בתרומות ומעשרות ושאר מצות שבתבואות הארץ שיש בהם סך גדול לפעמים וגם הם שבת פירוח הארץ הניתנים לכהנים כמו הבכורים. ואמנם בתחילה נבאר על דרך סמיכות הפרשיות כי נתכוון לרמוז אל משז"ל כי ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ תיכף להשים מלך כמפורש כי תבא אל הארץ ואמרת אשימה עלי מלך וכו' ולהכרית זרעו של עמלק ולא נתפרש זמנה לכן סמך אליו זכור את אשר עשה לך עמלק ואימתי יהי' זה והי' זה כאשר תבא אל הארץ וכו' תיכף: או ירצה ביותר דקדוק ענין הסמיכות והוא כי למעלה הזכיר מצות זכירת עמלק הכפולה זכור ואל תשכח ונשתנית מכל שאר המצות ולא עוד אלא שבשאר מלחמת גויי הארץ לא נצטוו כך. ואמנם הסיבה היתה מה שאמר הכתוב אשר קרך בדרך ופרשוהו רז"ל מלשון קרירות משל לאמבטי רותחת וכו' כמ"ש ראשית גוים עמלק ירצה ראשית גוים הנלחמים עם ישראל הי' עמלק ולא עוד אלא שהי' מלחמתם בראשית כניסתם שהוא היתה אחרית ותקוה של ישראל בסוף צרותיהם בגלות מצרים וכל הגלות לא סבלו אלא כדי לרשתה כמשז"ל עם שזה הי' תנאי חלוק יעקב ועשו בארץ כנען והר שעיר ועמלק נין עשו שטם לזרע יעקב מליכנס לארץ ועבר על תנאי האבות ולכך נצטוו ישראל להזכיר מיחוי שמם לעולם לא תשכח לפרסם הנס הגדול הזה מדור דור כמו כן נצטוו בהבאת בכורים בכל שנה לשבח להש"י שהנחילם הארץ היפך מרצון עמלק וכמו שעמלק ראשית גוים כמו כן ולקחת מראשית וכו' מדה כנגד מדה וגם טעונין פרסום רב וקריאת פסוקים כנגד זכור אל תשכח הנאמרי' בענין עמלק. ואמר והי' כי תבא ירצה ירא אני פן יארע לך אחר שתבא אל הארץ אותה אשר לא לקחת אותה בכוחך הגדול כי ה' אלקיך הוא הנותנה לך לא בצדקתך כמ"ש פרשת עקב רק נחלה ר"ל דרך נחלה וירושת נחלת אבותיך וכמ"ש שם ולמען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך ואתה לא כן תחשוב אבל תאמר בלבבך כי בחרבך ירשת ארץ וז"ש וירשתה ומה גם אחר תתיישב בה זמן רב שכוח תשכח כי ה' הוא הנותנה לך ע"כ אנכי מצוך ולקחת בכל שנה מראשית וכו' ותקרא וענית ואמרת כי באתי אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך ועי"כ תזכור ולא תשכח כי ה' אלקיך הוא אשר הנחילך אותה ולא תחטא לפניו ובזה נתיישב מ"ש וירשתה וישבת בה: או ירצה בא לתרץ השינוי הנמצא במצות הבכורי' כנ"ל ולכן התחיל להגדיל בעניני חסדיו ית' עמהם ע"ד ההגדה כמה מעלות טובות למקום עלינו אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה וכו' וז"א והי' כי תבא וכו' ירצה כאשר יהי' שיארעו לך כל המאורעות והחסדים האלה ראוי לך כי ולקחת מראשית וכו', והענין כי נתינת הארץ ראויה הי' להנתן על תנאי אם ח"ו יחטאו לפניו ישליכם מעליה ולא ינחילנה עוד ובפרט אם ירבו לפשוע יותר מהראוי ולא כן מצינו אלא כי מלבד אשר תבא אל הארץ זו ביאה ראשונה בימי יהושע בן נון הנה ה' אלקיך נותנה לך מעתה בתורת נחלה וירושה שאין לה הפסק אפי' אם יחטאו לפניו ויגרשם בגלות ראשון ושני וכאשר תחזור להטיב ושבת עד ה' אלקיך וכו' ושב וקבצך וכו' והביאך וכו', עוד אחרת וירשתה כי הוריש תוריש יושבי הארץ מפניכם וגם אם ישלימו ויתרצו להיות לך למס עובד לא תחיה כל נשמה שריד ופליט למען לא יקומו אחר זמן לשיכים ולצנינים בצדיכם, ונוהף עכ"ז ענין הברכה הנפלאת אשר ישלח ה' בהצלחתך בהתמדת ישיבתך בה בישוב נמרץ של בתים ושדות וכרמים ארץ לא תחסר כל בה וזהו וישבת בה והרי כמה מעלות עובות מינים ממינים שונים לכן צריך אתה למדוד לו מדות הודאות רבות המורים על הודאת תגמול חסדיו עמך כמו שיתבאר וז"ש ולקחת וכו', וביאר כי הראיה אל היות מצוה זו על הוראה הנז' לכן נשתנית מענין התרומה והמעשרות ושאר כהונה אשר לא יצטוו בהם רק לצורך הכהן שיוכל להתפרנס בהיותו עובד בבית המקדש כי לא היה לו שום חלק ונחלה וכו' ולכן הי' כדרך שיעור וריבוי משא"כ ביכורים שאינם אלא הוראת שבח כניסתם לארץ וע"כ אין בו שיעור כמ"ש אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים וכו' וזה כיוון באומרו מראשית כלומר ולא כל ראשית רק מקצתו יספיק אפילו אשכול או תאנה יספיק ואמנם מכיוון שהכוונה היא על הוראת נתינת הארץ הגה שבבחינת שיעורו יספיק המקצת כי אדרבה זו היא הוראתו אבל יהי' מן כל מין פרי הארץ להורות הוראות רוב שבחי מיני פירותיה וז"א כל פרי ואלו כתב כל ראשית הי' מלת כל חוזר על הראשית ואינו כן כנז', גה להורות שבחיה שיצטרך שלא יבא מכל מיני הפירות שלא נשתבחה בהם ארץ ישראל רק בשבעת הפירות שנשתבחה בהם וכמשז"ל אין מביאים בכורים רק משבעת המינין בלבד וז"ש פרי האדמה הידועה אותה אשר נתנה לך הש"י ותביא פירותיה המייחסין לה בשבחה ולא תטעה לאמר כי להגיד שבחה אשר פירותיה גסין וגדולי' לא נביאם רק כמו שהן לז"א אשר תביא וכו' כלומר יהי' באופן שתוכל להביאם מארצך עד ירושלים האמנם אם המקום רחוק תייבשם כמשז"ל הרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים, זא"ת כיון שאיני מביא כי אם מן השבעה פירות שנשתבחה בהן הארץ א"כ אף אם יהיו מארץ סוריא ומואב ועמון וכו' אשר כבשתי אותם והי' כבר ארצות שלי אביא מן הז' פירות הנז' כי גם בזה יש זכר בשבח הארץ לז"א אשר ד' אלקיך נותן לך ולא הארצות שכבשת בזרוע כנ"ל ובאומרו ושמת בטנא ולא צורך כי פשוט הוא כי לא יוכל להוליכם כמו שהם ירמוז אל משז"ל הסלים והביכורים נתנין לכהנים ולז"א ושמת בטנא ושניהן ישתוו יחד להנתן להכהן ויען הדין הוא כי אין זה אלא בסלי נצרים לא בקלחות כסף וזהב כל מין כלי שינתן בו רק ענא היא הסל מנצרים הנהוג להנתן בו פירות לעובדי האדמה הלוקטים אותם מהאלנות כמ"ש ברוך טנאך וכו' ר"ל הפירות הנלקטים ונתנין בתוך הטנא, והלכת וכו' או תאמר די לשלחם ע"י שלוחו של אדם כמותו אמנם והלכת אתה בעצמך כי שבח גדול וריווח יש לך ללכת פעם אחת בשנה אל המקום אשר ה' משכן שמו שם לעולם לא יזוז משם ואתה מקבל פני השכינה וגם כי הנה להורות כי ה' אלקיך הוא אשר נתנה לך צריך שאתה בעצמך תלך להראות לפניו במקום שהוא שוכן שם להורו' זה כי בזה יוכל להוכר מאוד ההוראה הזאת. והנה מצוה גוררת מצוה להקבלת פניו של זקן הדור השקולה כהקבלת פני השכינה ובאת אל הכהן הגדול המפורסם בחסידות מכל ישראל המקביל פני השכינה הנכנס לפני ולפנים וז"ש אשר יהי' בימים ההם של זמן הבאת ביכורים כי אז בית המקדש קיים משא"כ בכהן שלאחר החורבן שאין בו מעלה כזאת, ואמרת אליו וכו' הנה בהבאת הבכורים והנחתם על המזבח נגמרה ההוראה הנז' והרי הוא חשובה כאלו אמר ממש בפיו הודאות להש"י על נתינת הארץ וכאלו נאמר ברמז בהגדה דרך חכמה וזהו הגדתי וכו' גם אמר הגדתי לשעבר במה שטרחתי מארצי להביאם וכפי זה הי' מספיק לשיקח תיכף הכהן הטנא מידך והניחו וכו' והאמנם עדיין אתה צריך אל וענית בקול רם ואמרת וכו' כי הנותן הודאה להש"י יהי' בקהל רב נשמע לכל כמ"ש ובתוך רבים אהללנו וכתיב אודה ה' וכו' בסוד ישרים ועדה להגיד חסדיו לרבים בקול רם כי בזה יתגדל ויתקדש שמו ית' בעולם ואחר העניה הזו הניחהו לפני מזבח ה' ולא יספיק באשר תניחהו לבד ע"י קריאת פסוק הגדתי וכו' כנז' והיותר נכון ירמוז במ"ש מידך שהוא מיותר לרמוז אל משז"ל כי אחר פסוק הגדתי יוריד הסל מעל כתפו הנרמז במלת והלכת כי יוליך הטנא על כתיפו כמנהג המוליכים ואז יורידם ויאחזנו בשפתותיו בידיו עצמו ובהיותו בידו יקחנו הכהן במה שישים ידיו תחת הסל עוד הודיע כי לא יצטרך התנופה להיותה משותפת ע"ד הנז' המבי' והכהן אמנם אחר זה והניחו הכהן לפני וכו' ואמנם אל תעעה כי ענין והניחו יהי' מעכשיו אמנם וענית בתחילה ואמרת כל ענין פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ והנחתו וכו' כי מה שאמרתי תחלה והניחו הי' לצורך ללמד על ענין התנופה כנ"ל ואמנם לבל תטעה חזרתי לספר ענין ההנחה במקומה כנאמר והנחתו וכו': והנה רז"ל פירשו הפסוק באופן אחר וכפי דרכם צריך שנבאר הפסוק באופן זה והי' כי תבא זו כניסת הארץ וירשתה זו כיבוש הארץ בז' שנים וישבת בה זו חילוק הארץ בז' שנים אחרות ואח"כ תתחייב בבכורים ולקחת מראשית וכו', וגם זה יתבאר כפי דרכינו הקודם לזה כי שאר מתנות כהונה כתרומות ומעשרות וכולו שאין נתינתם על שבח הודאות נתינת הארץ רק לפרנס הכהנים והלויים והעניים שלא הי' להם נחלה בארץ להתפרנס ממנה לכן תיכף בכניסתם בארץ נתחייבו בהה כיוון שהתחילו לזרוע ולנטוע במקצתה, אמנם הבכורים שהם הודאת נתינת הארץ אין להודות להש"י עד אשר תכבש הארץ כולה לפניהם ויתיישבו בה ותתחלק להם וכל אחד יחזיק בחלקו ואז יתחייב לתת הודאה כי אין לתת הודאה אל נותן המתנה עד אשר יקבלנ' המקבל ויחזיק בה לגמרי ותהי' שלו בחזקה גמורה בלי שום ספק אם יתחרט הנותן, וע"ד רמז יוכל לפרש הפרשה באופן אחר וזהו )חסר וחבל על דאבדין ולא משתכחין( אל מ"ש בספר הזוהר פרשת בלק ובראשית כי כל החדושים שאדם מחדש בעוה"ז בתורה אתעבידו מנהון שמים חדשים וארץ חדשה ואתגניזו קמי עתיק יומין לאשתעשע בהון וזהו שאמר והנחתו לפני ה' במה שידעת כי עתיק הוא לפני ולפנים מן זעיר אנפין הנקרא ה' שם הוי"ה ואז הש"י נותן לו שכרו הרחוי לו ומוליכו עד מקום חלקו שבג"ע בסוד הולך נכחה נכח ה' אחרונה היא השכינה ההולכת עמה ואז הנשמה נותנת לו שבח והודאה על קבול שכרה ומשתחוה אפיים ארץ לפניו כעבד הנפטר מרבו וזהו והשתחוית וכו', ושמחת וכו' בעוה"ז נתקלל אדם ותולדותיו בעצבון תאכלנה ובפרט הצדיק המבקש לנחול העוה"ב שאי אפשר זולתי על ידי יסורים כמשז"ל על ודרך חיים חוכחת מוסר אבל בעוה"ב ושמחת וכו' אוכלין ושותין ומתעדנין בזיו השכינה ושמחת עולם על ראשם בכל הטוב הצפון להם שם כמ"ש מה רב טובך וכו' וגם שם מתחברים נשמת האיש ואשתו ומזדווגים זיווג רוחני כנזכר בפרשת שלח לך בספר הזוהר וז"ש ולביתך וכאשר הרב זכה אל מקומו בג"ע גם תלמידיו בני ישיבתו נלוים שם עמו ומתעדנין עמו בחלקו כיוון שזכו גם בחייו להתלוות עמו וזהו אתה והלוי גם יש נשמות גרים אשר מולידים אותם נשמות הצדיקים בג"ע בסוד ואת הנפש אשר עשו בחרן כנזכר בפ' שלח לך וז"א והגר אשר בקרבך כי תולדות כנז': או יפורשו הכתובים על ביאת הנשמה בעוה"ז הנקרא ארץ אשר ה' נתנו לך כי על כרחך אתה נולד בעוה"ז לקיום המצות כנודע: או ירמוז מלת ארץ יותר בפרטות על הגוף החומרי הארציי אשר ה' אלקיך נותנה לך בעת הזרעה טפת אביו ואמו והמלאך הנקרא לילה מוליכה לפניו ית' ואומר לו טיפה זו מה תהא עליה ואומר לו לך והכניסה בגוף פלוני כמ"ש והלילה אמר הורה גבר. והנה הגוף בעוה"ז מוכרח לקבל את היסורין לקבל שכרו בעוה"ב וז"ש נחלה מלשון נחלה עבר על נפשינו: ואם יהי' צדיק יזכה לירש את הגוף בשתי בחינות בלי הפסק כלל כמו הירושה. הא' כי לא תכרת נפשו מגוף הזה כדי להתגלגל בגוף אחר לתקן את אשר עוות וזהו וירשתה ירושה שאיו לה הפסק והב' בתחיית המתים כי יזכה לחזור להתיישב בגוף הראשון ולא בגוף חדש וזהו וישבת בה. והנה לזכות לזה צריך ולקחת מראשית וכו' כמו שנבאר בע"ה: או ירמוז והי' כי תבא אל יום הלידה וירשתה בהשלימו י"ג שנה כי מאז התחיל בחובת קיום המצות וישבת בה בהיותו בן עשרים כי אז נכנסה בו הנשמה המחכמת אותו בעסק התורה כנזכר בספר הזוהר בפ' משפטים על פסוק כי בן הייתי לאבי ומאז ואילך תעסוק בתורה ולקחת מראשית וכו' כמו שיתבאר. או תייעץ התורה את האדם פן ילכד בהבלי העולם ומזהירתו ואומר' לו והי' כי תבא אל הארץ בעוה"ז כנז' ואז יפנה לבך בהיותך בחור וגבור בכוחך. להשתדל לקנות קניני העוה"ז עם כי רואה אתה כי וירשתה כי אביך מת ואתה ירשת מקומו כי כן דרך העולם מעת הבריאה ואדם לא נשאר חי בעוה"ז וכפ"ז ראוי לך להסתכל בזה כי כמקרה אביך תקרה גם אתה ותמות ובנך יורש מקומך ועפ"ז העלמת עיניך מלראות וישבת בה בישוב גדול לא כאורח נטה ללון כי צל ימינו עלי ארץ לכן בני איעצך אם פגע בך היצה"ר המנוול הזה משכהו אל בית המדרש המשבר כחו כנודע: ולקחת מראשית וכו' אין ראשית אלא תורה כנזכר בדרך הראשון על שם כי התורה אי אפשר לך להבינ' בעוה"ב'אם לא ע"י שתעסוק בה תחילה בעוה"ז וכפי טרחך פה תדע שם כנזכר בס' הזוהר פרשת פקודי וז"ש אשר תביא מארצך ואמנם כפי האמת אשר ה' אלקיך נותן לך הוא כמ"ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה אמנם לפי שטרחת בה וקראת על שמך אשר תביא מארצך ע"ד משה שנאמר עליו זכרו תורת משה טבדי ותקבל כל מה שלמדת שיהי' שגור בפיך כאלו הכל מונח בטנא כמשז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וז"ש ושמת בטנא ואז תלך לבטח דרכיך והלכת אל המקום וכו' כי בהתהלכך תנחה אותך וכו': או ירמוז כי צריך האדם בתחלה לעסוק בתורה שבכתב הנקראת ראשית וז"ש ולקחת מראשי' וכו' כי גם היא תהלתה בראשית ברא וכו' כי היא מספרת מה שהי' מראשית העולם עד אחריתו ואח"כ תעסוק בתורה שבע"פ היא המשנה הכלולה מס' מסכתות בסוד ששים המה מלכות כמנין טנ"א ושמת את התורה שבכתב ידה ותחבר האוהל להיו' אחד בדרך רמז הראשון. או ירצה במ"ש ולקחת וכו' בלכתך שם צריך שתקח עמך כל זכיותיך להסדירם לפני הדיין שופט צדק. והזכות הראשון שלא הוצאת טיפת קרי לבטלה כיעקב כמו שיתבאר בפסוק ארמי אובד אבי וכו'. ואמנם מטפות זרעך נולדו בנים פרי בטנך ולא לבטלה. עוד תנאי אחר שיהיו לך מארצך היא אשתך קרקע עולם אשר ה' אלקיך נותן לך והיא כשיהי' ע"י חופה וקדושין וז' ברכות ונודע כי הקב"ה מזווג זיווגים. וכמ"ש אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו להם קשות המקטרגים האויבים בשער בב"ד העליון וז"ש ושמת בטנא הם ס' גבורים כמנין טנ"א סביב מיטת שלמה מלך שהשלום שלו מפחד בלילות הם האויבים בשער כנז' גם הם שורש ס' ריבוא נשמות ישראל בסוד יעקב מיטתו שלמה כי שש הקצוות מעלה ומטה וד' רוחות כולם שלמים. ובכחה והלכת אל המקום וכו'. וענית ואמרת וכו' הנה הנחש הרמאי הנקרא ארמי יען כי נתקנא ביעקב אבי רצה להחטיאו מפני שלא יכול לו בפ"ד שנים שלא ראה טיפת קרי ונתן בלב לבן שיחליף לו בנותיו ועי"כ החטיאו באסור שתי אחיות וגם ח"ו בהיות ראובן בנו שלא בידיעתו וז"ש אובד אבי ועי"כ העביר הבכורה ממנו וניתנה ליוסף בכור רחל וע"ז נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר עד אשר מכרוהו וירד יעקב מצרימה וכו' והקב"ה ראה כוונת יעקב הטהורה ויוציאנו ממצרים וכו' והנה אני נדמתי ליעקב אבי בענין שמירת טפות קרי לבטל' הולדתי בני קיימ' ועת' הנה הבאתי עמי זכות הבנים ראשית פריו וכו' וזהו סוד ברוך טנאך וכו'. כי נשמות ישראל באים משרשיהן הנק' טנ"א ס' ריבוא ויהיו ברוך בפריה ורביה מצד הטנא ההיא ובניו שהן פירותיו יהיו מתקיימין ונשארין בעוה"ז חיים וקיימים וז"ש ומשארתיך וכנגד זה אם וחטא יקולל היפך מזה וז"ש ארור טנאך ומשארתיך ובזה יתבאר דה"לל פירות היא ופירות המשארת וגם למה לא הזכיר סל כמו בפרשת תצוה ופרשת וישב אלא קראו טנא: סליק פרשת כי תבא: ספר עץ הדעת טוב - פרשת נצבים: אתם נצבים היום וכו'. הקושיות הנופלות בפרשה זו הם אלו. הא' מה קשר יש בזה עם סיום הפרשה הקודמת, ומה יאמר' עתה אתם נצבים וכו. ב' למה התחיל בלשון רבים אתם נצבים וכו' וסיים בלשון יחיד לעברך וכו' למען הקים אותך וכו'. ג' כי אחר שנכללו במלת כולכם למה חזר ופרטן ראשיכם וכו' וחזר וכללן כל איש ישראל ד' כי הרי הציע שאיש לא נעדר עף ונשים וגרים וגבעונים חוטבי עצים שבאו בימי משה כמשז"ל וכולם נתייצבו שם בברית הזה א"כ כאשר יאמר אח"כ ולא אתכם לבדכם אנכי כורת כי אם את וכו' ואת אשר איננו וכו' מוכרח הוא שרמז אל כל הדורות שיבואו אח"כ וזה פלא איך תחול אלה וברית זו על הדורות. הבאים כי טענה גדולה להם לומר לא שמענו ולא ראינו. וזו הקושיא תתחזק כפלים בדבר' הפכיי שמצאנו ראינו כי ישראל עצמן אשר כרת. עמהם ברית בחורב לא הספיק הברית ההוא עד שחזר לכרות ברית שני בארץ מואב וכמ"ש למעלה אלה דברי הברית וכו' מלבד וכו' ועתה חזר לכרות ברית שלישי עמהם עצמם ואמנם לדורות. הבאים שלא באו לעולם איך יספיק כריתת ברית. א' הזה בלבד ודבר זה רחוק מאוד מן הדעת והם ב' קושיות הפכיות וכפולות. וכי תחלה ייחס כריתת הברית אליו י"ת כמ"ש לעברך וכו' כורת וכו' ואח"כ אמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת. ה' איך מלך כי אתם ידעתם נתינת טעם אל האמור. ו' כי מ"ש למען הקים וכו' וכן אומרו והוא יהי' לך לאלהים שניהם דבוקים יחד והכל ענין אחד ואין זה בלתי זה וא"כ מלת היום היהה לו להזכירה אחר הכל למען הקים אותך לו לעם וכו' והוא יהי' לך לאלהים היום ולא למעלה בחצי הדיבור. ז' למה הוצרך לפרש לאברהם וכו' אחר שסתם דבריו במ"ש לאבותיך וכו'. ח' במה שהקדים כי אתם ידעתם וכו' ותראו וכו' לשיזהירם באומרו פן יש בכם וכו' ואדרבה משם ראי' שלא יהי' לא איש ולא אשה אשר לבבו פונה וכו' כי הרי כאשר ראו שקוצי מצרים ג"כ ראו כי באלהיהם עשה ה' שפטים ואין ממשות בהם. ט' מ"ש מעם ה' אלהיו הוא מיותר. יו"ד למה מלת פן הוכפלה שני פעמים פן יש בכם איש וכו' פן יש בכם שורש וכו' ומה ענין שתי בחינות אלו. י"א כי מאחר שכבר נסתפק פן