# ספר עץ הדעת טוב — דרך שאילה אמנם האחזו בה לקנותה בחזקה כדין תורה:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/15/)

<div lang="he" dir="rtl">

דרך שאילה אמנם האחזו בה לקנותה בחזקה כדין תורה:
ויאמר וכו&#x27; טרם ישיבו בני יעקב ואולי יש שלא כרצונו דיבר גם הוא עם אביה לחושבו כי 
כבר נחפייס ואח&quot;כ עם אחיה ואמר הנה אבי לא אמר רק דין ולו תהיה לאשה אך הקנס לא 
הזכיר לכבודי ואני מוסיף ואומר כי גם הכתוב בתורתכם ענין קנס חמשים כסף וכל אשר 
תאמרו אלי אעשה ואתן, וא&quot;ת כי בת יעקב אינה כשאר הדיוטים הרבו עלי ממה שכתוב בתורה 
הלא הוא מהר ומתן כי הדין הוא שהאשה מביאה נדונייא מבית אביה לבעלה וגם כי הקנס 
אינו רק חמשים כסף ואני הרבו עלי מהר ומחן ואני אתן הנדוניא וגם שתהיה הרבה יותר 
מדאי וכן בענין הקנס הניתן לאביה אתננו וברבוי כאשר תאמרו וז&quot;ש ומתן וכו&#x27; כי אני 
מתכבד בכם במה שתתנו לי את הנערה לאשה:
ויענו וכו&#x27; לא גלו כוונתם שהיתה להורגם אבל ענו במרמה ולא הזכירו ענין נתינתה לו 
לאשה כמו שדבר הוא אבל אמרו מה שהעלים חמור ושכם והוא ענין הטומא&#x27; ראשונה וז&quot;ש אשר 


טמא את דינה כלו&#x27; אילו מתחילה ביקש. אותה ממנו לא היו נמנעים אמנם כיון שמתחילה היה 
בטומאה דרך ענוי באונס לא נכון הדבר לתתה לו עד אשר יתגיירו וימולו וכקטן שנולד דמי 
וכבריה בפני עצמה הוא ואין זה אותו אשר טמאה ותתבטל החרפה הזאת:
ויאמר וכו&#x27; עכרתם אותי וכו&#x27; יראה הנה הדבר היה קצת מתוקן כנ&quot;ל ובפרט עתה אשר כבר 
נימול שכם וכקטן שנולד דמי וגה כל עם הארץ כולם נמולו ונתגיירו להב&quot;ה וזכות זה 
הגדול יכריע הקלון אשר עשה לבתי ועתה לא די שהרגתם כל הגרים האלו אלא שכבודי שהיתה 
לי בקחתו בתי לאשה היה הדבר נעלם מן עה הארץ מאימת נשיאהם וכ&quot;ש משאר ארצות רחוקו&#x27; 
ועתה בהתפרסם ההריגה העצומה הזו מוכרח הוא שיבאיש רוחי ויסרח ביושב הארץ וגם בכנעני 
ובפרזי הרחוקים ונתגלית חרפתי על ידכם מלבד צרה הגדולה הנוגעת לסכנת נפשות כי כל 
הסביבות יתאספו והכוני ונשמדתי אני וביתי ולא ישאר אחר מותי רק חרפה וקלסה לכל 


הארצות כל ימי עולם:
ויאמרו וכו&#x27; יראה נהפוך הוא כי הנבלה הזאת קלון הוא אליו ולא אל אחותנו כי נערה 
קטנה אם יאנסה הדיוט או מלך אין החרפה אליה אלא אליו ובפרט כי אח&quot;כ לקחנו נקמתנו 
והרגנום ויהיה זה לנו לשם ולתפארת עולם אבל אם אחר הקלון הנז&#x27; יתננה ברצונינו הרי 
נעשית זונה גמורה כי יתפייס להנשא לו אחר שעינה אותה והיתה תחילתה באונס וסופה 
ברצון גמור, וז&quot;ש הכזונה וכו&#x27; כלו&#x27; האם יראה בעיניך יותר טוב שיעשה את אחותנו כאילו 
היא זונה ברצונה ולכן עשינו מה שעשינו וכל העם יכירו כי אחותנו צנועה היא ואם נאנסה 
אינה חרפה אלינו אלא אליו:
וישלח יעקב מלאכים וכו&#x27; י&quot;ל א&#x27; מה עלה בדעתו בשליחות זה לעורר הכלב הישן וכמשז&quot;ל כי 
עליו נאמר מחזיק באזני כלב וכו&#x27;, ב&#x27; כי בשלמא בדברו אל המלאכים אין תימה אם יקראהו 
אחי אבל הכתוב עצמו מה צורך להזכיר כי עשו היה אחיו כמ&quot;ש וישלח מלאכיה אל עשו אחיו 
ומה צורך אל אלו הסמנים ארצה שעיר וכו&#x27;, ג&#x27; כי גם בדברו אל המלאכים למה קראהו אדון 


בפניהם כמ&quot;ש כה תאמרון לאדוני כי אין בזה צורך כי אם כאשר המלאכים עצמן ידברו עם 
עשו אז יחניפוהו בפניו ויאמרו אמר עבדך יעקב, ד&#x27; מה תועלת בסיפור זה ואחר עד עתה 
ויהי לי שור וחמור וכו&#x27; ויותר תתחזק קושיא זו במ&quot;ש ואשלחה להגיד וכו&#x27; ואיך ימצא חן 
בעיניו ע&quot;י הגדת סיפור זה כלל, ה&#x27; באומרו וישובו המלאכים וכו&#x27; באנו אל אחיך למה לא 
השיבוהו מה שנוגע אל עיקר השליחות מה השיבם בבואם אליו ואם נתרצה עם אחיו אמנם אמרו 
בהתחלת תשובתם וגם הולך וכו&#x27; ועדיין לא השיבוהו דבר כלל ואיך יתחילו בלשון וגם, ו&#x27; 
כי לא הסדיר הפי&#x27; על נכון והל&quot;ל אלדי אברהם וכו&#x27; ואיטיבה עמך הצילני נא וכו&#x27; ולמה 
הפסיק בנתיים קטונתי וכו&#x27; כי אין זה לא מענין ראשון שהוא שבח ולא מענין אחרון שהיא 
השאילה, ז&#x27; או&#x27; ויצו גם וכו&#x27; כל הני גה גם מה ענינם, ח&#x27; כי מאחר שאמר ואמרתם גה הנה 
עבדך וכו&#x27; מה צורך להקדים כדבר הזה תדברון וכו&#x27;, ט&#x27; מה קאמר במוצאכם אותו וכי תיסק 


אדעתין שאם לא ימצאוהו ידברו עמו, יוד צריך לדעת מה פירוש כי אמר אכפרה פניו ולמי 
אמר זה והול&quot;ל ואומר אכפרה פניו. )אמר המעתיק אליהו חיון הי&quot;ו את זה מצאתי מן הצד 
נר&#x27; כי הכתוב עצמו בא להציל את יעקב על שליחות הזה כי הטעם הוא כי הרי טשו לפניו 
היה בארצה שעיר שדה אדום הקרובה לחברון מקום דירת יעקב ולכן הוכרח ליעקב להשלים עמו 
טרם יתקרב אליו(:
והביאור הנה לכאורה היינו יכולין לתת עעם ליעקב בשליחות הזה והוא כי יעקב בטח בשי&quot;ת 
שיצילהו מעשו אחיו כי ראה ענין ויפגעו בו מלאכי אלדי&quot;ם הנ&quot;ל ואין ספק כי מה שפגעו 
בו עתה אינו על חנם אלא להצילו מעשו כי עתה היה מתקרב אליו והראיה שסמך על זה הוא 
כי קרא שם המקום מחנים עם שאינו רק מחנה א&#x27; כמ&quot;ש מחנה אלדים זה ואיך קרא שמו מחנים 
אלא כי אמר הנה לולא שחשוב המחנה שלי לפני הקב&quot;ה לא היה שולח לי מחנה מלאכים א&quot;כ 
שניהם שקולים לפניו ית&#x27; יתר לזה קראם מחנים ב&#x27; מחנות שוים, ומ&quot;מ משום לקיים בקש 


שלום ורודפהו ולא עוד אלא מפני כבוד אביו יצחק שהי&#x27; עדיין חי ובפרט כי הכעיס את עשו 
אחיו הגדול ממנו פעמים כמ&quot;ש ויעקבני זה פעמים וכו&#x27; לכן חשב לשלוח אליו דברי פיוסים 
אולי יתרצה ואם לאו הרי בטחונו של הקב&quot;ה קיים וכיון שהיו עמו מלאכים בחר שיהיו אלו 
השלוחים מלאכים ממש כדי שזכותם תספיק להועיל ענין השליחות, והנה כפי דרך זה צריך 
שנפרש כל דברי השליחות הזה קצתם בדרך שפלות והכנעה משום בקש שלום ורדפהו כנז&#x27; וקצתם 
דרך רמז כי איננו ירא ממנו כי השי&quot;ת עמו בכל דרכיו ולא עזבו וזה יורה או&#x27; עה לבן 
הארמי המפורסם ברשעו ובכשפיו כמ&quot;ש יש לאל ידי לעשות עמכם רע ועמו גרתי ולא יכול לי 
עם שנתאחרתי עמו זמן רב עד וכו&#x27; ויהי לי שור וכו&#x27; בהצלחתו ית&#x27;, וכנגד זה דבר רכות 
ובהכנעה כמ&quot;ש כה אמר עבדך וכו&#x27; לאדוני וכו&#x27; גם עשה עצמו כאילו אינו יודע כי הוא 
בכעס עמו וז&quot;ש ואשלחה להגיד למצוא חן בעיניך כלומר יודע אני בך כי תשמח בשומעך 


הצלחתי זאת כי הכי אחי אתה:
ואמנם השי&quot;ת לא ישר בעיניו שליחות זה כי מהראוי היה ישים כל בטחונו בו לכן לא נזכרה 
ההליכה במלאכים כי לא ישרה בעיניהם ולא הזכיר רק חזרתם וישובו המלאכים וכו&#x27;. 
וציערוהו באו&#x27; וגם הולך לקראתך להלחם עמך כלו&#x27; אתה חשבת להשלים עמו וטוב היה לך 
לשתוק כי זולת שלא הועלת גם נתוסף בזה כי הולך לקראתך להלחם וזהו מלת וגם ואמרו זה 
כדי שישים כל בטחונו בשי&quot;ת, אז הכיר שחטא ויירא יעקב מאד מן החטא ויצר לו מצער אולי 
יענש על זה ולהיותו חמור בעיניו ענין החטא יותר מצער העונש שיקבל לכן אמר בו מאד כי 
החטא פגם בנפש והצער בגופו וח&quot;ו אלדי&quot;ם עזבו ודאג בלבו כי כיון שחטא אין לו לסמוך 
על הנס לגמרי כי נתמעטו זכויותיו ולכן התקין עצמו בכל האופנים והה לדורון כי מאחר 
שכבר נעשה השליחות אעפ&quot;י שלא היה ראוי לעשות אין לחזור עתה בקום עשה לחרחר ריב אבל 
כיון שהולך לקראתו ראוי להכין לו דורון וגם למלחמה ולכן ויחץ את העם וכו&#x27; וגם 


לתפילה ויאמר יעקב אלדי אבי וכו&#x27;, יראה יודע אני כי בתחלה שלחת לי מחנה מלאכים כי 
חשוב אני בעיניך בזכות אברהם ויצחק אלא שעתה ע&quot;י שליחות זה קצפת אלי ולכן נתפרדו 
המלאכים, מעלי וצריך שאשען עתה על זכות אבותי וז&quot;ש אלדי אבי וכו&#x27; ועם היות כי הנה 
ה&#x27; הוא האומר אלי&#x27; שוב וכו&#x27; ולא הייתי צריך לזכות אבותי הטעם הוא לפי שאחר שה&#x27; אמר 
אלי כך קטונתי וכו&#x27; על ידי&#x27; השליחות הנז&#x27;, והראיה לזה כי בתחילה אני לבדי במקלי 
עברתי את הירדן ונצלתי מיד עשו עם שהיה סמוך אל וישטום עשו וכו&#x27; ועתה ר&quot;ל שכבר נחה 
כעסו מכמה שנים הנה הולך לקראתי עד שהוצרכתי להיותי לשתי מחנות כמ&quot;ש ויחץ את העם 
וכו&#x27; לשתי מחנות וצריך אני להלחם עמו ולכן נא עתה אשר חטאתי צריך אני להתפלל הצילני 
וכו&#x27; וז&quot;ש הצילני נא עתה לפי שעתה חטאתי ירא אנכי אותו וכו&#x27; מש&quot;כ קודם השליחות שהיה 
לבי נכון בטוח בך:
או אפשר לפרש ע&quot;ד הנז&#x27; בספר הזוהר בפ&#x27; זו ובפ&#x27; ויצא ובפ&#x27; תולדות כי ראה יעקב ברוח 


הקודש גלות שר עשו הוא אדום באחרית הימים וראהו עולה בסולם ואינו יורד ונתיירא מאד 
בל יכלו זרעו בידו ולא רצה ליהנות בחייו בברכות יצחק אביו הנאמרו&#x27; ברוח הק&#x27; ושמרם 
לעתיד לזרעו כנז&#x27;, עוד אחרת כי גם עשו היה מחשיב מאד ברכת אביו כמ&quot;ש כשמוע עשו את 
דברי אביו ויצעק וכו&#x27; והיה מתקנא מאד ביעקב על שלקחם וכמ&quot;ש וישטום עשו וכו&#x27; ובפרט 
אם יראה שהתחילו כבר הברכות להתקיים, ולב&#x27; סיבות אלו גמר בדעתו שלא לקבל עתה בחייו 
שום זכות ושכר מהברכו&#x27; הנז&#x27; ולהכנע לפני עשו בתכלית אם לשלא יקבל עתה שכר הברכות 
ואם לשלא יתקנא עשו בו ויהרגהו כי כבר שכר הברכות שמרם לבניו ולא יוכלו טתה להגן 
עליו ולכן הוצרך להתפייס עמו בדרך טבע ע&quot;י זה השליחות ולא יצטרך לנכות שכר ברכותיו 
וז&quot;א וישלח יעקב וכו&#x27; וז&quot;א אל עשו אחיו כי רצה להתנהג בשפלו&#x27; וגם בדרך הטבע כי אחי&#x27; 
הוא ולא ע&quot;י נס. ורמז הטעם באו&#x27; ארצה שעיר וכו&#x27; כלו&#x27; כי שמר הברכות לעת קץ ברומי 


הנק&#x27; ארצה שעיר שדה אדום ולכך הוצרך להזכיר סמנים אלו, ובזה ית&#x27; ענין סמיכות 
הפרשיו&#x27; כי בראותו הצלחתו גדולה לשלוח לפניו מחנה אלדים אמר אין זה כי אם זכות 
הברכות לכן תכף השפיל עצמו לפני עשו כדי שלא יצטרך לעבדו שכר הברכות ולא עוד אלא 
שלהראות זה שלח מאותם מלאכים ממש שליחות זה בהכנעה כדי שיראו המלאכים כי אינו רוצה 
הוא להשתמש בברכות הנז&#x27;, זלהיות כי כונתו היא להראות אל המלאכים כי אין הכנעה זו 
לעשות חונף אל עשו רק להכניע בינו לבין עצמו בלב ונפש ולא יתמעטו שכר ברכותיו לכן 
גם בדברו עם המלאכיה היה מראה הכנעה ושפלות וז&quot;ש כה תאמרון לאדוני לעשו כי מ&quot;ש כה 
אמר עבדך יעקב הם הדברים הנאמרים אל עשו עצמו ויחשדו המלאכים כי אולי מיראתו לעשו 
היה מחניפו גדולה מזו כי אפי&#x27; בינו לבין עצמו היה מחשיבו להיות הדבר אמת ולא חניפות 
דברים וע&quot;י כך יוצנעו הברכות לעתיד לבא לזרעו, וידוע שאסור לגנוב דעת הבריות ואפי&#x27; 


דעת הגוי וכמ&quot;ש תתן אמת ליעקב וז&quot;ש גם בעת השליחות וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו 
כי באמת היה מחזיקו כאח וכן אמר לפני הקב&quot;ה עצמו היודע הנסתרות מיד אחי מיד עשו, 
ואמנם חשב יעקב כי גם כי הוא היה משפיל עצמו בכל לבו נגד אחיו אולי ירע הדבר 
בעיניהם בהכירם מעלת יעקב ורשעות עשו וישנו את תפקידו ולא ידברו לעשו דברי יעקב 
בהכנעה לכן ציום צואה על צואה וז&quot;ש ויצו אותם כה תאמרון ולא בלשון אחרת כי הרי בתוך 
לבי אני מחזיקו לאדון עלי וז&quot;ש לאדוני לעשו, ולהיות כוונתו לשלא יתקנא בו עשו על כי 
נתקיימו ברכותיו כנז&#x27; לכן הקדים לומר כה אמר עבדך יעקב כי איני רוצה עתה לברכות אבי 
כי הרי הוא אמר הוה גביר לאחיך ואני חפץ להיות עבדך וכן הוא ברכני הנה משמני הארץ 
וכו&#x27; ואינו כן אלא ויהי לי שור וכו&#x27; הכל כפרש&quot;י ז&quot;ל וא&quot;כ אלו היו ברכות מתקיימות 
היה מן הראוי לך לשטום אותי כמ&quot;ש וישטום עשו וכו&#x27; על הברכה וכו&#x27; אבל עתה שלא 


נתקיימו ראוי לך שאמצא חן בעיניך ולא חשטמני ולכן ואשלחה להגיד דרך אגדה ורמזים כמו 
שפירשנו ע&quot;ד פרש&quot;י כי ע&quot;י כן אמצא חן בעיניך כי ראית שלא עשקתי ברכותיך כי הרי לא 
נתקיימו בי:
וישובו וכו&#x27; הנה תשובה שלהם היא אומ&#x27; באנו אל אחיך וכו&#x27; וביאור דבריהם הוא זה כי 
הנה ודאי שכיון שכוונתך לטובה כי יודע אתה שבניך יחטאו ויגלו באדום גלות ארוך מאד 
וכמעט כי אין ח&quot;ו תקומה להם אלא ע&quot;י שתשמור להם ברכות אביך והנה יודעים אנו כי באמת 
ובלב שלם אתה קוראו אחי לשמור הברכו&#x27; וז&quot;א באנו אל אותו שאתה מחשיבו לאחיך ולזה 
הקדים או&#x27; אל אחיך טרם אמרו אל עשו והנה השי&quot;ת גם הוא הסכים ע&quot;י שלא תתקנא עתה. מן 
הברכות ולכן הנה הוא הולך לקראתך להלחם עמך וז&quot;ש וגם הולך כלו&#x27; כי גם הב&quot;ה נתן בלבו 
שילך לקראתך כמו שגם אתה הסכמ&#x27;:
שלא תשתמש עם הברכות בענין זה:
ויירא וכו&#x27; בתחילה חשב יעקב שלא להשתמש בברכו&#x27; אכן ענין עשו יתוקן כפי הטבע ע&quot;י 


השליחות הנז&#x27; וכראות עתה כי לא הועיל בשליחותו כי הנה הולך הוא וגם הב&quot;ה הסכים בזה 
כנז&#x27; ויירא וכו&#x27; היה לבו פוסח אם ישמור הברכות לעתיד או לא, וראה כי אם ישתמש בהם 
עתה בהם וירא מאד כצרת גלות אדום ולכן ג&quot;כ בענין לעתיד נא&#x27; ויירא ולז&quot;א כאן מאד ואם 
יניחה לעתיד ויצר לו מפני שנוגע לו בהוה אבל לא נאמר בו מאד כי אין צרתו מצרת גלות 
אדום שהיא גדולה מצרה זו מאד מאד כי היראה היא על העתיד כי רואה את הנולד אבל בענין 
עצמו אמר וייצר כי הדבר הקרוב הוא צר מאד, ומה עשה הסכים להתקין עצמו לדורון 
ולמלחמה ולתפילה כמ&quot;ש ז&quot;ל והנה אם רצה להשתמש בברכות אפי&#x27; תפי&#x27; לא היה צריך ולכן בא 
עתה בכח תפלה ואמר אלד&quot;י אבי וכו&#x27; יראה אעפ&quot;י שאתה אלדי אבותי ותשמור לי ברכותיהן 
שברכוני איני רוצה עתה להשתמש בהם אלא באותה ההבטחה שאתה ה&#x27; האומר אלי זולת מה 
שברכתני ע&quot;י אבותי עוד אמרת לי בעצמי בהיותי בבית לבן שוב לארצך וכו&#x27; ובכח ההבטחה 


ההיא אני בא עליך, וא&quot;ת א&quot;כ מה הוצרכת לתפי&#x27; זו לז&quot;א קטנתי וכו&#x27; ועכ&quot;ז באותה ה&#x27; 
והלא גם הבטחתיך לך עצמך בצאתך מבאר שבע בחלום הסולם והנה אנכי עמך וכו&#x27; לז&quot;א 
קטונתי וכו&#x27; וכבר קיימת אותה לכן איני בא עתה אלא מכח הבטחת בית לבן שאמרת שוב 
לארצך ואטיבה עמך והנה שבתי לארצי והנה עשו בא א&quot;כ ודאי כי על ענין זה של עשו הוא 
שהבטחתני ואטיבה עמך א&quot;כ הצילני נא ר&quot;ל עתה הגיע זמן אותה ההבטחה, וא&quot;ת וא&quot;כ שאטיבה 
עמך היא על זה למה אתה מתפלל לז&quot;א כי מה שיירא אנכי אותו איני לי כי הרי אמרת 
ואטיבה עמך אבל ירא אני כי יכני אם על בנים אבל ממני איני ירא:
וירא כי לא יכול לו וכו&#x27; דרך רמז כבר הודעתיך כי יעקב גלגולו של אדם בסוד שופריה 
דיעקב מעין שופריה דאדם ובא לתקן חטא אדם הראשון שע&quot;י הנחש הארור אשר זוהמתו 
נתגלגלה בעשו אחיו כי הוא גרם לאדם שיתקלקל ולכן לקח ברכות עשו. והנה בתחילה עדיין 
היה בסוד בחינ&#x27; יעקב כמ&quot;ש ז&quot;ל תפוח עקיבו של אדם וכו&#x27; וע&quot;כ נקרא יעקב וזהו סוד ואתה 


תשופנו עקב וזה נתקיים עתה כאשר ויאבק איש עמו זה סמא&quot;ל שר עשו ויגע בכף יריכו שבו 
אחיזת העקב ואז הודה לו וקראו ישראל ואז ויזרח לו השמש יען כי הוא בחינ&#x27; תפוח עקיבו 
של אדם שהיה מכהא אורו של השמש ועתה נגע בו שמא&quot;ל ויזרח לו השמש לרפאו&#x27; העקב הזה 
וע&quot;י כן נמחל חטאו ונשלם מכל בחינת אדם עד הראש ואז הקב&quot;ה עצמו קראו יש&#x27; אותיות לי 
ראש, ותחילה בהיותו יעקב וילן שם כי בא השמש ושקע שלא בעונתו כפי החטא היה קיים 
ועתה ויזרח לו לתמור&#x27; השקיעה הראשונה זרח עתה שלא בעונתו כי נמחל חטאו וז&quot;ש לו כי 
אילו זרח בעונתו היה נק&#x27; זורח לכל העולם:
גם ירמוז אל מה שנודע כי יטקב לא ראה טיפת קרי מימיו וירא סמא&quot;ל כי לא יכול לו 
ליעקב להחעיאו בעון קרי החמור היוצא מגופו ואז ויגע בכף יריכו להחטיאו בכף יריכו 
לקחת שתי אחיות תאומו&#x27; כענין שני הירכין שלו ואז היה צולע על יריכו ולהיו&#x27; כי היה 
באונס כי הטעהו לבן לכן נתרפא גם מזה ויזרח לו השמש ויבא יעקב שלם וכו&#x27; ומזה שנק&#x27; 


יעקב ע&quot;ש שעקיבו ורמהו באיסור שתי אחיו&#x27; עתה נק&#x27; יש&#x27; כי שרית וכו&#x27;:
אמר המעתיק אליהו חיון הי&quot;ו ע&quot;כ מצאתי בכתבי הרב בפר&#x27; הזו ומכאן ואילך בפ&#x27; וישב:
 
ספר עץ הדעת טוב - פרשת וישב:
וישב יעקב הכתוב עצמו הרגיש קושיא גדולה בענין צרות יעקב כי הלא בצאתו מבית אביו 
זלא קיים מאז והלאה כיבוד אב ואם גם כי יצא מא&quot;י לח&quot;ל ועכ&quot;ז הבטיחו הש&quot;י כמה הבטחות 
והצילו מן לבן ומן עשו והעשירו עושר גדול וזכה להוליד י&quot;ב שבטים. ועתה אחר נכנס 
לא&quot;י וגם קיים מצות כיבוד אב ואם ראינו כי באה עליו צרת יוסף היותר עצומה מכל 
צרותיו וגם נתגלגל ע&quot;י כך שירדו למצרים לגלות המר ההוא לכן באו הכתובים לתת טעם אל 
הנז&#x27; וכמו שית&#x27; וז&quot;ש וישב יעקב וכו&#x27; במה שנודע כי ירושלים על דינא קיימת כמ&quot;ש צדק 
ילין בה ותמיד עיני ד&#x27; אלדיך בה לפשפש במעשי היושבים עליה ולכן ותקיא הארץ את 
יושביה כי השכינ&#x27; שורה בקרבה אינה סובלת שום רע כי מדת הגבורה והדין הנק&#x27; פחד יצחק 


שוכנת שם, והנה לפי כי וישב יעקב &#x27;ובקש לישב בשלוה בה בארץ שלא נתנה אלא ע&quot;י יסורין 
להיותה נק&#x27; ארץ מגורי אביו פחד יצחק כמו גורו לכם מפני חרב גם נק&#x27; ארץ כנען כי כל 
הרוצה לישב בה צריך שכל ימיו יהי&#x27; נכנע ביסורין והוא ביקש לישב בשלוה לכן באו עליו 
כל אותן הצרות כנז&#x27;, עוד נתן סבות אחרות הלא הם זולת מה שבקש לישב בשלוה כנז&#x27; גם 
נמצאו ביד כולם דברים בלתי הגונים ולכן ותקיא הארץ את יושביה כנז&#x27; וזה ענינם אלה 
תולדות ומאורעות שאירעו ליעקב כי הנה יוסף בן י&quot;ז שנה וכו&#x27; וראה את השבטים אחיו 
שחטאו בג&#x27; עבירות קשות אבר מן החי ונותנין עיניהן בבנות הארץ ומזלזלין בבני השפחות 
גם יוסף ויבא יוסף את דבתם רעה ודבר לשון הרע השקול וקשה מן ע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד. גם אביו 
קבל לשון הרע והאמין לדבריו כמ&quot;ש וישראל אהב את יוסף לסיבה הנז&#x27; והאמין לו כי בן 
זקונים הוא לו בן שקנה חכמה והאמין לדבריו לכן נתגלגלו על כולן הצרות הנז&#x27; וכולן 


ירדו בגלות מצרים וכמ&quot;ש ז&quot;ל כי בכל מה שחשד יוסף לאחיו בהה נענש אבר מן החי וישחטו 


</div>
