ספר עץ הדעת טוב — קטע 100

החסד וביטולם ט"י הגבור', ואגב אורחי' הודיע ענין סיחון ועוג כמבואר אצלינו בפסוק ראה החילותי תת לפניך וכו' וארז"ל מלמד שהראה הקב"ה למשה שר של האמוריים כפות לפניו בסוד יפקוד ה' על צבא המרום במרום וכו' וז"ש אשר מי אל שימליך בשמים לפקוד על שרי האומות אשר בשמים תחילה ואח"כ ובארץ לפקוד על מלכי האדמה באדמה, ואחר ג' ראשונות בסיפור שבחו ית' יבואו י"ב אמצעות דשאלת צרכיו וז"ש אעברה נא ר"ל עתה שכבר ספרתי בשבחיך אשאל צרכי שהוא אעברה נא ואראה את הארץ, ואמנם אם הודה לשאלתי הייתי צריך לסדר עוד ג' אחרונות בסוד הודאה כעבד הנוטל פרס מרבו ונפטר בהודאה ממנו אבל אני לא סדרתי ג' אחרונות יען כי ויתעבר ה' בי ולא שמע אלי את תפלתי א"כ איך אסדר ג' אחרונות של הודאה כמו שכבר נטל פרס מרבו ונפטר בהודאה ויוצא מלפני המלך: שמע ישראל וכו' למעלה הודיע מעלתן של ישראל כאומר כי מי כל בשר אשר שמע קול וכו'

עתה בא משה להודיעם סיבת הדבר תיך נבדלו ישראל מכל עמי הארצות ואמר להם שמע ישראל ענין הגדול הזה הלא הוא כי ה' הוא אלקינו, ירצה במה שנודע כי שבעים אומות הם בני נח ושנים אחרים עשו וישמעאל הרי הם ע"ב וכולם ניתנו לנחלה תחת ממשלת שרי מעלה כמ"ש בהנחל עליון גוים וכו' והם נקראים אלקים כמ"ש אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים וכתיב כי כל אלהי העמים הרי כי אלהי' הם אלא שנקראו אלילים כי כולן נכנעין תחת האל ית' האמיתי ומכיון שהם אין להם כח לפעול כרצונם הרי הם כלא היו וז"ש אלילים וזהו הוד כי ה' אלקיך הוא אלהי האלהים וכן נבוכדנצר הוא אומר מן קשוט די אלהכון היא אלהה אלהין משא"כ ישראל כי האלהה שלהם הוא הקב"ה שם הוי"ה ית' וז"ש ה' אלקינו וכיון שכן כל הגוים כאין נגדם כיון שאלוהי ישראל ברא כל הנבראי' וגם את כל אלהי העמים הוא בראם וממנו נתהוו כי ע"כ נקרא בשם הוי"ה כי הוא המהווה כל ההויות האומר במעשה

בראשית יהי אור ויהי אור יהי רקיע יהי מאורות ויהי כן ומפני כן הוא אלוה אמיתי כי כולם נתהוו ממנו ובידו יכולת להחריב' כנודע מענין השבעה שרים הנקראים האלהי העמים אשר זה נופל וזה קם כנז' בספר דניאל על שר יון ושר פרס ומעביר' בנהר דינור כנזכר בספר הזוהר פרשת שמות ויש בידו יתברך יכולת להטיב לישראל עמו ונחלתו ולשנות כל הטבעי' בעבור' מה שאין כן באומות העולם אשר אין לאלהיהן ממשלה ויכולת כלל להטיב להם כי אם הכל כפי מה שמצווה להם יוצר בראשית, ולא די היותו ית' גדול מכולן כנ"ל אלא אפי' אינן נכנסין כלל בסוג עמו שנאמר שהוא והם בסוג ע"א מלכים והוא המלך הגדול מכולן כך הוא לבדו מלך וכולם עבדיו אינן נכנסין בסוג וזהו סוד ראו עתה כי אני אני הוא וכו' ירצה אעפ"י שחלקתי שבעים אומות לשבעים שרים וקראתים אלהי העמים אל תחשבו ח"ו כי אני והם כולנו אלהים אלא שאני גדול שבכולן אינו כן ח"ו אלא ראו כי אני אני

הוא )ר"ל עלי ואמר אני אני( ר"ל אני ראשון ואני אחרון ולא תאמר כי אני ראשון לכולם ואחרי הם ג"כ אלהים אלא אני הוא ג"כ אחרון באופן כי אין מבלעדי אלקים כלל ואינן נכנסין בהוג של שם אלקים כלל. וזה עצמו כי אני אני הוא אני הראשון ואני האחרון באופן כי אין אלקים עמדי ירצה אמת הוא שבערך האומות נקראים אלהים שרים שלהם ע"ד מ"ש הכתוב ראה נתתיך אלהים לפרעה אבל עמדי אין נכנסין בסוג אלהים לומר כי כולן אלהים רק שאני עליון שבכולם אלא ואין אלהים עמדי כלל. וזהו שאמר כאן ה' אחד ר"ל לא די שנאמר כי ה' הוא אלהינו וכיון שכן נמצא כי אלהינו גדול מאלהי העמים רק ה' הוא אחד נפרד מהם ואין שני לו לאמר כי אלהי העמים הם אחריו במעלה ושניים לו ח"ו רק הוא אחד פשוט שאין לו שני כלל ועיקר אפי' דרך משל וגם זה יורה היותו נקרא ה' שם הוי"ה מכיון שהוא לבדו ברא כולם וכולן נבראיו איך יכנסו בסוג עמו ח"ו אמנם הוא לבדו אל אחד ואין שני

עמו רק כולם נקראים עבדיו ונבראיו וז"ש שנית ה' כלומר היותו נקרא שמו שם הויה זה יורה ג"כ כי הוא אחד ואין שני לו כלל: או ירצה כי הנה השבעים שרים נקראים רבים רשות הרבים יען כי אין ביד כל אחד מהם רק הממשלה הפרטית אשר השי"ת מסר בידו אך השי"ת מסר בידו אך השי"ת כולל כל הממשלות כמ"ש ומלכותו בכל משלה ולכן נקרא רשות היחיד כנודע כי לכן גם ישראל עמו נקראין גוי אחד בארץ בשבעים נפש ולא אמר נפשות כי הם עובדים לאל אחד משא"כ האומות את כל נפשות ביתו. וזה אומרו ה' אחד כלומר אעפ"י שאמרתי כי ה' אלקינו ויש ג"כ אלהי העמים אלילים הרבה דע לך כי כולן נפרדים ואין בידם אחדות וממשלה כללית. זולתי ה' אלקינו אשר הוא אחד המייחד את כולן וכולל כל ממשלותם כולם להיותו הוא הבורא את כולן כנודע: ואהבת וכו' מכיון שנודע כי אין עוד מלבדו ית' והוא אלהיהם בפרטות ואינו אוהב לשום אומה ולשון כי אם לכם ראוי ג"כ כי אתם תאהבוהו אהבה פנימיות אמיתית כפי יכולתם ובמה

יוכר אהבתכם האמיתית לו הלא הוא בג' בחינות שהם שורש כל הדברים שבעולם והם מחשבה דיבור ומעשה, וכנגד המחשבה הקודמת לשתיהן אמר בכל לבבך כי הלב חורש מחשבות. והרהורים בתחלה ואח"כ הדבור הוא הפה הנקרא נפש חיה כי בו יובדל בעל חי אל האדם המדבר' וכמ"ש ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא כי הנפש האדם השכלית הוא המדברת וז"ש ובכל נפשך ואח"כ יצטרך לבא המעשה אשר יצטרך האדם לבזבז ממונו לקיום המצות המעשיות וז"ש ובכל מאודך בכל ממונך, והפליג לאמר שלא די באשר יקיי' אהבתו ית' בקיומו המצות התלויות במחשבה דיבור ומעשה רק שבכל בחינה מהם תהי' חכלית גמור לאהבתו ית' לגמרי וז"ש מלת בכל בכל ג' הדברים כמ"ש בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. וטעם של הדבר כי כל אשר יעשה האדם אינו ניכר שהוא מתוך אהבתו ית' זולתי בבעל מחשבתו ודבורו ומעשיו בהבלי קניניו וצרכיו וכל זמנו יוצא לקיים רצונו ית' לשרתו כאוהב נאמן זזולת זה לא

נקרא אוהב כי גם אברהם בהניחו כל צרכיו והשתדל כל ימיו לקיים רצונו ית' נאמר בו זרע אברהם אוהבי וכו': והיו הדברים האלה וכו' בא בפרטות לבאר שתי העניני' הנ"ל הא' איך המצות נכללים בשלשה בחינות. יש מצות תלויות במחשבה כגון להאמין שיש אלוה ושהוא אחר לאהבו וליראה ממנו ולזכור יום השבת וכיוצא ויש בדיבור הלא הם התפלה והברכות והקדושה ולקדש השבת וכו' וכיוצא ויש במעשה כמו נטילת לולב ציצית ותפילין וכיוצא שצריך האדם לקנותם במעות וז"ש והיו הדברים כאשר אבאר. והענין הב' איך צריך שתהי' האהבה ניכרת באשר יקיים המצות בכל לב ובכל נפש בשלימות גמור וכל פינותיו יהיו לשם שמים כנ"ל וגם זה יתבאר באומרו והיו הדברים וכו', והענין והיו הדבריה' וכו' הנה חלק הראשון של המצות התלויות במחשבה והיו הדברים והמצות האלה אשר אנכי מצוך היום יהיו על לבבך למעלה מן הלב והלב נכנע ומשועבד להם לקיימם ולהרהר תמיד בהם וכמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ועי"כ

לא יבא האדם לידי חטא כלל כנודע. וכנגד חלק השני התלוים בדיבור ושננתם בפיך ללמדם לתלמידך ולבניך כי עיקר הלימוד אינו ללמוד בעצמו אלא ללמד לזולתו וכמ"ש כל העוסק בתורה ללמוד וללמד וכו' מספיקין בידו וכו'. ולזה הקדים לימוד הזולת כמ"ש ושננתם לבניך ואח"כ לימוד עצמו כמ"ש ודברת בם וכו', זכנגד החלק השליש והתלוי במעשה ובפיזור ממון אמר וקשרתם לאות וכו' והיו לטוטפות וכו' זכתבתם על מזוזות וכו' וזכר העקרים ומהם ישתלשל השארית ולכן תחלה המחשבה כללם ביחד כולם והיו הדברים וכו' אך חלק הדיבורי זכר עקרם שהוא הלימוד עצמו ובלמדו לזולתו ובזה יוכללו שאר פרטי הדיבור וחלק המעשיי גם הוא זכר עקרם שהוא תפילין ומזוזה שהם סוד שויתי ה' לנגדי תמיד יום ולילה בגופו ובפתח חצירו וביתו ונכללו שאר המעשיות. וכנגד הענין השני שיהי' אהבה שלימה וגמורה וזה יובן בהיות כל פינותיו לשמו ית' וכמ"ש בכל דרכיך דעהו. וז"ש הכל ובכל.

ולזה אמר והיו הדברים וכו' ירצה לא די באשר תקיי' המצות המחשבות פעם בכל יום רק יהיו תמיד על לבבך באופן שלא תהי' לך שום מחשבה אחרת זולתי בהם. ולאשר נודע כי כל גזירת מלך החדשה תקויים יותר מהישנה וז"א אשר אנכי מצוך היום כמשז"ל יהי' בעיניך כחדשים כאלו היום ניתנו וע"כ לא תמוש זכרונם מלבבך. וכן בחלק הדבור ושננתם וכו' לא די באשר תלמדם פעם או פעמים רק אלף פעמים עד אשר יהי' שנונים בלבבך כחץ שנון יורה כחץ כרגע. וכן לימוד עצמך ודברת בם כמשז"ל השח שיחת חולין עובר בעשה וכל דבורך לא יהי' אלא בהם ולא די בשבתך בביתך במנוחה כי גם בלכתך בדרך כל שיחתך תהי' בד"ת כמשז"ל והמהלך בדרך יחידי ר"ל מדברי תורה כי הם המלווים לאדם בדרך כמ"ש בהתהלכך תנחה אותך. ולא די באמצע היום כי גם בסוף היום שיגעת בלימוד בשכבך אל תשכב אלא מתוך דברי חורה וגם בקומך התחלת דבורך יהי' בתפלה ובד"ת. וכן בחלק המעשיי וקשרתם לאות

וכו' כמו שאמר ר' פלוני מעולם לא הלכתי ד' אמות בלא תפילין וז"ש מלת והי' ולא אמר ולטוטפות וכו' אלא והי' כי תמיד כל היום יהי' בהוייתן בין עיניך כי בהיות תפילין של ראש ויד אשר שם ה' נקרא עליהם כנודע ויהי' במוחו ובלבו שני המלכיה אין עוד פחד לחטוא כלל גם ענין המזוזה תועלת גדולה לזה בהיותה קבועה בשערי ביתו ובחצירו כמ"ש ביתך ובשעריך. מוכרח הוא שיזכור את השי"ת באוחה הכניסה ויציאה ובכל הדרך ההוא והרי נתבאר איך כל מגמחו בכל הג'החלקי' יהי' כולן אליו ית' כי בזה יורה היוחו אוהב את הש"י וכנז' ואהבת את ה' אלקיך: או ירצה שמע ישראל וכו'. הנה עתה בכניסתם לארץ הי' משה מזהיר את ישראל על כל המצטרך להם כי מאז ואילך לא יכנוס הוא עמהם ולא יקום כמוהו מי שיוכיחם בכל הצורך. וירא משה והנה מנהג כל העמים כי בהטיב אלהיו עמו משבע ודשן מקבלו עליו לאלוה והי' כי ירעב והתקצף יקילל במלכו ובאלהיו ע"כ בא עתה להזהירם על ככה. וכמ"ש באלהים אהלל דבר ב"ה

אהלל דבר וחייב אדם לברך על הרעה כעל הטובה. ונתן טוב טעם לשבח על הדבר הזה ומעתה לא יחטאו עוד בדבר הזה וזה החילו להציע שמע ישראל וכו'. ירצה לא כצורם צורינו. כי הלא אלהי העמים אלילים אין בידם להטיב ולא להרע רק ככל הנגזר עליהם מפיו ית' הם עונשים ולכן בבא עליהם רעה ואין בידם להטיב וקללו במלכם ובאלהיהם. אבל אתם אינכם כך כי ה' אלהיכם אשר השלעון בידו לכל אשר יחפוץ. ואם מריע לכם לא מחסרון יכולת הוא כי אם לעובתכם הוא כנודע מפסוק וידעת וכו'. ומשלם לשינאיו אל פניו להאבידו. ונודע כי הקב"ה כלול ממידת הרחמים וממידת הדין הלא הם שני שמות הויה ואדנות כנודע מענין דינא דמלכותא דינא ושם אדנות הוא היותר משגיח ומושל בעולם כי אמת הוא שבשם הויה ברא הכל כנ"ל כי הוא מהווה ההויו"ת כי לכך נקרא כן האמנם ענין השגחתו בעולם על נבראי' הוא במידת הדין כי לכן נקרא אדנות כי אין אדון אלא על עבדים כנודע מסוד פסוק הנה ארון

הברית אדון כל הארץ ובסוד ומלכותו בכל משלה. ואפשר יחשבו ישראל כי הוא ית' מלך עליהם בבחחנת מידת הדין הנקרא אדנות ואם כך אולי ישובון מאחרי' ית' כי לא יוכלו שאת זעמו כנ"ל בספר יהושע ולזה הודיעם שמע ישראל ה' אלקינו כלומר שם הוי"ה עצמו הוא אלקינו אשר היא מדת הרחמים כנ"ל כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וכתיב כי חלק ה' עמו. גם הוצרך להזהירם אחר ההזהרה הנ"ל לבלי יחשבו ח"ו תועה כי שתי רשויות הם א' פועל דין ואחד פומל רחמים כי אם ה' אחד הוא ואין מלבדו שני ח"ו וא"כ גם כי אנו אומרים שיש בו ב' שמות הוי"ה ואדנות כנגד ב' מדות רחמים ודין הכל אחד אחדות גמורה וכמ"ש דעו כי ה' הוא אלקים וז"ש ה' אחד. ויען עיקר הזה צריך אליו ידיעה עצומה איך הוא כלול מעשר מדות הנקראים ספירותוכולן אחדות גמורה ואין זה נודע ומובן לכל אלא ליראי הש"י כי ע"ז יצטווה שלמה בני דע את אלקי אביך ואח"כ ועבדיהו. לזה התחיל באומרו שמע

ישראל לשון הבחנה ודעת יתירה שתשימו על לב לשמוע ולהבין הדבר העמוק הזה. ומאחר שנתברר זה לכם כי שם הוי"ה עצמה הוא אלקינו צריך כי גם בהעניש אתכם ע"י מדת הדין שם אדני שבו תלוי היראה כנודע והוא הנקרא את ה' כנודע מפסיק את ה' אלקיך תירא ומפסוק ואראה את ה' ראוי לכם לאהוב אותו וז"ש ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ובכל מאודך בכל ממונך ד"א בכל מידה ומידה וכו'. וז"א ואהבת את ה' ולא אמר ואהבת לה' או אל ה'. גם בזה יתורץ כי למעלה אמר אלקינו ועתה אמר אלקיך והענין ע"ד הזוהר כי בשם הוי"ה שהוא רחמים הזכיר אלקנו וכלל משה עצמו עמהם אכן בענין שם אדנות הנקרא יראת ה' שממנה העונש ומדת הדין אל הרשעים לא רצה לכלול עצמו ואמר אלהיך וכפי זה מלת אלהיך תחזור אל מלת את הנ"ל ואהבת לש"ם אדני הנקרא את ה' אשר זה הנקרא את הוא הנקרא אלהיך ולא אלקינו והנה יראת העונש ממידת הדין היא אל הגוף כגון חלאים או אל הנשמה כגון מיתה

או אל הממון. לזה זכר שלשתן בכל לבבך זה הגוף אשר הלב הוא המלך של כל אברי הגוף ובכל נפשך זו הנפש ובכל מאודך זה הממון. והיו הדברים וכו' עתה בא לתת עצה לאדם איך לא יצטרך לאזהרה הנ"ל שיאהוב את ה' אפי' על ידי יסורין הנ"ל האמנם אם ירצה יוכל להנצל משלשתן, וכנגד הא' שהם יסורי הגוף אמר והיו הדברים האלה על לבבך כנגד בכל לבבך הנ"ל כנודע כי התורה רפאות תהי לשריך וכו' ולכל בשרו מרפא, וכנגד בכל נפשך ענין המיתה הנחלקת לשנים מיתות טצמו או מיתות בניו אמר ושננתם לבניך כדי שיהיה ודברת בם וכו' כדי שתחי' גם אתה ומלבד שיחת התורה הגורמת חיים כמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה. גם יש מצוה פרטית הם התפילין הנקראי' חיים כנודע בסוד החולה תפילין יתלו חייו וזהו שאמר וקשרתם לאות על ידיך, וכנגד ובכל מאודך אמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך כי עי"כ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב להניח ברכה אל תוך ביתך: כי תוליד בנים וכו' אין האדם נקרא אדם אלא בבחינת הנשמה כי הגוף בשר אדם נקרא לא

אדם כי הנשמה הוא מן העליוני' חלק אלוה ממעל והנה בהיותכם במדבר הייתם אוכלי' לחם רוחני מן השמים לחם שמלאכי השרת נהנים ממנו והיו אז רוחניים כולן בחינת נשמה ולא גוף כלל כנודע לחם לא אכלתם וכו' ושמלתך לא בלתה וכו' ואמנם כאשר תכנסו לארץ כנען אשר אז וישבות המן באכלם מעבור הארץ החומרית חזרו להיות בעלי גוף, וכאשר תתעכבו בה תלתא דרי אתם האבות ובנים ובני בנים בתלתא הוי חזקה ואז ונושנתם בארץ כבר אתם נתיישנתם בארץ והחומר שלכם נתעבה מאוד וע"כ יתגרה היצה"ר בכם להחטיא אתכם והשחתם וכו' וכנודע כי זה אירע אחר מות יהושע ועתניאל בן קנז שאחריו והשופטים אשר בדורו ואז החלו להשחית ונודע כי הש"י ברא בע"ש בין השמשות בבריאת העולם את הרוחות ושדין וכו' רוחות בלי גוף לפי שתיקון ובנין ועשיית גופם נקרא קלקול והשחתה אצל ברואי העולם כנודע ואמנם אתם תחשבו בעת שתעשו פסילי עץ ואבן לעובדם אתם גורמים תיקון

ועשייה בעולם כי עי"כ אתם מורידים כחות ורוחות השדים והמזיקי' הנ"ל ומתלבשים ומתגשמים באותן הפסולין הנעשים להם גופות ומדברים לכם עתידות טל ידם כנודע כי זהו סוד תכלית כוונת הראשונים בימי אנוש לעבוד ע"ז כי לא רקים וטפשים הם לחשוב כי עץ ואבן אלקים הם כנודע ממ"ש מנשה מלך יהודה לרב אשי וז"א ועשיתם פסל כי הרוח מתלבש בתוך הפסל שהוא גוף אליו הנעשה ע"י מעשה ידי אדם והאמת כי אינו כן אלא אדרבה השחתה היא ולא תיקון ומעשה וז"ש והשחתם ר"ל תשחיתו עי"כ כל העולמות ע"י מה שעשיתם לכם פסל כי אתם חושבים שהוא עשיי' ותיקון והנאה לכם ר"ל לתועלתכ' כדי שיודיעו אתכם את העתידות כנ"ל, ונודע בכי זהו עצמו היה חטא אדם הראשון לערב טוב ברע קליפה בקדושה ועבד עבודה זרה שהוא הראשונה שבז' מצות שנצטווה עליהם וזו הקליפה הנקראת רע בלי טוב הי' רוח בלתי גוף ובני עשיי' ותיקון ועתה אם גם אתם תעשו כמוהו תגרמו שאותי הרע

העומד תמיד קטיגור עליכם לפני ה' אלקיכ' שיהי' בו עשיי' ותיקון ועתה אם גם אתם תעשו כמוהו תגרמו שאותו הרע העומד תמיד קטיגור עליכם לפני ה' אלקיכ' שיהי' בו עשיי' ותיקון כדמיון הטוב קדושתו ית' שהוא רוח וגוף ועי"כ יתכעס וז"ש ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו. העידותי וכו' ב' אבדו' 'אבוד בעה"ז תאבדן בעה"ב ולא כאומות העולם שאובדין העוה"ב ונוחלין העה"ז בכל טובותיו אבל: אתם תאבדון מן העוה"ז ומן העוה"ב אותו אשר הוא למעלה בשמיה בתוך ירושלים של מעלה המכוונת כנגד ירושלים התחתונה אשר בארץ וז"א מעל הארץ אשר וכו' ירצה מה שאמרתי האבדון היא מאותה ירושלים של מעלה אשר היא על הארץ התחתונה הזו אשר אתם באים לרשתהה ונודע כי ירושלים של מעלה הוא מדת המלכות הנקראת שבת ונק' ג"כ שבת הארץ בפ' בהר סיני כמו שנתבאר שם והנה תהיו גורמין כי הששת ימים אשר עליה הנקראי' חג"ת נה"י הנקראיה ששה קצוות ונקראים ששת ימי בראשית, שלא יתארכו להשפיע על הארץ הנ"ל שהיא

מלכות אבל יתקצרו ויצומצמו למעלה כדי שלא ישפיעו בה וז"א יתקצרו ויצומצמו למעלה כדי שלא ישיעו בה מכיון שאתם השמד תשמדון בעוה"ז ובעוה"ב אם אין ישראל בעולם גם שפע העליון נמנע ומתמעט כנודע: