) יושבי חדל לשון חדלה, שאברהם מונע אותם מליכנס לגיהנם: 
אות טו: 
וכתב עוד שם בספר בראשית דף ס&quot;ו ע&quot;א, כשעולה הנשמה למקום צרור החיים, שם נהנית 
מאספקלריא המאירה, ואם לא היתה מתלבשת הנשמה זוהר לבוש אחר, לא היתה יכולה להתקרב 
לראות אותו האור. וסוד הדבר, כי כשם שנותנין לנשמה לבוש שתתלבש בו בעולם הזה, כך 
נותנין לה לבוש לעמוד בעולם הבא, וזהו (שמות כד,יח) ויבא משה בתוך הענן, שלא יכול 
לראות אלא אחר שנתלבש באותו לבוש, וזה הלבוש, הוא מה שאמרו חלוקא דרבנן: 


אות טז: 
וכתב עוד בספר בראשית דף ק&quot;ד ע&quot;ב, מדרש הנעלם למעלת נשמה, בפסוק (בראשית יח,יז) וה&#x27; 
אמר המכסה אני מאברהם, שאין הקדוש ברוך הוא עושה דין ברשעים עד שנמלך בנשמתו של 
צדיק, והקדוש ברוך הוא עושה כן, כדי שהצדיק יבקש עליהם רחמים, והצדיק מבקש רצון 
עליהם. בתחלה אומר הצדיק עליהם, אם ימצאון שם חמשים, כי אף שלא קיימו התורה אם למדו 
התורה שהם חמשים פרשיות, ולמאן דאמר נ&quot;ג פרשיות, מכל מקום הם חמשה חומשי תורה, ובכל 
אחד נכלל י&#x27; הדברות הרי כאן חמשים: 


אות יז: 
שם, עוד פותחת הנשמה ואומרת, רבונו של עולם אף שלא קיימו התורה, אפשר שקבלו עונשם 
בבית דין של מטה, וזהו, אם ימצאון שם ארבעים כנגד מלקות: 
אות יח: 
שם, עוד פותחת הנשמה לזכות הרשע, אולי ימצאון שם עשרים, פירוש, שמא גידלו בניהם 
לתלמוד תורה שיש להם שכר כאלו קבלו עשרת הדברות שתי פעמים ביום, דאמר ר&#x27; יצחק, כל 
המגדל בנו לתלמוד תורה ומוליכו לבית רבו בבקר ובערב, מעלה עליו הכתוב כאילו קבל 
עשרת הדברות שתי פעמים: 


אות יט: 
שם דף ק&quot;ה ע&quot;א, עוד פותחת הנשמה לזכות הרשע, אולי ימצאון שם עשרה, פירוש שמא היה 
מעשרה ראשונים: 
אות כ: 
עוד כתב בספר בראשית דף קכ&quot;ה ע&quot;ב, מדרש הנעלם, אמר רבי יצחק, כיון שהנשמה זוכה 
ליכנס בשערי ירושלים של מעלה, מיכאל השר הגדול הולך עמה ומקדים לה שלום, מלאכי השרת 
שואלים עליה (שיר ג,ו) מי זאת עולה מן המדבר, מה לזאת שבאה מן העולם השפל בינינו, 
הוא משיב ואומר (שיר השירים ו,ט) אחת היא יונתי תמתי מיוחדת היא: 


אות כא: 
וכתב בספר בראשית דף ר&quot;א ע&quot;א, כי כשהנשמה יוצאת מזה העולם נדונית בכמה דינים, ואחר 
כך הולכת לנהר דינור לרחוץ וליטהר שם, ומי הנפש העוברת לשם ולא תפחד, ועל זה נאמר 
(תהלים כד,ג) ומי יקום במקום קדשו, ומי שמשתדל בצדקה בעולם הזה עובר שם, ועל זה 
נאמר (נחום א,יב) וכן נגוזו ועבר, ואחר שהנשמה עברה נהר דינור וניצולה, אינו רואה 
דין אחר, שנאמר (נחום א,יב) ועניתיך לא אענך עוד: 


אות כב: 
וכתב בספר בראשית דף רכ&quot;ז ע&quot;א, כי צלם האדם מסתלק שלשים יום ואינו נראה. והטעם, לפי 
ששלשים יום קודם, הנשמה מסתלקת מהאדם, דכיון שנסתלקה הנשמה גם הגוף והרוח אינה 
מאירה, לכן נסתלק הצל, ובאותם שלשים יום הנפש היא חלושה, ומאכל ומשתה וכל תאוות 
הגוף מסתלקות ממנו: 
 


יום עשרים ושלשה 
אות כג: 
וכתב בספר בראשית דף קכ&quot;ט ע&quot;א, מדרש הנעלם, בשם רבי אבהו, כי בעולם הזה הגוף נקרא 
שרה, והנשמה אברהם, ולעתיד הגוף נקרא רבקה, והנשמה יצחק, על שם (תהלים קכו,ב) אז 
ימלא שחוק: 
אות כד: 
כתב בספר בראשית דף רי&quot;ז ע&quot;ב, כשקרבו ימי האדם למות, שלשים יום קודם מכריזים עליו 
ברקיע, ואפילו צפורי שמים מכריזים עליו, ואם הוא צדיק, שלשים יום מכריזים עליו בגן 
עדן, וכל אותם הימים נשמתו עולה בכל לילה ועולה ורואה מקומה באותו העולם, ואותו 
האיש אינו יודע ואינו שליט בנשמתו כמו קודם, וכשהם מתחילים השלשים יום, צלם האדם 
מתחשך והצלם הנראית בארץ נמנעת: 


אות כה: 
ושם דף רי&quot;ז ע&quot;ב, הביא מעשה ברבי יצחק שאמר, איני רואה הצלם שלי ודאי אני מת, שהרי 
הכרוז מכריז (תהלים לט,ז) אך בצלם יתהלך איש, כלומר, כשהצלם מתמעט כי אך הוא מעוט, 
ודאי שזה האיש יתהלך מזה העולם: 
אות כו: 
עוד שם דף רי&quot;ח ע&quot;א, ששאל רבי שמעון לרבי יצחק, אם ראה לאביו בחלום באותה הלילה, 
לפי ששנינו, שבשעת פטירתו של אדם רואה אביו וקרוביו אצלו ומכיר אותם והולכים עם 
נשמתו עד המקום אשר תלך אחר המות: 


אות כז: 
וכתב בספר בראשית דף רי&quot;ח ע&quot;ב, ביום פטירתו של אדם ד&#x27; יסודותיו נלחמים זה עם זה, 
והכרוז שמכריז עליו נשמע במאתים ושבעים עולמות. אם הוא זכאי, כל העולמות שמחים, ואם 
לאו, כלם אומרים וי לאותו האיש, ובשעה שהכרוז מכריז, שלהבת של אש יוצא מנהר דינור 
ויורד בעולם, ואותו שלהבת מגיע לכנף התרנגול השחור ומקשקש בכנפיו והוא קורא אצל 
הפתח, פעם ראשונה קורא (מלאכי ג,יט) כי הנה יום ה&#x27; בא בוער כתנור. פעם ב&#x27; קורא 
(עמוס ד,יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, ואותה שעה מעידים על האדם מה שעשה בעולם 
הזה והוא מעיד עליהם. פעם ג&#x27; כשרוצים ליטול נשמתו, קורא ואומר (ירמיה י,ז) מי לא 
ייראך מלך הגוים וכו&#x27;, וכל אלו הדברים אינו שומע אלא הנפטר, שנאמר (תהלים קד,כט) 
תוסף רוחם יגועון, כלומר תתן להם תוספת חכמה בעת שיגועון וסוד התרנגול השחור, כי כל 
עורב למינו והשחור מצד הדין, ולכך דין שורה עליו: 


אות כח: 
וכתב בספר בראשית דף רכ&quot;א ע&quot;ב, כשהקדוש ברוך הוא רוצה לאסוף נשמת האדם, כל הימים 
אשר חי קרבים לפניו ונכנסים בחשבון. מי שהוא צדיק, נאמר עליו (מלכים-א ב,א) ויקרבו 
ימי דוד (בראשית מז,כט) ויקרבו ימי ישראל ב-ו&#x27;, שהם נקרבים לפני האל יתברך בלי בושת 
פנים, אוי להם לרשעים שאין כתוב בהם קריבה, והיאך יכתוב בהם כך אחר שכל ימיהם 
בעבירות מתביישים ואינם קרבים: 


אות כט: 
וכתב עוד בספר בראשית דף רי&quot;ח ע&quot;ב, בשם התוספתא, כשהאדם מת רואה אצלו באותה שעה 
קרוביו וכל אוהביו שהיו לו, וכלם באותו דיוקן שהיו בחיים. אם המת צדיק, שמחים בו 
ומקדימים לו שלום, ואם הוא חייב, מתנכרים לו ואינם מדברים עמו אלא רשעים כמוהו 
המורידים אותם לגיהנם, וכלם עצבים פותחים בוי&#x27; ומסיימים בוי&#x27;, וכן בשעה שנשמתו של 
אדם יוצאת, כל קרוביו ואוהביו הולכים עם נשמתו ומראים לו מקום העדון ומקום העונש, 
אם זכאה הוא הנשמה רואה מקומה ונשארת שם, ואם לאו נשארת אותה הנשמה בעולם הזה עד 
שתקבר הגוף, ואחר שנקבר הגוף, כמה מלאכי חבלה מעותדים לקחתה למוסרה לדומה: 


אות ל: 
וכתב בספר במדבר דף קכ&quot;ו ע&quot;ב, כל המעשים שעשה אדם בעולם הזה, הוא מודה עליהם בשעת 
מיתה, ושני סופרי מעלה כותבים, וכשמוציאים אותו לבית הקברות, ג&#x27; כרוזים מכריזים 
לפניו, אחד מימינו ואחד משמאלו ואחד מלפניו ואומרים, פלוני זה שמרד בהקדוש ברוך הוא 
טוב לו שלא היה נברא, אחר כך כשנקבר ורוחו מתאבל על גופו, מיד דומה בא עם ג&#x27; בתי 
דינים הממונים על דין הקבר, וג&#x27; שרביטין של אש בידיהם ודנים הרוח עם הגוף יחד, 
ובשעת מיתתו של אדם רואה בכותלו שהוא מלהט ומאיר מאש גדול מכח מלאך המות, שהוא אש, 
בין כך ובין כך רואהו לפניו מלא עינים לבושו של אש והוא מצניע עצמו שלא לראותו עד 
שמגיע זמנו, אז מביט בפניו בעל כרחו וכל אברי הגוף מזדעזעים, וזהו הדין הגדול אשר 
נדון האדם בעולם הזה והרוח הולך בכל האיברים, וכשמגיע לאבר אחד להוציא ממנו הרוח 
נופל בו זיעה באותו אבר ומיד מת אותו אבר, סוף דבר ז&#x27; עדנין יחלפון על האדם בעת 


הפטירה, הא&#x27; כשיוצא הרוח, הב&#x27; כשיוצאים הכרוזים לפניו עד בית הקברות, הג&#x27; דין הקבר 
שנכנס בו, הד&#x27; דין שנעשה בו בקבר, הה&#x27; דין התולעת, הו&#x27; דין גיהנם, הז&#x27; דין הרוח ששט 
בעולם ואינו מוצא מנוחה: 
אות לא: 
כתב בספר שמות דף ר&quot;י ע&quot;א, כי המנוחה שיש לצדיקים, הני מילי אחר שלשים יום, אבל כל 
שלשים יום אין לך נשמה שלא תקבל עונש: 


אות לב: 
וכתב בספר בראשית דף רכ&quot;ו ע&quot;א, כל ז&#x27; הימים הולכת הנשמה מן הבית לקבר, ומן הקבר 
לבית ומתאבלת, וג&#x27; פעמים בכל יום נידונים יחד, אחר כך הולכת הנפש ונרחצת בגיהנם, 
ויצאה ושטה בעולם ופוקדה לבית הקברות ומתלבשת במה שהיא זוכה, לאחר י&quot;ב חודש נחים 
כלם, הגוף נח בקבר והנפש מתקשרת ברוח ומתענגת בגן עדן של מטה והנשמה עולה לצרור 
החיים: 


אות לג: 
עוד כתב באותו דף טעם, למה שסותם הבן עיני אביו, רמז בפסוק (בראשית מו,ד) ויוסף 
ישית ידו על עיניך. שהרמז הוא שהעולם נסתם מאביו, ובנו יורש מקומו. ועוד רמז, כי 
האדם כשרוצה למות עיניו פקוחות שרואה דברים הרבה מה שלא ראה בחייו, כמו שאמרו (שמות 
לג,כ) כי לא יראני האדם וחי, ואם היו מניחים עיניו פקוחות תכף היו שולטים עליו 
דברים טמאים: 


אות א: 
וכתב עוד שם דף רכ&quot;ה ע&quot;א, י&quot;ב חודש הנפש נקשרת עם הגוף בקבר ונדונין כאחד ויודע 
בצערו, אבל בצער החיים אינו יודע ואינו משתדל עליהם, לאחר י&quot;ב חודש מתלבש בלבוש אחד 
והולך ושט בעולם, ויודע מה יש בעולם ומשתדל בצער החיים: 
אות ב: 
וכתב עוד בספר בראשית דף רכ&quot;ז ע&quot;א, כי כשדנים האיש למעלה, מעלים נשמתו לפני הקדוש 
ברוך הוא, והם דנים על פיה שהיא מעידה, ואינה מעידה אלא על מה שחשב לעשות, אבל על 
מעשה בפועל הא תנן וכל מעשיך בספר נכתבין: 


אות ג: 
כתב בספר שמות דף קמ&quot;ב ע&quot;ב, ב&#x27; מיני עונש יש לנפש, שני מיני כרת, יש נפש הנכרתת עם 
מיתת הגוף שהולכת ומתגלגלת ושטה בעולם ימים ולילות ואין לה מנוחה כלל, זהו שכתוב 
(ויקרא יז,י) והכרתי אותה מקרב עמה, ויש נפש שאינה נכרתת עם הגוף אלא ממקום אחר, 
וזה שאמר (ויקרא כב,ג) ונכרתה הנפש ההיא מלפני שאינה שורה עליו הרוח, ואחר שאינה 
שורה עליו הרוח, נשארת כבהמה ואינה יודעת שום דבר: 


אות ד: 
כתב בספר ויקרא דף נ&quot;ד ע&quot;א, ענין מת בלא זמנו, שיזהר אדם שלא יתראה הרבה בשוק בזמן 
שיש דין בעולם, וזה שאמר (קהלת ז,יד) ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, אינו אומר, 
וביום רעה היה ברע, אלא ראה. ועיין בכל צד היאך תעשה שלא להתראות בשוק, כי כל 
המתראה חס ושלום יתקיים בו (משלי יג,כג) יש נספה בלא משפט: 


אות ה: 
וכתב בספר דברים דף רצ&quot;ט ע&quot;א וע&quot;ב, ענין נאה על ביאת החולאים לאדם, רמז בפסוק 
(דברים לב,י) ימצאהו בארץ מדבר, כי לפעמים נופל האדם בחולי שנגזר עליו כך, כדי 
שיוציא ממון ועד שיוציא ברפואות ותחבושת הממון שנגזר עליו שיוציא, אינו מתרפא, 
ולפעמים בא לו החולי שיתיסר באבריו ולפעמים כדי שימות, ודורש זה הפסוק היטב על 
הרופא: 


אות ו: 
וכתב בספר בראשית דף י&quot;ב ע&quot;ב י&quot;ג ע&quot;א, כשיוצאת הנשמה מהאילן [אילן הנשמות], שני 
מלאכים יוצאים עמה אחד מימין ואחד משמאל, אם זוכה שומרים אותה, שנאמר (תהלים צא,יא) 
כי מלאכיו יצוה לך, ואם לאו מקטרגים עליה. רבי פנחס אמר, ג&#x27; מלאכים יורדים עמה והם 
אפטרופסים של בני אדם, שנאמר (איוב לג,כג) אם יש עליו מלאך מליץ, מלאך, אחד, מליץ, 
שנים, להגיד לאדם יושרו, שלש. אמר רבי שמעון בר יוחאי חמש, ויחננו, ארבע, ויאמר 
פדעהו, חמש. אמרו לו, אינו כן, אלא ויחננו, זה הקדוש ברוך הוא, שהרי אין רשות לשום 
מלאך לחונן את האדם, והודה רבי שמעון בר יוחאי: 


אות א: 
וכתב בספר בראשית דף ק&quot;מ ע&quot;ב, בשעה שהקדוש ברוך הוא רוצה בנשמתו של אדם, מכה את 
הגוף ביסורים כדי שתשלוט הנשמה, וזהו (תהלים יא,ה) ה&#x27; צדיק יבחן לשון אבן בוחן, 
ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, כלומר, כי נפשו של הרשע בעצמו שונאה אותו: 
אות ב: 
וכתב בספר שמות דף ו&#x27; ע&quot;ב, אמר רבי חייא, ג&#x27; ימים קודם בוא הרע לעולם מכריזין עליו 
ברקיע, כשהם זכאים מתגלה הדבר לראשי הדור ומדבר להם שישובו, וכשאינם זכאים נמסר 
הדבר לתינוקות שאין בהם דעת או לעופות: 


אות ג: 
עוד שם שמות דף ו&#x27; ע&quot;ב ז&#x27; ע&quot;א, אמר רבי יצחק, כשהקדוש ברוך הוא מביא דין לעולם, 
בתחלה דן את השר למעלה, דכתיב (ישעיה כד,כא) על צבא המרום במרום, והאיך דנין את 
השר, מעבירין אותו בנהר דינור ומסירים ממנו הממשלה, ותכף מכריזין עליו ברקיע 
שולטנות שר פלוני העבירו ממנו, ונשמע הקול עד שנשמע בעולם הזה לתינוקות ולעופות 
ולשוטים: 
[ובזה יתיישב (תהלים קמט,ח) לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם וכו&#x27;, מהו הכפל, אלא הכי 
פירושו מלכיהם הם שרי מעלה, ונכבדיהם הם מלכי האדמה, וזיקים הוא לשון זיקי אש, 
לאסור מלכיהם בזיקי אש להעבירם בנהר דינור, ובזה נמשך כי ונכבדיהם גם כן בכבלי 
ברזל]: 


</div>
