# ספר עץ הדעת טוב — קטע 20

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/20/)

<div lang="he" dir="rtl">

או ג&#x27; אחים בני איש אחד האמנם לא הנחתם שער מכל שערי העיר שלא נכנסתם בו זה יורה כי 
אתם מרגלים. אז השיבו ויאמרו שנים עשר וכו&#x27; ובשביל אותו האחד שאיננו נתפזרנו לבקשו. 
ועתה שכבר הודו כי כזב דיברו שהי&#x27; לסיבת עין הרע א&quot;כ נתבטל דיבורם שאמרו כנים אנחנו 
וא&quot;כ לא היינו מרגלים ועתה שאתם שקרנים א&quot;כ אין ראוי להאמין כלל לדבריכם ואף טעם זה 
והאחר איננו הוא שקר כי האמת הוא מה שאמרתי לכם בתחלת כל דברי כי טעם מה שנכנסתם 
בשערי העיר בעשרה הוא כי מרגלים אתם ובתחל&#x27; הייתי מאמין שאינכם מרגלים אלא שעדיין 
הי&#x27; קשה בעיני טעם למה נכנסתם בי&#x27; שערים כנז&#x27; אבל טתה אפילו ענין מרגלים אני חוזר 
לאמיתה כבתחל&#x27; וז&quot;ש הוא אשר דברתי אליכם וכו&#x27;. ואומר לאמר אפשר לפ&#x27; עם הנ&quot;ל כי 
וידבר אתם קשות אינו ענין מרגלים אתם וז&quot;א הנה אשר דברתי לכם קשות בתחל&#x27; הכל ואע&quot;פ 
שאז לא אמרתי לכם בפי&#x27; מרגלים כוונתי הית&#x27; לאמר לכם מאז כי מרגלים אתם עד שנתגלגלו 


הדברים ואמרתים בפירוש. ומכיון שהוחזקו שקרנים לא הי&#x27; עוד פה להשיב כלל ואז לא ענו. 
והנה כפי זה כבר הי&#x27; מחויבים מיתה כי נתאמתה טענת מרגלים אתם ואמנם לא זו הית&#x27; 
כוונת יוסף אלא לקיים חלומותיו כנ&quot;ל עד שיבואו בנימין ואביו להשתחות לו ואז פתח פיו 
לאלם ואמר בזאת תבחנו וכו&#x27;, האמנם נתיירא פן ירגישו בדבר פרעה והגבורים אשר לפניו 
וכן אחיו יאמרו אמת איך נתרצה בהבחינ&#x27; זו ולא הרגום ודאי כי יוסף הוא ולכן רוצה 
להביא לבנימין ולא חשש אל תועלת המלכות וכמשז&quot;ל כי כבר הי&#x27; השבטים ממחפשים אולי 
ימצאוהו במצרים אז נתחכם ויאסוף אותם אל משמר ג&#x27; ימים כאילו חפץ להמיתם ונתחרט ממ&quot;ש 
בזאת תבחנו והמתין ג&#x27; ימים כאילו שב כעסו ממנו ואז חזר ואמר את האלקים אני ירא ולכן 
איני ממית אתכם ולכן אני חוזר לענין בזאת תבחנו וז&quot;א אם כנים אתם וכו&#x27;:
הן כסף אשר מצאנו וכו&#x27; ק&quot;ו זו כפול ומכופל האחד כי הנה כסף הרבה אשר כולנו יחד 


מצאנו ועוד כי הי&#x27; מציאה בהיתר ולא גניבה באיסור ועוד כי לא מצאנוהו בתחתית האמתחת 
והאוכל מלמעלה .לשנאמר כי אנו שכחנוהו מתחל&#x27; וכפי זה מן הדין הי&#x27; שנחזירהו אמנם 
נמצא בפי האמתחת והאוכל חחתיו אשר הנחתו בידך כמ&quot;ש מלא אמתחת האנשים וכו&#x27; ובודאי כי 
כבר לקחת הכסף מידינו בתחלה וכפי זה יהי&#x27; או בערמתך או שהאלקים נתן לנו מטמון 
באמתחתינו, ועוד כי לא מצאנוהו אלא בארץ כנען הרחוקה ואפשר שנחשוב כי שכחת אותו 
לגמרי. ובפרט בהיותו יוסף לבדו הוא המשביר בידו לכל עם הארץ ואינו רחוק ששכח ועם כל 
הנז&#x27; הנה השבנוהו ואל תאמר אולי הי&#x27; ברמאות שאם יזכור נשיבהו ואם ישתוק ישאר בידינו 
כי הרי השבנו אליך מיד ולא השארנוהו בידינו כהרף עין כנ&quot;ל. ויגשו אל האיש וכו&#x27; ונשב 
אותו בידינו וכו&#x27; וזה מבלי שאתה זכרתו אותו, וא&quot;כ מכ&quot;ש ואיך נגנוב וכו&#x27; הנה זה 
גניבה ממש ולא מציאה ועוד שהוא מבית אדוניך בקרוב ולא כבתחל&#x27; שמצאנוהו בארץ כנען 


ועוד שאינו רק גביע כסף קטן ששותין בו ואיך יעלה בדעת שסכננו עצמנו בדבר כזה. אשר 
וכו&#x27; להיותם בטוחים האריכו לשון והגדילו העונש אשר ימצא ומת וגם אנחנו וכו&#x27; עם שאין 
הדין כך והול&quot;ל אם ימצא את אחד מעבדיך ומת כי אשר וכו&#x27; מורה על אמיתות הענין שעתיד 
הוא לימצא והרי בתחלת דבריהם הגזימו ואמרו חלילה לעבדיך וכו&#x27; והענין כי כפי דבריך 
ודאי שפשפשת היטב ולא מצאת ומוכרח הוא כפי דבריך שימצא בידינו:
והנה היות הגניבה ידועה לכולנו הוא נמנע וחליצ&#x27; לעבדיך שכולם יחד הסכימו לעשות כדבר 
הזה&#x27; כי הרי הן כסף וכו&#x27; כמבואר ובהכרח הוא שאחד ממנו לבדו הוא שגנבו בלי ידיעת 
כולנו וא&quot;כ אותו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת הוא לבדו ולא כולנו כיון שלא גנבו בהסכמת 
כולנו וכפי זה אנו פטורין בין ממיתה בין מעבדות אבל לפנים מן השורה אנו אומרים וגם 
אנחנו נהי&#x27; וכו&#x27;. ולכן לא אמרו ואנחנו אלא וגם אנחנו ואמנם הכניסו עצמן בעונש הזה 


עם שהיו פטורים להיותם בטוחים בעצמם שלא ימצא בידם כנ&quot;ל:
ויאמר וכו&#x27;. המפרשים נדחקו בזה איך אמר כדבריכם כן הוא ואח&quot;כ אמר להיפך אשר ימצא 
וכו&#x27;, והנלע&quot;ד באופן זה שאמר להם הנה הקל וחומר שאמרתם הן כסף וכו&#x27; אמיתי הוא וכפי 
זה כמו שבכסף ההוא המושב בפי אמתחותיכם אני מודה לדבריכם כי כן הוא שלא גנבתם אותו 
אלא כמו שאמרתי בתחל&#x27; אלהיכם וכו&#x27; נתן לכם מטמון וכו&#x27; גם עתה בענין הגביע אף אם 
ימצא באמתחותיכם מאמין אני לכם שכדבריכם כן הוא שלא נגנב בהסכמת כולכם וא&quot;כ איני 
רוצה להגדיל עליכם העונש וכמו שאתם הגדלתם העונש עליכם להכניס מן השורה כן אני 
אמעיטנו פחות משורת הדין וזה כי כאשר ימצא אתו די לי שיהי&#x27; לי עבד עם היות שבן נח 
נהרג על שוה פרוטה אמעיט עונשו מדה כנגד מדה שאתם הגדלתם ענשכם. ואל תחשדני שהמעטת 
העונש הזה הוא ע&quot;י שאקיים דבריכם שאמרתם וגם אנחנו נהי&#x27; לעבדים דא&quot;כ אין זה לפנים 
משורת הדין שהרי יותר עונש הוא ליקח עשרה לעבדים מלהמית א&#x27; לבדו וכל השאר נקיים כפי 


הדין כנז&#x27; אבל זאת אעשה כי אתם תהיו נקיים לגמרי וכפי זה נמצא שהמעטתי ענשכם מאד 
לפנים משורת הדין:
וימהרו וכו&#x27; להיותם בטוחים כנ&quot;ל מיהרו להוציא הדבר לאורה וימהרו וכו&#x27; ולא עוד אלא 
שלא המתינו לשהאיש ההוא יוריד האמתחות ושיפתחם כי אליו נוגע החיפוש רק הם עצמן 
המורידין וגם הפותחים אבל החיפוש לבדו הניחו אליו למען לא יעליל עליהם כי לכך מיהרו 
לפתוח ולחפש כדי להסיר הגביע ולהחביאו מעיניו והוא לבדו חיפש כולם ובגדול החל ובקטן 
כלה הוא עצמו, ואמנם יכול הי&#x27; לומר כיון שאני מאמין לכם שלא גנבתם הגביע מכח הק&quot;ו 
הן כסף וכו&#x27; וכבר אתם מוחזקים בעיני לנאמנים כמו שביארנו על מ&quot;ש גם עתה כדבריכם 
וכו&#x27; א&quot;כ איני צריך לחפש באמתחותיכם רק באמתחת הקטן שעדיין לא הוחזק אצלי לנאמן 
אמנם עכ&quot;ז חשש אולי יכירו ברמאותו ולכן בגדול החל וכו&#x27; וע&quot;י כן לא הכירו ברמאותו 
ולכן ויקרעו שמלותם כי לא הי&#x27; להם פתחון פה לדבר מש&quot;כ אילו לא חיפש רק אמתחת הקטן 


לבד כי אז יאמרו לו בחזקה אתה עשית כל זה בידך:
ויבא וכו&#x27;. עם שיוסף הוא המשביר לכל עם הארץ והי&#x27; מוכרח ללכת אל האוצרות לשבור בר 
והוא עודנו שם מעוכב כי כל חשקו על בנימין להחזירו אליו. ויאמר וכו&#x27; יוסף לא שמע 
הק&quot;ו הנז&#x27; הן כסף וכו&#x27; ולכן תיכף אמר להם דרך פשיטות מה המעשה אשר טשיתם כולכם 
בהסכמה אחת וכולכם ראויים עונש וכדי שלא יאמרו בעלילה באת עלינו ומידך הי&#x27; זאת לעכב 
את בנימין כמו שא&quot;ל אח&quot;כ יהוד&#x27; בפ&#x27; ויגש על כי כמוך כפרעה להוט אחר הזכרים לכן לא 
אמר מה המעשה הזה אשר עשה בנימין כאיש אשר לא ידע מאומה אלא שכולם יחד נמצאו בענין 
הגניבה ולא ירגישו בתחבולתו. עוד אחרת עשה והוא שלא אמר להם מעתה שגנבתם הגביע 
נתברר אצלי כי למפרע בענין הכסף הנמצא באמתחותיכם גנוב הוא אצליכם לפי שאפשר שיאמרו 
לו אולי הוא להפך כי אתה הוא שהשבת הכסף באמתחותינו וגם עתה שמת הגביע לז&quot;א מה 
המעשה הזה ר&quot;ל של הגביע כי ענין הכסף הראשון כבר אמרתי אלהיכם נתן לכה מטמון וכו&#x27; 


ולכן אני מתמיה איך בתחל&#x27; הייתם נאמנים כ&quot;כ אשר השבתם הכסף מארץ כנען ועתה נהפכתם 
לסורי הגפן לגנוב הגביע הקטן הזה ויהי&#x27; זה כענין הנק&#x27; אצל היודעים ונק&#x27; אצלם הכנסת 
הפירכא בק&quot;ו וזה כדי לסתור הק&quot;ו של הן הכסף וכו&#x27; וכל זה עשה לשלא ירגישו בענין כי 
העושה כל זה כנז&#x27;. והודה להם כי זולת היותם גנבים הנה גם היו סכלים כי הלא ידעתם כי 
נחש אתכם ע&quot;י הגביע וגם ינחש שלא ע&quot;י הגביע איש חכם כמוני ואוכל להשיג בניחושי כי 
אתם גנבתם אותו וז&quot;ש נחש ינחש כפול. וא&quot;ת ואם יכול אתה לנחש עצמך שלא ע&quot;י הגביע למה 
תצטרך אליו לז&quot;א נחש ינחש כלומר שני מיני נחושים הם אותו שלא ע&quot;י הגביע הוא דרך כלל 
ולא בכל הדקדוקים ושע&quot;י הגביע הוא בתכלית הידיעה והדקדוקים וא&quot;כ ידיעה זו המועטת 
שאתם גנבתם אותו יכול אני לידע שלא ע&quot;י הגביע ועכ&quot;ז צריך אני אליו לדעת כל הדברים 
בדקדוקים ונמצא היותכם גנביה וגם סכלים. וא&quot;כ גם כי לכאורה אינו תימה אם גנבנוהו כי 


להיותינו חפצים בהשגת החכמות והנחושים לקחנוהו ואין להאשים אותנו כ&quot;כ כי לא לגנוב 
הכסף עצמו חפצנו שאילו כן יותר הי&#x27; לנו לעכב הכסף בידינו הרב ההוא כמבואר בהן כסף 
וכו&#x27; לזה לא אמר למה גנבתם הגביע רק מה המעשה וכו&#x27; כלומר אע&quot;פ שתוכלו להתנצל שאינו 
לתכלית גניבה עכ&quot;ז זה המעשה אשר עשיתם עם שאינו לתכלית גניבה הנה הוא מכוער וסכלות 
הוא כי הלא ידעתם וכו&#x27; ויכולתי לידע ולנחש כי אתם לקחתם אותו וז&quot;א איש אשר כמוני 
המפורסם לכל העולם חכמתי כמ&quot;ש פרעה אין נבון וחכם כמוך ואז לא הי&#x27; בידי גביע לנחש 
בו:
ויאמר וכו&#x27; הגם כי אל האיש המחפש אמתחותינו נכנסנו עמו בויכוח הן כסף וכו&#x27; אמנם 
לאיש כמוך שלם שבחכמים אין לנו לכנוס בויכוח כלל אף אם יש לנו תשובה להשיב וזה לכמה 
סיבות אם להיותך אדוני ואין ראוי להעבד להעיז פניו נגד אדוניו וז&quot;ש מה נאמר לאדוני 
להיותך אדוני ועוד אחרת כי אפילו לאיש אשר על ביתך אין לנו פה להשיב כי כבר נמצא 


הגביע בידינו וכנגד זה אמר מה נדבר לשון קושיא בכח טענה חזקה כי הרי נתחלשה טענתינו 
כנזכר. וא&quot;כ אפילו לבן ביתך מה נדבר. וגם כי יכול אני עוד להשיב גם אחר שכבר נמצא 
הגביע בידינו באומרי כי כל השומע ענין מציאת הכסף בפי אמתחותינו שלא בשום דרך טבע 
וגם עתה נשנה ענין הגביע זה יורה כי בן ביתך עשה כל זה לאיזו סיבה אמנם ומה נצטדק 
מי יצדיק אותנו ויאמר כי הדין עמנו ויאמין ויצדיק דברינו הכל יתנו לך כבוד ויודוך 
ויצדיקו דבריך ולכן מוטב לי להצדיק עלי את הדין ולתלות בנו העון וז&quot;ש האלקים מצא 
וכו&#x27;:
או יראה אם אומר בלשון אמירה רכה ואתחנן לפניך בדרך תחנונים תמחול לי אף אם חטאתי 
מה נאמר להיותך אדוני מושל עלי וגדול עוני מנשוא כי רב הוא יותר מהגוזל את חבירו 
שכמותו ישיב אליו. ואם אקח דרך אחרת שלא להודות שחטאתי ואשיבך דברים קשים ותשובות 
חזקות מה נדבר כי אין לי תשובה להשיב. ואם אקח דרך בינונית והיא שגם אקבל ענשי על 


מה שחטאתי על הפחות שמע דברי הנכונות ותצדיקני ותזכני ואח&quot;כ תענישני אם תרצה. ועל 
הפחות אמות זכאי ולא אמות חייב גם זה ומה נצטדק ולכן טוב לי לחסום פי ולהרשיע את 
עצמי ולאמר האלקים מצא וכו&#x27; ולא אומר כבתחלה כי האחד לבדו גנבו ולכן ומת אבל אנחנו 
לא היינו בהסכמה ההוא והדין הוא שנהי&#x27; נקיים רק האלהים במדת הדין מצא עון עבדיך 
וכולנו יחד חטאנו, והענין הוא כי הרי כיון שכולנו אחים ושותפין אפשר כי איזו אחר 
גנבו ובנימין קנאו מידו או שהוא החביאו באמתחת בנימין בלי ידיעתו כי חשש אל החיפוש 
הזה פן ימצא אתו וא&quot;כ אין בנימין חייב מיתה מן הדין כענין בני נח כי אם ראוהו עדים 
שגנב ודאי יחויב מיתה אבל מציאה בעלמא באמתחתו הוא ספק ואין ממיתין על הספק והנה 
כבר שפטרנו לבנימין מסיבת הספק הרי נכנסו כל אחיו בכלל הספק פטורין מן המיתה ולכן 
מפני הספק יהיה לנו כולנו עונש שוה שכולנו נהי&#x27; עבדים לאדונינו וז&quot;ש האלקים מצא 


לשון מציאה אם לא ראוהו עדים שגנב ממש כי האלקים לבדו גילה הדבר דרך מציאה שנמצא 
בידו בלבד ולא ע&quot;פ עדים. גם ז&quot;ש גה אשר נמצא הגביע בידו ולא אמר גם אנחנו גם בנימין 
לרמוז לא ראוהו עדים שגנבו רק נמצא בידו בלבד וקנאו מן הגנב יאינו חייב מיתה וכיון 
שכן נסתלק עונש המיתה ונכנסנו כלנו בהשוואה אחת הננו כולנו עבדים לאדוני ולא מיתה 
עם היות שיש טענה לפטור אותנו לגמרי אף מן העבדות כיון שלא נמצא הגביע בידינו כלל 
וז&quot;ש בלשון גם לחומרא גם אנחנו. ולהיפך זה יש גם אחר לקולא והוא כי אשר נמצא הגביע 
הי&#x27; ראוי למות ועכ&quot;ז יהי&#x27; עבד גם אשר נמצא וכו&#x27;. ונחבר שני הגמין ההפכיים האלו האחד 
להקל עליהם מעבדות ואחד להחמיר על בנימין למיתה וכיון שיש ספק עושה מציע אחד שהננו 
כולנו עבדים לאדוני. ומה שלא נתרצה יהודה במה שהבטיחו האיש ההוא כמ&quot;ש אשר ימצא אתו 
יהי&#x27; לי עבד ואתם נקיים כי הי&#x27; עונש קל מאד מזה הוא כי נתיירא פן לא יסכים יוסף 


לדבריו ויחייב מיתה את בנימין ואפשר כי גה להם יקח לעבדים כמ&quot;ש הוא עצמו אשר ימצא 
אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו וכו&#x27;. גם לסיבה אחרת כי כבר קיבל עליו נידוי להשיבו אל 
אביו עמו ולכן יותר טוב לשישאר גם הוא עבד עם בנימין ולא יהי&#x27; בנידוי כי עדיין יש 
זמן להביאו כשיוכל מש&quot;כ אם יעלה עתה אל אביו ובנימין ישאר במצרים. ועוד אחרת כי 
בנימין קטן ורך לא לימד בדרכם וישתקע במצרים עם הגוים ויאבד זכרו אבל בהשאר מעשרה 
אחיו עמו עבדים במצרים יוכלו לקחת עצה איך ימלטו נפשם ונפש בנימין ויברחו ממצרים אל 
יעקב אביהם. ויאמר וכו&#x27; אתה מסופק שלא אקיים מה שהבטיחך האיש (אשר על ביתי הנז&#x27; 
אינו כן כי הרי חלילה כפי הדין מעשות זאת שאתה אומר עתה רק אעשה מה שהבטיחך האיש 
אשר על ביתי לפי שאין הדין נותן כדבריך כי בשלמא אם היתה אמתחת אחת לכולכם יחד 
הייתם כולכם נכנסין בספק ותהיו פטורין מן המיתה וחייבין כולכם בעבדות כענין דינא 


דמלכותא אך עתה שהיתה אמתחת בפני עצמה לבנימין הרי כולכם נסתלקתם מן הספק ותהיו 
נקיים לגמרי ואמנם בנימין הגם שאין עדים שגנב רק שנמצא הגביע בידו ואף אם נפטור מן 
המיתה ראוי הוא להיות עבד וז&quot;ש האיש אשר נמצא וכו&#x27; אבל אתם עלו לשלום אל אביכם 
לגמרי. ובכלל דבריו רמז שאל יצטערו על השאר בנימין עבד לו כי ישים עיניו עליו לטובה 
אף אם נמצא הגביע בידו כיון שאינו רק ספק יהי&#x27; בשלום עמו ואין הפרש רק שהוא ישאר 
משרת לו בשלום ואתם ג&quot;כ בשלום משרתים אל אביכם וז&quot;ש ואתם עלו לשלום ולא אמר ואתם 
תהיו נקיים כמ&quot;ש האיש אשר על ביתו. או אפשר רמז בכלל דבריו שלא יאמר יהודה כמ&quot;ש לו 
אח&quot;כ כי איך אעלה אל אבי וכו&#x27; כי עבדך ערב וכו&#x27; ויהי&#x27; מנודה בשני עולמות לז&quot;א אל 
תצטער בכך כי זה הי&#x27; נדרי שגגות כי לא עלה בדעקך שיגנוב ויתחייב מיתה והרי זה כעובר 
על מצותו ית&#x27; להמית בן נח הגונב שוה פרוטה ואיך נשבעת להשיבו א&quot;כ אתם תוכלו לעלות 


אל אביכם בשלום מכל הצדדין אם שלום אביכם כי הוא גרם רעה לעצמו ואינו בידך למלטו 
מדין המיתה כנז&#x27; ואם שלום מן הנדוי כי המנודה מרוחק בקטטה עם השי&quot;ת אבל אתה היו 
נדוייך בשגגה כנז&#x27; ואינך מנודה וכמ&quot;ש פן יקראנו אסון ועל זה נשבעת אבל אם הוא בעצמו 
יביא האסון עליו ע&quot;י גניבתו פטור אתה והנך בשלום עם השי&quot;ת ג&quot;כ. וכשהזכיר לי ענין 
הנדוי אז ויגש אליו יהודה וכו&#x27; עם היות שאדרבא היקל לו יוסף מהעונש שגזר יהודא עליו 
עצמו ועכ&quot;ז ויגש וכו&#x27;. ובזה הותרה הקושיא הזאת הגדולה שהרגישו המפרשים ז&quot;ל בפ&#x27; ויגש 
אליו יהודה וכו&#x27;:
ויוסף הוא השליט וכו&#x27;. י&quot;ל א&#x27; כי כבר נזכר זה באורך למעלה וירכב אותו במרכבת המשנה 
וכו&#x27; ולמה חזר להזכיר ענין זה פה. ב&#x27; כי כבר:
הזכיר ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו א&quot;כ למה חזר ואמר וירא יוסף את אחיו ללא צורך ועל 
הפחות הול&quot;ל וירא יוסף אותם. ג&#x27; דהל&quot;ל ויאמר אליהם מאין באתם וכו&#x27; ואנן ידעינן 


דדיבר להם קשות ומה הוצרך לומר וידבר אתם קשות. ד&#x27; כי הנה עדיין דברים הקשים לא היו 
אלא אח&quot;כ מרגלים אחם ושם הול&quot;ל וידבר אתם קשות כי מה שאמר מאין באתם אינו קשות ולא 
עוד אלא שהפסיק בינתיים במ&quot;ש ויכר יוסף ויזכור יוסף וכו&#x27;. ה&#x27; למה כפל ב&#x27; פעמים 
ויכירם ויכר יוסף. ו&#x27; כי מה שייכות יש אל מה שאמר ויזכור יוסף וכו&#x27; עם מ&quot;ש אח&quot;כ 
ויאמר להם מרגלים אתם. ז&#x27; מה הכרח יש במ&quot;ש ועבדיך באו וכו&#x27; אל מ&quot;ש לא אדוני והרי 
אפשר כי מרגלים הם ולשלא יוכרו עשו עצמם כבאים לשבור אוכל. ח&#x27; דהול&quot;ל לא אדוני כי 
עבדיך באו וכו&#x27; אך ו&#x27; של ועבדיך אין לה יישוב כלל. ט&#x27; צריך ליישב כל אלו הטענות 
שכולן מכופלות וטפלים מבלי מלח ובלי טעם כנים אנחנו ולא היינו מרגלים ויאמרו שנים 
עשר וכו&#x27; ומי יכריחנו להאמין זה וגם כי כבר אמר לעיל כלנו בני איש מארץ כנען. י&#x27; 
איך הכריח עתה מדבריהם כי הוא אשר דברתי וכו&#x27;. י&quot;א מלת לאמר שהיא מיותרת. י&quot;ב להבין 


מ&quot;ש אבל אשמים בלשון אבל. י&quot;ג שני פטמים לאמר הנז&#x27; בדברי ראובן מה טנינם. י&quot;ד כי לא 
מצינו שכך אמר להם ושהם לא שמעו. ט&quot;ו מאי יתור וגם דמו וכו&#x27;. והביאור כי הנה כוונתו 
לומר להם מרגלים אתם והנה זה הדבר נר&#x27; טענת עלילה כי הנה כל הארץ באו מצרימה מפני 
הרעב ומה שינוי הי&#x27; באלו להעליל עליהם מרגלים אתם, לזה הקדים כי הנה יוסף הוא השליט 
על הארץ הוא ואפי&#x27; פרעה כתיב בו רק הכסא וכו&#x27; והנה כאשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו 
מה תעשה ובזה סמך במ&quot;ש אח&quot;כ מרגלים אתם. גדולה מזו כי הלא לא מינה אחר תחתיו למכור 
אלא הוא השליט והוא המשביר ולא די אל הגדולים אלא לכל עם הארץ מקטן ועד גדול ולא 
טען כן לשום איש רק להם והכל יאמרו כי אינו מלומד בטענות עלילות וודאי הוא שאיזה 
עילה מצא בהם לשיטעון עליהם כך. עוד רמז הכתוב איך רצה הקב&quot;ה לקיים חלום יוסף כי 
הלא אילו איש אחר מסריסיו הי&#x27; המשביר לא היו אחי יוסף באים לפניו אבל נתן הב&quot;ה בלבו 


שהוא יהי&#x27; המשביר עצמו הגם שהיה שליט הארץ וע&quot;י כן הוצרכו אחי יוסף בבואם לשבור 
לאוכל להשתחוות אליו ארצה כי הוא השליט והרי נתקיים החלום ואחד אשר ככבים משתחוים 


</div>
