{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "26", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 26", "hebrewTitle": "קטע 26", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/26/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/26/", "segments": [{"index": 1, "he": "מעולם. ז' כי בתחלה לא חששו אלא למיתת הנער כמ\"ש ועזב את אביו ומת ומכאן ואילך הניח \nטענת הנער ולא חשש אלא למיתת הזקן כמ\"ש והורדתם את שיבתי וכו' וכן והורידו עבדיך \nוכו' וכן פן אראה ברעה אשר ימצא את אבי וכו'. ח' ייתור סיפור כל ענין ויהי כי עלינו \nוכו' ויאמר אבינו וכו' ונאמר לא נוכל וכו' הכל מיותר ללא צורך. ט' כפל אומ' ועתה \nכבואי והנער איננו אתנו וחזר ואמר והיה כראותו כי וכו' ויספיק אומ' ועתה כבואי \nוהנער איננו אתנו ומת והורידו עבדיך וכו'. י' כי באביהם אמר ברעה שאולה ובהם נאמר \nביגון שאולה. י\"א אומ' ועתה ישב נא עבדך וכו' איך נפקותא זו יוצאת מכח הטענה הנז'. \nי\"ב מה טעם נתינת קולו בבכי עד כי וישמעו מצרים וכו' טרם יתודע אל אחיו. י\"ג כפל \nאומ' אני יוסף וכו' וחזר ואמר אני יוסף אחיכם וכו' ולא עוד אלא שנכפל הענין במלות \nשונות. י\"ד מה הוצרך לשאול העוד אבי חי אחר שכבר למעלה אמר השלום אביכם הזקן וכו'. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ט\"ו דהל\"ל אל תפחדו ואל תיראו ומאי אל תעצבו ואל יחר. ט\"ז למה נכפלו הדברים כ\"כ \nפעמים כי למחיה שלחני וישלחני אלקים ועתה לא אתם שלחתם וכו':\nוהביאור כי הנה יהודה ראה בדברי יוסף שאינם כדרך בני אדם והכל בערמה לקחת את הנער. \nא' במוצאו דברי יוסף ודברי האיש אשר על ביתו כולם בנויים על יסוד א' וכולם הם בעצה \nאחת לקחת את הנער כי כן אמרו שניהם אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם וכו' ואין זה אלא \nשנוסדו יחד על הדבר הזה. ב' כי גם מתחלה כל דברי יוסף הי' חי פרעה כי אם בבוא אחיכם \nהקטן וכתיב ואת אחיכם הקטן תביאו אלי. ג' ענין מציאת כספם בפי אמתחותיהם פעם \nופעמיים וזה שלא בדרך טבע וכמ\"ש הוא עצמו אלקיכה נתן לכם מטמון )בפי( וכו'. ד' ענין \nהגביע כי בראות כספו בפי אמתחותיהן ואח\"כ מצאו שם גם את הגביע אינו ע\"י בנימין \nולולא לא אירע בתחלה ענין הכסף אפשר שיתיישב בדעתם כי בנימין גנבו. ה' כי יוסף לא \nקרוב שלהם הי' אף לא אוהב וריע כדי לעשות עמהם חסידות הגדול הזה לקחת נער קטן א' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ולפטור את עשרה גבורים כמותם עם היות שכפי הדין הם עצמן אמרו בפיהם וגם אנחנו נהיה \nלעבדים ויותר טוב לו לפטור כולם ויהי' נחשב לו לצדקה. והנה כל דברים אלו ברורים \nכשמש כי כל כוונתו ליקח את הנער בערמות ותחבולות ולכן נלאה נשוא מלהתווכח אתו והוא \nמלא ערמות ולכן בחר להתווכח בגלוי ולהודיעו כי מבין הוא כל תחבולותיו ולכן שישיבהו \nתשובת אמת ולא בדרך רמאות כבתחלה. עוד שנית רצה לדבר דברי פיוסים ותחנונים שיתרכך \nלבו וירחם עליהם האמנם מפני אימת מלכות לא דיבר בגלוי לגמרי רק דיבר דברים שמתוכם \nיבין יוסף ויכיר כי כבר יהודה ידע והכיר תחבולותיו ולכן ויגש אליו ואמר ידבר נא \nבאזני אדוני מפני הכבוד שלא ירגישו העומדים שם ויכוח הזה המגלה ערמות יוסף, וע\"י כך \nיחר אפו בו כי מגלה קלונו אל העומדים שם וז\"ש ידבר נא וכו' יראה ידבר נא עבדך דבר \nויכוח א' כדי שמתוכו יכנס באזני אדוני דבר א' מסוים שיש בלבי ואין רצוני לדבר הדבר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ההוא בגלוי משום אל יחר אפך בעבדך אם אגלהו. וא\"ת והרי אפשר שלא אבין אני את הדבר \nההוא הפרטי לז\"א כי כמוך וכו' יראה כי הלא ראינו בעיניך כי איש כמוך הוא אשר עלה \nלגדולה כפרטה עצמו וזה לא היה רק מרוב החכמה והתבונה שנמצא בך וכמ\"ש אין נבון וחכם \nכמוך וע\"כ אתה ת.היה על ביתו וכו' ומכ\"ש שתבין את דברי שאני הדיוט א' כיון שהבנת \nדברי החלום את אשר האלקים עושה, או יראה א\"ת במה ידעת כי כל דברי הי' בערמה ואולי \nבתומי אני מדבר לז\"א כי כמוך וכו' ע\"ד שפירשתי כי כיון שלא עלית לגדולה אלא מחמת \nרוב התבונה אשר בך מכל האדם א\"כ כל מעשיך כולם הם בתבונה ובערמה ולא בתמימות כשאר \nבני אדם:\nאו ירמוז קצת ע\"ד רז\"ל ואל יחר אפך בי לפי שאני מדבר אליך קשית כי אע\"פ שאתה רואה \nאותי עתה כי אני עבדך משועבד לך וז\"ש בעבדך אינו כך כי כ\"כ אני כמוך וז\"ש כי כמוך, \nכלומר כי אני כמוך לפי שאין אתה פרעה המלך עצמו רק אתה כפרעה ר\"ל משנה שלו ותחת ידו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וכן אני משנה ליעקב אבי בארץ כנען ואינו כ\"כ פחיתות אליך אם אני אדבר עמך קשות \nובפרט שהוא בהסתר ולא בגלוי כנז'. או יראה הנה השאלה שאני שואל ממך ע\"ד בנימין שלא \nתקחנו לעבד אע\"פ שכפי הדין כבר הוא עבדך לפי שגנב את הגביע עכ\"ז קטנה מאד הוא וראוי \nשלא תחזיר פני ריקם ואל יחר אפך בי למה אני מפציר כ\"כ בענין בנימין שכבר הוא עבדך \nכפי הדין ולמה אני רוצה להפקיעו מתחת ידך וז\"ש ואל יחר אפך בסיבת היות בנימין עבדך \nכבר כי הרי כמוך כפרעה חשוב אתה כמלך מושל בכל העולם ואין ראוי להקפיד כ\"כ בשביל \nעבד קטן. או יראה קרוב לזה ואל יחר אפך בי לומר כי הרי בנימין נתחייב מן הדין להיות \nלי עבד וז\"ש בעבדך והנה גזירת מצרים ששום עבד לא יצא לחירות כלל ואיך אתה מפציר בי \nלהעבירני על דת ולזה טען כי כמוך כפרעה יראה כי הלא בנימין ג\"כ דומה כמוך כי גם \n'אתה היית עבד ואח\"כ עלית להיות מלך כפרעה יכ\"ש עתה שאיני שואל ממך רק שתוציאנו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לחירות בלבד:\nאדוני וכו' התחיל לסדר ויכוח דבריו לשיבין מתוכם כי כל כוונתו היתה ליקח את הנער \nכנ\"ל ואמר אדוני וכו' יראה אע\"פ ששאלתך הראשונה היתה מרגלים אתם כל עיקר שאלתך זו \nהיתה לאמר שאלה אחרת והיא היש לכם אב וכו' וז\"ש שאל לאמר היש וכו' וזה כי לא יעלה \nבדעת כי טענת מרגלים אתם המחוייבים מיתה תתבטל במה שנביא לך אחינו הקטן כי אין זה \nמספיק להוכיח כי לא מרגלים אנחנו אלא ודאי כי שאלת מרגלים אתם היתה לשנודיע לך כי \nיש לנו אב או אח וכמו שנת' אצלנו בפסוק ויתנכר אליהם ויאמר וכו' ובפרט כי חשובתינו \nהראשונה לומר כולנו בני איש אחד ואי אפשר שאב אחד יכניס בסכנה לכל בניו היתה מספקת \nולא חידשנו עוד בתשובה השנית ויאמרו שנים עשר וכו' רק והנה הקטן את אבינו ובזה \nנתפייסת תיכף ואמרת בזאת תבחנו וכו' כי אם בבוא אחיכם וכו'. ונאמר וכו' אע\"פ שאמרנו \nוהאחד איננו פשוט הוא שכוונתינו לומר שמת ממש שאם פי' הוא שנאבד היה לך לתפסינו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בדברים כי זו ראי' שהיה מרגל ושם תפסוהו ולא ידעתם מה נעשה בו ואין אנו כ\"כ פתאים \nלדבר כזה וכוונתי לומר כי כמו שאתה נתנהגת ברמאות גם אנחנו ידענו כונתך ודברנו \nטענות להרחיק דעתך מדבר זה הלא הוא כי אמרנו לך כי האב זקן מאד והנער עצמו אינו נער \nרק ילד קטן וגם כי הוא בן זקונים אשר בטבעו להיות חלוש מאד כנודע בחכמת הטבע ונוסף \nעל זה כי אחיו מת ויותר הוא לבדו מן אותה האם החביבה לאבינו והשטן מקטרג בבני אותה \nהאם כי כבר אחיו מת ולא נותר ממנה כי אם הוא וכמו שאמו היתה אהובתו גם לו ואביו \nאהבו מצד עצמו נוסף על אהבת אמו וכפי זה יש סכנה אם אל האב אם אל הילד והוא נמנע \nלהביאו כללי ולא פנית לכל הסיבות הנז' והכרחתנו להורידו 'אליך וז\"ש ותאמר וכו' \nהורידוהו אלי ומכיון שאמרנו שיש סכנת נפשות בדבר הפצרת להביאו ואמרת וזאת עשו וחיו \nוכן ולא תמותו ולא עוד אלא שאמרת את האלקים אני ירא ואיני רוצה שתמותו ולכן הביאו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "את אחיכם, ואם אתה ירא אלקים למה אתה חושש על חיינו ולא לסכנת אבינו הזקן והילד \nהקטן אלא ודאי שכוונתך להבטיחנו כי תשים טינך עליו לטובה נהצילו מכל נזק ופגע רע \nוז\"ש ואשימה עיני עליו וע\"י כן יוסר גם צרת אבינו הזקן ביודעו כי תשים מלך כמוך \nעיניך לטובה עליו, והנה עתה לא די שאינך מציל אותו מיד אחר אלא אתה בעצמך רוצה להרע \nלו להשתעבד בו כעבד כמ\"ש הוא יהיה לי עבד:\nונאמר וכו' אמרנו טענה ממוצעת הסובלת ב' פירושים והוא לא יוכל הנער נר' תליית הרעה \nבנער וחזרנו לומר ועזב את אביו ומת יורה שהוא רעה אל אביו לומר כי מלת ומת היא \nחוזרת אל הנער או אל אביו כי שניהם בסכנה וכאילו אמר ומת אחד משניהם ואע\"פ שלא אמרו \nכך מובן הוא במה שאמרנו כי האב זקן והילד קטן כלו' ולפי זה לא יוכל הנער לעזוב את \nאביו וממילא משמע כי אם עזב את אביו ומת ועם כל התחנונים האלה נתאכזרת עלינו בכעס \nואמרת אם לא ירד אחיכם וכו':\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "גם אפשר ירמוז בדבריהם כי היות ששני דברים אמרו להנצל מטענת מרגלים הא' יש לנו אב \nזקן והב' וילד זקונים והיה לך להשיב באלו תבחנו בבוא אביכה ואחיכם כי אם הוא מפני \nרחמים כ\"כ היה ראוי לרחם על הילד הקטן כמו על האב הזקן וראינו כי מעולם לא נתרצית \nכי אם בבוא אחיכם בלבד וכמ\"ש בזאת תבחנו כלו' בזאת ביאת אחיכם ולא בביאת אביכם וכל \nזה יורה היותך חפץ לקחת את הנער:\nויהי כי עלינו וכו'. סיפרו לו ג\"כ את כל הקורות אתם עם אביהם כדי שיתרכך לבו מעט \nוירחם עליהם כמו שביארנו למעלה כי גם זו היתה כוונתו של יהודה במ\"ש ויגש אליו וכו' \nוסיפרו כי לא המתינו עד תום הלחם אלא תיכף כי עלינו קודם שנתיישב בביתינו ונגד לו \nולכן לא אמר ויהי כי באנו ולא הועיל כלום, וזה נרמז באו' ויאמר אבינו שובו וכו' \nכלומר והמתננו עד תום הלחם עד כי הוצרך אבינו לחלות פנינו שנשוב לשבור בר ולא חשש \nלמיתת הרעב מרוב תשוקתו בנער וכל זה יורה כי היה סכנת נפשות כנ\"ל, ואף גם אז כי אזל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הלחם לא נתרצה עד כי דברנו אליו בלשון שלילה כי היא מהנמנע וז\"ש ולא נוכל לרדת כלל \nולחזק הענין התחיל בל' שלילה ולא נוכל לרדת ואח\"כ חזרו לומר התנאי אם יש אחינו \nוירדנו ועוד חזרנו לבסוף בלשון שלילה כי לא נוכל וכו':\nאו יראה ונאמר כבר עתה לא נוכל לרדת כי עבר זמן רב שלא ירדנו וגם אם נוריד הנער לא \nיתרצה כי יאמר הנחתם לשמעון אחיכם במאסר כל זה הזמן וגם לא חששתם להשיב תשובה כלל \nעד כי צר לכם חוסר לחם אבל עכ\"ז נכניס עצמינו בספק ואם יש אתנו אחינו הקען וירדנו \nלפי שזה ספק אבל הבחינה האחרת והיא לראות את פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו זה \nודאי מהנמנע כי לא נוכל לראות וכו', ועדיין לא נתרצה לשלחו וזלגו עיניו דמעות בדבר' \nתחתונים ובסיפור צרותיו באורך וז\"ש אתם ידעתם וכו' יראה אעפ\"י שלא היה בדעתי לדבר \nדברים אלו כי מחשיב אני את בני רחל יותר מכם מפני כבודכם האמנם לפי שכבר אתם ידעתם \nמעצמיכם ענין זה לא אחוש לגלותו הלא הוא כי אשתי האמיתית רחל עיקרה של בית שנים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בלבד ילדה והם הבנים אשר לי בפרטות וז\"ש ג\"כ לי ר\"ל לבדו יחידי וכמו שית' במ\"ש \nולקחתם גם את זה וכו':\nויצא הא' היותר מיוחד שעליו נאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר וכו' יצא מאתי \nולא הרחיק נדוד למרחוק ותיכף קרהו אסון והלואי אם נפל בחולי מעינוי הדרך ומת אמנם \nלא נודע ממנו דבר כלל הלואי שכיון שנטרף ראיתיו בעיני לקוברו כי הלא גם את זה ספק \nהוא אצלי כי הלא ואומר אני אך טרוף טורף ולא מפני שאח\"כ ראיתיו כי לא ראיתיו עד הנה \nולא זכיתי לקוברו ולראותו מת או טורף. וא\"כ גם כי את זה תקחוהו אתם בידיכם עמכה \nואיננו יוצא יחידי כמו הראשון כמ\"ש ויצא האחד שפי' יחידי כנ\"ל עכ\"ז וקרהו אסון כי \nאתחזק סכנתא בבני האשה ההיא וזהו ג\"כ מ\"ש גם את זה לרבות כי גם זה שאינו יחידי \nוקרהו אסון. וכפי פי' הב' במלת הא' שר\"ל המיוחד באהבה וחבה ואמר כי אם הראשון \nהמיוחד באהבה וגם כי מעצמו יצא ועכ\"ז לא ראיתיו מכ\"ש גם את זה בנימין שאינו מיוחד \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "לי באהבה וטפל הוא אל הראשון ועוד כי אתם לוקחים אותו בהכרח במאמר מלך מצרים על ידי \nמחלוקת כי ודאי שיקרהו אסון שלא תחושו אליו וגם אם תחושו הנה מלך מצרים יקחנו \nבזרוע, אם כך תעשו והורדתם את שיבתי ברעה שאולה כי שרוי בלא אשה ר\"ל בת זוגתו \nהעיקרית שרוי בלא עובה ומכ\"ש אם תמות היא וגם בניה ששרוי ברעה ולא תפרד ממנו הרעה \nאפי' עד רדתו שאולה וכל דברים אלו השומעם בלי ספק יכמרו רחמיו מאד וראוי לך לרחם \nעליו, והגם כי אין אתה מאמין בתורתינו כנז' שרוי בלא אשה וכו' לפחות ראוי לך להודות \nכי והיה בראותו וכו' ירד ביגון שאולה אף אם אינו ברעה ממש כדברי אבינו לפחות יגון \nגדול יהיה בלבו על זה:\n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויחי:\nויחי יעקב וכו'. בס' הזוהר אמרו כי כמנין ויח\"י היו ימי שלות של יעקב י\"ז שנים \nמשנולד יוסף עד שנמכר וי\"ז שבארץ מצרים. ויש לעורר למה הודיע כמה חי במצרים ודי \nכשיודיע כללות כמה ימי חייו קמ\"ז שנים כבשאר כל האבות. ועוד כי עדיין עתה לא היה \nחולה עד אח\"כ כמ\"ש ויהי אחר הדברים וכו' ולמה הזכירו מעתה אל נא תקברני במצרים. ואם \nיצחק אמר לעשו הנה נא זקנתי וכו' ועתה שא נא וכו' אף כי לא הי' חולה היה לפי שהגיע \nלימי אבותיו קרוב לחמש שנים כמשז\"ל אך יעקב עדיין היה רחוק מאד מימי אבותיו על \nהפחות ימתין עד שיגיע להם, ומכח ב' חקירות אלו תפול קושיא בכתוב באו' ויקרבו ימי \nישראל וכו' וכי מהיכן ידע שקרבו ימיו אשר מסיבה זו ויקרא לבניו וכו' והרי לא הגיע \nלימי אבותיו וגם לא חלה. ובאמת שהיינו יכולין לתרץ כפי משז\"ל על הנה אביך חולה שהיה \nדבר חדש שעד אז לא חלה אדם בעולם אלא הוא וכיון שהיו מתים פתאום בלי חולי לא היה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יודע עת מותו ולכן ויקרא לבנו ליוסף וכו' אך עדיין קשה שימתין עד שיגיע לימי אבותיו \nכנז'. גם קושיא זו היא יותר עצומה למעלה במ\"ש ימי שני מגורי ק\"ל שנה ולא השיגו את \nימי חיי אבותי ומי הגיד לו שימות אז ולא ישיג לימי אבותיו ואולי יאריך ימים וישיג \nיותר ויותר, ואם על אותה שעה עצמה היה אומר א\"פ ממה היה מצטער ואו' ולא השיגו וכו' \nמכיון שהיה אז בחור ורך בשנים, גם ענין סמיכת הפרשיות ובפרט היותם בתכלית הדביקות \nעד שהיתה פרשה זו סתומה כמשז\"ל:\nוהענין כי הפרשה עצמה הרגישה הקושיא שהקשינו בפרשה הקודמת ולא השיגו את ימי וכו' גם \nקושיא אחרת מה טעם יעקב בחיר שבאבות ואדרבה היה ימיו הרבה מועטין מימי אבותיו ולא \nעוד אלא שכל ימיו היה בצער כמ\"ש לא שלותי ולא שקטתי וכו', וז\"ל ויחי יעקב וכו' \nכלומר לא היה חיים טובים של שלוה ליעקב הבחיר שבאבות רק אלו י\"ז שנים שחי בארץ \nמצרים כנז' בפרשה שקדמה וישב ישראל וכו', כי בפ' וישב יעקב ביקש לישב בשלוה וקפץ \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "עליו רוגזו של יוסף ולכן נק' בשם יעקב אבל כאן וישב ישראל בארץ מצרים ונק' בשה \nישראל ושררה לפי שביקש ונתקיימה בידו כמ\"ש ויפרו וירבו מאד וכו', וזאת הישיבה נק' \nחיי יעקב של שלוה והיה י\"ז שנים בלבד וכל ימיו היה בצער. ועוד אחרת ענין קצרות ימיו \nכי ויהי ימי יעקב וכו' קמ\"ז שנים ולא הגיע לאורך ימי אבותיו, ומכל זה יבא האדם \nלהסתפק אולי לא היה צדיק כאבותיו ח\"ו ובא הכתוב להודיע כי לא כן הוא ח\"ו אלא ויקרבו \nימי ישראל למות כמו שית', נמצא כי היתה פרשה זו סחומה להסמך אל הראשונה לשתי סבות, \nאם לתרץ:\nענין ולא השיגו ימי שני אבותיו וכו', ואם לענין וישב ישראל בארץ מצרים וכו', ואלו \nלבד היו חיי יעקב ויחי יעקב וכו', ב' קושיות חזקות אלו יתורצו במ\"ש ויקרבו ימי וכו' \nכאשר נבאר מה שייך קריבת הימים ואדרבה רחוקם מן האדם הם סיבת המיתה, אך ירמוז אל \nמ\"ש בס' הזוהר פ' וישב כי אף שאמרנו ששבעים שנה שחי דוד המלך ניתנו לו מאדם הראשון \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הנה ב' האבות שהם גלגולי אדם הראשון וגם יוסף הוצרכו לחזור וליתנה לדוד, כי יצחק חי \nק\"פ שנה שיעורו האמיתי ולא נתן כלום, ואברהם חי קע\"ה ונתן ה' שנים לדוד, ויעקב חי \nקמ\"ז ונתן כ\"ח שנים לתשלום קע\"ה כאברהם, ויוסף חי ק\"י ונחן לדוד ל\"ז שנים לתשלום \nקמ\"ז של יעקב, הרי שבעים באופן שימי ישראל הם מרצונם קרבו לו המיתה שימות מהרה בן \nקמ\"ז שנים לתת הכ\"ח לדוד ולא מפני חטא ח\"ו נתקצרו ימיו וז\"ש ויקרבו ימי ישראל למות \nולא חטאותיו קרבו לו המיתה, וזהו הטעם הזר\"קא. והסגול\"תא שעל ויקרבו ימי ישראל למות \nכי הוא. מרצונו זרק הכ\"ח שנים למרחוק לדוד המלך וישכב. עם אבותיו בחיר שבהם כענין \nג' נקודות הסגולתא אברהם ויצחק שוים ויעקב נח על גביהם, ודע כי יצחק לא נתן לו \nמאומה לפי שמת בן ל\"ז שנים בעת העקידה ופרחה נשמתו ונכנסה אחרת כמ\"ש בס' הזוהר על \nהטעם למה לא כתיב יצחק יצחק שני פעמים כאברהם ויעקב ופרץ ומשה ושמוואל, כי ב' נשמות \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "יש לכל צדיק כנז' בפ' נח ואם ליצחק עצמו הוצרכו שנים וחיים מנשמתו החדשה איך יתן \nחיים אל דוד ולכן נכנס תמורתו יוסף ונתן לדוד ל\"ז שנים כנגד ל\"ז שני חיי יצחק קודם \nהעקידה והענין כי נוטל חיים מן תפארת ונותנן ליצחק שהוא הגבורה ולדוד שהוא המלכות \nדלית לה מגרמה כלום, ולהיות יוסף מכריע הוא קרוב ליצחק שהיא אותיות ק\"ץ ח\"י ויוסף \nהוא יסוד קץ הת\"ת וסויומו ונק' ח\"י בסוד הצדיק הנק' ח\"י ובסוד אחרי ראותי את פניך \nכי עודך חי. ובזה תבין מ\"ש ויקרא לבנו ליוסף כי הוא בנו המיוחד לו יסוד סיום הת\"ת, \nוהודיעו ענין הזה שביארנו' כי זה שהיה מצוהו מעתה אל נא תקברני במצרים היה לפי \nשקרבו ימיו למות וגם הודיעו שלא יחשדהו שנתקצרו ימיו מפני החטא אלא ברצונו נתן כ\"ח \nשנים לדוד ושגם הוא יוסף יתן לו ל\"ז שנים כי אין בכל בניו נק' בנו בעצם כמוהו וז\"ש \nלבנו ליוסף ולא אמר ויקרא ליוסף, וע\"ד הפשט יתן טעם למה לא מצוה כן לכל בניו יחד \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ונתן ב' טעמים וזה, כי ביוסף היה ב' טעמים אם שהיה בנו ואם שהיה יוסף מלך ויש בידו \nלקיים דברו ולא כן אחיו, ולזה לא אמר לבנו יוסף לרמוז שהם ב' טעמים הא' לבנו לסיבת \nהיות בנו והב' ליוסף לסיבת היותו יוסף מלך אף אם לא היה בנו, ואחר שנשבע לו יוסף \n", "en": ""}]}
