לקיים דבריו סמך על דבריו ושתק עד עת פטירתו ואז לא גילה להם דברו עם יוסף מפני הקנאה אך לכולם יחד יקרא ויאמר להם קברו אותי אל אבותי אל המערה וכו'. או יהיה ע"ד משז"ל אל ויאמר ליוסף הנה אביך חולה זה אפרים שהיה תמיד יושב ולומד עם יעקב וכן בכאן ויקרא לבנו ר"ל ויקרא יעקב לבנו וביאר בנו של מי ואמר ליוסף כלומר כי היה אפרים בנו של יוסף והוא היה השליח של יעקב והודיענו מ"ש לעיל שהיה הדבר בסוד שלא ירגישו אחיו ויקנאו בו ולכן היתה השליחות ע"י אפרים בנו. אם נא מצאתי חן בעיניך נא עתה שאתה מלך ואני הדיוט אני משים הדבר בספק אם מצאתי חן אם לאו, ופי' נא ר"ל עתה שאם הוא לשון בקשה הל"ל נא אם מצאתי וכו' שים נא ידך וכו' לא לישבע דא"כ מה הוצרך למטה לחזור ויאמר השבעה לי, אך כונתו לומר טעם למה אני מפציר בענין אל נא תקברני ואמר שים נא ידך וכו' יראה כי מעולם לא חטאתי בברית קודש אפילו בטיפת קרי כמ"ש ז"ל על כחי וראשית אוני ואין נק' צדיק רק הנזהר מן הקרי כנודע ועליו נאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ולכן לי נא לירש ארץ כנען ואל תקברני אלא שם ונמצא כי החסד הזה שאני שואל ממך הוא 'אמת כפי הדין וז"ש חסד ואמת וזהו סוד תתן אמת ליעקב בסוד כלה זרע אמת. אל נא וכו' הל"ל נא אל תקברני וכו' אם הוא לשון בקשה אבל הוא לשון טתה, כלומר אין כוונתי כמו מה שתצוה את בניך והעליתם את עצמותי וכו' אמנם נא ר"ל אפילו עתה תיכף אחרי פטירתי איני רוצה שתקברני במצרים ותאמר בשאח"כ תעלה עצמותי ביציאת מצרים, והטעם כי אני משונה מכל הצדיקים שלא ראיתי קרי מימי כמ"ש שים נא ידך וכו' כנז'. וא"ת מה תועלת יש לך בזה כיון שיצאה נשמתך בארץ טמאה כמ"ש ר' אליעזר בסוף מס' כתובות אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה, לז"א ושכבתי עם אבותי תיכף בפטירת נשמתי תלך לה לשכב עם אבותי ומובטחני בזה לסיבה הנז'. וכיון שכן ונשאתני גם את גופי אני ממצרים וקברתני גם לגופי בקבורתם בעפר עם אבותי והריני כאילו קלטני מחיים כי הגוף הולך אחר הנשמה. או ירצה אילו הייתי מת ודאי שהענין כן אבל אני איני עתיד למות אלא ושכבתי עם אבותי שכיבה כבחיים ולא מיחה ממש וכמשז"ל יעקב אבינו לא מת וא"כ אין זה נק' קולטתו לאחר מיתה כי תמיד אני חי ולכן ונשאתני ממצרים וכו'. או יראה הטעם שאני אומר אל נא תקברני במצרים אפילו עתה הוא לפי שאני מוכרח לשכב עם אבותי כנודע כי לכן נק' מערת המכפלה וקרית ארבע שנקברו בה ד' זוגות וכמו שאדם ואברהם ויצחק וג' זוגותיהם וכמו כן לאה זוגתו כולם נקברו בה תיכף אחר פטירתם גם אני צריך לכך וז"ש ושכבתי עם אבותי ולכך ונשאתני וכו'. ויאמר אנכי אעשה כדבריך, כלומר אני בבחירתי אבל הנני משוטבד לפרעה ואם לא יניחני מה בידי לעשות, אז נתן לו עצה השבעה לי וע"י כן אם יכריחך לעבור השבועה תשיבהו שתעבור גם על שבועתו שלא תגלה למצרים שאינו יודע לשון הקודש כמשז"ל על אבי השביעני לאמר וכו' וזה ג"כ אמר וקבור את אביך כאשר השביעך כי אילו לא השביעך לא הייתי מניחך לעלות, נמצא כי מ"ש ויאמר השבעה לי לא מפני שלא בטת באומרו אנכי אעשה כדבריך רק עצה טובה קא משמע ליה. וישתחו ישראל על שנתקיימה בקשתו תיכף טרם היותו חולה במטה וז"ש על ראש המטה ר"ל טרם המטה, ואילו כדברי רז"ל שהשתחווה לשכינה שהיתה בראש המטה במראשותיו של חולה אי אפשר כי עדיין לא היה חולה עד אח"כ כמ"ש הנה אביך חולה וכו'. ויהי אחרי הדברים וכו', אחר הדברים שהגיד לו כי מרצונו קרבו ימיו למות לתת חיים לדוד המלך ויאמר אפרים ליוסף הנה אביך חולה בפועל ונתקיימו דבריו ובנבואה גמורה היו, גם הודיע הכתוב כי היתה רוח הקודש שורה עליו תמיד וזה כי הרי ויקח יוסף את שני בניו עמו יחד ולא הקדים לשלוח לפניו את אפרים הרגיל תמיד עם יעקב ועכ"ז ויגד ליעקב הנה בנך יוסף בא אליך ודאי שע"י רוח הקודש ידע זה. ולרמוז זה לא אמר ויאמר ליעקב כמו שנאמר ביוסף ויאמר ליוסף רק ויגד כנודע כי כל הגדה היתה ע"י חכמה ורוח הקודש כמשז"ל כי בנין אב לכולן ויגד לך תעלומית חכמה, ומכיון שהגדה זו ע"י רוח הקודש יכלה להודיעו כי הנה בנך יוסף בא אליך כלו' לתועלתך לקיים מה שביקשת ממנו בתחלה אל נא תקברני במצרים וכו' הפך מ"ש בעשו וגם הולך לקראתך להלחם עמך אבל יוסף בא אליך ועדיין קיים במאמרו. אז ויתחזק ישראל ע"י השמחה וישב וכו', ותיכף קודם כל דבר כיון שידע שקיים הוא בדיבורו רצה להודיעו כי גם כי בראשונ' לא שאל ממנו רק על צד החסד של אמת בלתי גמול כפירש"י, הנה עתה בראותו טוב לבבו הנה הוא רוצה לתת לו שכרו הרבה מאד וזה כי הנה אל שדי נראה אלי וכו' ועם כי הברכה ההיא היתה לי כמ"ש ויברך אותי כי הלא אמר לי גוי וקהל עמים הם שלשה ולא נולד לי רק בנימין לבדו, ואמנם ועתה ר"ל עתה שרצונך לקיים שאלתי אתן לך מתנה גדולה כי אותם הב' יהיו הם אפרים ומנשה אע"פ שהם בניך אחשבם כראובן ושמעון באופן שיהיו לי ר"ל כאילו הם בני שלי ויטלו ב' חלקים בנחלת הארץ, ואמנם גם שלענין הנחלה יהיו שוים, לענין הדגלים יהיה אפרים ראש הדגל וז"ש אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שכמו שראובן בכור וראש הדגל על שמעון כן אפרים דגלו קודם למנשה ונק' בכור כמש"ה אפרים בכורי הוא ולא כדבריך כי מנשה הבכור, אבל זה מפני שאני אביכם ויכול אני להרבות לזה ולמעט לזה ולהכניס אפרים ומנשה בחשבון הי"ב שבטים: ומולדתך וכו' אינו בידי כי הרי לא נאמר לי רק וקהל גויים ומיעוט רבים שנים ולא כל בניך אבל על שם אחיהם יקראו בנחלתם, ובכלל דבריו רמז לו כי כל דבריו הם ע"י רוח הקודש כנז' והנה הוא מתנבא שלא יהיו לו בנים אחרים זולתם ולזה לא אמר אשר תלד אלא הולדת כלומר כבר נתבטלו והולדתם דרך צפרני ידיך כנודע בסוד ויפוזו זרועי ידיו כי י"ב שבטים היו עתידים לצאת גם מיוסף אלא שהעשרה יצאו דרך צפרנים ולא נולדו לו דרך לידה גמורה רק שנים אפרים ומנשה וזהו סוד אשר נתן לי אלקים בזה ר"ל ב' בנים אלו לבד נתן לי אלקים תמורת י"ב בנים כמנין זה שהיונין זה שהיו ראויים לצאת ממנו, עוד רמז לו כי כיון שהחטא הנז' באונס ולא ברצונו עוד יתוקן הדבר אח"כ שיבואו דרך לידה בזרע מנשה ואפרים וז"ש על שם אחיהם יקראו בנחלתם כי גם שהיו ראויים להקרא בשמם עצמם ולירש כל אחד מהם נחלתו הראויה לו אך עתה יצאו כולם מזרע אפרים ומנשה באופן שיקראו על שם אחיהם ויאמרו אלו הם מזרעם של אפרים ומנשה וכן לענין הנחלה לא ירשו רק בנחלתם של אפרים ומנשה לבדם. וא"ת וכי בידך היא לעקור הירושה של תורה מב' בניך ולתתה לאפרים ומנשה לז"א ואני בבואי מפדן ארם מתה עלי רחל כענין איש נעמי כי האשה שהיא בת זוגו של האדם היא העיקרית ועליה נאמר אין האיש מת אלא לאשתו ואין האשה מתה אלא לבעלה, וז"ש מתה עלי רחל כי היא אשתי העיקרית וזה כנודע כי הלא ברחל עבדתי עמך וא"כ הבכורה האמיתית לך היא והבכור מן הדין נוטל פי שניים בנחלה. והראיה לזה כי השי"ת הסכים לזה כי הרי ואקברה שם בדרך עצמו של אפרת ולא הכנסתיה לעיר עם שהיתה קרובה בעוד כברת ארץ והטעם לפי שעל פי הדיבור עשיתי כדי שתעמוד רחל מבכה על בניה בגלות כמשז"ל, ומן הראוי שתקבר שם לאה שהיו לה ששה בנים אלא מלמד שכל י"ב שבטים בניה של רחל נק' וזה יורה על הנז', א"כ מן הדין אתה הוא הבכור ויכולני להכניס בניך במנין הנחלה. וזהו סוד משז"ל ורחל עקרה עיקרה של בית, וזהו סוד מושיבי עקרת הבית ר"ל את רחל הנק' עקרה בלי בנים הושיבה הקב"ה ועשאה אם הבנים כל הי"ב שבטים כמ"ש רחל מבכה טל בניה. או יראה הנה לסיבת החסד שתעשה עמי לכן אפרים ומנשה כראובן וכו' כנז' ועוד סיבה אחרת לפי שלאה זכתה ליקבר עמי במערה אך רחל לא נקברה עמי במערה אלא בדרך אפרת ולא עוד אלא שמתה בקיצור ימים וכל זה לסיבת שאני קללתיה עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וז"ש מתה עלי בעבורי, וכיון שכל העונשים האלו היו בעבורי ואני גרמתי לה שאותם שניים הנק' קהל גויים לא יצאו ממנה לכן יתקיימו בך שאתה בן שלה: ויחי יעקב וכו'. ענין סמיכת הפרשיות היא כי למעלה כתיב רק אדמת הכהנים לא קנה ועכ"ז חזר שנית באחרונה לכתוב רק אדמת הכהנים לבדם וכו' וסמך ליה וישב ישראל בארץ וכו', ויובן במה שנת' אצלינו בפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכ"כ לפי שהיה מבקש לישב בשלוה ולבנות בתים של יישוב בארץ כנען שעדיין לא היתה שלהם עד ודור רביעי ישובו הנה לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף, אך כאן אעפ"י שכל העם העביר אותו לערים וכו' ולא הניח במקומם רק את אדמת הכהנים לבדם ולא זולתם וזהו שהוסיפו בזה הפסוק השני מלת לבדם כי שאר כל המקומות המצריים העבירם לערים אעפ"י שהם תושבי הארץ ושלהם היא עכ"ז ישראל אעפ"י שהי' גרים וישב ישראל בארץ גושן ולא העבירם לערים כלל אלא בנו שם בתים של יישוב גמור ויאחזו בה כענין חזקה ממש, ועכ"ז לא הקפיד הקב"ה עליהם אלא אדרבה ויפרו וירבו מאד ולזה חזר לכתוב שנית פסוק רק אדמת הכהנים וכו' להסמיכו אל פסוק וישב ישראל כנז'. וביאר עתה הכתוב עד אימתי נמשך ענין זה של ישיבתם בארץ גושן בשלוה גמורה ואמר כי הנה היה זה כל המשך חיי יעקב במצרים שהם י"ז שנים עד שמת ויהי ימי יעקב וכו' ולא קפץ עליהם שום רוגזה אעפ"י שנתיישבו בארץ לא להם ג"כ, וביאר הטעם לזה כי הוא לפי שויחי יעקב בארץ מצרי' במקום שנגזרה גזרה לישב שם אבל מה שנתיישבו בארץ כנען ולא נתנו אל לבם כי עתידין המה לירד מצרימה בגלות לכן נגזרה עליהם קפיצת רוגזו של יוסף וזה ענין סמיכת הפרשיות. וכמ"ש למעלה ויאחזו בה ירמוז אל מש"ה בס' יהושע ויקח יהושע את כל הארץ הזאת וכו' ואת כל ארץ הגושן וכו' כי ארץ הגושן סמוכה אל ארץ פלשתים מצד מערבית צפונית וסמוכה לארץ כנען מצד מערבית דרומית וגם ארץ פלשתים הוא מכלל ארץ כנען כנודע מענין עזה וצידון וצור, ולכן ויאחזו בה ישראל מעתה בכוונה גמורה להתחיל להחזיק בה מעכשיו שלקחוה במתנה מן פרעה ע"י יוסף וקנו אותה בחזקה זו כדי שתשאר להם אח"כ בזמן יהושע אע"פ שאינה מארץ כנען אלא ע"י המתנה הנז' ואח"כ ויאחזו בה קנו אותה מעתה בחזקה. או יראה כי היה סמיכת הפרשיות כי ירמוז אל משז"ל כי לא נפטר יעקב מן העולם עד שראה שלשים רבוא מבני בניו ואפשר כי זהו ענין מ"ש פ' שמות ובני ישראל פרו וישרצו וכו' הם ששה רבויים כנגד ישראל שהיה ס' רבוא אבל עתה בחיי יעקב כתיב ויפרו וירבו מאד שהם ג' רבויים כנגד שלשים רבוא שהיה בזמן חיי יעקב וזהו דסמיך ליה ויחי יעקב וכו' כי בחייו ראה פרי' ורבי' של שלשים רבוא כנז'. או יראה ויחי יעקב וכו' ירמוז אל מ"ש למעלה ותחי רוח יעקב אביהם ותרגם אונקלוס ושרת רוח נבואה על יעקב והוא כי להיותו עצב ממכירת יוסף נסתלקה ממנו רוח נבואה וכשומעו כי הוא חי חזרה נבואתו לשרות בו כבתחלה ואמנם זה היה בעודו בארץ כנען הראוי' להשראת השכינה כנודע וכמ"ש לאברהם לך לך מארצך וכו' ושם נאמר ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ראי' גמורה משא"כ בארם נהריים ולכן חזר הכתוב פה להודיע כי גם בארץ מצריה שרתה עליו חיי הנבואה וז"ש ויחי יעקב בארץ מצרים אעפ"י שהיא ערות הארץ וזה לסיבת היותו שמח מאד בענין וישב יש' בארץ גושן ויפרו וכו' וזהו ג"כ ענין סמיכת הפרשיות. והנה כל י"ז השנים שהיה יעקב במצרי' היתה הנבואה שורה עליו והורה לנו הכתוב כי גם במצרים היה צופה בנבואה וז"ש ויהי ימי יעקב וכו' והענין כי יש להקשות למה יעקב צוה ליוסף לקוברו בארץ כנען קודם שיחלה כי הרי אח"כ כתוב ויהי אחר וכו' הנה אביך חולה וה"ל להמתין עד אשר יחלה ואז יצוה את בניו כמו שהיה כמ"ש ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף וכו' ועוד כי ענין ויהי ימי יעקב וכו' מקומו הוא בסוף הפרשה כשנפטר ולא עתה. ועוד כי מהיכן ידע כי קרבו ימיו למות כיון שעדיין לא הי' חולה ובפרט כי עדיין לא הגיע לימי אבותיו כנ"ל בדרך הראשון למעלה וע"ש. וכל זה ביאר הכתוב ויחי יעקב בחיי הנבואה וע"י כך ידע כי אינם רק י"ז שנים וכפי זה כבר ידע כי יהיה ימי חייו קמ"ז שנה ובהיותו בן קמ"ז שנה אשר כבר ראה כי כבר ויקרבו יעי ישראל למות לא המתין עד שיחלה אלא מתחלת השנה ויקרא לבנו ליוסף וכו', ואגב ארחי' באו' בתחלה וישב יש' ואח"כ חזר לקוראו בשם יעקב ויחי יעקב וכו' וחזר ואמר ויקרבו ימי ישראל וכו' הורה בזה כי בהיות לו שררה ושמחה נק' ישראל לשון שררה כי הוא אותיות ל"י רא"ש וז"ש וישב ישראל וכו', גם הרויח ריוח אחר כי מה שבתחלה היה נק' יעקב לשון עקב ושפלות וזה היה קודם אשר ידע כי יוסף חי והיה עצב בלתי השראת השכינה ונבואה הנה עתה ע"י וישב יש' וכו' אותו שהיה נק' יעקב שרתה עליו נבואה וז"ש ויחי יעקב וכו' ולפי שחזר למנות כל ימי חייו ורובם ככולם היה ימי צער חזר להזכירו בשם יעקב וז"ש ויהי ימי יעקב וכו' אך בסוף ימיו שאז קרבו ימיו וכבר אז היה בתכלית השמחה של העוה"ז וגם כי ראה כי קרבו ימיו לפניו ית' שלימים בתורה ובמצות ד' הנז' בס' הזוהר אז חזר להזכירו בשם ישראל, ואמר כי כאשר ויקרבו ימי ישראל תיכף ויקרא לבנו וכו' כנז' ולא המתין עד אשר יחלה כנז' וז"ש ויקרבו וכו' ואמנם לא קרא לכל אחיו רק ליוסף לבדו וזה לשני טעמים הא' לסבת היותו בנו היותר אהוב לו מכל בניו כי בן זקונים הוא מיוחד לו וז"ש לבנו והב' כי הוא יוסף השליט כו' ובידו יכולת משא"כ באחיו. או ירמוז במ"ש לבנו אל משז"ל כי בן זקונים הוא לו זיו אקונין דומה לו וכן אמרו כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף והוא .בסוד היותם תרין ווי"ן שבשם ההוי"ה כנודע והנה כמו שיעקב אמרו עליו שלא ראה טפת קרי כל ימיו כמ"ש כחי וראשית אוני כן יוסף נק' צדיק כי נזהר באות ברית קדש כיעקב לכן נק' בנו בייחוד יותר משאר בניו ואליו ציוה שיקברהו כנודע ענין ההקפות הנעשות אל המת ע"י הצדידים הנזהרים מקרי להסיר כחות הטומאה שלא יתדבקו אז כנודע. ויאמר לו וכו' הנה כתיב וישראל אהב את יוסף וכו' והגיעה השעה שתפרע לי החוב ההוא שגם אני אמצא חן בעיניך וז"ש אם נא ר"ל עתה שים נא ידך תחת יריכי ואל תדחה אותי כי אמתין עד שאחלה כי הרי קרבו ימיו למות כי כן ראיתי במראה הנבואה כנ"ל וגילה לו הטעם למה בחר בו משאר בניו בצואה זו נרמזה לו באו' שים נא ידך וכו' כי במצות המילה שניהם נק' צדיקי' כנז' על ויקרא לבנו ליוסף, והנה רצוני שתעשה עמי חסד ואמת כי אילו תקברני במצרים עתה ואח"כ כשתגאלו תוליכו עצמותי אתכם כענין צוואת יוסף לאחיו הנה היה זה חסד א' אבל רוצה אני עוד חסד אחר גדול מזה והוא הנק' אמת יען כי הוא חסד אמיתי כי אין למעלה ממנו שאל נא אפי' עתה אל תקברני במצרים גם אותי קודם שאחזור להיות עצמותי בלבד אלא תיכף כאשר תצא נפשי ושכבתי עם אבותי תיכף ונשאתני ממצרים .כמו שאני בשר וגידין ועצמות באופן כי הקבורה הראשונה תהיה שם בקבורתם וז"ש וקברתני בקבורתם ולא שתקברני במצרים קבורה הראשונה ואח"כ בעלות ישראל לארץ כנען תוציאני מזו הקבורה ותחזור לקבור אותי פעם שנית בקבורת אבותי. ויאמר השבעה לי לא מפני שאיני מאמין לדבריך כי אם מפני שאתה תח"י פרעה ואולי לא יתרצה וכאשר תהיה מושבע יניחך ולבשביל יתיר שבועתך תהיה השבועה על דעתי כדי שלא יהיה לה שום התרה וז"ש השבעה לי כלו' לדעתי ואמנם שיכריחך לעבור על השבועה זה לא יהיה כמשז"ל על אבי השביעני לאמר ואם תעבירני כם אני אעביר על מה שהשבעתני שלא לגלות למצרים שאינך יודע לשון הקדש, וכפי זה אין לתמוה על יעקב איך השביעו על דבר שאין בידו לקיימו וגם יוסף עצמו איך נשבע לשוא והנה יעקב מובטח היה כי כל בניו צדיקים ולא היה מסתפק רק ביוסף שלהיותו כ"כ זמן במצרים וגם כי היה מלך אולי היה בו איזו שמץ דופי ועתה ראה כי מטתו שלימה לגמרי בכל בניו משא"כ במטות אבותיו והוא היה: ראש לכל מטות הצדיקים לכך וישתחו ישראל אל השי"ת על סבות היות מטתו ראש לכל מטות יצורי עולם: ויהי וכו' כל ויהי הוא לשון צער הלא כי יען עדיין יעקב לא היה חולה ועכ"ז ביקש לצוות אל יוסף באו' כי הן קרבו ימיו למות ופתח פיו לשען והנה נתקיים הדבר כי אחר הדברים האלה ושכבתי עם אבותי וכו' ויהי הצער הזה כי הוגד ליוסף הנה אביך חולה ככל אשר יצא מפי חולה של מיתה ממש כמו שהוא אמר וז"ש הנה. גם ירמוז אל משז"ל בענין מצות ביקור חולים כי כשבן גילו נכנס לבקרו מיקל מעליו א' מס' מחולי' וז"ש ויאמר ליוסף הנה יעקב המכונה אביך יותר מלכל שאר בניו ע"ד שאתה בנו מיוחס לו יותר משאר בניו כנ"ל על ויקרא לבנו ליוסף והנה אתה בן גילו יותר מן אחיך כנ"ל כי זיו אקונין דומה לו לכן הנה הוא חולה לך ובקרהו אולי יקל החולי מעליו א' מס' חלקים וז"ש הנה שהיא בגי' ס' אז ויקח גם את שני בניו המיוחסי' אל יוסף והם בני גילו ג"כ ובהיותם שלשה בני גילו יקל מעליו החולי כענין והחוט המשולש וכו', ויגד ליעקב הוא רוח נבואה הנ"ל במלת ויחי יעקב כנז' היא שהגיד זה ליעקב כי כל הגדה לשון חכמה ברוח הקדש ואח"כ עוד בא מבשר ושליח אחר ויאמר ליעקב ג"כ הנה בנך יוסף הנק' בנך להיותו בן גינך הנה הוא בא אליך כלו' כי ע"י בואו יהיה תוענת אליך להקל מעליך א' מס' מחוליך וז"ש ג"כ הנה כמנין ס' אז בבואו ויתחזק ישראל כי הוקל החולי מעליו קצת ולא שהיה כן מפני כח הדמיון שנתפעל בו כנודע אלא היה באמת כי הנה וישב על המטה ישיבה גמורה מעשיית מה שלא היה כן טרם בואו ואילו היה כח הדמיון לא היה יכול לישב על המטה בפועל כל המשך הזמן אותו הדיבור שדברו יחד מכאן עד ויקרא יעקב אל בניו וכו': דרך רמז ויחי יעקב וכו'. יובן במ"ש למעלה ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי וכו' והענין כי הנה אדם הראשון נתגלגל ביעקב לכפר עון גילוי עריות כנז' בסתרי תורה פ' קדושים וכנגד ק"ל שנים שהיה אדם מוליד שדין ורוחין ולילין הוצרך יעקב להיות בצער צרות גדולות שיעור: