{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "107", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 107", "hebrewTitle": "קטע 107", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/107/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/107/", "segments": [{"index": 1, "he": "ואחים ורעים בני השי\"ת וכל עצותיו המה לטובה לך. ולכן מקרב אחיך תשים וכו'. אבל \nהיצה\"ר הוא סוד הנקראת קליפה שהיא מבחוץ בסוד סביב רשעים יתהלכון ואינו קדושה \nפנימית כמוך ואינו מקרבו וגה כי אינו מכלל אחיך ואהובך אלא איש נכרי הוא עליך ואינו \nחפץ' בטובתך וז\"ש לא תוכל לתת עליך איש נכרי וכו'. עוד רמז במלת נכרי לשון ויתנכר \nאליהם והוא. מ\"ש בספר משלי אשר המשיל את היצה\"ט לאשה זרה ונכריה כי בתחלה חלק משמן \nחכה לפחות את האדם להחטיאו למראה עצמו אח ורע כי לטובתו הוא יתכוין ואח\"כ נהפך לו \nננכרי כאלו לא הכירו מעולם, והוא עצמו מתאכזר עליו כמ\"ש עד יפלח חץ כבידו. וכו' \nואחריתם מרה כלענה. כי הוא היצה\"ר הוא מלאך המות. וז\"ש לא תוכל מלשון כלתה נפשי \nלשון תאווה. כלומר לא תתאווה אל העצה של היצה\"ר בראותך כי נופת חטופנה שפתי זרה. כי \nהרי איש נכרי הוא וסופו נהתנכר אליך אחר אשר נלכדת ברשתו כמהר צפור אל פח ולא ידע \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כי בנפשו היא. ובמ\"ש שום תשים ירמוז אל מ\"ש הסבא במשפטים כי בשנת התחלת הי\"ד שנים. \nאז נכנס בו הנפש המשכלת העליונה והיצה\"ט ואז נידון האדם בב\"ד של מטה כנודע. וזהו \nשום לשון שימה אחת. ועוד שימה שניה' תשים עליך בשנת העשרים שאז נכנסה בך הנשמה \nהעליונה ואז האדם נידון לפי מעשיו גם בב\"ד של מעלה. ולכן צריך שימה מחודשת:\nרק וכו' אחר שהזהרתיך במינוי היצה\"ט למלך עליך מעתה צריך להודיעך משפטי המלוכה \nוכיון שקבלתו למלך כבר אתם כולכם היצה\"ט' והנפש והגוף הייתם לעם אחד ולכן ההזהרה. \nאשר הנני אזהירך אפנה אותה אל המלך. כי העם. אחריו נמשכין ולכן ליחס האזהרות אליו \nכי הוא המנהיג וז\"ש רק לא ירבה וכו'. ובאומרו רק ירמוז חל משז\"ל והתקדשתם והייתם \nקדושים אדם מקדש א\"ע מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה. והיינו כאשר אמרו רז\"ל קדש \nעצמך במותר לך כלומר לא יספיק לך בהסירך את היצה\"ר כדי' שלח תחטא באסורי תורה כי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עדין להיותך עם קדוש צריך גם במותר לך תקדש א\"ע ותמעט כל אשר תוכל בהנאת העוה\"ז \nבתענוגיו אף אם הם מותרות מן הדין רק המוכרח לקיום הגוף בלבד וז\"ש רק לא ירבה וכו' \nכלומר לא די שלא תרבה בהנאת העה\"ז אלא יהיו בשיעור אמצעי מה שאינו יקרא רבוי גם \nתמעט יותר מן השיעור וזהו רק מיעוט אחר מיעוע כל מה שתוכל האמנם לבטל הכל אי אפשר \nכי הגוף צריך קיוה ולא ניתנה תורה למלאכי השרת שאינם בגוף. ולהיות כי התאוות \nמתחלקות לג' מינים כפי השתנות זמן שני חיי האדם לכן המשילה בג' דברים סוסים ונשים \nוכסף וזהב. כמו שיתבאר. הנה עד היות הנער פחות מי\"ג שנה קטן וסכל הוא ואינו חומד \nעניני דעת ורק פתיות וסכלות ולכן הוא פטור מעונשין. ומאז ואילך מתחילין ימי הבחרות \nשיש ובהם קצת דעת ולא גמוה ואז התחלת תאוותו לרכוב על סוסים ולרוץ ולדלג ולטייל \nבגנות ופרדסים לאכול ולשתות במשתאות הרשות. וכנגד זה אמר לא ירבה לו סוסים. אח\"כ \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מתחזקות תאוותיו לרדוף לקחת נשים להרבות בתאוות המשגל וז\"ש ולא ירבה לו נשים. אח\"כ \nמתאווה דברים של דעת כי ברוב הנשים נולדו לו בנים ובנות וצריך להרבות לו משא ומתן \nלהרבות זהב לזון ולפרנס במאכלות יתרות ובמלבוש משי ורקמה ותכשיטי זהב וכסף וז\"ש \nוכסף וזהב לא ירבה לו והנה בשנים הראשונות הזכיר הלאו ואח\"כ המעשה וכאן הוא להיפך \nלפי שבשנים הראשונות מפורסם הוא שהן תאוות רעות לכן הקדיה הלאו לא ירבה לו סוסים לא \nירבה לו נשים אבל בזו השלישית נראה כי הוא תאוה שכלית ובפרט באמור האדם כי ברוב \nעשרו לא יצטרך לבריות. ואתי לידי שם שמים. לזה הקדים המעשה ואמר וכסף וזהב כלומר \nענין הכסף וזהב אף שנקראת תאווה שכלית עכ\"ז לא ירבה לו. ואמנס להיותה התאווה מכרחת \nלא מנעה כבראשונה ולכן נאמר בה מאוד כלומר אבל השיעור האמצעי יכול אתה לקנות ולא \nיצטרך בה מיעוט נמרץ כבראשונות:\nוהנה בכולן נאמר לו והענין כי שלשה אלה נפלאו מבני אדם למה יאסר עליהם כי הנה ריבוי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הסוסי' לרוץ לטייל בגנות כנ\"ל הכל משלהם היא כי סוסיהם הם וכן אכילתן בגנות משלהם \nהן אוכלין וגם כי הלא הם מאכילת של היתר בנטילה ובברכת הנהנין. גם ריבוי הנשים אם \nבידו לזונם ולפרנסם וגם שלקחם בקדושי תורה ובחופה ובשמירת נדה. גם ריבוי הסחורה \nבאמונה ולא בגזל למה נגרע להרבות מהן. לז\"א לו כלומר כנ מה שהוא לך להנאתך הזהר \nמהריבויים כי מהמעט תבא אל הריבוי ומן ההיתר תבא אל האיסור ובפרט כי צריך אתה \nלהשתדל בענין נפשך ונשמתך בעבודת קונך בתורה ובמצות והזמן קצר וכו' וז\"ש לא ירבה לו \nכלומר להנאת עצמו אבל אם הוא לצורך שמיה באמת אין איסור בריבויים כמו אם תרבה סוסים \nלגמול חסד עם אחרים ולהשאילם אל הנצרכים אליהם וכן אם תרבה נשים להרבות בנים עוסקיה \nבתורה כמ\"ש בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך וכן גם הזהב והכסף להרבות צדקה שהיא מן \nהדברים שאין להם שיעור וכיוצא בזה אל תמנע מהרבותם ואדרבה יש לך שכר טוב בעמלם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וביאר טעפ האיסור ריבוי הנ\"ל. וביאר בראשון ענין הסוסים והטיול כי הם תאוות יותר \nרעות משתים האחרות. ולכן נתן הטעם בה ואמר כי בהיות התאווה הזו בתכלית הרע אולי \nישיב את העם הם רמ\"ח אבריו בסוד עיר קטנה ואנשים בה מעט וישיבם כבתחילה מצרימה \nבמצור ובמצוק תחת יד פרעה הוא היצה\"ר מלך קשה עורף ואז קודם הי\"ג שנים לא היו בר \nעונשין אבל אם עתה ישיבם יהי' נענש. ויראה זו היא למען הרבות סוס בסיבת הרבות תאוות \nהסוסים תביאנו אל הרעה הגדולה הזאת אמנה תאוות ריבוי הנשים היא תאווה יותר בלתי רעה \nולא ישיבה מצרימה ממש כבתחילה אמנם יסיר את לבבו מן המצות בלבד אך לא ישיבהו אל \nעשיית העבירות כמו באחרת אבל ריבוי תאוות חמדת הממון שהיא נכונה מכולן אין בה טעה \nרק פן ירום לבבו' ויתגאה שהיא מידה מגונה מאוד אך לא כשתים הראשונו'. והי' כשבתו \nוכו' אז אמור יאמר הבחור הנז' ומה בידי להלחם על היצה\"ר ועדיין תיחת הבחרות מונעת \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מהתגבר עליו לזה נתן לו עצת רז\"ל אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבית המדרש וז\"ש והי' \nכשבת היצה\"ט על כסא מלכותו היא הגוף הנעשה כסא אליו לשרת ככל אשר יחפוץ וזה בתחלת \nשנת הי\"ד אל תמתין ותאמר עדיין יש זמן אלא תיכף קודם שיחזור היצה\"ר לפתותך. וכתב לו \nהמלך הנ\"ל את משנה התורה כי עד עתה נתעסק במקרא בתורה ובנביאים ובכתובי' בבלי ידיעה \nולכן אין בו עדיין דעת להתגבר על היצה\"ר ועתה יתעסק במשנה התורה הם המשניו' שהה \nעיקר תורה שבע\"ה המאירים את העינים בביאור תורה שבכתב ואמר וכתב ירמיז אל מה שעשה \nרבינו הקדוש שהתיר לכתוב המשניות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כי בע\"פ ישכחם ולכן \nוכתב לו עתה גם את משנה התורה הם המשניות על ספר כלומר זולת מה שכבר נתעסק במקרא \nהנקרא ספר התורה כי תורה שבע\"פ מאירה העינים ומודיעה את האדם עונשן של מצות ומתן \nשכרן ועי\"כ יתיירא מלכת במועצות היצה\"ר ועוד כי בהיותו עוסק בפלפול המשנה רעות \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ולשמוע בקול היצה\"ר, ואגב אורחי' אשמעינן דבר שאין לו קץ לא יהי' לבו פנוי לחשוב \nמחשבות הלוים הם סנהדרין כנודע גם אחרת הודיענו מפי סופרים ולא מפי ספרים וז\"ש \nמלפני הכהנים משז\"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו כמ\"ש כי שפתי כהן \nישמרו דעת וכו' ולכן קרא את החכמים בשם כהנים ולמה שנודע כי מעלת הכהנים היתה \nלהיותם משבט לוי שלא חטאו בעגל ולכך נתבטלו הבכורות ונטלו הכהנים כהונתן לכן קראם \nג\"כ בשם לוים, ואחר שלמדה מפי סופרים אז והיתה עמו מאז ואילך דבוקה עמו בלי הפסק \nכדי שלא ישכחנה בהויה גמורה ממשיית בלי שום טעות ושיבוש ע\"ד מש\"ה ושננתם לבניך \nשיהיה שנונים כחץ שנון בפיך ולא תגמגם בהם וז\"ש והיתה עמו כי כשיש אליך איזה שאלה \nאל תאמר המתינו לי עד שאראנו מחוך הספר אלא והיתה עמו דבוקה לא מתוך הספר כי לכן \nנקראת תורה שבע\"פ ואל תאמר כמו שאמר בן דמא בן אחותו של ר' יהושע כגון 'אני שלמדתי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כל התורה כולה אלך ואלמוד חכמת יוונית או אתעסק במשא ומתן לזה אמר כי גם כי כבר \nהיתה לגמרי וקרא בו כל ימי חייו ולא יתעסק בסחורה אלא בקריאה ובאומרו בה מיעט בה \nולא בחכמות חצוניות כנ\"ל אע\"פ שגם היא קריאה נקראת. ובמה שאמר וקרא ולא אמר וישנן \nבה כי משנה היא רמז תועלת המשנה כי המקרא בלתי המשנה היא טעות כענין הצדוקים \nוהבייתוסים אבל עתה יצרף קריאת המקרא עם המשנה שהיא ביאור המקרא וז\"ש וקרא בה ר\"ל \nהמקרא במשנה:\nובזה יבין אמיתות פירוש המקראות. ולא אמר כל ימיו רק כל ימי חייו ירמוז כי עי\"כ \nיהיו ימיו ימים של חיים כי הרשעים בחייהה קרואין מתים ועוד כי התורה נקראת עץ חיים \nוהעוסק בה נקרא חי וז\"ש כל ימי חייו. וביאר עתה תועלת של המשנה הלא היא למטן ילמד \nליראה וכו' מתוך לימוד המשנה כי במקרא לבדו נקרא בור ועם הארץ ואינו יודע איך ישמור \nאת כל דברי התורה עוד רמז כי לא יספיק עסק התלמוד לבדו. אמנם יצרוף עמו המעשה וז\"ש \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "למען ילמד זהו התלמוד לשמור זהו עשיית המצות וכמשז\"ל שהתלמוד מביא לידי מעשה. גם \nהודיע כי צריך שיעסוק בתורה לשמה לא יהי' לדעת שיקראוהו חכם רק למען ילמד תלמודו \nלשמה והוא ליראה את ה' ולשמור וכו' כמ\"ש באהבת עולם ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור \nולעשות וכו', גם הודיע כי יראת ה' שקולה ככל המצות וז\"ש למען ילמד ליראה את ה' וזהו \nשקול כאלו ישמור את כל מצות וכו' כמשז\"ל על ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם \nליראה וכו'. וכיון שיהי' העסק לשמה לשם מי שציווה על התורה לא תעסוק במצות שיש בהם \nטעם בלבד כי אפי' בחוקים שאין נהם טעם וכן בסייגים שתקנו רז\"ל וז\"ש לשמור את כל \nמצות וכו' הם שני רבויים את וכל לרבות חוקים וסייגי', גם אל תהי' מאותם שנאמר עליהם \nורועה זונות יאבד הון הלכה זו נאה וכו' רק את כל דברי וכו' וזה לא יתקיים אם לא ע\"י \nהיותך עוסק לשמה כי אז לא תשים הפרש בין המצות הנכנסות בשכלך או לאו. והודיע סגולה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אחת איך יזכה לכל הנ\"ל לדעת כל התורה וליראה ולשמור וכו' ואמר כי כל זה ישיג \nבאמצעות מדת הענוה והשפלות כמו שמצינו במשה כי כל מה שהשיג בחכמת התורה היו לסיבת \nמ\"ש והאיש משה עניו מאוד והטעם לזה לפי שהתורה נמשלת למים שמניחין מקום גבוה שהוא \nהאדם שיש בו גאוה והולכין למקום נמוך שהוא האדם השפל והענין נמצא כי הרוצה שיתקיימו \nבו הדברים הנ\"ל צריך שיזהר לבלתי רום לבבו מאחיו גם המתגאה וגס לבו בהוראה טועה \nבהוראתו ומסיר עצמו מאמיתות המצוה ההיא כי אינו יורד לעומקה של הלכה. וז\"ש ולבלתי \nסור מן המצוה וכו' אלא במתכונתה גם המתגאה אינו מאריך ימים כמשז\"ל על וטוב לא יהי' \nלרשע ולא יאריך ימים כצל וכו' אבל אתה למטן יאריך ימים לסיבת ממלכתו הוא עסק התורה \nמאן מלכי רבנן. גם טל ממלכתו לסיבה שהמליך עליו את מי שגדל ממנו בחכמה ואם לאו נקצר \nימים כנז' בספרי שאמר ר' עקיבא לאותו תלמיד צהבו פניך בזקן תמיה אני אם תוציא שנתך \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "וכן הי' גם על ממלכתו כי לא זכה לכל זה אלא לסיבה שהמליך את היצה\"ט עליו כנ\"ל שום \nתשים עליך מלך. ועוד שכר אחר כי מאן דמוקיר רבנן הוויין לי' בנין רבנן וז\"ש למען \nיאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו:\nכי הגויים האלה אשר אתה מוריש אל מעוננים ואל קוסמי' וכו' קשה דלאו רישיה סיפיה \nדהל\"ל אל מעוננים ואל קוסמי' שמטו ואתה לא תשמע אליהם והענין כי הנה המעוננים הם \nהמגידים גזירות ומשפטי שבעים שרים העליונים שרי האומות כפי השעה והעונה ההיא וכל זה \nמשיגים ע\"י המכשפים והקוסמים שמשביעין את השדים להודיעם. אבל נביאי ישראל הנקראים \nחלק ה' עמו הם יודעיה העתידות הנגזרות מלפני אדון כל הארץ ע\"י המלאכים הק' או ע\"י \nהנביאים הזוכים לדעת כל זה ע\"י רוח הקודש השורה עליהם וז\"ש ואתה לא כן וכו' ירצה כי \nשבעים השרים בגי' כ\"ן לא נתנם לך ולכן יש טעם מפסיק הנקרא זח\"ף קט\"ן על מלת ל\"א כ\"ן \nכלומר ואתה אינך תחת שבעים השרים העולים בגי' כ\"ן אבל נתן לך ה' אלקיך כי הוא אלקיך \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ואתה חלקו ונחלתו וממנו תשמע הנבואה על ידי נביא מקרבך:\nסליק פרשת שופטים:\n \nספר עץ הדעת טוב - פרשת כי תצא:\nכי תצא למלחמה על אויבך וכו' יש להקשות כי אומרו למלחמה נראה מלחמה הידועה שהיא של \nחובה ואינו כן כי במלחמת הרשות הכתוב מדבר וא\"כ הל\"ל כי תצא להלחם, ב' מה צורך \nלהזכיר היציאה והל\"ל כי תלחם, ג' אומרו על אויבך מיותר כי אין נלחם על אהוביו והל\"ל \nע\"ד שנאמר למעלה כי תקרב אל עיר להלחם או אל עם להלחם עליה, ד' כי נכנס בלשון רבים \nעל אויבך וסיים בלשון יחיד ונתנו שביו, ה' דהל\"ל ושבית אותם מאי שביו ורז\"ל פירש \nלרבות כנענים שבתוכם, וא\"ו מלת בשביה מיותר דהל\"ל יראית שם, ז' דאין דרך הכתוב \nלהודיע סיבת חשק האדם באשה מה הוא ובפרט כי הדין הוא וחשקת אעפ\"י שאינה יפה וא\"כ \nהל\"ל וראית אשה וחשקת בה ומאי אשת יפת תואר, ח' אמאי נקט יפת תואר ולא אמר יפת מראה \nכנזכר גבי רחל, ט' מהיכן למדו רז\"ל דביאה ראשונה מותרת ולא נזכרה בכתוב עד אחר כל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המעשים ואח\"כ תבא אליה ובעלתה ואם הוא במ\"ש ולקחת לך לאשה אין הדבר כן כי אין ביאתו \nהראשונה מספקות לליקוחין עד יחזור לקדשה אחר כל המעשים והל\"ל ובאתה אליה, והביאור \nיהי' במה שנודע כי במשנה תורה דרשינן סמוכים והסמיכות הוא ענין עגלה ערופה כי חידוש \nהוא כי מאחר שלא נודע מי הכהו מה צורך אל כפרה כמ\"ש כפר לעמך ישראל וזה ע\"י צורך \nהבאת העגלה ובת קול יוצאת ואומרת ונכפר להם הדם ואם החטא הוא שלא ליווהו ופטרוהו \nבלי מזון אינו כן כי הרי אומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה שלא ראינוהו ופטרנוהו בלא \nלווייה, והענין יובן מענין הרוצח בשגגה כי גם כי האלקים אנה לידו מגלגלין חובה ע\"י \nחייב ונתחייב בגלות ולא עוד כי גם נתלה ישיבתו בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול והסיבה \nהיא כי הוא המקריב קרבנות התמיד המכפרים על כל ישראל ואילו הי' זכאי לגמרי לא היו \nאירע שפיכת דמים בימיו בשוגג כי במזיד יומת הרוצח ומכש\"כ כאשר לא נודע מי הכהו שלא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "חל עונש גלות לכל הרוצח כי מאת ה' היתה להורות על יושבי העיר ההיא וזקנים כי אינן \nזכאין וכמעשה דאליהו עם ריב\"ל דאשתהי אליהו ז\"ל תלתא יומי לדבר עמו יען אכל ארי' \nלחד גברא ברחוק תלתא פרסי וע\"כ הוצרכו להביא העגלה ההיא ולבקש כפרה כנ\"ל והנה \nהודיענו הכתוב כי כאשר יעשו כך הנה ביציאתם למלחמה אף אם לא ילחמו ממש ויפלו קצתם \nבמלחמה ינצחום ונתנו ה' אלקיך בידיך ואם לא תביאו העגלה לא די שלא ינצחו המלחמה אלא \nאף גם יפלו בנופלים וימותו קצתם בעון הדם הנשפך לארץ שם בלי ידיעת מי הכהו כנז' כי \nמדותיו ית' הם מדה כנגד מדה:\nאו ירצה במה שהקדימו מאמר רז\"ל כי במלחמת רשות הכתוב מדבר ושבית שביו כי במלחמת \nחובה כתיב לא תחי' כל נשמה ולכן הכתוב נתן בהם סימנין להודיע זה, הא' באומרו כי תצא \nדמשמע שכבר נכבשה הארץ ונתיישבת בה ואתה עתה יוצא להלחם מלחמת רשות באדום ומואב \nועמון וכיוצא משא\"כ במלחמת חובה שאז הי' צריך הכתוב לכתוב כי תבא למלחמה ולא כי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "תצא, והסימן הב' באומרו למלחמה כלומר כי כבר אדום ומואב וכו' הקדימו ובאו עליך \nלמלחמה זאתה צריך לצאת טתה עליהם בסיבה של המלחמ' שהכינו עליך משא\"כ במלחמת חובה כי \nלא הקדימו הכנענים מלחמה עליהם ואדרבה ישראל באים להלחם עליהם בעל כרחם שלא ברצונם, \nוהסימן הג' באומרו על אויביך הם אדום ומואב וכו' אויבי ישראל המבקשים להלחם עמכם \nמפני איבה משא\"כ הכנענים כי אדרבה ישראל הם הבאים להקים איבה ושנאה עליהם שלא \nכרצונם אף אם ישלימו יהרגום כמ\"ש לא תחיה כל נשמה ולא עוד כי גם מימי קדם קבלו את \nאברהם ולוט בן אחיו והניחום לבחור את הארץ אם השמאל ואימינה אם הימין ואשמאילה גם \nהמליכו את אברהם למלך עליהם כמשז\"ל על עמק השוה הוא עמק המלך גם את יצחק כרתו אתו \nברית כמלך אם תעשה אתנו רעה וכו' ודוק ותשכח בכל ספר אלה הדברים כי בכל מלחמות \nהרשו' הזכיר אויביך ולא בשום מלחמה של חובה:\nובזה יתורץ ג\"כ אומרו ושבית שביו והענין כי ג' מלחמות הם הא' מלחמת חובה בה כתיב לא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "תחיה כל נשמה בין השלימו בין לא השלימו בין זכרים בין נקבות מלחמת רשות אם השלימו \nוהיו לך למס זכרים ונקבות ועבדוך מלחמת רשות אם לא השלימו והכית את כל זכורה לפי \nחרב רק הנשים והטף החייה אותם לעבדים, וז\"ש כי תצא למלחמה זו מלחמת הרשות כנ\"ל וגם \nזה אינו אלא כאשר הוא על אויביך שהם אותם אשר לא השלימו אז ושבית שביו הם הנשים \nוהטף שאין בידם למחות בבעליהן ואינן חייבין מיתה רק שביה כי יהיו לך לעבדים ואומרו \nשביו חוזר אל האויב הנז' והזכיר את הנשים והטף בלשון שבי לרמוז אל הטעם הנ\"ל כי \nשבוייה הם ביד הזכרים ואין בידם למחות, או אפשר מלת שביו כינוי אל השלל והמלקוח כי \nכל ממון שבעולם נקרא שבוי ביד אותו אשר בידו והענין כי ג' חלוקות הם ב' במלחמת חובה \nכי יריחו עיר הראשונה נאסר ממונה ומלקוחה בהנאה ושאר כל הארצות הותר ממונם וא' \nבמלחמת הרשות והוא כי בין השלימו או לא השלימו ממונם מותר כל דבר בטעמו כי אם \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "השלימו הנה נצטוו להניחם חיים ואסור להורגם וא\"כ ראוי להם שיתנו ממונם בפדיון נפשם \nואם לא השלימו ורצו לעבוד עבודה זרה חייב להורגם וגם ממונם מותר מפני שלא קבלו \n", "en": ""}]}
