# ספר עץ הדעת טוב — קטע 24

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/24/)

<div lang="he" dir="rtl">

שליח אחר שלא תכירהו לקנות לנו בר ולחם ומזון אלא כל זה לא היה אלא כי כל כוונתך 
לראות את בנימין אם חי כנ&quot;ל על אדוני שאל:
ויהי כי עלינו וכו&#x27; לא די שסיפרנו לו הקורות אותנו עמך כי אם ונגד לו אין הגדה אלא 
ל&#x27; חכמה נשאנו ונתננו עמו באורך בשום שכל והבין מה אפשר הי&#x27; בדעתך על הדברים 
התמוהים שראינו בדברי אדוני ועלתה הסכמתינו כי רוח אחרת היתה בך מסותרת תחת טענת 
מרגלים אתם ולכן לא חשש ולא הקפיד לשלוח תיכף את אחינו הקטן טרם יחרה אפך בראותך 
שאנו מאחרי&#x27; לבוא ותחשוב כי לולי מרגלים אנו לא נתאחרנו אלא שנמלטנו לנפשינו וברחנו 
ובחרון אפך תהרוג את שמעון אחינו, אמנם לא חשש לזה והמתין זמן רב עד אשר כלינו 
לאכול את השבר ולולי חסרון המזון לא היה חושש לשלחנו ואפילו אז לא עלה בדעתו לשלוח 
את אחינו הקטן, ואפי&#x27; אחר שהפצרנו בו נתרצה לשלוח אותנו ואת אחינו הקטן ואם הי&#x27; 
עולה בדעתו כי באמת היית חושב כי מרגלים אנו לא היה מתרצה לשלוח את כולנו וגם את 


אחינו בן זקוני&#x27; להכניסנו בסכנה ואם מפני שמעון אי אפשר כי אם על האחד שמעון הי&#x27; 
מצטער איך ישלח עשרה או אחד עשר אחרים עמו וישים כולם בסכנה והנה כל זה יורה כי היה 
בטוח על כוונתך כי איננה כפשוטה כנז&#x27;:
וא&quot;ת הסבה ששלח את כולכם היתה משום ההכרח דטובים חללי חרב מחללי רעב אינו כך שהרי 
ויאמר אלינו אבינו שובו שברו לנו מעט אוכל ולא אמר אוכל הרבה כנראה שעדיין היה אוכל 
הרבה בביתינו אלא שלא היה רוצה להמתין עד שיכלה וא&quot;כ איך מפני מעט אוכל יסכן עשרה 
בנים ועוד הקטן בן זקונים וכו&#x27; אז ונאמר לא נוכ&#x27;ל לרדת לבדנו אא&quot;כ אחינו הקטן אתנו 
אז וירדנו, והטעם הוא כי אם מניעתינו מלירד היתה מפני סכנת עלילות מרגלים אתם לא 
היינו חוששי&#x27; כי טובים היו חללי חרב וכו&#x27; האמנם מה שלא נוכל לרדת הוא לסיבת כי לא 
נוכל לראות פני האיש וכו&#x27; והנה יוסף בעצמו הוא המשביר לכל עם הארץ ולא ע&quot;י שלוחו גם 
מ&quot;ש רז&quot;ל כי לא היה מוכר שבר רק דבר קצוב הכרחי לכל איש ואיש באופן כי לא אנו 


יכולין לקנות ע&quot;י שליח וגם הוא אינו מוכר אלא ע&quot;י טצמו באופן שאם רצוננו לקנות שבר 
אנו מוכרחים כולנו לראות את פני האיש והנה זה א&quot;א אא&quot;כ אחינו הקטן אתנו, ויאמר וכו&#x27; 
כי שנים בלבד ילדה לי אשתי המיוחדת אשר תחלת עבודתי בלבן היתה בעבורה כי לאה בעל 
כרחו נתנה לי אביה שלא בידיעתי כנודע:
ויצא האחד המיוחד שבהם הוא יוסף שכל אהבתי היתה בו כנודע מן ויהי כאשר ילדה רחל את 
יוסף וכו&#x27; ולא חשש עד שיולד בנימין וכמ&quot;ש וישראל אהב את יוסף מכל בניו וכו&#x27; והלואי 
שמת במיתה טבעית כדרך כל הארץ אמנם אך טרף טורף מן חיות רעות ואף גם סברא זו לא 
נגמרה בדעתו שאילו כן כבר היה מתייאש ממנו האמנם כי עדיין בדעתו כי לא טורף אלא ע&quot;י 
בני אדם ושבוי הוא והורידוהו לעבד במצרים כי זה יורה אומר ולא ראיתיו עד הנה כנר&#x27; 
כי עדיין מצפה לראותו:
והנה כוונת יהודה בסיפור דבריה אלו אולי הוא יוסף וכשומעו אלו הדברים השוברים את 


הלב יגלה עצמו ויתוודע אליהם וכמו שהיה אח&quot;כ. ולקחתם וכו&#x27; אם תאמרו יוסף יצא יחידי 
ולכן קרהו אסון אבל זה אנו לוקחין אותו בחברתינו מתיירא אנכי אולי מזלו כמזל הראשון 
כי בני אם אחת הם וזה ירמוז במלת גם כי גם לו יקרהו אסון לסיבה הנז&#x27;, ועוד טעם שני 
והוא כי אע&quot;פ שיצא יחידי לא יצא במקום סכנה אבל זה אף כי אינו יוצא יחידי עכ&quot;ז הוא 
במקום דשכיח הזיקא כי האיש אדוני הארץ שלח להביאו בהכרח על עלילות מרגלים ומי יודע 
את אשר יהי&#x27; באחרית הימים ועתה כבואי וכו&#x27; כאשר באנו אליו כשנטרף יוסף היה לנו 
התנצלות אבל עתה ר&quot;ל עתה שמסרו בידינו אין ספק שבחזרתינו אליו יגלגל עלינו גם טריפת 
יוסף ויאמר לנו אתם המיתה את שניהם מקנאתכם בהם כי בני אשה אחרת האהובה לי הי&#x27; ולא 
יוכל להתאפק בזוכרו ענין שניהם ביחד וע&quot;י כן תיכף בראותו כי אין הנער אתנו לא ימתין 
לחקור מהנעשה ממנו אלא ומת פתאום. או אפשר כי מלת ועתה תחזור אל העלי&#x27; הראשונה 


כשעלינו ועזבנו את שמעון בסוהר במצרים כי אז לא הרגיש כ&quot;כ צער אבל עתה בלקיחת 
בנימין בן זקוני&#x27; בן האהובה ודאי ימות פתאום כנז&#x27;, והנה ע&quot;י כן אתה גורם כמה חטאות 
שיבואו על ידך גה הנער הזה הרגיל בגעגועים ובהתעכבו במצרים לעבד ימות כנ&quot;ל על ועזב 
את אביו ומת גם אבינו בראותו כי אין הנער וימות פתאום גם לנו תגרום עבירה גדולה 
שירד אבינו ברעה שאולה, ר&quot;ל בפנים זועפות ובלב רעה עמנו כי יחשוב כי אנחנו טרפנוהו 
כנז&#x27;. וא&quot;ת כיון שאתם נקיים מהשי&quot;ת היודע האמת לא תבוא מליכם רעה לז&quot;א כי עבדך ערב 
וכו&#x27; והנני בנידוי בשני עולמות אם איני מוליך עמי את בנימין וז&quot;ש וחטאתי לאבי וכו&#x27; 
וכיון שכן כדי שלא יבואו כל התקלות האלה על ידך ועתה ישב נא עבדך וכו&#x27; כי בזה לא 
יבואו על ידך התקלות הנז&#x27; וגם לך ימשך הנאה גדולה כנ&quot;ל על הפסוק הזה בדרך הראשון:
ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וכו&#x27;. כבר נתבאר בפסוק כי ארד אל בני אבל שאולה וכו&#x27; 


משז&quot;ל שמסורת בידו של יעקב כל זמן שלא ימות שום בן מבניו בחייו שלא ירד לגיהנם ועתה 
שמת יוסף נתיירא פן ירד לגיהנם ח&quot;ו וזה עצמו רמזו לו השבטים במ&quot;ש לו כי איך אעלה אל 
אבי וכו&#x27; פן אראה ברעה אשר וכו&#x27; והורידו עבדיך את שיבת וכו&#x27; מפני סיבת בנימין נוסף 
על סיבת יוסף, לכן עתה בהגלות אליהם ואמר להם אני יוסף אמר להם העוד אבי חי האם עתה 
שאני יוסף קיים והרי גם מבנימין אין פחד בהתעכבו אצלי א&quot;כ האם עוד לכם ספק בזה לומר 
שירד ביגון שאולה ח&quot;ו הנה עתה ודאי שאבי חי ולא ירד שאולה לגיהנם ומלת חי ל&#x27; צדקת 
כמו ובני&#x27; בן יהוידע בן &#x27;איש חי כי כבר עתה יהיה לבו בטוח שהוא צדיק הנק&#x27; חי בחייו 
ובמותו ולא ירד ביגון שאולה. ואמנם יכולין היו להשיב לו כי כיון שנמכר לעבד במצר&#x27;ם 
ערות הארץ יפה תואר מוכרח שחטא ונטמא בגילולי עצרים וכמשז&quot;ל כשירדו למצרים הלכו 
לבקשו בשוק של זונות וכיון שכן הנה הרשע בחייו נק&#x27; מת וא&quot;כ הרי יוסף כאילו מת בחייו 


ולא מפני שהוא עדיין קיים ינצל אביו מגיהנם כנז&#x27;. ואמנם לא יכלו לענות אותו תשובה 
זו לשתי סיבות הא&#x27; היא מפני יראה כי איך יעיזו פניהם בהיותם בפניו לחושדו בכך שהיה 
רשע, והב&#x27; הוא כי נבהלו. והענין הוא כי גה הוא היה יכול להשיבם אם אתם חושדין אותי 
שחטאתי כנז&#x27; כל העון על צואריכם הוא כי אתם עכרתם אותי למצרים לעבד ובע&quot;כ חטאתי א&quot;כ 
אני הצדיק ואתם הרשעים הגורמים לאביכם לרדת ברעה שאולה אל גיהנם כנז&#x27; ומפני זה 
נבהלו ולא ענו אותו אותה התשובה הראשונה וז&quot;א נבהלו ולא &#x27;נתביישו כי אינו בושה ממנו 
רק נבהלו שיעשה אותם רעים וחטאים כנז&#x27;, וכראותו כי לא די אשר נתביישו אלא כי גם 
נבהלו כנז&#x27; אז הבין כי רוציה היו להשיב לו התשובה הנז&#x27; אלא שלפי שנבהלו שתקו ולכן 
אמר להם גשו נא אלי וכו&#x27; להשיב על התשובה שהיה בדעתם להשיב וזא&quot;ל נא כלומר עתה 
שהבנתי בכם שבדעתכם חשדתוני בכך גשו נא אלי והנה אעפ&quot;י שכבר אתם קרובים ונגשים 


התקרבו עוד יותר באופן שההגשה תהי&#x27; אלי בתכלית הקירוב וז&quot;ש גשו נא אלי וכמ&quot;ש שרצה 
להראותם איך היה מהול זנודע מה שכתבו החוקרים בספריהם שהאדם הרואה את האריה נצב 
לקראתו יגלה לפניו ברית מילה ואם לא טימאה ילך האריה מאצלו וינצל ומכ&quot;ש שבטי יה אשר 
רוח הקודש שורה עליהם תמיד כי ודאי יוכל להכיר אם טימאה ח&quot;ו ואז ויגשו הם ברצונם כי 
רצו לדעת האמת אם עמד אני יוסף והוסיף עתה לומר מלה אחיכם כלומר אחיכם שוה לכם 
בצדקות ובחסידות ע&quot;ד משז&quot;ל שכשאירע לו ענין אשת פוטיפר נגלה לו דיוקנו של אביו וא&quot;ל 
עתידין אחיך להכתב באבני אפוד רצונך שלא ליכתב עמהם ח&quot;ו. והנני מוסיף עליכם במעלה 
ביתר שאת כי הרי אתם בני מורין ברשות עצמיכם וגם שאתם בארץ כנען לא בארץ מצרים ערות 
הארץ ועוד שאיני עם אבי ועכ&quot;ז אחיכם אני שוה אליכם בצדקות וז&quot;ש אחיכם עם היות אשר 
מכרתם וכו&#x27;. וא&quot;ת אמת שכונתינו למוכרך לישמעאלים אבל לא למצרים ערות הארץ אינו כך 


כי אדרבא לפי שידעתם שהישמעאלים ההם הולכים להוריד מצרימה לכן מכרתם אותי להם לבטל 
החלומות שחלמתי שעתיד אני למלוך וכשימכרוני לעבד למצרים אי אפשר לי למלוך כי כן הוא 
נימוס מצרים כמשז&quot;ל א&quot;כ לא אומר אשר מכרתם אותי לישמעאלים אלא אשר מכרתם אותי 
מצרימה ממש:
ועתה וכו&#x27; ראה יוסף כי לשתי סיבות אפשר שיתעצבו אחיו בלבם הא&#x27; היא שירגישו עתה 
בעצמם בושה גדולה בזוכרם איך מכרו את אחיהם וכן לא יעשה בשום אומה ולשון ולסיבה זו 
לא ראוי להם ליעצב. הסיבה הב&#x27; והיא דבר הנוגע לנפש ועבירה רבה וגדולה והיא במה 
שמכרוהו למצרים ערות הארץ והוא יפה תואר מאוד והיו גורמין לו לחטוא וכל העון תלוי 
בצוארם כמו שרמז להם יוסף באו&#x27; אשר מכרתם אותי וכו&#x27; כנז&#x27; ועל הסיבה הזו השנית לא די 
להם בשיתעצבו רק שראוי שיחר להם מאד מאד כי גרמו רעה גדולה לנפשותם במה שעשו, וכנגד 
ב&#x27; אלה אמר ועתה ר&quot;ל אחר שעתה הזכרתי לכם כי אני אחיכם ואתם מכרתם אותי מצרימה רמז 


להה ענין החטא הגדול שעשו אשר טליו ראוי להם שיחר הרבה בעיניכם א&quot;כ ועתה אל תעצבו 
ואל יחר על שתי הסיבות הנז&#x27; והם אשר חזר ופירשם ואמר כי מכרתם אותי וזה כנגד אל 
תעצבו יען מכרתם אותי שאני אחיכם ומה שאמרתי ואל יחר הוא לסיבה הב&#x27; והיא הנה ר&quot;ל 
הנה פה במצרים כי בשביל היות המכירה במצרים ערות הארץ ראוי לכם ליחר בעינכם. ג&#x27; 
אומרו מלת ועתה יראה כי בתחלה טרם גליתי לכם ברית קודש וידעתם כי אני צדיק היה מן 
הראוי שתעצבו וגם שיחר בעיניכם לשתי הסיבות הנז&#x27; אבל ועתה שכבר ראיתם וידעתם שאני 
צדיק אל תעצבו וגם אל יחר וכו&#x27; כיון שלא בא חטא על ידכם ולא עוד שאין לכם חטא אלא 
שאדרבה נתגלגל זכות מחית כל העולם על ידיכם במה שמכרתם אותי הנה וז&quot;ש כי למחיה וכו&#x27; 
ואילו אני לא הייתי כאן לפתור חלום פרעה ולצבור אוכל היה כל העולם מת ברעב. או יראה 
הביא ראי&#x27; אל מ&quot;ש אל יחר בעיניכם יען כי עדיין אני עומד בצדקתי והראי&#x27; לזה כי למחיה 


וכו&#x27;. ויובן זה במ&quot;ש בפ&#x27; מקץ ויוסף הוא השליט וכו&#x27; כי ע&quot;י שאינו חוטא בברית קודש 
נק&#x27; צדיק ונק&#x27; חי ועליו נאמר וצדיק יסוד עונם וכל העולם נזון בזכותו וא&quot;כ כיון שאתם 
רואים כי למחיה שלחני אלקים ודאי שאני צדיק הנק&#x27; חי ואני מחיה לכל העולם בזכותי. ב&#x27; 
או&#x27; מלת ועתה תרמוז אל עונשם במכירתוכי הם עתידין להתגלגל בעשרה הרוגי מלכות ואז 
יקבלו עונשם וז&quot;ש ועתה בגלגול הזה אל תעצבו אבל בעשרה הרוגי מלוכה אז תעצבו ותקבלו 
ענשיכם. ומ&quot;ש לפניכם יובן במ&quot;ש אח&quot;כ כי זה שנתיים וכו&#x27; יראה כי מה שאמרתי למחיה 
שלחני אלקים ר&quot;ל בעבור הרעב הגדול העתיד לבוא שלחני למחיה כנז&#x27; ואמנם אינו מפני 
אומות העולם רק בזכות יעקב ובניו לכן שלח את יוסף למצרים וגילה בחלום לפרעה ונתגלגל 
הדבר ע&quot;י יוסף כדי שיוכל לפרנס את אביו ואחיו וכל בית אביו וז&quot;א לפניכם פי&#x27; 
בסיבתכם, יהודיעם תוקף הרעב הזה ואמר כי זה וכו&#x27; במה שנודע כי יעקב רמז בתוך דבריו 


ענין מספר שנות גלות מצרים ואמר רד&quot;ו שמה כמנין רד&quot;ו שנים היה שנות גלותם ויוסף אמר 
רד&quot;ה אלי כי כבר עברה שנה א&#x27; מן רד&quot;ו ונשארו כמנין רד&quot;ה וז&quot;א כי זה שנתיים כלומר עם 
זה השנה הם שנתיים ואינם שנתיים מלבד שנה הזו, והודיעם תוקף הרעב הזה עד שיכול הוא 
לומר כי למחי.ה שלחני וכו&#x27; וז&quot;א בקרב הארץ כי יוכלו לומר אף אם התבואה ביוקר יכולין 
בני אדם לקנותם ממך כי הרבה יש אתך צבור לשבע שנים ויזרעו שדות ותצמח תבואה ויקל 
הרעב לז&quot;א הרעב בקרב הארץ כי בתוך בטן הארץ והקרבים שלה אם יזרעו שם שם תהיה גזרת 
הרעב שולט באופן שלא תצמח וז&quot;ש אשר אין חריש וקציר ולזה לא אמר בארץ אלא בקרב הארץ:
וישלחני וכו&#x27; בתחלה אמר כי מד&#x27; היתה זאת למוכרו למצרים מפני מחית הרעב כנז&#x27; ועתה 
חזר והודיע עוד סיבה אחרת יותר נעלמת וביותר תועלת עצום לאין קץ וז&quot;ש וישלחני אלקים 
לפניכם ובאו&#x27; עוד לפניכם פעם אחרת רמז אל משז&quot;ל בתנחומא ראוי היה יעקב ובניו לירד 


בשלשלאות של ברזל למצרים ובעבור כבודו הוריד ליוסף בתחלה וגלגל עליו שיהיה מלך וירד 
אביו בכבוד גדול למצרים וז&quot;ש לפניכם קודם שאתם תרדו כי אילו לא שלחני לפניכם אלא 
עמכם היינו יורדים בשלשלאות. וגם לרמוז זה חזר שנית להזכיר שם אלקים וישלחני אלקים 
הוא מדת הדין שגזר עליו להורידו בגלות וריחם קצת עליו שירד בכבוד כנז&#x27;. וז&quot;ש לשום 
לכם שארית בארץ ויהיה שארית ל&#x27; ראשית וכמ&quot;ש לשאר עמו והיה שארית יעקב וכו&#x27; כי היו 
שרים חשובים במצרים מה שאין כן אם היו יורדים בשלשלאות ברזל. או ירמוז אל סיבות 
אחרות יותר פנימיות אשר נת&#x27; בס&#x27; הזוהר וזה ענינם, הנה בפ&#x27; מקץ דף קצ&quot;ו א&#x27; אמרו כי 
הקב&quot;ה הבטיח לאברהם ואח&quot;כ יצאו ברכוש גדול ולהכי אייתי כפנא על עלמא כי היכי דכל 
עלמא ייתו כספא ודהבא למצרים ויתקיים ברכוש גדול וז&quot;א לשום לכם שארית וכו&#x27;:
יר&#x27; כי הנה טעם גלות מצרים היתה כדי שע&quot;י כן יעלו ויירשו את ארץ כנען כנודע כי לסבה 


זו וילך עשו אל ארץ מפני יעקב שעתיד לרדת בגלות מצרים ואח&quot;כ יירש ארץ כנען וז&quot;א 
לשום לכם שארית בארץ בנחלת ארץ כנען הידועה המוכנת לכם ואילו אמר להשאיר אתכם בארץ 
היה נראה כי ישאיר להם עצמם ובאומר לשום לכם וכו&#x27; יראה שאת הארץ עצמה ישאירנה להם, 
וזו היא הבטחה האחרונה שהבטיח הקב&quot;ה לאברהם אבינו כשהודיעו ענין גלות מצרים באו&#x27; 
ודור רביעי ישובו הנה ואע&quot;פ שהיא האחרונה הוזכרה פה בראשונה יען כי היא העיקרית כי 
כל מה שהי&#x27; מקוים הוא הבטחה זו ע&quot;ד שפי&#x27; בס&#x27; הזוהר בפ&#x27; וארא על פסוק והבאתי אתכם אל 
הארץ וכו&#x27;, וז&quot;ש וישלחני אלקים למצרים לפניכם ר&quot;ל קודם שתרדו אתם בשלשלאות ברזל 
בגלות מצרים כנז&#x27; אמנם כונתו ית&#x27; לטוב&#x27; עליכם והיא לשום לכם וכו&#x27; וכיון שהוא לטובה 
אפילו בהתחלות הי&#x27; ברחמים ששלחני לפניכם כדי שלא תרדו בשלשלאות וכו&#x27;. אח&quot;כ רמז להם 
בטחון האחר והוא וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי אבל לא ישראל וז&quot;ש והפלתי ביום 


ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עלי&#x27; וכו&#x27; וכן במכת בכורות האחרונה ופסח ד&#x27; על הפתח 
ולא יתן המשחית וכו&#x27; וז&quot;א ולהחיות לכם. וכנגד ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אמר לפליטה 
גדולה והוא מ&quot;ש וינצלו את מצרים כי פליטה והצלה הכל א&#x27; כי הצילו ופלטו ממון מצרים 
שהי&#x27; רכוש גדול מאד עתה אחר הרעב אשר הורד שה כל הכסף והזהב שבכל העולם כנז&#x27;, טוז&quot;ש 
לפליטה גדולה. ורמז בזה כי גם ענין זה לא הי&#x27; אלא בסבת מה ששלחני לפניכם כי ע&quot;י כן 
קבצתי התבואה בז&#x27; שני השבע ועל ידי בא כל הממון הזה למצרים ונתקיים ואח&quot;כ יצאו 
ברכוש גדול כנז&#x27;. עוד ירמוז אל סבה אחרת הוזכרה בס&#x27; הזוהר בפ&#x27; וישב בפסוק וימצאהו 
איש וכו&#x27; אשכחנא בספרי קדמאי דבעיין בני יעקב לשלטאה על יוסף עד לא יחות למצרים 
דאילו וכו&#x27;. וביאורו כי המצריים ע&quot;י כישופיהם העצומים המכחישים פמליא של מעלה 
והשבעות כחות עליונים בכח שמות טומא&#x27; עשו שכל עבד הנכנס למצרים לא יצא עוד משם 


לחירות כל ימיו כמ&quot;ש ז&quot;ל ברבה ובתנחומא על אנכי ד&#x27; אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים 
מבית עבדים, ומכיון שאחיו משלו ושלטו בתחלה על יוסף ומכרוהו לעבד כאשר אח&quot;כ גלגל 
הקב&quot;ה באופן שישלוט על מצרים כבר יוסף הי&#x27; מתחלה עבד תחת יד אחיו ונמצאו מצרים 
עבדים ליוסף שהי&#x27; עבד לאחיו ולכן לא יכלו המצריים לשלוט על אחי יוסף לקנותם לעבדים 
כי אדרבה המצריים היו עבדים להם וע&quot;י כן לא שלטו הכשפים הראשונים בהם ויצאו לחירות 
מתחת ידם, וישלחני אלקים לעבד במצרים לפניכם קודם שירדתם אתם כדי שע&quot;י כך יוכל לשום 
לכם שארית בארץ יראה בארץ מצרים ומלת שארי&quot;ת כמו ראשי&quot;ת שהוא ענין מלכות וממשלה 
כנ&quot;ל בדרך הראשון והוא מ&quot;ש בס&#x27; הזוהר שהיו אחי יוסף מלכים ושרים בתחלה על יוסף 
ומכ&quot;ש על ארץ מצרים שהי&#x27; תחת ממשלת יוסף וע&quot;י כן תצאו מן הגלות בני חורין וז&quot;ש 
ולהחיות לכה לפליטה גדולה הצלה גדולה שלא כדרך טבע כי מעולם לא יצא עבד ממצרים 


לחירות כנז&#x27;. ועתה וכו&#x27; ראה כי כפי הנז&#x27; יוכלו אחיו להשיבו א&quot;כ שהאלקים גלגל כל זה 
לצורך גדול כנז&#x27; א&quot;כ הרי אנחנו מוכרחים במעשינו ואין עלינו אשם כלל ואיך אמרת אשר 
מכרתם אותי הנה כמאשים אותנו ובפרט במ&quot;ש ועתה אל תעצבו אבל בעשרה הרוגי מלוכה תקבלו 
טנשיכם הגדול ההוא, לז&quot;א ועתה כלו&#x27; אף שעתה אחר אומרי וישלחני אלקים וכו&#x27; תוכלו 
לומר כי לא אתם מכרתם אותי כי מוכרחים אתם ואדרבה תחשבו ותאמרו כי כל הטובות האלה 
באו על ידכם ותקבלו שכר על זה כאילו אתם נתכוונתם לשלוח אותי הנה דרך שליחות בכבוד 
גדול לסבות הנז&#x27; לא כדרך עבד, דעו כי אינו כך כי לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים 
היודע העתידוח אבל אתם שנתכוונתם לרעה ומכרתם אותי לעבד ולא כדרך שליח ראוי שתקבלו 
ענשיכם בעשרה הרוגי מלוכה כנז&#x27; דאל&quot;כ כל שופכי דמים יהיו פטורים מן העונש כמ&quot;ש 
והאלקים אנה לידו וכו&#x27; ואמנם האמת הוא שאע&quot;פ שהכל מאתו ית&#x27; מגלגל חוב ע&quot;י חייב וסוף 


מטיפיך יעופון. אח&quot;כ חזר אל ענינו לבאר איך ע&quot;י קדימתו לרדת למצרים נמשכו כל הטובות 
ההם וז&quot;ש וישימני לאב וכו&#x27; כי היא מ&quot;ש בפסוק ויקראו לפניו אברך ותרגום אונקלוס דין 
אבא למלכא וז&quot;ש וישימוני לאב לפרעה, וכונתו לומר כי מכיון שכבר פרעה הי&#x27; מלך מצרים 


</div>
