ספר עץ הדעת טוב — קטע 11

בית אבי ג"ע הארץ הנ"ל אשר שם מקדימין שלום אל נפש הצדיק ואומרים לו יבא שלום וכו' כי בהיותי שקע בעוה"ז ממלחמת היצה"ר ומטורח המזונות ודאי שאהיה צדיק ויקדימו לי שלום שם כנז', גם בשלום יראה כי ע"י הנז' מובטח אני שאהיה בשלום עם השי"ת כי לא אחטא באופן שילחם עמי ואעבוד את קוני כבן את אביו כענין בנים אתם לה' אלדכם ולכן נקרא ג"ע הארץ בית אביו ואז אני אלך אני שם בשם ה' אלדי ישראל מש"כ נפשות הרשעים ואומות העולם כמ"ש כי כל העמים ילכו איש בשם אלדיו ואנחנו נלך בשם ה' אלדינו וז"ש והיה ה' לי לאלדים ויקרא שמו עלינו ולא עליהם: או יראה כי כל כך אעיב מעשי עד כי אפילו שם ההויה שהוא מדת רחמים לכל העולם אומר לי שיתהפך גם הוא לי לאלדים למדת הדין כי לא בוש אני ממעשי וידעתי כי אם יבקש ויחפש לא ימצא לי עון אשר חעא כלל ועיקר ולא אצטרך שיתנהג במדת הרחמים כמ"ש בס' הזוהר על שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה כי נזונין בזרוע בזכותם ולא בצדקה והם אבירי לב

נגד מדת הדין ואינם מתיראים ממדת הדין: והאבן הזאת וכו' אחרי שובי אל ג"ע הארץ אז אותו המדור שהצבתי כפי כבודי שם מאבנים עובות ומרגליות ע"י קיומו המצות בעוה"ז כנודע תהיה אז בית אלדים בנויה וקבועה שם להשראת שכינתו בה לעייל עמי בג"ע מש"כ קודם כי אע"פ שכבר היו שם אבנים עובות אשר שמתים עערה מראשותיו כנ"ל עדיין לא נבנו מהם בית ומדור עד אחר אשר ירדתי לעולם השפל וקיימתי התורה והמצות בניתי לי מדור ובית מאותם האבנים בג"ע ומה שהיו אז אבנים ולא מדור יהיו עתה בית בנויה ותהיה בית אלדים כנז' ובתחילה שלא נבנו היו אבנים נפרדות כמ"ש ויקח מאבני המקום ועתה שנבנו והיו כולם בית אחד ואבן א' כמ"ש והאבן הזאת וכו' כלומר הזאת שעתה נעשית אבן אחת ותהיה בית אלדים כי הקב"ה יבא שם בסוד הצדיקים הם הם המרכבה אל השי"ת, ונודע ענין אביי ורבא שעסקו בתורה ובגמ"ח כי ענין הצדקה גדול' מאד לכן מלבד שאעסוק בתורה גם וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ומהמעשר ההוא אתן צדקה לך

כלו' בשביל שצויתני וכמ"ש מלוה ה' חונן דל ולא יספיק בשאפריש אחד מעשר הכפי שורת הדין אמנם אהיה מכלל המבזבזין שאל יוסיפו יותר מחומש והם שני מטשרות שהם חומש א' ולהורות שאינו מן הדין לא אמר עשר ואעשרנו בתוספת י' כי איננו חיוב רק עשר אעשרנו מלה סובלת שתי הבנות הא' שתי עשורים והב' הוא מעשר א' אלא שכך דרכה של תורה כמו השמר תשמרון עשר תעשר: וישא יעקב רגליו נסיעה גמורה והגיע אל חרך היא ביום שנולד בו כנ"ל בפסוק ויפגע. במקום וכו' וגם בזה על כרחו הוא נולד ולא היו רגליו מבקשים לבא עד כי הוא הכריחם ונשאם אל עולם השפל ארץ התחתונה אשר בה מתלבשות בגופות בהכרח כל הנשמות הנק' בני קדם כי קדמו' אל בריאת העולם כמ"ש ז"ל בנפשותיהן של צדיקים נמלך ועליהם נאמר המה היוצרים וכו' עם המלך במלאכתו ישבו שם וז"ש וילך ארצה בני קדם: וירא וכו' אחר שהגדיל מבן י"ג שנה ויום א' ונתחייב בעסק התורה והמצות התחיל לשוטט

במחשבתו וירא והנה התורה הנק' מעין גנים באר מים חיים אשר מקומה האמתי בשמים ראה שנוי והנה היא עתה בעוה"ז השפל הנק' שדה גם היא כענין שדה שעליה דשין כל בני אדם כענין מ"ש. ז"ל כתר תורה מונח לכל מי שירצה ליטלה הפקר כענין השדה וישראל הנק' צאן הנחלקים לג' בחינות' כהנים לוים וישראלים ג' עדרים עוסקים בתורה ואין להם קיום ורביצה אלא עליה בעבורה, גם ירמוז אל ג' מיני עדרים בעלי מקרא ובעלי משנה' ובעלי תלמוד אשר שלשתן מרביצים תורת באר מים חיים וכל מה שעוסקין בה ומחדשים בה אינו בזולת התורה ח"ו כי כולם יביאו ראיותיהן מפסוקי התורה ובה נכללין דבריהם וכולן דברי אלדים חיים וז"ש כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים כי תורה שבע"פ איננה רק פירוש התורה שבכתב שלא כדברי צדוק ובייתוס ח"ו והיצה"ר הנק' לב האבן אבן נגף האבן גדולה כמ"ש ז"ל שהיצה"ר נדמה לרשעים כהר גבוה הלא היא עומדת על פי הבאר בפתחו של בית המדרש באר

מים חיים להכשיל בני אדם ולפתותם שלא יעסקו בתורה ויתעסקו אחר הבלי העוה"ז עד אשר יאספו כל העדרים העוסקים בתורה ולומדים בחברה אחת וגללו את האבן ומוציאין את היצה"ר משם ומכניעין אותו ואז מלמדים התורה אל התלמידים והשקו הצאן, וגם זה לא יועיל לגמרי כי בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו ואחר המלחמה ההיא של יצה"ר ועסקו בתורה כמ"ש ז"ל אם פגע בך האי מנוול משכהו לביה"מ ועכ"ז אח"כ והשיבו את האבן למקומה ואיננו נלאה ממלאכתו הרעה, גה ירמוז אל הקליפות הנק' אבן הסותמים פי הבאר ומראה להם קושיות חזקות בתורה קשות כאבן שאין להם תירוץ וע"י כן נמנעים מלעסוק בתורה כמ"ש ראמות לאויל חכמות בשער וכו' וכנז' בס' הזוהר כי הקושיות מצד הקליפות וכו' עד אשר יאספו כל העדרים עם ראשי הישיבות ומוציאין התורה לאורה וגללו הקושיות ההם מעל פי הבאר כי לשונם כפטיש יפוצץ סלע האבנים ההם והשקו את התלמידים כרועה את צאנו וזה הוא

בימי חכמי המשנה והתלמוד אך הדורות הבאים מרוב צרת הגלות אין כח בהם כראשונים כי השיבו את האבן למקומן וצריכין לחזור ולפלפל ולהבין דברי התלמוד ולגלגל האבן ולהשקות הצאן כבראשונה: ויהי וכו' כראותו טורח העצום של עוסקי התורה פוסח על סעיפו אם יעסוק אם יחדל חוזר וחושב בדעתו ורואה בשכלו כי כל העוסק בתורה שכינה כנגדו והוא יתן חכמה לנמהרי לב היא הנק' רחל בסוד קול ברמה נשמע וכו' והיא באר שבע אשר משם חוצבה נשמתו וגם ראה מעלת הצדיקים העוסקים בתורה הנק' צאן לבן זה הב"ה שע"י עסקם בתורה מלבין עונותיהם כמ"ש ז"ל על זאת התורה לעולה וכו', והנה הב"ה הוא תפארת ישראל אחי אמו זו רחל שכינת עוזו כי אחים הם כמ"ש פתחי לי אחותי רעיתי והיא אמו של הצדיק כי ממנה חוצבו נפשו ובכן נתחזק לבו ונאזר בגבורה ויגל את האבן בגילוי גמור ולא בגלגול כמ"ש וגללו ונעשה רב גדול בישראל והשקה את כל העדרים ורבץ תורה בישראל:

וישק יעקב זן ומפרנס אותה את השכינה הנק' רחל מלשון ובן משק ביתי כי הצדיקים כביכול מפרנסים את השכינה כנז' בס' הזוהר בפסוק ישקני מנשיקות פיהו יפרנסני גם יהיה כפשוטו לשון נשיקה כי הצדיק חוזר ומגיד אל השכינה פה אל פה הנק' נשיקה את כל חדושי התורה שחדש בעוה"ז כנז' בספר הזוהר בלכתו מן העולם הזה וז"ש וישק יעקב לרחל, ואז וישא את קולו ויבך על אשר בתחילה יהרהר וחשב אם יחדל מעסק התורה כנ"ל גה בכה מאשר ארז"ל כי לעת"ל הב"ה מביא היצה"ר ושוחעו והצדיקים נדמה להם כהר גבוה ובוכים ואומרים כמה טאחנו וכו' והרשעים בוכים וכו': ויצא יעקב וכו' י"ל א' כי כבר נז' ענין יציאתו בסוף פרשת תולדות וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם וכתיב וישמע יעקב וכו' וילך פדנה ארם ולמה חזר לכתוב כאן ויצא יעקב וכו', ב' למה אמר במקום בנקוד פתח בבי"ת כאילו הוא במקום הידוע, ג' דהול"ל ויבא השמש וילן שם כסדר המעש', ד' למה צריך עתה גלוי זה החלום ומה ענינו, ה' אומר כי לא

אעזבך בלשון נתינת טעם והול"ל ולא אעזבך ומה ענין אומר אכן יש ה' במקום הזה וכן אומר מה נורא המקום הזה וכו' כי כל זה אין צורך בו, ו' ממה נתיירא יעקב שאמר ויירא, ז' כי הנדר ההוא הוא תנאי בלי מעשה אם יהיה אלדי"ם עמדי וכו' ולא אמר הנדר עצמו ומעשהו מה משפטו: והביאור כי הנה נועצו לב יחדיו יצחק ורבקה לשלח את יעקב ואמנם יעקב הצדיק נא היה חושש כלל לצאת מפני יראתו של עשו לפי שהיה חפץ לשבת בארץ מגורי אביו לקיים שתי מצות גדולות הא' כיבוד אב ואם והב' ישיבת א"י ועוד סיבה אחרת כי חשש בלבו אולי אהבת יצחק לעשו גרם לו לשלחו ולהשאיר עשו אהובו עמו, ואחר שראה צוואת אביו לא תקח אשה מבנות כנען כדרך שצוה אברהם ליצחק יחידו גם ראה מעשה עשו כי לא ציוהו כן ואדרבה עתה מטצמו נתקנא ביעקב כמ"ש וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל א"כ הכיר כי כבר יצחק לא היה מחשיב לזרעו אלא ליעקב לבדו וא"כ מה שהיה משלחו לפדן

ארם היה על רוב אהבתו אותו שלא יחולל זרע קודש יעקב בבנות כנען כמוהו ממש אז ויצא יעקב מדעתו וברצונו ולזה לא אמר כאן בתחילה וישמע אל אביו ואל אמו, גם רמז באו' ויצא ולא וילך כי לא חשש עתה אל מה שחשש בתחילה אל יציאת א"י ואל יציאתו מבית אביו ואמו כנז' בהכירו גודל השלימות שישתלם עתה בשלא יקח אשה מבנות כנען להיותו זרעו של יצחק העקרי כנז': ויפגע וכו' להיות יעקב מסופק אם ילך אם לאו כנז' ובפרע בהניחו שתי מצות גדולות כנז' רצה השי"ת לחזק את לבו עוד ולהודיע כי הוא זרעו של יצחק בפרעות ולכן עשה לו שנוים חוץ מן העבע וזה כי היה די לו במה שידבר עמו במראה הנבואה כשאר הנביאים ואמנם להיותו עתה בהתחלת נבואתו הוצרך להראותו אותות שלא כדרך עבע לשיכיר כי אין זה כשאר חלומות ודמיונות האדם, והנה השנוי הא' היה כי פגע במקום וכמ"ש חז"ל שנעשה הסולם לפניו ממשיי ככותל הזה ולא יכול לעבור בו כלל שנית כי ראה שהוצרך ללון שם שלא

כרצונו וזה לסיבת שנוי שני והוא כי בא השמש שלא בזמנו ואלו כתב ויבא השמש וילן שם לא היינו יודעים כי ביאת השמש היתה שלא בעונתה והנה שני שנוים אלו היו בהקיץ ממש ומוכרח הוא שאינו דמיון כעניני החלום וכל זה הקדים לו ה' בהקיץ כדי שכשאח"כ יחלום יכיר כי מאת ה' היתה זאת ולא מקרה ודמיון. וז"ש: ויחלום וכו' הנה ענין הוראת דבורו ית' בחלום היא הוראת היות נשמתו חצובה מן השמים מכסא הכבוד ולכן יש בה עת לעלות לשם ולדבר עם השי"ת והנה זה יורה היות יעקב מצד עצמו קדוש וראוי לכך וא"כ אין בזה פלא אם הקב"ה יעשה עמו הב' שנוים הנז' וז"ש ויחלוה, אח"כ ראה בחינה אחרת המורה כי קדושת המקום גורמת כל זה והוא בראותו כי הנה הסולם מוצב במקום ההוא וכו' )מה(וזה יורה כי שה מכון כנגדו שער השמים לקבל כל התפלות והנשמות ולכן תמה בלבו כי לא ידע איזה מהם הגורם, אח"כ ראה דבריו ית' שאמר לו אני ה' אלדי אברהם אביך ירמוז אל הנ"ל כי אברהם ויצחק הם אבותיך באמת ולא אבותיו

של עשו כי לא זרעו הוא ולכן כל הבעחותיו אל האבות אליו יתנם כי הוא זרעו באמת וז"ש והיה זרעך וכו' אז ידע באמת כי הוא בעצמו הראוי לכל זה אלא שגם היה שם זכות קדושת המקום האמנם בענין בחינה זו של המקום לא נתאמת לו ענינה בעצם ובראשונה חשב כי גם כי היתה שם קדושה אינה כ"כ חמורה אמנם ז"ש וייקץ וכו' כי תכף כשהקיץ אמר אכן וכו' יראה יש בחינ' גלוי שכינה להיותו המקום הזה לא שנגלה כאן לפי שעה במקרה אלא המקום עצמו ראוי לכך אך בתחילה קודם החלום אנכי לא ידעתי כי המקום עצמו היה ראוי לקדושה ועם היות שנעשו לי כאן שני שנוים הנ"ל א' פגיעת המקום והב' שקיעת החמה שלא בעונתה כי חשבתי כי זכותי לבדי הוא הגורם ואם כפי פשט הכתוב ק' מה צורך להודיע ואנכי לא ידעתי אלא הכוונה כי גם אחרי שראיתי ב' השנוים הנז' והיה לי לדעת כי המקום גורם לא ידעתי זה לפי שחשבתי שזכותי הוא הגורם אבל אחר החלום שראיתי והנה סולם וכו' אז ראיתי

וידעתי כי המקום ראוי לכך ולפי' שזה היה תכף כשהקיץ משנתו כלו' מטורבב ע"י השינה וז"ש משנתו, אך אח"כ נתבונן עוד בהסתכלות שכלי ודקדק וראה כי לא יספיק כשנאמר כי המקום עצמו קדוש כשאר מקומות הסנה למשה וביריחו ליהושע רק כיון כי סולם ממש מוצב שם וראשו וכו' זה יורה מדריגה יותר נפלאה ולכן ויירא יראה גדולה מה שלא נתיירא מקודם וזה לפי שעתה אמר מה נורא המקום הזה כלו' אינו קדוש כשאר המקומו' המקודשים: אמנם קדושתו כ"כ גדולה כי אין כמוה כלל ולכן נורא המקום הזה בקדושתו על כל שאר המקומות וא"כ אין זה בקדושת שאר מקומות המקודשים כי אם קדושתו היא שהיא בית אלדי"ם ממש ולכן רגלי הסולם מוצב ארצה כאן וזה להיותו מכוון כנגד ראש הסולם המונח בשער השמים: וידר וכו' הנה להיותו מובטח בהכירו כי הגון וראוי הוא לכך להיותו זרעו של יצחק הוא לבדו כנ"ל וגם לסיבת קדושת המקום לכן וישכם יעקב וכו' ויצק וכו' ויקרא וכו' אמנם

נסתכל וראה דבריו ית' המורים על קצת יראה ופחד כי הרי אמר לו ושמרתיך וכו' כי לא אעזבך וכו' ולולי פחד היה שם מה צורך להבטיחו שישמרהו ולא יעזבהו ולכן נתן דעתו לידור נדר כמו שית, וז"ש וידר נדר יראה כי הרבה נדרים היו נדר בתוך נדר לפי ששאל כמה שאלות ועל כל קיום שאלה אחת מהם נדר לעשות מעשה א' וזה ענינה הא' הוא כי הב"ה הבעיחו ראשונה בעת הליכתו בדרך עד הגיעו לבית לבן ושמרתיך בכל אשר תלך ואפשר שהבעיחו שישמרהו מן עשו בלבד כי הרי כל כחד יצחק ורבקה ויעקב על סיבת עשו היה או אפשר שהבעיחו שכל מיני שמירות ישמרהו מן טשו ומשלא יהיה תועה במדבר בישימון דרך ההיא הרחוקה ומכל שאר פגעים הנפגעים בדרכיה ולזה שאל ושמרני בדרך הזה וכו' כי כל בחינות פגעי הדרך ההיא יכנסו בכלל הבעחתו ית', הב' הבעיחו כי לא אעזבך וזהו אחרי שבתו בבית לבן והנה ארז"ל שהבעיחו על המזונות וכמ"ש ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש

לחם ואפשר שיתפרנס בלחם צר ומים לחץ ומזונות דחוקים כי גם זה אינו נעזב ועוד שלא יהיו לו לבושים גם אפשר שיהיו מזונותיו ע"י אחרים ונודע כי צדיקים שונא מתנות לכן פירש ונתן לי ר"ל שהוא ית' יתנם מידו הרחבה אליו וז"ש ונתן לי, הג' היא בחזרתו לבו' אביו וכמ"ש והשיבותיך אל האדמ' הזא' והנ' צריך פירושים רבים כי אפשר שישוב אבל לא בשלוה ועוד שישוב אל האדמ' לקיים מצו' ארץ יש' ואין במשמע זה אל בית אביו עצמ' שהיא מצו' כיבוד אב ואם ג"כ לז"א ושבתי בשלום ולא שיבא סתם וגם אל בית אביו ממש, וכנגדן נדר ג' נדרים שיקים ג' דברים כנגד האחרונ' הסמוכ' אמר והיה ה' לי לאלהים כי בבואי אל בית אבי עצמ' ובפרט בשלום: